פסקי דין על מריאן חנונו | פסקי דין על דוד חנונו | פסקי דין על אלון בכור | פסקי דין על דקלה בכור | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח |

32431-02/13 תק     30/06/2013




תק 32431-02/13 מריאן חנונו, דוד חנונו נ' אלון בכור, דקלה בכור, אליהו חברה לביטוח








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 32431-02-13 חנונו ואח' נ' בכור ואח'




בפני

כב' הרשמת בכירה
איילת הרץ


תובעים

1
.
מריאן חנונו

2
.
דוד חנונו


נגד


נתבעים

1.אלון בכור
2.דקלה בכור
3.אליהו חברה לביטוח



פסק דין



1.

עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.8.12 בקריית אונו.

2.

לטענת התובעים, נסעה התובעת 1 ברח' הרצל כאשר לפתע נפתחה דלת רכב הנתבעים. התובעת 1 טענה כי לא היה באפשרותה לבלום ועל כן דלת רכבם של הנתבעים גרמה לה לנזק לאורך צדו הימני של הרכב. התובעים ציינו כי לרכב הנתבעים לא נגרם כל נזק כתוצאה מהתאונה.

3.
הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי התובעת 1 היא שפגעה בדלת רכבם אשר היתה פתוחה במשך מספר שניות. הנתבעים טענו כי לאחר התאונה ברחה התובעת 1 מהמקום וחזרה רק לאחר מספר דקות. הנתבעים ציינו כי לרכבם לא נגרם כל נזק ולכן לא הגישו תביעה כנגד התובעים.

4.
במהלך הדיון שנערך לפני, העידה התובעת 1 וחזרה על גרסתה לפיה נסעה בכביש לאיטה, שכן מוצבים במקום פסי האטה רבים. לפתע, לאחר שכבר חלפה על פני רכבם של התובעים, שמה בום והבחינה כי הנתבעת 2 פתחה את דלת רכבה ופגעה בצדו הימני של רכב התובעים החל מהמראה ועד הגלגל האחורי. התובעת 1 טענה כי לא ברחה מהמקום אלא נלחצה כתוצאה מהתאונה ולכן לא הצליחה לעצור, המשיכה בנסיעה מספר מטרים ולאחר מספר מועט של דקות חזרה לאזור התאונה.

5.
הנתבעת 2 העידה וטענה כי החנתה את רכבה ליד ביתה ועמדה לכבות את המנוע כששמה בום. הנתבעת 2 טענה כי הדלת עדיין היתה סגורה. הנתבעת 2 בהמשך עדותה אישרה כי הודתה בפני
התובע 2 שפתחה את הדלת והסבירה כי התובע 2 הלחיץ אותה ועל כן הודתה בטעות שפתחה את הדלת. הנתבעת 2 טענה כי כיבתה את המנוע ופתחה את הדלת רק במעט, שאחרת במידה והדלת
היתה פתוחה לגמרי הרי שהדלת היתה ניזוקה בהרבה כתוצאה מהתאונה ולדלת לא נגרם כל נזק. הנתבעת 2 טענה כי התובעת 1 נסעה במהירות ופגעה בדלת שהיתה פתוחה במעט. הנתבעת 2 העלתה השערה כי הנזק נגרם לתובעת מחלקו האחורי של רכבה. בנוסף, טענה הנתבעת 2 כי התובעת 1 ברחה מהמקום וחזרה בוכיה כעבור עשר דקות לאחר שאביה הורה לה לקחת את פרטי הנתבעים.

6.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים
ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת 1 והיא מהימנה בעיני. התובעת 1 אומנם נראתה מבוהלת אף במעמד הדיון אך חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נסעה בכביש וכאשר חלפה כבר על פני רכב הנתבעים, שמעה לפתע בום והבחינה שהנתבעת 2 פתחה את הדלת וגרמה נזק לרכב התובעים. התובעת 1 הסבירה כי נלחצה ועל כן לא הצליחה ללחוץ על דוושת המעצור ורק לאחר מספר דקות שהתעשתה חזרה למקום. שנית, עדותה נתמכת בעדותה של הנתבעת 2 עצמה שהודתה כי פתחה את דלת רכבה, אם כי טענה שפתחה אותה אך במעט.

בנוסף, עדותה של הנתבעת 2 היתה בלתי מהימנה. ניסיון לקבל גרסה קוהרנטית ועקבית מהנתבעת 2 לא צלח בידי. תחילה טענה כי המנוע עדיין היה דלוק
והדלת היתה סגורה בעת התאונה. בהמשך טענה כי הודתה בטעות בפני
התובע 1 כי הדלת היתה פתוחה. מאוחר יותר טענה כי המנוע היה דלוק והיא פתחה את הדלת רק במעט. בהמשך הודתה כי המנוע היה כבוי בעת שפתחה את הדלת.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת 1 לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה קרי, פגיעה מתמשכת של דלת הנתבעים ברכב התובעים החל מהמראה ועד החלק האחורי. במידה והדלת היתה נפתחת בטרם הגיע התובעת 1 למקום הרי שהנזקים היו מתחילים מהפגוש הקדמי ולא מהמראה. דבר המעיד כי הדלת נפתחה בשעה שהתובעת 1 כבר החלה לחלוף על פני רכב הנתבעים. גרסת הנתבעים לפיה הדלת היתה פתוחה במעט והתובעת 1 היא שנצמדה לרכב הנתבעים לא הוכחה וממילא אם היתה נכונה הרי שהיה אמור להגרם נזק גם למראה של הנתבעים ולא כך הוא.

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהתובעת 1, מקובלת עלי גם גרסת התובעים לפיה נסיעת התובעת 1 מהמקום לאחר התאונה נבעה מלחץ ולא במטרה לברוח מהמקום.

בנסיבות אלה, סבורה אני כי היה על הנתבעת 2 שהחנתה את רכבה ועמדה לצאת אל ביתה, להבחין באמצעות המראה ברכב התובעים הנוסע ברחוב במקביל אליה ולהמתין עם פתיחת הדלת עד אשר תסיים התובעת 1 את המעבר והדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לתאונה. לא מצאתי מקום להטיל אחריות תורמת על התובעת 1 שכן הוכח כי הדלת נפתחה במקביל לנסיעתה בכביש ולא היה באפשרותה לצפות או למנוע את התאונה בשעה שהדלת "נפתחה עליה" כדבריה.

7.
סוף דבר, התביעה מתקבלת.
הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 3,747 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.2.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.


בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.


ניתן היום,
כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 32431-02/13 מריאן חנונו, דוד חנונו נ' אלון בכור, דקלה בכור, אליהו חברה לביטוח (פורסם ב-ֽ 30/06/2013)