פסקי דין על מוחמד אימאם (עציר) | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על על ידי שב"ס |
13040-04/12 מת 06/01/2013
מת 13040-04/12 מוחמד אימאם (עציר) נ' מדינת ישראל, על ידי שב"ס
בית המשפט המחוזי מרכז
מ"ת 13040-04-12 מדינת ישראל
נ' אימאם(עציר)
תיק חיצוני
:
בפני
כב' השופטת
מיכל ברנט
המבקש
מוחמד אימאם (עציר)
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
נוכחים: ב"כ המבקש עו"ד עמית פרנטי
ב"כ המשיבה עו"ד
המבקש הובא על ידי שב"ס
.
החלטה
בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט במסגרתה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
לטענת ב"כ המבקש, חומר הראיות שהצטבר בתיק במהלך שמיעת הראיות, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט אשר הורתה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו מצביע על כרסום ממשי בתשתית הראייתית עד כדי איון מוחלט של בסיס ההחלטה לעוצרו, שכן חומר חקירה שהתקבל מצביע על אחר שזהותו ידועה כמי שביצע את העבירה אשר מיוחסת למבקש במסגרת כתב האישום.
עיקר טענות ב"כ המבקש מתייחס לראיות פורנזיות אשר התקבלו לאחרונה.
לטענתו, על פי כלל דו"חות השוטרים שהיו בתיק החקירה, נהג הרכב חבש כובע בעת האירוע.
נלקחו לאחרונה טביעות אצבע של חמישה אנשים מן הרכב - האחד מהם הינו מוחמד אבו ריזק ומן הכובע הופק
d.n.a
.
על פי חוות דעת המעבדה הביולוגית , המבקש אינו תורם אפשרי לתערובות שהתקבלו בבדיקה ולא ניתן לשלול תרומתו של מוחמד אבו ריזק לפרופיל שהתקבל מהכובע.
מאחר וכלל הראיות האחרות הינן ראיות נסיבתיות שכוחן מוגבל הרי שהראיות הפורנזיות מצביעות על ספק ממשי באשמתו של המבקש.
להלן תיסקר החלטת בית המשפט עובר למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים על מנת לבחון אם חל שינוי מהותי המצדיק שקילת שחרורו של המבקש לחלופת מעצר.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ונהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.
על פי עובדות כתב האישום נסע המשיב ביום 6.2.12 סמוך לשעה 12:30 ברכבו בהיותו פסול מלנהוג, תוך שהוא מדבר בטלפון נייד. שוטרים שהבחינו במשיב הורו לו בכריזה לעצור, המשיב פתח בנהיגה מהירה תוך עקיפת כלי רכב בכביש במהירות גבוהה, כשהוא נוסע על שולי הכביש באופן מסוכן, נוסע על אי תנועה, נוסע בניגוד לכיוון התנועה, חוצה צומת באור אדום ובמהלך מנוסתו זו התנגש המשיב בשני רכבים אחרים וגרם להם נזק.
לטענת ב"כ המשיבה קיימות ראיות טובות להוכחת אשמת המשיב הכוללות דו"חות פעולה של שוטרים שביצעו מרדף אחר המשיב במועד האירוע, זיהוי המשיב באמצעות תמונה זמן קצר לאחר המרדף על ידי אחד השוטרים, הרכב בו נהג המשיב התקבל בשכירות מחברת "אוויס" עבור אימו של המשיב כרכב חלופי לרכב המשיב עצמו.
במועד האירוע 6.2.12, אחר הצהריים בשעה 17:00 לערך הגישה אמו של המשיב תלונה במשטרה על כך שהרכב נגנב. הרכב נתפס לאחר האירוע, סמוך למקום האירוע כשיש בו חבלות התואמות החבלות שנגרמו לרכב יונדאי לבן. המשיב עצמו היה בבריחה עד שאותר על ידי השוטרים בשעה שניסה להימלט מהם.
ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה כשלטענתו מדובר בשאלת זיהויו של המבקש, זיהוי פגום שמשקלו שווה לאפס.
בית המשפט (כבוד השופטת אהד) סקרה את חומר הראיות כמפורט להלן:
דו"ח פעולת השוטר ג'יבלי מיום 6.2.12 בשעה 14:15 תאר נסיעה בכביש 40 צפונית לצומת גנתון, הוא זיהה רכב שברולט שחור כשבתוכו נהג המדבר בטלפון תוך כדי נסיעה.
הנהג התבקש לעצור אך הגביר מהירות נסיעתו לכיוון צפון תוך כדי בריחה לעבר השול הימני, חזרה לנתיב הימני, גרם למשאית לבלום בלימת חרום, הרכב המשיך בנסיעה תוך שהוא גורם לרכבים אחרים להאט נסיעתם, הגיע שוב לנתיב השמאלי, עלה על שול בין שני הנתיבים, ניידת המשטרה היתה עם איתותים דולקים ונעשה שימוש במערכת הכריזה המורה לרכב השברולט לעצור. לאחר שהרכב עלה על שול שמאלי ופגע ברכב לבן המשיך רכב השברולט לרמזור אזור התעשייה הצפוני, נסע באור אדום לכיוון לוד לרחוב אבא הילל סילבר. לאורך כל הנסיעה היה השוטר בקשר עם צוותים 222 ו- 221 שדיווחו שראו את הרכב.
התקבל דיווח מהשוטר מוטי על זיהוי הרכב ברחוב חטיבת הראל 3 בלוד ואכן הרכב זוהה על ידי השוטר ג'יבלי, וכן זוהתה מכה במראה ובדופן שמאל.
בדו"ח פעולה זה, בעמ' 2 ציין השוטר ג'יבלי כי בשעה שסימן לרכב השברולט לעצור, בתחילה, ראה את פניו של הנהג ולאחר מכן בשיתוף פעולה עם גורם מודיעין קיבל את שמו של הנהג. לאחר בדיקת מסוף על פי תמונה זיהה את האדם שבתמונה כמי שנהג ברכב ולאחר מכן הלך השוטר ג'יבלי ביחד עם שני הצוותים 2, 2.1 ו- 2.2.2 לכיוון ביתו של המשיב, שזוהה כמוחמד אימאם ת.ז. 026268987 מלוד שלא היה בבית.
בנוסף מצוי דו"ח פעולה של השוטר ג'יבלי מיום 3.4.12 בו תאר כי מייד לאחר בריחת רכב השברולט יזם שיחה עם קמ"ן לוד לצורך בירור לגבי רכב זה, וקצין המודיעין של תחנת לוד מסר כי ייתכן ומדובר במוחמד אימאם. השוטר קיבל מקמ"ן לוד מס' ת.ז. של אימאם וביקש להוציא תמונה של הבחור כדי לוודא שאכן מדובר באותו אדם. עובדת בשם אלונה צילמה בפלאפון שלה את תמונת החשוד (המבקש), הוא עבר ליוסי משה חי לפלאפון, האחרון הראה לשוטר ג'יבלי את פניו של החשוד בתמונה וג'יבלי זיהה בוודאות כי הבחור המתואר קודם לכן הוא הבחור שבתמונה. עוד ציין השוטר באותו מזכר כי מרגע שראה את פניו של המשיב, בעת האירוע, ועד לרגע שהוצגה בפני
ו התמונה, חלפו כשש דקות לערך.
באותו דו"ח פעולה ציין השוטר
כי בימים לאחר האירוע קיבל את מספר הפלאפון של המשיב דרך מרכז מודיעין, ה התקשר אל מספר טלפון זה וענה לו גבר, השוטר ג'יבלי ביקש את מוחמד אימאם והגבר ענה לו "מדבר מי רוצה אותו". מספר הפלאפון
050-4441211.
בזכ"ד של קמ"ן תחנת לוד אלדד פרץ מיום 1.4.12 הוא מאשר כי ביום 5.2.12 דיבר איתו רכז המודיעין על מוחמד אימאם המוכר כסוחר בסמים ונוהג בפסילה. למחרת קיבל טלפון מקצין בילוש ימ"ר את"ן לגבי רכב מסוג שברולט שחורה שברחה ואז נזכר במה שאמר לו הרכז על שברולט שחורה המושכרת ושייכת למחמד אימאם המכונה "אליהוד".
דו"ח פעולה של השוטר יוסי משה חי מיום 6.2.12, מתאר את האירוע מיום 6.2.12 ובסוף הדו"ח מציין, כי לא זיהה את החשוד בשלבי המרדף אך לאחר זיהוי הנהג על ידי צוות בפיקודו של השוטר אדם ג'יבלי נסע לכתובת הנהג שפרטיו נמסרו ליוסי משה חי, קרי, מוחמד אימאם לרחוב שלמה המלך 105/3 בלוד, ת.ז. 026268987 וכן ציין בדו"ח כי גם שי מטרי זיהה בוודאות את המשיב כמי שנהג ברכב . המשיב לא אותר באותו יום.
דו"ח השוטר מטרי שי מיום 6.2.11 מתאר את השתלשלות האירוע ובסוף הדו"ח מציין כי אותר רכב שברולט שחור מס' 37-494-72, נעול ברחוב חטיבת הראל בלוד, שייך לחברת השכרה אוויס ועל פי מודיעין שייך למוחמד אימאם. על פי תמונת מסוף שקיבל זוהה המבקש על ידי מטרי שי כאיש שנהג ברכב.
הוצג דו"ח שכירות שברולט שחורה מ.ר. 37-494-72 מחברת אוויס מיום 31.1.12, כשעל פיו יום החזרת המושכר הינו ביום 5.2.12 עד לשעה 15:20. שם השוכר הוא אימאם אנשרה אמו של המבקש. מי שחתום על המסמך בכל המקומות הדורשים חתימה הוא המבקש. הפלאפון המצוין בדו"ח השכירות שמספרו הוא הפלאפון של המשיב – 050-4441211. אלה מלמדים כי קיים קשר הדוק בין המשיב לבין רכב השברולט השחורה שנתפסה.
בהודעת המבקש מיום 29.3.12 נשאל אם הוא מכיר רכב מסוג שברולט קרוז ענה "לא זכור לי" כשנשאל האם נהג ברכב כזה, ענה כי הוא בחוץ חודשיים לאחר ששוחרר מבית הסוהר, הכחיש שיש לו חבר עם שברולט כזו והכחיש שנהג בשברולט כזו. משנשאל אם שכר רכב השיב כי הוא לא יכול לשכור רכב כי אין לו ויזה. המבקש הכחיש את כל האירוע שתואר בפני
ו , אירוע שארע ביום 6.2.12. כן אישר המבקש כי נמצא בפסילה אך הכחיש כי ברח מהשוטרים וכי נהג בפסילה ומשנשאל מה יאמר אם תימצאנה ט.א. שלו ברכב השברולט השיב כי אולי זה הרכב של המשפחה, הוא לא מכיר את סוג הרכב אבל אם תימצאנה ט.א. שלו אז אולי הרכב של משפחתו.
המבקש אישר כי במועד החקירה עצרה ניידת וכשראה את הניידת רץ לבית של אחות אביו
ונמלט באשר יום קודם היה אירוע בו אנשים עצרו והרביצו לו. כשנשאל אם יש לו סימנים על הגוף מאותן מכות שקיבל מן העבריינים השיב בשלילה אבל טען כי יש לו הוכחה כי את המכות קיבל מול חברת אוויס. משנשאל אם מישהו ראה אירוע זה השיב כי המלצרים ראו זאת אך יחד עם זאת טען כי לא קיבל מכות אלא רק הושפל בתוך המסעדה. משמע, המבקש סתר עצמו.
נגבתה הודעה מאמו של המבקש ביום 1.4.12 בה ציינה כי יומיים לפני האירוע בחודש פברואר אמר לה המבקש כי הוא לוקח את מפתחות רכב השברולט והיא אמרה לו שלא יגע ברכב כי אין לו רישיון. למרות האמור לקח המבקש את הרכב והחזיר אותו באותו יום.
ביום האירוע עזבה האם את הבית בחמש בבוקר לעבודתה וכשנשאלה אם המבקש עשה בלאגן בבית שלה וגנב לה את האוטו השיבה: "אני לא יודעת האמת" (שורה 20, עמ' 2). כן אישרה האם כי "ראתה אותו נוהג בשברולט" (שורה 31 עמ' 2).
בהודעת המבקש מיום 3.4.12 אישר הוא כי נמצא בפסילת רישיון למשך 3 חודשים מיום שחרורו מהכלא 16.1.12, מאז שהשתחרר לא נהג באף רכב (שורה 17 עמ' 2). משנשאל אם קיבל רכב חלופי השיב: "אני זוכר שהוא היה צריך להביא לי הוא לא נתן נתן לאמא שלי". ובהמשך הרכב שאמא שלו קיבלה הוא: "אוטו גדול יפה צבע שחור". המבקש הכחיש כי נהג ברכב בצבע שחור של האימא, הכחיש שנגע ברכב החלופי ואחר כך אישר שישב ברכב החלופי על יד מושב הנהג ונגע בהגה לבדוק אם ההגה קשה או רך אבל לא נהג בו. משנשאל מדוע ברח מן השוטרים ביום מעצרו, בשונה מהודעתו הקודמת, אמר כי לקחו אותו אנשים, נתנו לו מכות כי הוא חייב להם 11,000 ₪ אך הוא לא יכול להגיד למי הוא חייב כסף.
בהודעתו של המבקש מיום 5.4.12, בחר הוא לשמור על זכות השתיקה, לא ענה לשאלות שהופנו אליו לגבי טופס השכרת רכב השברולט מחברת אוויס לגבי חתימתו על המסמך, לגבי זיהויו על ידי אנשי חברת אוויס כמי שלקח את רכב השברולט השחורה ולגבי זהות חתימותיו על הסכם שכירות עם חברת אוויס לחתימותיו במשטרה .
כבוד השופטת אהד קבעה כי מכלל הראיות שבתיק, לרבות הזיהוי כפי שהוא נעשה, עולה כי המבקש הוא זה שנהג ברכב השברולט השחורה וביצע את כלל העבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום אשר הוגש יחד עם הבקשה למעצר עד תום ההליכים.
על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון.
בבש
"
פ
4329/12
מוחמד אימאם נ' מדינת ישראל
קבע כבוד השופט דנציגר תוך שסקר את
טיעוני ב"כ המבקש בהאי לישנא:
"לשיטתו
,
הליך
הזיהוי
היה
פגום
,
ועל
כן
"
הכתים
"
את
הראיות
שהופקו
במסגרתו
,
דהיינו
:
את
עדויות
השוטרים
שזיהו
לכאורה
את
העורר
.
משכך
,
אין
לשיטתו
לזקוף
את
החומר
הראייתי
שנאסף
לחובתו
.
דינה
של
טענה
זו
להידחות
.
אף
מבלי
להידרש
לשאלת
הליך
הזיהוי
כלל
ועיקר
,
חומר
החקירה
כנגד
העורר
כולל
ראיות
נסיבתיות
כה
רבות
ומגוונות
,
אשר
די
בהן
כדי
ללמד
על
סיכוי
סביר
להרשעת
העורר
,
כנדרש
לשם
מעצרו
עד
תום
ההליכים
המשפטיים
נגדו
.
על
כן
איני
סבור
כי
נפל
כל
פגם
בהחלטתו
של
בית
המשפט
המחוזי
ואיני
מוצא
מקום
להתערב
בה
.
עדויות
רבות
קושרות
בין
הרכב
לבין
העורר
:
העורר
חתם
על
דו
"
ח
שכירות
הרכב
בכל
המקומות
המיועדים
לכך
ומילא
בו
את
מספר
הטלפון
שלו
;
במסגרת
הודעתה
סיפרה
האם
לחוקרים
כי
העורר
נהג
לקחת
את
הרכב
ולנהוג
בו
על
אף
שרישיונו
נשלל
,
ואף
מסרה
כי
יומיים
לפני
האירוע
נהג
ברכב
;
עוד
מסרה
האם
בהודעתה
במשטרה
כי
היה
זה
העורר
שהפציר
בה
להתלונן
במשטרה
על
אותה
"
פריצה
"
שאירעה
כביכול
באותו
יום
ממש
בו
בוצעו
המעשים
שיוחסו
לעורר
;
סירובה
של
האם
לאפשר
לחוקרי
מז
"
פ
לערוך
בדיקה
בביתה
בעקבות
התלונה
שהגישה
למשטרה
בדבר
הפריצה
לביתה
;
העובדה
כי
העורר
בחקירתו
מסר
שאינו
מכיר
רכב
מסוג
"
שברולט
קרוז
",
אך
כאשר
נשאל
מה
יאמר
באם
תימצאנה
טביעות
אצבעותיו
ברכב
ענה
: "
אם
תמצאו
טביעות
אצבעות
[
במקור
:
ט
.
א
. –
י
.
ד
.]
אולי
הרכב
של
המשפחה
שלי
" [
שורה
71
להודעתו
של
העורר
במשטרה
מיום
29.3.2012];
שתיקתו
המאוחרת
של
העורר
במהלך
חקירתו
במשטרה
,
כאשר
כבר
נפסק
כי
שתיקתו
של
נאשם
מקום
בו
היה
מתבקש
הסבר
מצידו
,
מחזקת
את
עמדת
התביעה
לצורך
שלב
המעצר
לעניין
קיומן
של
ראיות
לכאורה
[
ראו
,
למשל
:
בש"פ 1748/11
יחזקאל
נ
'
מדינת ישראל
(
טרם
פורסם
, 10.3.2011);
בש"פ 7216/05
אגבריה
נ
'
מדינת ישראל
(
טרם
פורסם
, 23.8.2005)]
כמו
גם
העובדה
כי
ביום
שנעצר
ברח
העורר
מן
השוטר
שקרא
לו
לעצור
(
בשים
לב
לכך
שהעבירות
המיוחסות
לעורר
בכתב
האישום
מתארות
אף
הן
מרדף
משטרתי
אחריו
).
צירופן
של
ראיות
נסיבתיות
אלה
מצביע
לכאורה
על
תרחיש
אפשרי
אחד
,
שלא
נסתר
על
ידי
העורר
,
לפיו
העורר
הוא
שנהג
ברכב
וביצע
את
המעשים
כפי
שיוחסו
לו
בכתב
האישום....
טענת
העורר
לפיה
באותו
יום
שבו
בוצעו
העבירות
מושא
כתב
האישום
,
נפרץ
ביתה
של
אימו
,
והפורץ
הוא
שגנב
את
הרכב
,
ונהג
בו
כמתואר
בכתב
האישום
,
אינה
נתמכת
בדבר
למעט
הודעתה
של
האם
,
שהודתה
כי
העורר
נהג
לנהוג
ברכב
ללא
רישיון
וכי
העורר
הוא
שאמר
לה
להתלונן
במשטרה
על
אותה
פריצה
"
.על
כל
פנים
איני
סבור
כי
די
בהסברים
אלו
כדי
לסייע
לעורר
אל
נוכח
החומר
הראייתי
הגולמי
המרשיע
שנצטבר
בעניינו
.
...כמו
כן
,
לא
מצאתי
כי
טענותיו
של
העורר
ביחס
למחדלי
חקירה
–
הן
ביחס
להליך
הזיהוי
והן
ביחס
להיעדרן
של
ראיות
פורנזיות
דוגמת
איכון
טלפוני
ודגימת
dna
מן
הכובע
שלכאורה
חבש
נהג
הרכב
–
מכרסמות
ב
"
יש
"
הראייתי
העומד
לחובתו
של
העורר
,
מה
גם
שמקומן
של
טענותיו
אלה
להתברר
במסגרת
ההליך
העיקרי
[
ראו
למשל
:
בש"פ 4211/09
עליה
נ
'
מדינת ישראל
(
טרם
פורסם
, 24.5.2009),
בפסקה
17
להחלטתי. אוסיף
כי
מעיון
בתיק
החקירה
ובטענות
המשיבה
,
נראה
שהגורמים
המתאימים
שוקדים
בימים
אלה
על
הפקתן
של
ראיות
אלה
.
בבחינת
למעלה
מן
הצורך
אעיר
כי
טוב
הייתה
עושה
המשיבה
לו
הייתה
פועלת
להשגת
ראיות
אלה
בשלב
מוקדם
יותר
של
ההליך
.
ואולם
כפי
שכבר
ציינתי
,
אין
בכך
כדי
לגרוע
ממסקנתי
בדבר
קיומן
של
די
ראיות
לצורך
מעצרו
של
העורר
עד
תום
ההליכים
נגדו
."
טיעוני ב"כ המבקש:
ב"כ המבקש טען, כאמור, כי הבקשה לעיון חוזר הוגשה לאור חומר ראיות, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, שיש בו כדי להוביל לכרסום ממשי בחומר הראיות, שבעטיו החלטה על מעצרו של המבקש איננה יכולה לעמוד ובעיקר על תוצאות בדיקת ה -
d.n.a
וטביעות האצבע שהתקבלה לאחרונה.
עוד טען כי כאשר מתייחסים לכל הראיות ומשקלן המצטבר, ניתן להגיע למסקנה שיש הרבה יותר מאשר ספק סביר באשמתו של המבקש.
טביעות האצבע שנמצאו באוטו הן של חמישה אנשים מלבד המבקש. אם טביעות האצבע היו נמצאות עוד בשלב החקירה ,
מן הראוי היה שמשטרת ישראל תפנה לכל אחד ואחד מאותם חמישה ותברר את הקשר שלהם לרכב זה.
באשר לכובע שנתפס , עולה מעדויות השוטרים שאותו כובע ממש שנתפס מיד לאחר המרדף היה על ראשו של הנהג.
אמנם יש ראיות למכביר הקושרות בין המבקש לרכב אך אין ראיה אחת שקושרת בין המבקש לרכב בעת ביצוע העבירה.
באשר לטענת ההתפרצות –אין בחומר הראיות ובמיוחד לאחר עדותה של האם בבית המשפט, כדי לשלול את ההנחה שהייתה התפרצות. גם לאחר ביצוע תרגיל החקירה האם עמדה על גרסתה שאף אחד לא אמר לה לומר שהייתה התפרצות אלא שבאמת היתה התפרצות.
נכון הוא שהמבקש מסר גרסה בעייתית אך שקרים של נאשם לא יכולים להוות תחליף ליש הראייתי.
פלטי התקשורת מצביעים על כך שהיו שיחות בין המבקש לאמו, אך אלו היו שיחות נכנסות מהאם למבקש ואין נתון שמראה כי המבקש הוא זה שהתקשר לאם. לכן, הטענה שהמבקש אמר לאמו להתלונן, אינה מבוססת. בעניין זה הפנה ב"כ המבקש לת/ 3 שורה 23 ודבריה של האם בחקירתה.
טיעוני ב"כ המשיבה:
ב"כ המשיבה טענה כי בקשת המבקש והראיות החדשות שהתווספו בתיק, אינן בבחינת ראיה ההופכת את הקערה על פיה ובוודאי שלא תביא לזיכויו של הנאשם או לשחרורו בשלב זה.
התיק קבוע לסיום פרשת ההגנה וסיכומים ליום 30.1.13 וההחלטה בטענה הנטענת חייבת להיבחן לאור מכלול הראיות שהובאו בפני
בית המשפט ובפרט גרסת הנאשם ועדי ההגנה, ככל שישנם בשלב זה.
לגבי הראיה החדשה – ה –
d.n.a
. מהרכב בו בוצעה העבירה הוצאו מס' דגימות ט"א וחלקן הגדול מדלתות הרכב. מדובר ברכב של חברת השכרה ולכך משמעות. נעשתה השוואה בין הפרופילים של אותם מעורבים שנמצאו ט"א שלהם על הרכב לבין ה-
d.n.a
שנמצא בכובע, אשר נמצא ברכב בו בוצעה העבירה.
נמצאה התאמה במובן זה שלא ניתן לשלול מעורבות בין מעורב מסוים ששמו מוחמד אבו ריזק. המסקנה כי לא ניתן לשלול מעורבות משמע שלא ניתן להעריך את הסיכוי באופן סטטיסטי של הימצאות
d.n.a
, ואין כמובן נתונים המלמדים על הסתברות.
אף בהנחה וה-
d.n.a
אכן היה של אותו מעורב באופן אבסולוטי, עדיין אין בכך כדי לכרסם במרקם הראייתי, מאחר ויש הרבה פרטים ונתונים לא ברורים, כמו מתי למשל חבש את הכובע, באילו נסיבות, האם הכובע הושאר ברכב והאם הוכנס לרכב על ידי אחר, האם המעורב שהה ברכב או שהה בו כטרמפיסט וכיו"ב.
אותו מעורב דרוש לחקירה בתחנת רמלה במסגרת תיק אחר. היה והוא יאותר,הוא יחקר
בעניין זה.
ב"כ המשיבה עתרה להתייחס ל"יש" הראייתי אשר הוצג עד כה במסגרת ניהול התיק.
המדובר בתיק נסיבתי שנשען על כמה וכמה ראיות ולא ראיה אחת בלעדית.
דיון והכרעה
הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות המבססות סיכוי להרשעה ועילות מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. ראו למשל את הדברים להלן שנאמרו בבש"פ 8093/09 פלוני נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 22.10.09):
"כידוע, כדי להצליח בטענה של כרסום בחומר הראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר יש להצביע על "שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" [ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6740/06 פרץ נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 3.9.2006)]... הלכה היא כי בשלב המעצר די בקיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה של ההליך הפלילי, בית המשפט אינו נזקק למהימנות הראיות ומשקלן, אלא די לו שהראיות מעידות לכאורה על ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין [ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 8476/07 דואהדה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 18.10.2007); החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 7908/08 אבו סאלח נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.9.2008); בש"פ 4306/09 אבו וסל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 4.6.2009)]".
ובבש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 6.8.95), שם נקבע כדלקמן:
"על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות.... כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר (ראה בש"פ 3716/91 מדינת ישראל
נ' דוד לויאן, תקדין עליון כרך 3)91) תשנ"א-תשנ"ב 1991 עמ' 96 בעמ' 97; בש"פ 2884/95 מרים ויסמן נ' מדינת ישראל
(טרם
פורסם); בש"פ 3940/93 אליהו אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון כרך 3)93) תשנג-תשנ"ד 488 ,1993)."
ראו גם:
בש"פ 804/08 מדינת ישראל
נ' אסי (יוסף) אבוטבול ואח', (2008);
בש"פ 6851/07 פאדל נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 28.8.07);
זיהוי המבקש:
המבקש זוהה על ידי שוטרים כמי שביצע את העבירה. מדובר בשוטרים שהם חלק מימ"ר עת"ן (תנועה) והוא נמלט ממקום האירוע. הם קיבלו תמונה למכשיר הטלפון הנייד של אחד מהם וידעו לומר שהמבקש הוא אותו אדם שביצע את העבירה. אכן אולי הזיהוי אינו זיהוי אידיאלי אך זה נעשה על ידי שוטרים במסגרת פעילות, וזיהוי זה של השוטרים מתווסף לראיות נוספות. על משקלו של הזיהוי יתן דעתו המותב שדן בתיק.
ממצאי ה-
d.n.a
:
העובדה שלא נמצא
d.n.a
על הכובע אינה יכולה ללמד דבר לשאלה האם המבקש חבש את הכובע אם לאו. לא ניתן, בדרך כלל, להגיע למסקנה מהעדר ממצא שהרי יתכן שיש ממצא והמעבדה לא מצאה אותו, יתכן כי לא היה ממצא כלל באשר חבישת הכובע לא הביאה למעבר של תאים מראשו של המבקש לכובע ויתכן כי הועברו תאים אך לא אותרו על ידי המעבדה. כך למשל, לא ניתן להסיק מסקנה באשר לנוכחותו של אדם בזירת עבירה מהעדר טביעת אצבע שלו שכן יתכן כי היה בזירה ולא הותיר טביעת אצבע, יתכן כי היה בזירה והותיר טביעת אצבע וזו לא אותרה ויתכן כי לא היה כלל בזירת העבירה.
לכן ניתן להסיק מסקנה כלשהי רק מהימצאות ממצא חיובי.
הרכב בו בוצעה העבירה
:
הרכב החלופי שבו בוצעה העבירה ניתן למבקש בתמורה לרכבו שלו, רכב המאזדה שנכנס למוסך. הרכב החלופי נלקח מחברת "אוויס", ומי שחתם על חוזה השכירות של הרכב הוא המבקש, בכתב ידו ובציון מספר הטלפון שלו. בעת ביצוע העבירה היה המבקש פסול מלנהוג ובמשטרה טען שמעולם לא היה בחברת "אוויס".כאשר הוצג לו חוזה השכירות וחתימתו עליו הוא שתק. ב"כ המשיבה הפנתה לחקירה האחרונה של המבקש בבית המשפט, בה שינה את גרסתו ואישר שאכן היה בחברת "אוויס".
כמו כן, בעוד שבמשטרה ציין המבקש כי אין לו כל ידיעה ,כל היכרות וכל נגיעה לרכב החלופי, הוא קשר עצמו במהלך חקירתו בבית המשפט לרכב שבו בוצעה העבירה, שינה את גרסתו ואישר שאכן היה בחברת אוויס.
בחקירתו של המבקש במשטרה ביום 29.3.2012 בשעה 21:04 נשאל הוא:
ש:האם היה מקרה בו השכרת רכב?
ת:אני לא יכול להשכיר רכב לא אפשר כי אין לי ויזה.
.....
ש:אתה מכיר רכב מסוג שברולט קרוז?
ת:לא זכור לי אולי
.....
ש:אתה מכיר רכב מזוג שברולט קרוז שמספרה....?
ת:לא
לעומת זאת, בחקירתו בבית המשפט ביום 3.12.12. משנחקר המבקש על השכרת הרכב השיב:
ש.
סיפרת שהגעת עם אמא שלך לאוויס לקחת את הרכב החלופי?
ת.
אמת. המוסך הוא גוף לבד וההשכרה לבד
ש.
אתה גם חתום על החוזה להשכרת הרכב?
ת.
כן
ש.
וגם רשמת את מספר הטלפון שלך?
ת.
נכון
ש.
למה?
ת.
כדי שהם ידעו למי לפנות. מדובר ברכב חלופי בויזה של המנכ"ל
ש.
כשהגעת לאוויס עם אמא שלך ישבתם בערך שעה במשרד, עיכבו אותכם ואתה סיפרת שהתעצבנת על העיכוב?
ת.
כן, על האחראי
ש.
לקחתם שברולט קרוז שחורה חתמת ונסעתם לבית שלך?
ת.
כן ולעוד סידורים. אמא שלי נהגה ברכב הביתה.
ש.
נשאלת במשטרה אם היה מקרה שבו שכרת רכב – ת/25 שורה 16 – אמרת שאתה לא יכול לשכור רכב כי אין לך ויזה?
ת.
וגם אין לי רשיון נהיגה. אמרתי את זה.
ש.
בהודעה המאוחרת שלך בת/27 נשאלת על כך שהגעת לאוויס עם אמא שלך לקחת את הרכב החלופי ושמרת על זכות השתיקה אבל פה ידעת לספר סיפור ארוך שכן הגעת עם אמא שלך וכן היית באוויס ואתה חתום על החוזה כשהכחשת במשטרה?
ת.
את לא היית איתי בחקירה ולא ראית איך הם חוקרים. את שואלת שאלות בסדר וכייף לענות לך.
ש.
נשאלת כמה פעמים בצורות שונות לגבי הקשר לרכב המושכר?
ת.
נכון
ש.
ואתה השבת בשלילה – לא מכיר, לא יודע, לא מעניין אותי, לא הייתי באוויס?
ת.
לא אמרתי שלא הייתי באוויס, אמרתי שלא אכפת לי מהרכב הזה, הרכב הזה לא מעניין אותי.
ש.
נשאלת אם אתה מכיר רכב שברולט קרוז ששכרת עם אמא שלך והתלהבת ממנו, כך אמרת כאן, ואתה אומר "לא זכור לי"?
ת.
אמת, זה מה שאמרתי במשטרה
ש.
נשאלת לאחר מכן – ת/25 שורה 46 – אם אתה מכיר שברולט קרוז ואמרו לך את המספר והשבת שלא?
ת.
אמת
ש.
אני אומרת לך שבכל דרך אפשרית אתה מרחיק את עצמך בחקירות מהרכב ונמנע להשיב על שאלות הקשורות לרכב השברולט?
ת.
אמת.
מספר הטלפון של המבקש:
הטלפון שמספרו צויין על חוזה שכירות הרכב הוצג למבקש אלא שהמבקש בחר לשתוק בחקירתו והרחיק עצמו ממספר טלפון זה. איכונים שבוצעו לאחר מכן העלו כי המבקש היה
בעיר לוד, בניגוד לטענתו של המבקש כי בכל יום האירוע הוא לא היה בלוד. כאשר נשאל למספר הטלפון שלו הוא מסר מספר אחר לחלוטין, שממנו ניתן לראות על פי פלטי מחקרי התקשרות כי לא נעשו שיחות ולא היתה בו כל פעילות סלולרית במועדים הרלבנטיים.
אמו של המבקש , בחקירתה בבית המשפט ביום 3.12.12 (עמוד 78 לפרוטוקול) טענה כי נטלה מן המבקש את הטלפון הסלולארי שלו יום קודם לאירוע וכי ביום האירוע, לאחר שגילתה כי ביתה נפרץ התקשרה לחבר של המבקש מאחר והטלפון של המבקש לא היה ברשותו.
אלא שהמבקש עצמו טען בחקירתו בבית המשפט, משהוצגו לו פלטי שיחות כי אינו זוכר אם אמו שוחחה איתו בטלפון הזה או בטלפון השני שהיה ברשותו. בהמשך נשאל אם דיבר עם אמו ביום האירוע והשיב:
"ש.
אתה יודע מאיזה טלפון היא התקשרה?
ת.
מהטלפון שלה. זה שני מספרים במכשיר אחד. 052 ו- 050, היא עברה ממוטורולה לסלקום. אני יכול להתקשר אליה ל- 050 ול- 052.
לשאלת ביהמ"ש:
ש.
אם היא מתקשרת מהטלפון שלה אז היא יכולה להתקשר פעם מהמספר הזה ופעם מהמספר הזה?
ת.
אני לא יודע.
המשך חקירה:
ש.
ואתה דיברת איתה דרך הטלפון שלך , איזה טלפון היה לך באותו יום?
ת.
לא זוכר . חוץ מ- 054 היה לי עוד אחד.
ש.
סיפרת בדיון הקודם שהטלפון שלך הוא 050 וזה הטלפון שהשתמשת באופן קבוע?
ת.
נכון. זה קו פתוח על הוראת קבע של אמא שלי ואני לא מחזיק בו הרבה כי זה עולה הרבה כסף.
ש.
ואתה ביום הארוע ב- 6/2 משוחח עם אמא שלך בטלפון?
ת.
אני לא זוכר אם בטלפון הזה או השני
ש.
ואני אומרת שכפי שהראיתי לך בת/36 בטלפון הנוסף לא בוצעו שיחות למעט שיחה אחת בלילה ב- 8/2 ואתה גם אמרת שהוא לא בשימושך וקשרת עצמך ל- 050, האם דיברת עם אמא שלך בטלפון?
ת.
לא זוכר אם בטלפון הזה או השני.
ש.
מתי דיברת עם אמא שלך ביום הארוע?
ת.
פלוס מינוס אחרי העבודה שלה בצהריים
ש.
מפנה לת/37 עמ' 60, פלטי תקשורת, מציגה לך שתי שיחות לתאריך 6/2/12, שיחות נכנסות ממספר 050-9257379 שייך לאימאם אינשרך אימן תאשר לי שאלה שתי השיחות שקיימת עם אמא שלך אחת בשעה 17:43.56
והשניה
17:43.57?
ת.
זה הטלפון של אמא שלי.
ש.
הנתונים האלה מתייחסים לטלפון שלך 050-4441211?
ת.
זה הטלפון שלי.
ש.
מה יש לך לומר על זה?
ת.
בסדר, היא היתה עדיין בתחנה. בשעה שלוש או שלוש ומשהו היא יצאה לתחנת המשטרה בלוד והיא התעכבה שם. אני הלכתי כבר".
מאידך, אמו של המבקש טענה בחקירתה בבית המשפט ביום 3.12.12 כי היא משלמת עבור השימוש בטלפון של המבקש, כי יום קודם לאירוע מושא כתב האישום "לקחתי לו את הטלפון אחרי שרבתי איתו יום לפני שהיתה הפריצה" וכי לאחר שהגישה תלונה למשטרה על הפריצה לביתה התקשרה לטלפון של חבר שלו מאחר והטלפון שלו לא היה איתו.
אם טענת האם כי נטלה מן המבקש את הטלפון הנייד שלו נכונה, הרי שלא ברור מדוע קיימות שיחות מן הטלפון הנייד שלה אל הטלפון הנייד של המבקש כאשר האם מחזיקה, לטענתה, בטלפון נייד זה אותו נטלה מן המבקש יום קודם לכן וזאת על פי מחקרי התקשורת שהוגשו בתיק העיקרי.
ההתפרצות לבית האם:
ביום האירוע, מספר שעות לאחר האירוע, הגיעה אמו של המבקש ומסרה תלונה לפיה ביתה נפרץ ורכבה נגנב. מחומר הראיות הכתוב עולה כי אמו של המבקש הגיעה לבקשתו של המבקש למסור תלונה ובבית המשפט עלה מגרסת הנאשם והאם כי הפעם הראשונה ששוחחו היתה לאחר מסירת התלונה במשטרה, קרי לאחר השעה 17:00 .
המבקש , בעדותו בבית המשפט, ביום 12.11.12 (עמוד 53 לפרוטוקול) טען כי:
"הרכב היה ליד הבית ואמא שלי התקשרה אלי בוכה, שאלתי אותה מה קרה, חשבתי שהיא רוצה שאני אחזור הביתה, היא אמרה שהבית נפרץ ולקחו הכל, היא אמרה שלקחו את האוטו ואני אמרתי לה תלכי למשטרה, מה את רוצה ממני. אחותי גרה מול המשטרה, אני עמדתי בחוץ".
עולה איפוא כי האם הגישה תלונה למשטרה על פריצת ביתה על פי הנחייתו של המבקש.
זאת ועוד.
האם סירבה לבדיקת מז"פ בביתה, כך עולה מעדותו של העד שי לאור, ששוחח עם האם בזמן אמת ומעדותו של השוטר אלכס אילייב, ות/20 בו מספר על שיחה שהיתה מעין תרגיל חקירה שקיים עם האם עובר לחקירתה באזהרה, כחודש וחצי לאחר הגשת התלונה.
סירובה של האם לבדיקת מז"פ בביתה , לטענתה נבעה מן העובדה כי פנו אליה יום
למחרת האירוע על מנת לערוך בדיקה והיא סירבה לבדיקה , כלשונה :
"
ש:למה לא לקרוא בכל זאת לאיש מז"פ שיגיע כי השיחה שלו אלייך היתה פחות מ- 24 שעות, בבוקר בסך הכל ולא סיימת לסדר את כל הבית?
ת.
הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יבוא ואם אני לא רוצה אז לא, התעצבנתי ואמרתי לו
אל תבוא. הוא שאל אותי עם חיוך כזה צחק, ואני אמרתי לו עכשיו נזכרתם? אל תבואו.
האם סיפרה כי דלת הבית היתה נעולה והחלון היה פתוח. בין אם סידרה את הבית ובין אם רק באופן חלקי, כטענתה, לא היה מקום לסירוב זה אם אכן היה ברצונה לגלות מי פרץ לביתה, מה עוד שמדובר בכניסה דרך החלון, לטענתה, וממקום זה ניתן היה ליטול טביעות אצבע.
ממזכר שנערך על ידי החוקר אלכס אילייב ביום 1.4.12 עולה כי אמו של המבקש הגיעה לתחנת המשטרה בשעה 15:10 לערך, ביום האירוע, והחוקר אמר לה כי טביעות אצבע של בנה וכובע שלו נמצאו ברכב, הוא נהג ברכב וברח מן השוטרים וביקש ממנה להגיע למשטרה למסור תלונה כי הרכב נגנב. בתשובה אמרה האם כי אינה יודעת לקרוא והיתה רוצה לקרוא את שמסר המבקש אך אם הבן שלה (המבקש) מסר כי זה מה שהיה , כנראה זה מה שהיה. לאחר מכן חזרה בה וטענה כי חזרה לביתה, ראתה כי הבית נפרץ והרכב נגנב, היא התקשרה לבנה וסיפרה לו כי הרכב נגנב והוא ביקש ממנה לגשת לתחנת המשטרה ולהודיע שהרכב נגנב.
אמירות אלה נוגדות את טענותיה של האם בחקירתה בבית המשפט ביום 3.12.12 (עמוד 75 לפרוטוקול) ולפיהן אחד השכנים אמר לה לגשת למשטרה והיא דיברה עם המבקש רק לאחר חקירתה במשטרה.
אי התייצבות המבקש לחקירה במשטרה:
המבקש היה דרוש לחקירה במשך חודש וחצי אך לא התייצב לחקירה במשטרה. בעוד שבחקירות במשטרה הוא טען שהוא לא ידע שהוא דרוש חקירה (הודעת המבקש מיום 29.3.2012 בשעה 21:04 שורות 72 – 76), הלכה למעשה הודה כי ידע על כך במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט.
גם אמו של המבקש מסרה כי אמרה למבקש שהוא דרוש לחקירה.
בחקירתו ביום 3.12.2012 העיד המבקש כדלהלן:
"
ש.
סיפרת כאן שדיברת מספר פעמים עם שוטריםש ביקשו ממך להגיע למשטרה?
ת.
אמת, היו כל מיני שיחות
ש.
כלומר היו מספר רב של שיחות?
ת.
כן
ש.
ואתה אמרת ששוטר אמר לך להגיע לתחנה ואתה סירבת אלא אם כן יגידו לך בשביל מה?
ת.
כן
ש.
זה כאן אתה אומר?
ת.
כן
ש.
כשנשאלת על זה במשטרה אתה אומר שאף אחד לא דיבר איתך? (ת/25 שורות 72-76
ת.
נכון
ש.
כאן אתה אומר שהיו לך מספר שיחות עם שוטרים שהתקשרו אליך אבל נשאלת במשטרה אם התקשרו אליך ואמרת שאף אחד לא דיבר איתך לטלפון שלך אף אחד לא התקשר?
ת.
נכון
ש.
אף אחד לא התקשר אליך?
ת.
אני אמרתי את זה בחקירה במשטרה
ש.
למה לא אמרת?
ת.
את לא היית בחקירה.
ש.
העידו פה שני שוטרים שאמרו שהתקשרו אליך ואמרו לך להגיע תוך שעה שעתיים ואמרת שתגיע ולא הגעת בסוף והם מספרים שהתקשרו אליך כמה פעמים והם לא זכו למענה וגם לא הגעת למשטרה?
ת.
נכון
ש.
אמא שלך גם מספרת בעדותה במשטרה – ת/23 – שאתה ידעת שהמשטרה מחפשת אותך?
ת.
אמת, התקשרו אלי. שאלתי את אמא שלי אם יש לי בבית הזמנה לחקירה והיא אמרה שלא השאירו הזמנה ואמרתי שאני לא מגיע זה לא פיצה למשלוח, לחקירה צריך לשלוח הזמנה.
ש.
ואני אומרת לך שהשוטריםה יו בבית וחיפשו אותך ודיברו עם אמא שלך ודיברו איתך וידעת שהם מחפשים אותך ולא הגעת למשטרה?
ת.
התקשרו אלי לטלפון כמה פעמים אבל טלפון זה לא הזמנה אם ישלחו הזמנה אגיע".
המבקש אותר ביום 29.3.12 על ידי צוות שוטרים שהזדהו בפני
ו. לגרסתם הוא ראה אותם, הם צעקו לו "משטרה" ויש להדגיש כי קיימת ביניהם היכרות מוקדמת. גרסת המבקש כאילו יש לו סכסוך עם גורמים עברייניים ובגלל אותו סכסוך חשב שרודפים אחריו ולכן נמלט, נעדרת בסיס. בחקירות במשטרה המבקש שינה גרסתו לגבי אופי אותו סכסוך ומעדויות השוטרים עולה כי הוא הבחין בהם ונמלט ביודעין מאחר ומדובר בשוטרים.
ליד המבקש נמצא רכב המאזדה שחזר מתיקון, המבקש מסר לשוטרים את המפתחות של הרכב והרכב הובל למשטרה. באותה עת היה המבקש בפסילה ובמשטרה העלה גרסה חדשה גם בנקודה זו, ולפיה לא הוא השתמש ברכב אלא דודו.
סוף דבר:
כלל האמור מעלה כי אין בחוות הדעת הנוספת כדי להפוך את הקערה על פיה במובן זה שמצדיק שקילת שחרורו של המבקש בשלב זה.
ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ג, 6 ינואר 2013, במעמד הצדדים.
מת בית משפט מחוזי 13040-04/12 מוחמד אימאם (עציר) נ' מדינת ישראל, על ידי שב"ס (פורסם ב-ֽ 06/01/2013)