פסקי דין על אגולי | פסקי דין על עו"ד יגאל שפירא | פסקי דין על עו"ד ליאור שפירא | פסקי דין על אילן גיל

47890-02/12 תט     02/07/2012




תט 47890-02/12 אגולי בע"מ, עו"ד יגאל שפירא, עו"ד ליאור שפירא נ' אילן גיל








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"ט 47890-02-12 גיל נ' אגולי בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:
0143483335





בפני

כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי


המבקשים

1. אגולי בע"מ
2. עו"ד יגאל שפירא
3. עו"ד ליאור שפירא

ע"י ב"כ עוה"ד רמי לנדא
, ליאת ספיר שטיין ויעקב קאהן


נגד


המשיב

אילן גיל

ע"י ב"כ עוה"ד טל בננסון
וענת מלינבוים - ירדן



החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר.


העובדות וטענות הצדדים:

1.
תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-43483-33-5 נפתח על ידי המשיב כנגד אגולי בע"מ
, עו"ד יגאל שפירא
, עו"ד ליאור שפירא
(שלושתם ביחד –

המבקשים
) ועיזבון המנוח ראובן גרוס לביצוע שתי המחאות, אחת ע"ס 822,420 ₪, ז"פ 1.12.2004 ושנייה ע"ס 274,140 ₪, ז"פ 1.12.2004 (להלן –
ההמחאות
), אשר נמשכו על ידי אגולי בע"מ
לפקודת עו"ד איתי הירש (בהתאם לנטען הלה החזיק בהמחאות כנאמן עבור המשיב ומסר אותן למשיב), כאשר עו"ד יגאל שפירא
ועו"ד ליאור שפירא
(כמו גם המנוח ראובן גרוס) ערבים לפירעונן.

2.
המבקשים טוענים, בעיקרם של דברים, כי במועד בו הוגשו ההמחאות לביצוע לא היה כל חוב של המבקשים אל המשיב (ולמעשה המשיב הוא שנותר חייב למבקשים או מי מטעמם).

דיון והכרעה:

3.
התנגדות לביצוע שטר נדונה כבקשה למתן רשות להתגונן. בהתאם לדין, במסגרת דיון בבקשה למתן רשות להתגונן די אם יראו המבקשים שעומדת להם הגנה לכאורה, בשלב זה אין בודקים כיצד יצליחו המבקשים להוכיח את הגנתם, אין בוחנים את טיב ראיותיהם ואין מקום לקבוע ממצאי מהימנות. כמו כן, בשלב זה של ההליך ניתן לבסס את טיעוני ההגנה על יסוד טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב [א' גורן,

סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 403].

4.
המבקשים טענו כי בקשת הביצוע אינה ערוכה כדבעי, על כן דינה להידחות או להימחק על הסף. איני מקבל את הטענה. אל בקשת הביצוע צורפו ההמחאות שהוגשו לביצוע, כאשר בקשת הביצוע בצירוף ההמחאות מגלה עילה כנגד המבקשים, אשר ידעו בפני
אילו טענות עליהם להתגונן ואף העלו את טענותיהם בכתב ההתנגדות [ע"א (ת"א) 2193/06

נאור אהוד נ' ברכה יצחק ואח'
[פורסם בנבו]]. שיעור החוב עודכן בתיק ההוצאה לפועל בהתאם לשיעור ההמחאות ולא בהתאם לסכום השגוי שננקב בבקשת הביצוע.

5.
טענת המשיב לפיה המבקשים 1 ו – 2 נמנעו מלתמוך את כתב ההתנגדות מטעמם בתצהיר - נדחית. הוגש כתב התנגדות, אשר בכותרתו מצוין שהוא מוגש מטעם שלושה בעלי דין ובסעיף 59 לכתב ההתנגדות צוין כי ההתנגדות נתמכת בתצהירו של המבקש 3. סבור היה המשיב שאין די בכך, מדובר בטענה מקדמית והיה עליו להתכבד ולהעלות את טענתו בשלב המתאים, טרם שהחלה חקירתו הנגדית של המבקש 3. בשלב זה של ההליך נדחית הטענה, כבר מהטעם שהיא מועלית בשלב מאוחר. מהטעם כאמור נדחית אף הטענה (שמעצם טיבה וטבעה הינה טענה מקדמית) לפיה המבקש 3 אינו בעל הדין הרלבנטי להצהיר (לפחות ביחס לחלק מהטענות העובדתיות הנטענות בתצהירו).

6.
לאחר בחינה של הטענות בכתב ההתנגדות, ממצאי החקירה שכנגד וטענות הצדדים בכתבי הסיכומים מטעמם, ניתן להתרשם שמערכת היחסים העסקית בין הצדדים מורכבת וכי התמונה שהוצגה על ידי הצדדים (כל צד הציג תמונת מצב שונה) אינה תמונה מלאה ומקיפה. עם זאת, לא מצאתי מקום לזקוף את תמונת המצב כאמור לחובת המבקשים בלבד (עליהם הנטל להוכיח שעומדת להם טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להתגונן), הן לנוכח עיתוי הגשת ההמחאות לביצוע (שנים ארוכות לאחר מועדי הפירעון), העובדה שהסכם רלבנטי (הסכם המכונה "ההסכם המתקן"; להלן –

ההסכם המתקן
) אינו נושא תאריך והעובדה שפנייה מקדימה אל המשיב להציג בפני
המבקשים מסמכים רלבנטיים הנחוצים להם לצורך גיבוש הגנתם לא נמסרו להם. מעבר לאמור, טענת ההגנה הגרעינית שהעלו המבקשים, הנסמכת בין היתר על טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב (בשלב זה של ההליך רשאים המבקשים לבסס את הגנתם על טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב), לא נסתרה.

7.
לגופם של דברים, המבקשים טוענים כי ההמחאות נמסרו למשיב (למעשה לנאמן, עוה"ד איתי הירש) בשנת 2004, במסגרת עסקה מיום 28.4.2004 לפיה רכשה המבקשת 1 מהמשיב ציוד (ראו נספח 1 להתנגדות). אין מחלוקת שתמורת הציוד לא שולמה במועד המוסכם (הסיבות לכך אינן רלבנטיות להכרעתי) ובמועד מאוחר יותר נערך הסכם נוסף בין המשיב, מצד אחד, לבין המנוח ראובן גרוס והמבקש 2. מועד עריכת ההסכם המאוחר – ההסכם המתקן – אינו ידוע, מאחר ועל ההסכם לא צוין מועד כריתתו. בהתאם להסכם כאמור (במסגרתו נקבע שהמשיב עמד בכל תנאי הסכם מכירת הציוד)

"חובה של קבוצת אגולי כלפי אילן עומד על סך נומינלי, ללא מע"מ, של 820,000 ₪"
(סעיף 1.5 להסכם המתקן) ועל קבוצת אגולי לשלם למשיב סך כאמור לא יאוחר מיום 1.7.2009 (סעיף 2 להסכם המתקן). אין מחלוקת לפיה סך של 820,000 ₪ לא שולם למשיב על ידי "קבוצת אגולי" בתשלום אחד, במועד נתון ועד למועד המוסכם. המבקשים טוענים כי הוראות ההסכם המתקן אינן משקפות את המסגרת החוזית המלאה וכי הוסכם שהתשלום למשיב יבוצע מתוך רווחי העסקים המשותפים שניהלו הצדדים בסיירה לאונה. מדובר, כאמור, בטענת הגנה המבוססת על טיעון בעל פה המועלה כנגד הסכם כתוב. בהתאם לדין זכאים המבקשים להתבסס בשלב זה של ההליך על טיעון כאמור, כל עוד הטיעון לא נסתר במהלך החקירה שכנגד. המבקשים מפנים בתצהיר התומך בהתנגדות לתשלומים שונים ששולמו למשיב בסכום העולה על שיעור החוב המגולם בהמחאות. על מנת לסתור את הטענה בעל פה כאמור כנגד ההסכם הכתוב מפנה המשיב להוראה נוספת בהסכם המתקן, במסגרתה צוין כי
"הצדדים להסכם זה מתקשרים בד בבד בהסכם נוסף להקמת חברה משותפת לביצוע עבודות כריתת עצים ותשתית בסיירה ליאון. הסכמים אילו הינם נפרדים וחיוביהם אינם מותנים זה בזה"
(סעיף 4 להסכם המתקן). כמו כן נטען כי טענת המבקשים לפיה הוסכם על תשלום למשיב מתוך רווחי העסקים המשותפים אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהחוב בגין הציוד אמור היה להשתלם במקור באמצעות שני תשלומים, האחד ע"ס 180,000 דולר והשני ע"ס 60,000 דולר (בצירוף שני תשלומים עבור רכיב המע"מ), כאשר ההמחאה בגין התשלום ע"ס 60,000 דולר יועדה לבעלי הציוד יונה ולוי, ולא ייתכן שתשלום לצד ג' כאמור אמור להיות משולם באמצעות רווחי העסקים המשותפים בסיירה לאונה, עסקים אשר בעלי הציוד ממילא לא היו שותפים להם.

8.
לא שוכנעתי שיש בטענותיו כאמור של המשיב כדי להגיע למסקנה חד משמעית לפיה גרסת המבקשים נסתרה. בכל הקשור למשיכת המחאה נפרדת ע"ס 60,000 דולר (בש"ח) המיועדת לצד ג', הרי שהמחאה זו נמשכה בשנת 2004, בעוד ההסכם המתקן נערך במועד מאוחר יותר (שנים לאחר מועד ההתקשרות לרכישת הציוד) וברי שבשלב זה לא היה אמור להיות תשלום נפרד לבעלי הציוד. בכל הקשור להוראת סעיף 4 להסכם המתקן, ההוראה כאמור אומנם ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, אולם אין בה כדי לשלול מהמבקשים אפשרות להעלות בשלב זה של ההליך טענה בדבר הסכמה אחרת אליה הגיעו הצדדים בעל פה. יתר הטענות שמעלה המשיב ביחס לטענות ההגנה אף הן אינן מאפשרות להגיע למסקנה ברורה וחד משמעית לפיה למבקשים אין כל סיכוי להצליח בהליך. בהתאם לדין, בנסיבות כאמור, בשים לב להלכה לפיה על בית המשפט ליתן רשות להתגונן כאשר הראה בעל הדין שהגנתו אפשרית – ולו בדוחק (ע"א 3300/04
צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

[פורסם בנבו; 9.12.2009]), זכאים המבקשים שתינתן להם רשות להתגונן ויינתן להם יומם בבית המשפט. הסתייגויות שהעלה המשיב ביחס לגרסת המבקשים, כפי שבאה לידי ביטוי במהלך חקירתו הנגדית של המבקש 3, דינן להוסיף ולהתברר במסגרת התיק העיקרי. מעבר לאמור, לא מצאי מקום להוסיף ולהידרש לטענות שונות שהעלו הצדדים, אשר דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי, לאחר שיובאו ראיות שני הצדדים.

סוף דבר:

9.
ההתנגדות מתקבלת. ניתנת למבקשים רשות להתגונן.

10.
הוצאות ההליך הנוכחי – ע"ס 7,500 ₪ - ישולמו בהתאם לתוצאה בתיק העיקרי.

המזכירות מתבקשת להמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ב, 02 יולי 2012, בהעדר הצדדים.








תט בית משפט שלום 47890-02/12 אגולי בע"מ, עו"ד יגאל שפירא, עו"ד ליאור שפירא נ' אילן גיל (פורסם ב-ֽ 02/07/2012)