פסקי דין על יואב לביא | פסקי דין על לביא מירב | פסקי דין על אסתר הולנדר | פסקי דין על ינון הולנדר |

29945-04/10 תק     11/04/2011




תק 29945-04/10 יואב לביא, לביא מירב נ' אסתר הולנדר, ינון הולנדר








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 29945-04-10
לביא ואח' נ' הולנדר ואח'






בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


תובעים/הנתבעים שכנגד

1
.
יואב לביא

2
.
לביא מירב


נגד


נתבעים/תובעים שכנגד

1.אסתר הולנדר
2.ינון הולנדר




פסק דין



בפני
י תביעה ותביעה שכנגד.

תחילת ההליך היה בהגשת תביעה על ידי התובעים כנגד הנתבעים, בטענה, כי הנתבעים הפרו הסכם שנחתם עימם.

התובעים והנתבעת 1 הינם שכנים, (להלן: "הצדדים), אשר לכל אחד מהם בית הבנוי על חלקה בבעלותו, כאשר להם גדר משותפת. מיקומה של הגדר היווה מקור טענות בין הצדדים, ולאחר דין ודברים הגיעו הצדדים, להסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה.

הנתבע מס' 2 הינו בנה של הנתבעת מס' 1, ועל פי ההסכם שבין הצדדים, היה אמור להרוס את הגדר הקיימת, ולבנות אחרת תחתיה.

על פי הטענה המפורטת בכתב התביעה הוסכם בין הצדדים כי בתמורה להריסת הגדר הקיימת, ובניית גדר במיקום חדש, שהינו מיקום המשקף את קו הגבול הנכון, על פי תשריט שצורף להסכם, ישלמו כל אחד מבעלי הנכסים, היינו התובעים מחד, והנתבעת מס' 1 מאידך, לנתבע מס' 2 סכום השווה ל- 8,500 ₪ כל אחד.

התובעים טוענים, כי לאחר ששילמו לנתבע מס' 2 את הסכום של 6,500 ₪, הפסיק הנתבע מס' 2, (להלן: "הנתבע"), את ביצוע העבודות, ומשכך ההסכם הופר, והם נאלצו לשכור שירותים של קבלן אחר לביצוע הגדר, ובנו את הגדר בתשלום של 6,890 ₪.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בהחזרת הסכום ששולם על ידם, בתשלום הסכום ששולם לשם בניית הגדר, בהחזר הוצאות בעבור הזזת המזגן,
פגיעה בשימוש בחצר, ועוגמת נפש.

הנתבעים טענו כנגד התביעה, כי ביחס לעבודה שהוזמנה מהנתבע , הרי הצדדים הזמינו את העבודה במשותף, וכל אחד היה אמור לשלם את מלוא הסכום המפורט היינו
8,500 ₪. עוד נטען, כי החלקים הראשונים, של הריסת הגדר, וגיזום העצים, שהיו החלקים המשמעותיים בהיקף העבודה בוצעו על ידם, וכי לאחר שהסתבר להם שיש צורך בהיתר בנייה לבניית הגדר, לא הסכימו לביצוע בניית הגדר אלא לאחר שיוצא היתר כדין.

הנתבעים טוענים, כי הגדר שהוקמה על ידי התובעים הוקמה שלא כדין ובניגוד לחוק בהיותה בלא היתר ואין לחייבם בתשלום בגינה, אלא יש להרוס אותה ולבנות גדר על פי הסיכום לאחר שיוצא היתר כדין.

עוד נטען, כי הנתבע אינו חייב לשלם בעבור הבנייתה גדר, משום שהוא בנם של בעלי הנכס, ואינו אחד מבעלי הנכס השכן לתובעים, ולכן יש לדחות את התביעה כנגדו.

התובעים טעונים, כי לא היה ידוע להם, ולא נטען כך מעולם על ידי הנתבעים עד להגשת התביעה, כי הסירוב נובע מהצורך בהירת בנייה, והם לא היו מודעים לכך שיש צורך בקבלת היתר בנייה.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, שעניינה, מיקומה של הגדר בגבול החלקות, וטענה, כי התובעים/נתבעים שכנגד, פולשים לחצרם שלא כדין.

הנתבעים שכנגד הכחישו טענה זו.

לאור זאת, הוריתי על מינויו של מומחה, מר זוהר עירון, מודד מוסמך שיבחן את קו הגבול בין החצרות בהתאם לזכויותיהם במקרקעין.

המומחה ביצע את המדידה, ולאחר מכן ענה שלאלות הבהרה, ולאחר מדידתו, לא היה ספק, והנתבעים שכנגד אישרו זאת, כי קו הגבול בין החצרות, אכן בחלקו פולש לחלקם של הנתבעים/תובעים שכנגד, לאחר הדיון הנושא הובהר, והנתבעים שכנגד/התובעים הסכימו לכך מהבחינה העובדתית, (ראה עדותו של התובע מס' 1, הנתבע שכנגד מס' 1 בדיון מיום 6.4.2011 עמוד 8 שורות 12-17).

יש להבהיר, להסכם שבין הצדדים צורף תשריט, שמשנה את הגדר בחלק מקו הגבול בין החצרות, ובחלקו אינו משנה את קו הגבול.
ביחס לחלק ששונה, השינוי הוביל למצב שבו קו הגבול לאחר השינוי, מצוי כמעט בגבול החלקות בהתאם לזכויות הצדדים במקרקעין.
בחלקו עדיין נותרה חדירה של התובעים/נתבעים שכנגד לחלקתה של הנתבעת/התובעת שכנגד.

בשלב זה, התובעים שכנגד העלו טענה, כי ההסכם ממצה את זכויות וטענות הצדדים, הואיל ובהסכם שצורף לו תשריט שהוכן על ידי מודד, וגם ממנו עולה לכאורה על פי הטענה כי עדיין קיימת חדירה כאמור לעיל, כי לא תהיינה לצדדים כל מחלוקת נוספת בנושא גדר החצרות.

כלומר, התובעים/נתבעים שכנגד, טוענים, כי הייתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לגבול החלקות, הצדדים הסכימו להזיז את הגדר המפרידה בין החצרות בחלק , במקטע מסוים, והסכימו להותירה בחלקה האחר במיקומה כפי שהוא, והסכימו ביניהם כי בכך נושא הגדר יבוא על מקומו בשלום ולכל צד לא תהיה כל טענה האחד כלפי משנהו, ובנסיבות אלה טוענים התובעים/נתבעים שכנגד כי יש לדחות את התביעה שכנגד.

הואיל והמדובר בטענות הנוגעות למקרקעין, והמסובכות הן להוכחות והן לבירור עובדתי ומשפטי, והנתבעים/תובעים שכנגד, לא הצליחו להתמודד עם הטענות , בהמלצתי הודיעו לפרוטוקול ביהמ"ש כי הם חוזרים בהם מ התביעה שכנגד.

התובעים/נתבעים שכנגד ביקשו לדחות את התביעה שכנגד, על מנת שלא להיות חשופים להגשת תביעה כגון זאת בעתיד.

לאחר שמיעת הצדדים, אני סבורה, כי הנתבעים/תובעים שכנגד אינם מסוגלים בהיותם הדיוטות להביא את עניינם בפני
ביהמ"ש באופן שיבטא בצורה ראויה את טענותיהם, וקבלת או דחיית התביעה שכנגד הנוגעת לקו הגבול בין החצרות, לאחר שהובהר, כי הנתבעים/תובעים שכנגד מסכימים לכך שחלק מהגבול עובר בחצרם של הנתבעים/תובעים שכנגד, מהווה פגיעה בעקרון הצדק במידה כזו שאין להסכין עימה, ויש לאפשר לנתבעים/תובעים שכנגד לחזור בהם מתביעתם שכנגד, על מנת לאפשר להם להגיש את התביעה, ככל שיחפצו לעשות כן, בצורה מושכלת ועל ידי מי שמוסמך ומבין בתחום.

יחד עם זאת, יש לזכור כי ביהמ"ש נדרש למומחה, ולמספר דיונים ולכן התובעים/נתבעים שכנגד זכאים לקבלת הוצאות ביחס למחיקת ההליך של תביעה שכנגד על ידי הנתבעים/תובעים שכנגד.

ביחס לתביעה של התובעים.

תביעה זו הינה תביעה כספית גרידא, ולאחר שמיעת הצדדים אני סבורה כי יש לקבלה בחלקה, ואבאר.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בהחזרת הכספים ששולמו לנתבע מס' 2 במלואם, אולם אין מחלוקת כי חלק מהעבודה בוצעה בפועל.

התובעים מאשרים כי הנתבע מס' 2, ביצע עבודת הריסת הגדר הקיימת, והתגלה שמדבור בגדר בטון שיש צורך במאמץ נוסף ומיוחד לשם הריסתה. עוד הובהר כי הנתבע מס' 2 ביצע את עבודת כריתת הברושים, ומשכך, על פי ההסכם, לכאורה זכאי לחלקים הראשון והשני של שכר טרחתו כפי שהוסכם, וביחס לחלק השלישי, אין חולק כי לא שולם לא התקבל ולא בוצע.
עיון בהסכם יגלה כי אכן ההסכם מחלוקת לשלושה חלקים כפי טענת הנתבעים, וכי אכן רק שני החלקים הראשונים בוצעו ורק ביחס אליהם שולמה התמורה.

לפיכך, מששולמה התמורה רק ביחס לחלקים שבוצעו בפועל, אין כל טעם ונימוק לדרישה להחזרת הסכום ששולם בעבור עבודה שבוצע.

התובעים שכנגד טוענים, כי הנתבעים סירבו לבצע את המשך ההסכם, ולא בנו את הגדר, וכי הטענה כי המדובר בבנייה בלתי חוקית הועלתה רק' במסגרת הדיון בביהמ"ש. אכן לא מצאתי כל אינדיקציה לכך שהועלתה טענה כזו בעבר, ואני סבורה כי הגדר לא נבנתה, מסיבות של המשך הסכסוך, ולא מתוך שמי מהצדדים היה מודע לצורך ולדרישה לקבלת היתר.

הנתבעת מס' 1 הסכימה לשלם בעבור בניית הגדר, , עלות כל הגדר הינה, על פי האמור בכתב התביעה, (לא הופרך ולא נסתר ולא הובאה ראייה אחרת), בסכום של +6,890 ₪. סכום זה משקף את כל העלות, ועל הנתבעת מס' 1 לשלם מחצית, בסכום של 3,445 ₪.

הנתבע מס' 2, אינו בעל הדין הנכון מבחינה זו, שאינו הבעלים של החצר הגובלת בגדר, ולכן לא ברור מדוע עליו לשאת בתשלום כלשהו.

התובעים עוד עתרו לחייב בגין פגיעה בשימוש החצר, טענה זו אין בה כל ממש, התביעה מבוססת על הסכם להזזת גדר שעמדה במיקום לא נכון, ואשר נגסה בזכויותיהם של הנתבעים, ולכן אני דוחה טענה זו.

עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום בגין הזזת המזגן. לא ברור מדוע על הנתבעים לשאת בתשלום זה ומה עילה מצאו התובעים לנסות ולחייבם? אני
דוחה טענה זו בהעדר כל הוכחה ובהעדר כל עילה.

תוצאה:

אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים את הסכום של 3,445 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד.

אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות בגין מחיקת התביעה שכנגד, וקבלת חלק מהתביעה הכספית בסכום של 1,000 ₪.

מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.
ניתן היום,
ז' ניסן תשע"א, 11 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 29945-04/10 יואב לביא, לביא מירב נ' אסתר הולנדר, ינון הולנדר (פורסם ב-ֽ 11/04/2011)