פסקי דין על עפר אשרוב | פסקי דין על יובל כהן עבודות עפר ותשתית | פסקי דין על יובל כהן |

7376/09 תעא     24/01/2012




תעא 7376/09 עפר אשרוב נ' יובל כהן עבודות עפר ותשתית בע"מ, יובל כהן




בפני
:



בפני
:
כב' השופט דורי ספיבק

–

אב בית הדין

מר אהוד מטרסו -
נציג ציבור המעבידים
גב' נירית אשכר טולקובסקי –
נציגת ציבור העובדים



התובע
עפר אשרוב
ע"י ב"כ עוה"ד חיות רוזנקרנץ ועזרא שגיב
בעניין
:


נ
ג
ד


הנתבעים
1.
יובל כהן
עבודות עפר ותשתית בע"מ

2.
יובל כהן

ע"י ב"כ עו"ד יוסי שקד



פסק-דין

1.
הנתבעת 1 הינה חברה לביצוע עבודות עפר ותשתית, הנמצאת בבעלותו ובניהולו של יובל כהן
, הנתבע 2. התובע הועסק על ידה כנהג טרקטור, החל מיום 15.8.06 ועד ליום 14.5.09. על פי רוב, עבודתו כללה עבודות פינוי ופיזור באמצעות טרקטור באתרי בנייה שונים ברחבי הארץ. שכרו של התובע עמד על 6,000 ₪ נטו לחודש (6,880 ₪ ברוטו) במשך כל תקופת העסקתו.
עם סיום העסקתו, הגיש את התביעה שבפני
נו. נפנה אם כן לדון ברכיבי תביעתו, אחד לאחד.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת
2.
לטענת התובע, העסקתו באה אל קיצה ביום 14.5.09, יום שבו ביצע עבודות במושב ישרש. לטענתו, באותו היום מזמין העבודה קילל וגידף אותו. לאור האמור, יצר התובע קשר עם יובל כהן
, ופירט באוזניו את שאירע. יובל כהן
ביקש ממנו להמתין עד שיגיע למקום. בעודו ממתין חש ברע, דופק ליבו עלה, והוא חש כאבים בחזהו. עוד בטרם הגיע האמבולנס אותו הזעיק הגיע יובל כהן
למקום, ופיטר אותו על אתר. בהמשך פונה לחדר מיון לצורך בדיקות.
לטענת הנתבעים, לא היו דברים מעולם. לטענתם, התובע הזמין את האמבולנס מתוך נסיון לא לגיטימי ל"ייצר" סיפור כיסוי שלא היה ולא נברא אודות מחלה בה חלה כביכול, ואודות פיטוריו. בפועל, לטענתם, התובע התפטר משום שהחל לעבוד כמפעיל טרקטור אצל מעסיק אחר יומיים לאחר סיום עבודתו בשירות הנתבעים.
3.
לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות, אנו קובעים שהתובע הוכיח שפוטר, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. למסקנה זו הגענו על יסוד הטעמים הבאים
:
ראשית

אין מחלוקת שבסמוך לאחר סיום עבודת התובע נשלח אליו על ידי הנתבעת מכתב (נספח ג' לתצהיר כהן), הכולל טענות קשות נגד התובע על היותו "עובד סרבן, מרדן ובעייתי מבחינה מקצועית" ועל כך שהנתבעת קיבלה "שרשרת של דיווחים רבים מן החודשים האחרונים... אודות חוסר מקצועיות שלו". תצהירו של מר כהן אף כולל פירוט של הטענות הרבות שהיו לו (ולמזמיני העבודות בשטח) בעניין איכות עבודת התובע (סעיף 6 לתצהירו). על רקע זה, מוזרה עד מאוד הייתה התייחסותו של יובל כהן
בעדותו בפני
נו לאיכות עבודת התובע: "לא היה לי אף פעם טענות אליו" (עמ' 30 ש' 15 לפרוטוקול), והאופן שבו טען בסיכומיו כי "מישהו אמר שהוא עובד לא טוב?"(עמ' 40 ש' 4). דומה כי מר כהן ניסה להסתיר מאיתנו את חוסר שביעות רצונו הנמשך מעבודת התובע, כדי שלא נגיע למסקנה שהתובע צודק בטענתו כי פוטר;
שנית

יובל כהן
טען בתצהירו שהתובע "ארגן לעצמו" סיפור כיסוי בדבר נסיבות הפסקת עבודתו, כדי שיוכל לעבור ולעבוד אצל מעסיק אחר יומיים לאחר סיום העסקתו, אך טענתו זו נטענה בעלמא. תצהירו אפילו לא נוקב בשמו של אותו מעסיק נטען חדש. בעדותו בפני
נו טען ששמו של המעסיק החדש "מסילתי" (עמ' 29 ש' 9). לכאורה, ניתן היה בקלות רבה לזמן לעדות את מסילתי, או להציג בפני
נו מסמכים או עדויות אחרות לכך שהתובע עבר לעבוד אצל אותו מסילתי. בהעדר כל ראיה בעניין זה, אין בידינו לקבל את טענתם זו של הנתבעים;
שלישית

בעדותו בפני
נו טען מר כהן כי "אחרי יומיים אמרתי לו לחזור" (עמ' 29 ש' 6). ברם, בכתב ההגנה ובתצהיר העדות לא מצאנו כל זכר לטענה כי הוצע לתובע לשוב לעבודתו, וכמובן שגם לא מצאנו מסמך בכתב המזמין את התובע לשוב לעבודה. להיפך, המסמך היחיד בכתב שנשלח על ידי הנתבעת לתובע בסמוך לארועים הוא אותו מכתב (נספח ג' לתצהיר כהן) שבו נאמר מפורשות שנוכח היות התובע "סרבן מרדן ובעייתי מבחינתי מקצועית", ונוכח התנהגותו ביום האחרון לעבודתו, "לא נותר [לנתבעת] אלא לקבל את ההפסקה החד-צדדית שלך מעבודתך" (סעיף 3 למכתב). במילים אחרות, ובניגוד חד לאופן שבו העיד מר כהן בפני
נו, הנתבעת עצמה הבהירה שאינה מעוניינת בשובו של התובע לעבודה;
ורביעית

מר חסן יתים, שהינו מנהל עבודות והפרוייקטים של הנתבעת, שהיה ראש הצוות ומנהל העבודה של התובע, הגיש תצהיר מטעם הנתבעים המתייחס לשעות עבודתו של התובע. תצהירו אינו מתייחס כלל לנסיבות הפסקת עבודת התובע. בשתיקתו של מר יתים ראינו חיזוק מסויים לגרסת התובע לארועי היום האחרון לעבודתו.
4.
באשר לגובה פיצויי הפיטורים, התובע זכאי לקבל סך 18,920 ₪ (6880


כפול 33 חלקי 12). בנוסף, משלא ראינו הצדקה ממשית לכך שלא שולמו לתובע פיצויי פיטורים, אנו נעתרים לבקשתו לפסוק לו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אך רואים לנכון בנסיבות להפחיתם מהשיעור המלא ולהעמידם על סך 5,000 ₪.
כמו כן, ולאור ממצאינו העובדתיים שלעיל, אנו מקבלים גם את התביעה לדמי הודעה מוקדמת בגובה משכורת חודשית אחת, דהיינו 6,880 ₪.

שכר חודש מאי 2009
5.
בכתב התביעה טען התובע שלא קיבל את שכר חודש מאי 2008, החודש שבו פוטר. טענת ההגנה שהעלו הנתבעים בהקשר זה היתה שלאור הניתוק החד-צדדי של קשר העבודה של התובע מהנתבעת, אין הוא זכאי לשכר עבור חודש זה (סעיף 6 לכתב ההגנה). בניגוד לטענה זו, נטענה בתצהירו של מר כהן מטעם הנתבעת טענה חדשה ולפיה הנתבעת שילמה לתובע מחצית משכר חודש מאי (3,000 ₪). כראיה לכך צירף מר כהן תלוש משכורת מאי (נספח ב' לתצהירו). הגרסאות הסותרות של הנתבעים באשר למשכורת מאי –
טענה בדבר העדר חבות בתחילה, ובהמשך טענה חדשה כי שולם – עוררה אצלנו כמובן סימני שאלה. הנתבעת, שנטל ההוכחה בדבר תשלום שכר הוא עליה, לא פירטה בפני
נו כיצד שולמה משכורת זו, ולא צירפה מסמך כלשהו התומך בטענתה שהשכר אכן שולם. מר כהן בעדותו בפני
נו טען ששילם לעתים את משכורות של התובע במזומן (עמ' 27 ש' 2) וציין בפני
נו שייתכן שכך עשה גם לגבי שכר מאי 2009 (עמ' 30 ש' 7). אפילו נניח לטובתו שכך עשה, היה עליו לקבל אישור קבלה מהתובע כדי שיוכל להציגו בפני
נו.
נוכח כל האמור, אנו מקבלים גם את התביעה לשכר חודש מאי. יחד עם זאת, לאור העובדה שאין מחלוקת שהתובע עבד רק ב- 14 הימים הראשונים של מאי, ומכיון שדמי הודעה מוקדמת פסקנו לו בנפרד, הוא זכאי רק ל- 3,210 ₪ (6,880 כפול 14 חלקי 30).
בנוסף, משלא ראינו כל הצדקה לכך שלא שולמה לתובע משכורתו האחרונה, אנו נעתרים לבקשתו לפסוק לו פיצויי הלנת שכר, אך רואים לנכון בנסיבות להפחיתם מהשיעור המלא ולהעמידם על סך 1,000 ₪.
פדיון חופשה
6.
כידוע, הנטל להוכיח ששולמו לעובד דמי חופשה מוטל על המעביד, שעליו גם מוטלת חובה ספציפית לניהול פנקס חופשה. הנתבעת לא הציגה בפני
נו פנקס חופשה. יובל כהן
טען אמנם בתצהירו (סעיף 10) שהתובע קיבל מספר גדול של ימי חופשה במהלך עבודתו, אך בהעדר תיעוד מסודר של אותם ימי חופשה נטענים, ונוכח הכחשתו המפורשת של התובע, אין בכך כדי להועיל לנתבעת. אנו מקבלים במלואה את תביעתו ברכיב זה, ועל פי תחשיבו שלא נסתר קובעים שהוא זכאי לקבל 11,248 ₪.

דמי הבראה
7.
התובע טען שלא קיבל במהלך עבודתו דמי הבראה. בכתב ההגנה נכללה בעניין זה הכחשה סתמית ולא מבוססת, וכך גם בתצהירו של מר כהן. דומה שאף הנתבעת מודה שאין לה כל טענת הגנה אל מול רכיב תביעה זה, שכן בא כוחה, בכנות, הודה בסיכומיו ש"לגבי הבראה, אין לי מה להגיד" (עמ' 43 ש' 2). נוכח כל האמור התובע זכאי על פי תחשיבו שלא נסתר לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך 4,563 ₪ (13 ימי הבראה כפול 351 ₪).

גמול שעות נוספות
8.
בכתב התביעה טען התובע כי שולם לו בניגוד לדין שכר כולל, וכי הוא זכאי לגמול עבור שעות נוספות. הנתבעת הכחישה שהתובע ביצע שעות נוספות כלשהן, וטענה שהתובע כלל לא עבד שעות נוספות.

על אף שהנתבעת לא ביצעה רישום כנדרש על פי חוק של שעות העבודה, אין בידינו לקבל את התביעה ברכיב זה. בכתב התביעה טען התובע שמתכונת עבודתו ברוב תקופת עבודתו (למעט שלושה חודשים בהם עבד ביישוב עומר שבדרום) הייתה של "כ-10 עד 11 שעות ביום". ברם, אין כל מחלוקת שהתובע חישב את "שעות עבודתו" החל מרגע יציאתו מהבית ועד לרגע הגעתו חזרה הביתה בסוף יום העבודה (ראו בין היתר את עדותו המפורשת של התובע בעניין זה, עמ' 16 ש' 20).
צודקים הנתבעים בטענתם שזמן נסיעה למקום העבודה וחזרה הביתה אינו בא בגדר שעות עבודה. בסיכומיה בפני
נו טענה באת כוח התובע ש"כחלק מתפקידו של התובע הוא גם ביצע הסעות ופיזור של העובדים" (עמ' 38 ש' 25) ברכב החברה, ועל כן הוא זכאי לתשלום שכר עבודה ושעות נוספות מרגע יציאתו מהבית ועד שובו. איננו רואים צורך להכריע בטענה זו, שכן המקום להעלאתה היה בכתב התביעה, תוך מתן הזדמנות נאותה לנתבעים להתגונן ממנה. במקרה הזה, לא רק בכתב התביעה אלא גם בתצהיר התובע לא מצאנו כל התייחסות לנקודה זו (ובין היתר, לא מצאנו בו גם כל התייחסות למקום מגוריו של התובע, לנקודות האיסוף של העובדים בדרך לעבודה, ולמקומות בהם עבד בפועל, למעט ההתייחסות לאותם שלושה חודשים בהם ביצעו עבודה בעומר). נוסיף ונציין שגם בתצהירו של מר שלמה פרופטה, שהעיד מטעמו של התובע, מצאנו אך ורק התייחסות לשעות עבודתו של התובע "כנהג טרקטור", ללא כל התייחסות לשעות הנסיעה לעבודה וחזרה כשעות עבודה בשכר.
נוכח כל האמור, התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נדחית.
להשלמת הדיון ברכיב תביעה זה נציין שלא נעלמה מעינינו טענת התובע לפיה נוכח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958,
שנכנס לתוקף בראשית פברואר 2009 (בסמוך למועד סיום עבודתו) על המעסיק מוטל נטל ההוכחה להראות שהעובד לא עמד לרשותו בשעות השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי שעות עבודה. צודק התובע שהנתבע לא עמד בחובת רישום שעות העבודה שהייתה מוטלת עליו, אך כאמור מעלה, לדעתנו אף בהינתן מחדלו זו, מאחר שהתובע לא עמד בנטל המינימלי להוכיח מהן אותן "שעות שנויות במחלוקת" שבהן עבד לטענתו, לא עבר הנטל אל המעסיק להוכיח שהתובע לא עמד לרשותו באותן השעות.



התביעה האישית נגד הנתבע 2
9.
לאורך ההתדיינות בין הצדדים, לא הייתה מחלוקת שהנתבעת 1 היא שהעסיקה את התובע. כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה אישית נגד הנתבע 2. כל שמצאנו בו הוא אמירה כללית לפיה "הינו הבעלים, המנהל, והרוח החיה של הנתבעת" למען הסר ספק, כתב התביעה אינו כולל טענה לפיה הנתבע 2 העסיק במשותף את התובע, ואין בו גם טענה לפיה מתקיימות במקרה שלפנינו נסיבות המקימות לתובע עילה להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין הנתבעת 1 לנתבע 2. למעלה מן הנדרש נציין שגם בתצהיר התובע כמו גם בתצהיר העד מטעמו מר שלמה פרופטה לא נכללו טענות כלשהן המתייחסות לדרישה לחיובו האישי של התביעה 2.
בסיכומיה בפני
נו טענה באת כוח התובע לראשונה לקיומה של עילה להרמת מסך (עמ' 37 ש' 1 לפרוטוקול). בא כוח הנתבע ביקש שנדחה את כל טענותיה על הסף, מאחר שהעילה לא נטענה כלל בכתב התביעה, וממילא לא ניתנה למרשו כל הזדמנות להתייחס אליה ולהתגונן מפניה. הצדק עימו. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

סיכום
10.
הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.
18,920 ₪ פיצויי פיטורים בצירוף 5,000 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
ב.
3,210 ₪ שכר חודש מאי 2009 בצירוף 1,000 ₪ פיצויי הלנת שכר.
כל הסכומים המפורטים בסעיפים א' ו- ב' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ג.
6,880 ₪ הודעה מוקדמת.
ד.
11,248 ₪ פדיון חופשה.
ה.
4,563 ₪ דמי הבראה.
הסכומים המפורטים בסעיפים ג'- ה' שלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקת התובע (14.4.09) ועד ליום התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
בשים לב לכך שייצוג שני הנתבעים היה משותף, ולהיותה של הנתבעת 1 בבעלותו ובניהולו הבלעדי של הנתבע 2, לא ראינו לעשות צו להוצאות לטובת הנתבע 2, על אף שהתביעה האישית כנגדו נדחתה.

על

פסק דין
זה ניתן לערער בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ב, 24 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.






אהוד מטרסו,

מעבידים

דורי ספיבק
, שופט
אב"ד

נירית אשכר טולקובסקי, עובדים









תעא בית דין אזורי לעבודה 7376/09 עפר אשרוב נ' יובל כהן עבודות עפר ותשתית בע"מ, יובל כהן (פורסם ב-ֽ 24/01/2012)