Google

יגאל חבר - איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה, מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה

פסקי דין על יגאל חבר | פסקי דין על איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה | פסקי דין על מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה |

45706-03/13 ברע     25/04/2013




ברע 45706-03/13 יגאל חבר נ' איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה, מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 45706-03-13






ניתנה ביום

25 אפריל 2013

יגאל חבר
המבקש

-
1.איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה

2.מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה

המשיבים

בשם המבקש-בעצמו
בשם המשיבים -עו"ד אביבית נחמיאס
ועו"ד יצחק טיבי


החלטה

השופט אילן איטח

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 7.3.13 (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי ומר ישראל פרידמן; פ"ה 46984-01-13), בה נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני כנגד פיטוריו.

הרקע לבקשה
2.
המבקש הועסק באיגוד הערים לכבאות והצלה טבריה
(להלן - האיגוד), משנת 1990 במשך למעלה מ-17 שנים. בתפקידו האחרון שימש המבקש כמפקד שירות הכבאות של האיגוד בדרגת טפסר. העסקת המבקש בתקופה הרלוונטית הוסדרה ב"חוזה מיוחד להעסקת עובד" מיום 10.7.01, שתוקפו החל מיום
1.1.01 (להלן - החוזה).

3.
ביום 7.1.08 נעצר המבקש ובהמשך שוחרר בתנאים מגבילים, שאחד מהם היה הרחקתו ממקום העבודה – תחילה לתקופה של 30 יום, ולאחר מכן לתקופות נוספות שהוארכו מפעם לפעם. ביום 23.7.08 הוגש כנגד המבקש כתב אישום והחל להתנהל משפט בעניינו. בהמשך בוטל צו ההרחקה.

4.
על רקע האמור פתח האיגוד במהלך חודש 3/10 בהליכים להשעיית המבקש, וביום 8.3.10 התקיים דיון בהשעייתו בועדת השימוע מטעם האיגוד. בהמשך המליצה ועדה זו ליו"ר האיגוד להשעות את המבקש מעבודתו, וביום 14.3.10 אימץ יו"ר האיגוד את המלצתה כאמור. אלא שלהשעיה זו לא היה כל תוקף, שכן לפי הוראת סעיף 20 (1)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978 (להלן - חוק המשמעת), אשר אין חולק כי הוא חל גם על האיגוד, הסמכות להשעות עובד בעקבות הגשת כתב אישום נתונה בידי בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בלבד. בהתאם לכך פנה יו"ר האיגוד, ביום 27.4.10, לבית הדין למשמעת בבקשה להורות על השעייתו של המבקש. ביום 23.6.10 הורה אב בית הדין למשמעת על השעיית המבקש מעבודתו החל מיום 14.3.10 ועד לתום 15 ימים מגמר ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. הלכה למעשה, מאז מושעה המבקש מהעבודה ומקבל שכר בהתאם לכללים הקבועים בחוק המשמעת.

5.
ביום 15.10.12 ניתנה הכרעת דין במשפטו של המבקש, אולם הטיעונים לעונש טרם נשמעו.

6.
בהמשך, זימן יו"ר הוועדה הקרואה של האיגוד – ועדה שמונתה בין לבין, את המבקש לשימוע. השימוע התקיים ביום 11.12.12. במהלך השימוע טען המבקש לאי חוקיות השימוע במועד הנ"ל, מהטעם שההליך הפלילי בעניינו טרם הסתיים. חרף טענותיו המליצה ועדת השימוע לפטר את המבקש לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא פיצוי פיטורים. ביום 15.1.13 שלח נציב הכבאות וההצלה מכתב ליו"ר הועדה הקרואה, בו ציין כי אינו מתנגד לפיטורי המבקש וכי הוא מאשר כי קוימה עימו חובת התייעצות לעניין הפיטורים. ביום 16.1.13 התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה הקרואה ובמהלכה הוחלט, בין היתר, לאמץ את המלצת ועדת השימוע כאמור. בהתאם לכך נשלחה למבקש עוד באותו היום הודעה על הפסקת עבודתו. נוכח הפיטורים, חדל המבקש לקבל את שכרו בתקופת ההשעיה והחל לקבל גמלת פרישה.

הבקשה לסעד זמני בבית הדין האזורי
7.
ביום 24.1.13 פנה המבקש לבית הדין האזורי בבקשה לצו מניעה זמני כנגד פיטוריו וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי. בין לבין, במהלך הדיון בבקשה, נכנס לתוקפו חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012 (להלן - חוק הרשות). במסגרת חוק זה (ביום 8.2.13) איגודי הערים לכבאות הועברו לרשות הארצית לכבאות והצלה ועובדי האיגוד הפכו לעובדי המשיבה. לגבי שאלת קיומם של תנאים מוקדמים לכך חלוקים הצדדים.

8.
בתמצית, המבקש טען פיטוריו נעשו בחוסר סמכות ובניגוד להחלטת יו"ר בית הדין למשמעת שקבע כי מועד סיום השעייתו הינו בתום 15 ימים מגמר ההליך הפלילי המתנהל נגדו; לפי חוק המשמעת מי שמוסמך לפטרו בשל הרשעתו בפלילים הוא בית הדין למשמעת וכי החלטת הוועדה הקרואה אינה יכולה לבוא במקום החלטת בית הדין למשמעת; הפיטורים לא בוצעו על פי הנוהל שנקבע בחוזה, שכן לא ניתנה למבקש הזדמנות להעלות בפני
הוועדה הקרואה את טענותיו בעניין הפיטורים; האיגוד ניסה לכל אורך הדרך לפגוע בזכויות המבקש אף במחיר התעלמות מהחלטות בית המשפט, מהחוק, ומנוהל הפיטורים שנקבע בחוזה; ההחלטה על הפיטורים התקבלה בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים, בשל סיום תפקידה של הוועדה הקרואה ביום 8.2.13; מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, שכן יוותר ללא מקור פרנסה עם הפסקת תשלום דמי ההשעיה, בעודו המפרנס העיקרי של משפחתו.

החלטת בית הדין האזורי
9.
בבית הדין האזורי התקיימו מספר דיונים, אשר במסגרתם עלתה האפשרות כי המבקש יפרוש בהסכמה. משהמגעים שבין הצדדים לא הבשילו, נשמעו סיכומים וביום 7.3.13 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, תוך שבית הדין מציין כי קביעותיו הן לכאוריות בלבד.
בהחלטתו קבע בית הדין כי בית הדין למשמעת הוא בעל הסמכות להורות על פיטוריו ועל סיום ההשעיה בשל הסיבה הקשורה לאותו הליך פלילי. עם זאת נקבע כי אין בכך כדי למנוע החלטה של הגוף המוסמך על פי הוראות הדין והחוזה להורות על סיום העסקתו בשל סיבה אחרת. בית הדין דחה את טענת האיגוד שביקש להקיש למקרה הנוכחי מהנפסק בפרשת משעול[1]

, שם נקבע כי לשם אי הארכת חוזה העסקה של עובד בכיר בשל כתב אישום שהוגש נגדו אין לא נדרשת החלטת בית הדין למשמעת. בית הדין האזורי קבע כי ההלכה בפרשת משעול אינה רלוונטית לעניינו של המבקש, מהטעם שהחוזה של המבקש הוא לתקופה בלתי קצובה, בשונה מהנסיבות בפרשת משעול שם דובר על חידוש חוזה לתקופה קצובה. לפיכך נקבע על ידי בית הדין האזורי כי כל עוד עילת הפיטורים של המבקש היא עבירות המשמעת, לרבות אלה שהתבררו במסגרת ההליך הפלילי, הסמכות לפטר את המבקש נתונה לבית הדין למשמעת. ביתה דין קבע כי לכאורה פירוק האיגוד ואי קליטתם ה"אוטומטית" של העובדים כעובדי הרשות, ייתכן ומצדיק את סיום ההתקשרות עם המבקש, לאחר שניתנה הכרעת דין המרשיעה אותו בחלק מסעיפי האישום.
ביחס למאזן הנוחות קבע בית הדין כי זה נוטה לטובת האיגוד. בעניין זה נקבע כי הסעד המבוקש על ידי המבקש הינו כספי גרידא, ובמידה שתביעתו תתקבל, יוכל הוא לקבל מהאיגוד (דרך מדינת ישראל שממשיכה את פעילותו) פיצוי מלא עבור הנזק שנגרם לו. מנגד, אם תתקבל הבקשה, המבקש ימשיך להיות חלק ממצבת העובדים של האיגוד, גוף שאינו קיים עוד, והמדינה תצטרך להמשיך בתשלום דמי ההשעיה. בנוסף, נדחתה טענת המבקש לפיה הוא יוותר ללא מקור פרנסה אם תדחה בקשתו, מהטעם שזכאותו לפנסיה לא נפגעה.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

נימוקי הבקשה
10.
במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו בבקשה לסעד זמני ומוסיף כי שגה בית הדין בכך שלא נעתר לבקשה, שכן פועל יוצא של קביעתו כי הפיטורים נעשו ללא סמכות הינו ביטולם; שגה בית הדין בכך שנתן משקל לטענת האיגוד לפיה עובדים שהועברו מהאיגוד לרשות הכבאות נאלצו לעבור מבחנים, שכן סעיף 115 לחוק הרשות קובע כי העברת עובדים מהאיגוד לרשות תעשה ללא תנאים; שגה בית הדין בהתייחסו להעברת המבקש מהאיגוד לרשות; הדיון בפיטורי המבקש ללא סמכות על ידי הוועדה הקרואה נפרד ושונה מהדיון בשאלת העברתו מהאיגוד לרשות; ראוי כי עניין העברת המבקש מהאיגוד תהיה כרוכה בדיון שינוהל ברשות על ידי עובדי הרשות ושיכלול גם את הופעת המבקש בדיון; בית הדין לא נתן דעתו לכך שלא ניתנה למבקש הזדמנות להשמיע לפני הוועדה הקרואה את טענותיו בעניין הפיטורים וכי הצגת הליך הפיטורים על ידי יו"ר האיגוד בפני
הוועדה הקרואה אינו יכול לבוא במקום הופעת העובד עצמו בפני
הוועדה הקרואה; שגה בית הדין בקובעו כי המדובר בסעד כספי גרידא, שכן בבסיס הבקשה עומדים ערכים נוספים שנפגעים כתוצאה מהשארת הפיטורים על כנם.
בנוגע למאזן הנוחות טוען המבקש כי הנזק הכלכלי, הנפשי והמוראלי שיגרם לו כתוצאה מאי מתן הסעד עולה על הנזק שיגרם למדינה. בתשובתו טען שאינו מקבל פנסיה מבלי להבהיר את סיבת הטענה משאין מחלוקת על הזכאות.

11.
הרשות (להלן גם - המדינה), אשר אין חולק כי נכנסה בנעלי האיגוד לצורך הליך זה, טוענת בתגובתה כי הלכה פסוקה היא שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד ביניים או סירוב לתיתו; במקרה הנדון האיגוד היה מוסמך לפטר את המבקש בהתאם לחוזה; אין בהחלטת בית הדין למשמעת על השעיית המבקש בכדי למנוע מהמעביד להפעיל את סמכותו ולפטר את העובד לפני מועד זה בהתאם לחוזה; פגיעה בפררוגטיבה זו של המעביד משמעה כי בית הדין למשמעת מפעיל סנקציה כנגד המעביד ולא כנגד הנאשם - ולכך אין בית הדין המשמעתי מוסמך. לפיכך מתבקש בית דין זה לקבוע כי שגה בית הדין האזורי בקובעו כי רק בית הדין למשמעת מוסמך להורות על פיטוריו של המבקש. עוד טוענת הרשות כי בנסיבות המקרה הנדון ניתן לבצע היקש מהנפסק בפרשת משעול ולראות במעבר של עובדי האיגוד לרשות כסיומה של תקופת עבודה באיגוד וחידוש חוזה העבודה ברשות (במדינה); משכך ההחלטה על פיטורי המבקש הינה החלטה מנהלית שהתקבלה בסמכות, משיקולים ענייניים, במידתיות ובסבירות.
בנוגע למאזן הנוחות טוענת הרשות כי זה נוטה בבירור לטובתה הן מהטעמים שפורטו בהחלטת בית הדין והן לנוכח האינטרס הציבורי המובהק, תוך מתן משקל ראוי לתדמית השירות הציבורי, טוהר המידות והצורך לשמור על אמון הציבור; שעה שהסעד המבוקש הינו כספי גרידא ומשהובהר כי המבקש זכאי לפנסיה, הרי אין כל חשש שיוותר ללא מקור פרנסה, מה עוד שאי מתן הסעד כעת הינו בר תיקון בדיעבד במסגרת התביעה העיקרית, ככל שתתקבל.

12.
במסגרת תשובתו חוזר המבקש על טענותיו בבקשה ומוסיף, בין היתר, כי המדינה זנחה בתגובתה את טענתה כי היה על עובדי האיגוד לעבור מבחנים על מנת להיות עובדי הרשות (המדינה); המדינה העלתה טענה חדשה בדיעבד לפיה אין מדובר במבחנים אלא "בקריטריונים" המופיעים בסעיף 115 לחוק הרשות; המדינה לא פירטה בתגובתה מהם אותם "קריטריונים" לכאורה אליהם מתייחסת ולא הביאה בדל של ראיה על מנת להוכיח את קיומם.

הכרעה
13.
לאחר עיון בטענות המבקש ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי מטעמי יעילות דין בקשת רשות הערעור להידחות. ואלה טעמיי בתמצית:
א.
ככלל, החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה[2]

.
ב.
אף אם תתקבל טענת המבקש כי פיטוריו לקו בשלושה: נעשו לפי החלטת בית הדין למשמעת מקום שלכאורה נדרש לעשות כן; נעשו מבלי שהמבקש עצמו נשמע כנדרש בחוזה; ולא נקלט לשירות המדינה נוכח הוראות סעיף 115 לחוק הרשות שלכאורה ומתוך לשון הסעיף, לא הציב קריטריונים לקליטה לגבי עובדים בותק שלו – לא יהיה בכך כדי להצדיק להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. זאת בשל מאזן הנוחות. ואסביר:
ג.
ממילא אין המבקש עובד באיגוד בהיותו מושעה מעבודתו זמן רב. יתרה מזאת, נוכח החלטת בית הדין למשמעת המבקש אף אמור להמשיך בהשעייתו לו היו מבוטלים הפיטורים. משכך, למעשה בקשת המבקש לסעד זמני הינה במהותה לצו עשה כספי. על פני הדברים, ברי כי במקרה ותביעת המבקש תתקבל אין מניעה כי המבקש יקבל מהמדינה פיצוי עבור הנזק שנגרם ויגרם לו בנוסף לסעד של חידוש יחסי העבודה. כמו כן, אין מדובר במצב בו נשבר מטה לחמו של המבקש – על פי קביעת בית הדין האזורי ועל פי הודית הרשות, המבקש אמור לקבל פנסיה.
ד.
בנסיבות אלה, ומטעמי יעילות אני סבור כי נכון יהיה לברר את התיק העיקרי, ולו בלוח זמנים מהיר ככל הניתן, ולייתר את הצורך בניהול הליך ביניים.

14.
סוף דבר

- הבקשה נדחית. בית הדין האזורי יזרז את שמיעת ההליך העיקרי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



ניתנה היום,
ט"ו אייר תשע"ג (25 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]

ע"ע (ארצי) 202/07 מדינת ישראל- שוקי משעול, (24.9.07) (להלן - פרשת משעול).
[2]

דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995).







ברע בית הדין הארצי לעבודה 45706-03/13 יגאל חבר נ' איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה, מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה (פורסם ב-ֽ 25/04/2013)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים