פסקי דין על יוסף (בן משה) דדוש

1200/00 פ     23/05/2001




פ 1200/00 מדינת ישראל נ' יוסף (בן משה) דדוש





מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז י-ם
בעניין:
המאשימה
ניק קאופמן

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
יוסף (בן משה) דדוש


הנאשם
יאיר גולן
ועוה"ד ראובן בר-חיים
ע"י ב"כ עוה"ד
גזר דין (חלקי)

1. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי הנאשם יודה בכל המיוחס לו בכתב האישום ויורשע. המדינה תעתור לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל כולל תקופת מעצרו, והסנגוריה חופשית בטיעוניה.
על סמך הודאתו כאמור, הורשע הנאשם בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז1977-, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 333 ו335- לחוק האמור.

2. אלו הן העובדות בהן הודה הנאשם:
ביום 19.8.00 בשעות הערב, בביתם במבשרת ציון, תקף הנאשם את אישתו בכך שתפס את אוזניה, ניער את ראשה בחוזקה והפיל אותה ארצה (אישום 1).
ביום 20.8.00 בשעות המאוחרות של הלילה, תקף את בנו, שהיה אז בן 8, על ידי כך שלפת את גרונו, הרים אותו תוך כדי שהוא חונק אותו, והצמיד סכין לצווארו (אישום 2).
מיד לאחר מכן הניח את בנו, תפס את אישתו בכוח ושיסף את גרונה בסכין, אותה החזיק בידו. כתוצאה מכך גרם לה קרע באורך של כ10- ס"מ בקנה הנשימה, ושבר בעצם המסטואיד. האישה הוחשה לבית החולים, שם טופלה במשך שבועיים (אישום 3).

3. אין מחלוקת, שבתכוף לאחר האירועים הנ"ל אושפז הנאשם מיום 21.8.00 עד 11.9.00 להסתכלות במחלקה סגורה של בית חולים כפר שאול, לצורך מתן חוות דעת פסיכיאטרית על פי החלטת בית משפט השלום בירושלים.
בחוות דעת ארוכה ומפורטת (להלן - חוו"ד הפסיכיאטרית) סקרו הפסיכיאטרים: ד"ר ר' דורסט, ד"ר א' טייטלבאום וד"ר י' ויטלין, וכן עובדת סוציאלית ז' שטראוס, את התהליכים הנפשיים של הנאשם שקדמו למעשיו הקשים הנ"ל, וקבעו חד משמעית (בעמ' 10), כי:
"בעת ביצוע המעשה היה יוסף דדוש נתון במצב פסיכוטי חריף ללא יכולת להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור ועל כן לא היה אחראי למעשיו".

לכאורה, נשמט, מראש, הבסיס להעמדת הנאשם לדין. הקושי בהשלכות מצבו הנפשי על הסטטוס המשפטי נעוץ בשילוב של מצב נפשי נתון ופעילות רצונית, כפי שקיבל ביטוי בחוות הדעת הפסיכיאטרית שם נקבע כי:
"המצב הפסיכוטי בו היה נתון הוא מצב פסיכוטי טוקסי משני לשימוש בסמים על רקע של אישיות נרציסטית עם קוים פרנואידיים וחשדנות שקננו בו ככל הנראה למעלה משנה קודם לאירוע".

לכך מצטרף קושי נוסף העולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, לפיו:
"ככל שתקופת ההסתכלות מגיעה לסיומה הבנתו את המעשה שעשה מתעמקת, הוא מודע לחומרתו ולהשלכות האפשריות של תוקפנותו כלפי אשתו על הזוגיות מחד ועל המשפט המתנהל נגדו, מאידך. לכן גם, הוא מנסה לקראת סיום ההסתכלות להמעיט בחשיבות נטילת הסמים ולתת משקל גבוה יותר לחשדנות ולנטייה הפרנואידית שקדמה לאירוע, והרושם הקליני הוא שניסיון זה נובע דווקא מתוך הבנתו שהוא עומד בפני
משפט שבו לשם הסרת האחריות הפלילית טוב יותר אם ייחשב כחולה פרנואידי מאשר כאדם בריא שהפך פסיכוטי-טוקסי על רקע נטילת סמים".

נכון למועד הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע כי:
"במצבו הנוכחי, נכון למועד כתיבת וחתימת חוות דעת זו, יוסף דדוש במצב נפשי של חרדה ומתח בפני
העתיד הצפוי לו, אולם כל אלו אינם פוגעים במידת יכולתו לעמוד לדין".

ההמלצה בחוות הדעת הפסיכיאטרית:
"טיפול נפשי פסיכותרפויטי עם מעקב פסיכיאטרי הכולל טיפול תרופתי הרגעתי בהתאם למצבו בנקודת זמן תוך הקפדה על הימנעות מוחלטת מנטילת סמים ו/או שתיית אלכוהול לריכוך העמדה הפרנואידית ולמניעת האפשרות של התפתחות דיכאון תגובתו או פריצת אלימות חוזרת כלפיו או כלפי האחר לאור האלימות הקשה שפרצה וזו הקיימת בפוטנציאל גבוה במיוחד בנבדק זה".

4. מבית חולים כפר שאול הועבר הנאשם ביום 15.11.00 להמשך טיפול במרכז לבריאות הנפש "איתנים" (להלן - בי"ח איתנים). מבי"ח איתנים התקבלה חוות דעת, עליה חתומים ד"ר בוגוסלבסקי - הרופא המטפל, וד"ר מייזל - מנהל המחלקה (להלן - חוות דעת רפואית). חוות הדעת הרפואית הוכנה נכון ליום 22.4.01. הם מצטרפים למסקנות שבחוות הדעת הפסיכיאטרית, ומוסיפים כי מאז אשפוזו בבי"ח איתנים שוהה הנאשם במחלקה פעילה פתוחה מיום 15.11.00, משתף פעולה בכל הנדרש ממנו וכן בפעילויות המחלקה.
עוד מדווחים הרופאים, כי לא היו בעיות משמעת או היעדרויות וכן כי לא הייתה עדות להחרפה כלשהי במצבו של הנאשם. לא נצפו סימפטומים אקוטיים ולא הייתה עדות למצב פסיכוטי דכאוני, ואף לא נזקק כלל לתרופות.
ולסיכום קובעים הרופאים:
"אין אינדיקציה כיום להמשך אשפוז בבי"ח פסיכיאטרי, אך ישנו צורך בהמשך מעקב פסיכיאטרי אמבולטורי במסגרת התב"נ האזורית, במיוחד לאור האישיות שברקע (ראה במפורט חוו"ד קודמת של בי"ח כפר שאול).
אין אינדיקציה לתהליך שיקומי מיוחד ויוכל בהדרגה, לחזור לעבודתו הקודמת".

במידה ולא עומד נגדו עונש מאסר, ממליצים הרופאים על המשך טיפול קצין מבחן לתקופה ממושכת.

5. מתסקיר שירות המבחן למבוגרים שהוכן ביום 29.4.01 עולה, כי הנאשם יליד 1966, נולד בישראל, התפתח באופן תקין, סיים בית ספר תיכון בהצלחה, התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא. בתקופת השירות בצה"ל הכיר את אשתו, אותה נשא לאישה לאחר חמש שנות חברות. הוא עבד כנהג מיכלית דלק, ועסק בהשקעות בבורסה בצורה מיומנת ומקצועית, נושא שהתמחה בו במשך השנים. האישה עבדה כפקידה בבנק. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים כיום בגילאים 9, 5 ושנה וחצי. חיי הנישואין וחיי המשפחה מתוארים גם על ידי הסובבים אותם כאידיאליים, נטולי קשיים ונטולי קונפליקטים, אם כי להערכת שירות המבחן, תיאור זה, אף אם הוא נכון מבחינתם, הינו שטחי ועל רקע נטייתם של בני הזוג להשתמש במנגנוני הגנה של הכחשה והדחקה.
כך או כך, מציין שירות המבחן, כי בתקופה שקדמה לאירועים הנדונים חלו שינויים בדפוסי החיים של בני הזוג. הנאשם עזב את עבודתו כנהג משאית ועסק בעיקר בהשקעות בבורסה. אשתו הייתה אחרי לידה, ויצאה לחופשה של שנה על מנת לטפל בתינוק. שני בני הזוג היו מרוכזים בעצמם, והתקשו לשתף ולתמוך הדדית זה בזו. בתקופה זו החל להשתמש בסמים מסוג מריחואנה באופן אינטנסיבי. בהעדר דיווחים על מעשי אלימות בעבר, ומשלא נצפתה התנהגות אלימה לפני כן - מקבל שירות המבחן את הערכת הפסיכיאטרים, לפיה השימוש בסמים גרם להתפרצות הפסיכוזה במהלכה תקף את אשתו ואת בנו.
עוד מוסיף שירות המבחן, כי במהלך החודשים האחרונים מטופלים בני הזוג המעוניינים לשקם את חייהם. האישה ביטאה את רצונה לאיחוד המשפחה, ורואה באירועים הנ"ל מצב חולף. היא מאמינה שתוכל להתמודד עם החרדה המלווה אותה לקראת חזרה לחיים משותפים, תוכל ביתר הצלחה להבחין בסימנים שקדמו לאירועים ולמנוע אותם בעוד מועד.
באשר להתמודדות הילדים עם המצב, מציין שירות המבחן כי הילדים הקטנים לא היו עדים לאירועים. הילד הגדול מתקשה לבטא את עצמו בפני
אדם זר, והוא מטופל באופן בו האם מודרכת באופן שוטף על ידי פסיכולוגית לילדים. הילדים נפגשים עם האב באופן תדיר בבית החולים.
באשר לנאשם עצמו - הוא מתקשה לקחת אחריות לביצוע העבירות בהן הורשע, על רקע המצב הפסיכוטי בו היה שרוי. אולם עם זאת, מודע לתהליך שהוביל להידרדרות במצבו הנפשי ולצורך בהמשך הטיפול, על מנת לזהות מצבים דומים בזמן.
שירות המבחן ער לחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם. אולם, עם זאת מעריך, כי לאור הנסיבות בהן בוצעו והתהליך הטיפולי בו נמצאת המשפחה - שליחתו למאסר לריצוי בפועל תיצור קושי נוסף בתהליך השיקום.
לפיכך ממליץ שירות המבחן, על מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי והעמדה למבחן למשך שנה. במסגרת צו המבחן, יתחייב לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול הפסיכיאטריים אליהם יופנה על ידי מטפליו, וכן יתחייב להגיע לשיחות עם שירות המבחן, ולמסור בדיקות שתן לגילוי שרידי סם כנדרש.

6. אשת הנאשם הופיעה בבית המשפט. עשתה רושם של אישה נבונה ומפוכחת, המבינה את האחריות והסיכונים שהיא נוטלת על עצמה.
את מערכת היחסים שלה עם הנאשם שנמשכו למעלה מ10- שנים תיארה כיחסים הדדיים מלאי חום, אהבה והרמוניה. הנאשם אהב את הילדים, מעולם לא הרים יד עליהם או עליה. היא והילדים רואים בהעדרו מהבית מצב בלתי נסבל, ומבקשים שישוב אליהם בהקדם. היא ערה לכך שהבן נכח בעת האירועים. היא אישרה שהבן לא נטה בתחילה לשוחח על כך, וביטא את רגשותיו בשעת טיפול במשחק. לאחר מכן אמר שאין הוא רוצה טיפול, אלא שאביו יחזור הביתה.

עובד ענטר, רואה חשבון, שהיה בקשר עסקי עם הנאשם, הפליג בשבחים על אישיותו והתנהגותו של הנאשם: אדם חרוץ, נבון, אזרח הגון וחבר טוב. תמיד דיבר על אשתו ילדיו ובני משפחתו בחום והערכה.

7. ב"כ המאשימה סבור כי חומרת מעשיו של נאשם אותם מבקשים הנאשם ואשתו למחוק ולפתוח דף חדש - אינה עילה שלא להחמיר עימו. מדרך טיעונו עולה, כי חסד עשתה המאשימה עם הנאשם כאשר לא העמידה אותו לדין על ניסיון רצח או חבלה בכוונה מחמירה, והלכה לקראתו במסגרת עסקת הטיעון בהסכימה לעונש של 30 חודשי מאסר, וטוענת כי כל ירידה מתחת לתקרה זו - תהיה חריגה בלתי נאותה.
עו"ד גולן, סניגורו של הנאשם טוען, כי מדובר במקרה גבולי, שבו אפשר היה שבשל מצבו הנפשי של הנאשם - הוא לא היה עומד לדין כלל ועיקר. הנאשם עצמו מבין בדיעבד את המעשים החמורים שביצע, והוא מבין כיום את הסיבות שהובילו למצב זה, ויעשה הכל שלא תחזורנה. עו"ד גולן סבור שיש להסתפק בתקופת מעצרו נוכח הנסיבות החריגות היוצאות דופן של המקרה.

8. אכן, מדובר באירועים קשים וחמורים, שאך בנס לא הסתיימו באובדן נפש. אני מניחה שהמאשימה שקלה היטב את נסיבות המקרה בטרם החליטה להעמיד את הנאשם לדין על עבירה קלה מהמתבקש מעובדות כתב האישום, נוכח נסיבותיו החריגות של המקרה כעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית. אותן נסיבות חריגות מחייבות גם גישה חריגה ופרטנית המלווה לא מעט בחרדה בבואנו לגזור את העונש.
התלבטתי לא מעט בשאלה, מה הדרך הראויה, כאשר על הכף האחת של המאזניים מונח הצורך בהגנת המשפחה מפני פרץ אלימות חוזר של הנאשם, שתוצאותיו עלולות להיות הרות אסון, ועל הכף השניה של המאזנים מונחים בעיקר האמון שנותנת האשה בנאשם שהדבר לא יחזור, חוות הדעת הרופאים וחוות הדעת שירות המבחן שפורטו לעיל - כל אלה מטים את הכף לקבלת המלצת שירות המבחן. לכך מתלווה גם רצונו הכן של הנאשם שלא להיקלע בעתיד למצב נפשי שבו לא תהיה לו שליטה על מעשיו.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן. אולם בטרם אחליט סופית בעניינו, מתבקש הממונה על עבודת השירות ליתן את חוות דעתו, אם הנאשם מתאים לרצות מאסר בעבודות שירות.
מאחר שהנאשם שוהה עדיין בבית החולים איתנים, יעמוד שירות בתי הסוהר בקשר עם הממונה על עבודות השירות על מנת לתאם מועד, מוקדם ככל האפשר, בו יובא הנאשם מבית החולים אל הממונה, לצורך הכנת חוות הדעת כאמור, לפני יום 20.6.2001.
נדחה להשלמת גזר הדין ביום 20.6.2001 שעה 08:30.
הנאשם יובא ממקום מעצרו במועד האמור.

ניתן היום א' בסיון תשס"א, 23 במאי 2001, במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד אשרת שהם, וסניגורי הנאשם - עו"ד יאיר גולן
ועו"ד ראובן בר-חיים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
יפה הכט
, שופטת
ענת / g00120000p.1
1
תפ 001200/00
בית המשפט המחוזי בירושלים

כב' השופטת יפה הכט

בפני









פ בית משפט מחוזי 1200/00 מדינת ישראל נ' יוסף (בן משה) דדוש (פורסם ב-ֽ 23/05/2001)