פסקי דין על מילכה ברוך | פסקי דין על ניסים בורוכוב | פסקי דין על ברוך טולידאנו | פסקי דין על יוסי בן משה | פסקי דין על אביאני עדי "עדי שירותי מידע" ואח' |

16457/06 תאמ     05/04/2012




תאמ 16457/06 מילכה ברוך, ניסים בורוכוב נ' ברוך טולידאנו, יוסי בן משה, אביאני עדי "עדי שירותי מידע" ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בס"ד
8/4/012

תא"מ 16457-06 ברוך ואח'
נ' טולידאנו ואח'







בפני

כב' השופט
מנחם (מריו) קליין


התובעים:

1
.
מילכה ברוך

2
.
ניסים בורוכוב


נגד


הנתבעים:

1.ברוך טולידאנו
2.יוסי בן משה
(נמחק)
3.אביאני עדי "עדי שירותי מידע"
4.שירותי מידע לישראל ש.מ.ל בע"מ




פסק דין


"בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו..."



(ישעיהו, פרק א', פסוק ב')
רקע
מונחת לפניי תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר בסך של 30,000 ₪.
התובעת, גב' מילכה ברוך
ילידת 1919 (להלן: "התובעת") מתגוררת בדירה שכורה ברחוב ה' באייר 28 תל אביב (להלן: "הדירה").
התובעת היא אמם של מר דוד ברוך (להלן: "החייב") ושל מר ניסים בורוכוב
(להלן: "התובע").
בתחילת חודש ינואר 2006 הגיעו מעקלים, שפעלו בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") לביתה של התובעת ועיקלו מיטלטלין שהיו מצויים בביתה (להלן: "האירוע").
התובעים טוענים שהפעולות שנעשו בלתי חוקיות והנתבעים חבים כלפיהם בתשלום פיצוי על נזקיהם השונים.
ההוכחות בתיק התקיימו בימים 19/3/08, 9/7/08 ו- 3.10.11. התביעה הגישה סיכומיה ביום 14.11.11. הנתבעים הגישו סיכומים בימים 26.1.12, 1.2.12
ו-
2.2.12.
כתוצאה מבעיה אדמיניסטרטיבית בהעברת התיק בין מותבים, הטיפול בתיק מהגשת התביעה ועד למתן

פסק דין
התארך מעל ומעבר למשוער במיוחד כשמדובר בתביעה שהוגשה, כאמור, ב"סדר דין מהיר" והנני מתנצל בפני
הצדדים על כך.


טענות הצדדים
בראשית שנת 2006 בוצעו בכתובתה של התובעת הליכי הוצאה לפועל ונמסרו מסמכי אזהרה ועיקול, הנושאים על גבם את שמו של החייב. התובעת מיד התקשרה לבנה, התובע, אשר שהה מחוץ לגבולות הארץ באותה העת. התובע התקשר במהרה לעוה"ד ברוך טולדאנו (להלן: "הנתבע 1") וביקש לשוחח עימו לפשר העניין וציין כי אין החייב מתגורר בכתובת זו וכי המיטלטלין אשר עוקלו אינם שלו אלא של התובעת. פניותיו לא נשאו פרי ולבסוף בוצעה הוצאת מיטלטלין מהדירה. הוא פנה שוב וביקש כי יוחזרו החפצים המעוקלים כדי להרגיע את התובעת אשר הייתה שרויה בבהלה בעקבות האירוע. הוא הוסיף שהמיטלטלין אינם שווים הרבה ושוויים בטל בשישים לעומת הצורך להרגיע את התובעת. התובעת הייתה שרויה בחרדה רבה, מוטרדת, נסערת, סובלת מסחרחורות, בחילות הקאות וטשטוש ראיה.
התובעים הגישו תביעתם הן כנגד הנתבע 1, כנגד מר בן משה יוסי, שהתביעה נגדו נמחקה בהחלטתי מיום 11.07.07, כנגד מר אביאני עדי – מ"עדי שרותי מידע" (להלן: "הנתבע 3") וכנגד שירותי מידע לישראל ש.מ.ל בע"מ (להלן: "הנתבע 4").
ב"כ התובעים טוען כי הנתבע 1 הוא זה אשר מסר ללשכת ההוצאה לפועל את כתובת ביתה של התובעת כמקום מגוריו של החייב על אף שידע כבר בשנת 2001 כי החייב הינו נע ונד אשר חומק מנושיו ומחליף כתובות מגורים ואינו ניתן לאיתור על ידי חוקרים. ביום 27.11.05 קיבל הנתבע 1 מן הנתבע 4 דו"ח חקירה המציין כי "הנבדק מתגורר בסתר בבית אימו" אך הוא לא בדק את נכונות הנתונים המצוינים בדו"ח.
ב"כ התובעים טוען כי חקירתו של החוקר רונן מנשה הייתה שטחית ולא ממצה באשר למקום הימצאו של החייב וכי אין בידיו ממצאים אמינים ובדו"ח חקירתו לא קיים פירוט אודות הראיות עליהן הסתמך בדבר קביעתו.
גם ההסתמכות על דו"ח של הנתבע 3 חסרת בסיס. בדו"ח שנערך ביום 16.11.04 בידי
הנתבע 3 צויין כי החייב נמנע מלעדכן את כתובתו במשרד הפנים ומתגורר בדירה, כשהמקורות עליהם הסתמך הדו"ח הינם שכנים ששמם לא צויין.
ב"כ התובעים המלומד טוען כי ד"ר ויינשטיין ולדימיר אשר בדק את התובעת ציין, כי היא עצבנית מאוד ובוכה וקבע קיומן של
vomiting
ו-
diziness
, אבחנתו הייתה כי התובעת
סובלת מ-
anxiety
(חרדה) ורשם לה כדורי הרגעה. הבלבול, החרדה והתלותיות פרצו אצל התובעת בעקבות הפחד אשר נגרם כתוצאה מהאירוע ולאור כל האמור לעיל על הנתבעים לפצות את התובעים בסך של 30,000 ₪.
ב"כ הנתבע 1 המלומדת טוענת שכל מטרת הגשת התביעה היתה הפעלת לחץ נגד הנתבע 1 מלהמשיך לפעול בנחישות לגביית החובות לטובת מרשו, בנק לאומי לישראל בע"מ.
לכתב ההגנה צורפו דוחות אשר עליהם הסתמך הנתבע בפעולותיו שאישרו כי באותה דירה מתגורר גם החייב. נוסף על כך המיטלטלין אשר עוקלו הינם של החייב וכי באם סבור מי מהמתגוררים בבית כי אין מקום לעקל המיטלטלין ישנה את הדרך הקבועה בחוק של הצהרת בעלות וזאת בהתאם לסעיף 28 לחוק. לטענתה, עדות התובעת איננה אמינה מגמתית ומונחית וכל הבעיות הפסיכולוגיות קשורות בבעלה המנוח. בעדותו התובע הכחיש בתחילה שיש לו חובות בהוצאה לפועל וכאשר הוא אומת עם מסמך המפריך זאת (נ/2) נותר ללא מענה. מעדותו של עוה"ד קוזלובסקי עולה (פרוטוקול דיון מיום 9.7.08 עמ' 18 ש' 25-26) כי אם חוקר היה מדבר עם התובעת היה שומע ממנה כי החייב מתגורר עימה באותה דירה ומכאן גם נשמט היסוד לתביעה זו. זאת ועוד עוה"ד קוזלובסקי הודה בחקירתו הנגדית כי הייתה לו מוטיבציה אישית לפעול כנגד הנתבע 1 (עמ' 19 ש' 19-20 לפרוטוקול) וכפי שהצהיר בחקירתו הנגדית:


"הזלזול שנהג עו"ד טולדאנו זה שהרתיח אותי וגרם לי להעיד. הכעיסו אותי אישית מאוד וזה גרם לי למוטיבציה אישית כנגדו...".

ובעמוד 20 שורות 11-12 לפרוטוקול:


"... הזלזול הרב של עו"ד טולדאנו גרם לי למוטיבציה לתביעה זו לא עניין אותי תיק ההוצל"פ...".

ב"כ הנתבע 3 המלומד טוען גם הוא כי עסקינן בתביעה אשר הוגשה בחוסר תום לב וכאמצעי לחץ כנגד הנתבע 1 ואין קשר בין דו"ח החקירה שערך הנתבע 3 בשנת 2004 לפעולות משנת 2006.
ב"כ הנתבעת 4 המלומדת טוענת כי התובעים כשלו בהוכחת בעלות של מי מהם במיטלטלין שעוקלו ובטענתם כי החייב לא התגורר בדירה. חרף האזהרה וביצוע עיקול ברישום שנמסרו טרם ביצוע הליך הוצאת המעוקלים הסתפקו התובעים בפני
ה למשרדו של הנתבע 1 ולשיחה עם פקידה ממשרדו ללא הצגת מסמכים וראיות לתמיכה בטיעוניהם וללא פניה לבית המשפט ויש בכך כדי לקעקע טענתם או לפחות לבסס רשלנות תורמת של התובעים העולה לכדי 100%. כמו כן אף הטענות לנזקיהם של התובעים נותרו ללא ביסוס משהתובעים נמנעו מלהציג כל ראיה, אפילו לא העתקי כרטיסי טיסה שיעידו על הגעתו לארץ של התובע למחרת ביצוע העיקול. התובעים אף נמנעו מלהציג ראיות לבעלות מי מהם על המיטלטלין ו/או לשוויים של אלו אשר נמכרו תמורת סכום זעום של 180 ₪.

דיון והכרעה
אין חולק כי החוב הנטען הינו של החייב ולא של התובעים.
עם זאת אי אפשר להתעלם מזהות החייב ומהות החוב וההיגיון הבריא המצביע על תמיהה רבה מדוע אשה בת 87 שאינה משתמשת במחשב, צריכה מדפסת בביתה ומה היא עושה עם מדפסת זו. האינדיקציות שהועלו בדוחות חקירה מספיקות לדידי בכדי לחזק את הטענה שהמדפסת שייכת לחייב. לדידי, לאחר קבלת האזהרה ורישום המעוקלים ולאחר
שהתובעים פנו ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להשהות ההליכים ואף ציינו (סעיף 2 לנ/5) שהגישו בפועל הליך של

פסק דין
הצהרתי, היתה להם חובה מוסרית ומשפטית לפנות להליך של

פסק דין
הצהרתי בדבר בעלותם בנכסים אשר ברשותם. ובמיוחד לאחר החלטתו של כב' הרשם אבי שליו מיום 16.2.06.

אני מסכים שחשוב להגן על קניינו של אדם ועל שמו הטוב ויש לנקוט בזהירות יתרה בעת פעולות הקשורות לחייב אחר (רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינטיין בע"מ, פ"ד נ"ד(5), 638, 639), אך אי אפשר להתעלם מהאשם התורם של התובעים, כפי שאף ציינתי
בהחלטתי מיום 11.07.07 בעניין הרמיזה העבה עד מאוד על העתיד לבוא לאחר קבלת טופסי ההוצל"פ.

התרשמתי כי במקרה דנן קשה
מאוד היה לאתר באמצעים סבירים את מקום מגוריו של החייב. אדם חמקמק, ששינה לעיתים מקום מגורים ובין לבין כנראה חזר לגור אצל אמו, בדירה שכורה במקום יוקרתי. אי אפשר להאשים את רחמי אמו כלפי בנה, אך גם אינני
סבור כי נפל כל פגם בהתנהלותם של הנתבעים לעניין זה.
על התובעים היה לדעת כי הנתבע 1 עלול לבקש תפיסת המטלטלים ולנסות להוכיח כי המיטלטלין בבעלותם ולא בבעלותו של החייב. התובעים לא ניסו להקטין את הנזק. מצופה מאדם סביר המקבל מכתבים מהוצאה לפועל לנקוט בכל ההליכים במשפטיים כדי להבהיר את העניין.
לאור האמור לעיל אני קובע כי לתובעים אשם תורם בגובה 100% וכי היה עליהם לעשות הרבה יותר משיחת טלפון למשרדו של הנתבע 1.
גם אינני מאמין לעדויות התובעים לפיה "לא היה להם מושג" היכן החייב ולא היה להם כל קשר עימו. התנהלותם המתחמקת והעובדה שהתגלתה לפיה גם לתובע חובות בהוצאה לפועל (ראה נ/3), הביאו אותי למסקנה שאין המדובר באזרחים תמימים שנפלו קורבן להליכי הוצל"פ כנגד
בן משפחה מבלי שאין להם כל דבר ועניין וכל קשר לארוע.
אל לנו לשכוח כי הפעילות של לשכת ההוצאה לפועל הינה פעילות חיונית ועורכי הדין העוסקים בכך תורמים תרומה גדולה לקיום שלטון החוק ואמון הצבור במערכת המשפט. גם אם פעילות זו הינה פעילות אשר במקרים מסוימים פוגעת בזכויות יסוד של האדם, כבוד האדם וחירותו, קניינו של אדם, שמו הטוב ופרטיותו, מדובר בפעילות חיונית, שבלעדיה פסקי הדין של בתי המשפט ישארו כנייר קולמוס וכ"המלצה בלבד". סבורני כי משרדי עורכי הדין העוסקים בכך מחויבים להיות בעלי מנגנוני פיקוח ובקרה ברמה שימזערו פגיעה בפרט מעבר למידתיות. במקרה זה, הסתמכות על דוחות החקירה נעשתה בתום לב ובמנגנון סביר.
דו"חות החקירה נעשו במקצועיות ובאמות מידה מקובלות בסביבה קשה של חייבים מתחמקים וקשים להשגה. גם אם לעתים התוצאה מוטעית אין בכך התרשלות על פי החוק. קביעת נורמת התנהגות שתחייב ראיונות עומק עם כל השכנים, לקיחת שמות ותיעוד מלא תגרום לעלויות עסקה בלתי סבירות בקשר לשירותי החקירה ותפגע בתועלת המצרפית מכך.
לעניין הפיצוי הכספי סבורני שהסכום אותו תובעים התובעים מופרז ואינו סביר ואף לא משקף את הנזק שנגרם להם כתוצאה מעיקול המיטלטלין. בכדי להגיע למסקנות מרחיקות לכת של נזק רפואי פסיכולוגי צמית כתוצאה מארוע חד פעמי, מן הראוי היה להגיש חוות דעת מקצועית של מומחה בתחום הפסיכיאטריה המראה באופן ברור קשר סיבתי בין ביצוע העיקול לבין מצבה הפסיכיאטרי של התובעת ומה הן אחוזי הנכות הצמיתה שהיא סובלת מהם ללא קשר לעברה ולטראומות שעברה בחייה ואין להסתפק באישור על ביקור אצל רופא ולקיחת תרופות הרגעה.
בעיניי, הגיוני יותר, שמצבה הנפשי הקשה בו נתונה התובעת נובעת מעצם העובדה, שתחת לרוות נחת מילדים ונכדים הגדלים לידה, היא נוכחת
לדעת שיוצאי חלציה מסתבכים בחובות, מתחמקים מנושים, נעלמים ומופיעים לעיתים, בורחים לחו"ל ולא מביאים לה נחת, כפי שאמא היתה רוצה.
לא ניתן לייחס כל זה לפתחם של הנתבעים בגין עיקול נכס עליו התקבל סכום זעום של

180 ש"ח
ממכירה בהוצל"פ.
אני מקבל את טענת הנתבעים שכל תביעה זו נולדה כמסע נקמתי על כי ב"כ התובעים נעלב קשות על היחס המזלזל לו זכה מהנתבע 1. אינני מצדיק יחס מעליב שכזה אך מאידך, הוא אינו יכול להקים עילה משפטית להצדקת הגשת תביעה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, עבור כל נתבע.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום,
יג' בניסן תשע"ב, 5 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 16457/06 מילכה ברוך, ניסים בורוכוב נ' ברוך טולידאנו, יוסי בן משה, אביאני עדי "עדי שירותי מידע" ואח' (פורסם ב-ֽ 05/04/2012)