פסקי דין על איגור פקר | פסקי דין על נכסי קריאל בע"מ

10399/08 תעא     20/07/2011




תעא 10399/08 איגור פקר נ' נכסי קריאל בע"מ




בפני
:





בפני
:
בפני
כב' השופטת חנה טרכטינגוט
נ.צ. (ע') מר יוסף קרצ'ר
נ.צ. (מ') מר אורי שלוש


התובע:

איגור פקר
306930611
ע"י ב"כ עו"ד שי ארז

-


הנתבעת
:

נכסי קריאל בע"מ
513436469



פסק - דין

1.
לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, יתרת שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, תשלום בגין שעות נוספות ופיצוי בגין עבודה בשבת.

2.
הנתבעת הינה חברה המפעילה באולינג בצמוד לאצטדיון רמת-גן.

התובע עבד אצל הנתבעת כטכנאי.
התובע התפטר ביום 15.7.08, לטענתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

3.
מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת וארבעה נוספים, שטרום יוסף, שטרום אברהם, קריאל יפה וקריאל שלמה (להלן: "הנתבעים הנוספים").

ביום 25.10.09 ניתן פסק-דין חלקי המוחק את התביעה נגד ארבעת הנתבעים הנוספים בשל היעדר עילה.

4.
התובע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירים,
מטעם גב' יפה קריאל ומר יוסי שטרום.

5.
ביום 11.5.11 ניתנה החלטה המשחררת את ב"כ הנתבעת מייצוג, לאור בקשתה.

6.
בדיון שהתקיים היום התייצב מר יוסי שטרום, אשר טען כי הוא מייצג את החברה וזאת לאור מינויו כדירקטור.

מאחר ומר שטרום הודיע כי גב' יפה קריאל לא תתייצב להיחקר על תצהירה, נמשך התצהיר מהתיק.


7.
הצדדים חלוקים באשר למועד תחילת העבודה וזכאות התובע לרכיבי התביעה השונים.

אין מחלוקת כי התובע עבד כטכנאי בבאולינג המנוהל על ידי הנתבעת החל משנת 1992, אלא שבאותה עת נוהל הבאולינג על ידי חברת חייש השקעות בע"מ אשר מר שטרום היה בעל מניות עיקרי בה.

בשנת 2004 נמכרו המניות לנתבעת, כאשר התובע המשיך לעבוד עד למועד התפטרותו, כאמור, 15.7.08.

הדיון ברכיבי התביעה השונים –

8.
פיצויי פיטורים -
התובע טוען כי שכרו הולן במשך מספר חודשים והוא אף התריע על כך ביום 6.5.08 ולפיכך התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.
את חישוב פיצויי הפיטורים יש לטעמו לערוך לפי כל תקופת עבודתו בבאולינג החל מ- 1992, כאשר מסכום הפיצויים יש לקזז סך של 23,094 ₪ אותם קיבל בשנת 2005 מהטעם שהנתבעת הפסיקה להפריש כספים עבור ביטוח מנהלים.
הנתבעת טוענת כי התובע הסכים לאופן תשלום המשכורת ולא מחה על כך ולמעשה הודיע על התפטרות כדי להימנע מפיטורים צפויים בעקבות שיתוף פעולה שהתגלה בינו לבין המנקה במשרדי החברה כאשר התובע החתים עבורה את כרטיס הנוכחות.
בכל אופן האיחור בתשלום המשכורות נבע ממצוקת מזומנים זמנית.
סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ומחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו רואים את התפטרותו לעניין חוק זה כפיטורים".

גובה השכר ומועד תשלומו הוא אחד התנאים היסודיים והעיקריים שביחסי מעביד ועובד. נקבע כי זכותו היסודית של עובד היא לקבל את שכרו, ולקבלו במועד.
אין לדרוש שהעובד ימשיך בקשר העבודה עם מעבידו כאשר הפיגורים חוזרים ונשנים וכאשר מדובר בפיגורים משמעותיים.
(דב"ע לב' 3/3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם שוורץ פד"ע ג' 318; דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז' 514).
התובע תאר בסעיף 15 לתצהירו את הפיגורים שחלו בתשלום שכרו החל מחודש דצמבר 2007 ועד לחודש אפריל 2008. הנתבעת לא כפרה בכך.
התובע הוכיח כי התקיימו נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו ולפיכך קמה לו הזכות לקבלת פיצויי פיטורים.
טענת הנתבעת כי ההתפטרות נועדה "להימלט" מפיטורים השוללים פיצויי פיטורים בעקבות שיתוף הפעולה עם מנקת המשרד לא הוכחה.
אמנם התובע הודה בכך כי החתים את כרטיס הנוכחות של העובדת, אך לא הוכח מתי ארע הדבר ושאלמלא כן היה התובע מסכים להמשיך ולעבוד תוך ששכרו משולם באיחורים משמעותיים ולשיעורין.
אשר לתקופת הזכאות לפיצויי פיטורים – סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע:
"מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים..."

אין חולק כי התובע עבד באותו מקום ובאותו תפקיד ולפיכך משיחסי העבודה הסתיימו אצל המעביד האחרון בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, זכאי הוא לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת ההעסקה באותו מקום עבודה.
אין לקבל את טענת הנתבעת כי יש בעובדה שהתובע משך בשנת 2005 את סכום התגמולים וסכום פיצויי הפיטורים אשר היו מופקדים בביטוח המנהלים כדי לנתק את הקשר עם מקום העבודה.
קיבלנו את הסברו של התובע, אשר עולה מתוך נספח י' לתיק המוצגים, כי הכספים נמשכו עקב העובדה שהנתבעת הפסיקה להפקיד כספים בביטוח המנהלים ולפיכך ניתן היה למשוך את הכספים.
יחד עם זאת, מסכום הפיצויים יש לנכות את הסכום אשר נמשך ולא שנוי במחלוקת, והוא 23,094 ₪.
תחשיב התובע מבוסס על רכיב "משכורת" ועל רכיב "רכב". הנתבעת לא טענה כנגד התחשיב ולא טענה כי מדובר בהחזר הוצאות.
לפיכך מתקבל תחשיב התובע והנתבעת תשלם
לתובע את הסך של 126,163 ₪ -
23,094 = 103,069 ₪.

9.
גמול שעות נוספות ועבודה בשבת -
התובע ערך תחשיב של שעות נוספות לתקופה מינואר 2005 בסך של 3,179 ₪ ותחשיב עבור עבודה בשבת החל מחודש ספטמבר 2004 בסך של 16,239 ₪.
הנתבעת טענה כי מדובר בשכר גלובלי (סעיף 5 לכתב ההגנה) ולפיכך לא קמה לתובע זכאות בגין רכיבים אלה.
בדיון שלפנינו טען מר שטרום כי בעבר, כאשר עבד התובע בחייש השקעות, שולמו לו תוספות בגין שעות נוספות, עבודת לילה ועבודה בשבת, אך החל משנת 2004 סוכם כי שכרו יהיה שכר מינימום בתוספת סכום גלובלי עבור שעות נוספות, שעות לילה ושעות שבת.
הנתבעת לא פגעה בשכרו והותירה אותו כפי שהיה בחייש השקעות.

סעיף 5 לחוק הגנת שכר התשי"ח-1958 קובע:
"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה".

סעיף זה בא לאסור ולמנוע קביעת שכר עבודה שיכלול גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובלי. מה גם
שהנתבעת לא הוכיחה הסכם זה.
הנתבעת לא כפרה בתחשיבי התובע ולפיכך תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
גמול בגין שעות נוספות בסך של
3,179 ₪.
גמול עבור עבודה בשבת בסך של
16,239 ₪.

10.
דמי הבראה -
התובע תבע דמי הבראה בגין השנים 2008-2005, בסך הכל 25 ימים ובסך כולל של 8,275 ₪.
בתצהירו הודה התובע כי במשכורת יולי 2008 שולמו לו דמי הבראה בגין 16 ימים.
לפיכך נותרה יתרה של 9 ימים בסך של 2,979 ₪.
הנתבעת הציגה תלוש חודש דצמבר 2005 ממנו עולה כי שולמו לתובע דמי הבראה בגין 5 ימים.
התובע לא התייחס לכך. לפיכך יש להפחית מתחשיבו גם תשלום זה.
התוצאה אפוא כי הנתבעת חייבת לתובע דמי הבראה בגין 4 ימים בסך של 1,324 ₪.

11.
פדיון חופשה -
התובע תבע יתרת חופשה בגין השנים 2008-2005 סך של 70 ימים.
בתצהירו הודה כי בחודש דצמבר 2005 שולמו דמי חופשה בגין 16 ימים, הרי שמגיעים לו פדיון חופשה בסך 54.74 ימים, ובסה"כ 15,467 ₪.
הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, למעט טענה בסעיף 4 לכתב ההגנה לפיה החישובים מבוססים על וותק של 16 שנה ועל ניצול בפועל של 41 ימי חופשה בשנים 2006-2005.
הנתבעת לא צירפה פנקס חופשה ואף לא תדפיס, למרות האמור בסעיף 4 לכתב ההגנה.
התובע לא נחקר על עניין זה ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך של 15,467 ₪.

12.
פיצוי בגין הלנת שכר -
התובע עתר לתשלום פיצויי הלנה בגין השכר שהולן כמפורט בסעיף 15 לתצהירו.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין, לרבות מצב הנתבעת וטענות בדבר הסכמת התובע עד להבעת המחאה, החלטנו להפחית את התשלום בגין רכיב זה ולהעמידו על 4,000 ₪.
13.
בסיכומים טען ב"כ התובע כי יש להרים את המסך לאור הנסיבות שהתגלו ולחייב את הנתבעים הנוספים שהינם המנהלים ו/או בעלי המניות בחובה של הנתבעת וזאת כדי שלא יצאו נשכרים מהעובדה שהותירו את התובע בפני
שוקת שבורה.

כאמור, ביום 25.10.09 ניתן פסק-דין חלקי, על ידי כב' השופטת גליקסמן, המוחק את התביעה בהיעדר עילה כנגד הנתבעים הנוספים.

התובע טוען כי בינתיים התבררו עובדות נוספות, בין היתר כי החברה אינה פעילה, צברה חובות רבים וכי התובע לא יוכל להיפרע ממנה.

משנמחקו הנתבעים הנוספים ואינם עוד בעלי דין לפנינו, אין מקום לתת פסק-דין כנגדם המרים את מסך ההתאגדות על יסוד טענות התובע בלבד, טענות אשר כעולה מפסק-הדין החלקי לא פורטו בכתב התביעה ולא בכל גירסה מאוחרת יותר.

14.
סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין,
את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך של 103,069 ₪.

תשלום בגין שעות נוספות בסך של 3,179 ₪.

תשלום בגין עבודה בשבת בסך של 16,239 ₪.

פדיון חופשה בסך של 15,467 ₪.

הבראה בסך של 1,324 ₪.
הלנת שכר בסך של 4,000 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע, תוך המועד הנקוב, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 מהיום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום,
י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.




נ.צ.ע. מר יוסף קרצ'ר

חנה טרכטינגוט
,שופטת

נ.צ.מ. מר אורי שלוש









תעא בית דין אזורי לעבודה 10399/08 איגור פקר נ' נכסי קריאל בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/07/2011)