פסקי דין על יעקב קפלן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

14209-03/11 עבל     30/05/2013




עבל 14209-03/11 יעקב קפלן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 14209-03-11




ניתן ביום
30 מאי 2013




יעקב קפלן

המערער



-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת רונית רוזנפלד
, השופטת לאה גליקסמן
נציג ציבור (עובדים), מר ראובן בוימל,
נציגת ציבור (מעבידים) גב' רות הורן


בשם המערער – עו"ד אלונה שימקין

בשם המשיב – עו"ד אורה קרן


פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר
1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' הדסה שליסל ומר לורנס יצחק; בל' 4256/08), אשר דן בשאלה האם "שכרו הרגיל" של המערער עובר לתאונת העבודה מיום 31.1.1997 כולל גם תשלומים בגין הבראה, חופשה שנתית ובונוס.
2.
נקדים ונאמר, כי בדיון שהתקיים בפני
נו צמצם המערער את ערעורו לנושא דמי הבראה בלבד, ולפיכך פסק הדין יעסוק ברכיב זה בלבד.

התשתית העובדתית וההליך בבית הדין האזורי
3.
בעקבות פסק-דינו של בית דין זה בעב"ל 439/03, הוכר המערער כמי שנפגע בעבודה ביום 31.1.1997. לאור קביעה זו, קבע המשיב (להלן – המוסד) את זכאות המערער לדמי הפגיעה בהתאם לשכרו בשלושת החודשים שקדמו ליום בו נפגע בעבודה.
4.
המערער פנה למוסד בבקשה לכלול בתחשיב זכאותו לדמי פגיעה גם את תשלום דמי ההבראה ששולמו בחודש יולי 1997, פדיון ימי חופשה משנת 1997 ומענק בסך 20,000 ₪ אשר קיבל בשנת 1998. המוסד דחה את בקשת המערער.
5.
המערער לא השלים עם דחיית בקשתו, ולכן הגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי.
6.
המחלוקת בין הצדדים הייתה לגבי סיווגם של התשלומים השנויים במחלוקת, אשר פורטו לעיל. המערער סבר, כי יש לסווגם כ"הפרשים", כהגדרתם ב
תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח)

התשנ"ה - 1995 ולשייכם
באופן יחסי גם לשלושת החודשים שקדמו ליום בו נפגע. מנגד סבר המוסד,
כי תשלומים אלו מהווים "תשלום נוסף", כהגדרתו בתקנות, ובנסיבות העניין הרי שיש לשייכם לחודש בו שולמו, ולכן אין להכלילם בשכר הקובע לצורך תשלום דמי פגיעה.
7.
בית הדין האזורי, אחר ששמע את טענות הצדדים, קבע כי בהתאם לפסיקה דמי הבראה הינם "תשלום נוסף", וכי טענת המערער, לפיה יש לראות בדמי ההבראה "הפרשים" - דינה להידחות. בית הדין האזורי הוסיף, כי

בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות כנוסחן בשנת 1997, הרי שדמי ההבראה, אשר שולמו למערער בחודש יולי 1997, לא עלו על מחצית משכרו באותו החודש, ולכן יש לזקוף הכנסה זו לחודש בה שולמה, ובשל כך דין התביעה ברכיב זה להידחות. יוער, כי בית הדין האזורי דחה את התביעה גם לגבי הרכיבים האחרים, ברם כאמור, אין אנו נדרשים לכך במסגרת ערעור זה.

הערעור
תמצית טענות הצדדים בערעור
8.
המערער טוען, כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי יש להגדיר את דמי הבראה כ"תשלום נוסף", וכי טעה בכך שהסתמך בעניין זה על פסק הדין בעב"ל 1166/00 הלפרין - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 30.11.2003 (להלן- עניין
הלפרין); כי יש לראות את דמי ההבראה ששולמו למערער בחודש יולי 1997 כ"הפרשים" כאמור בסעיף 4 לתקנות, שכן הם משולמים מידי שנה בכל חודש יולי, ונלקחים בחשבון ההכנסה השנתית של כל עובד; כי צריך לראות תשלום זה כתשלום שיש לפרסו על פני כל החודשים שבגינם שולם, ואין הצדקה לצרף תשלום זה דווקא לחודש שבו הוא משולם בפועל;
עבור תשלום דמי הבראה משולמים דמי ביטוח לאומי, ועל כן יש להכלילו בשכר הקובע את בסיס חישוב הגמלה; יש לחלק את סכום דמי ההבראה לשנים עשר חודשים, ולהוסיף סכום זה לכל חודש מהחודשים שנלקחו בחשבון לצורך חישוב תשלום דמי הפגיעה.
9.
המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, והוסיף כי אין לסטות מההלכה שנקבעה על ידי בית זה בעניין הלפרין, ולפיה יש לראות בדמי הבראה כ"תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנות, וגם אם הוראת התקנה (אשר שונתה לאחר מכן) אינה

מיטיבה עם המערער, ואף לדידו יוצרת תוצאה בלתי צודקת, אין בכך כדי להשליך על ישום הוראות התקנות.

דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים כפי שמצאו ביטוים בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מנימוקים כפי שנפרט להלן.

התשתית הנורמטיבית
11.
סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) קובע כי "דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח ...". סעיף 98 לחוק קובע, כי "שכרו הרגיל" של מבוטח יחושב בהתאם להכנסתו ב-90 הימים שקדמו למועד הפגיעה. בס"ק (ב) באותו סעיף נקבעה הגדרת "הכנסה" לעניין סעיף זה במילים האלה: "במבוטח לפי סעיף 75(א)(1)- ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח". מכאן הזיקה שבין ההכנסה לעניין שיעור דמי הפגיעה להכנסה לגבי תשלום דמי ביטוח.
12.
ב
תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח)

התשנ"ה – 1995
, (להלן- התקנות) כנוסחן במועד הרלוונטי לענייננו, נקבע כך:
תקנה 1 מגדירה "שכר חודשי רגיל" - שכר שנהוג לשלמו לעובד מדי חודש; "תשלום נוסף" - שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים.
תקנה 4 קובעת כי "הפרשים ייראו כשכרו החודשי הרגיל של העובד, בעד
החודשים שבעדם שולמו".
ובתקנות 5 ו-6 נקבע כי:
5.
(א) על תשלום נוסף בשיעור מחצית שכרו החודשי הרגיל של העובד
או
יותר יחולו הוראות תקנה 6.

(ב) תשלום נוסף בשיעור הנמוך ממחצית שכרו החודשי הרגיל של העובד, יצורף - לעניין תשלום דמי ביטוח - לשכר החודש שבו הוא שולם.
6.
(א) שולם תשלום נוסף בעד תקופה החלה בשנת המס שבה שולם (להלן-שנת המס השוטפת), או בעד תקופה החלה בשנת המס שלאחריה, ינהגו, לעניין תשלום דמי ביטוח כמפורט להלן:
(1) שולם התשלום הנוסף בחודש ינואר – יחולק התשלום הנוסף במספר החודשים שבהם הועסק העובד בשנת המס שקדמה לשנת המס השוטפת, והמנה תצורף לשכרו החודשי הרגיל של העובד בכל אחד מהחודשים האמורים;

(2) שולם התשלום הנוסף לאחר חודש ינואר – יחולק התשלום הנוסף במספר החודשים שבהם הועסק העובד מתחילת שנת המס השוטפת עד החודש שבו ניתן התשלום הנוסף, והמנה תצורף לשכרו החודשי הרגיל של העובד בכל אחד מהחודשים האמורים.
(ב) שולם התשלום הנוסף בעד השנה שקדמה לשנת המס השוטפת ינהגו, לענין תשלום דמי ביטוח, כמפורט להלן:
(1) שולם התשלום הנוסף באחד החודשים ינואר עד מרס – יחולו הוראות תקנת משנה (א)(1);
(2) שולם התשלום הנוסף לאחר חודש מרס – יחולו הוראות תקנת משנה (א)(2).
13.
בתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל) התשי"ז - 1956 (להלן - תקנות חישוב שכר העבודה) מוסדר האופן בו מחושב שכר העבודה הרגיל לגבי כל עובד.
14.
במקרה הנוכחי, המערער טוען כי יש להתייחס לתשלום דמי הבראה כאל "הפרשים", אשר רואים אותם כשכר החודשי הרגיל של העובד, עבור החודשים שבעדם שולמו, ולכן יש לראות את דמי ההבראה כאילו שולמו בחודשים שקדמו ליום בו נפגע בעבודה. מנגד טוען המוסד, כי תשלום דמי הבראה הינו "תשלום נוסף", ועל כן יש לבחון את המועד בו תיזקף ההכנסה בגין תשלומים אלו בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות, אשר קובעת כי ככל שהתשלום הנוסף עולה על מחצית השכר בחודש בו שולם, ניתן לשייכו אף לחודשים אשר קדמו למועד הפגיעה, ברם ככל שהתשלום הנוסף לא עולה על מחצית השכר בחודש בו שולם, יש לשייכו לחודש בו שולם.
15.
אנו סבורים כי דמי הבראה הינם "תשלום נוסף" כהגדרתם בתקנה 6 לתקנות, וזאת כפי שגם נקבע בפסק הדין בעניין הלפרין. תשלום דמי הבראה לכל שכיר במשק נועד, לאפשר לעובד היוצא
לחופשה לנפוש במסגרת זו או אחרת. דמי ההבראה הם למעשה מעין החזר הוצאות הנופש
של העובד
בחופשתו, ולכן הם אינם הפרשי שכר רגיל אלא "תשלום נוסף".
16.
בהיות דמי הבראה בגדר "תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנות, אין מקום לקבוע פריסה שונה של התשלומים מזו עליה מורה התקנות, כפי שמציע המערער (וראו לעניין זה פסקאות 24-25 לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) ארד בעניין הלפרין). מן הראוי לציין שאילולא האפשרות לפרוס את התשלום הנוסף למספר תשלומים בנסיבות מסוימות כקבוע בתקנות, לא היה כל מקור נורמטיבי, המתיר פריסה מעין זו, והתוצאה הייתה שתמיד התשלום הנוסף יצטרף רק לחודש בו בוצע התשלום. תוצאה זו היא פחות טובה מן ההסדר הקבוע בתקנות.
17.
אנו ערים לכך כי עלול להתעורר קושי בכך שתוצאת ישום התקנות באופן זה יש בה מן השרירותיות, ולעיתים יהיה מי שיפגע בכך, ברם כפי שהוסבר בפסק הדין בעניין הלפרין:
"יש והתקנות יטיבו עם האחד ויש ויטיבו עם האחר. יש ויפעלו לטובת המבוטח ויש ויפעלו נגדו. המדובר הוא בדין המצוי ולא בדין הרצוי וכל עוד אמת המידה שנקבעה בתקנות סבירה היא, אין לשלול סבירותן של התקנות, וממילא את תקפותן".
18.
אין חולק כי במקרה זה דמי ההבראה ששולמו למערער אינם עולים כדי מחצית השכר מהחודש בו שולמו. מכיוון שכך, יש לראות בתשלום זה כאילו שולם בחודש יולי 1997, הוא החודש בו שולמו דמי ההבראה, ועל כן אין מקום לכלול תשלום זה בחישוב השכר הקובע לצורך הגמלה לה זכאי המערער.
מעבר לדברים שנאמרו, נראה לנו לכאורה, כי ראוי לשקול תיקון התקנות, לגבי תשלומים המשולמים בעד כל שנת העבודה וחייבים בתשלום דמי ביטוח, באופן שפריסת התשלומים תיעשה בכל מקרה על פי חודשי העבודה בשנה אליהם מתייחס תשלום דמי ההבראה, מבלי להביא בחשבון את שיעור התשלום הנוסף ביחס לשכר הרגיל, כפי שנעשה במקרה הנוכחי וגם כיום בשיעורים שונים (מחצית במקרה הנוכחי ורבע כיום). נראה לכאורה שדרך זו צודקת יותר, שכן היא תביא לתוצאה לפיה השכר לחישוב זכויותיו של המבוטח ישקף את שכרו האמיתי ממנו משולמים דמי ביטוח, וימנע מצב בו שיעור השכר לצורך חישוב הזכויות ייקבע שרירותית על פי מועד האירוע המזכה.

19.
אשר על כן, לאור האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג (30 מאי 2013) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





עמירם רבינוביץ
,
שופט, אב"ד

רונית רוזנפלד
,
שופטת

לאה גליקסמן
,
שופטת


מר ראובן בוימל,
נציג ציבור (עובדים)



גברת רות הורן,
נציגת ציבור (מעבידים)















עבל בית הדין הארצי לעבודה 14209-03/11 יעקב קפלן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 30/05/2013)