פסקי דין על אברהם תורגמן |

8110/01 א     27/02/2012




א 8110/01 אברהם תורגמן נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 8110-01 תורגמן נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופטת
עירית קויפמן

התובע
אברהם תורגמן
ע"י ב"כ עו"ד סורני אליאב

נגד

הנתבעת
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז תל-אביב



פסק דין


1.
התובע, יליד 1.1.47, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות, הראשונה מיום 29.11.94 והשנייה מיום 6.10.98, אשר אירעו שתיהן במקום עבודתו – הקריה למחקר גרעיני בדימונה, השייך לנתבעת.

2.
למען השלמת התמונה יצוין כי בשנת 2001 הוגש כתב תביעה בגין תאונה מיום 29.11.94, כאשר בשנת 2004 הוגש כתב תביעה מתוקן. כתב תביעה מתוקן בשנית, במסגרתו נוספה התאונה מיום 6.10.98, הוגש בשנת 2005.

3.
שמיעת הראיות החלה בפני
כב' השופט טהר לב אולם משעבר התיק לטיפולי (לאחר שעבר מספר מותבים נוספים), הסכימו הצדדים כי ההוכחות יישמעו מהנקודה בה הופסקו (עמ' 1 שורה 6 לפרוטוקול מיום 24.6.10).

טענות התובע בתמצית

התאונה מיום 29.11.94

4.
ביום 29.11.94, נדרש התובע על ידי הממונה עליו לגשת למחסן המצוי בקומה השנייה ולהביא חבילת ציוד של כלים טכניים. התובע עלה במדרגות לקומה השנייה ולקח מבית המלאכה את חבילת הציוד שמשקלה כעשרים ק"ג והחל לרדת במדרגות. תוך כדי ירידתו במדרגות, החליק ונפל וכתוצאה מכך נפגע בגבו התחתון וברגלו הימנית.

5.
התובע בסיכומיו טוען כי היה על הנתבעת לצפות שבשימוש במדרגות טמון סיכון פוטנציאלי ודאי של החלקה וכי הנתבעת לא הזהירה את התובע מפני השימוש במדרגות ואף נמנעה מלהשתמש באמצעי זהירות זמינים או לנקוט באמצעי זהירות שעלותם זניחה, בכך שלא השתמשה במעלית שינוע כדי לשנע את חבילת הציוד, לא נפקה לתובע מפתח לפתיחת הדלת שמעברה מצויות מדרגות תקינות ובטיחותיות, לא הדביקה סרטי בלימה על המדרגות לשם בלימה ולא הזהירה את התובע מפני שימוש בהן.


כן נטען כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות שבסעיפים 49, 50 ו- 55 לפקודת הבטיחות בעבודה וכן את תקנות 1, 2, 6 ו-7 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) .

6.
פרופ' עטר, אשר נתן חוות דעת רפואית מטעם התובע, קבע לתובע נכות רפואית
צמיתה לפי סעיף 37(7) ב' – הגבלת תנועות בעמוד שדרה מתני -
בשיעור 20%, כאשר 10% מזה על חשבון רקע קודם.


התאונה מיום 6.10.98

7.
ביום 6.10.98 נפגע התובע בעבודתו כאשר נתקל בטרפלקס המכסה את רצפת המחסן אשר היה מורם, נפל ונחבל בידו השמאלית.

8.
לעניין זה נטען, בין השאר, כי הנתבעת לא דאגה לבצע בדיקות תקופתיות שוטפות כדי לוודא שהטרפלקס דבוק לרצפה, לא דאגה להציב שילוט אזהרה המזהיר מפני קיומו של המפגע, ולא דאגה לסלק את המפגע על ידי הדבקה מחדש של התפרים בין היריעות.

9.
פרופ' עטר, אשר נתן חוות דעת רפואית מטעם התובע, קבע לתובע נכות רפואית צמיתה לפי סעיף 35(1) ב' (מותאם) בגין הפגיעה בשורש יד שמאל בשיעור של 10%.

הנזק

10.
התובע טוען כי בשל התאונות נשללו ממנו תוספות שכר, לרבות בגין שעות נוספות, כי נאלץ להיעדר מעבודתו במשך 100 ימים, כי קידומו בעבודה נפגע והוא נאלץ לפרוש מעבודתו לפנסיה מוקדמת ביום 1.9.03.


העדויות מטעם התובע

11.
מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מר אילן קרקאור ופרופ' עטר, שנתן חוות דעת רפואיות מטעמו של התובע.

טענות הנתבעת בתמצית

תאונה מיום 29.11.94

12.
התובע שימש כמנהל המחסן במועד התאונה.

13.
התובע פרש לפנסיה בשנת 2003 עקב בעיות רפואיות שלא עקב התאונות נשוא התובענה והוא מקבל פנסיה מלאה.

14.
גם לפני התאונה התובע לא תפקד היטב בעבודתו ובעיותיו הרפואיות ומגבלותיו בעבודה, לרבות כאבי גב כרוניים, החלו שנים רבות לפני התאונה וללא קשר אליה.

15.
התובע החליק כדרכן של תאונות רגילות ולא בשל מפגע או מכשול, במקום בו הוא עובד משך שנים רבות ומדובר במדרגות אותן הכיר או היה צריך להכיר היטב.

16.
התובע ציין כי יש עד לאירוע אולם הלה לא הוזמן לעדות.

17.
עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין.

18.
התובע לא נפגע בגבו בתאונה שכן במועד התאונה ולאחריה התלונן התובע רק על פגיעה בקרסול. כאבי הגב עליהם התלונן התובע זמן מה לאחר התאונה נובעים ממצבו הכללי וללא קשר לתאונה נשוא התביעה.

19.
פרופ' נרובאי, המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, קבע כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה. גם המוסד לביטוח לאומי אשר בדק את התובע כשנה לאחר קרות האירוע קבע באופן חד משמעי כי לא נגרמה לתובע נכות ובית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור שהוגש כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי. גם בקשה להחמרת מצב שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי נדחתה.

20.
הנתבעת לא התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה כלפי התובע. התובע הוא מנהל מחסן ותיק ומתוקף מקצועו ידועים לו נהלי הבטיחות וכללי העבודה והוא עבר קורסים שונים הנוגעים לבטיחות בעבודה.
התובע עצמו אחראי לאכיפת כללי הבטיחות.

21.
התובע לא הביא חוות דעת של מומחה בטיחות על מנת להוכיח כי המדרגות נשוא האירוע היו לא בטיחותיות ואין במכתבו של העד מר אילן קרקאור כדי להוות חוות דעת שכן הוא אינו מהנדס / מהנדס בטיחות. המהנדס מר רוני סרוסי, אשר העיד מטעם הנתבעת, ציין כי אין כל הוראה הקובעת מידות למדרגות של מפעלים ומן התמונות ניתן לראות כי מדובר במדרגות סטנדרטיות בטוחות ותקינות אשר מעקה בצידן.

התאונה מיום 6.10.98

22.
עניינה של התאונה השנייה בא לעולם רק עם הגשת כתב תביעה מתוקן ביום 20.9.05, ימים ספורים לפני מועד התיישנותה. התובע לא הביא כל עדות לעניין התאונה השנייה, לא הביא חוות דעת של מומחה בטיחות מטעמו להוכחת אי תקינות הטריפלקס ולא חקר את עדי הנתבעת אודות קרות התאונה השנייה ונסיבותיה.

23.
פרופ' נרובאי, אשר נתן חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת, קבע נכות צמיתה בגובה 2.5% בגין הפגיעה ביד שמאל, שאינה ידו הדומיננטית של התובע ומכאן שאין מדובר בנכות תפקודית.

הנזק

24.
לטענת הנתבעת לתובע לא נגרם כל נזק שכן לא נגרמו לו הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד והוא פרש מעבודתו 9 שנים לאחר התאונה הראשונה. פרישתו אינה כתוצאה מהתאונות אלא ממצבו הרפואי הכללי של התובע וביוזמתו. התובע אינו זכאי לפיצוי עבור שעות נוספות שכן לא היה צורך במקום עבודתו בביצוע שעות נוספות.


העובדה שהתובע המשיך לעבוד לאחר התאונות מעידה על העדר קשר סיבתי בין התאונות לפרישה.

העדויות מטעם הנתבעת

25.
מטעם הנתבעת העידו מר יעקב עמית, מר רוני סרוסי, הגב' איווט זלוטיקמן ופרופ' נרובאי, המומחה הרפואי אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעת.
דיון והכרעה
התאונה מיום 29.11.94

26.
כאמור, טוען התובע כי התאונה אירעה עת החליק ממדרגות תוך שהוא נושא חבילת ציוד.

27.
אין חולק כי על מעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו לבל יפגעו במהלך העבודה.

עם זאת, נקבע בפסיקה כי אחריותו של המעביד אינה בגדר אחריות מוחלטת.

"חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח, ולחיובו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו.... אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' מומ"ק בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 126), ולעיתים מזומנות ניתקל בקיומו של
damnum sine injuria
".

(ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345).

במיוחד יפים הדברים בכל הנוגע לתאונות של נפילה והחלקה.

"אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או נפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות".

(ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שקם בע"מ, פ"ד יט (1) 30, 32).

28.
על כן, על מנת להוכיח כי הנתבעת התרשלה, יש לבחון האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בנסיבותיו המסויימות של מקרה זה.

29.
התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה להדריך אותו או להזהיר אותו בהתייחס לשימוש במדרגות ובכך שהמדרגות היו לא בטיחותיות.

30.
אינני מקבלת את הטענה כי התובעת התרשלה בכך שלא דאגה להדריך את התובע או להזהיר אותו בהתייחס לשימוש במדרגות. שימוש במדרגות הינו שימוש שגרתי ויומיומי וחזקה על התובע כי אין זו הפעם הראשונה בה הוא עושה שימוש במדרגות. התובע גם לא הוכיח כי נדרשת הדרכה מיוחדת לשימוש במדרגות. יתירה מזו, התובע עצמו היה עובד של הנתבעת משנת 1971 ובמועד התאונה עבד אצל הנתבעת כ – 23 שנים, מתוכן, משנת 88, בתפקיד של מנהל מחסן. התובע לא טען כי לא השתתף בהדרכות בטיחות וממילא נוכח תפקידו הרי שאחריות לקיומן של הוראות הבטיחות רובצת לפתחו.
31.
המדרגות מהן נפל התובע הן מדרגות שמצידן האחד קיר ומצידן האחר מעקה (ס' 5 לתצהירו של מר עמית יעקב). התובע לא טען לקיומו של מפגע כלשהו על גבי המדרגות כגון רטיבות או לכלוך. מכאן, שעל מנת להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה במקרה זה, על התובע להראות קיומו של פגם אחר במדרגות, ובהעדר פגם כאמור, ממילא לא קיימת התרשלות.

32.
טוען התובע כי המדרגות אינן בטיחותיות.
התובע לא הגיש חוות דעת מומחה בטיחות לעניין המדרגות האמורות ואין די באמור במסמך שכתב העד מר אילן קרקאור מיום 22.1.02 (ת/13) לעניין זה.
מדובר במסמך שנכתב למעלה משבע שנים לאחר התאונה.
במסמך האמור נקבע כי רום המדרגות 18 ס"מ ואורך השלח הפנוי 20 ס"מ. כן נקבע כי רום סטנדרטי של מדרגה הוא בין 16-17 ס"מ ואורך שלח רגיל בין 29-30 ס"מ.
במסמך לא צויין מקור הקביעה של רום סטנדרטי ואורך שלח רגיל של מדרגה.

33.
במהלך עדותו העיד מר קרקאור כי תפקידו היה מנהל מוסך (עמ' 22 שורות 10 ו – 12 לפרוטוקול מיום 12.1.11).

משנשאל על סמך מה קבע שהמדרגות היו לא תקניות, ציין כי מדובר בפרמטרים בתקן אולם לא ידע לציין את התקן (עמ' 24 שורות 9 – 21 לפרוטוקול מיום 12.1.11).

העד גם אישר כי אינו מהנדס בטיחות (עמ' 24 שורות 22 – 23 לפרוטוקול מיום 12.1.11).

יצוין כי העד אישר חתימתו על דו"ח רישום תאונת עבודה מיום 10.1.95 (עמ' 25 שורה 14 לפרוטוקול מיום 12.1.11) ואולם מעיון בדו"ח האמור (נספח ת/1 לתצהיר עדות ראשית של התובע מיום 17.5.05) עולה כי לא צוין כל פגם במדרגות וכל שנאמר הוא "דיברתי עם מהנדס הבטיחות של בימ"ל כדי לשפר מצב הבטיחות במקום הנפילה". לא נזכרת בדו"ח האמור טענה בנוגע לתקינות המדרגות לרבות לעניין היעדר סרטים נגד החלקה.

משנשאל העד אם אמר למהנדס הבטיחות שהמדרגות הן נגד התקן, השיב "אי אפשר לעשות מדרגות אחרות בגלל המיקום שלהם. זה אומר או המדרגות הללו או כלום" (עמ' 25 שורות 23 – 25 לפרוטוקול מיום 12.1.11).

34.
מדובר בעד שאינו מהנדס בטיחות אשר לא הביא כל אסמכתא לכך שהמדרגות חורגות מתקן (רלבנטי למפעלים) כלשהו. בנוסף, יש להעדיף את דו"ח רישום תאונת עבודה (נספח ת/1 הנ"ל), שנערך סמוך למועד האירוע (10.1.95) על פני מסמך שנערך כ- 7 שנים מאוחר יותר. הואיל ובדו"ח האמור לא נזכרת כל טענה בהתייחס לתקינות המדרגות לרבות הצורך בהדבקת פסים למניעת החלקה, ואין התייחסות ספציפית לפגם כלשהו, הרי שלא ניתן לקבוע כי המדרגות אינן בטיחותיות.

35.
העד מטעם הנתבעת, מר רוני סרוסי, מהנדס בטיחות בהשכלתו, ציין בתצהיר עדותו הראשית כי "מדובר במדרגות עם מעקה העשויות מפלדה מחוספסת, דבר אשר כפועל יוצא מזה אינו מצריך פסי מניעת החלקה" (ס' 5 לתצהיר).

כן ציין מר סרוסי כי "בהתייחס למכתבו של אילן קראקואר מיום 22/1/02 בנושא המדרגות, אבהיר כי בפקודת הבטיחות בעבודה אין התייחסות למידות שלח ורום של מדרגות או למידת הרוחב של המדרגות. הפקודה דורשת הצבת מעקה לצורך משען יד בצד בו המדרגות פתוחות (פרק ג' סימן ד' לפקודה). המדרגות האמורות אינן פתוחות, אלא יש קירות משני הצדדים, אך למרות זאת הותקן גם מעקה באחד הצדדים.
למעשה אין כל הוראות חוק או תקנה הקובעות את מידות המדרגות הנדרשות במפעלים. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) מתייחסות לחדרי מדרגות המשרתים את כלל הציבור, כולל ילדים וזקנים וכן מבנים בהם הציבור מבקר באופן אקראי ואין הוא מכיר את אופי הבניין ומרכיביו. להבדיל, במפעלים מדובר באוכלוסיה בוגרת ובריאה, המכירה את אופי הבניין. לסיבור האוזן יאמר כי במידת הצורך ניתן במפעל להשתמש גם במדרגות לולייניות או אפילו בסולם קבוע, בתנאי שהם בטוחים לשימוש (לא מחליקים, קיים מעקה וכדומה)"
. (ס' 6 לתצהיר).

36.
גם בעדותו ציין מר סרוסי כי בפקודת הבטיחות בעבודה אין התייחסות למידות של שלח ורום של מדרגות וכי אין כל הוראה, חוק או תקנה הקובעות את המידות למפעלים (עמ' 27 שורות 18 – 19 לפרוטוקול).

קביעתו זו של מר סרוסי לא נסתרה.

37.
טענה כי מדרגות אינן בטיחותיות יש להוכיח באמצעות מומחה, תוך התייחסות לעובדה כי עסקינן במדרגות המצויות במפעל. התובע לא עשה כן ועל כן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי המדרגות אינן בטיחותיות.

38.
בהעדר טענה למפגע כלשהו על גבי המדרגות (כגון רטיבות, לכלוך וכיוצ"ב), נשמטת הקרקע תחת טענת התובע לקיומה של רשלנות.
יצויין כי אין בעובדה שהיתה מעלית והיו מדרגות אחרות כדי לקבוע כי היתה התרשלות כשלהי, מקום בו לא הוכח כי המדרגות עצמן אינן בטיחותיות.

39.
מכאן שלא קמה עילת הרשלנות.

40.
בהתייחס לטענה בדבר הפרת חובה חקוקה, התובע לא פירט מהי אותה הפרה נטענת של הסעיפים והתקנות אליהם הפנה ומדובר בטענה בעלמא שלא פורטה וממילא, נוכח האמור לעיל באשר לטענת הרשלנות, לא הוכחה הפרת חובה חקוקה.
41.
לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את חבותה של הנתבעת בגין התאונה מיום 29.11.94 ועל כן התביעה בעניין זה נדחית.

התאונה מיום 6.10.98

42.
טוען התובע בתצהירו מיום 29.1.06 כי נפל כאשר נתקל בטרפלקס שכיסה את רצפת המחסן והיה מורם בחלקו.

התובע צירף לתצהירו (תצהירו השני מיום 29.1.06) דו"ח רישום תאונת עבודה חתום על ידי מר יעקב עמית, העד מטעם הנתבעת, ולפיו "יש לתקן בדחיפות את הטרפלקס במחסן".

בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה (סעיף 65 לסיכומים) התובע צירף תצהיר לעניין התאונה השנייה (תצהיר מיום 29.1.06).

בנסיבות בהן תצהיר התובע נתמך בדו"ח רישום תאונת עבודה, כאמור, וכאשר מר יעקב עמית בתצהירו מיום 4.6.07 כלל אינו מתייחס לתאונה מיום 6.10.98, הרי שגרסתו של התובע לא נסתרה.


43.
הואיל והתובע עמד בנטל להוכיח קיומו של פגם
בגינו אירעה התאונה, ולא נטענה כל טענה מצד הנתבעת בעניין זה אני קובעת כי הנתבעת התרשלה.

יוער כי הנתבעת לא טענה כל טענה שעניינה אשם תורם וממילא טענה כאמור לא הוכחה.

44.
לעניין הנזק, קבע פרופ' עטר, מומחה רפואי מטעם התובע כי נותרה לתובע נכות של 10% בגין הפגיעה בידו עקב התאונה.

פרופ' נרובאי, המומחה הרפואי מטעם הנתבעת קבע כי לתובע נותרה נכות של 2.5% בגין התאונה.

יצוין כי אף אחד מן המומחים לא נחקר על חוות דעתו בגין התאונה מיום 6.10.98.

45.
משהמומחים לא נחקרו, כאמור, הרי שלא מצאתי כי יש להעדיף חוות דעת אחת על פני האחרת ועל כן אני קובעת נכות רפואית ממוצעת בין חוות הדעת בשיעור של 6.25%.

46.
לעניין הנכות התפקודית, מדובר בפגיעה בידו השמאלית של התובע שאינה ידו הדומיננטית.

בנוסף, התובע בתביעתו, בתצהיריו ובסיכומיו מייחס את פגיעתו התפקודית לפגיעה בגב בגין התאונה הראשונה ואין כל התייחסות להשלכה התפקודית של הנכות בידו.

הדבר עולה גם ממסמכים שצורפו לתצהיר התובע, המתייחסים להגבלות עקב בעיות בגב
(נספח ת/6 מיום 3.9.00 ונספח ת/9 מיום 26.8.03) ואין בהם כל התייחסות לפגיעה בידו.

גם ב"כ התובע ציין, בפרוטוקול הדיון מיום 2.7.06, כי התאונה השנייה לא שינתה את היקף הנזק (עמ' 7 שורה 9 לפרוטוקול).
47.
משכך, ממילא לא נטען ולא הוכח כי הפגיעה האמורה גרמה לתובע נזק השתכרותי כלשהו וכן לא נטען ולא הוכח קיומו של נזק אחר.
על כן, ראש הנזק היחיד שיש לדון בו הינו בגין כאב וסבל.

48.
בנסיבות אלה, יש להעמיד את הפיצוי לתובע בגין כאב וסבל על סך 25,000 ₪.

49.
עם זאת, מנספחי תצהירו של מר יעקב עמית עולה כי התובע קיבל מענקים (בנוסף לדמי פגיעה) מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה מיום 6.10.98, אותם יש לנכות מהפיצוי המגיע לו כדלקמן:

סך של 37,380 ₪ נכון ליום 10.7.01.
סך של 38,850 ₪ נכון ליום 29.10.06.
נוכח הסכומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה מיום 6.10.98, תביעתו נבלעת.

50.
נוכח האמור, אני מורה על דחיית תביעת התובע בגין שתי התאונות.
בנסיבות העניין, התובע יישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 10,000 ₪.


ניתן היום,
ד'
אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 8110/01 אברהם תורגמן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/02/2012)