פסקי דין על רגב ייזום ובנייה בע''מ | פסקי דין על אייל כרמי | פסקי דין על ענבל קלי כרמי |

47547-11/10 א     26/04/2011




א 47547-11/10 רגב ייזום ובנייה בע''מ נ' אייל כרמי, ענבל קלי כרמי








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 47547-11-10 כרמי ואח' נ' רגב ייזום ובנייה בע''מ





מספר בקשה:
2

בפני

כב' השופט
אהרון
שדה


מבקשים

רגב ייזום ובנייה בע''מ


נגד


משיבים

1. אייל כרמי
2. ענבל קלי כרמי



החלטה

בפני
בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות,תשכ"ח-1968 וכן תגובה שהוגשה מנגד.

בקליפת אגוז,ביום 2.10.09 התקשרו חברת רגב ייזום בע"מ (להלן: "המבקשת") ובני הזוג ה"ה אייל וענבל כרמי (להלן: "המשיבים") בחוזה לפיו התחייבה המבקשת לבצע עבודות שיפוץ בביתם של המשיבים, כמופיע בהסכם על נספחיו.

ביום 24.11.10 הוגשה ע"י המשיבים תביעה כספית בגין ליקויים ופגמים שנתגלו לטענתם בעבודת המבקשת ובנוסף תביעה לפיצויים מוסכמים בגין האיחור בסיום העבודה, הכל כמפורט בכתב התביעה.

המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות תוך שהיא מפנה לסעיף 7(ה) להסכם הקובע בוררות, לחילופין ביקשה ארכה להגשת כתב ההגנה במידה והבקשה תדחה.

דיון

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים שהוגשו בפני
ו, בהתקיים כל התנאים המפורטים בו:


עיכוב הליכים בבית המשפט
5.
(א)
הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)
בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)
בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

התנאים המנויים בסעיף הינן:
1.
הוגשה תביעה לבית משפט;
2.
מדובר בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות;
3.
ביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה;
4.
המבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה לעדיין הוא מוכן לכך;
5.
הבקשה הועלתה לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

לעניינו, אכן הוגשה תביעה לבית המשפט; והמבקשת שהינה צד להסכם הבוררות (ששנוי במחלוקת) ביקשה לעכב את ההליכים בתביעה; והבקשה הוגשה ביום הראשון שהמבקשת טענה לגופו של עניין. ובכך התקיימו הדרישות 1,3,5 לעיל.

לכן שתי השאלות המרכזיות בעניינו הינם האם התקיימו התנאים מס' 2 ו-4 לעיל דהיינו:
א.
האם קיים הסכם בוררות ביחס לסכסוך נשוא התביעה?
ב.
האם המבקשת היתה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין היא מוכנה לכך.

א)
האם קיים הסכם בוררות:

אין צורך להרחיב בעניין חשיבותה של זכות הגישה לערכאות. בתי המשפט
הכירו בזכות זו כזכות יסוד.

ההסכמה לבוררות כרוכה בפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של שני הצדדים ולכן פגיעה כזו תחשב כמוצדקת רק אם היא אכן נובעת מבחירתו החופשית,המודעת והמוקדמת של צד להסכם.

השאלה הנשאלת היא האם שני הצדדים הסכימו לויתור על זכות הגישה לערכאות בכלל וביחס לסכסוך הנוכחי בפרט, כדי להשיב על שאלה זו יש לבדוק את החוזה שבין הצדדים ואת מכלול הנסיבות שהתקיימו ומתקיימות.


לאור חשיבות מעמדה של זכות הגישה לערכאות מתחייבת המסקנה כי להוכחת הכוונה להתקשר בהסכם בוררות תידרשנה ראיות ברורות, ובהיעדר ראיות
משכנעות לקשירתו של הסכם בוררות תתחייב המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר.

המבקשת מפנה לסעיף 7(ה) לחוזה שנחתם ביום 2.10.09 אשר קובע :

"7) מבלי לפגוע מתיאור העבודה דלעיל, מוסכם בזה כי:
א) ..
....
ה) בכל מחלוקת בין הצדדים, יפנו הצדדים למפקח, לשמוע את דעתו, בנוגע למחלוקת. המפקח יפעל לגישור הפערים בין הצדדים לפי שיקול דעתו, באם תוותר מחלוקת מסכימים הצדדים כי הנושא יובא להחלטתו הסופית של בורר. כאמור בסעיף 6ד."

המפקח הינו מר אילן כרמי, אדריכל ממשרד קימל אשכולות, וזאת כהגדרתו בסעיף ג וסעיף 10 לחוזה עצמו.

צודק ב"כ המבקשת שהכוונה כנראה היתה לסעיף 6ה (ולא סעיף 6ד) אשר מדבר על מינוי בורר מוסכם בעניין מחלוקת לגבי תמחור תוספת בנייה, ולמותר לציין שזו אינה הטעות היחידה לגבי המספור וההפניות לסעיפים בחוזה.
(כך למשל אין סעיף מס' 4 בכלל, בסעיף 13 ישנה הפניה לסעיף 13 וכנראה הכוונה לסעיף 12,המועד לתחילת העבודות מוקדם למועד החתימה על ההסכם וכיו"ב).

סעיף 6ה לחוזה קובע:
"6)
א)...
....
ה)במקרה של תוספת עבודה אשר לא מופיעה בכתב הכמויות תוארך תקופת הביצוע בהתאם. כמו כן, תתומחר התוספת בזיקה למחירים אשר בכתב הכמויות, ובמידה ותתעורר מחלוקת בעניין זה, הנושא יובא להחלטתו הסופית של בורר שזהותו תקבע ע"י שני הצדדים יחדיו. שכרו של הבורר ישולם ע"י שני הצדדים בחלקים שווים."



מעיון בלשון ההוראות הללו
ניתן להיווכח ש"המחלוקות" שאמורות
להיות נושא לדיון בפני
בורר הינן מחלוקות ספיצפיות ואלו הן מחלוקת לגבי תמחור תוספת בנייה (סעיף 6ה לחוזה) ומחלוקת לגבי העניינים שנמנו והוזכרו בסעיף 7 לחוזה הנוגעים למחלוקות שהתגלו תוך כדי מהלך העבודות.

אין בחוזה סעיף אשר מתייחס לפנייה לבוררות "בכל מחלוקת לפי ההסכם" אלא להיפך יש אמירה מפורשת בסעיף 12 ו-13 לחוזה אשר קובעת שאין באמור בסעיפים 12-13 כדי לשלול מהמשיבים כל סעד אחר על פי דין אשר מגיע להם. סעיפים אילו ממוקמים לאחר סעיף הבוררות עליו מבוססת הבקשה ולכן אין לומר שכל מחלוקת באשר היא,היתה אמורה להתברר בפני
בורר. זאת ועוד,לשון סעיף 12 מדברת על מצב של סיום עבודת ה"קבלן" כלומר כבר לא מתקיימים המצבים שבסעיפי הבוררות הנוגעים למהלך העבודות כשהקבלן עדיין מבצע או נדרש לבצען ואז יש רציונאל לסיום מהיר של המחלוקת בבוררות.

הדבר מתחזק גם מעיון במכתב המבקשת מיום 28.4.10 שצורף לתגובת המשיבים שם התגלתה המחלוקת בין הצדדים והמבקשת כלל איננה מפנה את המשיבים להליך בוררות תחילה או בכלל אלא מתריעה על גבייה באמצעות חברת גבייה כך שגם היא לא ראתה את הליך הבוררות בנוגע למחלוקת הנוכחית כהליך מחייב או רלבנטי.

ב)
האם המבקשת היתה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין היא מוכנה לכך.

המחוקק השתמש בסעיף 5(א) לחוק הבוררות בלשון "היה מוכן", המחוקק השתמש בלשון עבר לעניין הנכונות להעברת הסכסוך לבוררות וזאת כדי להעיד על כך כי אין נפקות להעלאת הדרישה כאמור רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט אלא יש להעלותה מבעוד מועד.

הפסיקה כבר קבעה שעל המבקשת מוטלת החובה לשכנע בהתקיימות התנאי האמור בסעיף 5(א) סיפא לחוק הבוררות, במיוחד כאשר המשיבים מגישים תצהירים אשר יש בהם טענה כנגד הנכונות הזאת.

המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה אלא הסתפקה לטעון בבקשתה שהתנאי הזה מתקיים. כבר נפסק שטענה כזו יש להוכיח ואין לטעון אותה
בעלמא .

ב"כ המבקשת טען בבקשה שלא הוגש תצהיר משום שהבקשה נסמכת על החוזה שאין תוכנו מוכחש ע"י המשיבים, אלא שהחוזה אינו מוכיח את נכונות המבקשת בעבר ובהווה לקיום הליך בוררות, דרישה שהינה מהותית לצורך הכרעת בית המשפט לעיכוב הליכים בתובענה.

ב"כ המשיבים בתגובתו הפנה לשורה של פסקי דין בעניין, שכולם חוזרים על ההלכה שנקבעה בע"א 286/83 אריה קמר נגד מדלן רובינסון-ליפסקי (1983), פ"ד ל"ז (4) 245
.
בסעיף 4 לאותה

פסק דין
נכתב ע"י השופטת נתניהו :

"
.
4
סיכומו של

דבר, סבורתני, שאין בית המשפט יכול להגיע לידי החלטה לעכב את ההליכים, בלי שיש לפניו ראיה כלשהי להוכחת הסכם הבוררות, כשזה שנוי במחלוקת, ולהוכחת העובדה, שמבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה. שותפה אני בעניין זה לדעתה של המחברת המלומדת, ד"ר ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (פרסומי הפקולט למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב, מהדורה 2, תש"ם)
.62
אוסיף עוד, כי אין די לדעתי בהצהרה או בהודעה של מבקש העיכוב או של מישהו מטעמו בדבר הנכונות הנדרשת בסעיף
5
של החוק, שבהן אין המצהיר או המודיע נחשף לחקירה נגדית בדבר כנות טענתו של מבקש העיכוב. גם בכך שותפה אני לדעתה של הד"ר אוטולנגי, בספרה הנ"ל, בעמ'
60
ולאמור בנדון זה בהמ' (י-ם)
160/70
[1] ובהמ' (חי')
3502/75
[2], שנזכרו לעיל.
אין בדעתי לקבוע, אם הראיה הדרושה חייבת להימצא בתצהיר דווקא או יכולה להיות מוגשת בדרך אחרת. בהעדר כל ראיה אין השאלה הזו מתעוררת בענייננו. ואפשר להשאירה בצריך עיון."
(ההדגשות אינן במקור)

לעניין זה גם אם היעדר התצהיר לא יפגע בעצם הגשת הבקשה, הרי אין כל ראיה פוזיטיבית אחרת שתבסס את העובדה שהמבקשת היתה מוכנה ועודנה מוכנה להליך בוררות. כפי שנאמר לעיל, הנטל הינו על המבקשת להוכיח שאכן היתה מוכנה להליך הבוררות, ואין די באמירות לאחר הגשת התביעה.

מה שיש בידינו הם מכתבים ופניות של הצדדים אחד לשני באותו עניין. אם נבחן אותם
הרי הם מעידים על מסקנה הפוכה מזו שהמבקשת טוענת לה, בכל הפניות ובכל המכתבים לא הועלה מצד המבקשת אפילו פעם אחת
עניין הפנייה לבוררות.

יצוין שהצדדים ניהלו ביניהם תכתובות שונות במהלך יותר משנה ובאלו שצורפו לא נמצא שהמבקשת העלתה את הטענה שיש לפנות לבוררות בעניין.

סיכום
המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומו של הסכם בוררות ביחס למחלוקת נשוא התביעה ולא להוכחת נכונות
לקיום הליך הבוררות לפני הגשתה, לכן דין הבקשה להידחות.

אשר לסעד החלופי,הנני מאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד 1.6.11.





ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 47547-11/10 רגב ייזום ובנייה בע''מ נ' אייל כרמי, ענבל קלי כרמי (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)