פסקי דין על פרויס הסגיל והדי | פסקי דין על עו"ד מנחם זילברמן

5558/03 עא     29/03/2004




עא 5558/03 פרויס הסגיל והדי נ' עו"ד מנחם זילברמן




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
עא 005558/03


לפני:
כב' השופט מ' גל

כב' השופט צ' זילברטל

כב' השופטת מ' מזרחי


07/09/2004



בעניין:
פרויס הסגיל והדי





המערער


נ ג ד



עו"ד מנחם זילברמן





המשיב

פסק דין


לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד' השופט ד' מינץ, אשר דחה את תביעת המערער לפיצוי בגין לשון הרע. התביעה הוגשה בגין ביטויים שנכללו במכתב ששלח המשיב שהוא עו"ד העובד בשירות רםש העמותות ואשר נשלח בתגובה לתלונה ששלח התובע למבקר המדינה כנגדו.
אין מחלוקת שבגדר תלונה זו כינה המערער את המשיב "לא יציב", זאת בהתייחס לאופן טיפול המשיב בתלונה שהגיש המערער כנגד פעילותו של אחד בשם אשר שוב, אשר המערער ייחס לו זיופים ומצב שווא הנוגעים לעמותה אשר המערער עומד בראשה.
בית המשפט קמא קבע כי ההתבטאויות האמורות לא באו אלא בתגובה לדברי התובע עצמו שבהן כינה את הנתבע לא יציב וככאלה, חרף חריפותם, ומבלי להביע עמדה לגבי ההגנה הפרושה על המשיב, אם היא פרושה, לפי סעיף 7 לפקודת הנזיקין, הן חוסות בצילה של ההגנה המפורטת בסעיף 15(ד) לחוק לשון הרע, דהיינו, הן נכתבו לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע. בית המשפט הוסיף כי הנתבע עשה כן מבלי שהתכוון, על ידי פרסום הדברים (באמצעות התשובה שנתן לנציב תלונות הציבור) לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנתו שלו (לפי סעיף 16(ב)(ד) לחוק).

בנסיבות אלו ואף כי סבר כי הנתבע עבר את גבול הטעם הטוב, לא ראה בית משפט קמא סיבה לשלול את הגנת תום הלב.
לטענת המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל הולם לעוצמת הפגיעה בכבודו שנגרמה על ידי אותן התבטאויות, וטעה בקביעתו כי הן באו בתום לב להגן על ענין אישי. המערער טוען לענין זה כי השימוש במילים "לא יציב" לא בא להצביע על אי יציבות נפשית, אלא על קבלת החלטות סותרות.
המערער מלין בערעור על ביטול

פסק דין
קודם בתיק זה אשר ניתן בהעדר הגנה, וזאת אף כי נקבע כי המשיב לא הגיש הגנתו במועד.
לאחר שבחנו טענות המשיב, הגענו למסקנה שיש לדחות את הערעור.
נחה דעתנו כי קביעת השופט קמא לפיה תגובת המשיב לתלונה באה כדי להגן על עצמו מפני האמור בתלונה.
נוסיף כי גם אם כוונת המערער בביטוי "בלתי יציב" היתה בטענתו, אין בכך כדי לשנות את פני התמונה. קרי, שמדובר בביטוי פגוע, ואין לבוא אל המשיב בטענה מדוע ראה אותו ככזה. גם אנו, כמו בית משפט קמא סבורים כי מוטב היה אילו ננקטו ביטויים אחרים בתגובה, ואולם, מקובלת עלינו עמדת בית המשפט קמא לפיה אין לקבוע כי המשיב "נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת ההערכים המוגנים על ידי סעיף 15".
גם הטענות בדבר ביטול פסק הדין הקודם דינן להידחות, וזאת גם אם נתעלם מטענת ב"כ המשיב לפיה למעשה כתב ההגנה הוגש בזמן.

... ההחלטה בדבר הביטול היה סיכוי ההגנה של המשיב. די בשיקוחל זה, אשר בדיעבד הוכח כדי להצדיק את הביטול.
בנסיבות הענין, אנו דוחים אפוא את הערעור.
לא ראינו לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום ז' בניסן, תשס"ד (29 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.


שופט

שופט

שופטת














עא בית משפט מחוזי 5558/03 פרויס הסגיל והדי נ' עו"ד מנחם זילברמן (פורסם ב-ֽ 29/03/2004)