פסקי דין על סולדגה ריטה | פסקי דין על צרנובילסקי יורי | פסקי דין על י.ל. קרפט יבוא ויצוא ושיווק |

4878/98 א     17/08/2004




א 4878/98 סולדגה ריטה נ' צרנובילסקי יורי, י.ל. קרפט יבוא ויצוא ושיווק בע"מ




1
בתי המשפט

א 004878/98
בית משפט השלום חיפה
17/08/2004
תאריך:
כב' השופט ר. סוקול

בפני
:
סולדגה ריטה
, ת.ז. 31386772
בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עוה"ד נחום פישהנדלר ואח'
נ ג ד
1. צרנובילסקי יורי
, ת.ז. 304584667
2. י.ל. קרפט יבוא ויצוא ושיווק בע"מ
הנתבעים
ע"י ב"כ עוה"ד יואב סלומון ואח'

פסק דין
1. התובעת הגישה ביום 23/02/96 תביעה בסעד דין מקוצר כנגד הנתבעים לתשלום של 990,000 ש"ח, המגיעים לה לטענתה מכוחו של כתב ההתחייבות מיום 21/05/97 (כתב ההתחייבות יכונה להלן - "כתב ההתחייבות"). על פי הנטען בכתב התביעה התחייבה התובעת לשלם לנתבעים, על פי כתב ההתחייבות סך של 345,000$.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים "פרעו על חשבון סכום כתב ההתחייבות סך של 56,000$" ולכן נתבעה היתרה סך של 289,000$. סכום זה הינו נכון ליום התביעה סך של 1,040,400 ש"ח, אך התובעת העמידה תביעה על סך של 990,000 ש"ח בלבד.

2. הנתבעים הגישו בקשה לרשות להתגונן (בש"א 7389/98) וביום 30/01/00 ניתנה לנתבעים רשות כמבוקש. בתמצית ניתן להבהיר כי לגרסת הנתבעים הם לא קיבלו תשלום כלשהו מהתובעת ולא התחייבו להשיב לה מאום. לטענתם הם התקשרו בהסכם עם אחיה של התובעת - מר גולוד, על פיו התחייב מר גולוד להשקיע בחברה - הנתבעת 2 (להלן - "החברה"). מר גולוד העביר לחברה כהשקעה סך של 289,000$ תמורת 49% מהזכויות בה. עוד טענו הנתבעים כי המסמכים שנמסרו לתובעת נועדו רק להסוות את העסקה האמיתית עם גולוד.

3. מעדותה של התובעת בפני
ומתצהירה, מתברר כי התובעת עלתה לישראל מבריה"מ. אחיה מר גולוד נותר ברוסיה ועסק בעסקים שונים ובין היתר קידם פעילות להקמת פירמידות ברחבי העולם כדי להביא שלום ורגיעה לעולם.

4. לגרסת התובעת היא הגיע לחנות של החברה, שנוהלה על ידי הנתבע מס' 1 ("הנתבע") ורכשה רהיטים. בשיחה שניהלה עם הנתבע התעניינה באפשרות לעבוד בחברה. הנתבע הבהיר לה כי כך אם תתרחב החנות יוכל לשכור עובדת נוספת. דברים אלו סיפרה לאחיה וזה החליט להשקיע בחברה (עמ' 8). לדברי התובעת אחיה לא רצה כי תעבוד בנקיון. לשם כך העביר האח באמצעות חברה מקפריסין בשם החברה הקפריסאית egineering l.t.d (להלן- "החברה הקפריסאית") שבשליטת אדם בשם מר גיטלסון את הכספים לנתבעים.

5. התובעת מבהירה כי האח ומר גיטלסון ביקשו להעביר את הכספים אליה, כדי שתלווה אותם לנתבעים, אך כדי לקצר את ההליך בוצעה העברה ישירות מהחברה הקפריסאית הנ"ל לחברה. הסכום הראשון ששולם לנתבע היה סך של 45,000$ אותם קיבל הנתבע לידיו בנסיעתו לקפריסין (עמ' 9).

6. התובעת מאשרת כי היא אישית לא העבירה תשלום כלשהו לנתבעים או מי מהם ואף לא היתה מעורבת בהעברות הכספים. כן ציינה כי הכספים הגיעו ממקורותיו של מר גיטלסון (עמ' 8) יציון כי בא כוח התובעת מסר לבית המשפט כי מדובר בכספי האח- מר גולוד - והתובעת לא ידעה להסביר את הסתירה (עמ' 9). מכל מקום, לטענתה, הועברו הכספים לנתבעים כהלוואה בלבד.

7. התובעת מבהירה כי לא נערך בינה לבין אותו מר גיטלסון או החברה הקפריסאית הנ"ל שבשליטתו. כל הסכם (עמ' 10 שורה 16), מאידך ציינה כי אם תגבה תשלום כלשהו על חשבון ההלוואה, יהיה עליה להעביר את הכספים למר גיטלסון (עמ' 10 שורה 10).

8. התובעת אישרה כי הסך שרשום בכתב ההתחייבות - 345,000$ אינו מדויק. לגרסתה, הועבר לנתבעים סך של 289,000$ . בשלב כלשהו היתה כוונה להעביר לנתבעים סך של 56,000$ נוספים. כאשר קיבלה הודעה טלפונית על העברת הסך הנ"ל, פנתה לנתבעים וקיבלה את כתב ההתחייבות. בסופו של דבר, לא הועבר הסך הנוסף הנ"ל. כדי להתאים את ההתחייבות לחוב האמיתי, מסרה לנתבע אישור בכתב כי קיבלה מידיו 56,000$. התובעת מאשרת כי לא קיבלה מהנתבע תשלום כלשהו אלא מסרה את האישור כדי להתאים את הסכום שבכתב ההתחייבות לחוב בפועל (עמ' 7). מכל מקום, טוענת היא כי הסכום אותו חייבים הנתבעים הינו הינו 289,000$ בלבד (עמ' 7 שורה אחרונה).

גרסה זו שונה כמובן מכתב התביעה ואפילו מתצהירה של התובעת (ת/2). הן בכתב התביעה והן בתצהיר, נטען כי הנתבעים היו חייבים על פי כתב ההתחייבות סך של 345,000$ וכי פרעו סך של 56,000$ (סעיף4 לת/2). ברי שגרסה זו בכתב התביעה ובתצהיר שונה מגרסתה של התובעת בבית המשפט ואף לשיטתה האמור בתצהיר אינו אמת.

עוד אציין כי בכתב ההתחייבות נרשם כי הנתבע קיבל מהתובעת הלוואה על סך של 200,000$ וכי החוב הינו 345,000$ "לפי כל ההתחייבויות הקודמות". אין מחלוקת כי גם דברים אלה אינם מדוייקים, שהרי נטען כי מר גיטלסון באמצעות חברת החברה הקפריסאית שילמו לנתבע 289,000$, לפיכך ברי כי כתב ההתחייבות אינו משקף את המוסכם ואת האמת.

9. עוד התברר כי ביום 29/10/97 נערך ונסכם בין הנתבע לבין אדם בשם גנדי זקס, הסכם שכונה "הסכם כוונות". בהסכם הנ"ל הציג עצמו מר גנדי זקס כפועל בשליחותה של החברה הקפריסאית. בהסכם נאמר כי הצדדים מאשרים שהחברה הקפריסאית העבירה לנתבע סך של 289,000$ תוך פירוט התשלומים והמועדים. על פי ההסכם נרשם כי הסך הנ"ל נמסר לנתבע לצורך העברתו לשניים; סך של 144,000$ באשראי לחברה - הנתבעת, סך של 160,000$ (שהם סך של 145,000$ יתרת הסכום שהועברה ועוד 15,000$), על הנתבע היה לשלם למר גנדי זקס. מתוך סכום זה, סך של 151,000$ אמורים היו לעבור ממר זקס כהשקעה בחברה הנתבעת. תמורת ההשקעה היו אמורים להרשם על שמו של מר גנדי זקס עד ליום 10/11/97 49% ממניות החברה.

הסכם הכוונות כלל גם הוראות נוספות כמו קביעת ריבית עבור השימוש הקודם בכסף בסך של 2,500$, והתחייבות להעסקת זקס גנדי וגלינקין אלה, עד ליום 31/12/98 לפחות תמורת שכר של 7,500 ₪.

בסעיף 5 להסכם הכוונות, נרשם כי "לאחר מתן צורה רשמית לכל המסמכים הנ"ל בהסכם זה יפוג תוקפו של אישור קבלת הכסף של 345,000$ (שלוש מאות ארבעים וחמישה אלף usa) אשר ניתן ע"י צרנובילסקי יורי
(הנתבע - ר.ס.) לסולדגה ריטה
(התובעת - ר.ס.) ויוחזר לצרנובילקי יורי".

10. מר גנדי זקס שהעיד מטעם התובעת, הבהיר כי בחתימת הסכם הכוונות פעל בשליחות של מר גיטלסון והתובעת עצמה (עמ' 3 שורה 12). בעת החתימה היה נוכח עמו מר גולוד, אחיה של התובעת.

כן ציין כי כלל אינו מכיר את החברה הקפריסאית וכי איש הקשר בינו לבין חברה זו, היתה התובעת (עמ' 2). לדבריו, היא ביקשה ממנו עזרה ולכן עזר. העד הדגיש, כי לגרסתו הסכם הכוונות הוא "העסקה האמיתית", בין הצדדים.

11. כבר כאן ראוי לציין כי גרסה זו של עד מטעם התובעת לפיה "העסקה האמיתית" הינה זו המשתפקת מהסכם הכוונות, לא נזכרה בכתב התביעה מטעם התובעת ואף לא בתצהירה. למעשה, קיומו של הסכם זה התגלה רק עם הגשת הבקשה לרשות להתגונן שהגישו הנתבעים. אם אכן זו "העסקה האמיתית", לא ברור מדוע הסתירה אותה התובעת וניסתה להטעות בכך את בית המשפט.

12. מסיכומי גרסאות התובעת עד כה, עולה כי טענותיה שונות מהאמור בכתב התביעה, בניגוד לאמור בכתב התביעה. טוענת כעת התובעת כי לנתבעים הועבר על ידי החברה הקפריסאית או מר גיטלסון, סך של 289,000$. לא שולם סך של 345,000$ כנטען בכתב התביעה ולא הושב סך של 56,000$ כנטען בתצהיר העדות מטעמה.

על פי הגרסה הנוכחית, טוענת התובעת כי הסך הנ"ל (289,000$) שולמו לנתבעים כהלוואה. בחודש 10/97 הוחלט לשנות את מבנה העסקה. סך של 144,000$ אמור היה להשאר כהלוואה ואילו סך של 151,000$ היה אמור לעבור כהשקעה בחברה. תמורת ההשקעה היה על הנתבע להעביר למר גנדי זקס 49% ממניות החברה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי ההסכם המאוחר מיום 10/97 (הסכם הכוונות) הופר על ידי הנתבעים, שכן לא הועברו המניות במועד על שמו של גנדי זקס. לאור הפרת ההסכם, אין להסכם, לטענתה, כל תוקף ונותרה בתוקף ההתחייבות המקורית להחזר ההלוואה עך סל של 289,000$.

13. הנתבעים כופרים בגרסה זו ומדגישים כי התובעת שינתה גרסה והרחיבה חזית. לגופם של דברים טוענים הנתבעים כי הוסכם בינם לבין מר גולוד, כי הלה ישקיע בחברה. מר גולוד העביר לחברה סך של 289,000$, חלקם באמצעות החברה הקפריסאית, אך בכך לא ראו כל חשיבות (עמ' 12). כל המסמכים שנמסרו לתובעת, הכוללים התחייבויות להחזר, נועדו אך ורק כדי להסתיר את העסקה האמיתית (עמ' 12).

14. הנתבע הבהיר בתחילה כי גם הסך של 144,000$ אשר נרשם בהסכם הכוונות, כאשראי לחברה אינו הלוואה אלא השקעה (עמ' 13 שורה 22). בניגוד לגרסה זו מאשר הוא בהמשך עדותו כי הסך של 144,000$ אכן נועדו להלוואה וכי זו לא הוחזרה.

15. הנתבע מבהיר כי מדובר בתשלום לחברה וכי על החברה היה להחזיר את הסך הנ"ל, בסוף שנת 98'. ההלוואה לא הוחזרה, שכן בתחילת שנת 1998, הוגשה התביעה והוטלו עיקולים על חשבונותיה (עמ' 14). מצבה של החברה התדרדר עד כדי לא יכלה לעמוד בתשלום.

הנתבע הוסיף והבהיר כי כל שאר הוראות ההסכם מולאו. את הריבית שילם במשכורות למקורביו של גולוד וביניהם אשתו של גנדי זקס. המניות הועברו על שמו של גנדי ולשם כך מפנה התובע לפרוטוקולים שנחתמו אצל עו"ד קדם ביום 31/10/97 (וסנפחים ח/1, ח/2 לתצהירו).

בפרוטקול שסומן ח/1 מאשר גנדי זקס כי קיבל במזומן סך של 160,00$ וזאת על פי הוראות החברה הקפריסאית. בנספח ח/2 נרשם כי לחברה הועבר סך של 251,000$ תמורת הקצאת 49% מהמניות למר זקס גנדי.והנתבע מבהיר כי העיכוב ברישום העברה ברשם החברות נבעה מקושי טכני, אך בסופו של דבר בחודש 12/97 נרשמה העברה.

הנתבע מדגיש כי כבר מ- 1/97 היו רשומות על שמו רק מחצית ממניות החברה ואילו שאר המניות נרשמו על שם מקורבי גולוד; 47 מניות נרשמו על שם הגב' סווטלנה גולוד, אשתו של מר גולוד, מניה אחת נרשמה על שם התובעת ואחת נרשמה על שם ריטה סולדגה. כל אלו היו אנשים של מר גולוד ולכן העיכוב בהעברת המניות על שמו של גנדי זקס, הינו לטענתו, חסר חשיבות.

16. יצויין כי עו"ד קדם העיד כי שימש כעורך דין של החברה. על פי עדותו, כיום יומיים לפני חתימת הפרוטקולים מיום 31/10/97, הופיעו במשרדו הנתבע ביחד עם מר גנדי זקס ואדם נוסף שסופר כי הינו עוסק בפירמידות. מדובר ככל הנראה במר גולוד (עמ' 20). עו"ד קדם הדגיש כי בטרם החתימה על המסמכים שסומנו ח/1 ו- ח/2 לתצהירו של הנתבע, הבינו החותמים, כלומר הנתבע וגנדי זקס, על מה הם חותמים (ש' 17). עו"ד קדם הבהיר כי הוא לא טיפל בהעברת המניות ופרט לעריכת המסמכים על פי רצון שני הצדדים, לא שותף בעסקה. עו"ד קדם גם לא יכל להעיד האם בפועל הועברו כספים ומתי.

17. ממכלול הראיות שהוצגו נראה לי שניתן לקבוע בבירור כי התובעת לא הלוותה ולא מסרה תשלומים כלשהם לנתבעים או מי מהם. מי שביצע את העסקאות עם הנתבעים היה אחיה מר גולוד. חתימת ההתחייבות, לרבות "כתב ההתחייבות", אינה משקפת התחייבות אמיתית לתשלום. גם התובעת עצמה אינה טוענת כי הכספים מגיעים לה, אלא ציינה כי היא פועלת בשליחות מר גיטלסון וכי את הכספים שתקבל עליה לשלם למר גיטלסון.

עוד ניתן לקבוע בבירור כי "הסכם הכוונות" הוא ההסכם המשקף את העסקה שנכרתה בין הצדדים. כך העיד מר גנדי זקס וכך עולה גם מהצהרתו של עו"ד פישהנדלר מיום 13/03/02.

גם עסקה זו אינה אלא מסווה לעסקה שבין מר גולוד לנתבעים. על כך העיד מפורשות מר גנדי זקס וכך גם עולה מעדותו של מר קדם, שהרי אין חולק כי מר גולוד היה נוכח בפגישה לקראת חתימת הפרוטוקולים מיום 31/10/04 (ראה גם עדות גנדי זקס בעמ' 6). אין ספק שמר גנדי זקס לא היה המתקשר האמיתי בעסקה ולעדותו הוא חתם כן על מנת לעזור למר גולוד.

אדגיש כי הטענה, שעלתה בעדותו של מר זקס, כאילו פעל גם בשליחותה של התובעת, נסתרת מעדותה של התובעת עצמה (עמ' 11).

18. ככלל ניתן לומר בוודאות כי עדותה של התובעת אינה מהימנה. התובעת הגישה תביעה ובהתאם הגישה תצהיר המתעלם לחלוטין ממרבית העובדות. התובעת הצהירה כאילו קיבלה 56,000$ על חשבון החוב, בעוד שבעדותה אישרה כי מעולם לא קיבלה את הכסף.

גרסתה בכתב התביעה ובתצהיר לתיק זה, הינה גרסה שקרית. עוד התעלמה התובעת כליל מהעסקה המכונה "הסכם הכוונות", למרות שבעדותה אישרה למעשה כי זוהי העסקה האמיתית שנרקמה בין אחיה לנתבעים (עמ' 11 שורה 25). גם כתב ההתחייבות אינו מהימן, שהרי נרשם בו כי הנתבע מתחייב להחזיר סך של 345,000$ בגין קבלת סך של 20,000$ וברי ששני הסכומים אינם מדוייקים. הסכום ששולם לנתבע הינו 289,000$.

19. התובעת נמנעה מלזמן לעדות את אחיה - מר גולוד, כדי שיעיד על נכונות העסקה ופרטיה ובמכוון הושאר מר גולוד בצל. גם מר גיטלסון מהחברה הקפריסאית, שהיא החברה ששימשה כצינור להעברת הכספים, לא הגיע להעיד ולמעשה לא נראה מעולם על ידי מי מהעדים. גם טענת התובעת על קיומו של הסכם בינה לבין גיטלסון או החברה הקפריסאית, לא הוכח.

20. מהאמור מתבקשת המסקנה כי התובעת אינה זכאית להשבת כספים כלשהם, שהרי כל לא היתה צד לעסקאות.

בכך לא תם הדיון, שכן ניתן לנסות ולטעון כי קיימת הסכמה, שנלמדת מהתנהגות הצדדים ולפיה, הומחתה לתובעת הזכות לקבלת הכספים המגיעים לגולוד, או לאיזה מהגורמים שפעלו בשמו.

21. טענה זו יכולה להתבסס גם על האמור בהסכם הכוונות לפיו רק לאחר מתן "צורה רשמית" תבוטל ההתחייבות שניתנה לתובעת.

גם כאן קיים קושי, שהרי על הסכם הכוונות לא חתום מר גולוד ושוב בחר מר גולוד להסתתר מאחורי מר גנדי זקס.

זאת ועוד בסעיף 5 להסכם הכוונות נקבע כי כתב ההתחייבות יבוטל עם "מתן צורה רשמית" לכל המסמכים הנ"ל. לא ברורה לי ההגדרה "צורה רשמית". הצדדים פנו לעורך דין קדם אשר הכין את הפרוטוקולים מיום 31/10/97 ולכאורה בכך באו על סיפוקם. ניתן לומר כי לכן התכוונו בביטוי "צורה רשמית".

גם אם נאמר כי הכוונה הינה לרישום העברת המניות ברשם החברה, הרי שזה נעשה אף כי באיחור קל. צריך לזכור כי לפי ההסכם היה הנתבע אמור להיוותר עם 51% מהון המניות, כלומר העברת המניות היתה צריכה להעשות מבעלי המניות האחרים שהם התובעת, הגב' סווטלנה גולוד (אשתו של מר גולוד) והגב' ריטה סולדגה. שלושת אלו הינם בני משפחתו של מר גולוד וכלל לא היו בשליטת הנתבעים.

22. אוסיף שאין גם טענה כי מר גולוד או שלוחו מר זקס, ביטלו את הסכם הכוונות. גולוד אפילו לא התייצב לדיונים ומר זקס לא טען שהודיע על ביטול ההסכם בשל הפרתו אף כי ספק אם ניתן היה לבטל את ההסכם בשל האיחור ברישום המניות על שם מר זקס. יוצא שהסכם הכוונות נותר בתקפו והוא מחייב את הצדדים.

23. גם בכך לא תם הדיון, שהרי על פי ההסכם, הנתבע קיבל סך של 289,000$, לשם העברתם לשני "נמענים". ההסכם עצמו מנוסח בצורה מאוד בלתי ברורה.

וכך נרשם בו:

"חברת y.l. kraft ltd - 144,000$ (מאה ארבעים וארבע אלף $ usa) - אזרח ישראל זקס גנדי 145,000$ + 15,000$ עבור השימוש בכסף (סה"כ מאה שישים אלף $ usa) עד התאריך 30.10.97".

משמע 144,000$ הם כספים שעל הנתבע להעביר לחברה, 145,000$ הם כספים שעליו להעביר לגנדי זקס, לסך זה עליו לצרף 15,000$ וסה"כ עליו להעביר 160,000$ לגנדי זקס.

בסעיף 2 להסכם הכוונות נאמר כי על החברה להעביר לחברה הקפריסאית סך של 144,000$ "על פי הסכם אשראי בין חברת y.l. kraft ltd לחברת north sea engineering כאשר תאריך הפרעון הינו 31/12/98...".

24. בסעיף זה יש לכאורה התחייבות של החברה להשיב לחברה הקפריסאית סך של 144,000$ בצירוף ריבית עד 31/12/98. זכות התביעה הינה על כi לחברה הקפריסאית וזכות זו מותנית בכך כי הסך המוסכם לא ישולם עד 31/12/98. התביעה בפני
אינה של החברה הקפריסאית ולתובעת אין כל יפוי כוח לפעול בשמה. יתרה מזו, התביעה הוגשה ב - 02/98, כלומר עוד בטרם חלה חובת ההשבה של סכום ההלוואה.

25. התוצאה מכל האמור הינה כי לתובעת אין כל עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים ודין תביעתה להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ + מע"מ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ל' באב, תשס"ד (17 באוגוסט 2004) .

ר. סוקול
, שופט
004878/98א 110 רון סוקול








א בית משפט שלום 4878/98 סולדגה ריטה נ' צרנובילסקי יורי, י.ל. קרפט יבוא ויצוא ושיווק בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/08/2004)