פסקי דין על ריטה בר דוד | פסקי דין על ד"ר מדאה בנימיני | פסקי דין על דני בר דוד | פסקי דין על שמעון בנימיני | פסקי דין על המגן חברה לביטוח | פסקי דין על בניני בר מבני תעשיה |

1140/04 רעא     30/08/2004




רעא 1140/04 ריטה בר דוד,ד"ר מדאה בנימיני נ' דני בר דוד,שמעון בנימיני,המגן חברה לביטוח בע"מ,בניני בר מבני תעשיה בע"מ






בבית המשפט העליון בירושלים

רע"א 1140/04

בפני
:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשות:
1. ריטה בר דוד
2. ד"ר מדאה בנימיני



נ ג ד

המשיבים:
1. דני בר דוד
2. שמעון בנימיני
3. המגן חברה לביטוח בע"מ
4. בניני בר מבני תעשיה בע"מ


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 4.1.2004 בתיק ה.פ 1234/03 שניתנו על ידי כבוד השופטת ש' דותן


בשם המבקשות:
עו"ד ח' סבית
בשם המשיבה 3:
עו"ד ע' בן-צבי
פסק-דין

1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו מניעה כנגד פינוי נכסים שבבעלותן.

במהלך שנות התשעים נטלו המשיבים 1 ו- 2 הלוואות מהמשיבה 3 לשם מימון עסקיהם ומימון פעילותה של חברה בבעלותם - היא המשיבה 4. כבטוחה להשבת הלוואות אלה, שעבדו המשיבים 1, 2 ו - 4 נכסים שונים ובכללם דירת מגורים שבבעלות המבקשת 2 (להלן: דירת המגורים), חנות שבבעלותה של המבקשת 1 (להלן: החנות), ושטח שעליו מבנה תעשייתי שבבעלות המשיבה 4 (להלן: הנכס התעשייתי). בשלב מסוים, לאחר שהתקשו בהשבת הלוואות קודמות נחתם הסכם פריסה מחדש במסגרתו נקבע, בין היתר, כי הנכס התעשייתי לא ישמש עוד כבטוחה להשבת ההלוואות. אלא שגם הסכם הפריסה החדש לא הועיל ומשפיגרו המשיבים 1, 2 ו - 4 בתשלום חובותיהם פתחה המשיבה 3 בהליכים למימוש הנכסים ששועבדו. המבקשות פנו לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה במסגרתה טענו, בין היתר, כי הסכמי ההלוואה בטלים, שכן אלו נחתמו תוך הטעייתן ותוך שהמשיבה 3 נוהגת בחוסר תום לב. המבקשות טענו כי הן לא היו מודעות לשינוי הבטוחות – קרי, הוצאת הנכס התעשייתי מכלל הבטוחות. במסגרת המרצת הפתיחה, ביקשו המבקשות גם צו מניעה זמני כנגד הליכי המימוש בהם פתחה המשיבה 3.

2. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני לאחר דיון, במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו המבקשות על תצהיריהן. בפתחו של דיון זה הציע בית המשפט המחוזי לצדדים כי יאחד את הדיון בבקשה לצו מניעה זמני עם הדיון בהמרצת הפתיחה עצמה. בתחילה, הסכימו שני הצדדים להצעה, אך לאחר מכן חזר בו בא כוח המבקשות מהסכמתו, בציינו כי הוא זקוק לזמן נוסף על מנת לעיין במסמכים שהמשיבה 3 הסכימה להעמיד לרשותו. עוד טען כי יתכן שיבקש להגיש ראיות נוספות הנוגעות למסמכים אלה. בית המשפט אפשר לבא-כוח המבקשות לחזור בו מהסכמתו וקיים, באותה ישיבה, דיון בבקשה לצו מניעה בלבד. בישיבה שלאחריה נתן בית המשפט את החלטתו. דא עקא, שבמועד זה הסתבר לצדדים כי בית המשפט פסק בהמרצת הפתיחה כולה (ודחה את התובענה) ולא הגביל החלטתו לבקשה למתן צו זמני. פסק דינו של בית המשפט פתח במילים: "על פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבה מיום 8.12.2003, ניתן על ידי

פסק דין
בהמרצת הפתיחה כולה". בטרם קם בית המשפט מכיסאו העירה באת-כוחה של המשיבה 3 את תשומת ליבו לכך שהמבקשות משכו את הסכמתן לאיחוד הדיון בבקשה לצו מניעה זמני עם הדיון בהמרצת הפתיחה עצמה. בית המשפט, על כן, נתן על אתר החלטה נוספת (להלן: ההחלטה המאוחרת), בקובעו כי:

"למרבה הצער נפלה טעות בפסק הדין ואני מתקנת את הטעות ומורה כי ההחלטה תתייחס רק לבקשה לצו מניעה ולא לתיק העיקרי."

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני
, ובמסגרתה הגישו המבקשות גם בקשה לעיכוב הליכי פינוי דירת המגורים והחנות. בהחלטתי מיום 4.2.2004 עוכבו הליכי פינוי דירת המגורים. ביום 25.4.2004 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לגבי מימושה של החנות ועל כן מצטמצמת בקשת רשות הערעור לקביעותיו של בית המשפט קמא בשאלת מניעת מימושה של דירת המגורים.

3. המבקשות טוענות כי נפל פגם חמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתן, המדובר בפגם ברור על פני ההחלטה, שכן בית המשפט המחוזי לא דן כלל בשיקולים הרלוונטיים למתן צו זמני, כגון "מאזן הנוחיות" וניקיון כפיים. המשיבה 3 לעומתן, סבורה כי בית המשפט המחוזי עשה מלאכתו כראוי ואף למעלה מהנדרש משום שדן בתובענה כולה ולא רק בבקשה למתו צו מניעה. היא מדגישה כי בית המשפט תיקן את החלטתו עוד בטרם קם מכיסאו. שני הצדדים מעלים טענות רבות לגופו של עניין. בעוד שהמבקשות סבורות כי הוכיחו בפני
בית המשפט זכות לכאורה לקבלת צו מניעה, סומכת המשיבה 3 ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. היא טוענת כי המבקשות לא הביאו ראיות מהימנות לכאורה המצביעות על קיומה של עילת תביעה בפני
בית המשפט המחוזי, ואף נהגו בחוסר תום לב בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. לאור כל אלה סבורה המשיבה 3 כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לצו מניעה. יתר המשיבים לא הגישו תגובה לבקשת רשות הערעור.

לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, החלטתנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

4. דין הערעור להתקבל. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם דיוני המחייב את ביטולה, אף מבלי שיידונו טענות הצדדים לגופו של עניין.

הלכה היא כי כל עוד לא קם שופט מכס השיפוט יכול הוא לערוך שינוי, ויהא זה אף שינוי מהותי, בהחלטתו (ראו למשל: בג"ץ 63/74 סעוד נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו, פ"ד כח(2) 37; ע"א 51/78 פלוני נ' פלונית, פ"ד לג(2) 505). יוצא איפוא, כי במקרה זה הייתה לבית המשפט המחוזי סמכות לערוך שינוי מהותי בפסק הדין שנתן. אלא שלא ניתן לראות בהחלטתו המאוחרת של בית המשפט המחוזי תיקון – יהא מהותי ככל שיהא – בלבד. בהחלטתו המאוחרת למעשה ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין שנתן והכריע בבקשה למתן צו מניעה זמני תוך שהוא "מאמץ" לצורך זה את תוכנו של פסק הדין שביטל. כבר נפסק, כי מתן

פסק דין
בתובענה לאחר שנערך דיון בבקשת ביניים בלבד, ומבלי שהסכימו לכך הצדדים, יש בו כדי קיפוח זכויותיו הדיוניות של בעל הדין עד שיש לבטל את פסק הדין, מתוך חובת הצדק, וזאת אף מבלי לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין (ראו: ע"א 89/76 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 82; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, דינים נח 491). כך אכן עשה בית המשפט המחוזי. משלא העלו הצדדים בפני
נו את השאלה האם רשאי היה בית המשפט לבטל את פסק הדין מיוזמתו, מבלי שהוגשה בקשה לביטול מטעם מי מהצדדים, מוכנים אנו להניח כי ביטול פסק הדין נעשה כדין. אלא שעולה השאלה – האם בכך ריפא בית המשפט את הפגם הדיוני החמור שנפל בהליך שהתקיים בפני
ו? סבורים אנו שלא.

5. בית המשפט המחוזי סבר כי פסק הדין שנתן יוכל לשמש גם כהחלטה בבקשה למתן צו מניעה. בעניין זה, אין דעתנו כדעתו. קיים הבדל של ממש בין התנאים למתן צו מניעה ואמות המידה לפיהן נבחנות הראיות שמביא בעל דין במסגרת זו לבין אמות המידה והוראות הדין לפיהן מוכרעת התובענה. ברי, כי אלה האחרונות מטילות נטל כבד יותר על שכמו של בעל הדין. כך למשל, בבקשו סעד זמני אינו נדרש המבקש להוכיח את תביעתו כולה וכל שעליו לעשות הוא להוכיח כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. במצב דברים זה, על אף השינוי שערך בית המשפט המחוזי נותר החשש כי קופחו זכויותיהן של המבקשות. כך אם כן, דינה של החלטת בית המשפט המחוזי להתבטל ולו מטעמים של מראית פני הצדק בלבד. למעלה מהנדרש, יצוין כי עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מלמד כי – מטבע הדברים – התנאים למתן צו מניעה זמני כלל לא נדונו בה. עדות לכך ניתן למצוא גם בטענות הצדדים בפני
נו, ובעיקר בטענותיה של המשיבה 3, המבקשות להשלים את החסר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי במסגרת הליך זה. כך איפוא, ממילא אינה יכולה החלטתו של בית המשפט המחוזי להוות החלטה המכריעה בבקשה למתן סעד זמני, ואין מנוס מלהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע מחדש בבקשת המבקשות לצו מניעה זמני.

כאמור, הערעור מתקבל. הצו הזמני שניתן בבית המשפט זה יעמוד בתוקפו עד אשר תינתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג באלול תשס"ד (30.8.2004).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04011400_p12.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1140/04 ריטה בר דוד,ד"ר מדאה בנימיני נ' דני בר דוד,שמעון בנימיני,המגן חברה לביטוח בע"מ,בניני בר מבני תעשיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/08/2004)