פסקי דין על יוסף בן חיים | פסקי דין על עירית ראשון לציון

20888-11/09 תט     01/11/2010




תט 20888-11/09 יוסף בן חיים נ' עירית ראשון לציון




2



2

בית משפט השלום ברחובות

ת"ט 20888-11-09
ת"ט 14033-02-10
עירית ראשון לציון
נ' בן חיים




01 נובמבר 2010

בקשה מס' 1




בפני
כב' הרשמת
צבייה גרדשטיין פפקין



המבקש
:

יוסף בן חיים


נגד

המשיבה:

עירית ראשון לציון



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקש – עוה"ד ראזי אבוסויס
המבקש – בעצמו
ב"כ המשיבה – עוה"ד רווית ירון


<#3#>
החלטה


לפניי התנגדות לביצוע שטר.

סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 שכותרתו הוצאה לפועל של שטרות, קובע:
"(א) שטר חליפין שטר חוב ושיק משמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה שטר) ניתנים לביצוע כמו

פסק דין
של בית משפט, הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת...
(ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע

פסק דין
.
(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה תהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות ומשהוגשה התנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט;לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי...".

מכוח סעיף זה, רשאי האוחז לפנות במישרין אל לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר.

החייב רשאי להתנגד לביצועו של השטר בדרך בה מבקשים רשות להתגונן מפני תובענה בסדר דין מקוצר.

לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, נפסק:
"הלכה פסוקה היא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני
התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד. אולם ראוי להדגיש כי המנעותו של התובע מלחקור על התצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוע בו מעיקרו. כלומר, החקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני
בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ובית המשפט בוחן אם יש בדברים האלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק נגד התביעה." (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735).

בספרו של כב' השופט ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שביעית, 2004, בעמ' 169 נקבע כדלקמן:
"בית המשפט אינו נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא. ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת כמובן אם לא נתברר לבית המשפט כי טענות הנתבע תלויות על בלימה או שבחקירה הנגדית מתברר כי הגנתו היא הגנת בדים. (ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל ואח', פד"י מ"ו (4), 196). ... נתבע המבקש רשות להתגונן איננו מביא בפני
בית המשפט כל ראיה זולת תצהירו, ואין הוא מביא עדים שאולי יעידו במשפט גופו. ואם בית המשפט נוטל לידיו את הסמכות לפסוק בעניין עפ"י חומר ראיות מקוטע כזה ונועל בכך את שערי בית המשפט בפני
הנתבע, אין זה דיון שיפוטי אלא תהליך של "נבואה" או "חיזוי מראש", ולא לכך מיועד סדר הדין המקוצר. אין מקפחים את הנתבע בשל כך שהתובע בחר לתבוע בסדר דין מקוצר. וכאשר תצהירו של הנתבע מראה הגנה העשויה לעמוד לו במשפט, זכאי הוא לכך שהתובענה תתברר ותוכח בדרכי הדיון הרגילות. ... " .

לאחרונה פסק בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 15.6.09) .

ובפרשת צול ניהול פרויקטים (ע"א 3300/04) קבע בית המשפט העליון (ביום 8.12.09):
"בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי ([פורסם בנבו], 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([פורסם בנבו], 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן ...
במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

ולענייננו;
בפי המבקש 3 טענות עיקריות:

האחת - כי מסר את השיקים תוך אילוץ וכפיה, בשל הליכי הגביה, שהפעילה המשיבה כלפיו.
השניה – כי חיוב הארנונה, בו חויב, אינו נכון ואינו תואם את המציאות, מאחר שהעיריה חייבה אותו בארנונה המתייחסת לגודל נכס, שאינו נכון.
השלישית – כי שילם סכומים, בגין השיקים ובגין הארנונה, שלא הופחתו מהתיק.

נדון בטענות כסדרם:

אשר לטענת הכפיה
:
המבקש טען כי בשל היותו "עסק חדש" ומאחר שהמעקלים שבאו לעסקו הודיעו לו כי היה ולא ישלם את החוב והיה ולא יתן שיקים אישיים שלו, יוציאו את הסחורה מהחנות, אותה פתח.

לטענת המבקש, הוא היה נתון ללחצים ואונס מצד המעקלים.

המשיבה טוענת, כי המבקש נתן את השיקים בעיריה, ללא כל לחץ או כפיה וכן היא טוענת, כי מהעובדה שהמבקש שילם תשלומים לאחר מכן, כפי טענתו, עולה שהמבקש לא היה נתון כלל ללחצים, להם הוא טוען.

שאלת הכפיה או האילוץ, הינן שאלות שצריכות להתברר במסגרת התיק העיקרי.

אכן, צודקת ב"כ המשיבה, כי היה ותתקבל טענה זו כבר עתה, הרי שיהא בכך פתח לטעון טענה שכזו בכל הליך של עיקול מנהלי או בכל הליך של הוצאה לפועל.

יחד עם זאת, מאחר שמדובר בטענות שצריכות להיבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, אין זה המקום לקבוע כי על טענות אלו להידחות כבר בשלב זה.

הלכה היא, כי בשלב זה אין נבחנים סיכויי ההגנה של המבקש, וכי גם מי שסיכויי הגנתו בנקודה זו הינם קלושים, עדיין יש לתת לו את יומו בבית המשפט.

"גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41, 46).

אשר לטענה השניה –
כי החיוב בארנונה הינו גבוה מהתעריף הנכון, אותו יש לחייב את המבקש:
טענה זו יש לדחות.
אין מקום להעלות טענה זו בהליך זה.

על המבקש היה להגיש טענותיו בענין זה, בדרך הקבועה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית התשל"ו-1976).

מדובר בסמכות יחודית של מנהל הארנונה ומשכך יש לדחות טענותיו של המבקש לענין זה.

אשר לטענה השלישית – לפיה המבקש שילם כספים
והובטח לו כי חלק מהשיקים נשוא תיקים אלו, יושבו לו:

לטענת המשיבה, טענה זו הועלתה רק עתה ומהווה הרחבת חזית.

כמו כן טענה המשיבה, כי לו היה טוען טענה זו קודם לכן, ניתן היה לברר סוגיה זו.

ב"כ המשיבה, במהלך החקירה, שאלה את המבקש:
"ש. מה בעצם הטענות שלך?
ת. ... חלק מהשיקים שעורכת הדין מחזיקה אלו שיקים שמגיעים לי בחזרה, אשר שולמו להם בקופה והבטיחו להחזיר לי את חזרה. אפשר לבדוק את זה אצלם".
(פרוטוקול הדיון היום עמוד 3 שורות 11 – 24).

אמנם בתחילה ענה המבקש לענין שטח החנות ולענין האינוס הנטען, אך בהמשך תשובתו גם טען טענה זו.

הלכה היא, כי מקום בו נשאל המבקש במסגרת בקשת רשות להגן, שאלות הקשורות לבקשתו והנתבע מבצע "מקצה שיפורים" במסגרת אותה חקירה, יש לקבל את תשובותיו לענין הבקשה למתן רשות להגן (ראה בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ וכן בע"א 248/89 חברה כללית למוסיקה נ' וורנר וכיוצ"ב).

לעיתים על התובע לשקול היטב אם יש תועלת בחקירת המבקש ולא לסייע לו לבצע מקצה שיפורים.

אשר על כן, ניתנת למבקש רשות להגן גם בשאלה זו, האם באמת פרע את השיקים לאחר פתיחת הליכי העיקולים המנהליים והגביה, על ידי העיריה או בתיק ההוצאה לפועל.

ויודגש, אין באמור כדי לקבוע ממצאים או מסקנות לעניין ההליך העיקרי, ואולם די באמור כדי ליתן לנתבע רשות להגן בשתי נקודות אלה, בעיקר לנוכח הפסיקה האחרונה שיצאה מבית המשפט העליון, שחלקה הובא כאן.

גם אם הנטל להוכיח טענות האמורות על הנתבע, עדיין לא זה המקום לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל.

בפרשת ששון הנ"ל נקבע:
"כל שקבע בית המשפט המחוזי לגביה הוא כי "אין אפשרות לקבוע שטענת ההגנה של המבקש [בהקשר זה] היא סבירה בנסיבות העניין או שהיא עשויה להתאמת בשלב עתידי". אין בקביעה זו כדי להוביל למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. כאמור לעיל, על בית המשפט הדן בבקשת רשות להתגונן להניח כי טענותיו של הנתבע הינן אמת, כאשר אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר, כשלעצמו, בסיס לאי מתן הרשות להתגונן. מכאן, שגם אם סבר בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המערער עשויות שלא להתאמת בעתיד, אף שטרם נערכה בחינה מקיפה של הראיות בתיק, סברתו זו אינה מצדיקה הימנעות מהענקתה למערער של הרשות להתגונן".

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ונותנת לנתבע רשות להתגונן בשתי הנקודות שצויינו לעיל.

התצהיר התומך בשתי הבקשות ישמש כתב הגנה.

לאור סכום התביעה, יעבור התיק לדיון בסדר דין מהיר, בהתאם לחלק ג', פרק ט"ז1 לתקנות.

על הצדדים לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 214ב1 לתקנות.
המזכירות תפתח תיק אחד לשני התיקים גם יחד.
הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.


<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תשע"א, 01/11/2010 במעמד הנוכחים.



צבייה גרדשטיין פפקין
, רשמת

גירוני ריקי
הוקלד על ידי: ריקי גירוני







תט בית משפט שלום 20888-11/09 יוסף בן חיים נ' עירית ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 01/11/2010)