פסקי דין על יואב לביא | פסקי דין על עיריית ירושלים

48307-09/12 ער     25/12/2012




ער 48307-09/12 יואב לביא נ' עיריית ירושלים








בית משפט השלום בירושלים



ע"ר 48307-09-12 לביא נ' עיריית ירושלים

תיק חיצוני
:




בפני
כב' השופט אברהם רובין
, סגן הנשיאה



המערער

יואב לביא


נגד


המשיבה

עיריית ירושלים



החלטה

1.
זהו ערעור על החלטת כב' הרשם פוני מיום 26/08/12, בגדרה נדחתה התנגדות המערער לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה נגדו המשיבה.

2.
המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב נגד המערער, שעניינה חוב ארנונה בסכום של 4,314 ₪. על פי הנטען בתובענה, החוב נובע מנכס בו גר המערער ברחוב אבן ישראל 5 ירושלים. המערער הגיש התנגדות לביצוע התובענה, בגדרה הוא העלה שתי טענות, האחת משפטית והשניה עובדתית. טענתו המשפטית של המשיב הינה, שהוא שכר את הנכס יחד עם שני שותפים ולכן ניתן לחייבו רק בשליש מסכום הארנונה. נאמן לשיטתו אף שילם המערער שליש מן החיוב עוד לפני שהוגשה התובענה ללשכת ההוצאה לפועל. טענתו העובדתית של התובע היא, שהעיריה גבתה לפחות חלק מהחוב משותפיו לדירה, ועל כן לא ניתן לחייבו במלוא סכום התביעה.

3.
ביום 26/08/12 החליט כב' הרשם פוני לדחות את ההתנגדות. בנוגע לשאלה המשפטית קבע הרשם הנכבד כי:


"לדעתי אין לפרש את הוראותיו של סעיף 316 לפקודת העיריות כמוצע על ידי ב"כ הנתבע (המערער – א.ר.). בנסיבות שבפני
מדובר בשלושה שותפים אשר שכרו נכס למגוריהם. ככל שהשוכרים קבעו ביניהם הסדר כזה או אחר באשר לצורך השתתפותם בהוצאות הנכס, לרבות תשלום הארנונה החלה על הנכס, הרי שהסדרים אלה הם בינם לבין עצמם ואין בהם כדי לחייב צד ג', ובמקרה הנדון את התובעת, שאינה ולא היתה צד להסכם השכירות, ומכאן שאין הוראותיו מחייבות. לפיכך, אין כל מניעה שבחוק כי התובעת רשאית לתבוע את כל המחזיקים, ביחד ולחוד, על מלוא החוב. לא למותר להפנות לנספח א' לכתב התביעה, שבו מופיעים שמות השוכרים כולם ולא רק שמו של הנתבע. יתרה מכך, על פי דיני הקניין, חזקתו של כל אחד מהמחזיקים בנכס מתפשטת על הנכס כולו. בהעדר טענה כי הנכס פוצל וכל אחד מחלקיו הינו בבחינת יחידה עצמאית הניתנת לשומה והוכרה ככזו על ידי הרשות המקומית, אין מנוס מלדחות את הבקשה"


ובאשר לטענה העובדתית הורה כב' הרשם פוני כי:

"תטיב לעשות התובעת באם תעדכן כנדרש על פי דין, את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל כל אימת שנתקבל תקבול על החוב על ידי מי מהשותפים לנכס"


על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.
המערער טוען כי פרשנותו של הרשם הנכבד לסעיף 316 שגויה ואינה מנומקת. המערער מוסיף וטוען כי הרשם הנכבד התעלם מהודאת המשיבה לפיה שותפה נוספת בדירה שילמה את חלקה בחוב ביום 15/06/10. המערער טוען כי היה על הרשם הנכבד להורות על "חקירת החשבונות שבמחלוקת" כדי שיתברר מה באמת גובה החוב.

5.
דין הערעור להתקבל בחלקו.
באשר לסוגיא המשפטית דין הערעור להידחות, מפני שכפי שקבע הרשם הנכבד, גם בהנחה שנכונה טענת המערער לפיה בתקופה הרלבנטית גרו בנכס עוד שני שותפים מלבדו, הרי שהעירייה רשאית לתבוע את מלוא הארנונה מאחד השותפים, והוא מצידו רשאי, כמובן, לחזור על שותפיו אם וכאשר ישלם מעל לחלקו היחסי בחוק. הסדר זה מבוסס על סעיף 316 לפקודת העיריות, אשר זו לשונו:

"מקום שהוטלה ארנונה לפי הוראות הפקודה על בעל של בנין או קרקע, שהם בבעלות משותפת, מותר לגבותה מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו של כל אחד בבניין או בקרקע...."


וכך מפרשת הפסיקה את סעיף 316:

"הכלל הוא כי: "כאשר מספר משתמשים מחזיקים ומשתמשים בנכס כולו במשותף, חזקתו של כל אחד מתפשטת על כל הנכס, ואין לו חזקה ייחודית בחלק מסוים בנכס. הרשות המקומית רשאית להשית את מלוא הארנונה על כל אחד מהמשתמשים או על כולם יחד, וכל מי ששמו מופיע בספר הנישומים חייב במלוא הארנונה בשל כל הנכס"
( ה.רוסטוביץ "ארנונה עירונית (מהדורה חמישית) עמ' 259). כלל זה בא לידי ביטוי גם בהוראת סעיף 316 הנ"ל, אשר ניתן להחילו, כך נראה, גם על הבעלים המשותפים של זכות ההחזקה בנכס, המשתמשים בו במשותף"

(ראו – עמ"נ (מינהלי חיפה) 242/05 הילה כהן נ' עירית חיפה (22/09/05) – פורסם באתר נבו; וכן – עמ"נ (מינהלי ת"א) 2278/06 ידגר נ' עיריית ת"א( (22/08/07); ת"א (שלום ת"א) 11372/06 ברזילי נ' עיריית ת"א (15/02/06); בש"א (מחוזי י-ם) 5283/04 פז נ' כהן אורגד (2004) – פורסמו באתר נבו).

אם כך, לאחר שטענתו המשפטית של המערער נדחתה, ובצדק, לא לפני שהרשם הנכבד הניח כי היסוד העובדתי שניצב בבסיס הטענה הוא נכון, הרי שלא היה מקום לקבל את התנגדות המערער בנקודה זו, ובדין דחה אותה הרשם הנכבד.

6.
ובאשר לטענה העובדתית, המערער לא הביא שום אסמכתא לטענתו לפיה המשיבה גבתה חלק מהחוב מאחד השותפים האחרים בנכס. יחד עם זאת מאחר שמדובר בטענה עובדתית אין לחסום את דרכו של המערער, ויש לאפשר לו להוכיחה. עם זאת מאחר ולא הובאה ראשית ראיה להוכחת הטענה ראוי להתנות את קבלת ההתנגדות בענין זה בהפקדה כספית (ראו – תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בשילוב עם סעיף 81א1(3)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967).

7.
אשר על כן הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שניתנת למערער רשות להתגונן מפני התביעה אך ורק בטענה העובדתית לפיה המשיבה גבתה ממנו או משותפיו חלק או את מלוא החוב הנתבע. הרשות להתגונן מותנית בכך שעד ליום 29/01/13 יפקיד המערער בקופת בית המשפט סך של 3,000 ₪. אין צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.









ער בית משפט שלום 48307-09/12 יואב לביא נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 25/12/2012)