פסקי דין על רבינו ריטה

12129/03 תד     25/04/2004




תד 12129/03 מדינת ישראל נ' רבינו ריטה




1
בתי המשפט

תד 012129/03
בית משפט לתעבורה ת"א - יפו
25/04/2004
תאריך:
כב' השופט מאיר דרורי

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד

הנאשמת
רבינו ריטה
הכרעת דין

הנאשמת מואשמת בכך כי נכנסה לצומת חרף תמרור ב' 36 המוצב בכיוון נסיעתה, לא נתנה זכות קדימה לרכב שהגיע משמאלה וגרמה לתאונת דרכים בה נחבלו הנוסעים ברכב המעורב.
במעשים אלה עברה הנאשמת על הוראות תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה בצרוף סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בצרוף סעיף 38 (2) וכן על הוראות תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה , תשכ"א 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות.

1. הנאשמת יצאה מבי"ס הולץ (כביש 3780) ופנתה ימינה לרחוב חיל השריון.

2. בכיוון נסיעת רכב הנאשמת מוצב תמרור ב' 36.

3. הנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעת הרכב המעורב הינו נתיב לתחבורה ציבורית.

4. הרכב המעורב נסע בנתיב השני מימין.

5. כלי הרכב ניזוקו באופן הבא, רכב הנאשמת נפגע בפינה קדמית שמאלית ואילו הרכב המעורב נפגע בדלת ימנית קדמית.
המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן

לטענת המאשימה, הנאשמת נכנסה לצומת בקלות ראש, לא נתנה זכות קדימה לרכב המעורב וגרמה לתאונת דרכים נשוא כתב אישום זה.

לטענת ההגנה, התאונה התרחחשה כבר אחרי הצומת במרחק של 25 מטר מהצומת, כמו כן, לא ברור כלל מי סטה לכיוונו של מי, לפיכך הנאשמת אינה אחראית לתאונה.

בית המשפט קובע כי הנאשמת נושאת באחריות לתאונה, אם כי לא ניתן להאשימה בעבירה על הוראות סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, אלא אך ורק בעבירה על הוראות תקנה 64 (ג), זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

1. אין מחלוקת כי הנתיב הקרוב לכביש ממנו יצאה הנאשמת הינו הנת"צ.

2. אין מחלוקת כי הרכב המעורב לא נסע בנתיב לתחבורה ציבורית.

3. מאידך, החובה למתן זכות קדימה בצומת היא לכל כלי הרכב הנעים בדרך החוצה, כולל כלי הרכב הנעים בנתיב השני מימין.

4. אופן הפגיעה ברכב הנאשמת, בפינה קדמית שמאלית שלה למעשה מעיד כי היתה במהלך השתלבות מהנת"צ לנתיב הרגיל, בו נסע הרכב המעורב. יש לראות גם בחלק זה של הנהיגה כחלק מכניסתה של הנאשמת לדרך החוצה. לפיכך, גם אם התאונה התרחשה במרחק של 25 מטר מהצומת לגרסת הנאשמת, עדיין חלה עליה החובה למתן זכות קדימה לכלי הרכב הנעים בדרך מכח התמרור שהוצב בכניסה לצומת.

5. מאידך, אין להתעלם מכך כי התאונה לא התרחשה ממש בסמוך לצומת אלא במרחק שציינתי לעיל ממנו. כמו כן, מדובר בשלב של השתלבות הנאשמת בתנועה בנתיב המיועד לנסיעת כלי רכב רגילים. לאור תוצאות התאונה לא ניתן לקבוע כי הנאשמת נהגה בקלות ראש, אלא כי הנאשמת טעתה בהערכת המרחק בינה לבין הרכב המעורב, סברה כי הרכב המעורב יחלוף על פניה מבלי לפגוע בה, בפועל רכבה בלט יותר מידי לנתיב הנסיעה הנ"ל ועקב זאת נגמרה התאונה.

5. למותר לצין כי תוצאות התאונה הינן קלות. הנוסעות ברכב המעורב המשיכו לעבודתן ורק לאחר מספר שעות פנו לבית חולים, הנאשמת לא נפגעה כלל, כך שגם בכך יש להעיד על כך שאין מדובר בנהיגה בקלות ראש.

6. לאור האמור לעיל בית המשפט מרשיע את הנאשמת בעבירה על הוראות תקנה 64 (ג) ותקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה ומזכה את הנאשמת מעבירה על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה.

ניתנן והודע היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004) במעמד הצדדים.

מאיר דרורי
- שופט

קלדנית: שני








תד בית משפט לתעבורה 12129/03 מדינת ישראל נ' רבינו ריטה (פורסם ב-ֽ 25/04/2004)