פסקי דין על חיים בן סימון |

4331-04/11 עמת     14/04/2011




עמת 4331-04/11 חיים בן סימון נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בבאר שבע

עמ"ת 4331-04-11 בן סימון נ' מדינת ישראל



14 אפריל 2011






בפני
כב' הנשיא יוסף אלון


העורר
חיים בן סימון


נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
העורר וב"כ עו"ד בוסקילה

ב"כ המשיבה עו"ד צחי יונגר


<#2#>
החלטה


העורר עומד לדין בבית משפט השלום בקרית גת. בכתב האישום שהוגש נגדו מיוחסות לעורר שלוש עבירות של "עסקה אחרת" בסמים לפי סעיף 13 לפקודה, עבירה של נסיון לעסקה אחרת, עבירה של הספקת סם ועבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בשלב הראשון של הדיון בבקשה זו שוחרר העורר, בהסכמת המדינה, בתנאי ערובה של חלופת מעצר והיא מעצר בית מלא בביתו בפיקוח הערבים שנקבעו בהחלטה. בשלב השני של הדיון בבית המשפט קמא טען העורר כנגד עצמת הראיות הלכאוריות שלטענתו מכורסמת עד היסוד ועל כן ביקש את בית המשפט קמא לבטל את התנאים המגבילים של השחרור או לחלופין לצמצמם עד למאוד. בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, מיום 16.3.11 החליט בית המשפט קמא (כב' השופט א. אינפלד) כי חומר החקירה עולה באופן משמעותי כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום וכי אין מקום לשנות מתנאי השחרור מכפי שנקבעו. בפני
עררו של העורר כנגד אותה ההחלטה. לטענת בא-כוחו המלומד, עו"ד מ. בוסקילה, אין בחומר החקירה בסיס ראייתי, אפילו לכאורי, להוכחת המיוחס לעורר.

וזוהי עיקר הטענה.

על פי הנטען בכתב האישום בחמש הזדמנויות שונות סיכם העורר עם סוחר סמים, רכישת כמויות שונות של "פלטות" של סם מסוג חשיש. "פלטה" שכזו משמעה סם חשיש במשקל של כ- 100 גרם.

ביסוד הראיות לכאורה נמצאות הודעותיו המפורטות של העורר בהן פירט לפרטי פרטים כיצד במספר הזדמנויות בשיחות טלפוניות עם אחד בשם יהודה אדרי ושני בשם עוזי זוהר, סיכם לפרטי פרטים רכישת פלטות של חשיש, סיכם את המחיר, סיכם את מקום הספקת הסם וכל כיוצא באלה.

על פי הנטען ביום 6.12.10 הוא רכש בדרך זו שתי "פלטות" של חשיש תמורת 4,000 ₪, ארבעה ימים אחר כך ב- 10.12.10 ניסה לסכם רכישה נוספת של שתי פלטות שכאלה, אולם העסקה לא יצאה אל הפועל משהודיע לו יהודה אדרי כי יש מחסור בסם. כעבור עוד שלושה ימים ב- 13.12.10 שוב סיכם רכישת שלוש פלטות של סם בסכום של 5,700 ₪, כך עשה על פי הנטען גם כעבור 10 ימים ב- 24.12.10. עוד נטען כי בסוף חודש ינואר רכש העורר מאותו סוחר סמים נטען פלטת חשיש בסכום של 2,000 ₪. בכתב האישום נטען עוד כי ב- 31.1.11 ולמחרת ב- 1.2.11 ביקש העורר את אותו הסוחר לרכוש פלטה נוספת תמורת 2,100 ₪ אולם גם עסקה זו לא יצאה לפועל עקב מחסור בסם.

באישום נוסף מואשם העורר בכך כי החזיק בביתו סם מסוג חשיש במשקל 2.5 גרם לצריכה עצמית.

בחומר החקירה מצויים תמלילי האזנות טלפוניות שבוצעו לטלפון של סוחר הסמים ובאותם תמלילים שיחות מפורטות בין הסוחר לבין העורר.

לאחר שנעצרו סוחרי הסמים (יהודה ועוזי) והוגש נגדם כתב אישום, נעצר גם העורר והוגש נגדו כתב האישום דנן.

בהודעותיו בחקירה מאשר העורר כי אמנם ביצע רכישה של פלטת סמים אחת (זו המפורטת בסעיף קטן 2 ה' לכתב האישום) תמורת 2,000 ₪ ולטענתו חילק את הסם עם שלושה חברים נוספים.

כמו כן הודעותיו של העורר כוללות למעשה פיענוח הצופן והקוד שבו השתמש בשיחותיו המאוזנות המוקלטות והמתומללות עם יהודה ועוזי.

כפי שפירט בית המשפט קמא בהחלטתו המנומקת והמפורטת, אין ספק כי תוכן השיחות הנ"ל עניינו במו"מ בין העורר כרוכש סמים פוטנציאלי לבין יהודה ו/או עוזי כמוכרי סמים פוטנציאליים. לפחות ברמה הלכאורית מהוות הודעותיו של העורר ראייה לכאורית בדבר עסקאות לרכישת סמים שסוכמו לפרטי פרטים בין העורר לבין אותם המוכרים, חלקם בוצעו וחלקם רק סוכמו.

כמו כן לצד מרכיב ה"הודאה" הלכאורי הכלול באותם הודעות, הדברים מקבלים תוספת חיזוק ראייתית משמעותית בהקלטות של שיחות הטלפון שבוצעו בין המעורבים וכן במסרוני אס.אם.אס רבים שהוחלפו ביניהם סביב אותו העניין.

השיחות הטלפוניות, מסרוני האס.אם.אס והודעותיו של העורר חושפים לכאורה תמונה של העורר כמי שמצוי רובו וכולו בעסקי רכישת סם. יתרה מזאת, הוא שב ומסביר בהודעותיו כשהם משולבות עם תמלילי השיחות כי העסקאות האמורות מיועדות ליצור עבורו את המלאי למכירה עתידית של הסמים על ידו.

יתרה מזאת, על פי תמלילי השיחות הוא מפציר במוכרים לנסות ולהתאמץ ולהשיג לו סם לרכישה על אף המחסור שיש להם כיוון שלדבריו בסופי השבוע בהם רצה לקנות את הסם יש ביקוש גדול לסחורה זו ויקל עליו למצוא קונים.

על אף כל זאת, טוען הסנגור כי בהעדר ראייה חפצית של סם אין שום נפקות ראייתית לכל המפורט בחומר החקירה.

לטענתו, על מנת שתתגבש עבירה של "עסקה אחרת" בסמים לפי סעיף 13 לפקודה חייב להתלוות לעצם כריתת העסקה במובן "החוזי", גם אלמנט פיזי של העברת הסם, תפיסת הסם וחוות דעת לגבי היות החומר סם. טענת הסנגור הינה כי אין די בגיבוש הסכמה מלאה ומפורטת לעסקת סמים כדי לבוא בגדרי העבירה הנ"ל אלא יש צורך בביצוע של ממש ובראייה חפצית של ממש הן בדרך תפיסת החומר והן בדרך זיהוי החומר בחוות דעת מקצועית כחומר שהוא סם.

בית המשפט קמא דחה טענתו זו של הסנגור ולטעמי צדק בכך.

הטענה שמועלית על ידי הסנגור נבחנה כבר בעבר בפסיקה ונדחתה.

לעניין זה אסתפק בהפניה להלכה שנפסקה בע.פ. 214/84 חוזה נ. מדינת ישראל
פד"י לט 2 190, 193 ולדברים שנפסקו ברע"פ 5996/09 ולפיהם: "לתיבה "עסקה אחרת" ניתנה משמעות רחבה, הכוללת כל הסכמה לביצועה של פעולה אסורה בסמים מסוכנים. בהתאם, לא נדרש כי ההסכם להספקתם של סמים כאלה יתממש, ועצם ההסכמה לספקם מחד ולרוכשם מאידך – די בה כדי לבסס הרשעה בעבירה של ביצוע "עסקה אחרת" בסם".

יתרה מזו, ברע"פ 5996/09 הנ"ל שב בית המשפט העליון ואישר את הנקבע בע.פ 214/84 כי אפילו מקום בו החומר שסופק, בסופו של דבר היה חומר שנחזה להיות סם מסוכן אך לא היה כזה בפועל, אולם נכרתה עסקה בין הצדדים לעניין מכירתו ורכישתו די בכך להקים את עבירת העסקה האחרת (לעניין זה ראה גם ע.פ 1780/91 מ"י נ. אגבריה פד"י מו 3 766, 768.

המורם מכל הדברים הנ"ל הינו כי חומר החקירה דנן ובו תמלילי שיחותיו של העורר עם מוכרי הסמים, וצופן פיענוח אותן השיחות המסופק לכאורה בהודעותיו, מהווים תשתית של ראיות לכאורה ברמה גבוהה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום ולהרשעתו בדין, אם בסופו של דבר ייקבעו הממצאים המבססים ראיות לכאורה אלה.

אוסיף ואציין כי באחד מפרטי המעשים המיוחסים לעורר, רכישת פלטת חשיש (במשקל כ- 100 גרם) בסוף חודש ינואר (סעיף קטן 2 ה' לכתב האישום) מודה למעשה העורר במפורש.

בהינתן כל האמור לעיל, מוכחות לכאורה כנגד העורר עסקאות סדרתיות ורצופות בכמויות ניכרות של סמים. עילת המעצר בנסיבות שכאלה קמה מאליה הן נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית והן בנסיבות הקונקרטיות של תדירות הסחר הנטען והמיומנות הרבה מאוד לכאורה בעסקי סמים המשתקפת מהודעותיו של העורר.

נוכח כל אלה, חסד עשתה המדינה עם העורר שהסכימה בשלב הראשון של הליכי הדיון במעצר להסכים כי ישוחרר בחלופה של מעצר בית מלא.

בדין העיר כב' השופט א. אינפלד את שהעיר לעניין זה.

מכל מקום מששוחרר העורר לחלופה של מעצר בית לא מצאתי טעם או סיבה כלשהי להפחית מתנאי השחרור בערובה כפי שנקבעו בהחלטה קמא.

סוף דבר, בשל כל המפורט לעיל אני מחליט לדחות את הערר.



<#3#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"א, 14/04/2011 במעמד הנוכחים.



יוסף אלון
, נשיא





הוקלד על ידי: שולמית אברהם







עמת בית משפט מחוזי 4331-04/11 חיים בן סימון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/04/2011)