פסקי דין על בנימין בנימין | פסקי דין על עמותת זבחי צדק | פסקי דין על סומך עמנואל | פסקי דין על סומך רבקה ואח' |

1995/07 תעא     10/07/2011




תעא 1995/07 בנימין בנימין נ' עמותת זבחי צדק, סומך עמנואל, סומך רבקה ואח'








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בירושלים



תע"א 1995-07 בנימין נ' עמותת זבחי צדק
ואח'







בפני

כב' השופט
דניאל גולדברג


תובע

בנימין בנימין


נגד


נתבעים

1. עמותת זבחי צדק
2. סומך עמנואל
3. סומך רבקה
4. בוהדנה מרדכי
5. עמותת תורה ויראה



החלטה

לפניי בקשת הנתבעים להגשת ראיות נוספות, לאחר שהחל שלב הסיכומים בתיק.
הרקע וההליכים
התובע הגיש את התביעה בתיק זה לזכויות שונות בגין שתי תקופות עבודה בהן עבד אצל הנתבעים כמלמד וכאיש אחזקה: התקופה הראשונה – מיום 1.9.01 עד ליום 3.4.02. התקופה השנייה: מיום 1.9.05 עד יום 10.4.07.
ביום 24.2.09
הגישו הנתבעים בקשה לתיקון כתב ההגנה המתוקן כך שתוכחש טענת התובע כי החל לעבוד ביום 1.9.01 וגרסת הנתבעים תתוקן כך שיום תחילת עבודת התובע תהיה 1.12.01. בהחלטת כב' הרשמת מיום 11.5.09 התקבלה הבקשה לתיקון כתב ההגנה ונקבע כי תקופת עבודתו של התובע תהפוך לפלוגתא.
בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי תקופת עבודתו בתקופה הראשונה היתה מיום 1.9.01 עד ליום 3.4.03, והסביר כי בכתב התביעה אירעה טעות סופר בכך שנרשם שיום עבודתו האחרון היה 3.4.02.
בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת 1, אשר ניתן על ידי הנתבע 2 כמנהלה, נטען כי מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת 1 היה 1.12.01.
ביום 21.11.10, לאחר שלוש וחצי שנים מיום הגשת התביעה, נשמעו ההוכחות בתיק. לא למותר לציין כי בית הדין הקדיש מאמץ מיוחד לסיום שמיעת הראיות כך שדיון ההוכחות הסתיים בשעת לילה מאוחרת מאד. המאמץ המיוחד שהוקדש נבע מכך שבכל התקופה מאז הגשת התביעה, נאלץ בית הדין להתמודד עם התנהלות דיונית חריגה ביותר מצד הנתבעים, אשר כללה, בין היתר, הגשת בקשות רבות, חלקן הבלתי מבוטל בקשות סרק בגינן אף חוייבו הנתבעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, הגשת בקשת סרק להתיר הגשת תביעה שכנגד סמוך לפני ההוכחות, אי התייצבות לדיון הוכחות ומתן

פסק דין
בהעדר התייצבות כתוצאה מכך והליכי ביטול פסק הדין.
במהלך חקירתו הנגדית של התובע בישיבת ההוכחות מיום 21.11.10, התנגדה ב"כ התובע לשאלות שהופנו לתובע שתכליתן לערער על גרסת התובע בדבר מועד תחילת עבודתו, בנימוק כי קיימת מוסכמה בית הדין קיבל את התנגדות ב"כ התובע והעיר לנציג הנתבעים בדיון כי חקירה בנושא התקופה שבין 1.9.01 לבין 1.12.01 לכאורה מיותרת, שכן על פי המוסכמות בתיק התובע החל את עבודתו ביום 19.8.01 (עמ' 46
לפרוטוקול הדיון). מר סגל, נציג הנתבעת 1 בדיון, טען כנגד הערת בית הדין, כי כתב ההגנה תוקן באופן שתקופת העבודה הפכה לפלוגתא, ובדיעבד יש לומר כי הצדק עם מר סגל בנקודה זו, לאור החלטת הרשמת מיום 11.5.09 אשר נעלמה מעיני בית הדין באותה עת.
עם סיום דיון ההוכחות ניתן צו לסיכומים. ביום 20.2.11 הגיש התובע את סיכומיו בתיק.
בעוד בית הדין ממתין לסיכומי הנתבעים, הגישו הנתבעים ביום 17.4.11 בקשה "להרחיב חזית בטענת זיוף באמצעות התובע". בבקשה נטען כי "הנתבעת 1 ישבה ביום 12.4.11 עם כל הנתבעים בבית שמש כ-10 שעות התגלה זיוף שבוצע בתיק דנן באמצעות התובע ובעקבות כך מביא התובע ראייה שקרית כי התחיל לעבוד בתקופה הראשונה מספטמבר 2001...". לבקשה צורף העתק של תלונה שהגישו הנתבעים למשטרת ישראל על זיוף בה נטען כי התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית מסמך מזוייף. המסמך שנטען כי זוייף הוא נספח ב' לתצהיר התובע. מסמך זה הינו "דף קשר" שמהותו היא דף שמלמד שולח להורי תלמידיו בו מעודכנים ההורים בדבר תכני הלימוד. דפי הקשר נשלחים אחת לשבוע ומוכתרים בפרשת השבוע. בתלונה נטען כי נספח ב' לתצהיר התובע זוייף על ידו מאחר שמדובר ב"דף קשר" של פרשת ניצבים תשס"א, בה המלמד היה אדם אחר בשם עקיבא טהרני. על פי התלונה, התובע לקח את דף הקשר ממר טהרני ומחק את שמו וצירף את דף הקשר לתצהירו כראיה להוכחות עבודתו החל מחודש 9/01.
עם הגשת בקשת הנתבעים מיום 17.4.11 "להרחיב חזית בטענת זיוף", ניתנה החלטת בית הדין מאותו תאריך בה התבקשה תגובת התובע לבקשה. בטרם הוגשה תגובת התובע, הגישו הנתבעים, ביום 26.4.11, בקשה להתיר לנתבעת 1 להגיש תצהיר נוסף של הנתבע 2, בתמיכה לטענת הנתבעים בדבר זיוף ופברוק ראיות על ידי התובע לביסוס תביעתו. בתצהיר פורטה טענת הנתבעים לזיוף הנטען בקשר לדף הקשר של פרשת ניצבים, והועלו טענות לזיוף של מסמך נוסף: יומן שצורף על פי הטענה לתצהיר עדותו הראשית של התובע, ואשר לפי טענת הנתבעים נערך סמוך להגשת תצהיר העדות הראשית ולא בזמן אמת – בשנת 2002 – כטענת התובע.
ביום 5.5.11 הוגשה תגובת התובע לבקשות.
ביום 13.5.11 ניתנה החלטה לפיה הבקשות ל"הרחבת חזית בטענת זיוף" ולהגשת תצהיר נוסף של הנתבע 2 – נקבעו לדיון ליום 22.5.11.
ביום 16.5.11 הוגש לבית הדין תצהיר של אדם בשם בן ציון נחמן משיח, ללא שנתבקשה רשות להגשתו. בתצהיר טוען מר משיח כי הוא עבד אצל הנתבעת 1 כמלמד בין 1.9.01 עד 1.12.01 ופוטר על ידי הנתבע 2, וכי התובע החל לעבוד ביום 1.12.01, לאחר שהוא סיים את עבודתו, הואיל ומר משיח לא ראה את התובע לפני שסיים את עבודתו. עוד נטען בתצהיר כי לא היו לנתבעת 5 מיניבוסים עם כיתוב של העמותה.
ביום 19.5.11 הוגש לבית הדין תצהיר של מר שלום סגל, ללא שנתבקשה רשות להגשתו. בתצהיר נטען שהתובע ביצע ארבעה זיופים: הראשון – צירוף דף הקשר של פרשת ניצבים כדי להוכיח כי עבד בנתבעת 1 החל מחודש 9/01. זיוף שני – התובע צירף לתצהירו תמונה בה נראים כלי רכב להסעת תלמידים, כשלטענת התובע תמונה זו מראה את רכבי ההסעה של הנתבעת 5. על פי הטענה, התמונות זוייפו מאחר שמעולם לא היו ברשות הנתבעת 5 רכבים הנושאים את שמה. זיוף שלישי: בחוזה ההעסקה של התובע שצורף לתצהיר קיימות שורות בכתב ידו שהוספו לאחר שנחתם החוזה. זיוף רביעי: התובע צירף לתצהירו יומן שלגרסתו תומכת בטענתו כי לימד תלמידים "מתמידים" לאחר שעות העבודה הרגילות, כשלטענת מר סגל, היומן נערך לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו בנתבעים ולא בזמן אמת.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים בבקשה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה לאפשר לנתבעים להגיש את תצהיריהם של ה"ה סומך, סגל ומשיח – להידחות.
סדר הבאת הראיות נקבע בתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, על פיו התובע פותח בהבאת עדיו ויתר ראיותיו ולאחר מכן הנתבע מביא את ראיותיו. בית הדין מוסמך להתיר לתובע להגיש ראיות סותרות, ולאחר מכן ההליך עובר לשלב טענות הסיכום.
אף שהדבר לא פורש בתקנות, בית הדין מוסמך להתיר לבעל דין להביא עדויות באיחור, לאחר תחילת שלב הסיכומים, אך נפסק לעניין זה כי הכלל הוא שעל בעל דין להביא את ראיותיו "בחבילה אחת", וכדי לשכנע את בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות לאחר תום שלב ההוכחות, על בעל הדין המבקש זאת להצביע על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. בעניין זה, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה, דהיינו – האם היא ראיה "טכנית" פשוטה אם לאו, וכן – האם יש לבעל הדין שמבקש להביא ראיה באיחור הסבר סביר לאי הבאת אותה ראיה בשלב הבאת הראיות במשפט, וכן - מהו השלב שאליו הגיע המשפט, כאשר ככל שהשלב שאליו הגיע המשפט הוא מתקדם יותר, ייטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה (ע"א 188/89 פאיד אחמד עזאיזה נ. המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661).
בענייננו, השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורטו בפסיקה, מובילים לדחיית הבקשה. במה דברים אמורים?
ככל שהדבר נוגע למהות הראיות, הרי שאין מדובר בראיות טכניות פשוטות, אלא בשלושה תצהירים אשר כוללים בחלקם עדויות על עובדות חדשות (תצהיר מר משיח, עדות מר סומך בתצהירו כי דפי הקשר תמיד כללו שם של מלמד) ובעיקרם – עדות סברה של הרב סומך ושל מר סגל בה הם מסבירים כיצד הם הגיעו למסקנה, אגב קריאת סיכומי התובע, כי התובע צירף לתצהירו מסמכים מזוייפים.
אין כל מקום לקבל תצהירים נוספים ככל שמטרתם להביא בפני
בית הדין את סברתם של הנתבעים מדוע יש להסיק כי מסמכים שצורפו לתצהיר התובע אינם אותנטיים. סברות אלה ניתן להציג במסגרת הסיכומים.
ככל שהדבר נוגע לשלב בו מוגשת הבקשה – מדובר בשלב שבו כבר הוגשו סיכומי התובע על בסיס מסכת הראיות שהובאה בפני
בית הדין. בכך התובע שינה מצבו לרעה, ומשמעות קבלת ראיות נוספות בשלב הזה היא פתיחה מחדש לא רק של שלב הראיות בתיק, אלא גם של שלב הסיכומים.
ככל שהדבר נוגע לשאלה אם הנתבעים הסבירו מדוע ראיות אלה לא יכלו להיכלל במסגרת ראיותיהם בשלב ההוכחות – הרי שלא הובא בבקשה ולו נימוק אחד שמסביר מדוע
העדויות, שהגשתן מתבקשת עתה, לא הובאו במסגרת הליך ההוכחות. לעניין זה, מקובלות עלי טענות התובע בסיכומיו לפיהן כל הטענות ל"זיוף" מסמכים על ידי התובע נוגעות למסמכים שהיו חלק מגילוי המסמכים של התובע בתיק וצורפו לתצהירו, ולא היתה כל מניעה לכך שהנתבעים יציגו את מלוא הטענות העובדתיות והראיות שעליהן הם מבקשים לבסס מסקנה בדבר העדר אותנטיות של מסמכים שהתובע צירף לתצהירו – ואף יחקרו את התובע על עליהן בחקירה שכנגד. הנתבעים סיפרו בתצהיריהם על ישיבה שהם קיימו בעקבות הגשת סיכומי התובע בה "גילו" את דבר הזיופים, אך כל הנתונים הרלוונטיים שמחייבים, לטענת הנתבעים, את המסקנה כי התובע צירף מסמכים מזוייפים לתצהירו, היו כלולים בתצהירי התובע.
לאור כלל האמור לעיל, בקשת הנתבעים להוספת ראיות חדשות נדחית.
הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בבקשה בסך 5,000 ₪. סכום ההוצאות נקבע בשים לב לכך שמדובר בבקשה שלא היה לה כל יסוד אשר קויים בה דיון והוגשו לגביה סיכומים. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שהתנהלותם הדיונית של הנתבעים בתיק מטילה הן על התובע והן על בית הדין להידרש שוב ושוב לבקשות סרק.
הנתבעים יגישו את סיכומיהם בתיק לא יאוחר מיום 24.7.11.


ניתנה היום, ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








תעא בית דין אזורי לעבודה 1995/07 בנימין בנימין נ' עמותת זבחי צדק, סומך עמנואל, סומך רבקה ואח' (פורסם ב-ֽ 10/07/2011)