פסקי דין על ישראל ענב | פסקי דין על אלכסנדר קושניר | פסקי דין על יוסי ישי ואח' | פסקי דין על עיריית קרית גת

57119-04/13 א     02/07/2013




א 57119-04/13 ישראל ענב, אלכסנדר קושניר, יוסי ישי ואח' נ' עיריית קרית גת








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 57119-04-13 עיריית קרית גת
נ' ענב ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

הרשמת - כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקשים -
הנתבעים:

1. ישראל ענב

2.אלכסנדר קושניר
3.יוסי ישי
4.חיים גבירצמן
5.שאול מרידור
6.אלי פיינרמן
7.רות יוסף
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי


נגד


המשיב
ה - התובעת:

עיריית קרית גת
ע"י ב"כ עו"ד י' עזיאל
, עו"ד ג' כרמי
ועו"ד נ' מנחם






החלטה

1.
לפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ו/או בהיות התובענה טורדנית וקנטרנית ו/או מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט,
בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

2.
התובעת היא עיריית קריית גת (להלן: "המשיבה"). והיא הבעלים היחיד של תאגיד מי קרית גת (2008) ב
ע"מ (להלן: "התאגיד")
.

המבקש 1 הינו הממונה על תאגידי המים והביוב והמבקשים 2-7 הינם חברי מועצת רשות המים.

3.
עפ"י כתב התביעה, עניינה של התביעה בהתנהלות חמורה ולא תקינה של המבקשים כלפי המשיבה וזאת ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק ולמצער בשוויון נפש לאפשרות גרימתו, באופן המקים חבות של המבקשים, יחד ולחוד, כלפי המשיבה.

בכתב התביעה נטען כי בתאגיד נצברו רווחים בעשרות מיליוני שקלים, המקנים לבעליו, המשיבה, את הזכות לקבלת דיבידנד.
התאגיד קיבל באמצעות דירקטוריון התאגיד החלטה בדבר חלוקת דיבידנד למשיבה בעשרות מיליוני שקלים, בהתבסס בין היתר על חוות דעת חשבונאית והחלטות כדין בקשר עם חלוקת דיבידנד למשיבה.
בהתאם לדרישת חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001 (להלן: "החוק") נדרש אישור מבקש 1 לחלוקת הדיבידנד.

המשיבה טוענת כי מבקש 1 התמהמה, משיקולים לא ענייניים בקבלת החלטתו, נמנע מלהעניק זכות טיעון למשיבה ולבסוף דחה את הבקשה בכל הנוגע לדיבידנד לשנת 2011 מטעמים לא ענייניים ונמנע מלהכריע בנוגע לחלק מהבקשה בכל הנוגע לדיבידנד לשנת 2012.

על החלטה זו הגיש התאגיד השגה לרשות המים, בהתאם לדרישת החוק. מבקשים 2-7, חברי מועצת רשות המים, אישרו כלאחר יד את החלטת מבקש 1, מבלי שדנו כלל בבקשה לגופה כנדרש ובאופן רשלני ביותר.

בעקבות התנהלות זו הגיש התאגיד בקשה מחודשת למבקש 1, אשר שוכבת כאבן שאין לה הופכין על שולחנו.


המשיבה טוענת כי המבקשים מעלו בתפקידם עת באו להכריע בפני
ות התאגיד, תוך הסבת נזקים קשים למשיבה ולתושבי העיר. מניעת קבלת דיבידנד מהמשיבה, ללא הצדקה ראויה גורמת לגירעון מלאכותי של עשרות מיליונים בתקציבה השנתי של המשיבה ופוגעת באוכלוסיות החלשות של העיר. זאת שעה שתאגיד המים העירוני, שרווחיו הם פועל יוצא של תשלומי מים של תושבי העיר עצמם, מחזיק רווחים אדירים שנצברו מתשלומי חשבונות מים של תושבי העיר.


בנסיבות אלה, המשיבה מבקשת מביהמ"ש הצהרה על התנהלותם, מעשיהם ומחדליהם של המבקשים כלפיה כדלקמן:

"(א) כי הנתבעים, כולם או חלקם, פעלו שלא כדין ובניגוד למתחייב מהם כמתואר בכתב התביעה זה עת הם לא אישור ו/או נמנעו מלאשר העברת כספי דיבידנד מתאגיד מי קרית גת (2008) בע"מ לעיריית קרית גת
;

(ב) כי הנתבעים, כולם או חלקם, פעלו במכוון ובניגוד לדין בכך שנמנעו מלאשר העברת כספי הדיבידנד מהתאגיד, כהגדרתו, לתובעת – עיריית קרית גת
, ו/או כי הם פעלו ברשלנות כלפי התובעת בעניין זה;

וכן –

(ג) כי הנתבעים, כולם או חלקם, נושאים באחריות אישית כלפי התובעת בגין התנהלותם כאמור;

וכן –

(ד) ליתן כל סעד אחר שבית-המשפט הנכבד סבור כי צודק ונכון לתיתו בנסיבות העניין".


כן מבוקש בסעיף 114 לכתב התביעה:

"מבלי לגרוע מן האמור ובכל מקרה והיות שנזקי התובעת טרם נתגבשו באופן סופי ומוחלט, בין היתר בשל הבקשה התלויה ועומדת על שולחנו של הנתבע 1 והנזקים הנמשכים והמצטברים, ואשר יתכן ויהיה בה כדי לרפא (או להחמיר) את נזקי התובעת, בית-המשפט הנכבד מתבקש בזאת להתיר לתובעת לפצל את סעדיה ולאפשר לה לתבוע בגין נזקיה הכספיים לכשיתגבשו באופן סופי".

4.
תמצית טענות המבקשים:

א.
כתב התביעה למעשה תוקף את החלטת הגורמים המוסמכים ברשות המים שלא לאשר את בקשת המשיבה לאשר את חלוקת הדיבידנד עליה החליט דירקטוריון התאגיד. תקיפה זו, המהווה למעשה תקיפה ישירה של החלטה מנהלית, דינה להידון כעתירה במסגרת המשפט המנהלי ובענייננו, משלא הוקנתה סמכות לדון בעניין לביהמ"ש לעניינים מנהליים, כעתירה לבג"צ.

מסקנה זו מתחייבת הן בבחינת מהות הסכסוך והמחלוקת בין הצדדים, הן בבחינת הסעד המבוקש ע"י המשיבה והן בבחינת טיב הטענות המועלות במסגרת התביעה. מדובר בטענות מתחום המשפט המנהלי אשר מטרתן להביא למסקנה בדבר בטלות ההחלטה המנהלית שלא
לאשר חלוקת הדיבידנד.


דין טענות אלו להתברר במסגרת החוקית שנקבעה בדין דהיינו, במסגרת עתירה לבג"צ, בהיותן תקיפה ישירה של מעשה מנהלי של הרשות.

ב.
המשיבה מנסה במסווה של תביעה לסעד הצהרתי, להגיש תביעה שמהותה ומטרתה האמיתית היא לתקוף את שיקול הדעת של הרשויות המוסמכות, בהחליטן שלא
לאשר את בקשתה
לקבלת דיבידנד.

הניסיון לבסס לכאורה עילה נזיקית של רשלנות, הוא ניסיון מלאכותי להביא תקיפה ישירה של החלטה מנהלית לביהמ"ש האזרחי.

מדובר בעניין מנהלי מובהק, אשר דינו להתברר בעתירה לבג"צ, בהתאם לעילות המשפט המנהלי ולכלליו. מהות המחלוקת בין הצדדים היא בעלת אופי מנהלי מובהק, וזאת חרף ניסיונה של המשיבה להציג
את המחלוקת כסכסוך אזרחי נזיקי.

ג.
ביחס לחלוקת דיבידנד לשנת 2011 אכן החליטו הגורמים המוסמכים לדחות את הבקשה, בעוד ביחס לחלוקת הדיבידנד לשנת 2012, טרם התקבלה החלטה משטרם הבשילו התנאים לכך. בנסיבות אלו מתחדדת הבעייתיות בהגשת ההליך כתביעה אזרחית, מקום בו במסגרת ההליך המנהלי דינה של העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת.

ד.
לעותרת בענייננו, אין כל זכות לקבל סעד הצהרתי כמבוקש על ידה, לא כל שכן בהליך "מקדמי" של תביעה לסעד הצהרתי, מתוך כוונה לתבוע סעד כספי בעתיד. המשיבה מבקשת לאחוז את המקל משני קצותיו – לתקוף את החלטת הרשות המנהלית, בטרם בשלה בחלקה, ולמעשה לכבול אותה מראש לפני קבלת להצהרות שהיא מבקשת לקבל מביהמ"ש ויתירה מכך, לעשות זאת בהליך אזרחי הצהרתי, מבלי לעמוד בקריטריונים הקבועים להליך כזה; ובמקביל לשמור על זכותה להגיש תביעה אזרחית כספית בנפרד מההליך האזרחי שננקט על ידה כעת. כל זאת, כדי להלך אימים על המבקשים באופן אישי ולגרום להם לחשוש מקבלת החלטות בעניינה, כאילו עוד צפויה להם תביעה כספית אם לא יקבלו את ההחלטה המתבקשת ע"י המשיבה.

ה.
התנהלותה של המשיבה, מראשיתו של ההליך, נגועה בחוסר תום לב קיצוני וגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט, בבקשה, באמצעות תביעה אזרחית אישית, להלך אימים על נושאי תפקידים בכירים וציבוריים ולגרום להם לשנות החלטה מנהלית שקיבלו, לפי מיטב שיקול דעתם העצמאי והמקצועי ולגרום להם לקבל החלטות אחרות בעתיד.

5.
תמצית טענות המשיבה:

א.
המשיבה סברה כי מקבלי ההחלטות פעלו שלא כדין, תוך שהם גורמים לעירייה, לעיר ולתושביה נזק ובשל כך הוגשה תובענה לפיצוי ולשיפוי.
התובענה איננה ניסיון לאכוף חלוקת דיבידנד. התובענה מכוונת לנזקים הממשיים שנגרמו לעירייה, לעיר ולתושביה ונזקים אלו יכול בהחלט ויהיו הרבה מעבר לסכום הדיבידנד שנמנע או פחות מכך.

התובענה איננה מהווה תקיפה ישירה של החלטה מנהלית. התובענה מגבשת סיטואציה שונה שלפיה המבקשים גרמו נזק אשר לתפישת המשיבה הם נושאים באחריות ובחבות בגינו.

התובענה עוסקת באחריות אישית ובשיפוי עקב כך, כמו כל תובענה אזרחית רגילה. אין כאן "תקיפה" של ההחלטה במובנה של "תקיפה" מתוך רצון לשנות את ההחלטה.

ב.
התובענה הינה באופן מובהק בסמכותו של ביהמ"ש המחוזי, שכן עסקינן בתובענה נזיקית שבשלב זה לא ניתן לאמוד אותה בכסף, אף שערכה הנחזה עולה על 2.5 מיליון ₪.

ג.
בנסיבות העניין ההחלטה לתמוך את הבקשה בתצהירו של אפי דביר ולא בתצהירו של אחד (או יותר) מהמבקשים, בהיעדר נימוק משכנע ,הינו פגם היורד לשורשו של עניין ויש לראות בבקשה כאילו לא צורף אליה תצהיר כדין מלכתחילה.

ד.
במסגרת התובענה מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי התנהלות המבקשים בקבלת ההחלטות נשוא התביעה היתה לא תקינה באופן המקים חבות נזיקית וסעד של פיצוי. ביהמ"ש, התבקש להצהיר שהמבקשים, ביחד ולחוד, חבים בנזקים שיגרמו למשיבה כתוצאה מן האמור.

ביהמ"ש לא התבקש מעולם להצהיר על בטלות ההחלטה ואף לא התבקש להצהיר כי המבקשים מחויבים לאשר חלוקת הדיבידנד למשיבה.

אין בפני
נו תקיפה ישירה של החלטה מנהלית וטענת המבקשים לפיה טענות המשיבה צריכות להישמע במסגרת עתירה לבג"צ מתפוגגת מאליה.

משעה שבמסגרת התובענה מתבקש ביהמ"ש

לבחון באופן אגבי את ההחלטה המנהלית, תוך הכרעה בשאלה המונחת לפתחו – האם התנהלות המבקשים היתה כזו שבעטיה נגרמו נזקים למשיבה – אזי התובענה מסורה לסמכותו העניינית של בימ"ש זה.

ה.
מהבקשה רק מתחזקות טענות המשיבה בכתב התביעה לפיהן התנהלות המבקשים באופן אישי הינה חמורה ובעייתית.
טענת המבקשים כי בפני
נו תובענה טורדנית וקנטרנית, מצריכה הליך בירור עובדתי, לרבות הבאת הראיות בתיק.

ו.
התובענה אינה רק פתח להליך כספי ואינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

טרם התגבשו במלואם הנזקים האדירים שנגרמים לעיר ולתושביה ועל כן, נגזר על המשיבה לפצל בין השלב ההצהרתי לשלב הכספי. העובדה שהמשיבה ביקשה לשמור על זכותה להגיש בעתיד תביעה כספית, אין בה ולא כלום עם זכותה להגיש את התובענה לסעד הצהרתי.

ז.
ככל שבקשת המבקשים לא תדחה, מבוקש לקיים דיון בבקשה ולחקור בחקירה נגדית את המצהיר מטעם המבקשים על האמור בתצהירו.


6.
בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כדלקמן:

א.
מטרתה האמיתית של המשיבה באמצעות התביעה היא לתקוף את ההחלטה המנהלית שהתקבלה
ע"י המבקשים במסגרת הסמכויות המוקנות להם בחוק ולהלך אימים על המבקשים, עובדי ונציגי ציבור, על מנת לגרום להם לבטל את החלטתם שלא לאשר חלוקת דיבידנד לשנים 2010-2011 ובניסיון להשפיע על החלטה ביחס לבקשה דומה התלויה ועומדת לפניהם לשנת 2012.



יש לסלק את התביעה על הסף הואיל ומהותה האמיתית היא תקיפת שיקול הדעת של הרשות המנהלית, תקיפה שדינה להיעשות בבג"צ – תהא המעטפת אשר תבחר המשיבה לכסותה בה אשר תהא. לפיכך, אין ביהמ"ש מוסמך לדון בה.

ב.
אם בעקבות קבלת הבקשה תוגש ע"י המשיבה עתירה לבג"צ התוקפת את שיקול הדעת שהופעל ע"י הרשות מן העילות שפורטו בכתב התביעה, המדינה לא תטען כי תקיפה זו ראוי לה שתיעשה בבימ"ש אזרחי. יחד עם זאת, תביעה אזרחית כספית ככל שתוגש ע"י המשיבה, ראוי לה שתידון בבימ"ש אזרחי וממילא מחיקת ההליך הנוכחי אינה חוסמת זאת.


ג.
העובדות המבססות את העילה לסילוק על הסף כלל אינן שנויות במחלוקת ולכן, לא היה כל צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר.

אף אילו היה צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר, אין מניעה להסתמך על אדם אחר, אשר אינו הנתבע.

אין כל צורך בקיום דיון וחקירת המצהיר.

ד.
מהותם האמיתית של הסעדים היא שצריכה להיבחן ע"י

ביהמ"ש
– לאור המפורט בכתב התביעה ולאור מכלול הנסיבות.

ה.
אין כל הצדקה ואין כל סיבה להגשת תביעה לסעד הצהרתי ופיצול סעדים.

7.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א.
המשיבה עותרת במסגרת התובענה שלפני למתן סעדים הצהרתיים שונים.

ב.
במסגרת פסה"ד שניתן
ברע"א 1547/12 זלק נ' א' פוגל א' שהם אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (19.4.12) נפסק מפי כב' הנשיא הש' א' גרוניס:

"על הערכאה הדיונית לשקול האם ליתן למבקש סעד הצהרתי כאשר באפשרותו לתבוע סעד ממשי תחת הסעד ההצהרתי, וכן האם מתן הסעד ההצהרתי לא ימנע התדיינות כפולה (ראו: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב (1) 85 (1977); ע"א 3182/02


אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ,פיסקה 7 לפסק דינו של השופט א'ריבלין (לא פורסם, 25.12.2003))".


זאת ועוד; במסגרת פסה"ד שניתן ברע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי (5.10.09)
נאמר ע"י כב' הש' (כתוארו דאז) א' גרוניס כי:
"כידוע, על מנת שבית המשפט ידון בתובענה לקבלת סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שיינתן סעד כאמור. כן עליו להראות, כי הגשת תביעה לסעד ממשי אינה יעילה או אינה אפשרית (למשל, ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר,
(1) 85 (1977);רע"א 2611/98

בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס
(לא פורסם, 21.7.1998))".

ג.
במקרה דנן, לא מצאתי כי יש מקום לאפשר תביעה שבמהותה היא למעשה תביעה נזיקית, בגדרה נטען כי התנהלות המבקשים גרמה לנזקים למשיבה, כתביעה הצהרתית.

המשיבה עצמה טוענת בתגובה לבקשה כי התובענה הוגשה לפיצוי ושיפוי בגין הנזק שגורמים המבקשים למשיבה, לעיר ולתושביה בשל התנהלותם (ראה סעיפים 5, 8 ו- 16
לתגובה).
בכתב התביעה מבקשת המשיבה היתר לפיצול סעדים על מנת לאפשר לה לתבוע בגין נזקיה הכספיים לכשיתגבשו באופן סופי ועולה כי היא צפויה להגיש הליך נוסף שבמסגרתו תתבע את הסעד הכספי.

שעה שיש ביכולתה של המשיבה לעתור לסעד אופרטיבי כספי, הרי שזוהי הדרך הראויה ואין מקום בנסיבות אלו להותיר את התובענה לסעד הצהרתי על כנה, כאשר ברור כי לאחר מכן תזדקק המשיבה להגשת תביעה שמהותה כספית.

כמו כן, אף לא מצאתי אינטרס לגיטימי שמצדיק קבלת סעד הצהרתי.
המשיבה טוענת בתגובה לבקשה כי הנזקים שנגרמים לה רחוקים כרגע מכימות וכל עוד עומדים המבקשים בסירובם לאשר חלוקת הדיבידנד אין הנזק מתגבש באופן סופי.

אין בטענה זו כדי להצדיק דיון בסעד הצהרתי.
על המבקשים להגיש תביעה כספית בגין סכום הנזק שהתגבש, לטענתם, עד עתה, תוך ציון מלוא העובדות הרלוונטיות בנוגע לכל אחד מהמבקשים, באופן שיאפשר לביהמ"ש
לדון כדבעי בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולהכריע בסכסוך, מבלי שיתעורר צורך להגיש תביעה נוספת בין אותם צדדים, באותו עניין.
בכל מקרה, ביהמ"ש ידרש להכריע בנוגע לעצם החבות, בטרם ייקבע מה שיעור הנזק שנגרם למשיבה, אם בכלל, אך אין בכך כדי להצדיק פיצול ההליך, באופן שתחילה תידון תובענה לסעד הצהרתי ולאחריה, יהא צורך להגיש תובענה נוספת באותו ענין.
למעלה מן הצורך אציין כי כל עוד לא נסתיים דיון בתובענה, רשאי תובע לעתור לתיקון כתב התביעה ע"י הכללת נזקים נטענים נוספים.

ה.
לא מצאתי כי בנסיבות העניין שלפני, יש מקום להיעתר לבקשת המשיבה לחקור את מר אפי דביר על תצהירו שהוגש כתמיכה לבקשה שלפני, הואיל והחלטתי מסתמכת על האמור בכתב התביעה ובתגובת המשיבה בלבד, וכלל לא על האמור בתצהיר.

ו.
עוד אוסיף ואציין כי לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הסמכות העניינית מסורה לבג"צ באופן מהותי וכן ביתר הטענות שמעלים המבקשים בבקשה.

8.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התובענה שלפני.

ב.
המשיבה תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ג.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________
אביגיל כהן
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 57119-04/13 ישראל ענב, אלכסנדר קושניר, יוסי ישי ואח' נ' עיריית קרית גת (פורסם ב-ֽ 02/07/2013)