פסקי דין על אורית קלרה בן מאיר | פסקי דין על אורן זריף זכאי

15427-02/13 תק     07/07/2013




תק 15427-02/13 אורית קלרה בן מאיר נ' אורן זריף זכאי








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 15427-02-13 בן מאיר נ' זריף זכאי




בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק


התובעת

אורית קלרה בן מאיר


נגד


הנתבע

אורן זריף זכאי



פסק דין



1.
א.
התובעת סמכה על פרסום בעיתון, בה פרסם הנתבע עצמו
כמרפא המצליח לרפא מחלות רבות בשיטת הפסיכוקינזיס ובעקבות פרסום זה, הגיעה התובעת עם אמהּ החולה לקליניקה של הנתבע.

עם הגעת התובעת אל הקליניקה היא רכשה סידרה בת 12 מפגשים, כאשר בפועל יכלו להגיע רק ל-4 טיפולים, משום שאמה הפכה מייד לסיעודית ומונשמת ונפטרה 6 חודשים לפני הגשת תביעה זו. (להלן:"המנוחה").



ב.
בתביעה זו, מבקשת התובעת לחייב הנתבע להשיב לה הכספים עבור 8 טיפולים בלתי מנוצלים – עליהם שילמה מראש.


התובעת גם מלינה כנגד הנתבע על אופן הטיפול שהוא נותן ולטענתה, מקבל הנתבע לקוחות במשך 4 שעות שבועיות, שעה אחת בכל יום ואף הפנתה לתוכניות טלוויזיה, אשר חשפו- לטענתה- את הנתבע כנוכל מדופלם בעל תוכנית פעולה יצירתית, הכוללת פעולה כיצד להוציא מאדם הנמצא בייאוש הגדול של חייו אלפי שקלים ובאשר לסוג הטיפול, גם על כך מלינה התובעת וטוענת, שהטיפול הוא סך הכל ישיבה על כיסא בתא בגודל שירותים, שהנתבע נכנס, שוהה מול הלקוח חצי דקה, עושה תנועות באצבעות, דופק במצח פעמיים ובזה נגמר כל הטיפול.

2.
בכתב ההגנה, שהוגש על ידי הנתבע, מבקש הוא לדחות את תביעת התובעת, בטענה, שהסכום ששולם, שולם עבור אביזרים ותוספים בלבד ואילו הטיפולים ניתנו ללא תשלום. הנתבע דוחה את הטענות השקריות, אשר הועלו נגדו וטוען, שאלו הועלו אך ורק כדי להכפיש את שמו, בדברים שאין להם קשר עם המציאות.


3.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ואת חומר הראיות כולו מזה, הנני מחליט כדלקמן:

א.
א)
תביעת התובעת הוגשה באופן אישי נגד הנתבע, אך משום מה, מתחיל הנתבע את כתב ההגנה כך: "הנתבעת, חב' תת מודע בע"מ, מתכבדת להגיש לכב' ביהמ"ש כתב הגנה בשם הנתבע אורן זריף, העובד אצלה כשכיר" וממשיך וקובע עובדה – שלמרות שהתביעה הוגשה נגדו באופן אישי

- ההתייחסות לתביעה היא עבור חב' תת מודע בע"מ (להלן:"החברה") ולא אורן זריף.



ב)
בנוסף לאמור לעיל, מעלה הנתבע טענה, שהסך של 2,780 ₪ אשר שולם ביום 19.11.08, שולם עבור רכישת אביזרים ותוספים בלבד ואילו הטיפולים ניתנו ללא תמורה וטענה זו סומך הנתבע על האמור בחשבונית שצורפה.


הנתבע אף מפנה תשומת לב בית המשפט לעובדה, שתביעה זו הוגשה על ידי בתה של המנוחה כעבור כחמש שנים ולאחר שהמנוחה נפטרה מבלי לצרף תעודת פטירה או צו ירושה, המסמיך אותה לתבוע בשם המנוחה.


ב.
א)

הנתבע אף מפנה תשומת לב בית המשפט לעובדה, שתביעה זו הוגשה על ידי בתה של המנוחה כעבור כחמש שנים ולאחר שהמנוחה נפטרה מבלי לצרף תעודת פטירה או צו ירושה, המסמיך אותה לתבוע בשם המנוחה.



ב)
באשר לטענה הנ"ל, עלי להשיב לנתבע בשניים אלה: ראשית, הנתבע לא צרף חשבונית לכתב ההגנה, אלא שהחשבונית צורפה לכתב התביעה ובגוף החשבונית נרשם: "ת-מ (כנראה הכוונה למילה "תוספים"- ג.ב.) + עזרים, טיפולים נוספים ללא תשלום". שנית, הסכום הנקוב בחשבונית מיום 19.11.08 הוא אכן 2,780 ₪, כאמור בכתב ההגנה , ברם מדף חשבון שצרפה התובעת לכתב התביעה עולה, שביום 21.11.08, שילמה התובעת סכום נוסף בסך של 990 ₪ ואל סכום זה, כלל לא מתייחס הנתבע.

לכן, התובעת הוכיחה, ששילמה סה"כ 3,770 ₪ ולא סך של 2,780 ₪, כפי שטען הנתבע, אך גם לא סך של 3,680 ₪- כפי שחישבה התובעת על דף החיובים, שגם הוא צורף לכתב התביעה.




ג.
לטענת הנתבע, הודיעה המנוחה, הן לנתבע והן למנהל החברה מר גלעד, שהייתה מרוצה מאוד מהטיפול וכי מצבה השתפר פלאים.

לצערנו, לא יכולתי לשמוע את אותה טענה מהמנוחה, אך גם מר גלעד לא הובא להעיד על הודאת המנוחה בפני
ו על שביעות הרצון מהטיפול.

4.
בטרם אתייחס לגופה של התביעה, ברצוני להתייחס למספר טענות אשר הועלו על ידי הנתבע ושעיקרן הן: הטענה הראשונה, העלה הנתבע בבקשה שהגיש לבית המשפט למחיקת התביעה, בטענה שלא היה מקום להגיש התביעה נגדו באופן אישי משום שהסכום שולם לחברה והוא עצמו שכיר באותה חברה וגלל כן, אין בינו ובין התובעת יריבות אישית ולא ניתן היה לתבוע אותו באופן אישי.

הטענה השנייה היא, שהתובעת לא הייתה רשאית להגיש התביעה, שכן לא צורפה תעודת פטירה וגם לא צו ירושה.


5.
א.
טענת הנתבע בדבר היעדר אחריות אישית, אכן ראויה להישמע ובהתייחס לטענה זו, אני מחליט לדחות הטענה – זאת לאור הנימוקים הבאים:



א)
למעט, הכותרת העולה מהחשבונית שצרפה התובעת, שם רשום שם החברה – לא צרף הנתבע אף מסמך היכול להעיד על קיומה של אותה חברה בשנת 2008 וגם אם הייתה קיימת אותה חברה בשנה זו, לא הוכיח הנתבע מי היו מנהליה הרשומים או בעלי מנויותיה של אותה חברה והאם הוא לא נמנה על אחד מאלה.


ב)
הנתבע צרף גם

פסק דין
שניתן 29.8.11 בו החליט בית המשפט, שהתובעת הגישה שם התביעה בצורה שגויה, עת הגישה התביעה נגד הנתבע בעוד היא התובעת דשם סמכה תביעתה על חשבונית הנושאת את שם החברה.

עם כל הכבוד להחלטת כב' השופט בפסק הדין הנ"ל, הרי שפסק הדין אינו מחייב בית משפט זה ואין בית משפט זה יודע מה באמת היו העובדות והטענות בבית המשפט הנ"ל, והיות ובית משפט זה מסתמך על הטענות, והעובדות כפי שהובאו בפני
ו – הגעתי למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט הנ"ל.



ג)
הנתבע אמנם צרף אישור מרואה חשבון על היותו שכיר בחברה, אך אישור זה הוצא ביום 12.5.10, שאין בו כדי להוכיח מה היה מעמדו של הנתבע בשנת 2008.



ד)
מהפרסום שצרפה התובעת לכתב התביעה עולה, שכל הפרסום מסתמך על מקצועיותו ודרך טיפולו של הנתבע והנתבע מנסה להבליט במיוחד את ההצלחות בטיפולים הניתנים על ידו.

זאת ועוד, באותו פרסום, מופיעה בהבלטה תמונתו של הנתבע – בין אם בתמונה זו הוא מופיע לבדו ובין בתמונות בו מופיע הנתבע יחד עם חלק מלקוחותיו.

מכל אלה עולה, שהנתבע מפרסם את עצמו ולא את החברה, שכן באותו פרסום אין ולו מילה אחת המזהה את הנתבע עם החברה הנזכרת על ידו.


ה)
אם כן, לא מתקבל על הדעת, שלצורך פרסום אישי, פרסום שמו, תמונותיו, אופן טיפולו והצלחותיו- כדבריו- הוא האיש שיש לפנות אליו באופן אישי והוא האיש הקושר לו כתרים, במטרה לרומם ולהלל את מעמדו ואת הצלחותיו, וכאשר מגישים תביעה נגדו, מנסה הנתבע "להסתתר" תחת מסך חברה, שלא הוכיח כלל את קיומה על ידי מסמך משפטי כלשהו.

6.
באשר לטענה השנייה, שהתובעת הגישה התביעה בשמה, כאשר לא הוצגה תעודת פטירה וגם לא הוצג צו ירושה, אכן גם טענה זו טענה ראויה היא, ברם התובעת הוכיחה ששילמה הסכום מחשבונה האישי ולכן, יש לראות בתביעה זו כתביעתה האישית.


7.
לאחר שהחלטתי בטענות המקדמיות של הצדדים ומשהגענו עד לכאן, יש להכריע עתה לגופה של התביעה ובשאלה העיקרית, שהיא שנויה במחלוקת בין הצדדים והיא: האם יש מקום להשיב לתובעת את הסכום בעד הטיפולים שלא נוצלו.

בהסתמך על העובדות ועל הנסיבות, כפי שהובאו בפני
ולמרות המסקנות אליהן הגעתי בטענות המקדמיות הנ"ל, אני מחליט שיש לדחות את תביעת התובעת- זאת מהנימוקים הבאים:

א.
אין חולק בין הצדדים, שאכן התובעת רכשה עבור אמה המנוחה סדרה בת 12 מפגשים, בהם הייתה אמורה המנוחה לקבל 12 טיפולים, אך אין גם חולק על כך, שבפועל קיבלה המנוחה 4 טיפולים ומכאן, שבוודאי שאין מקום להשיב לתובעת את מלוא הסכום ששילמה עבור אותם טיפולים.

ב.
התובעת שילמה סך של 3,770 ₪ - כמפורט לעיל- וגם אם בית המשפט היה מחליט שעל התובעת לקבל החזר כספי, גם אז הייתה צריכה התובעת לשלם עבור כל טיפול סך של 314 ₪ (3,770 ₪ : 12 טיפולים) ועבור 4 טיפולים את הסך של 1,256 ₪ (314
x
4) ולכן, לכל היותר היה מגיע לתובעת החזר בסך של 2,514 ₪ ולא הסך של 3,500 ₪- כפי שנתבע בתביעה זו.
אגב, התובעת מאשרת בבית המשפט, שהיא מבקשת החזר עבור 8 טיפולים שלא ניתנו. (עמ' 1 לפ',ש' 16- 17).

ג.
א)
כפי שעולה מעובדות כתב התביעה, הפסיקה המנוחה את הטיפולים לא בשל מניע שבא מהנתבע, אלא הסיבה הייתה בכך, שהמנוחה הפכה לסיעודית ומונשמת וחלתה בניוון שרירים ועל כך אומרת התובעת: "לא יכולנו להמשיך בטיפול".

התובעת גם מלינה על אופן ביצוע הטיפולים, אך היות והמנוחה עברה רק 4 טיפולים, לא ניתן לדעת מה היו תוצאות הטיפול- אם הייתה משלימה את כל 12 הטיפולים.


ב)
התובעת גם מלינה כנגד הנתבע על אופן הטיפול שהוא נותן – הכל כפי שפורט בסעיף 1(ב) לפסק הדין והשאלה היא, אם כך ראתה התובעת את הטיפול הניתן לאמה המנוחה, מדוע הסכימה להמשיך בטיפול כזה במשך
4 טיפולים ולא החליטה להפסיק הטיפול כבר לאחר הביקור הראשון?

ד.
א)
כפי שעולה מהחשבונית, שהתובעת צרפה לכתב התביעה, הרי הסכום ששולם – שולם עבור תוספים ועזרים וטענת הנתבע, שהתשלום היה עבור אותם תוספים ועזרים ושהטיפול נעשה ללא תשלום וכפי שנרשם
על גבי החשבונית בעניין זה לא נסתר על ידי התובעת.

אינני מקבל את טענת התובעת, שהיא לא ראתה מה כתוב בחשבונית, כאשר אין ספק, שהחשבונית הוצאה בשעת התשלום והוא נמסר לתובעת והיא בהחלט ידעה או הייתה יכולה לדעת עבור מה שולם הסכום ששולם.
התובעת לא הוכיחה, שבמהלך 5 שנים מאז הוצאה החשבונית עשתה ניסיון כלשהו להשיב לנתבע את העזרים ושאלה היא, האם בכלל ניתן להחזיר עזרים או תוספים, אשר כבר היו בשימוש מטופל.

לכן, אין ספק, שעצם השימוש בעזרים או בחלקם – עזרים אשר הוצאו מרשות הנתבע- גרמו לנתבע או לחברה חסרון כיס ולכן, אין מקום להשיב לתובעת סכום כלשהו.



ב)
זאת ועוד, המנוחה החלה לקבל טיפולים בשנת 2008 והיא נפטרה – לדברי התובעת- 6 חודשים לפני הגשת התביעה. (התביעה הוגשה ביום 6.2.13) והשאלה היא מדוע השהתה התובעת תביעתה במשך מספר שנים ולא דאגה להגיש התביעה מייד לאחר הפסקת הטיפולים או מיד לאחר שנוצרו – לדעת התובעת - הנסיבות המצדיקות החזרת סכום כלשהו.

8.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, לא מצאתי נימוק או סיבה המצדיקים השבת סכום כלשהו לתובעת ולכן, אני מחליט לדחות את תביעת התובעת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שמן הדין היה לחייב התובעת בהוצאות, ברם לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, החלטתי שלא לחייב התובעת בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 7.7.13 (כט' בתמוז התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

מאחר והתובעת לא קיבלה העתק הפרוטוקול ביום הדיון – על המזכירות להעביר לתובעת גם העתק הפרוטוקול.














תק בית משפט לתביעות קטנות 15427-02/13 אורית קלרה בן מאיר נ' אורן זריף זכאי (פורסם ב-ֽ 07/07/2013)