פסקי דין על שירה קינן | פסקי דין על אורי אהרון רביבו | פסקי דין על עו"ד דן עופר |

12963-01/10 הפ     03/02/2011




הפ 12963-01/10 שירה קינן נ' אורי אהרון רביבו, עו"ד דן עופר






בפני

כב' השופט יונה אטדגי
מבקשת:

שירה קינן

ב"כ עו"ד ארז היימן
נגד
משיבים

1.אורי אהרון רביבו

2. עו"ד דן עופר
, כונס נכסים בתיק הוצל"פ 01-22337-09-09
ב"כ המשיב 2 עו"ד שי צוקרמן

פסק דין
1. המשיב 2 (להלן – הכונס) מונה על ידי ראש ההוצאה לפועל ככונס נכסים על נכסי המשיב 1, החייב בתיק הוצל"פ 01-22337-09-9 (להלן – החייב).
במסגרת תפקידו זה, ביקש הכונס למכור דירת מגורים שבבעלות החייב, המצויה ברח' דיזינגוף 152/1 תל אביב (להלן – הדירה).
המבקשת הגישה בקשה לראש ההוצל"פ, להצהיר כי המכירה תיעשה בכפוף לזכות השכירות שלה בדירה.
ראש ההוצל"פ הפנה את המבקשת לבית המשפט.

2. בתובענה זו עותרת המבקשת למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו הסכם השכירות שעשתה עם החייב, ביום 30.7.08, "הינו שריר תקף וקיים, וכי מכירה של הדירה ע"י המשיב 2 (להלן: כונס הנכסים) תעשה בכפוף לזכויות המבקשת ע"פ הסכם השכירות".
הכונס מתנגד נחרצות למתן הסעד המבוקש וטוען כי הסכם השכירות נעשה תוך קנוניה בין המבקשת ובין החייב, וכי מטרתו האמיתית היא למלט את החייב ממכירת הדירה.
החייב הגיש אף הוא תצהיר תשובה התומך בגירסת המבקשת ובמתן הצו המבוקש על ידה.
להלן אדון בטענות הצדדים.

3. טענתו הראשונה של הכונס להוכחת גירסתו הינה שדמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות (עותק שלם שלו צורף כחלק מנספח ב' לתשובת הכונס) אינם סבירים ונמוכים באופן משמעותי מהמקובל בשוק לגבי נכס דומה.
דמי השכירות החודשיים שנקבעו בהסכם נעים בין 2,500 ₪ לתקופת השכירות הראשונה ועד 3,000 ₪ לתקופת השכירות השלישית.

להוכחת טענה זו צירף הכונס חוות דעת של המהנדס ושמאי המקרקעין יקיר גורפינקל (נספח ט' לתגובה).
השמאי אמד את דמי השכירות החודשיים הראויים, לדעתו, בסך של 5,600 ₪.
בחקירתו הוסיף השמאי (עמ' 8), כי האומדן שנקבע על ידו ניתן לתאריך כתיבת חוות הדעת, 22.4.10, וכי הוא לא התבקש וממילא לא חיווה את דעתו בדבר דמי השכירות שהיו ראויים בחודש יולי 2008, המועד בו נכרת הסכם השכירות.

4. כתב התשובה של הכונס לתובענה נתמך בתצהיר של ארז לוי, שאמו, זהבה לוי, היתה בעבר שותפה של החייב וחויבה יחד עמו בתיק ההוצל"פ, במסגרתו מונה הכונס.
ארז הודה בחקירתו (עמ' 11) כי הוא אינו איש נדל"ן או מתווך דירות ואין לו כל השכלה שמאית, וכי דבריו בהקשר לדמי השכירות הראויים נאמרו מתוך ידיעתו הכללית בלבד.
נמצא, שטענתו זו של הכונס בדבר דמי שכירות נמוכים במיוחד, לא אומתה בחוות דעת רלבנטית או בכל ראיה מהימנה אחרת.

5. ראיה שניה של הכונס להוכחת טענתו בדבר המטרה האמיתית בעשיית הסכם השכירות הינה תקופת השכירות החריגה במיוחד, שנקבעה בהסכם.
הסכם השכירות נעשה ביום 30.7.08.
תקופת השכירות הראשונה שנקבעה בו היא 3 שנים מיום 1.8.08 ועד יום 31.7.11.
נוסף לכך נקבעו שתי תקופות שכירות נוספות, בנות 3 שנים כל אחת, כברירה הניתנת למבקשת בלבד.
באופן מעשי, ניתנה אופציה למבקשת להאריך את תקופת השכירות, עד ליום 31.7.17, באופן שתקופת השכירות הכוללת תעמוד על 9 שנים.

6. סבורני שהצדק בנקודה אחרונה זו עם הכונס וכי מדובר בתקופת שכירות חריגה במיוחד, שלא הובא לה כל הסבר מספק.
המבקשת והחייב ביקשו להצדיק תקופה חריגה זו בכך שהמבקשת שיפצה את הדירה ועשתה בה תיקונים שונים, על חשבונה (המבקשת – סעיף 17 לתצהירה, החייב – סעיף 15 לתצהירו).
אינני נותן אמון בהסבר זה.
ראשית, התחייבות כזו של המבקשת לעריכת שיפוצים ותיקונים חייבת היתה לבוא לידי ביטוי בהסכם השכירות, ואין בו כל זכר לכך.
שנית, לא הוצגה אפילו אסמכתא אחת לאותן עבודות.
המבקשת שנחקרה על כך, השיבה (עמ' 2): "לא צירפתי מסמך לגבי ההשקעות, כי עשיתי את זה בלי קבלות, אני אדריכלית במקצועי, יש לי קשרים".
נימוק זה אינו סביר בעיניי. עבודות בהיקף אשר יצדיק קביעת תקופת שכירות כה חריגה ודאי היו נתמכות בתמונות מתאימות, עדויות, תרשימים או ראיות מינימליות כלשהן.
שלישית, מלבד אמירה כללית על "שיפוצה של הדירה, צביעתה, החלפת דוד חשמלי וכיו"ב", לא הובא כל פירוט בדבר העבודות שנעשו ובדבר עלותן.
וכן לא פורט מתי נעשו אותן עבודות. שהרי, על פי דברי המבקשת היא הגיעה ארצה לאחר שהות ארוכה באיטליה בחודש מאי 2008, ביולי 2008 נכרת ההסכם ובתחילת אוגוסט 2008 כבר החלה תקופת השכירות.

7. ההסבר היחיד שניתן לתת לקביעת תקופת שכירות כה ארוכה בהסכם השכירות הינו, שבכך נמצאה דרך לחייב למלט את הדירה ממכירתה, כיוון שנוכחותה של שוכרת בדירה עד חודש יולי 2017 תקשה מאד על מציאת רוכש פוטנציאלי.
הסבר זה מקבל משנה תוקף לאור היחסים המיוחדים השוררים בין החייב ובין אמה של המבקשת.
ארז לוי טען בתצהירו (סעיף 35), כי אם המבקשת הינה בת זוגו של החייב.
החייב הכחיש טענה זו בתוקף, אך הודה כי הוא "ידיד משפחה ותיק של הוריה של המבקשת" (סעיף 19 בתצהירו).
גם המבקשת הגדירה את החייב כ"ידיד משפחה ותיק" (סעיף 16 לתצהירה).

8. המבקשת והחייב טוענים, כי הסכם השכירות נעשה חודשים אחדים לפני מתן פסק הדין, שלאכיפתו נפתח תיק ההוצל"פ הנדון, וכמובן לפני מינוי הכונס.
אך הכונס השיב (סעיפים 54-55 לתשובה), כי התביעה נגד החייב התנהלה "למעלה מעשור", וכי הסכם השכירות נחתם בעת הגשת הסיכומים ולקראת מתן פסק הדין.
מסתבר, אם כן, שהחייב ביקש להקדים תרופה למכה והסכם השכירות נועד לתת מענה לרעה הצפויה (מבחינתו) מפסק הדין ותיק ההוצל"פ שייפתח למימושו.

9. הכונס טוען, כי יש להורות על ביטול הסכם השכירות בשל היותו נוגד את תקנת הציבור, לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
ואכן, כבר נמצא תקדים לביטולה של העברת נכס שנעשתה כדי להתחמק מהליכי ירידה לנכסים על פי צו שיפוטי שניתן, בהסתמך על סעיף 30 הנ"ל, ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 7770/09 פלונית נ' פלוני (11.4.10).
אולם, התביעה הנדונה בפני
י איננה תביעתו של הכונס לביטול הסכם השכירות, אלא תביעתה של המבקשת למתן צו הצהרתי שיכריז על תקפותו של הסכם השכירות למלוא התקופה הנקובה בו.
10. לאחר שהגעתי למסקנה, שהסכם השכירות, על התקופה הארוכה והחריגה במיוחד הנקובה בו, נעשה כדי למלט את החייב ממכירת הדירה על ידי הנושים, השתכנעתי כי יש לדחות את התביעה למתן הצו ההצהרתי המבוקש.
הטעם הראשון הוא היותו של הסעד ההצהרתי סעד שמדיני היושר, וככזה הוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לתת דעתו בגדר שיקוליו לכללים שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 505).
לא די בכך שהתובע או המבקש יראה לבית המשפט שיש לו זכות שבדין. עליו להראות גם שהתנהגותו והתנהלותו מצדיקים את מתן הסעד שביושר (משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, עמ' 598).
הטעם השני נעוץ בסמכותו הטבועה של בית המשפט להימנע ממתן סעד למי שמעשיו פסולים מעיקרם אף אם אין חוק מפורש האוסר על ביצועם (ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3568/08 חברה בע"מ נ' פקיד שומה נתניה (17.2.10)).

11. בית המשפט העליון העלה על נס את חשיבות אכיפתו של

פסק דין
.
דברי כב' הנשיא ברק ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, עמ' 374:
" מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה, אלא גם את טובת הציבור. אכן, הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל", פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה".

12. אין להיעתר, אפוא, לבקשה למתן צו הצהרתי אשר יכריז על תקפותו של הסכם השכירות למלוא התקופה הנקובה בו, כאשר בכך עלולה להיות מסוכלת מכירת הדירה, שבאמצעותה ניתן יהיה, לכל הפחות, לגבות חלק קטן מהחוב של החייב, העומד, לדברי הכונס (סעיף 6 לתשובתו), על סכום גדול של למעלה מ-24 מליון ₪.
יחד עם זאת, באופן מעשי, עם הינתן

פסק דין
זה אנו מצויים על סף סיומה של תקופת השכירות הראשונה, קרי: יום 31.7.11.
זוהי גם תקופה סבירה להסכם שכירות רגיל של דירת מגורים.
משום כך, ינתן צו על פי המבוקש עד לסיומה של תקופת השכירות הראשונה ותידחה התביעה באשר לשתי התקופות הנוספות.

13. הכונס הרחיב מאד בדבר התחמקויות שהתחמקה המבקשת, לטענתו, מהעברת תמורת השכירות לכונס, בניגוד לצו שניתן על ידי ראש ההוצל"פ.
דיון זה צריך להתקיים בפני
ראש ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ, ולא אדון בכך.

תוצאה
14. התביעה למתן הצו ההצהרתי המבוקש ביחס לכל תקופות השכירות הנקובות בהסכם השכירות נשוא התובענה נדחית, למעט תקופת השכירות הראשונה המסתיימת ביום 31.7.11, לגביה ניתן בזה צו, לפיו הסכם השכירות יעמוד בתוקפו עד תאריך זה ומכירת הדירה, אם תיעשה, תהיה בכפוף לזכות השכירות של המבקשת עד לתאריך זה בלבד.
המבקשת תשלם למשיב 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ה"פ 12963-01-10 קינן נ' רביבו ואח'

1 מתוך 5








הפ בית משפט שלום 12963-01/10 שירה קינן נ' אורי אהרון רביבו, עו"ד דן עופר (פורסם ב-ֽ 03/02/2011)