פסקי דין על ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין ועד מחוז תל אביב והמרכז | פסקי דין על עו"ד אליעד שרגא

59/10 בד"מ     11/04/2011




בד"מ 59/10 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין ועד מחוז תל אביב והמרכז נ' עו"ד אליעד שרגא




בבית הדין המשמעתי המחוזי של בד"מ 59/10/פ
לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו

בעניין שבין: ועדת האתיקה המחוזית של לשכת
עורכי הדין ועד מחוז תל אביב והמרכז

הקובל
- נ ג ד -

עו"ד אליעד שרגא

הנאשם
בשם הקובל: עו"ד גמליאל

עו"ד וייצמן

בשם הנאשם: פרופ' בנדור

עו"ד אייזנברג

עו"ד קירו

עו"ד אפלבוים
הכרעת דין
אב בית הדין - עו"ד ליאור שמעוני

1. השאלה העומדת בבסיס הכרעתנו בתיק שבכותרת, היא סיווגה של אמירה שהביע הנאשם באמצעי התקשורת, משמעותה, וההשלכות המשמעתיות שיש לה, ככל שיש - על הנאשם.
2. הגם שהצדדים החלו את ההליך במחלוקות עובדתיות רבות, וכמעט שלא הסכימו על אף נקודה בראשית הדרך, הרי שעם סופן של העדויות והחקירות הנגדיות, התמונה העובדתית התבהרה, ולמעשה מוסכמות על הכל העובדות הבאות:
2.1. הנאשם הינו עו"ד.
2.2. הנאשם מכהן כיו"ר התנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) (להלן: "התנועה").
2.3. הנאשם מייצג את התנועה מעת לעת בהליכים משפטיים בבתי המשפט בישראל, ובתוכם עתירות לבג"צ וכיו"ב.
2.4. הנאשם והתנועה שהוא עומד בראשה, פעלה משפטית וציבורית כנגד מהלך שנקטה בו לשכת ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, בשלהי תקופת שלטונו, ושתכליתו הייתה להביא להגדלת לשכתו של ראש הממשלה הפורש - לכשיפרוש.
2.5. כחלק מאותה מערכה ציבורית ומשפטית, העניק הנאשם ראיון עיתונאי כיו"ר התנועה, ובמהלכו אמר את המשפטים הבאים בהקשרו של אותו מהלך שנקטה בו לשכתו של ראש הממשלה כתוארו אז, מר אהוד אולמרט:
"האנשים האלה אופטימיים מדי יותר. כי לו הם היו מעשיים היו דואגים שיגדילו לא את הלשכות העתידיות שלהם אלא את התאים שבו הם יצטרכו לבלות במעשיהו".
3. הקובל סבור כי התבטאות זו עולה כדי עבירה משמעתית, של התבטאות שאינה הולמת עו"ד והמהווה פגיעה בכבוד המקצוע. את ביקורתו בעניינה של ההתבטאות האמורה, מכוון הקובל לשני כיוונים, הגם שבעניין זה לא היו באי כוח הקובל תמימי דעים, כדלקמן:
3.1. ראשית מכוונת ביקורתו של הקובל, מפי שני באי כוחו, כלפי סגנונה של האמירה. הקובל סבור כי אמירה זו, במתכונתה כפי שהובעה, הינה בוטה, שלוחת רסן, ועולה כדי התבטאות שאינה הולמת עורך דין ומהווה פגיעה בכבוד המקצוע.
3.2. שנית, מכוונת ביקורתו של הקובל מפי בא כוחו, עו"ד ויצמן (בניגוד לדברים שטען בפני
נו עו"ד גמליאל
, גם הוא בא כוח הקובל), כי גם תוכנם של הדברים מהווים עבירה משמעתית, בהיותם סותרים את חזקת החפות העומדת לראש הממשלה לשעבר, כל עוד לא הוגש אפילו כתב אישום בענייננו.
4. מאידך סבור הנאשם כי הדברים הם בבחינת ביקורת ציבורית, גם אם חריפה ונוקבת, וכי הנאשם כיו"ר תנועת מחאה ציבורית, מהמובילות בישראל, רשאי ואף מחויב, לעשות שימוש בכל הכלים העומדים לרשותה של תנועת מחאה כאמור (ובהם גם כלים ציבוריים ותקשורתיים), על מנת להביע את אותה מחאה לגיטימית, בעיני הנאשם.
5. עוד הוסיף הנאשם וטען, כי את הראיון שהעניק לתוכנית הרדיו, העניק כיו"ר תנועת מחאה, ולאו דווקא בתפקידו כעורך דין, וכי על בית הדין למנוע אפקט מצנן של מחאות ציבוריות לגיטימיות (בעיניו), באמצעות כלים משמעתיים.
6. עוד טען הנאשם בפני
נו טענות הנוגעות להגנה מן הצדק, בהן טענות לאכיפה בררנית כביכול, ולעינוי דין כביכול כלפיו.
7. סבור אני, כי יש לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה.
8. ראשית, מקובלת עליי עמדתו של עו"ד גמליאל
, ב"כ הקובל, בניגוד לעמדתו של עו"ד ויצמן ב"כ הקובל אף הוא, כי הדין המשמעתי מטיל מגבלות על חופש הביטוי של עורך דין, מבחינה סגנונית בלבד, ולא מבחינה תוכנית.
9. לא יעלה על הדעת מבחינתי, כי עו"ד יהיה מנוע מלהעלות טענה כלשהי, תהא מקוממת ככל שתהא, באופן גורף. זוהי גישה מסוכנת בעיניי, שאם תתקבל, תסרס את יכולתם של עורכי הדין לשרת נאמנה את קהל לקוחותיהם, שלעיתים נדרשים לטעון טענות לא פשוטות. לא ייתכן בעיניי, כי עורך דין ייאלץ לסנן, מבחינה מהותית, את טענות לקוחותיו, ולמנוע מלקוח להביע טענה מהותית כלשהי בשל מגבלה משמעתית כלשהי שחלה על עורך דין.
10. ייתכן, ובמקרים קיצוניים ביותר, במקומות בהן ההתבטאות כלל אינה נחוצה, ושיש בה כדי לפגוע או להעליב באופן קיצוני - יהיה מקום להטיל גם מגבלה תוכנית על עורך הדין. אולם סבור אני כי זהו החריג ולא הכלל.
11. מקבל אני את עמדתו של עו"ד גמליאל
, כי המגבלות שמטיל הדין המשמעתי על עורך דין ככזה, תוחמות, ככלל, את היקפן לצורה וסגנון בלבד, ולא על תוכן, כאמור לעיל. זוהי גם עמדתה של הפסיקה לעניות דעתי. כך למשל בעל"ע 10/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' פלוני, פ"ד לו(3), 379, 385:
"השאלה העומדת לדיון לפנינו היא, מהו הסגנון, בדיבור ובכתב, אותו יבור לו עורך הדין בעשותו במלאכתו... השאלה בנדון דדן אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר. ו"האיך" הוא - לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין..."
ההדגשות הוספו - הח"מ
12. משכך סבור אני, כי אין לחזקת החפות דבר עם ענייננו, שכן הדין המשמעתי אינו מטיל ככלל מגבלה תוכנית על התבטאויות עורכי הדין (אלא במקרים חריגים כאמור לעיל - שאינם מתקיימים בענייננו), אלא על סגנונם בלבד. מה גם שחדשות לבקרים עדים אנו לדברי ביקורת או להבעת עמדות בתקשורת מפי פרקליטים, יועצים משפטיים, שופטים בדימוס וכיו"ב בשאלות משפטיות תלויות ועומדות, מבלי שתישמע, ובצדק, צל צילה של ביקורת משמעתית בעניינם בשל פגיעה כביכול בחזקת החפות.
13. יתירה מזו, אם זו הביקורת שיבקש הקובל להטיח בהתבטאותו של הנאשם, הרי שלאור האמור בסעיף הקודם, ייתכן ויש מקום לקבל את טענתו של הנאשם לאכיפה בררנית ולהגנה מן הצדק בטענה זו. שכן, כמעט כל מהדורת חדשות, אלקטרונית, משודרת, כל עיתון וכל טור דעות, מדי יום ביומו מכיל הבעת דעה כזו או אחרת של מי שהדין המשמעתי חל עליו בעניינים משפטיים תלויים ועומדים ללא שמוגשת בעניינם קובלנה, וטוב שכך.
14. נותר לדון אפוא בסגנונה של ההתבטאות ובזיקתה למקצוע.
15. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, האזנו לעדותו של הנאשם ולחקירתו הנגדית, סבורים אנו כי הפרדה בין תפקידו של הנאשם כיו"ר התנועה לאיכות השלטון לבין תפקידו כעו"ד הינה הפרדה מלאכותית שאין בה ממש.
16. המאבק הציבורי שנקטה בו התנועה כנגד המהלך שניסתה לשכת ראש הממשלה לשעבר לנקוט בו, הינו מאבק משולב, ציבורי (באמצעות היו"ר שרגא) ומשפטי (באמצעות עורך הדין שרגא) כאחד; הציבור מזהה את עורך הדין שרגא עם התנועה למען איכות השלטון בישראל ורואה בו את פרצופה ואת יושב ראשה; אף המראיין הציג את הנאשם כמנכ"ל (כך במקור - צ"ל יו"ר) התנועה וכעורך דין. לא ניתן בענייננו להפריד בין השניים.
17. עם זאת, לאחר ששבנו והפכנו בהתבטאות עצמה גופה, שוב ושוב, סבורים אנו כי גם אם עוקצנית היא, ואולי אף בוטה, לא מנומסת, מיותרת ונפסדת, אין היא עולה כדי עבירה משמעתית או כדי פגיעה בכבוד המקצוע. נקבע לא אחת, כי חוסר נימוס אינו בהכרח עבירה משמעתית. ר' למשל על"ע 5/85 מרים שמש נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מ(2), 721 , 725:
"זאת ועוד, הטלת ריסון כדי לפתח גישה סובלנית ומאופקת אין פירושה עדיין, כי כל מה שחורג מן האיפוק האידיאלי או מן הסובלנות הרצויה הוא גם, אוטומאטית, בגדר עבירה משמעתית. לא רק שיכול שיהיה שוני בין הרצוי לבין המצוי, אלא גם מובן, כי בתווך, בין הרצוי לבין העבירה המשמעתית, יש תחום ביניים, שאינו הרצוי אשר אליו שואפים אך גם אינו מגיע עד כדי מעשה עבירה של התנהגות בלתי הולמת ואף אינו מבטא עבירת משמעת של יחס בלתי חברי".
18. כן ר' על"ע 9/87 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד, פ"ד מה(2), 586 ,עמ' 590-591.
"אמנם כן, הדרישה לריסון ולסובלנות אין פירושה כי כל התבטאות החורגת מן הנימוס והאיפוק הרצויים תהווה עבירת משמעת. קיים גם קיים תחום שהוא בבחינת "לא יום ולא לילה", ביטויים של בין השמשות ואמירות של בין הערביים, שאמנם אין הם בגדר הרצוי והראוי, אך עדין אין הם מגיעים כדי עבירת משמעת...ובין היתר יישקל הקשר הדברים והאירועים שקדמו לאמירתם".
19. עוד חשוב לציין כי גם לנסיבות הבעת אותה התבטאות נדונה יש משמעות ומשקל רב באשר לסיווגה של ההתבטאות כעבירה משמעתית אם לאו. ר' למשל על"ע 5/85 מרים שמש נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מ(2), 721 ,עמ' 725:
"יש התבטאויות ויש סגנון, שהם לעולם פסולים ואינם יכולים להלום התנהגותו של עורך-דין במצב כלשהו. כך אין להעלות על הדעת, שהשימוש במלות גידוף ייחשב לאפשרי בנסיבות כלשהן. אולם, כאשר אין המדובר בתגובה חריפה וחריגה אלא במקרה גבולי, מן הנכון לבחון את מהותה ואופיה של התגובה מבחינת גבולות המותר והאסור על-פי ההקשר ובתוכו, ובין היתר, גם לאור מה שקדם לה. במה דברים אמורים : קיומו של יחס חברי ומהותה של גישה כמרוסנת וכמאופקת נבחנים, בנסיבות כאלה, בין היתר על רקע הנסיבות הסובבות את האירוע. כך ייתכן, שלא תוסק מסקנה זהה לגבי אותה התבטאות ממש, אם המדובר, מחד גיסא, על השמעתה כתגובה על הטחת עלבונות ואיומים או, מאידך גיסא, על השמעתה מיוזמת עורך הדין כהתבטאות ראשונית. למשל, עורך-דין שיוכה על-ידי מאן דהוא או אשר יעמוד מול איומים והטחת עלבונות מצד פלוני, לא היה נחשב למי שנוהג באופן בלתי הולם, גם אליבא דבית הדין המשמעתי שדן בענייננו, לו היה מגיב על כך בטענה שמתעמרים בו. משמע, יש התבטאויות, שהפסול שבהן אינו עולה מניה וביה מתוכנן או נוסחן, ועל-כן נבדק כל מקרה על רקע נסיבותיו."
20. לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי ההתבטאות האמורה הינה התבטאות פוליטית-ציבורית מחאתית, ונסיבות אמירתה הן נסיבות הנהנות מעצם טיבען טיבן מהגנה רחבה ומקיפה יותר של הזכות לחופש ביטוי.
21. שילובה של עצמתה של ההתבטאות כאמור, ונסיבות אמירתה - מהווים בעיני שיקול חשוב לזיכוי.
22. שיקול נוסף הרלוונטי לעניינו והמצוי בדין הנוהג הוא, הקרבה או הריחוק מן העיסוק במקצוע עריכת הדין. הגם שאנו סבורים שלא ניתן לנתק בין תפקידיו השונים של הנאשם כיו"ר התנועה וכעורך דינה, עדיין יש לבחון את ריחוקה או קרבתה של האמירה הנדונה לעיסוק במקצוע.
23. אין ספק כי אמירה המובעת למשל, באולם בית משפט כלפי שופט, היא אמירה המובעת תוך עיסוק ב"גרעין הקשה" של המקצוע. אמירה כזו תזכה לסובלנות משמעתית פחותה יותר, מאמירה המובעת אגב העיסוק במקצוע, אך בריחוק גדול יותר ממנו. לעניין זה ר', בין היתר, על"ע 1734/00 הועד המחוזי של לשכת נ' עו"ד יורם שפטל, תק-על 2002(1), 3 ,עמ' 11:
"לדעתי האיזון בין שני ערכים אלו - חופש הביטוי מחד, והשמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין וטוהרו מאידך - נגזר ממידת הקרבה או הריחוק של הדברים שבוטאו למקצוע עריכת הדין. כשאנו נמצאים ב'גרעין הקשה' של העיסוק במקצוע עריכת הדין - כגון הופעות בבתי המשפט - על עורך הדין לנהוג באיפוק ובנימוס ואין הוא יכול לקרוא דרור ללשונו. ככל שאנו מתרחקים מה'גרעין הקשה' של מקצוע עריכת הדין והפעולות הכרוכות בו ובוחנים את אופן ההתבטאות של עורך הדין במישורים אחרים של חייו, כך המשקל היחסי של חופש הביטוי הולך ועולה.
בענייננו, קשה לחלוק על העובדה, כי הגם שכאמור לעיל האמירה הנדונה, אינה מנותקת לחלוטין מן המקצוע - אין היא נוגעת לגרעין הקשה שלו, ועיקר מהותה הוא ביטוי מחאה ציבורי פוליטי חוץ משפטי.
24. בנסיבות האמורות, בהן:
24.1. האמירה הנדונה גם אם חריפה היא, אין היא עולה כדי גידוף חלילה, או מילים שאין הדעת סובלתן ו/או שאינן עולות בקנה אחד עם המקצוע, ו/או שדגל שחור מתנוסס מעליהן.
24.2. נסיבות אמירת האמירה הינן במסגרת מחאה ציבורית של תנועה מחאה, שאחד מכליה החשובים היא הבעת דעה, גם אם חריפה, באמצעי התקשורת.
24.3. האמירה גם אם אינה מנותקת מן המקצוע, רחוקה היא ממנו דיה.
- סבור אני, כי אין להטיל דופי משמעתי בנאשם בנסיבות האמורות, וכי יש לזכותו מן העבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה.
25. בשולי הדברים אבקש להתייחס בקצרה לטענות שהעלה הנאשם בסיכומיו.
26. בסיכומיו טען הנאשם כי ההתבטאות הנזכרת נועדה לייצר הד תקשורתי ולמשוך תשומת לב, בשל העובדה כי רף הרגישות בציבור להתבטאויות-מחאה עולה ועולה ככל שמחריפות ההתבטאויות, ולפיכך לדבריו - יש צורך בהחרפת ההתבטאויות ככלי מחאה. עם טענה שכזו לא אוכל להסכים. בדיוק לשם כך נדרש ריסון ממביעי המחאה. אבדן הרגישות הנטען, בציבור, ככל שישנו, נובע בדיוק מאותה שיטה פסולה בעיניי, של החרפת התבטאויות פעם אחר פעם, בקו עולה, באופן המביא או לפחות העשוי להביא לאבדן הרגישות והעלאת רף הזעזוע בקרב השומעים.
27. הגישה הטוענת לאבדן הרגישות מחד אך המקהה את הרגישות מאידך - היא גישה פסולה בעיני. לו סבור הייתי שהאמירה הנדונה כשלעצמה מהווה התבטאות בוטה והחורגת מקו התקינות המשמעתית - לא רק שהנימוק בדבר הצורך בהחרפת הביטויים כביכול - לא יכול היה לשמש כנימוק מזכה, אלא אף יכול היה לשמש כנימוק לחומרה. כך ר' למשל על"ע 10/81 - הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' פלוני . פ"ד לו(3), 379 ,עמ' 385-386:
"שיקול חשוב בקביעת סבירותם של הדברים שבמרחב התמרון האמור הוא, שהדברים הנאמרים רלוואנטיים הם לטענות, המועלות על-ידי הפרקליט, שבאים הם לתאר דברים שבעובדה ולהביע עמדה לגופו של עניין. לא כן הדבר, כאשר ביטוי מסוים אין בו ולא כלום לעניין הבעת עמדה לגופה של הטענה הנטענת, וכל כולו לא בא אלא כדי להגדיל רושם ולהאדירו ...
במקרה כגון זה תהא הקפדה יתרה על כשרותם של דברים, ואם ראויים הם לבוא בקהל לשונם של פרקליטים"
28. עוד טען הנאשם בסיכומיו לטענות הנוגעות להגנה מן הצדק, ובתוכן טענות של אכיפה ברננית ושל עינוי דין לנאשם. טענות אלו נדחו על ידנו גם בעבר, באשר לא מצאנו ברשימת המקרים שהובאה לעיוננו על ידי ההגנה, מסד נתונים מספיק של מקרים שבהם הוגשה תלונה על התבטאות דומה, ושבעניינם בחרה ועדת האתיקה שלא לפתוח בהליך משמעתי, באופן שיהיה בו כדי לפגוע בחזקת תקינות המנהל ממנה נהנית ועדת האתיקה. כמו-כן לא מצאנו בפרסומים העיתונאיים שפורסמו בעניינו של הנאשם פגיעה כה חמורה או מעוותת דין בעניינו של הנאשם, המצדיקה כשלעצמה זיכויו בשל הגנה מן הצדק.
29. טענה נוספת ואחרונה המופיעה בטיעוני הנאשם, היא העובדה כי התלונה כנגדו הוגשה בכלל כבדיחה או כמתיחה על ידי עורך דין אחר שבעניינו הוגשו תלונות שונות ללשכה בשל התבטאויות אחרות, זאת מתוך כוונה להוכיח בעניינו שלו, של אותו מתלונן - אכיפה בררנית. בשל כך סבור הנאשם כי לא היה מקום לפתוח בהליך משמעתי כנגדו.
30. בין אם סבורים אנו כי היה מקום לפתוח בהליך ובין אם לא - הרי משעה שההליך הונח לפתחנו, השיקולים שעמדו בבסיס התלונה אינם עוד מעניינים, ומחויבים אנו לבחון ולדון בקובלנה כפי שהוגשה. אדרבה - הן עניינו של הנאשם שבפני
נו, והן עניינו של המתלונן מעידים כי האכיפה איננה בררנית.
31. לפיכך, אם תתקבל דעתי - היינו מזכים את הנאשם מן האישומים המיוחסים לו בכתב הקובלנה.

חבר בית הדין - עו"ד גלעד שטסמן
32. אני מסכים לחוות דעתו של חברי אב בית הדין, עו"ד ליאור שמעוני
, לנימוקיה ולמסקנותיה.

חברת בית הדין - עו"ד גוהר חזן ראובן
33. אני מסכימה לחות דעתו של חברי אב בית הדין, עו"ד ליאור שמעוני
, לנימוקיה ולמסקנותיה.
סוף דבר
34. הוחלט כאמור בחוות דעתו של אב בית הדין, עו"ד ליאור שמעוני
. הנאשם מזוכה מן העבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה.
שטסמן גלעד , עו"ד
חבר בית הדין
שמעוני ליאור , עו"ד
אב בית הדין
ראובן חזן גוהר , עו"ד
חבר בית הדין
ניתן היום, 11.4.2011.
??

??

??

??
1









בד"מ בית הדין המשמעתי לשכת עורכי הדין 59/10 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין ועד מחוז תל אביב והמרכז נ' עו"ד אליעד שרגא (פורסם ב-ֽ 11/04/2011)