פסקי דין על מורן אטיאס | פסקי דין על ארז לוין

8768-12/11 קפ     17/04/2012




קפ 8768-12/11 מורן אטיאס נ' ארז לוין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ק"פ 8768-12-11 לוין נ' אטיאס

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
10

בפני

כב' השופטת
לימור מרגולין-יחידי


מבקשים

מורן אטיאס


נגד


משיבים

ארז לוין



החלטה

בפני
בקשת ההגנה להשית הוצאות על הקובל בהתאם לסעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ( להלן "החוק").

הקובלנה הוגשה ע"י הקובל כנגד הנאשם ביום 6.12.11 בטענה לביצוע עבירת הסגת גבול ועבירת איומים.

ביום 9.1.12 נערך דיון ראשון. הנאשם שהוא חוקר פרטי יוצג ע"י עו"ד אלון.

בדיון הובהר כי הקובלנה הנוכחית זהה למעשה לקובלנה שהגיש הקובל נגד גרושתו באותו עניין.

ב"כ הנאשם העלה שורה של טענות מקדמיות בעילה של הגנה מן הצדק וטענות לפיהן הקובלנה אינה מגלה עבירות.

בית המשפט המליץ לנאשם לשקול אם הוא עומד על הקובלנה, אך הנאשם עמד באותו שלב על המשך ניהול הקובלנה, ואף השיב לטענות המקדמיות.

משכך, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ניתנה החלטת בית המשפט, אשר קיבלה חלק נכבד מן הטענות המקדמיות, הכל כמפורט בהחלטה.
בנוסף, באותו דיון השיב ב"כ הנאשם לאישום.

ביום 14.2.12 הגיש הקובל בקשה למחיקת הקובלנה. הבקשה התקבלה. לאור העובדה שהמחיקה התבקשה לאחר מתן תשובה לאישום, ובהעדר הסכמה מצד הנאשם, הלכה למעשה הסתיים התיק בזיכוי הנאשם.

לאחר מכן הוגשה הבקשה שלפניי.

ב"כ הנאשם טוען כי לקובלנה לא היה בסיס, וכי החזרה מהקובלנה נעשתה לאחר שהנאשם נאלץ לשכור את שירותיו, ולאחר שטען טענות מקדמיות והשיב לקובלנה. בנסיבות אלו נגרמו לנאשם, על פי הנטען, נזקים רבים, במיוחד בשים לב לעיסוקו כחוקר פרטי, ולהשלכות של הליך פלילי על עיסוקו. לפיכך, עתר להשית הוצאות בשיעור ניכר.

מנגד טוען הקובל כי דין בקשת הנאשם להידחות. לדבריו, הגיש את הבקשה בהתבסס על
ראיות מספקות, ובתשובה לקובלנה הנאשם אף הודה בחלק מיסודות העבירה, כגון עיקוב ובילוש והתחקות אחר הקובל. עוד נטען כי אחד השיקולים המשמעותיים למשיכת הקובלנה היה התחשבות בקובל שהיה עלול לאבד את מקור פרנסתו.

כמו כן ציין הקובל כי משיכת הקובלנה התבצעה לאחר שתי שיחות תיאום עם ב"כ הנאשם, וזאת על מנת שלא לגרום לו נזק. בקשת הבהרה בעניין זה העלתה כי
ב"כ הנאשם כופר בטענה אחרונה זו מכל וכל כמפורט בתגובתו.

דיון והכרעה
המסגרת המשפטית של הבקשה היא סעיף 80 לחוק העונשין שזו לשונו:


"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".

על מנת לבוא בשעריו של סעיף 80(א) לחוק נדרש הנאשם לחצות בראש ובראשונה את משוכת הזיכוי. בנוסף, נאשם זכאי להוצאות בהתקיים אחת משתי חלופות: הראשונה, כשלא היה כלל יסוד להאשמה, השנייה, בהתקיים נסיבות אחרות המצדיקות השתת הוצאות.

לצורך החלת החלופה הראשונה, בוחן ביהמ"ש את התשתית הראייתית המצויה בתיק, חומר החקירה, האם היה בסיס להרשעה וכן אם זיכוי הנאשם היה צפוי.

לצורך החלופה השניה שוקל ביהמ"ש מגוון שיקולים. כדברי בית המשפט העליון בע"פ 1109/09 שיבלי נגד מדינת ישראל:
"
בגדרי עילה זו מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב במתן פיצוי לנאשם שזוכה - אף שעניינו לא בא בגדרי החלופה הראשונה (עניין דבש, בעמ' 91-90; חמודה, בפסקה 18). ואולם, כך נקבע, בבואו לפסוק פיצויים מכוח עילה זו, על בית המשפט להטיל אל "קדירת השיקולים" (כדברי השופט - כתארו אז - חשין, בעניין דבש, עמ' 111)
מגוון רחב של שיקולים הכוללים בין היתר את "טיב הזיכוי; הן את הטעמים שניתנו לזיכוי; הן את כל שאר הנסיבות שנראה בהן נסיבות שלעניין" (עניין דבש, שם); ראו גם דעתו של השופט - כתארו אז - מצא, שם, בעמ' 134-133;
רע"פ 6034/07
אוריאל נ' מדינת ישראל). עינינו הרואות, כי השתרעותה של עילה זו רחבה, גבולותיה אינם מוגדרים, ועם שהלכת דבש מנתה בה סימנים כמצוטט מעלה, נותרה בקעה רחבה להכרעה לבית המשפט הדן במקרה פלוני או אלמוני".

ומן הכלל אל הפרט
בענייננו נסיבות מחיקת הקובלנה בשלב שבו נמחקה, עולות, כאמור, כדי זיכוי.

לאחר שבחנתי את השתלשלות ההליכים כמתואר לעיל, הגעתי למסקנה כי בהליך שלפניי מתקיימות הנסיבות האחרות כהגדרתן בדין, המצדיקות ומחייבות השתת פיצויים.
למסקנה זו הגעתי, בעיקר, בהתחשב בכך שמדובר בקובלנה זהה לקובלנה אחרת, בהתחשב בעיסוקו של הנאשם והפגיעה האפשרית בעיסוקו בעצם נקיטת ההליך ללא קשר לתוצאותיו, בהתחשב בכך
שניתנו לקובל הבהרות והסברים במהלך הדיון אך הוא עמד על המשך ההליך באותו שלב, ולאור הקשיים והליקויים בקובלנה כמפורט בהחלטה בעניין טענות מקדמיות. צבר נתונים זה מצדיק חיובו של הקובל בהוצאות הגנתו של הנאשם.
עם זאת, בקביעת גובה ההוצאות אני לוקחת בחשבון את העובדה שבסופו של דבר חזר בו הקובל מן הקובלנה, וכי טרם הובאו ראיות במסגרת ההליך.

סיכומו של דבר, מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות החזר בגין הוצאות הגנתו של הנאשם.
לא צורפו אסמכתאות לעניין הוצאות הגנתו של הנאשם.

משכך, ובהתחשב בשלב שבו הסתיים ההליך, אני מחייבת את הקובל לשלם לנאשם הוצאות הגנה בסך 2,500 ₪, תוך 30 יום.











ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.








קפ בית משפט שלום 8768-12/11 מורן אטיאס נ' ארז לוין (פורסם ב-ֽ 17/04/2012)