פסקי דין על ראני טנוס | פסקי דין על אריה רוזן

33479-06/11 א     19/04/2013




א 33479-06/11 ראני טנוס נ' אריה רוזן








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 33479-06-11 טנוס נ' רוזן







בפני

כב' השופטת
עדי חן-ברק


תובעים

ראני טנוס


נגד


נתבעים

אריה רוזן




פסק דין


תביעה בגין טענות להוצאת לשון הרע ולתקיפה בין שכנים.

א. מבוא:

1.
התובע, עורך דין במקצועו, מתגורר בבניין דירות בשדרות הצבי 42 בחיפה.

התובע משמש כיו"ר ועד הבית.
התובע מתגורר בקומה מינוס 3, וצמוד לדירתו נמצאת חצר שהינה חלק מהרכוש המשותף של הבניין.
2.
הנתבע רכש דירה בקומה החמישית באותו בניין.
במהלך החודשים נובמבר- דצמבר 2010, וטרם כניסתו לגור בדירה, החל הנתבע לבצע עבודות שיפוצים, ובכלל זה, הרחבת מחסן על גג הבניין.
3.
דיירי הבית המשותף סברו כי ההרחבה שמבצע הנתבע על הגג פוגעת ברכוש המשותף, שכן נטען כי בוצעה, בין היתר,העתקת דוודי שמש של חלק מדיירי הבניין ללא רשותם, ופתיחת חלונות ו/או דלת בקיר המחסן.
אשר על כן ולאחר שהתקבלה החלטה של נציגי וועד הבית (כאמור בפרוטוקול מיום 11/11/10), פנה הוועד לעירית חיפה על מנת שזו תפעל כנגד עבודות הבנייה שמבצע הנתבע. נטען כי העיריה הגישה כתב אישום כנגד הנתבע בביהמ"ש לענינים מקומיים - הליך 703/11).
4.
כן הוגשה ביום 6/3/12 תביעה למפקחת על הבתים המשותפים, כנגד הנתבע ורעייתו, על ידי נציגות הבית המשותף ו - 23 דיירים (בכללם גם התובע), בה נדרש הנתבע לסלק ידו מגג הבית המשותף, ובכלל זה, להרוס מחסן שבנה.
5.
ב

פסק דין
שניתן ע"י המפקחת על הבתים המשותפים ביום 15/8/12, התקבלו טענות הדיירים, והנתבע חוייב להסיג גבולות חיצוניים של המחסן שבנה ולסלק מהגג מטלטלין נוספים שהניח במקום.

בין היתר נאמרו בפסק הדין הדברים הבאים:

"לא התרשמתי שבעלי הדירות או חברי הנציגות או מי מהם מתעמר בנתבעים. נהפוך הוא: התרשמתי שהנתבעים מתעלמים גם מהנציגות וגם מבעלי הדירות ולא עוד אלא שמסבים נזקים לרכוש המשותף. ראה הודאת הנתבע בחוצפתו כי רבה – על כך שחתך צינור מים וקו חשמל השייכים לתשתית המשותפת....

התרשמתי שלא זו בלבד שחברי הנציגות אינם נוהגים בנתבעים איפה ואיפה אלא שהנתבעים הם שנוהגים באופן כוחני כלפי חברי הנציגות...
לולא הכוחנות שגילה הנתבע הייתי רואה בהנחת אדניות בקדמת המחסן בבחינת שימוש סביר ברכוש המשותף. אינני יכולה לאפיין התנהגות זו כשימוש סביר על רקע הכוחנות בה נוהג הנתבע...".
6.
בהליך זה טוען התובע כי בעקבות ההליכים שננקטו כנגד הנתבע על ידי העיריה (בעקבות תלונות ועד הבית כאמור בסעיף 3 לעיל), החל הנתבע להתנכל לו באופן אישי בהיותו יו"ר ועד הבית, לתקוף אותו ולהשמיע הערות גזעניות בנוגע למוצאו זאת בניסיון להשפילו ולבזותו.
7.
בכתב התביעה ובתצהירו מפרט התובע חמישה אירועים שונים בגינם הוגשה התביעה. בארבעת האירועים הראשונים נטען כי הנתבע עבר על חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, ובאירוע השני והחמישי מיוחסת לנתבע תקיפה (כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין), ועוולת מטרד ליחיד (כאמור בסעיף 44 לפקודת הנזיקין).
8.
הנתבע מכחיש את ההתבטאויות המיוחסות לו, וכן את אירועי התקיפה הנטענים.
לטענתו חילוקי הדעות בין הצדדים הינם על רקע השתלטות התובע, יחד עם שתי משפחות נוספות בבנין (יורם וסיגל שוורץ, והוריו של יורם – מירה וערד שוורץ) על ניהולו של הבניין ועל הרכוש המשותף, ואולם בכל הויכוחים שהיו ביניהם מעולם לא אמר לתובע, לטענתו, את הביטויים הנטענים ולא ביזה את התובע בגין גזעו או מוצאו.

9.
בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק העידו התובע ומספר שכנים מטעמו (יורם וסיגל שוורץ, מירה וערד שוורץ, ג'ני דובורוסין, ורוית אלבר). מטעם הנתבע נשמעה עדותו בלבד.

ב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

מיותר לציין כי כל ניסיון להגיע להסדר בין הצדדים, ובכלל זה הפנייתם להליך גישור, נכשל.







ב. דיון והכרעה:
בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אדון להלן בכל אחד מהאירועים הנטענים:

האירוע הראשון:


10.
התובע טוען כי ביום 1/11/10 ירד הנתבע בחדר המדרגות של הבניין לכיוון הקומה בה
מתגורר התובע תוך שהוא צועק בחדר המדרגות: "איפה הערבי הזה?" ו- "איפה הטטנוס הזה?" וכן: "ערבי מלוכלך", ערבי מתרומם".


בחקירתו הנגדית הרחיב התובע ביחס לדברים שאמר הנתבע כך:

"כל קללה שאפשר לשמוע בצמוד למילה "ערבי". קללות בעיקר, והצמיד להן את המילה
"ערבי". הוא גם השתמש בשם המשפחה שלי והוסיף לו, צעק הרבה "טטנוס"" (פרוט'
עמ' 21 שר' 12).
עוד נטען כי כאשר פגש הנתבע את התובע בחדר המדרגות, הגיע למקום אחד השכנים - יורם שוורץ, ובזכות העובדה שיורם עמד בין התובע לנתבע נמנעה תקיפה פיזית מצד הנתבע.


בעקבות אירוע זה הזמין התובע משטרה, ונטען כי שוטרים שהגיעו למקום הזהירו את
הנתבע לבל יחזור על התנהגות זו.
11.
התובע הוסיף וטען כי לאחר האירוע הראשון הבחין בחבלות שונות ברכבו, שכללו שריטות
ושבירת מנעול מכסה תא הדלק.
12.
הנתבע מכחיש את האירוע הנטען. כן הוא מכחיש את האמירות המיוחסות לו.

הנתבע אישר כי בחודש נובמבר היה מעורב בעימות עם התובע, ברם לטענתו מדובר היה באירוע שהתרחש על גג הבנין לשם עלה התובע יחד עם השכן יורם, זאת על מנת להתלונן בפני
הנתבע על רעש שנגרם בעבודות השיפוץ שהוא מבצע.

הנתבע טוען כי כל שנאמר על ידו לתובע באותו עימות הוא כי התובע משתלט יחד עם יורם שוורץ על הרכוש המשותף, וכי השניים עושים שימוש במים וחשמל של הבנין.
13.
ב"כ הנתבע הפנה בסיכומיו לסתירות מהותיות שהתגלעו, לטענתו, בין עדות התובע והעדים מטעמו ביחס לאירוע זה, וביקש לקבוע כי האירוע הנטען לא הוכח כראוי.

14.
הכרעה:

עדות התובע בפני
הייתה מהימנה והיא נתמכת ומקבלת חיזוק משמעותי בעדותם של יורם, ג'ני ורוית, כך שיש לקבלה במלואה.
התובע העיד בבית משפט כאשר נשאל: מה הוא אמר לך באירוע הראשון ? כך:
"כל קללה שאפשר לשמוע בצמוד למילה "ערבי". קללות בעיקר והצמיד להן את המילה ערבי. הוא גם השתמש בשם המשפחה שלי והוסיף לו צעק הרבה "טטנוס".
גם בהודעת התובע במשטרה (הודעה שניתנה בעקבות אירוע אחר כחצי שנה לאחר האירוע הראשון), מזכיר התובע את הדברים שנאמרו לו ע"י הנתבע
בחודש 11/10 כך:

"בקומה 5 גר שכן שקוראים לו אריה רוזן
, מחודש נובמבר 2010 הוא מתנכל לי ואף ניסה
לתקוף אותי כבר בחודש נובמבר כולל זריקת חפצים לעבר הבית שלי, הסכסוך הוא
בעקבות כך שאני משמש כיושב ראש הועד בית בבנין ובחודש נובמבר נודע לוועד על בניה
בלתי חוקית שהוא מבצע על הבניין, ומאז אני קורבן להתנכלויות איומים, קריאות גזעניות
כמו "אני ארצח אותך", "אוציא עצמות של אבא שלך ואזרוק מהמדינה", "ערבי מחבל,
אנשים כמוך אכלתי בצבא""
(הדגשה לא במקור).
15.
יורם העיד בנוגע לאירוע הראשון כך:

"הוא ירד למטה אחרי שהוא צעק ואיים, הייתי במדרגות יחד עם ראני, יצאתי מהדירה
שלי. שמעתי צעקות "איפה הערבי הזה, הערבי המסריח, הטטנוס הזה?", יצאתי החוצה
וראיתי את אריה יורד במדרגות בהליכה מאיימת וצועק "איפה הערבי המסריח הזה?
הטטנוס הזה?", נעמדתי בין שניהם, הוא לא התקיף אבל היה בעמידה מאיימת" (פרוט'
(עמ' 16 שר' 21).
16.
ג'ני, שכנה נוספת בבנין, העידה כך:
"הייתי בבית, ראני ויורם שוורץ היו בחוץ, ברחוב, בצד אחד של הכביש, ראיתי את זה דרך החלון, יש לי חלון שפונה לכביש. אריה רוזן
היה בצד השני של הכביש. הם היו בחוץ, בכניסה לבניין. לפני זה היו קצת צעקות בחדר המדרגות, אבל לא הבנתי על מה מדובר ומי נגד מי, ומי המדבר, ואז ראיתי בחלון שבצד אחד של הכביש עומדים ראני ויורם ובצד השני אריה. היה ויכוח ביניהם בקול רם מאוד, בעיקר מצד אריה רוזן

(הנתבע - לא במקור – ע.ב). הוא צעק ליורם שוורץ "חתיכת משת"פ, לך עם הערבים". אני בקומת קרקע, שמעתי הכל. הוא גם אמר "חתיכת הומו, לך תזדיין עם הערבי, תיכנס לשיחים". כל הזמן
היו קריאות של "ערבי". היה שצף של קריאות. הם עמדו ביחד והוא צעק לעברם. זה היה מובן שזה מכוון לראני, כי המילה "ערבי" התעופפה לכל עבר וזה היה ברור שהוא מתכוון לראני" (פרוט' עמ' 6 שר' 2).
אמנם מעדות ג'ני עולה כי הויכוח בין הצדדים המשיך ברחוב ולא היה רק בחדר המדרגות כפי שהעיד התובע ויורם (כאשר לגבי הדברים שנאמרו בתוך חדר המדרגות העידה ג'ני כי לא שמעה בבירור את הדברים שנאמרו), ברם אין בכך כדי לסתור את עדות התובע לפיה נאמרו דברים דומים גם
בחדר המדרגות, שכן אף ג'ני ציינה בעדותה כי שמעה צעקות גם בחדר המדרגות.
מכל מקום בנוגע לתוכן הדברים שנאמרו, הרי שעדותה של ג'ני לפיה צעק הנתבע לעבר יורם "חתיכת משת"פ, לך עם הערבים" ו- "חתיכת הומו, לך תזדיין עם הערבי, בין השיחים" מתיישבת עם עדויותיהם של התובע ויורם לפיהם קרא הנתבע קריאות גזעניות על רקע היות הנתבע ערבי.
17.
ב"כ הנתבע העלה בנוגע לעדות ג'ני טענה כי אין התאמה בין האמור בתצהירה לבין עדותה בחקירתה הנגדית. כן העלה טענות נוספות:
האחת – שהוברר כי תצהירה של ג'ני נחתם לכאורה בפני
אביו של התובע בעוד שהיא העידה כי חתמה על התצהיר בפני
התובע עצמו.
השניה – כי ג'ני קבלה מהתובע מחסן ששייך לרכוש המשותף של הבנין ומכאן שיש לה אינטרס לעזור לו.
18.
לטעמי אין כל חוסר התאמה בין האמור בתצהירה לבין עדותה בבית המשפט.
העובדה כי העדה לא חזרה בדיוק על אותן מילים שנכתבו בתצהיר גם בחקירתה הנגדית טבעית וברורה. הוברר כי התצהיר נכתב מספר ימים לאחר האירוע כאשר הדברים טריים בזכרון, בעוד שהעדות ניתנה כשנתים וחצי לאחר האירוע (ודוק - ג'ני העידה כי מסרה גרסה בכתב לתובע כמה ימים לאחר האירוע, אם כי אימות החתימה על גבי התצהיר נעשה מספר חודשים לאחר מכן).
19.
בנוגע לאימות החתימה על גבי התצהיר: אכן חמור מאוד בעיני כי התצהיר אומת על ידי אביו של התובע בעוד שהעדה העידה כי מעולם לא פגשה את אביו של התובע, וכי חתמה על התצהיר בפני
התובע עצמו.

יחד עם זאת, העדה העידה בפני
לאחר שהוזהרה כדין, ומכאן שיש לקבל את העדות שמסרה בע"פ במועד הדיון – עדות שהיתה, כאמור, מהיימנה ומשכנעת, מעבר לכך שהיא עולה בקנה אחד עם עדויות יתר העדים.


באשר לטענה שצצה, לראשונה, בסיכומי ב"כ הנתבע לפיה קבלה העדה מחסן מהתובע, אומר כי לעדות זו אין זכר בתצהיר הנתבע, והעדה אף לא נשאלה בנושא זה דבר כך שאין לקבל את הטענה.
20.
לכל האמור לעיל אוסיף את עדותה של רוית – שכנה נוספת בבנין (המתגוררת בקומה מינוס 2) אשר העידה כי במועד האירוע הראשון היתה בביתה, ושמעה את צעקות מחדר מדרגות:
"אריה תקף, הוא ניסה פיזית אבל שוורץ החזיק אותו. זה היה בחדר מדרגות מחוץ לדלת שלי. פתחתי את הדלת וזה מה שראיתי. ראיתי אותו בא קדימה, שוורץ תפס אותו ורני עמד. הוא לא הרים יד חוץ מקללות, הוא איים" – עמ' 24 שר' 25.

בתצהיר עדותה (שנחתם כחצי שנה לאחר האירוע), העידה כך:
"שמעתי שמר אריה רוזן
צועק וקורא לעבר מר טנוס באמרות גזעניות בוטות הכוללות אמרות של "ערבי מלוכלך" ועוד קללות בוטות המופנות ללאום, במטרה להשפיל ולבזות את מר טנוס".
21.
אין בידי לקבל את טענות ב"כ הנתבע לפיהן יש לקבוע כי האירוע הראשון לא הוכח כנדרש נוכח אי התאמה מסויימת בין עדויות העדים ככל שהדבר נוגע לדברים המדויקים שנאמרו, ונוכח אי התאמה מלאה בין האמור בתצהירים שהגישו לבין עדותם בחקירה הנגדית.

כפי שכבר ציינתי עסקינן באירוע שהתרחש בחודש 11/10 (לפני כשנתיים וחצי) ורק טבעי הוא כי העדים לא יכולים לזכור במדויק את כל המילים שנאמרו, כך שסביר כי קיימות אי התאמות מסוימות. ברם, בוודאי לא מדובר בסתירות היורדות לשורשו של ענין, ואין באי התאמות אלו כדי לדחות עדותם המהימנה והברורה ביחס לדברים שנאמרו.
22.
לסיכום האמור לעיל - יש לקבוע ביחס לאירוע הראשון כי הנתבע קרא לעבר התובע קריאות הנוגעות למוצאו, ובין היתר, אמר את הביטויים הבאים: "ערבי מלוכלך", "ערבי מתרומם" ו/או "ערבי הומו", ו-"איפה הטטנוס הזה".

23.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:


"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או

במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או
מוגבלותו".
24.
המבחן לבחינת מהו פרסום שעלול להשפיל ו/או להיות מבזה, הוא אובייקטיבי, דהיינו,
מבחן האדם הסביר:

"פרסום יחשב כלשון הרע כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפס ככזה על ידי
האדם הסביר"-
אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997), עמ' 122, וכן ראה הפסיקה שם: ע"א 723/74 עיתון הארץ נ' חברת החשמל פד"י לא(2) 281, ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פד"י
לט(4) 734, ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פד"י מו(5) 555.
25.
אין צורך להכביר מילים על מנת לקבוע כי הביטויים: "ערבי מתרומם, "ערבי מלוכלך" ו - "טטנוס" הינם פרסומים שיש בהם כדי להשפיל אדם בעיני הבריות וכן לבזות אדם בשל גזעו ומוצאו.

אוסיף בנוגע לשיבוש שמו של הנתבע (טטנוס במקום טנוס) כי מדובר בביטוי מבזה, בהתחשב בעובדה הידועה כי חיידק הטטנוס הינו חיידק מסוכן הגורם למוות, וברי כי שיבוש שם התובע תוך כדי "הפיכתו" לטטנוס נועד להשפיל ולבזות.

ככל שהדבר נוגע לשאלה הערכית הנובעת מכינוי אדם כ - "הומו" ו - "מתרומם" ראה גם האמור בע"א 1145/95 יוסף קליין נ' שמעון אמסלם ניתן ביום 30/3/97.
26.
אמנם לא כל גידוף באשר הוא יהווה לשון הרע, שכן קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק
בלתי נפרד מהחיים ולכן קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים וקללות כלשון הרע
תביא להצפת המערכת המשפטית בתביעות מסוג זה.

ברם, בנסיבות מתאימות קללות וגידופים עלולים להשפיל אדם ולבזותו לא פחות ואולי
אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים (ראו שנהר עמ' 131).
27.
הדברים שנאמרו במקרה דנן, אשר נשמעו על ידי 3 שכנים (יורם, רוית וג'ני) הם פרסומים פוגעים, משפילים, מבזים.


יובהר כי רואים כפרסום לשון הרע שנעשה בע"פ (כדוגמת המקרה דנן) אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.

משהדברים נאמרו בנוכחות שכנים ובצעקות, ברור כי הכוונה היתה שהדברים יישמעו לא רק על ידי התובע, ומכאן שיסוד הפרסום הוכח.
28.
אומנם רוית אמרה בעדותה כי בתוך חדר המדרגות ראתה כי הנתבע אומר את הדברים לתובע "בשקט כדי שמי שצריך לשמוע ישמע..", ואולם אף אם הדברים בחדר המדרגות נאמרו בשקט, הרי שבהמשך הורם הקול כאמור בעדותם של ג'ני ויורם.
29.
לעובדה שבחלק מהביטויים שנאמרו ע"י הנתבע לא הוזכר שמו המפורש של
התובע (כפי שהעידה ג'ני נאמרו הדברים ליורם כאשר התובע עומד לידו) אין להועיל, שכן סעיף 3 לחוק קובע כי:

"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם
הטוען שנפגע ממנה, משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה
ומקצתן מזה".

דהיינו - אין משמעות לכך ששמו של האדם אשר כנגדו הובעה לשון הרע לא
צוין באופן
מפורש כל עוד התייחסותה של לשון הרע לאדם הטוען שנפגע ממנה יכולה להשתמע מהפרסום או מנסיבות חיצוניות או
משניהם (ראה ספרו של שנהר, עמ' 124).
30.
במקרה הנדון, כאשר התובע, שהינו ערבי המתגורר בבנין דירות בו רוב הדיירים האחרים, אם לא כולם, הם יהודים, וכאשר התובע עמד ליד יורם בעת שנאמרו הדברים, ברור כי כוונת הנתבע בדבריו, גם אם חלקם נאמרו ליורם, הייתה אל התובע.
31.
יש לדחות מכל וכל את טענת ב"כ הנתבע לתחולת הגנה כלשהי, בטח ובטח לא הגנת תום הלב, אשר כלל לא הוברר בטיעוניו מדוע יש להחילה בנסיבות העניין.

האירוע השני:

32.
התובע טוען כי ביום 2/6/11 נכנס הנתבע לחצר השייכת לרכוש המשותף של הבניין, הצמודה, כאמור לעיל, לדירת התובע, כשבידו מברג ארוך ו"קטר". באמצעות הקטר חתך הנתבע את כבל החשמל ואת צינור ההשקיה.
עוד נטען כי פעולות אלה של הנתבע לוו בדחיפתו של התובע, וכן באיומים: "אני אהרוג אותך", "ערבי מסריח", "אתה סרטן בבניין" ו- "אני אחזיר אותך לעזה".

כן נטען כי יורם, ששמע את הצעקות, הגיע למקום והרחיק את הנתבע תוך שהנתבע ממשיך ומקלל את התובע: "מחבל", "ערבי מלוכלך" ו - "סרטן בבניין שיש
להעיף אותו".


עוד נטען כי דברי הנתבע נשמעו גם ע"י אשתו של יורם וכן על ידי שכנים נוספים שהציצו מהחלונות.
33.
גם בעקבות אירוע זה הזמין התובע משטרה.

שוטר שהגיע למקום גבה עדויות וצפה בקלטת שתעדה האירוע במצלמת האבטחה.

הקלטת אף הוצגה בפני
.

מספר ימים לאחר האירוע (ביום 6/6/11) אף הגיש התובע בקשה לבית משפט למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ניתן צו זמני כנגד הנתבע, ולאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, הוארך תוקפו של הצו הנ"ל למשך ששה חודשים על בסיס התרחשות האירוע השני.
34.
בהודעת התובע למשטרה מיום 2/6/11 תיאר התובע את האירוע כדלקמן:

"היום בסביבות 18:45 בערך שמעתי קולות בגינה, הסתכלתי החוצה ראיתי שהשכן שלי
מקומה 5 בשם אריה רוזן
בתוך הגינה עם מברג וקאטר שהוא חותך חוט חשמל וצינור
השקיה של הגינה. כששאלתי אותו מה הוא עושה הוא אמר לי "מחבל" והמשיך לכיוון
הבית שלי בכוונה ובתנועה לחתוך את כבלי החשמל (....) כששוב שאלתי אותו "מה אתה
עושה? זוז מכאן ולמה יש לך מברג ביד" הוא המשיך עם תנועות מאיימות בידיים ומברג
ואמר לי: "אל תגע בי מחבל" (...) הוא המשיך בתנועות מאיימות והוא נצמד אלי עם כל
הגוף ואמר לי מילים כמו "ערבי מלוכלך, מחבל" וכל זה היה בצעקות. אני קראתי לשכן
מר יורם שוורץ שירד והוא אכן הגיע תוך שניות וכשהוא הגיע אריה רוזן
התרחק ממני
אבל המשיך עם הכללות (צ.ל. "קללות") ונעצות (צ.ל. "נאצות") הגזעניות. גם אשתו של
מר יורם שוורץ גברת סיגל גלעד הגיעה ואמרה למר רוזן שהיא מזועזעת מהקללות
והנאצות שהוא מטיח בי וגם אז הוא המשיך בנעצות".


עדות דומה מסר התובע במשטרה ביום 5/6/11:

"ביום חמישי (2/6/11. לא במקור) הגיע מר רוזן לרכוש המשותף הצמוד לביתי חמוש
במברג ביד אחת וקטר ביד השניה, חתך את צינור ההשקיה של הרכוש המשותף וכבל חשמל תאורה של הרכוש המשותף, המשיך לכיוון הכניסה לבית שלי תוך כדי שהוא קורה (צ.ל. "קורא") לי מחבל והוא מנסה לחתוך את כבלי החשמל והטלויזיה של הבית שלי. כשניסיתי למנוע זאת נדחפתי תוך כדי שהוא צועק ומאיים, אני אדקור אותך, ערבי מלוכלך אזרוק אותך מהמדינה (...) הגיעו שכנים ביום חמישי ששמעו את הקללות, הוא התרחק ממני אך המשיך עם הקללות הגזעניות המקרה קרה בשעה 18:45"
(הדגשות לא במקור).

35.
הנתבע מאשר התרחשות האירוע ככל שהוא נוגע לכך שחתך צנרת מים וחשמל, אך טוען כי האירוע לא לווה בקללות ו/או דברי נאצה מצידו.

עוד הוסיף כי האירוע התרחש לאחר שכשיצא מדירתו ראה בחור ערבי עומד ליד דלת דירתו כשהוא מחזיק סכין קצבים, וסבר כי מדובר במחבל. הבחור הערבי אמר לו שנשלח על ידי התובע לחתוך את הדגלים שהיו על גג הבנין (דגלים שתלה לרגל יום העצמאות שנחגג כחודש ימים קודם לכן), וכשעלה הנתבע לגג הבנין ראה כי הדגלים נחתכו ונקרעו לגזרים. הנתבע ירד בזעם למטה, ובדרך פגש שכן נוסף בבנין שאמר לו כי התובע וחבריו הינם "מאפיה" בבנין, וכי לא כדאי להתעסק איתם. אשר על כן הלך הנתבע לרכבו, לקח משם קטר ועימו חתך צינור מים בגינה שהינה רכוש משותף.

נטען כי את צינור החשמל לא הצליח לחתוך שכן בשלב זה יצא התובע מביתו.

הנתבע הוסיף וטען כי פעל כפי שפעל מאחר שהתובע עשה שימוש בחשמל ובמים של הבית המשותף על מנת להאיר ולהשקות חצר (שהינה רכוש משותף) אותה סיפח לביתו, וכן עשה זאת בתגובה לאירוע חיתוך הדגלים שהוברר כי התובע, כיו"ר ועד בית, דאג להזמנת אותו קבלן שהוריד את הדגלים (אוסיף כי התובע הציג בפני
מכתב שנכתב לועד הבית על ידי אחד הדיירים בו הוא מתלונן על הדגלים המתנופפים שגורמים לרעש, ועל כן ביקש מהועד באותו מכתב לדאוג להורדת הדגלים).

36.
הכרעה:


גם בכל הקשור לאירוע זה אני מקבלת במלואה את עדותו המהימנה של התובע שיש לה
סיוע וחיזוק בעדות יורם, אשתו של יורם – סיגל, והעדים הנוספים שהובאו: רוית וג'ני.

יורם העיד בפני
כך:

"הייתי בבית, זה היה סביבות 18:00, שמעתי צעקות. (...) החלון של חדר השינה שלנו
הוא מעל ראני ממש, שמענו צעקות "ערבים, איפה הערבי? מסריח", הסתכלתי, גם ראני
אמר לי "יורם, בוא לפה". (...) יצאתי לגינה וירדתי לכיוון של ראני. מר אריה רוזן
היה
שם עם קטר בגינה, או
עם מכשיר חיתוך, חתך כבלים, צעק "אני אחתוך לערבי הזה
כבלים, אלג'זירה, אלקעידה", והוא גם חתך. (...) אמרתי לאריה שיילך, שיפסיק, ואז
אשתי ירדה, אמרה שהיא לא מאמינה למשמע אוזניה ואיזה קללות. הוא אמר "ערבי
מסריח, אני אחזיר אותך לעזה, מחבל, אני מאביגדור ליברמן" "
( פרוט' עמ' 17 שר' 8).
37.
סיגל (אשתו של יורם) תארה את האירוע כדלקמן:

"שמענו צעקות רמות למטה, ירדתי למטה דרך הגינה שלי לראות מה הצעקות,
להתערב, לראות. ראיתי את מר אריה רוזן
עם צבת וקטר, אחרי שהוא מחבל בתוך השטח
של ראני, בגינה של ראני, כשהוא חותך לו כבלים אישיים שלו של התאורה, מגדף אותו
וראני לא ענה לשום דבר, שומר על סטטוס וכבוד. באתי ואמרתי לרוזן "למה אתה מדבר
אליו בצורה כזו?" "אני לא מאמינה שאתה אומר את המילים האלה". הוא אמר לו "ערבי
מסריח, מחבל בבניין", הוא בעיקר דיבר על הלאום ושזה מפריע לו שהוא נכנס לבניין של
יהודים" (פרוט' עמ' 9 שר' 7).
38.
לאמור לעיל אוסיף כי בקלטת מצלמת האבטחה שהוצגה בפני
(הקלטת הינה לצפיה בלבד ללא קול) נראה הנתבע כשהוא נכנס לחצר הבנין והולך לכיוון קצה הגינה (הנתבע אישר כי בקצה הגינה חתך צינור מים). בהמשך חוזר הנתבע לכיוון דירת התובע, אז נראה התובע כשהוא יוצא מביתו ומדבר עם הנתבע, כאשר ברור משפת הגוף, בפרט, של הנתבע כי נאמרים דברים לא נעימים.
39.
לאמור לעיל יש להוסיף את עדותה המהימנה של רוית (שכנה נוספת בבנין) אשר העידה ביחס לאירוע זה כך:

"ראני הסביר לו שהוריד את הדגלים כי זה הפריע לשכנים והוא אמר לו: אתה טרוריסט, אתה מחבל, צריך להחזיר אותך לעזה...הוא אמר לו מחבל וטרוריסט.

ש. למה לא כתבת בתצהיר טרוריסט ?

ת. כי מבחינתי טרוריסט ומחבל זה אותו דבר. זה מה שהוא קרא לו "מחבל וצריך להחזיר אותך לעזה". ראני לא אמר לו שום דבר. הוא שתק הוא היה המום"
– עמ' 25 שר' 8.
40.
ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי גם ביחס לאירוע זה התגלעו סתירות רבות, ביו היתר, בנוגע לטענת התובע לפיה החזיק הנתבע גם מברג וגם קטר, בעוד שמהקלטת ניתן לראות כי החזיק קטר בלבד.

על כך אומר שניים:

ראשית – גם הנתבע אישר בעדות שמסר בבית המשפט בהליך שניהל נגדו התובע למתן צו הטרדה מאיימת (ה"ט 10433/6/11) כי הגיע עם מברג וקטר – ראה עדותו בעמ' 8 שר' 8-9 לפרוט'. על בסיס עדותו אף קבעה כבוד השופטת מישורי בהחלטתה כך:

"אין חולק כי באירוע מיום 2/6/11 נכנס המשיב לחצר המבקשים כשהוא אוחז בידיו מברג וכן קטר. המשיב אישר כי חתך צינורות השקיה וחשמל".


שנית – מעיון בקלטת מצלמת האבטחה עולה בבירור כי הנתבע החזיק ביד אחת קטר (יד שמאל) וביד השניה (ימין) מברג ארוך בו אכן נפנף, בשלב מסויים, בתנועה מאיימת, כלפי התובע.
41.
בכל הנוגע לעדות בני משפחת שוורץ טען ב"כ הנתבע כי אין לתת בה כל אמון, שכן בינם לבין הנתבע קיים סכסוך מר בגינו אף הוגשה על ידי הנתבע בקשה לצו הרחקה בהתאם לחוק הטרדה מאיימת (כאשר ניתן בהסכמה צו הדדי), ומכאן שאותם עדים מבקשים רעתו של הנתבע. כן נטען כי משפחת שוורץ חברה יחד עם התובע על מנת להצמיד לדירותיהם שטח משותף – גינה, ומכאן שיש להם אינטרס מובהק לעזור לתובע ולפגוע בנתבע.
42.
אכן, לא נעלמה מעיני העובדה כי בין הנתבע לבין יורם ואשתו סיגל, ובין והוריו של יורם שררו יחסים מתוחים ששיאם הגיע בהגשת בקשה לבית המשפט מטעם הנתבע למתן צו בהתאם לחוק הטרדה מאיימת, ובסופו של יום אף ניתן צו הרחקה הדדי.
ואולם יובהר כי הבקשה למתן צו הטרדה מאיימת ככל שהוא נוגע ליחסים בין הנתבע למשפחות שוורץ הוגשה רק ביום 5/9/12 (ה"ט 14662/9/12) – זמן רב לאחר האירוע הנטען ולאחר שהוכנו ונחתמו התצהירים של העדים, וכן זמן רב לאחר שהוגשה התביעה בתיק דנן.
בנוסף - לא התרשמתי מעדות בני משפחת שוורץ כי הם מחפשים רעתו של הנתבע, בטח ובטח לא במחיר של אמירת דברי שקר.
כך, למשל, סיגל אישרה גם מצידה התנהגות לא ראויה (לטעמי) של הנחת זבל בפתח ביתו של הנתבע (זבל שלטענת סיגל נזרק לגינה הסמוכה לדירתה על ידי הנתבע).

סיגל אף העידה כי ילדיה נהגו לשחק עם ילדיו של הנתבע (עמ' 8 שר' 28).
43.
מכל מקום הן ביחס לאירוע הראשון והן ביחס לאירוע השני נתמכת עדותו המהימנה של התובע, בעדויות שתי עדות נוספות (ג'ני ביחס לאירוע הראשון ורוית ביחס לשני האירועים) שאינן מסוכסכות עם הנתבע, ושהוברר כי אף אינן מצויות בקשר חברי מיוחד עם התובע.

עדויות ג'ני ורוית היו, כאמור, מהימנות ומשכנעות.

אוסיף כי רוית (העובדת כמנהלת מחלקת רנטגן במחלקת פה ולסת ברמב"ם) נחקרה ארוכות ע"י ב"כ הנתבע בנוגע לקשר שלה עם התובע, והעידה כי מעולם לא ביקרה בביתו (עמ' 23 שר' 29). כן העידה כי ביוזמתה פנתה לתובע לאחר האירועים, סיפרה לו שהיתה עדה למה שהתרחש, וכי תהיה מוכנה להעיד ביחס לאירועים אלו.
44.
עוד ראוי להוסיף ביחס לאירוע השני, ועל אף שהדבר אינו נדרש להכרעה בסוגיה שבמחלוקת, כי
אין בידי לקבל את עדות הנתבע לפיה מנע התובע כניסה לשטח הציבורי.
בחינת סרט מצלמת האבטחה מלמדת כי הנתבע הצליח להיכנס לגינה ללא כל קושי. במקום היה כלב שנראה ידידותי במיוחד, אשר קידם את פני הנתבע בכשכוש זנב, ובוודאי לא כלב נושך ומאיים כפי שטען בפני
הנתבע.

45.
בנוגע להיות הדברים שנאמרו במהלך האירוע השני ("ערבי מחבל", "ערבי מסריח", ו – "צריך להחזיר אותך לעזה") בבחינת לשון הרע, אין לי אלא לחזור על האמור בסעיפים 23-30 לעיל ולהוסיף כי מדובר בהתבטאות עגומה ביותר, עולבת ומשפילה.

האירוע השלישי:


46.
נטען כי כחצי שעה לאחר קרות האירוע השני, וכשניידת המשטרה שהוזמנה ע"י התובע
הייתה במקום צעק הנתבע, בסמוך לניידת, כאשר מסביב מתקהלים שכנים נוספים:

"הערבי הזה הוריד ורמס את דגלי ישראל", ו- "הערבי המחבל הזה הביא ערבי אחר


שהסתובב עם סכין על הגג".

47.
דברים אלו לא הוכחו כראוי שכן בשתי הודאות שמסר התובע במשטרה (הן בהודאתו מיום 2/6/11 והן בהודאתו מיום 5/6/11) אין זכר לטענה כי התרחשו שני אירועים נפרדים באותו יום (2/6/11) בהם קילל וגידף הנתבע את התובע גם בהמשך ליד השוטרים.

ודוק - גם בעדות יורם אין זכר להתקיימות אירוע נוסף ליד השוטרים.
48.
אוסיף כי לצורך הוכחת אירוע זה אף ניתן היה לזמן לעדות את השוטר שהגיע למקום ברם הדבר לא נעשה.
49.
לא נעלמה מעיני עדות סיגל שהעידה כי הנתבע חזר על הדברים גם באוזני השוטר שהגיע למקום, ואולם משאין לעדות זו זכר בעדות התובע במשטרה (עדות שנמסרה, כאמור, עוד באותו יום וכן 3 ימים לאחר מכן) ומשאין לכך זכר בעדות יורם – אין בכוונתי לקבלה.

מכל מקום ואף לו היה מקום לקבלה, הרי שיש לראות את הדברים שנאמרו ליד השוטר כחלק מהאירוע השני שהתרחש זמן קצר קודם לכן, ולא כאירוע נוסף וחדש.

האירוע הרביעי:


50.
נטען כי ביום 4/6/11 פגשו הוריו של יורם (מירה וארד שוורץ) את הנתבע בחניית הבית המשותף, ושאלו אותו מדוע אינו מסיר את דגלי המדינה שתלה על גג הבית לכבוד יום העצמאות, שכן חלף זמן רב מתום חג (הוברר כי לאחר הסרת הדגלים על ידי הקבלן שהזמין ועד הבית ביום 2/6/11 תלה הנתבע את הדגלים מחדש).

בתגובה לפניה זו השיב להם הנתבע, ע"פ הטענה: "הערבי הזה לא יוריד שום דגל והם ישארו
שם לתמיד" ו- "יש לנו מחבל בתוך הבניין שיש להעיף אותו" וכן- "כל מי שעימו הינו

משתף פעולה: משת"פ" –
ראה האמור בתצהיר מירה ובעדותה.
51.
בניגוד לעדות מירה העיד בעלה – ארד, אחרת:

"אשתי ואני היינו בחופשה. חזרנו הביתה, ראינו שכל הבית מלא דגלים. שאלנו את
אריה, פגשנו אותו במגרש חנייה ושאלנו אותו מה הדגלים האלה, הוא אמר שזה ליום העצמאות, אמרנו "לכמה זמן אתה משאיר את זה?" והוא ענה שהוא משאיר את זה לכל
הזמן, שזה דגלי ישראל. אמרנו לו שאנחנו לא מסכימים שהוא ישאיר את זה. הוא לא ענה לנו, לא התייחס. לא אמר שום דבר".

ארד לא הזכיר בעדותו, ולו ברמז, את הביטויים הפוגעניים שנטען כי הנתבע אמר באירוע
זה ואף העיד כי הנתבע, כאמור: "לא ענה לנו, לא התייחס. לא אמר שום דבר".
52.
אוסיף כי אף לאחר שארד נתבקש על ידי בא כוח התובע לשוב ולקרוא את האמור בתצהירו, ולאחר שנשאל ע"י ב"כ התובע שוב מה קרה, הוא לא ציין דבר בנוגע לביטויים פוגעניים שאמר הנתבע על התובע וכל שהעיד בעניין זה היה:

"אחרי שאני קורא את התצהיר, הוא (הנתבע. לא במקור) אמר שהוא לא יוריד את
הדגלים"
(פרוט' עמ' 15 שר' 24).
53.
לאמור לעיל אוסיף כי גם כשנשאלה סיגל (אשתו של יורם) מה ידוע לה על אירוע זה
סיפרה:

"אני יודעת היה אירוע שלא כ"כ נכנסתי אליו. אני יודעת שהיה משהו אחרי יום
העצמאות שרצו להוריד את הדגלים ואני חושבת שמר אריה רוזן
התנגד להוריד את
הדגלים אחרי החג" .


דהיינו – גם היא לא הזכירה דבר בנוגע לביטויים הנטענים, וברי כי לו הייתה שומעת מהורי
בעלה כי דברים מסוג זה נאמרו ע"י הנתבע הייתה מספרת על כך.
54.
בהתחשב באמור לעיל אין בידי לקבל עדותה של מירה העומדת בסתירה לעדות בעלה,
ומכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח התרחשות האירוע הרביעי כנטען.

האירוע החמישי:


55.
נטען כי ביום 5/6/11, בעת שהתובע ואשתו היו בבית, נשמע לפתע רעש חזק מכיוון החצר הסמוכה לדירתם, ומיד לאחר מכן נכבה החשמל בדירה. בדיעבד הוברר כי ארע קצר בעקבות זריקת בקבוק אקונומיקה לחצר (הנוזל התפזר וניתז גם לכיוון שקע החשמל).
התובע ואשתו יצאו לחצר, והבחינו, לטענת התובע, בבקבוק אקונומיקה נוסף שנזרק מכיוון דירתו של הנתבע.
עוד נטען כי לאחר שהתובע ואשתו נכנסו בחזרה לביתם נזרקו שני בקבוקי אקונומיקה נוספים. האקונומיקה שהתפזרה נכנסה גם לבריכת נוי שהייתה בחצר וגרמה למות הדגים שהיו בה ולהרס צמחייה.
56.
בעקבות אירוע זה הזמין התובע משטרה ונגבתה עדות.

כן הוגשה לאחר האירוע, כפי שכבר צויין לעיל, בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב- 2001, ניתן צו זמני כנגד הנתבע, ולאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, הוארך תוקפו של הצו הנ"ל למשך ששה חודשים, ברם הנימוק שניתן על ידי כבוד השופטת מישורי למתן הצו התמקד באירוע השני (חיתוך הצינור) עליו לא היתה כל מחלוקת, ולא התקבלה כל הכרעה ביחס לטענת התובע בדבר מעורבות הנתבע בהתרחשות האירוע הרביעי – זריקת האקונומיקה.
57.
הנתבע מכחיש מכל וכל את מעורבותו גם באירוע זה.




58.
הכרעה:


גם ביחס לאירוע זה לא הורם הנטל הדרוש להוכיח כי הנתבע היה מעורב בזריקת הבקבוקים. התובע העיד כי לא ראה את הנתבע משליך את הבקבוקים, ואוסיף כי בעדות שמסר התובע במסגרת ה"ט 10433/6/11 ביום 6/6/11, לא העיד כי ראה את הבקבוק השני שנזרק כפי שהעיד בתיק זה:

"אתמול..בלילה נזרקו לגינתי ארבעה מיכלי אקונומיקה..".


כן ראה עדותו ביום 13/6/11:

"בקבוקי אקונומיקה נזרקו לחצר".

התובע אף לא זימן לעדות את רעיתו שנטען כי היתה עדה לזריקת הבקבוק השני ולזיהוי מקום הזריקה מדירת הנתבע.

אוסיף כי גם המשטרה לא הגיעה, ככל הנראה, למסקנה כי קיימות ראיות מספקות על מנת לקבוע כי הנתבע הוא זה שזרק את הבקבוקים, שכן עד היום לא הוגש נגדו כתב אישום.
59.
יובהר כי עסקינן בטענה כבדת משקל שעשויה להיות לה משמעות פלילית.

הלכה פסוקה היא כי על מנת להוכיח טענה ממין זה בהליך אזרחי, דרושה מידת הוכחה מוגברת המושפעת ממהות הנושא וממידת החומרה, היינו: כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר: ראה דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל פ"ד מ(1) 589, ע"א 678/86 חניפס נ' סהר פ"ד מג(4) 177, ע"א 78/04 המגן נ' גרשון, ניתן ביום 5/10/06.
מכל מקום ובין אם נאמר כי די ברמת ההוכחה הרגילה בהליך אזרחי, לא הרים התובע את הנטל הדרוש להוכיח כי הבקבוקים נזרקו על ידי הנתבע.

60.
לסיכום האמור עד כה יש לקבל טענות התובע ככל שהן נוגעות להתרחשות האירוע הראשון והשני, ולדחות טענותיו ביחס להתרחשות האירועים האחרים.

61.
שאלת הפיצוי:


ב"כ התובע עומד על פסיקת כפל פיצוי בגין הטענה כי מדובר בפרסום שנועד לפגוע.
ב"כ הנתבע טוען כי ככל שיקבע כי מדובר בלשון הרע, אזי, יש לתת משקל לכך שהפרסום נעשה בפני
קומץ אנשים, כי מאז ועד היום לא ארעו אירועים דומים, וכי לא נגרם לתובע כל נזק מהפרסום.
הכרעה:
נתתי דעתי לתוכן הפרסום שהינו פוגע, משפיל ומבזה, וכן לעובדה כי מדובר בפרסום דומה שחזר על עצמו בשני אירועים שונים.
מנגד נתתי דעתי לכך שהפרסום נעשה בפורום מצומצם מאוד של שכנים, שהוברר כי בחלקם הינם שכנים מיודדים עם התובע המעריכים אותו, וכאשר ברור כי הפרסום לא התקבל אצל השומעים כאמת עובדתית.
כן נתתי דעתי לכך שמדובר בדברים שנאמרו בלהט אירועים – עובדה שיש בה כדי להחליש את יסוד הכוונה לפגוע (הפרסום הראשון נעשה, ככל הנראה, בעקבות הגעת פקחי העיריה לבחון את השיפוץ שמבצע הנתבע נוכח תלונת ועד הבית, ואילו הפרסום השני נעשה בעקבות אירוע הורדת הדגלים על ידי עובד שנשלח מטעם ועד הבית לבצע את הורדת הדגלים שתלה הנתבע).
לאחר שקילת האמור לעיל אני סבורה שיש להעמיד הפיצוי הראוי בגין כל אירוע על סך של 12,500 ₪, ובסה"כ – 25,000 ש"ח.

62.
סוף דבר – הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, והחזר מחצית מהאגרות ששולמו (בהתחשב בסכום שנפסק ביחס לסכום התביעה).

כן ישיב הנתבע לתובע את ההוצאות שנפסקו בגין הגעת העדים מטעם התובע.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום,
ט' אייר תשע"ג, 19 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 33479-06/11 ראני טנוס נ' אריה רוזן (פורסם ב-ֽ 19/04/2013)