פסקי דין על חלימי אבנר | פסקי דין על שמעון פרידמן | פסקי דין על משק פרידמן אגודה שיתופית ליצור חלב | פסקי דין על יצחק פרידמן ואח' |

1988/01 א     16/02/2012




א 1988/01 חלימי אבנר נ' שמעון פרידמן, משק פרידמן אגודה שיתופית ליצור חלב בע"מ, יצחק פרידמן ואח'








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 1988-01 חלימי נ' פרידמן ואח'






בפני

כב' השופט הבכיר
חדש

התובע (בת.א. 1988/01)
והנתבע שכנגד (בת.א. 1360/02)
חלימי אבנר
ע"י ב"כ עוה"ד תמיר יחיא ואח'


נגד

הנתבעים (בת.א. 1988/01)
(והנתבע שכנגד בת.א. 1360/02)
1.שמעון פרידמן
3.משק פרידמן אגודה שיתופית ליצור חלב בע"מ
4.יצחק פרידמן
5.טלי פרידמן
ע"י ב"כ עוה"ד אלדד שורק ואח'




פסק דין


א.
מבוא

1.
עניינו של

פסק דין
, הן שתי תובענות:

1.1
התובענה הראשונה (להלן גם: "התובענה הראשונה") היא תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעים בהקשר לעבודות בניית רפת (להלן גם: "הרפת"), (עבור הנתבעים 1 ו- 2) ועבודות בניית בית מגורים (להלן גם: "הבית") (עבור הנתבעים 3 ו- 4) במושב שפיר, בגין אי-תשלום עבור חלקן וכן אבדן רווחים בעקבות הפסקת עבודתו על ידם.

1.2
התובענה השניה (להלן גם: "התובענה השניה") היא תובענה נזיקית, שהגישה הנתבעת 2 (להלן גם: "האגודה") כנגד התובע, בגין נזקים נטענים מצדה כתוצאה מעבודתו הרשלנית – לטעמה – של התובע ברפת והפרתו היסודית של התובע את חוזה העבודה ביניהם.


2.
מלכתחילה הופנו הצדדים לניסיון גישור בתובענה הראשונה ובהמשך, לאחר שהדיון בתובענות אוחד לבקשת הצדדים, הם הופנו לאותה מגשרת מחדש
– אולם הניסיונות לא צלחו.

3.
מאחר ונתגלעה בין הצדדים – כך לדברי באי כוחם – מחלוקת עובדתית קשה, הציעה המגשרת לערוך את הבירור במסגרת של בוררות – אולם הדברים לא הסתייעו.

4.
במקביל, מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי החשבונאות וההנדסה – רו"ח מינץ והמהנדס עופר גלעד:

4.1
בנושא החשבונאי, הסכימו הצדדים, כי המחלוקת היחידה לעניין סכומי התשלומים ששולמו לתובע – מתייחסת לתשלום הסך של 150,000 ₪ עפ"י קבלה 121 של התובע, כמפורט להלן:

4.2
כמו כן נקבע, כי חוות דעתו של המהנדס גלעד תהא היחידה בתיק.

5.
במסגרת קדמי המשפט צומצמו הסוגיות השנויות במחלוקת ופרשת ההוכחות נקבעה בשאלות כדלהלן:

5.1
האם שולם הסך של 150,000 ₪ במזומנים, כעולה מחשבונית 148 וקבלה 121?

5.2
מי הפר את חוזי ההתקשרות בין הצדדים?

6.
במהלך פרשת הראיות, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לחרוג ממסגרת השאלות השנויות במחלוקת ואף הייתה לכך התייחסות בסיכומי ב"כ הצדדים.

6.1
הראיות הראשיות הוגשו בתצהירים.

7.
מטעם התביעה העיד התובע בעצמו.

8.
מטעם ההגנה העידו: מר קמיל יוסף – קבלן בניין שחברה בבעלותו נשכרה ע"י האגודה להשלים את פרוייקט בניית הרפת במושב שפיר וכן לצורך ביצוע העבודות בביתם של הנתבעים 3 ו- 4; הגב' מרגריטה ריבק מהנדסת פרוייקט הקמת הרפת מטעם הנתבעים 1 ו- 2; האינג'ינר קלצל גרגורי
- מהנדס מטעם הנתבעים שבדק את שלד מבנה הרפת וערך חוות-דעת ביחס לעבודתו של התובע עד ליום הפסקת עבודתו באתר; מר ירון סויסה – קבלן שיפוצים שהשלים את העבודות שביצע התובע בבית מגורי הנתבעים 3ו – 4; מר יצחק (צחי) ברמן – אינסטלאטור שנשכר ע"י הנתבעים 3 ו- 4 לצורך השלמת עבודות בית הנתבעים 1 ו- 3 וכן האגרונום מר מנשה עבדא שערך חוות דעת בעניין הנזקים שנגרמו לנתבעים 1 ו- 2 בנושא הפסד תנובת החלב של האגודה, בעקבות התארכות זמן ביצוע עבודות בניית הרפת.

ב.
טיעוני התביעה (וההגנה שכנגד)

1.
לטענת התובע (והנתבע שכנגד), מר אבנר חלימי (להלן גם: "התובע"), לא יכולה להיות מחלוקת, כי התשובות לשאלות שמוקדו כשאלות שבמחלוקת, הן כדלהלן:

א.
הסך של 150,000 ₪ לא שולם לתובע;
ב.
הנתבעים הם אלו שהפרו את ההסכמים בין הצדדים.

2.
לטענת התובע, מחייב ההסכם ביחס לבניית הרפת את שני הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, שכן המזמין על פיו הוא הנתבע מס' 1 ולאחר שחתם על ההסכם, הוציא את חותמת הנתבעת מס' 2 והסביר כי הוא מוסיף אותה לצורך עמידה בדרישות לשם קבלת המענקים מן המדינה.

3.
לטעמו של התובע, נמצא הנתבע 1 בלתי אמין, כאשר טען, בתצהיר שהוגש בזמנו לבית המשפט המחוזי, כי ההסכם שהגיש התובע איננו ההסכם הנכון ו האותנטי, אך בחקירה הנגדית התברר, כי דווקא ההסכם שהוגש ע"י התובע הוא ההסכם הנכון והנאמן למקור.

3.1
מנגד – כך לטעמו – גרסתו שלו הוכחה באופן הנעלה מכל ספק.

4.
אשר לנתבעים 3 ו- 4, בעניין הבית, טוען התובע, כי הם סובבו אותו בכחש ובמרמה, תוך כוונה להוליכו שולל ולמנוע ממנו את התשלומים המגיעים לו עפ"י ההסכמים שנחתמו ביניהם:

5.
לטענת התובע, עוד לפני תחילת ביצוע העבודות ברפת, פנה הנתבע 1 אל התובע וביקש ממנו להוציא עבורו חשבונית בגין עבודות אשר בוצעו לכאורה, במסגרת בניית הרפת, למרות שטרם בוצעו עבודות ברפת – כדי שיוכל לדרוש באמצעותה את המענקים המגיעים לו בגין בניית הרפת, בטענה, שאין לו כסף לשלם עבור העבודות אלא באמצעות המענקים שיקבל.

5.1
לטענת התובע, כיוון שהיה מעוניין בעבודה, בהעדר עבודה אחרת באותו זמן, הוא הסכים לדרישה והוציא את החשבונית מספר 148 מתאריך 30.11.00, ע"ס 175,000 ₪.

5.2
לטענת התובע, שילם לו הנתבע 1 רק את סכום המע"מ ויתרת סכום החשבונית, בסך 150,000 ₪, לא שולמה לו עד עצם היום הזה.

6.
לטענת התובע, הוא נאלץ, בכל שלבי העבודה, להוציא חשבוניות עפ"י דרישת הנתבעים ולרשום בהן את מה שהורו לו, על מנת שהנתבעים יוכלו לדרוש, בגינן,
את המענקים.

7.
לטענת התובע, משסוכם מלכתחילה כי הוא יבנה את ביתם של הנתבעים 3 ו- 4, הוא הגיש להם הצעת מחיר ע"ס 113,000 $ + מע"מ. הצעת המחיר צורפה כנספח ז' לתצהירו.

8.
או אז פנה אליו הנתבע 3 וביקש, כי בהסכם בניית הבית יירשם סכום הנמוך מן האמיתי והיתרה תוצג כחלק מעלות הרפת ונימוקו היה שהנתבעים מעוניינים "לנפח" את הוצאות בניית הרפת כדי להגדיל את המענקים להם הם זכאים – והיתרה תיוחס לבניית הרפת.

8.1
על כן נרשם בהסכם לבניית הבית – כך לטענתו – רק סכום של 70,000 $ + מע"מ, סכום שאיננו ריאלי כלל ועיקר ונמוך ב- 43,000 $ מן הסכום האמיתי.

9.
לטענת התובע, הוא ביצע את עבודות הבניה בבית – ובהמשך ברפת, בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו בהסכמים בין הצדדים, בהתאם ליכולתם הכספית של הנתבעים ובאיכות טובה, כעולה – לטעמו – מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שקבע, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו עומדת רק ע"ס 20,200 ₪ - פחות מ- 4% מעלות הפרוייקט ברפת וכן הבהיר המומחה, כי התרשם שכל הליקויים היו ברי-תיקון.

9.1
לטענתו, גם הנתבע נאלץ להודות בחקירתו, כי עד לסיום סילוקו של התובע מן האתר, לא היה איחור בלו"ז לביצוע העבודה.

10.
עוד טוען התובע, כי הליקוי שנמצא בעבודות הינו ליקוי שהתגלה רק לאחר שהוא סולק מן האתר וספק רב – לטעמו – אם נגרם בשל מעשה או מחדל שלו.

10.1


הוא מפנה לחקירת הנתבע, שטען כי בעת סילוקו של התובע מן האתר, כלל לא ניתן היה לראות אם היו ליקויים בעבודה אם לאו.

11.
לעומת זאת – טוען התובע – הנתבעים 1 ו- 2 לא עמדו בתנאי התשלום שנקבעו בהסכמים עמו וזאת עקב מצוקה כספית- לטענתם - ופיגרו בתשלומים ע"ח העבודה.

12.
התובע טוען, כי לתדהמתו הודיעו לו הנתבעים 1 ו- 2, בחודש 06/01, כי הם מפרים את ההסכם שנחתם ומעוניינים שיפסיק לבצע את העבודות וכי בכוונתם להביא קבלן אחר להשלמתן.

13.
התובע טוען, כי הודעה זו פגעה בו אנושות, שכן העבודות שביצע, עד לאותו שלב, היו העבודות הקשות והמסובכות מבין העבודות שהוזמנו והעבודות שנותרו – היו הפשוטות לביצוע. מאידך, התשלום לכל קוב בטון היה אחיד והתובע ציפה להפיק את מרבית הרווחים מעבודות אלו.

13.1
עובדה זו מאששת – לטעמו – את טענתו, כי הנתבעים 1ו – 2 סילקוהו מן האתר, בהנחה שבגין העבודות שנוצרו ידרוש קבלן אחר סכום נמוך יותר לקוב.

13.2
לטענתו, שיק ע"ס 60,000 ₪ שנמסר לו עפ"י חשבון מוסכם, לא כובד ע"י הבנק מחמת חוסר כיסוי מספיק.

14.
התובע טוען, כי בעקבות הפרת ההסכם ע"י הנתבעים 1 ו- 2 והסכסוך שפרץ בינו לבינם, הודיעו לו גם התובעים 3 ו- 4, כי לא ישלמו את הסכום המגיע לו מהם בגין עבודות בניית הבית, אלא אם כן יסכים לדרישת התובעים 1 ו- 2 וכן הציבו לו תנאי שיחזיר את השיקים שנמסרו לו, ע"ס 60,000 ₪ וע"ס 10,200 ₪.

14.1
לטענתו, הוא סירב להיכנע לסחטנותם.

15.
על כן עותר התובע לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לו את הסך של 244,376 ₪, בהתאם
לפירוט כדלהלן:

15.1
התשלום בעבור העבודות שבוצעו וטרם שולם עבורן -
127,431 ₪
15.2
אבדן רווחים בגין אי ביצוע יתרת עבודות הבטון -
244,376 ₪

סה"כ -
371,807 ₪

15.3
לחילופין, עפ"י חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מר עופר גלעד, עומד אחוז
הרווח הקבלני על כ- 20% מסכום התמורה והסכום החלופי הנתבע, איפה, בגין אבדן הרווח שנגרם לתובע, מגיע לסך של 69,097 ₪ + מע"מ ובסה"כ 81,535 ₪.

16.
עוד עותר התובע לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 בגין אבדן רווחים עקב אי ביצוע עבודות גמר משרדים בסך 48,076 $ ליום הגשת התביעה – ובסה"כ 234,861 ₪.

16.1
לחילופין, עותר התובע לחייבם, בגין עבודות אלו, בגובה השכר הראוי בגין העבודות במשרדים, שבוצעו עד ליום הרחקתו מן האתר, בסך 1,200 ₪ לכל מ"ר – ובסה"כ 57,102 ₪.

17.
לגבי הנתבעים 3 ו- 4, עותר התובע לחייבם לשלם לו סך של 93,348 ₪ - יתרת תשלום בגין עבודות שכבר בוצעו וסך של 2,000 ₪ עבור בניית אח.

17.1
עוד עותר הוא לשלם לו, סך של 7,629 ₪ בגין אבדן רווח עקב יתרת העבודות שנותרו לביצוע.

18.
בנוסף, עותר התובע לחייבם לשלם לו סך של 30,000 ₪, סכום פיצוי על נזקים שפורטו בתצהירו, לרבות: ריבית ששולמה בבנק, קנסות שבירה מוקדמת של קרן השתלמות וקופת גמל בעקבות היקלעותו למצוקה כספית.

19.
אשר לתביעת הנגד של הנתבעת 2 , סבור התובע, כי ראוי לה שתידחה, שכן לטעמו הוכח, כי סכומים ששולמו לו עפ"י הטענה ביתר – לא היו ולא נבראו; הטענה בדבר ליקויים בעבודה נדחתה ע"י המומחה מטעם בית המשפט; טענת הנתבעים לאיחור בהשלמת העבודות נסתרה גם כן וחוות דעתו של מנשה עבדא איננה רלבנטית כלל, שכן אם התובע לא גרם לאיחור כלשהו בהשלמת העבודות, ממילא הוא איננו אחראי לנזק הנטען ובנוסף, האגרונום הסתמך על מידע שנמסר לו ע"י הנתבעים ולא בדק את הנתונים בעצמו.

20.
אשר על כן, עותר התובע לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לו סך של 606,665 ₪ ולחילופין, עפ"י חוו"ד המומחה המוסכם – 266,668 ₪.

21.
עוד עותר הוא לחייב את הנתבעים 3 ו- 4 לשלם לו סך של 102,977 ₪ או לחילופין, עפ"י הודאתם, לטעמו, סך של 46,000 ₪.

22.
את כל הנתבעים הוא עותר לחייב לשלם לו סך של 30,000 ₪ בגין תשלומי ריבית ופירעון מוקדם של קרן השתלמות וקופת גמל.

23.
בנוסף, עותר התובע לחייב את הנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין הסכומים דלעיל וכן שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט.

ג.
טיעוני הנתבעים (והתובעת שכנגד)

1.
לטענת הנתבעים, המחלוקת נשוא שתי התובענות הינה השאלה: מי הפר את ההסכמים בין הצדדים.

2.
לטענת הנתבעים, התרשל התובע התרשלות רבתי והפר את התחייבויותיו כלפיהם באופן חמור, בלתי סביר ומתמשך, כאשר עבודתו התגלתה כבלתי מקצועית, בלשון המעטה, המלווה בליקויים לכל אורכה. השיא היה ביציקה האחרונה ביום 12.5.01, אשר לאחריה בדקה המהנדסת מרגריטה ריבק את היציקה, ביום 1.6.01, הצביעה על ליקוי העלול להביא לקריסת המבנה באתר הרפת והוציאה הודעה חריפה בדבר הסרת אחריותה ממבנה הרפת.

2.1
בעקבות הודעה זו, הוצא צו הפסקה מינהלי.

3.
לטענת הנתבעים, התרשלות זו משמעה הפרה יסודית של חוזה הרפת.

3.1
לחילופין, הם טוענים כי אדם סביר לא היה ממשיך, בנסיבות אלה, בהסכם ההתקשרות עם התובע.

4.
אשר לבית, טוענים הנתבעים, כי התובע הפסיק להגיע לאתר הבנייה ובכך הפר הפרה יסודית את חוזה העבודות בבית.

5.
לטענת הנתבעים, התברר כי התובע מעולם לא הקים רפתות ומכאן מובנת האיכות הירודה של העבודה והליקויים הרבים בה.

6.
אשר לבית, אמנם חוות דעתו של המומחה איננה מתייחסת אליו, מאחר והצדדים הודיעו כי כל הליקויים תוקנו ולא ניתן היה עוד לבדוק את טענות הצדדים:

6.1
יחד עם זאת טוענים הנתבעים, כי גם העבודה בבית נעשתה בניגוד לתקנים.

6.2
ממילא, האדם הסביר לא היה ממשיך בהתקשרות מעין זו.

7.
אשר לסך של 150,000 ₪, טוענים הנתבעים, כי התובע מטעה את בית המשפט בטענתו כי הנתבעים והתובעת שכנגד טוענים,
שחשבוניות 148 ו- 149 שולמו בעבור הרפת:

7.1
לטענתם, רק חשבונית 148 ניתנה ושולמה בעבור הרפת.

8.
לטענה, כי סכום זה איננו מצויין בהתחשבנות בין הצדדים, טוענים הנתבעים, כי גם סכום המע"מ, 25,000 ₪, איננו מופיע בהתחשבנויות והתובע מודה בקבלתו.

8.1
הסך הנקוב בחשבון 149, 117,000 ₪, שולם בעבור הבית.

9.
לטענת הנתבעים, משקיימות חשבונית 148 וקבלה 121 המתעדות קבלת הסכום ע"י התובע – קובע סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, שמסמך זה נהנה מעליונות אשר באה לידי ביטוי בכך שלא ניתן לסתרו באמצעות טענות שבע"פ, אלא רק באמצעות מסמך בכתב.

9.1
הנתבעים מפנים למכתבו של רו"ח מינץ מיום 14.11.05, שם הוא קובע במפורש, כי קיומה של קבלה מעיד על קבלת כספים.

10.
לטענת הנתבעים, הם שילמו לתובע, בגין העבודות ברפת ובמשרדים, תשלום ביתר בסך של 95,277 ₪; בנוסף נזק של הפסד רווחים פוטנציאליים, עפ"י חוות דעתו של האגרונום מנשה עבדא בסך של 172,400 ₪ וכן פיצויי קיום לשלב השלד עפ"י ההסכם, לסיום שלב השלד באתר הרפת והמשרדים, בסך 240,435 ₪.

10.1
בגין הבניה בבית, עותרים הנתבעים 3 ו- 4 לחייב את התובע לשלם להם סך של 14,102 ₪ לאחר ניכוי פיצויי קיום, בשל העובדה שהתובע – לטענתם – הפסיק את העבודות על דעת עצמו.

11.
לטעמם של הנתבעים, לא עמד התובע בנטל השכנוע המוטל עליו לצורך הוכחת תביעתו – הן ביחס לאתר הרפת והן ביחס לעבודות הבניה בבית – וגרסתו הייתה בלתי אמינה בעליל.

11.1
הנטל נותר על כתפי התובע, מאחר ואין המדובר בטענה של הודאה בחוב המעבירה את נטל השכנוע אל כתפי הנתבעים.

12.
לטעמם של הנתבעים, מלאה גירסת התובע "חורים טלאים טלאים, בדיות וסיפורי מעשיות".

13.
הנתבעים סבורים שהוכיחו, במהלך המשפט, את תום לבם כאשר הזמינו לאתר הרפת את המהנדסת, לאחר כל יציקה, וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מאשרת – לטעמם – את חוות הדעת מטעמם.

13.1
לנוכח הסכנה שנשקפה מן הבנייה, סבורים הנתבעים 1 ו- 2, כי פעלו באופן זהיר ומנעו גרימת אסון.

14.
לעומת זאת סבורים הנתבעים, כי הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת הגנתם והתביעה שכנגד.

15.
על כן עותרים הנתבעים לדחות את תובענת התובע, לקבל את תביעתה של הנתבעת 1 כנגדו; ליתן את הסעדים שנתבקשו על ידם ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

ד.
דיון

1.
אכן, שתי סוגיות עיקריות היו במחלוקת במשפט זה והן משליכות, באופן ישיר, על יתר הנושאים במשפט:

א.
מי מן הצדדים הפר את חוזי העבודה שנחתמו לגבי הרפת והמשרדים מצד אחד ולגבי ביתם של הנתבעים 3 ו- 4 מצד שני;

ב.
האם קיבל התובע סך של 150,000 ₪ במזומנים ומה משמעות חשבונית המס מספר 148 והקבלה מס' 121.

2.
אשר לנושא הפרת חוזי העבודה, טוען, כאמור, התובע, כי לתדהמתו הודיעו לו הנתבעים 1 ו- 2, כי הם מפסיקים את ביצוע העבודות ברפת על ידו וכי בכוונתם להביא קבלן אחר להשלמת ביצוע העבודות.

2.1
לטענתו, עשו זאת הנתבעים 1 ו- 2, כיוון שהיו מודעים לעובדה שעד אותו שלב בוצעו, ע"י התובע, העבודות הקשות והמסובכות מבין העבודות שהוזמנו והעבודות שנותרו היו פשוטות לביצוע – כשמאידך המחיר שנקבע תמורת ביצוע העבודות היה זהה לכל שלבי העבודה.

3.
בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעים, לפיה הליקויים בעבודה – ששיאם היה כנראה ביציקה האחרונה ביום 12.5.01, שבעקבותיה הסירה המהנדסת מרגריטה ריבק כל אחריות לגבי מבנה הרפת (נ/3) וגרמה להוצאת צו הפסקה מינהלי של העבודות (נ/5) – מהווים הפרת החוזה ע"י התובע, המחויב מכללא לבצע את העבודות בצורה מקצועית ובטוחה, מעבר לכתוב בהסכם העבודה.

4.
חומרת הכשל מקבלת ביטוי גם בחוות דעתו של המומחה ההנדסי מטעם בית המשפט והוא כותב, בין היתר, בעמ' 11 לחוות דעתו, בפרק דיון, סיכום ומסקנות, כדלהלן:

"בהסתמך על התמונות שצורפו לחוות דעתו של אינג' קלצל ועל התרשמותי בביקורים שנערכו במקום עולה, כי מדובר בליקוי חמור בביצוע העמודים ות(ק)רת מכון החליבה, הליקויים חייבו תיקון יסודי הכולל חציבה, הסרת בטון רופף בצלעות והשלמות יציקה, כל זאת לאחר תמיכת התקרה על מנת למנוע את קריסתה...".

5.
בעקבות כשל חמור זה, שלחה המהנדסת מרגריטה ריבק את מכתב הסרת האחריות על בניית מכון החליבה (מוצג נ/3 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) ובעקבותיו אכן הוצא, ביום 11.6.01, צו הפסקה מינהלי של עבודות הבניה, עליו הוחתם גם הנתבע מס' 1 (מוצג נ/5 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים).

6.
בהמשך, ניתן להיווכח ממכתבה של המהנדסת לוועדה המקומית לתכנון ובניה, (מוצג נ/6 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים), מיום 27/6/01, כי למרות שהנתבע מס' 1 ביקש ממנה לקבל אחריות מחדש
על העבודה, היא מודיעה לוועדה, כי איננה יכולה לשאת באחריות למבנה.

7.
לטענת התובע, עזבה המהנדסת ריבק את העבודה כיוון שהנתבע 1 לא שילם לה, או "מבעיות תקשורת או כסף שקשורות למר פרידמן ולא קשורות לעבודה שלי", לדוגמא: עמ' 43 לפרוט' ש' 35 – 36).

מעבר להכחשתה הנמרצת של המהנדסת את הטענה וכינויה אותה כ"שקרית" ו"חצופה", היא תיארה, במסגרת חקירתה הנגדית, את התרשמותה מעבודתו של התובע: "...יש לי 36 שנות ניסיון. העבודה שראיתי שם בשטח הייתה מאוד גרועה. לא ראיתי בחיים שלי כזאת עבודה גרועה. מה שראיתי בשטח היה מספיק... אני הייתי הורסת ובונה מחדש
דברים שאני ראיתי" (עמ' 60 לפרוט', ש' 7 – 15).

7.1
בהמשך ציינה העדה: "אני לא מכירה את חלימי, ראיתי אותו פעם אחת. אחרי יציקה כשבאתי לשטח והוא היה שם ומבדיקה ראשונה שעשיתי, ראיתי שהוא לא טוב... כל פעם שהוא המשיך לעבוד הוא עשה טעות ורוצה לתקן ולהמשיך בטוב. ההתייחסות שלו לעבודה זה לא לעבוד טוב. זה לעשות משהו כמה שיותר מהר. בלי התייחסות לתוכניות עבודה.

ש. אמרת לו זאת פעם?

ת. אני לא ראיתי אותו יותר. אני אמרתי לפרידמן... אבל אני כתבתי מכתבים מה צריך לעשות ואיך לתקן"
(עמ' 60 לפרוט', ש' 21 – 29).

8.
במסגרת חקירתה החוזרת התבקשה המהנדסת להעריך את כלל עבודתו של התובע והשיבה כדלהלן:

"הייתי הורסת הכל מההתחלה, כי גם היסודות, הכלונסאות היו לא במקום. אבל זה כבר קשה לי, אני מבינה שקשה להרוס יסודות, אז תיכננתי פרטים נוספים בשביל לתקן את מה שנעשה ולהעביר את זה למצב נורמלי" (עמ' 62, ש' 25 – 29).

9.
עדותה של המהנדסת הייתה אמינה ונתתי בה אמון מלא.

10.
בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא, כי התובע הוא שהפר את הסכם העבודה עם הנתבעים 1 ו- 2 ולחילופין, ולאור טיב העבודה שבוצעה ובייחוד הכשל הבטיחותי שגרם להוצאת צו הפסקת הבניה, קמה לנתבעים 1 ו- 2 הזכות להפסיק את עבודתו לאלתר ולתקן ולהשלים את העבודה באמצעות קבלן אחר.

11.
אשר לבניית ביתם של הנתבעים 3 ו- 4, לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים, העדפתי את גרסת הנתבעים 3 ו- 4 על גרסת התובע ונחה דעתי, כי התובע הוא זה שהפר את הסכם העבודות ביניהם, הפסיק את העבודה בבית – כנראה בעקבות הפסקת עבודתו ברפת.

11.1
בגרסתם זו תומך גם, בין היתר, מכתב נ/18 מיום 10.6.01 במסגרתו מתריעים הנתבעים 3 ו- 4 בתובע, כי הוא נעדר ממקום העבודה מזה שבוע ומעניקים לו עוד 10 ימים לחדש
את העבודות בבית, בטרם יראו בכך הפסקת עבודה ובמקרה כזה, הוא מוזמן לפגישה לצורך "סגירת חשבון".

12.
לגרסת התובע, הוא חויב להפחית בחוזים את סכום העבודות בבית, כדי לייחס את יתרת התמורה לעבודות הבניה ברפת ובמשרדים, מן הטעמים שציין – ולכן אולי סבר, כי אין עוד כדאיות בהמשך העבודות בבית.

12.1
מכל מקום לא הוכח בפני
, כי הנתבעים 3 ו- 4 הורו לו להפסיק עבודתו בבית ומקובלת עלי טענתם, כי רצו בהמשך עבודתו.

13.
במסגרת חקירתו בפני
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובש"א 7241/01 בת.א. 1165/01 (נ/51), טען הנתבע 3 כדלקמן: "...בשלב הזה ראיתי שאני בפלונטר ואמרתי לעצמי שאני חייב לסיים את השלבים 6-3 ואמרתי לו שיסיים את השלבים האלה ואשלם לו את הכסף... אני אומר לך שאני רוצה שישלים את בניית הבית..." (עמ' 5 לפרוט' הדיון, ש' 26 – 30).

14.
המסקנה היא, איפה, שהנתבעים 3 ו- 4 הם שביקשו להמשיך את חוזה הבניה בבית ואילו התובע הפר גם אותו.

15.
בנושא תשלום הסך של 150,000 ₪ במזומן, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, העדפתי את גרסת הנתבעים 1 ו- 2 על גרסת התובע.

16.
לא מקובלת עלי טענת התובע, כי הוציא, ביום 10.11.00, את הקבלה ע"ס 150,000 ₪ (נ/42) ואת החשבונית מספר 0148 מיום 30.11.00, בלא שקיבל את הסכומים הנקובים בהן -ורק מפני שהנתבע מס' 1 דרש זאת ממנו לצורך קבלת מענקי משרד החקלאות.

16.1
יצוין, כי התובע מאשר את הקשר בין החשבונית לקבלה הנ"ל (עמ' 37 לפרוט', ש' 1 – 5).

16.2
במכתבו של רו"ח מינץ, מיום 14.11.05, הוא קובע, כאמור, כי "לעניין קבלה 121 אין צורך בחוות דעת מקצועית שכן היא מלמדת על קבלת כספים. נקודה".

17.
מן הפן המשפטי, קובע סע' 80 לחוק הפרוצ' האזרחית העותמני, כי לא ניתן לסתור בע"פ האמור במסמך בכתב שהוצא ע"י התובע ונרשם בכתב ידו, לרבות צורת התשלום (במזומן!).

17.1
במקרה זה, טוען התובע טענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב – וכבר מן הטעם הזה אין אפשרות להידרש לטענותיו.

17.2
כאיש עסקים, יכול היה לדרוש לפחות פתק בכתב המאשר הוצאת חשבונית ללא קבלת תשלום, אותו היה מחזיר לנתבעים 1 ו- 2 עם השלמת מלוא התשלום, ואם נמנע מעשות כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

18.
גם לא ברור הצורך בהוצאת קבלה, בנוסף לחשבונית-מס, הדרושה, עפ"י הטענה, לצורך קבלת המענקים ממשרד החקלאות.

18.1
ואם תאמר, שלצורך קבלת המענקים נדרשו הנתבעים להמציא חשבונית וקבלה כאחד – הרי ממילא, במקרה זה, סכומיהן אינם זהים?!

19.
החשבונית הוצאה ע"ס של 175,500 ₪ והתובע מודה בקבלת סך המע"מ בגינה – 25,500 ₪.

20.
אמנם ניתן לתהות מדוע אין הסכום הנ"ל נכלל במסגרת ההתחשבנויות שערכו הצדדים, בכתב ידו של הנתבע מס' 1, אולם, באותה מידה, ניתן לתהות מדוע לא כולל התובע את הסך של 25,000 ₪ - שהוא מודה בקבלתו – במסגרת תחשיביו?

ללמדך אולי, שלא כל נסיבות הקשרים החשבונאיים והאחרים בין הצדדים גולו לבית המשפט וייתכן שיש לשניהם אינטרס משותף שלא לחשוף את כולן.

21.
התובע ניסה לשכנע, כי לא קיבל את הסכום הנ"ל, תוך הצבעה על פרטי התשלומים בחשבונית ובקבלה – בטענה, כי באותם תאריכים לא בוצעו העבודות הללו בפועל וטרם הייתה הצדקה לביצוע התשלומים: בקבלה מס' 121 0נ/42) מיום 10.11.00 נרשם, כי נתקבל סך של 150,000 ₪ במזומן על חשבון "תחילת עבודה והנחת ציודים בשטח" ואילו בחשבונית 0148 מיום 30.11.00 נרשם בעמודת הפרטים "עבור יציקת בטון, קלונסאות לשכון פרות מכון חליבה (140,000 ₪) ועבור מעקה מאצרה (10,000 ₪)".

21.1
בסעיף 6 לתצהירו ת/1 ציין התובע, כי בטרם בוצעו יציקות, לא שילם לו הנתבע 1 מאומה, שכן, עפ"י ההסכם, השכר שולם לו בגין כל קוב יציקה ולא עבור עבודות הכנה או שלבים כלשהם; מה שנרשם בחשבונית "אינו נכון" ובחודש 11/2000 הוא טרם החל ביצוע העבודות ברפת.

21.1.1
להוכחת טענה זו, אף צירף את החשבונית 1 ו- 2 שהוגשו לנתבעים החל מחודש ינואר 2001, כנספחים ג' וד' לתצהירו.

21.1.2
במסגרת חקירתו בבית המשפט, בעמ' 34 לפרוט', מיום 28.11.07, אישר התובע טענות אלה (ש', 7 – 15): "העבודה החלה בסביבות חודש ינואר 01" – טען התובע.

21.2
כאשר נשאל אם העבודות לא החלו בנובמבר, חל מפנה: "ייתכן שנעשו הכנות אבל בשלב זה לא הגיע לנו עדיין סך של 150,000 ₪.

21.3
כאשר הוצגה לי חשבונית 148 והוא נשאל "ברחל בתך הקטנה", אם לא החל לצקת בטונים, השיב: "ייתכן. יצקנו בסביבות דצמבר, אבל לא זכור לי אם יצקנו בסוף נובמבר, כטענתך. גם אם כן, יש התחשבנות ראשונית שמעידה על כמות בטונים..." (עמ' 34, ש' 22 – 24).

21.4
כאשר נתבקש שוב לעמוד על אמיתות הנטען בסעיף 6 לתצהירו שבתקופה בה הוצאה החשבונית בתאריך 30.11.00, הוא לא החל בביצוע עבודות ברפת, חלה נסיגה נוספת בעמדתו: "ייתכן, וגם אם כן – זה לא הגיע לסכום כזה... (עמ' 34 – ש' 38 – 40) בסביבות נובמבר אני זוכר שטרם התחלתי וגם אם התחלנו, היו אלו הכנות בלבד" (שם, ש' 42 – 43).

21.5
כאשר הופנה התובע לקבלה נ/38 שהוצאה ע"י משרד המדידות שיאון, מיום 1.11.00, עבור סימון קווי בניין לרפת, הזדעק התובע: "את הקבלה הזו אני רואה בפעם הראשונה והתאריך בה זהה לתאריך הזמנת העבודה. ביקשתי הצעת מחיר עבור הסימונים... לדעתי זה סוג של מניפולציה ועוד אחד מהשקרים שלהם..." (עמ' 28 לפרוט', מיום 11.12.06, ש' 4 – 8).

21.6
כאשר הוא הופנה, בהמשך, להזמנת העבודה שלו נ/40, בהקשר למבנה הרפת "מתעדכנת" הגרסה שוב: "גם אם הזמנתי בתאריך הנקוב את העבודה, במידה והוא עשה את הסימנים שם, לא ייתכן ששמעון סיים את הסימונים שם ולא ייתכן שאני לא קיבלתי העתק לפחות" (שם, ש' 19 – 17).

21.7
בפרוטוקול מיום 28.11.07 – החל מעמ' 38 לפרוט', שוב עדים אנו לשינויי גרסאות מטעמו של התובע. כך הוא מזהה הזמנת ברזל וקלונסאות בכתב ידו, על טופס לוגו שלו (נ/43); מודה כי הזמנה יצאה כבר ב- 14 לנובמבר; מודה כי התחלת עבודה משמעה – קשירת ברזלים; טוען שהברזלים הגיעו כנראה בין 28 – 30 לנובמבר; בהמשך מודה כי כבר ביום 22.11.00 הגיעו 56 יחידות ובתאריך 28.11 – 11 יחידות, למחרת 29.11 הגיעו עוד 20 יחידות ולגבי מסמך לפיו מיום 22.11 עד ליום 30.11 בוצעו 7 יציקות – טוען כי צריך לאמת את המסמך וכאשר מופנה לתאריך יציקה, הוא מודה שעם עובדות לא מתווכחים, עד שבעמ' 41 לפרוט', ש' 23 – 29 נאלץ להודות שבסוף נובמבר התחיל לצקת ובהמשך מודה ש"יש הגיון שגם בתאריך 22.11.00 בוצעה יציקה" (ש', 26 – 27).

21.8
המסקנה המתבקשת היא, שגם בנושא מועד תחילת העבודות "לא דייק" התובע בגרסתו הראשונית וגם בנושא זה יש התאמה בין מועדי הקבלה והחשבונית לבין מועד תחילת העבודות ברפת – כך שגם בסוגיה זו לא הצליח התובע לערער את הפרטים הרשומים בקבלה ובחשבונית.

22.
זאת ועוד, טענת התובע היא, כי נדרש לסייע לנתבעים 1 ו- 2 להורות למשרד החקלאות, לייחס לעבודות הרפת סכומים ששולמו למעשה ע"ח העבודות בבית ועי"כ לזכות במענקים שלא מגיעים להם.

22.1
דא עקא, שלא הוגשה תלונה במשטרה ואף תשומת לבו של המשרד לא הוסבה לטענה זו.

23.
בנסיבות אלה, המסקנה היא, כי גם בהתאם למסמכים האחרים שהוצגו בפני
בית המשפט, קיבל התובע את הסכומים הרשומים בקבלה 0121 ובחשבונית 148.

24.
למעשה, משהעמידו הצדדים את המחלוקת שנותרה ביניהם על שאלת האחריות להפרת הסכמי העבודה ברפת ובבית ושאלת קבלת הסך של 150,000 ₪ במזומן כמצוין בקבלה 121, כאמור בפרוטוקול
ובהחלטה מיום 31.1.06 (עמ' 19 לפרוטוקול) ובשאלות אלה בלבד נקבע התיק להוכחות – ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבעים ואת תביעת הנתבעת 2 כנגד התובע (בת.א. 1360/02) ולהתעלם מן האמור בסיכומי ב"כ הצדדים מעבר לנקודות שבמחלוקת.

24.1
לכן גם לא ניסה כנראה התובע להוכיח את נכונות החישובים בגין העבודות שבוצעו על ידו ואבדן הרווחים בגין אי-ביצוע יתרת העבודות בחוזי העבודה ואיש מהם גם לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט ביחס לאחוזי הרווח הקבלני המצוינים בחוות דעתו, או השכר הראוי, הריבית ששולמה לבנק והקשר בין ההלוואה, שקיבל התובע – למערכת התשלומים בפרויקטים נשוא התובענות, או המשיכה המוקדמת של קרן ההשתלמות והקנס ששולם בגינה.

24.2
לכן גם לא ניסתה הנתבעת מס' 2 כנראה להוכיח את מרכיבי תביעתה מן התובע, לרבות הסכומים ששולמו לבעלי המקצוע שהחליפוהו.

25.
למעלה מן הדרוש, החלטתי להידרש גם לסיכומי הצדדים בעניין יתרת מרכיבי תביעת התובע והתביעה הנגדית של הנתבעת 2 כנגד התובע והגעתי למסקנה, כי גם אילו היו
מרכיביהן במחלוקת בין הצדדים – ראוי היה לדחותן, מן הטעם שהתובע בת.א. 1998/01 והנתבעת 1 (התובעת בתביעה בתא. 1360/02) לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כתובעים, הוא נטל השכנוע, שעליהם היה לעמוד בו בכל שלבי המשפט ועד לסיומו.

25.1
התובע לא הרים את נטל השכנוע ביחס ליתר מרכיבי תובענתו.

25.2
הנתבעת מס' 2 לא הרימה את נטל השכנוע ביחס למרכיבי
תביעתה.


26.
אשר ליתר מרכיבי תביעתו של התובע, מעבר לשאלות השנויות במחלוקת, משנקבע כי הוא אחראי להפרת הסכמי העבודה בגין הרפת והבית – שוב איננו זכאי לפיצוי בגין אבדן רווחים בשל יתרת העבודות שטרם בוצעה ולנזקים הנטענים בדמות תשלום ריבית לבנק, ומס (קנס) בגין משיכה מוקדמת של קרן השתלמות.

27.
תביעת הנתבעת מס' 2 כנגד התובע, כעולה מסיכומי ב"כ הנתבעים, כוללת שלושה ראשי נזק כדלהלן:

27.1
הסך ששולם, על פי הנטען, ביתר, בהתאם לחישוב בסעיף 20 לסיכומים –

95,277 ₪

27.2
נזק (הקרוי בסיכומים "נזק פוטנציאלי"), על בסיס חוות דעתו של האגרונום מר מנשה עבדא -

172,400 ₪

27.3
פיצויי קיום לסיום בניית שלד הרפת והעבודות בבית -
254,540 ₪

28.
מעבר לעובדה, כי ב"כ הצדדים הסכימו (בהודעתם בעמ' 18 לפרוטוקול, ש' 31 – 33), כי שאלות אלה לא נותרו במחלוקת, מבוסס ראש הנזק בס.ק.27.1
על כמויות העבודה שצוינו בחוות הדעת הקובעת של המומחה מטעם בית המשפט – ובין היתר על קיזוז תיקונים עפ"י חוות הדעת שלא ברור האם בוצעו בפועל וכמה שולם עבורם; קיזוז תשלומים עבור בטון שלא הוכח אם שימש אך ורק לצורך השלמת הפרויקטים,קיזוז תשלום לקבלן-משנה שלא העיד על כך וכיו"ב.

29.
"הנזק הפוטנציאלי" מבוסס על האמור בחוות דעתו של האגרונום מר מנשה עבדא, אולם במהלך חקירתו הנגדית התברר, כי "כל מה שכתוב, אתה אמרת נכון. אלו דברים ששמעתי מפי החקלאי" – בהתייחס לנתוני היסוד של חוות הדעת; המומחה לא הביא עמו את הניירת ששימשה טיוטה והוא הודה שייתכן שהעתיק את הנתונים מנייר של הנתבע מס' 1.

29.1
התוצאה היא שחוות הדעת, גם אם היא קבילה – משקלה אפסי, אם בכלל.

30.
ראש הנזק של פיצויי הקיום מבוסס על האמור בהסכמי העבודה, אולם איש מן העדים, בעלי המקצוע שהשלימו את הפרויקטים נשוא התובענות – מר קמיל יוסף, מר סויסה ירון ומר ברמן יצחק, לא ציינו בתצהיריהם וממילא גם לא נחקרו, לגבי הסכומים ששולמו להם בפועל ע"י הנתבעים – וזה הנזק הממשי שנגרם לנתבעים בעקבות הצורך בהשלמת העבודות על ידם במקום התובע.

ה.
סוף דבר

1.
לאור כל האמור לעיל- נדחות שתי התובענות.

2.
בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה – יישא כל צד בהוצאותיו.

3.
זכות ערעור – בתוך 45 יום.


ניתן היום,
כ"ג בשבט תשע"ב, 16 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 1988/01 חלימי אבנר נ' שמעון פרידמן, משק פרידמן אגודה שיתופית ליצור חלב בע"מ, יצחק פרידמן ואח' (פורסם ב-ֽ 16/02/2012)