פסקי דין על אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ | פסקי דין על דן עופר

5747-09/09 א     06/12/2011




א 5747-09/09 אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ נ' דן עופר








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 5747-09-09 אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ
נ' עופר






בפני

כב' השופטת
מעין צור

התובעת
אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ


נגד

הנתבע
דן עופר


החלטה

1.
תביעה זו הינה הליך אחד מתוך מספר הליכים משפטיים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים בערכאות שונות ובבוררות. ההליכים הקודמים, אשר חלק מקביעותיהם מהוות את התשתית העובדתית להגשתה של תביעה זו, נסקרו בכתב התביעה. בקדם המשפט הוריתי לצדדים להגיש רשימות של פלוגתות אשר לגישתם עומדות לדיון במסגרת הליך זה. בהחלטה זו בכוונתי לערוך את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון במסגרת הליך זה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א").

העובדות וההליכים
2.
על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, התובעת הינה חברה משותפת של זאב גורה (להלן: "גורה") באמצעות גורה זה בע"מ (להלן: "גורה זה") ושל הנתבע. בין התובעת וחברות נוספות שבשליטת גורה לבין הנתבע וחברות נוספות שבשליטתו התנהלו הליכי בוררות הנוגעים לסכסוכים עסקיים, והצדדים הגישו תביעות הדדיות לבורר. אחד הנושאים שנמסרו להכרעת הבורר הינו סכסוך שנתגלע ביניהם בנוגע לזכויות בדירות ברחוב לוחמי הגטאות 25 בחיפה הידועות כתת חלקות 1 ו-2 בחלקה 18 בגוש 10930 (להלן: "הדירות"). הדירות נרשמו בספרי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ על שם הנתבע, אולם התובעת טענה כי הרישום הינו פורמלי בלבד, וכי הזכויות בדירות היו שייכות לה.
הדירות שועבדו לטובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "בנק המזרחי") להבטחת הלוואה שנלקחה לרכישתן.
בנק המזרחי פתח נגד הנתבע תיק הוצל"פ לשם מימוש השעבודים הרובצים לזכותו על הדירות, ובא כוחו, עו"ד שפורן, מונה ככונס נכסים על הזכויות בדירות.
הנתבע, שעל שמו היו, כאמור, רשומות הדירות, משכן את הדירה הידועה כחלקה 18/1 בגוש 10930 (להלן: "הדירה") לזכות בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט") להבטחת הלוואה שנטל לעצמו. בנק דיסקונט פתח נגד הנתבע תיק הוצל"פ מס' 2-06-33262-02 (להלן: "תיק ההוצל"פ") למימוש המשכון על הדירה ומונה מטעמו כונס נכסים.
לאחר הגשת סיכומי הצדדים בהליך הבוררות, ובעוד הצדדים ממתינים למתן פסק הבורר, נודע לתובעת כי הנתבע פועל למכירת הדירות. לכן הוגשה ביום 11.4.06 בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן צו מניעה זמני, שימנע עשית דיספוזציה בדירות, וביום 20.4.06 ניתן הצו המבוקש (בש"א 5709/06; להלן: "צו המניעה הזמני").
למרות צו המניעה הזמני ערך הנתבע ביום 24.1.07 הסכם מכר שבו מכר, בין היתר, את הדירות, וצרף להסכם המכר אישור מפוברק ומזויף של עמידר. המכירה אושרה תחילה על ידי ראש ההוצל"פ, ואולם בשלב מאוחר יותר הושהו הליכי המכירה, והנתבע נדרש להשיב את הכספים שקיבל על חשבון המכירה ולהפקידם בקופת ההוצל"פ.
התובעת וצדדים נוספים פתחו נגד הנתבע בהליכי ביזיון בית משפט בבית המשפט המחוזי, בגין הפרתו של צו המניעה הזמני (בש"א 5709/06, 10463/06 ו-6584/07). במסגרת פסק הדין שניתן ביום 4.6.07 קבע בית המשפט המחוזי, כי הנתבע אכן הפר את הצו, והורה לו להפקיד לתיק ההוצל"פ סך של 150,250 ₪ תוך 14 ימים, ואם לא יעשה כן ישלם 200 ₪ בגין כל יום איחור (להלן: "פסק הדין של השופטת וסרקרוג").
ביום 21.11.07 הפקיד הנתבע בתיק ההוצל"פ סכום של 180,000 ₪.
ביום 10.1.08 ניתן פסק הבורר שבו נקבע כי הזכויות בדירה שייכות לתובעת. חלק זה בפסק הבורר אושר ב

פסק דין
שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 5.4.09.
עו"ד שפורן, שמונה ככונס מטעם בנק המזרחי, פעל למכירת הדירות, אשר נמכרו בהסכמה ובאישור ראש ההוצל"פ בתל אביב מיום 19.12.07 תמורת 780,000 ₪.
התובעת פנתה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה (הפ (חי') 105/08), שבה ביקשה כי יצהיר, כי המשכון לטובת בנק דיסקונט בטל. ביום 23.11.08 ניתן פסק הדין, ונקבע בו, כי המשכון תקף (להלן: "פסק הדין בהמרצת הפתיחה").
בעקבות מתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה העביר עו"ד שפורן לבנק דיסקונט סכום של 215,980 ₪. בנוסף, סכום של 29,750 ₪ מן הסכום של 180,000 ש"ח שהפקיד הנתבע לתיק ההוצל"פ היה בגין ביזיון בית משפט, ובמקום שיועבר לתובעת הוא נזקף לזכות בנק דיסקונט. נזקים אלה הם הנזקים הנתבעים בתביעה זו.
עד כאן, בתמצית, העובדות הנטענות בכתב התביעה.
3.
במקביל להגשת תביעה זו הגישה התובעת ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין בהמרצת הפתיחה (ע"א 64/09). הערעור התקבל ונפסק כי יתרת התמורה שהתקבלה עבור מכירת הדירות (לאחר פרעון חובה של התובעת לבנק המזרחי) שייכת לתובעת ולא לבנק דיסקונט.
4.
הנתבע הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לפירוק התובעת (פר"ק 227859-01-11). בהחלטותיו מיום 13.2.11 ומיום 8.5.11 קבע בית המשפט המחוזי כי עד לסיום הדיון בבקשת הפירוק יופקדו הכספים שיתקבלו מבנק דיסקונט בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בנאמנות בידיו של עו"ד פינקלשטיין, ב"כ התובעת.
5.
ביום 23.6.11 קיבל עו"ד פינקלשטיין לידיו סכום של 125,483.55 ₪ שהתקבל מבנק דיסקונט. התובעת אינה חולקת על חובתה לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק לה בתביעה זו.

גדר המחלוקת
6.
אין מחלוקת בין הצדדים כי פסק הבורר שקבע כי הבעלות בדירות הינה של התובעת מהווה הכרעה תקפה ומחייבת, ועל כן סוגיית הבעלות בדירות אינה עומדת לדיון במסגרת הליך זה.
7.
באשר לפסק דינה של השופטת וסרקרוג מיום 4.6.07 – מדובר בהליך שהתובעת והנתבע היו צדדים לו. לפיכך הקביעות שנקבעו בפסק הדין, שהינו

פסק דין
חלוט, הינן קביעות מחייבות בהליך זה, והצדדים מושתקים מלטעון אחרת. אציין כי אף הנתבע לא חלק ברשימת הפלוגתות מטעמו על כך שהקביעות שב

פסק דין
זה הן קביעות מחייבות. ממצאי פסק הדין, אשר יהוו חלק מן התשתית העובדתית לדיון בתביעה זו, הם כדלקמן:
א.
בחותמו על הסכם המכר מיום 24.1.07 בעניין מכירת הדירה, הפר הנתבע ביודעין את צו המניעה הזמני, תוך הצגת מסמכים שאין תוכנם מעיד על המצב האמיתי לאשורו.
ב.
הנתבע התעלם מצו המניעה הזמני, הסתיר מידע רלבנטי מהנוגעים בדבר, וקיבל כספים לחזקתו מבלי להעבירם לתיק ההוצל"פ.
ג.
להסכם המכר צרף הנתבע מסמכים שאינם אותנטיים.
ד.
בניגוד להחלטת ראש ההוצל"פ לא העביר הנתבע את הכספים שקיבל לידיו תמורת המכירה לתיק ההוצל"פ, אלא החזיק בהם שלא כדין.
8.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירות נמכרו במסגרת מימוש משכון שהיה לבנק המזרחי על הזכויות בהן, ולשם השבת חובה של התובעת לבנק המזרחי.
עוד אין מחלוקת כי הנתבע הפקיד לתיק ההוצל"פ סכום של 180,000 ₪ (סעיף 33 לכתב ההגנה המתוקן).
בנוסף הנתבע אינו חולק על טענת התובעת בכתב התביעה, כי עו"ד שפורן העביר לבנק דיסקונט סכום של 215,980 ₪ (סעיף 41 לכתב ההגנה המתוקן); ואף אינו חולק כי הסכום של 29,750 ₪ הועבר אף הוא לבנק דיסקונט (סעיף 42 לכתב ההגנה המתוקן).
9.
באשר לפסק דינו של השופט רובס בת"א (שלום חיפה) 15335/07: מדובר ב

פסק דין
בתביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד הנתבע. בשלב זה פסק הדין אינו חלוט, שכן הוגש עליו ערעור. אציין כי אף שהתובעת לא הייתה צד להליך זה הרי שיכול שיווצר נגד הנתבע השתק פלוגתא שיחול בהליך זה, וזאת אם יתקיימו הנסיבות המתאימות (ראה: ע"א (מחוזי ת"א) 2284/07 סינאי נ' עו"ד מסיקה (14.3.10)). כמו כן יכול שיווצר נגד הנתבע השתק שיפוטי, אשר מכוחו יהיה מנוע מלהעלות בהליך הנוכחי טענות מנוגדות לאלה שהעלה באותו עניין. לצדדים שמורות כל טענותיהם ביחס למשמעויות העולות מההליך שהתנהל בין בנק דיסקונט לבין הנתבע.

טענת הקיזוז
10.
נותר לדון בטענת הקיזוז שהעלה הנתבע בסעיף 46 לכתב ההגנה המתוקן. בסעיף 14 לכתב התשובה שהגישה, חולקת התובעת על זכותו של הנתבע להעלות את טענת הקיזוז שהעלה.
11.
טענת הקיזוז לא הועלתה בכתב ההגנה שהגיש הנתבע. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 11.1.11 ביקשה התובעת כי אורה על מחיקת כתב ההגנה הואיל ונוסח כהכחשה כללית וללא פירוט. בתגובה ביקש הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן מפורט. בהחלטתי הוריתי לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן הכולל התייחסות מפורטת לטענות שבכתב התביעה. בעקבות החלטה זו הגיש הנתבע כתב הגנה מתוקן, שבו העלה לראשונה את טענת הקיזוז.
בהתאם לתקנה 92 לתקנות סד"א על בעל דין החפץ לתקן את כתב טענותיו להגיש בקשה לבית המשפט, אשר הוא המוסמך להתיר את התיקון. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעון הגשת תצהיר המאמת את העובדות.
בענייננו לא ביקש הנתבע לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף לו טענה של קיזוז, ולא הגיש תצהיר לאימות העובדות שביסוד טענת הקיזוז. ההחלטה שבה הוריתי על תיקון כתב ההגנה ניתנה, כאמור, בעקבות בקשה של התובעת, והתיקון שהתרתי התייחס רק לפירוט ההכחשה שבכתב ההגנה, ולא כלל רשות להוסיף טענת קיזוז. די בטעם זה על מנת למחוק את טענת הקיזוז שבכתב ההגנה המתוקן. ואולם סבורה אני כי אף מטעמים מהותיים שיפורטו להלן יש למחוק טענה זו, ולא לכלול את הקיזוז ברשימת הפלוגתות העומדות לדיון במסגרת הליך זה.
12.
אחד מן הסכומים שלגביהם טוען הנתבע לזכות קיזוז הוא הסכום של 180,000 ₪ שהפקיד לתיק ההוצל"פ. סכום זה מורכב משניים: האחד – סכום שקיבל עבור מכירת הדירות, אשר כפי שקבעה השופטת וסרקרוג בפסק דינה, נמכרו על ידיו שלא כדין, וכפי שנקבע בפסק הבורר – מדובר בדירות השייכות לתובעת. השני – סכום ששילם בהתאם לפסק דינה של השופטת וסרקרוג בגין איחור בביצוע ההפקדה. הואיל ופסק דינה של השופטת וסרקרוג מהווה מעשה בית דין, ועל כך אין חולק, הנתבע מנוע מלהעלות טענת קיזוז, שמשמעותה הינה שהתובעת חייבת לשלם לו סכום זה.
13.
באשר ליתר חלקיה של טענת הקיזוז – מן הדין למחוק טענה זו מכתב ההגנה המתוקן הואיל והועלתה בצורה כללית ולא מפורטת, בניגוד לתקנות סד"א ולהלכה הפסוקה.
14.
תקנה 52 לתקנות סד"א קובעת כי כוחה של טענת קיזוז שמעלה נתבע ככוחה של תובענה שכנגד. בהלכה הפסוקה נקבע כי טענת קיזוז יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, כפי שמנסחים כתב תביעה. בע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765 (1986) נפסק בעניין זה:

"יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן (ההדגשה אינה במקור)" (פסקה 5 לפסק הדין).
ובע"א 2703/98 אברהם גינדי בע"מ (בפירוק) נ' אנה שפיגלר, פ"ד נה(1) 369 (1999) נפסק:
"זכות הקיזוז היא אמצעי לפרעון חובות בדרך של "סעד עצמי" (מ' מאוטנר, "קיזוז", דיני חיובים - חלק כללי, בעריכת ד' פרידמן, 462, בעמ' 468). במישור הדיוני על הנתבע המעונין להתגונן בטענת קיזוז, להצביע על מקור בדין המהותי המקנה לו זכות זו ולהעלותה בכתב טענותיו כטענת הגנה בפני
התביעה (תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984) (ההדגשה אינה במקור)" (פסקה 17 לפסק הדין).
15.
בענייננו הועלתה טענת הקיזוז ללא הפירוט הנדרש. כך, לדוגמא, לא צוין המקור בדין המהותי שעליו מבוססת טענת הקיזוז, ולא צוינו המועדים שבהם נוצרו החיובים הנטענים של התובעת. טענת הקיזוז נטענה בצורה כה כללית, עד כי היא אינה מאפשרת אפילו דיון בטענות הסף שהעלתה התובעת נגד הקיזוז בסעיף 14 לכתב התשובה, דהיינו התיישנות, מעשה בית דין, השתק ומניעות.
16.
לפיכך הנני מורה על מחיקתה של טענת הקיזוז שנטענה בסעיף 46 לכתב ההגנה המתוקן, וקובעת כי אין מדובר בפלוגתא העומדת לדיון בהליך זה.

סיכום
17.
לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי ברשימות הפלוגתות שהגישו הצדדים, הנני קובעת כי רשימת הפלוגתות העומדת לדיון בהליך זה הינה כדלקמן:
א.
טענת הנתבע כי ההלוואות שנלקחו, ובכללן ההלוואה מבנק דיסקונט, נלקחו עבור רכישת הדירות ושיפוצן, ועל כן החובות בגין ההלוואות, ובכלל זה החוב לבנק דיסקונט, הינם חובות של התובעת ולא של הנתבע.
ב.
מהם נזקיה של התובעת והאם חייב הנתבע לפצותה בגינם.
18.
הואיל וביום 2.11.11 שוחרר ב"כ הנתבע מייצוגו והנתבע בחר לייצג את עצמו, תעדכן המזכירות את כתובת הנתבע כמפורט בהודעה שהוגשה ביום 10.10.11 (בקשה מס' 22) ככתובתו למסירת כתבי בי-דין, ותמציא לו החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.




ניתנה היום, י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 5747-09/09 אלף-ג'ני נכסים והשקעות בע"מ נ' דן עופר (פורסם ב-ֽ 06/12/2011)