פסקי דין על מאיה תור בע"מ | פסקי דין על יוסף גירון

9574-09/11 תאק     09/01/2012




תאק 9574-09/11 מאיה תור בע"מ נ' יוסף גירון








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 9574-09-11 גירון נ' מאיה תור בע"מ

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
2

בפני

כב' הרשם
אדי לכנר


מבקשים

מאיה תור בע"מ


נגד


משיבים

יוסף גירון



החלטה


בפני
בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 3.11.11 על ידי כב' הרשמת קרן כ"ץ.


עובדות והליכים רלבנטיים

ביום 15.9.10 הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת. תביעה זו עניינה אי תשלום בעבור הערכת נזק שביצע המשיב לאוטובוסים של
המבקשת.
על בסיס אישור מסירת התביעה למורשה של המבקשת שבוצעה ע"י דואר ישראל ביום 11.9.11 , ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגדה.
ביום 1.12.11 הוגשה במועדה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

טענות המבקש

לטענת המבקשת, מחדלה להגיש כתב הגנה נבע מהסיבה שהייתה בעיצומו של משא ומתן עם המשיב שבמהלכו אף התגבשה הסכמה לפתרון המחלוקות בין הצדדים. המשיב הטעה את המבקשת לחשוב שהמחלוקות יפתרו מחוץ לכותלי ביהמ"ש וכי ההליכים כנגדה יוקפאו. לכן, טוענת המבקשת שלא ידעה על הימשכות ההליכים כנגדה.

עוד מוסיפה המבקשת כי בידיה טענות הגנה טובות למול תביעתו של המשיב:
ראשית, טענה להיעדר יריבות בין הצדדים. מבטחת המבקשת, חברת הביטוח "רמות", היא זו שצריכה לשלם בעבור השומות שביצע המשיב.

לחלופין, טוענת המבקשת כי התמורה המתבקשת בעבור שירותי השמאות הינה חורגת באופן ניכר מהערכת חברת הביטוח ואילו דרישה לתשלום ללא בירור העובדות האמיתיות לאשורן חורגת מכל נוהג הקיים בשוק השמאות.

למבקשת נגרם נזק עקב אי קבלת מסמכי הערכת השמאות מאת המשיב ועל כן, לא קיבלה החזרים מחברת הביטוח במשך תקופה ארוכה.

מר יוני בוטא, מנהל לוגיסטיקה ובטיחות בחברה המבקשת (להלן: "מר בוטא"), אשר ניהל את משא ומתן עם המשיב, טוען בתצהירו כי הוטעה לחשוב שהמחלוקת בין הצדדים תיפתר מחוץ לכותלי ביהמ"ש, בעוד שהמשיב פעל למתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגדה.

לגופו של עניין, טוען מר בוטא בחקירתו כי ישנה מחלוקת לגבי הסכום שמגיע למשיב בעבור שירותי השמאות שביצע. עוד מציין כי בוצעה בעבר העברה בנקאית על סך של 42,000 ₪ אשר בוטלה עקב סירובו של המשיב להעביר למבקשת את חוות הדעת שלו. לאחר מכן, סוכם שיעביר שיק לפקודת המשיב באותו הסכום כשתתקבל חוות הדעת של המשיב. מאותו הרגע, החלה "סחבת" לטענת מר בוטא.

טענות המשיב

לעניין סיכויי הגנה של הנתבעת
המבקשת, טוען המשיב כי סיכויי הגנת המבקש קלושים.
אין שום קשר בין התשלום שחברת הביטוח מוכנה לשלם לבין התביעה דנן. במידה ונדמה למבקשת כי חברת הביטוח מקפחת אותה, עליה להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח.
עוד טוען המשיב כי המבקשת לא מכחישה את חובה וכי היא מודה בחובתה לשלם את שכר טרחתו העומד על סך של 42,000 ₪. על כן, מבקש המשיב שבמידה וביהמ"ש יחליט לבטל את פסה"ד, יש לבטל את פסק הדין בחלקו- ביתרת סכום המחלוקת בלבד, דהיינו 12,000 ₪.


המסגרת הנורמטיבית
:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:
ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

לפי תקנה 214 לתקנות, הוראות תקנה 201 הנ"ל חלות גם במקרה של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר.

בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור
(ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)).

לכל אחד משני סוגי המקרים הנ"ל נתייחד דין שונה, כמפורט להלן.

ביטול מחובת הצדק
:
במקרים מן הסוג הראשון הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש חייב לבטל את פסה"ד, אך ורק לאור הפגם שדבק בו וללא התייחסות לטענות בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד ולסיכויי הצלחתן להתקבל וללא התייחסות לשאלה אם פסה"ד מוצדק לגופו של עניין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק" (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954);
רע"א 5664/09 עו"ד הניג נ' פוריץ (פורסם באתרים משפטיים, 14.10.09)).

ביטול על-פי שיקול דעת ביהמ"ש
:
במקרים מן הסוג השני הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד לא פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד (להלן – "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם יבוטל פסה"ד (להלן – "שאלת סיכויי ההצלחה"). עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם יבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים
(ראו:
ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השנייה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08)).

מודגש, כי, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים לביטול פסה"ד, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). כך, למשל, באותן הלכות (רע"א 2201/09 + 6379/09 + רע"א 4861/09) קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין צורך לבחון כלל את שאלת סיכויי ההצלחה; וכך גם, למשל, בהלכה הנ"ל ב-רע"א 6379/09 קובע בית המשפט העליון כי בהיעדר כל הסבר למחדל אי-ההתגוננות במועד, אין להידרש לסיכויי ההגנה.

בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה הבאה: האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד (אלא אם הדבר יגרום ל"עיוות דין בולט"), או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09).

ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)).

יצוין, כי בעל דין שמבקש לבטל פס"ד מחובת הצדק בטענה שכלל לא קיבל את כתב הטענות, לוקח בכך סיכון, שאם ייקבע (בניגוד לטענתו) שהוא כן קיבל את כתב הטענות, כי אז הבקשה תידחה אך בשל כך שלא מתקיים בבקשת הביטול התנאי ההכרחי הראשון הנ"ל בדבר הצבעה על סיבת המחדל שבאי-הגשת כתב הטענות במועד (רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09)).

יש לציין, כי, באופן כללי, הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 201 לתקנות צריכה להיעשות תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית, כך שעל בית המשפט לשאוף ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט תוך ריפוי מחדלים דיוניים בהטלת הוצאות (ראו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה (5) 43 (2001); רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198 (2001); רע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 16.1.05). יחד עם זאת, ההתחשבות הנ"ל בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין אינה בלתי מוגבלת, וכאשר בעל הדין מפגין זלזול בהחלטות ובהליכים הדיוניים, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסה"ד, כאשר בית המשפט מבהיר שהגשמת ערך חתירת המשפט לאמת ולצדק צריכה להיעשות על בסיסם של הכללים הפרוצידוראליים (ראו: ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08); רע"א 7151/09 שלומוביץ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים (פורסם באתרים משפטיים, 1.10.09)).


דיון ומסקנות

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועדה, בטרם חלפו 30 יום מיום מתן פסק הדין בהיעדר המבקשת.

סיבת מחדלה של המבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן
בין הצדדים נוהל משא ומתן לתשלום שכר טרחת המשיב בטרם הוגשה התביעה על ידו ולאחר הגשת התביעה. עם זאת, ביום קבלת כתב התביעה, היה על המבקשת להבין כי המשיב סבור כי סיכויי הצלחת המשא ומתן ביניהם ירדו לטמיון.
סבורני כי מקום שידעה המבקשת אודות הגשת התביעה כנגדה, היה עליה להתכבד ולהגיש בקשת רשות להתגונן מטעמה ללא קשר למשא ומתן המתנהל בין הצדדים ולו בכדי להבטיח שלא יינתן

פסק דין
כנגדה. אין בעובדה שניהלו הצדדים משא ומתן לסיום המחלוקות בדרך של פשרה כדי להצדיק אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועדה, שהרי
המשא ומתן יכול היה להימשך גם מקום שהוגשה בקשת רשות להתגונן.

סיכויי ההגנה של המבקשת
לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ולאחר ששמעתי את טענות נציג המבקשת בחקירתו בדיון שנערך בפני
י, ראיתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
נציג המבקשת לא מכחיש את חובו לתשלום שכר טרחת המשיב בעבור הערכת הנזק שביצע, אלא יש לו השגות לגבי גובה הסכום. טענות המבקשת כי התמורה אותה מבקש המשיב חורגת מהמקובל בשוק השמאים לא הוכחו.
המבקשת לא צרפה אסמכתאות לביסוס טענה זו, או חוות דעת שמאי אחר המוכיחה כי סכום שכר טרחת השמאי המתבקש הינו חריג.
המבקשת מתנגדת לסכום שכר טרחת השמאי רק משום שלטענתה סכום זה אינו סביר וזאת מבלי לציין כלל אם סוכם סכום אחר לתשלום מלכתחילה.
העובדה כי חברת הביטוח מסרבת לשלם את שכר טרחת השמאי, אין בה כדי להוות טענת הגנה כנגד המשיב ומקובלת עליי טענת ב"כ המשיב שאם סבורה המבקשת שחברת הביטוח מקפחת אותה, עליה להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח. על כן, גם ראיתי לדחות גם את טענת היעדר היריבות שהעלתה המבקשת, במיוחד במקום בו לפי תצהיר מר בוטא ולפי טענות המבקשת, שירותי המשיב היו מול המבקשת ולא מול חברת הביטוח (ולראיה- המשא ומתן לפתרון המחלוקת בדרך של פשרה נוהל בין המשיב למבקשת וחברת הביטוח לא הייתה צד לה).
לפיכך ולאור העובדה שתצהירו של מר בוטא אף הוא איננו מפורט, נראה כי אין הגנה של ממש בפי המבקשת.


לסיכום

לאור הנימוקים שלעיל, הבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן נדחית.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪.






ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ב, 09 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 9574-09/11 מאיה תור בע"מ נ' יוסף גירון (פורסם ב-ֽ 09/01/2012)