פסקי דין על יהודה בן שושן נכסים | פסקי דין על כהן יעקב עבודות הנדסה ופיתוח | פסקי דין על יוסי מזרחי מזור | פסקי דין על קרן מזרחי מזור |

18067-12/10 תאק     13/11/2011




תאק 18067-12/10 יהודה בן שושן נכסים בע"מ, כהן יעקב עבודות הנדסה ופיתוח בע"מ נ' יוסי מזרחי מזור, קרן מזרחי מזור








בית משפט השלום בקריות




תא"ק 18067-12-10 מזרחי מזור ואח' נ' יהודה בן שושן נכסים בע"מ
ואח'

תיק חיצוני:


בקשה מס'
2

בפני

כב' הרשם
נדים מורני


מבקשים/נתבעים

1. יהודה בן שושן נכסים בע"מ

2. כהן יעקב עבודות הנדסה ופיתוח בע"מ


נגד


משיבים/תובעים

1. יוסי מזרחי מזור
2. קרן מזרחי מזור


החלטה


1.
התובעים הינם בני זוג שרכשו מהנתבעות, שהן חברות קבלניות העוסקות בבניה, דירה בבנין שנבנה ע"י הנתבעות ברחוב ז'בוטינסקי 52 בעיר נהריה הידועה כדירה מס' 12 במבנה מס' 2 המורכבת מ-4 חדרים בתוספת ממ"ד, הממקומת בקומה ג' של הבניין (להלן: "הדירה").

בין הצדדים נחתם הסכם מיום 13/8/08 (להלן: "ההסכם") אליו צורף "מפרט" לפי חוק המכר (דירות) (להלן: "המפרט"). העתק של ההסכם והעתק מהמפרט צורפו לכתב התביעה.

2.
הוראת סעיף 16 של ההסכם קובעת כדלקמן:


"כל צד שיפר התחייבויותיו על פי חוזה זה, מתחייב לשלם לצד המקיים את החוזה, את הסך השווה לסך 80,000 ₪ עבור כל הנזקים שייגרמו לו וזאת בנוסף לכל סעד אחר כולל ביצוע בעיין אותו יהא רשאי לקבל הצד המקיים".

3.
בסעיף ב'(1)(1.5) למפרט צויין שמספר המעליות במבנה הוא 1 עם 7 תחנות המתאימה להסעת 6 נוסעים וכי אין מעלית שבת.

4.
הנתבעות התקינו במבנה שבו נמצאת הדירה, מעלית אחת אשר תשמש גם כמעלית שבת, על אף הכתוב במפרט.

5.
בתאריך 10/12/10 התובעים הגישו תביעה משפטית בהליך מקוצר כנגד הנתבעות ע"ס 99,071.42 ₪ המורכב מסך 80,000 ₪ המהווה סכום הפיצוי עפ"י סעיף 16 וכן ריבית בשיעור הנהוג ללקוחות פרטיים, בבנק לאומי לישראל בע"מ, עבור משיכת יתר לא מאושרת, כאמור בסעיף 5(ג) של ההסכם.

6.
להלן נוסח סעיף 5(ג) של ההסכם:


"אם הקונה יפגר בתשלום והמוכר יחליט לא לבטל את החוזה, הרי המוכר בברירתו
המוחלטת יוכל לדרוש מהקונה - והקונה יהיה חייב לשלם, בנוסף לסכום הפיגור, ריבית בשיעור הנהוג באותה עת כריבית חריגה עבור משיכת יתר לא מאושרת בבנק לאומי לישראל בע"מ".

7.
התובעים הסבירו סיבת הפרת ההסכם ע"י הנתבעות בכך שבתו של מר יהודה בן שושן (גב' כהן סיגל) שהינו מנהלה של הנתבעת מס' 1 ובעל השליטה בה, שהיא אשה דתיה, הפכה להיות דיירת בפנטהאוז שבאותו מבנה בו נמצאת הדירה.

8.
התובעים פירטו את נזקיהם כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י הנתבעות, עקב התקנת מעלית שבת בפרק ז(1) של התביעה וטענו בעיקר שהם התקשרו בהסכם, תחת הידיעה, שהם עתידים להמשיך את אורחות חייהם כאנשים חולניים ואילוא הוראות המפרט לעניין המעלית, הם לא היו מתקשרים עם הנתבעות בהסכם.


בנוסף, התובעים פירטו נזקיהם השונים וטענו שהם עשו זאת על אף שאינם צריכים להוכיח שנגרמו להם נזקים, הואיל ומדובר בפיצוי מוסכם.

9.
הנתבעות הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, וטענו, בין היתר, כדלקמן:

א.
כבר במו"מ לכריתת ההסכם וכן במעמד החתימה עליו, הדגישו הנתבעות בפני
התובעים כי בכוונתן להתקין מנגנון לפיקוד שבת במעלית הבניין וזאת מתוך כוונה שבבניין זה תופעל מעלית שבת, וכי הנתבעות היו רגילות לעבודתן עם מפרט ישן.

ב.
לאחר חתימת התובעים על ההסכם וכשנה לפני חתימת "בת הקבלן", וללא כל קשר אליה השכילו הנתבעות להבין כי בהיסח הדעת חלה טעות סופר במפרט של התובעים וכן ב-3 מפרטים של רוכשים נוספים וביקשו מהתובעים לתקן את המפרט ולא הסכימו לבקשתן.

ג.
בעידן המחשב והאינטרנט, מסגרת התנהלות עבודתן השוטפת של הנתבעות הינה, בין היתר, ע"י פורמט קבוע או שבלוני המצוי בתוכנת המחשב שכן במרבית המקרים אין שינויים מהותיים בין הסכם לאחר.

ד.
במקרה שבפני
נו, מדובר בטעות סופר אשר גרמה לאי התאמת החוזה האמיתי עליו הסכימו הצדדים, לבין ביטויו הכתוב של החוזה, ולטענת הנתבעות טעות סופר יכולה להיות בביטוי, כפי שארע בענייננו, וכי מדובר בטעות טכנית שאינה מהותית ו/או בטעות שנובעת מהיסח דעת ואינה מהווה את תכלית העסקה.

ה.
כבר במהלך חודש 8/08 הנתבעות יצרו קשר עם התובעים ועם רוכשים נוספים וביקשו מהם לסור למשרדן על מנת לתקן את טעות הסופר שנפלה במפרט הטכני, וכל הרוכשים, למעט התובעים ומשפחת אביב, הסכימו לתיקון טעות הסופר שהיתה.

דיון והכרעה:

10.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לתת לנתבעות רשות להתגונן בפני
התביעה וזאת מהנימוקים הבאים:

א.
התארכות הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן:


ב"כ התובעים הגישה תגובה לבקשה למתן רשות להתגונן ותגובתה משתרעת על 16 עמודים מודפסים! ואף הוגש מטעמם תצהיר של עו"ד רונן אביב, אשר רכש אף הוא דירה במבנה.


ב"כ התובעים חקרה 3 מצהירים מטעם הנתבעות וב"כ הנתבעות חקרה את המצהיר מטעם הנתבעים והודפסו בשני מועדי דיון 15 דפי פרוטוקול מודפסים והכל התנהל בלהט.


עפ"י ההלכה הפסוקה, עצם התארכות הדיון
בבקשה למתן רשות להתגונן יכול, לפעמים, לשמש סיבה למתן הרשות והמקרה שבפני
נו הוא מקרה נכון להפעיל את ההלכה הנ"ל.


ב"כ התובעים לא הסתפקה בחקירת 3 מצהירים מטעם הנתבעות, אלא הגישה גם תצהיר נוסף מטעמה.

ב.
סכום הריבית הנתבע אינו מוסכם ואינו קצוב:


כאמור לעיל, סכום התביעה כלל בתוכו סך של 19,071.42 ₪ עבור ריבית בשיעור הנהוג ללקוחות פרטיים, בבנק לאומי לישראל בע"מ עבור משיכת יתר לא מאושרת, כאמור בסעיף 5(ג) של ההסכם, וזאת מיום עריכת ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, והתובעים אף עתרו בתביעתם לפסוק ריבית כאמור מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.


עיון בהוראת סעיף 5(ג) להסכם שצוטטה בסעיף 6 להחלטה זו, מעלה כי שיעור הריבית הנ"ל חל על הפיגורים בתשלום התמורה לנתבעות ולא על הסכומים המגיעים לתובעים, אם בכלל, עבור הפיצוי המוסכם.


סעיף 16 של ההסכם אינו מתייחס כהוא זה להצמדת סכום הפיצוי ואינו קובע כל דרך להוספת ריביות לסכום הפיצוי.


יוצא שסכום הריבית שהוסף לסכום הפיצוי אינו מוסכם ובתור שכזה הוא אינו מהווה סכום חוב קצוב שניתן לתבוע אותו בהליך מקוצר.


עפ"י ההלכה הפסוקה, אם חלק מהסכום הנתבע אינו ראוי להיות נתבע בהליך מקוצר, הרי הדבר פוסל את התביעה בכללותה מלהיות מוגשת בהליך מקוצר.


אמנם טענה זו לא נטענה ע"י ב"כ הנתבעות, אולם, עפ"י ההלכה הפסוקה מוטלת חובה על בית המשפט להעלות טענה זו מיוזמתו במקרים הנכונים.

ג.
אומד דעת הצדדים:


התובעים סומכים את טענותיהם על הכתובים, הן עפ"י הוראות ההסכם, והן עפ"י הוראות המפרט.

לעומתם, הנתבעות טענו בבקשתם שנפלה טעות קולמוס ובמקום המילה "אין" היה צריך להירשם "יש" וניסו לשכנע את בית המשפט בשלב זה של הדיון שכך התכוונו הצדדים וכי מה שנכתב, נכתב עקב טעות סופר ואין לתת לכך כל נפקות.


על מנת לעמוד על אומד דעתם של הצדדים, יש לשמוע אותם ולהכריע בעובדות שבמחלוקת, דבר שאין מקום לעשותו בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, הואיל, והשלב הנ"ל אינו מהווה משפט או קדם משפט ובית המשפט אינו יכול להכריע בעובדות על סמך התרשמות ומהימנות.

ד.
ההפרה הנטענת אינה הפרה יסודית "בהגדרה":


בסעיף 5(ב) להסכם, סוכם בין הצדדים כי המועדים בסעיף 3 הינם מעיקרי החוזה ואי תשלום במועד יחשב כהפרת תנאי יסודי של החוזה.


בסעיף 9(ב) של ההסכם צויין שבגין כל חודש איחור או חלק ממנו במסירת החזקה בדירה ישולם לתובעים ע"י הנתבעות פיצוי של 2,500 ₪ כולל מע"מ.


משתי ההוראות הנ"ל ניתן ללמוד שהצדדים קבעו ביניהם את ההוראות החשובות להם שהפרתן תוביל לתוצאות מסויימות.


לעומת זאת, עניין "מעלית השבת" לא זכה להתייחסות מיוחדת בהוראות ההסכם, ללמדך שהפרתו איננה מהווה הפרה יסודית אוטומטית להוראות ההסכם, מבלי לפגוע בטענה שמדובר בהפרה רגילה להוראות ההסכם.


מאחר ומדובר בהפרה רגילה, מתעוררת השאלה אם הפיצוי המוסכם עפ"י הוראת סעיף 16 להסכם חל גם על הפרה זו ועל הפרות רגילות אחרות, ואיזה מהן.

ה.
הסמכות להפחתת סכום הפיצוי המוסכם:


עפ"י הוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשלב הפרת חוזה), ביהמ"ש רשאי להפחית את הפיצויים המוסכמים אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מההפרה.


סמכות זו מוענקת לביהמ"ש ואינה בסמכותו של רשם, ולהיותי מכהן כרשם בבית משפט זה, אין לי סמכות להורות על הפחתה כלשהי מסכום הפיצוי המוסכם והגבלת הסמכות בעניין זה יש בה לפעמים כדי להצדיק מתן הרשות להתגונן ולהעברת המשך הדיון לשופט.

לסיכום
: אני נותן לנתבעות רשות להתגונן בפני
התביעה והתצהירים שצורפו לבקשה ישמשו כתב הגנה בתיק העיקרי.

11.
הוצאות הבקשה יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיק העיקרי ועפ"י שיקול דעתו, תוך התחשבות בעובדה שהצדדים האריכו את הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן מעבר לזמן הסביר.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 18067-12/10 יהודה בן שושן נכסים בע"מ, כהן יעקב עבודות הנדסה ופיתוח בע"מ נ' יוסי מזרחי מזור, קרן מזרחי מזור (פורסם ב-ֽ 13/11/2011)