פסקי דין על אסטבן גוטפריד | פסקי דין על טלעד אולפני ירושלים

90323/00 א     25/07/2001




א 90323/00 אסטבן גוטפריד נ' טלעד אולפני ירושלים




בעניין:
אסטבן גוטפריד

התובע

נגד
טלעד אולפני ירושלים
בע"מ
הנתבעת
פסק דין
בפני
תביעה לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע.

1. העובדות:
התובע הינו במאי קולנוע ותיאטרון והנתבעת הינה זכיינית שידורים בערוץ הטלוויזיה המסחרית בישראל, ערוץ 2, ומפיקת תוכנית הבוקר "קפה טלעד" (להלן "התוכנית").

בנובמבר 1999 הפיק התובע מופע אומנים למען המלחמה במחלת האיידס ובבוקר שקדם למופע הוזמן להתראיין בתוכנית טלוויזיה שמגישתה הייתה הזמרת ירדנה ארזי ולצידה מר דב גילהר.
עם תחילת הראיון בשעה 7:48, שעה שהמצלמה התמקדה בתובע שענה לשאלתה של המראיינת, הופיעה על המרקע כתובית בזו הלשון:
"אסטבן גוטפריד
חולה איידס"
כתובית זו - היא הסיבה להגשת התביעה.
הכתובית הופיעה למשך 6 שניות ואז הוסרה.
2 דקות לאחר מכן, לאחר שהטעות והתקלה כבר הובנו, הופיעה הכתובית המתוקנת- "אסטבן גוטפריד
, במאי המופע" למשך 8 שניות ולאחר מכן למשך 5 שניות נוספות.
המראיין דב גילהר סיים את הראיון בניסיון לתקן את הטעות שנעשתה קודם לכן באמרו:
"אסטבן, אני רוצה לאחל לך בריאות ואריכות ימים כיוון שבניגוד לרושם שהתקבל כאן קודם אני מבין שאתה איש בריא לחלוטין?".
וכשנענה בחיוב המשיך:
"חשוב להגיד את זה. זהו, כדי לתקן איזה משהו שאם ראיתם אז הבנתם".

הבהרה זו נעשתה כ2.5- דקות לאחר תחילת הראיון והופעת הכתובית השגויה.
מאוחר יותר, לאחר חדשות השעה שמונה ולפני סיום התוכנית, טרם חדשות שעה תשע, הבהיר המנחה בשנית ובשלישית, הפעם בצורה מפורשת וברורה יותר, כי חלה טעות וכי התובע הוא במאי המופע ואינו חלילה חולה איידס.

בישיבה שנתקיימה בפני
ביום 18.4.01, קיבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש לפיה בלית מחלוקת עובדתית יפסוק ביהמ"ש בתיק זה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984.

2. עוולת לשון הרע:
שמו הטוב, כבודו ופרטיותו של אדם הם ערכים אשר המחוקק שם אותן בשורה הראשונה של זכויות חוקתיות מוגנות, בין השאר ע"י עיגונן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו:
"2. שמירה על החיים, הגוף והכבוד אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם...
4. הגנה על החיים, הגוף והכבוד כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
7. פרטיות וצנעת הפרט
(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו"

לשון הרע הוגדרה בס' 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה:
"1. לשון הרע מהי (תיקון: תשנ"ז)
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו..."

למען הקלת הנטל על הנפגע מפרסום לשון הרע נקבעו בחוק ובפסיקה מנגנונים לתביעה ע"ב פגיעה בשם הטוב והוצאת לשון הרע ללא צורך בהוכחה של נזק:
"...תובע יהיה זכאי לפיצויים בגין הפגיעה בשמו הטוב גם אם לא הביא כל ראייה להוכחת נזקיו, שכן הוא יכול להסתמך על החזקה הקובעת, כי פרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם גורם נזק כלשהו"
אורי שנער, דיני לשון הרע עמ' 367 (נכתב טרם התיקון לחוק)

תיקון מס' 6 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק") מיום 26.10.98, קבע בסעיף 7א(ב) את התקרה המקסימלית של פיצוי בסך 50,000 ש"ח, ללא צורך בהוכחת הנזק:
" (תיקון התשנ"ח) 7א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כ

פסק דין
של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".
ובמקרה דנן אכן תובע התובע פיצוי מקסימלי ללא צורך בהוכחת נזק לפי ס' 7א(ב) לחוק.

3. לשון הרע והנזק:
ראשית, יש לזכור כי המבחן לקיומה של עוולת לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי:
"המבחן להתקיימות תנאי הסעיף, כפי שנקבע לא אחת על ידי בית משפט זה, הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. עמד על כך השופט ד לוין בע"א 1[ 466/83], בעמ' 740, בכותבו:
"המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום...".
"... ההלכה היא, כי אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא מסוים או סוג קוראים זה או אחר ייחסו לפירסום הנדון, אלא בית המשפט יקבע מימצא בשאלה, אם אכן מהווים הדברים לשון הרע אם לאו"
ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נגד בלה אלמוג , פ"ד מו(5), 555.
אין ספק כי שידור כתובית של "חולה איידס" על במאי שמפיק אירוע התרמה למחלת איידס, כאשר כל הראיון נסוב סביב הקשר מסוים של המחלה, יכול להסב נזק רב.
על אף שמזה שנים רבות ידוע כי מחלה איומה זו אינה נחלתם הבלעדית של קבוצות מסויימות באוכלוסייה, הרי עדין המחלה מלווה בקונוטציות שליליות ודיעות קדומות על נשאי המחלה ונטיותיהם המיניות.
אין גם ספק כי חלק לא מבוטל מן הציבור עדיין נרתע מחולי האיידס ומתרחק מחברתם.

לא ניתן לדעת בדיוק את מספרם של אלו מן הצופים שנחשפו לכתובית השגויה ולא צפו אחר כך בתיקוני הטעות שנעשו על ידי המנחה דב גילהר.
אין ספק כי אופי התוכנית, תוכנית בוקר שחלק גדול מצופיה, יש להניח, רואים מקטע מסויים מתוכה ולא את כולה, גם הוא תורם להנחה כי קיים מספר לא מבוטל של צופים שלא היה מודע לתיקוני הטעות המאוחרים יותר.
אף תיקון הטעות הקצר והמעורפל של המנחה, שבא מיד בסוף הראיון, לא תרם להסרה מוחלטת של הטעות שנעשתה קודם לכן, אולי מתוך כוונה שלא להרחיב את מעגל הפצת הטעות לאלו שלא חזו בה.
יש גם לקחת בחשבון את הרבב שדבק בתובע, ואשר רק הזמן יסירנו.
על מנת להשלים את התמונה, יש להדגיש כי הנתבעת הכירה בטעותה באופן מהיר ולאחר ההבהרה הראשונית הוסיפה שתי הבהרות מאוחרות יותר ומפורשות יותר שמהן היה ניתן להבין באופן חד משמע כי הכתובית בטעות יסודה.
התחשבתי, כמובן, בכל השיקולים המפורטים לעיל, כמו גם בעובדה שאין חולק עליה כי הכתובית שודרה בטעות ובתום לב.

4. תוצאה:
לאור כל האמור לעיל אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 25,000 וכן שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח + מע"מ.
כן תשלם הנתבעת את אגרת המשפט.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ה' באב תשס"א, (25 ביולי 2001), בהעדר הצדדים.
יהודית שבח
, שופטת
1
בתי המשפט
בבית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא 090323/00

בפני

כב' השופטת יהודית שבח








א בית משפט מחוזי 90323/00 אסטבן גוטפריד נ' טלעד אולפני ירושלים (פורסם ב-ֽ 25/07/2001)