פסקי דין על גולדשטיין אבי | פסקי דין על ישראל שמואלביץ | פסקי דין על משרד החקלאות | פסקי דין על מנהל השירותים הוטינריים |
1797/06 א 23/08/2013
א 1797/06 גולדשטיין אבי, ישראל שמואלביץ נ' משרד החקלאות, מנהל השירותים הוטינריים
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 1797-06
לפני :
כב' השופט יהושע גייפמן
התובעים
1. גולדשטיין אבי
2. ישראל שמואלביץ
ע"י ב"כ עו"ד מרים פישמן
ועו"ד רוברט פישמן
נגד
הנתבעים
1. משרד החקלאות
2. מנהל השירותים הוטרינריים
ע"י פרקליטות מחוז תל אביב [אזרחי]
ע"י עו"ד אורלי אמיתי
צד ג' רשות שמורות הטבע והגנים
ע"י ב"כ עו"ד אייל בר אליעזר ועו"ד דנה חן
פסק דין
1. התובעים [להלן: "היזמים"] יזמו ב-99' הקמת עסק של יבוא איילים מסוג אייל אדום [להלן: "האיילים האדומים"] מאוסטרליה לישראל - לצרכי מאכל [להלן: "המיזם"].
באותה העת ענף גידול האיילים האדומים לשחיטה היה ענף גידול חדש בישראל.
הנתבע 1 הינו המשרד הממשלתי העוסק בעידוד ופיתוח ענפי חקלאות חדשים בישראל, והוסמך ליתן תמיכות כספיות לענפי הגידול החקלאיים. הנתבע 2 פעל כיחידת סמך במשרד החקלאות
, ותפקידו היה לפקח פיקוח וטרינרי על יבוא בעלי חיים לישראל: שחיטה, מניעת העברת מחלות, ומניעת צער בעלי חיים, וכן הוסמך ליתן רישיון לייבוא בעלי חיים [תקנות 2 ו-23 לתקנות בעלי חיים [ייבוא בעלי חיים], תשל"ד-1974 [הנתבעים 1 ו-2, להלן:"משרד החקלאות
"].
צד ג' [להלן: "רשות שמורות הטבע"] הוסמך בחוק הגנת חיית הבר תשט"ו – 1995 לפקח על יישום ההגנות על חיות בר, ובמסגרת זו ליתן היתר ליבוא חיות בר לישראל [ סעיף 8 לחוק ], והיתר צידה [ סעיף 3 לחוק ] .
לצורך יבוא האייל האדום מאוסטרליה לישראל היה צורך במתן היתר של רשות שמורות הטבע ליבוא חיית בר, ובמתן רישיון לייבוא של מינהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
לעניין ההיבטים הוטרינריים [שחיטה, מניעת מחלות ומניעת צער בעלי חיים].
ראו: סעיפים 2-3 , 8-9 לחוק הגנת חיית הבר תשט"ו -1955, תקנות להגנת חיית הבר תשל"ו -1976 , פקודת מחלות בעלי החיים [ נוסח חדש] תשמ"ה – 1985, תקנות מחלות בעלי חיים [ יבוא בעלי חיים] תשל"ד – 1975, ותקנות מחלות בעלי חיים [ שחיטת בהמות ] תשכ"ד -1964 .
ב-12.9.02 ניתן רישיון ליבוא 120 איילים אדומים, ובפועל הובאו לישראל 98 איילים אדומים. בקשה לרישיון נוסף, שהוגשה בפב' 04, סורבה על ידי השירותים הוטרינריים.
2. התובעים טענו שמשרד החקלאות
הציג להם מצג רשלני, לפיו ניתן לייבא איילים אדומים לישראל לצורך שחיטה, סייע להם בהקמת המיזם ונתן היתר יבוא לשחיטה, ובהסתמך על מצג זה הם השקיעו משאבים כספיים בהקמת המיזם. עוד טענו, שלאחר הקמת המיזם והפעלתו, משרד החקלאות
מנע המשך יבוא האיילים האדומים, מהטעם שיבוא איילים אדומים לצורך שחיטה היה מלכתחילה אסור על פי החוק - בהיות האיילים האדומים "חיית בר מוגנת", וכך למעשה כל המשאבים שהושקעו בהקמת המיזם ירדו לטמיון.
התובעים עתרו בתביעה לחייב את משרד החקלאות
לשלם להם פיצוי בסך 2.6 מיליון ₪ בגין הנזקים שנגרמו להם, לפי הרכיבים: פיצויי הסתמכות - אובדן השקעה, שכר עבודה ולחילופין אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות; ולחילופין לפיצויי הסתמכות – פיצויי קיום עבור אובדן רווחים עתידיים ;כן עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין עוגמת נפש [ראו סעיפים 142 -147 לסיכומי התובעים] .
משרד החקלאות
הגיש הודעת צד ג' כנגד רשות שמורות הטבע, וטען שככל שיקבע שעל משרד החקלאות
לשאת באחריות הרי שעל הרשות לשפות את משרד החקלאות
, באשר הנזקים הנטענים נגרמו כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של הרשות. נטען שתנאי לקבלת רישיון לייבוא ממשרד החקלאות
הינו הצגת היתר יבוא של רשות שמורות הטבע, ולא היה זה מתפקידו של משרד החקלאות
לבחון האם ניתן לייבא אייל אדום לישראל לצורך שחיטה.
התביעה נדונה בפני
מותבים אחרים, והועברה לשמיעת הוכחות בפני
ביולי 2010.
3. נסקור תחילה את המועדים הרלוונטיים לעניין הפעולות העיקריות שנעשו במיזם.
ב-17.2.99 פנה מתכנן המרעה במשרד החקלאות
למנהל מקרקעי ישראל בבקשה להקצות ליזמים שטח לצורכי מרעה עבור איילים [ מוצג ת/4 ] .
ב-17.2.99 פנו היזמים לד"ר שנבויים מהשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
, ובמכתב ציינו : " הנדון : ייבוא איילים לגידול. אנו מעוניינים להקים חוות גידול איילים לבשר . לצורך זה אנו צריכים את אישורכם על מנת לייבא את האיילים מאוסטרליה... אנו מבקשים לקבל אישור עקרוני לייבוא... " [ מוצג ת/5 ].
ב-25.2.99 הודיע ליזמים ד"ר שנבויים מהשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
: " הנדון : יבוא איילים לגידול ... אוכל לאשר כי לא תהיה לנו התנגדות עקרונית לאשר יבוא איילים מאוסטרליה ..." [ מוצג ת/6].
ב-16.9.99 פנה מנהל המחוז במשרד החקלאות
למנהל מקרקעי ישראל בהמלצה להקצות ליזמים מקרקעין ליד חריש לצורך הקמת עדר של איילים אדומים, תוך ציון במכתב "שגידול איילים נחשב כגידול חדש בארץ, ולכן משרד החקלאות
עזר ותמך כספית בהקמת עדר ניסיוני על מנת ללמוד על בעיות הגידול ורווחיות הענף" [ראו מוצג ת/3 ].
ב-7.6.00 הודיע ליזמים מר רוני מלכה, מנהל חטיבת אכיפה ברשות שמורות הטבע : " הנדון:יבוא וגידול איילים לשחיטה... בקשתך לייבוא וגידול איילים בעיקרה מאושרת. בכדי שנוכל לקדם את הטיפול ... עליך להמציא ... אישור ... מארץ המקור שאמנם חיות אלה מגיעות מחוות רביה בשביה, ואישור מהשירותים הוטרינריים שהחיות ... אינן נושאות מחלות העלולות לפגוע בחיות הבר הישראליות " [מוצג ת/9].
ב-6.11.00 הודיע ליזמים מר רוני מלכה, מנהל חטיבת אכיפה ברשות שמורות הטבע : " הנדון : ייבוא וגידול איילים לשחיטה . איילים מהמין המבוקש מאושרים לייבוא ברמה העקרונית . בכדי שהרשות תוכל להנפיק היתרי יבוא נדרש ממך : א. אישור סטטוטורי מהועדה המקומית המאשרת את הפרוייקט. ב. הסכם הרשאה והסכם החכרה מהמינהל על השטח האמור ל-3 שנים לפחות. ג. אישור סטטוטורי מהשירותים הוטרינריים ... המאשרים את הפעילות המבוקשת ... " [ מוצג ת/9 ].
ב-25.2.01 הודיע ליזמים מר רוני מלכה, מנהל חטיבת אכיפה ברשות שמורות הטבע: " הנדון : יבוא איילים אדמונים למטרות מסחר . הננו לאשר את בקשתך לייבוא המין . בכדי שנוכל להוציא היתר ייבוא עליך להציג תנאי החזקה בהתאם לסיכום... כל האמור חייב להיות מתואם ... בעיקר השירותים הוטרינריים" [ מוצג ת/9].
ב-27.2.01 הודיע ליזמים מר רוני מלכה, מנהל חטיבת אכיפה ברשות שמורות הטבע: " הנדון : ייבוא איילים אדמונים . הננו לאשר יבוא של 120 פרטים מהמין ... אייל אדמוני מאוסטרליה ... " [ מוצג ת/9].
ב-3.5.01 הודיע ליזמים ד"ר עוזרי מהשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
: "הנדון: איילים אדמוניים לשחיטה מאוסטרליה ... טרם התקבלו במשרדנו : א. היתר יבוא... של הרשות לשמירת הטבע .ב. אישור לקליטת האיילים במקום הסגר מאושר. ג. אישורו של הרופא הוטרינרי הראשי ... אודה לקבלת המסמכים ... על מנת שניתן יהיה להנפיק רישיון הייבוא " [מוצג ת/10].
ב-6.11.01 ניתן היתר ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה להקמת מכלאה לבעלי חיים בבנימינה עבור המיזם, וב-25.2.02 הוציאו היזמים רישיון לניהול עסק לגידול איילים [מוצג ת/36 (ד)] .
ב-5.3.02 ניתן ליזמים ע"י רשות שמורות הטבע היתר ראשון ליבוא 120 איילים אדומים [היתר מס' 2002/3769 ] .
ב- 12.9.02 הוציאו השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
רישיון ראשון לייבוא 120 איילים אדומים מאוסטרליה [מס' רישיון: 539/2002] . ברישיון צויין : " תיאור הפריט : אייל אדמוני לשחיטה לפי היתר רשות שמורות הטבע ... כמות : 120 ראש ... בבוא ארצה יוכנס המשלוח להסגר בבנימינה ... בפיקוחו של ד"ר הוידה ... וישחט תוך 30 יום בבית המטבחיים דיר אל אסד . תוקף רישיון זה עד 31.3.03 " [ מוצג ת/11].
ב-11.12.02 נערך סיכום ישיבה בנוכחות היזמים ובעלי התפקידים בשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
, ובו נקבעו הוראות ונוהל לעניין שחיטת האיילים האדומים [ מוצג ת/14 ].
ב-11.3.03 הודיע הרופא הוטרינרי ד"ר נאסר עבד אלסלאם במכתבו : " אני הח"מ ... האחראי על בית המטבחיים בדיר אל אסד מוכן בזאת לקלוט 150 ראש אייל אדמוני מאת אבי גולדשטיין מבנימינה. קצב השחיטה המתוכנן – 10 ראש בשבוע" [ מוצג ת/2 בתיק המוצגים ] .
ב-9.4.03 הודיע ליזמים ד"ר עוזרי מהשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
: " הנני להודיעך כי בעקבות סוגיות משפטיות הקשורות במתן אישורים לשחיטה של האייל האדום בבתי המטבחיים בישראל, אין השירותים הוטרינריים מתירים בשלב הנוכחי המשך ייבואו ארצה למטרה זו. על מנת לאשר הייבוא המבוקש יש צורך בתיקוני חקיקה... על שר החקלאות להכריז על האייל האדום ... כחיית בר מטופחת ... הינכם מתבקשים להפנות בקשה מנומקת ... למשרדו של שר החקלאות, להכריז על האייל האדום כ"חיית בר מטופחת " [מוצג ת/15].
ב-24.4.03 פנו היזמים לשרה לאיכות הסביבה בבקשה להכריז על האייל כ"חיית בר מטופחת" , וליתן אישור זמני להמשך הייבוא [ מוצג ת/23].
ב-29.7.03 הודיעה ליזמים סגנית היועמ"ש של המשרד לאיכות הסביבה: "לגבי האייל האדום מדיניותנו היא, שאין להכריז עליו כחיית בר מטופחת " [מוצג ת/24].
ב-22.12.03 הודיע ליזמים ד"ר נירי, מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
: " יבוא איילים לשחיטה ... ייבוא עתידי של האייל האדום לצורכי שחיטה מותנה בהכרזתו " כחיית בר מטופחת " . הבנתי ממכתבכם , ששרת איכות הסביבה, לה ניתנו הסמכויות להכריז על האייל כחיית בר מטופחת - לא נענתה לבקשתכם " [ מוצג ת/17 ].
ב-26.2.04 הגישו היזמים בקשה לקבלת היתר שני עבור יבוא של 200 איילים אדומים [ נספח 6 לתצהיר רוני מלכה ].
ב-25.3.04 הוציאה רשות שמורות הטבע היתר שני לייבוא 200 איילים אדומים מאוסטרליה. תוקף ההיתר עד 1.10.04 [מוצג ת/19], אולם רישיון ליבוא לא ניתן על ידי השירותים הוטרינריים.
היזמים הגישו תובענה (ה"פ 768/04) להצהיר על זכאותם לקבל רישיונות וטרינריים ליבוא איילים אדומים.
ב-18.4.05 קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א [כב' השופטת דרורה פלפל] בפסק הדין שניתן בה.פ. 768/04 :" אם ניתנים היתרים לשחיטת בעלי חיים מוגנים אחרים כי אז עובר בכך המשיב [משרד החקלאות
– י.ג.] ביודעין על החוק שאוסר זאת ... כל עוד לא הוכרז האייל האדום כ"חיית בר מטופחת", ונראה שלמרות המאמצים הדבר לא נעשה – הוא נותר חיה מוגנת, שאסורה בשחיטה".
התובע 2 העיד: "ש. ממתי מבחינתך העסק חדל להתקיים? ת. בפסק של השופטת" [עמ' 269 שורות 9-10]; "ההחלטה הסופית של הגב' פלפל [השופטת פלפל – י.ג.] מבחינתי סגר את הגולל על זה" [עמ' 271 שורות 11-12].
4. האייל האדום הינו חיית בר. בסעיף 1 לחוק הגנת חיית הבר הוגדרה "צידה" כעשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה של חיית בר, ושחיטה פוגעת בחייה ולכן אסורה אלא אם כן הותרה לפי חוק הגנת חיית הבר. המטרות הקבועות בסעיף 3 לחוק ליתן היתר צידה - לא נועדו ליתן היתר לשחיטה. הכרזה על "חיית בר מטופחת" באה להוציא מכלל הקטגוריה של "חיית בר מוגנת" מינים של בעלי חיים שהפכו לענפים משקיים מוכרים.
כל עוד האייל האדום לא הוכרז כ"חיית בר מטופחת" , לפי חוק הגנת חיית הבר – הוא חיית בר מוגנת ושחיטתו אסורה בישראל.
חוק הגנת חיית הבר חל גם על חיית בר שמובאת מחוץ לישראל וגם על חיית בר שמגדלים בשבייה. חיית בר הוגדרה בחוק: "מקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם".
5. הן משרד החקלאות
– מינהל השירותים הוטרינריים והן רשות שמורות הטבע ידעו לפני ההקמה או בראשיתה, שהמיזם נועד ליבוא איילים אדומים לצורך שחיטה בישראל.
במכתב מ-17.2.99 הודיעו היזמים למינהל השירותים הוטרינריים שהם מעוניינים להקים חוות גידול איילים לבשר ומבקשים אישור עקרוני לייבוא [מוצג ת/5], ובתשובה למכתב זה הודיע מינהל השירותים הוטרינריים, שלא תהיה התנגדות עקרונית לאשר יבוא איילים מאוסטרליה [מוצג ת/6].
במכתב מ-1.5.00 הודיעו היזמים לד"ר עוזרי ממינהל השירותים הוטרינריים: " לאחר פגישתך עם ד"ר ביוקנן ועם ד"ר מילר, הכנתי דוגמא לפרוטוקול יבוא ... כמו כן מצורף לוח זמנים ליבוא ראשוני של איילים לשחיטה, ותהליך השחיטה " [ מוצג ת/9 ].
במכתב מ- 7.6.00 של רשות שמורות הטבע הודיעו ליזמים : " הנדון : ייבוא וגידול איילים לשחיטה... בקשתך לייבוא וגידול איילים בעיקרה מאושרת " [ מוצג ת/9 ].
במכתב מ-6.11.00 של רשות שמורות הטבע הודיעו ליזמים: " יבוא וגידול איילים לשחיטה. איילים מהמין המבוקש מאושרים ליבוא ברמה העקרונית... " [ מוצג ת/9 ].
במכתב מ- 3.5.01 של מינהל השירותים הוטרינריים הודיעו ליזמים : " הנדון: יבוא איילים אדמוניים לשחיטה מאוסטרליה ... אודה לקבלת המסמכים המצויינים... על מנת שניתן יהיה להנפיק רישיון היבוא המבוקש" [ מוצג ת/10 ].
ברישיון ליבוא 120 איילים אדומים מאוסטרליה שהוציאו השירותים הוטרינריים נאמר במפורש: " בבואו ארצה יוכנס המשלוח להסגר... וישחט תוך 30 יום בבית המטבחיים דיר אל אסד ".
התובע 2 העיד בעמ' 241 שורות 24-30: "אני ביקשתי לשחיטה ... כל הנוגעים בדבר ידעו שזה לשחיטה".
היזמים יזמו מיזם עסקי לצורך מכירת בשר אייל אדום בישראל, והגורמים המוסמכים ליתן היתרים ידעו על כך, סייעו להם, נתנו אישורים עקרוניים, ולאחר מכן היתרים ליבוא.
6. בע"א 666/09 בנק דיסקונט נ' מעריב- הוצאת מודיעין בע"מ , דינים עליון 2011 (79) 5 , אמרה כב' השופטת נאור:
[א] מצג רשלני נכלל במסגרת עוולת הרשלנות. מקובל לראות בכל העברת
אינפורמציה רשלנית או מסירת מידע מוטעה בכתב או בהתנהגות לידי גורם אחר אשר צפוי להסתמך על המידע - כמצג שווא רשלני.
[ב] המבחן לקיומה של חובת הזהירות הוא מבחן החזות מראש של האדם הסביר בדבר התוצאה המזיקה.
[ג] לצורך הטלת אחריות בגין מצג שווא רשלני יש להקים בנסיבות המקרה הספציפי חובת זהירות קונקרטית. עפ"י מבחן הציפיות נדרש להוכיח כי הגורם שמסר את המידע צריך היה לצפות שמקבל המידע יסתמך עליו ויפעל על פיו.
רשות שלטונית אינה חסינה מאחריות בגין הפעלה רשלנית של סמכותה [ראו: ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן, פ"ד מב (3) 733, 736].
7. מינהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
ורשות שמורות הטבע, המוסמכים לפי חוק ליתן היתרים ליבוא איילים אדומים לישראל, הציגו בפני
היזמים מצג רשלני, שעפ"י החוק אין מניעה לייבא לישראל איילים אדומים לשחיטה, סייעו להם בהקמת המיזם ונתנו אישורים עקרוניים והיתרים ליבוא, כאשר מלכתחילה יבוא איילים אדומים לשחיטה בישראל אסור על פי החוק, ובכך התרשלו.
היזמים פנו לקבל אישור עקרוני ליבוא לשחיטה [ראו מוצג ת/5] . ב- 25.2.99 ניתן להם אישור עקרוני ליבוא לשחיטה ע"י מינהל השירותים הוטרינריים [ראו מוצג ת/6] , וב-6.11.00 ניתן להם אישור עקרוני לייבוא לשחיטה ע"י רשות שמורות הטבע [ מוצג ת/9 ].
מינהל השירותים הוטרינריים ורשות שמורות הטבע ידעו או היו צריכים לדעת :
[א] האייל האדום לא הוכרז כ"חיית בר מטופחת", ולפיכך אין הכרזה המתירה שחיטתו בישראל.
[ב] לא ניתן ליתן "היתר צידה" בעניין האייל האדום, באשר שחיטתו אינה בגדר אחת המטרות הקבועות בסעיף 3 לחוק הגנת חיית הבר.
[ג] חיית בר מוגדרת בחוק גם כחיה שמקורה מחוץ למדינה שאין טבעה לחיות במחיצתו של אדם, ולפיכך הגדרת חית בר חלה גם על חיה שמגדלים בשביה מחוץ למדינה .
[ד] אייל אדום הינו חיית בר מוגנת, באשר לא הוכרז כמזיק או לצרכי צייד או כחיית בר מטופחת, וחיית בר מוגנת – שחיטתה אסורה בישראל.
על הסירוב ליתן רישיון וטרינרי ליבוא לשחיטה הודע ליזמים ב- 9.4.03, כשנתיים לפני מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ואת הבדיקה הזו, שנעשתה ע"י היועצים המשפטיים של הרשויות המוסמכות ליתן היתרים, ניתן היה לעשות לא רק באפ' 03' אלא גם לפני הקמת המיזם ולפני הוצאת האישורים העקרוניים וההיתרים, וגם בכך התרשלו השירותים הוטרינריים ורשות שמורות הטבע.
האישורים העקרוניים וההיתרים הוצאו ע"י הרשויות ללא בדיקה עם יועציהם המשפטיים.
בכל ההליכים הנדרשים לצורך הוצאת ההיתרים ע"י רשות שמורות הטבע ומינהל השירותים הוטרינריים – הגורמים המוסמכים עפ"י חוק פעלו, והציגו מצג שניתן לייבא איילים אדומים לשחיטה בישראל ואף סייעו ליזמים בהליכי ההקמה של ענף גידול חדש זה בישראל.
משרד החקלאות
אף פנה למינהל מקרקעי ישראל כדי שתוקצה קרקע ליזמים לצורך הקמת הפרוייקט. התובע 1 העיד בעמ' 122 שורות 3-6: "מר צור [ממשרד החקלאות
– י.ג.] עידכן אותנו בקיום של החוות הנוספות [לגידול איילים אדומים – י.ג.] וזה שהם נתנו כסף ... הוא אמר לנו במפורש, רבותי, תמיכה כספית אני כבר לא אוכל לתת לכם, אבל גיבוי ועזרה כדי לקיים את הפרוייקט, נעשה ככל שנוכל כדי לקדם את הפרוייקט הזה".
ב- 5.3.02 רשות שמורות הטבע נתנה היתר ליבוא 120 איילים אדומים כאשר היה בידיעתה שהייבוא נועד לשחיטה. ב-12.9.02 מינהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
נתן רישיון לייבוא 120 איילים אדומים לשחיטה, וברישיון נקבע מועד לשחיטת האיילים האדומים.
על מינהל השירותים הוטרינריים ורשות שמורות הטבע חלה חובת זהירות קונקרטית, המטילה עליהם אחריות בגין מצג שווא רשלני, באשר רשויות אלה היו צריכות לצפות שהיזמים, שפנו לקבל אישורים עקרוניים ולאחר מכן היתרים – בטרם הקמת המיזם, יסתמכו על מצגים אלה, ויפעלו על פיהם בהשקעתם משאבים כספיים בהקמת הפרוייקט.
קיימים " יחסי קירבה" בין רשויות המוסמכות ליתן היתרים ולספק מידע בנושא ההיתרים לבין מבקשי ההיתרים. חובה זו הופרה, והסבה ליזמים נזק ממוני. היזמים הסתמכו על המצג הרשלני באופן סביר, ונגרם להם נזק.
הצגת מצג רשלני, בתחילת הקמת המיזם, ע"י הגורמים המוסמכים ליתן היתרים עפ"י חוק, בדבר האפשרות החוקית הקיימת לייבוא איילים אדומים לשחיטה, ומתן אישורים עקרוניים והיתרים - גרמה ליזמים להקים את המיזם, להשקיע ממיטב כספם וזמנם, וכל ההשקעה הגדולה מפב' 99' [מועד מתן האישור העקרוני הראשון לייבוא- מוצג ת/6] ועד אפריל 05' [מועד מתן פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, בו נקבע שהשחיטה של אייל אדום בישראל אסורה] ירדה לטימיון.
התקופה נתחמת עד אפריל 05' ולא עד 9.4.03 [המועד בו השירותים הוטרינריים הודיעו ליזמים שלא ניתן להתיר להם בשלב הנוכחי המשך ייבוא לשחיטה עקב סוגיות משפטיות הקשורות במתן האישורים לשחיטה], באשר במכתב מ- 9.4.03 [ מוצג ת/15] הודיעו השירותים הוטרינריים ליזמים: " על מנת לאשר הייבוא יש צורך בתיקוני חקיקה... הנכם מתבקשים להפנות בקשה מנומקת ... למשרדו של שר החקלאות להכריז על האייל האדום כחיית בר מטופחת. במקביל אנו פועלים... לשינוי התקנות לשחיטת בהמות". השירותים הוטרינריים נתנו ליזמים להבין שבכוונתם לפעול יחד עם היזמים בשני ערוצים כדי להסדיר את מתן האישור לייבוא האיילים לשחיטה, ורק עם מתן פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי באפריל 05' נסתם הגולל על ייבוא איילים אדומים לשחיטה בישראל.
8. חלוקת הסמכויות עפ"י חוק במתן היתרים ורישיונות בין רשות שמורות הטבע לבין מינהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
- אין בה כדי להוות טענת הגנה בתביעה לפיצוי בגין רשלנות, באשר שני הגופים הנ"ל, המוסמכים על פי חוק ליתן היתרים, הציגו בפני
היזמים מצגים כוללניים ונכנסו אחד לתחומי סמכויות האחר, ואצל היזמים נוצר הרושם ששני הגורמים הנ"ל רשאים לשקול את מכלול השיקולים הכרוכים בהקמת המיזם.
כך למשל, ב-30.1.03 פנה מנהל השירותים הוטרינריים לשרת החקלאות, ובמכתב הדגיש: "בעקבות פנייה של יזם ישראלי, התירו השירותים הוטרינריים ייבוא ניסיוני במטרה לבחון את ההיתכנות של פיתוח שלוחה זו בישראל . הבחינה כללה : א. כושר העמידה של האיילים במסעם בים
ב. אפשרות שחיטתם בבתי מטבחיים ... יובאו בחודש אוק' 02' 100 איילים ... האיילים הגיעו ליעדם במצב טוב ... על מנת שנאשר זאת על בסיס קבוע : א. על שרת החקלאות להכריז על האייל האדום " כחיית בר מטופחת" לפי חוק להגנת חיות הבר... עד שימולאו תנאים אלה לא נאשר ייבוא נוסף של אייל אדום" [ ראו נספח ב' לתצהיר עו"ד מיכל סגן- כהן ].
כמו כן ב-9.4.03 הודיעו השירותים הוטרינריים ליזמים :" הנני להודיעך כי בעקבות סוגיות משפטיות הקשורות במתן אישורים לשחיטה של האייל האדום בבתי המטבחיים בישראל, אין השירותים הוטרינריים מתירים בשלב הנוכחי המשך יבוא ארצה למטרה זו. על מנת לאשר היבוא המבוקש יש צורך בתיקוני החקיקה הבאים : א. על שר החקלאות להכריז על האייל האדום כחיית בר מטופחת לפי חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו -1955 . ב. יש להכליל את האייל האדום בהגדרת בהמות בתקנות מחלות בעלי חיים [שחיטת בהמות] התשכ"ד -1964 . אי לכך הנכם מתבקשים להפנות בקשה מנומקת בכתב למשרדו של שר החקלאות להכריז על האייל האדום " כחיית בר מטופחת " ... במקביל אנו פועלים במסגרת השירותים הוטרינריים לשינוי התקנות לשחיטת בהמות ".
היועצת המשפטית של רשות שמורות הטבע במכתבה מ – 8.8.04 [נספח 9 לתצהיר מלכה] ציינה: "לפני כשנתיים החליטה הנהלת הרשות לאפשר יבוא של אייל אדום לישראל לצורכי גידול למאכל ... אישור היבוא הוא מאוסטרליה שם מגדלים את האייל האדום בחוות לריבוי לצורכי מאכל ... המייבאים נתקלו בקושי לעניין שחיטתו הואיל ואינו נמנה על רשימת הבהמות בתקנות מחלות בעלי חיים [שחיטת בהמות] תשכ"ה-1964. על מנת להכלילן בתקנות אלה יש להכריזו כ"חיית בר מטופחת" עפ"י החוק להגנת חיית הבר ... לפי שעה מוגדר האייל האדום כ"חיית בר מוגנת", ולכן אין אפשרות להתיר פגיעה בו אלא למטרות הקבועות בסעיף 3 לחוק, ושחיטה למאכל אדם אינה ממין מטרות אלה".
מר רוני מלכה, מנהל החטיבה לפיקוח ואכיפה ברשות שמורות הטבע, הודה בחקירתו: " ... היה ברור שהוא מביא אותם לשחיטה, אני לא מתכחש לידיעה הזאת" [עמ' 541 שורות 10-11]; "ש. כשדיברת איתו אתה ידעת שמדובר בחיית בר מוגנת? ת. ודאי" [עמ' 553 שורות 29-30]; "ש. הוא מספר לך שהוא רוצה לייבא איילים ... למטרת שיווק בשר. ת. כן. ש. אם הוא רוצה לשווק את בשרם אז הוא גם צריך לשחוט אותם. ת. ודאי" [עמ' 554 שורות 25-30]; "ש. כמי שממונה על ביצוע החוק להגנת חיות הבר למעשה אתה יודע שלפי החוק אסור לפגוע בחיית בר מוגנת אלא בהיתר. ת. נכון" [עמ' 554 שורות 31-33]; "אחריות לשלמות בעל החיים היא בהחלט באחריותנו" [עמ' 556 שורה 12]; "ש. כשאתה נותן את ההיתר [היתר ראשון – י.ג.] פנית ליועץ משפטי שלכם. ת. לא" [עמ' 558 שורה 29 – עמ' 559 שורה 2]; "ש. היועץ המשפטי הוא לא חלק ממערכת ההתייעצות. ת. לא" [עמ' 570 שורות 11-12]; "עד הפסיקה של כב' השופטת פלפל ... לא הייתה רגולציה מספיק טובה ונכונה" [עמ' 573 שורות 19-21]; " ש. איך דאגתם שלא ישחטו אותם? ת. ... לא דאגנו לזה כי לא עלתה הסוגייה הזאת בפני
נו" [עמ' 579 שורות 25-27].
ד"ר עוזרי ממינהל השירותים הוטרינריים העיד בחקירתו : " בתחילה נתנו את הרישיון לשחיטה אח"כ רק התחלנו להבין שיתכן וזו היתה טעות " [ עמ' 430 שורות 2-3 ] ; " ש. פה ידעת שזה מיועד לשחיטה... ת. כן. הוא אמר " [ עמ' 431 שורות 28-31 ] ; " כשמדובר במקרה של אייל אדום הוא חיית בר " [ עמ' 432 שורה 16] ; " למה לפי הנוהלים אחד הדברים הראשונים במסגרת מה שצריך לעשות ... לא עושים את הבדיקה המשפטית ? ת. אין לי הסבר" [עמ' 433 שורות 15-18]; " הנושא עלה באחת מאותן ישיבות [ של מינהל השירותים הוטרינריים – י.ג.] ואז ... היועצת המשפטית שלנו אמרה, רק רגע . תנו לי להבהיר עוד משהו... ומכאן עלה הנקודה האם זה באמת חוקי ? ייתכן מאד וכאן טעינו בעניין ... אפשרנו את השחיטה ... כאן זה לא היה צריך להיות ..." [ עמ' 434 שורות 4-9 ].
זאת ועוד, גם אם רשות שמורות הטבע עוסקת בעיקר במתן היתר ליבוא חיות בר - אין היא יכולה להתעלם בנותנה אישור עקרוני או בנותנה היתר מכך שהיבוא הוא לצורך שחיטה האסורה בישראל ; וגם אם מינהל השירותים הוטרינריים עוסק בעיקר בסוגיית השחיטה בישראל – אין הוא יכול להתעלם מכך שהיבוא של איילים אדומים לצורך שחיטה בישראל – אסור בישראל על פי חוק. בנסיבות אלה, האחריות לתוצאת המצג הרשלני, למתן אישורים עקרוניים והיתרים בניגוד לחוק – חלה הן על רשות שמורות הטבע והן על מינהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
ועליהם לשאת בנזק שנגרם ליזמים בחלקים שווים.
רשות שמורות הטבע, שהוסמכה בחוק ליתן היתר ייבוא, הייתה צריכה להיות מודעת עוד בתחילת הקמת המיזם, שעל פי הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק חיית הבר לא ניתן לשחוט אייל אדום בישראל. אייל אדום הינו חיית בר מוגנת, לא הוכרז כחיית בר מטופחת, שחיטה הינה בגדר "צידה", ושחיטה של אייל אדום אינה מותרת מכוח סעיף 3 לחוק הגנת חיית הבר.
המינהל לשירותים וטרינריים במשרד החקלאות
, שהוסמך בחוק ליתן רישיון יבוא, היה צריך להיות מודע, עוד בתחילת הקמת המיזם, שאייל אדום הינו "חיית בר מוגנת" האסורה בשחיטה בישראל.
אין לייחס אשם תורם ליזמים באשר הם פנו בתחילת המיזם לקבלת אישור עקרוני משני הגורמים המוסמכים עפ"י חוק ליתן היתרים ליבוא של אייל אדום לשחיטה בישראל, רשות שמורות הטבע ומינהל השירותים הוטרינריים, ובהמשך המיזם פעלו עפ"י הנחיותיהם והוראותיהם עד לקבלת ההיתרים ליבוא 120 איילים אדומים, ורק לאחר הקמת המיזם והשקעת המשאבים הוברר שהמצגים של הרשויות המוסמכות ליתן היתרים היו רשלניים, האישורים העקרוניים וההיתרים היו בניגוד לחוק, ולא ניתן היה מלכתחילה להתיר עפ"י חוק יבוא של איילים אדומים לשחיטה בישראל.
9. טענת ההגנה שיש לתלות את כישלון המיזם בכישלון השחיטה הניסיונית של האיילים האדומים בישראל, ולכן גם אם היה מותר עפ"י חוק יבוא איילים אדומים לשחיטה בישראל לא ניתן היה להמשיך במיזם – דינה להידחות.
טענת ההגנה מתבססת על מכתב של היזמים מ-23.9.02 לשירותים הוטרינריים בו נאמר:"ידוע לי שקיימות בעיות תפעוליות בשחיטת איילים... הריני מתחייב לבצע תחילה שחיטה ניסיונית של 10 איילים במתקן שאושר לי ... אם יתגלו קשיים מכל סוג שהוא במהלך השחיטה הניסיונית ו/או אחריה, ולא ניתן יהיה להמשיך ולשחוט איילים נוספים... לא ישמש הדבר עילה לתביעת נזיקין מכל סוג שהוא כנגד השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות
" [ מוצג ת/13].
לאחר ה- 23.9.02 [חתימת מכתב ת/13], בחלוף חודשיים וחצי, נערכה ישיבה ב- 11.12.02 בשירותים הוטרינריים בנוכחות היזמים והגורמים המקצועיים במינהל השירותים הוטרינריים, ונקבעו הוראות להמשך שחיטת האיילים האדומים תוך הסקת מסקנות אופרטיביות מהשחיטה שנעשתה עד כה [ראו מוצג ת/14]. מההוראות האופרטיביות שגובשו ע"י מינהל השירותים הוטרינריים, אשר על פיהן יש לנהוג בשחיטה עתידית – ניתן להסיק שמינהל השירותים הוטרינריים לא ראה בשחיטת האיילים האדומים כשחיטה שנכשלה.
ד"ר קלינגר ממינהל השירותים הוטרינריים העיד בחקירתו בעמ' 292 שורה 29 עד עמ' 293 שורה 5 : " ש. תסכים איתי ... שהסיכום הזה [ מוצג ת/14- י.ג.] הוא לא סיכום של איסור [ איסור שחיטה- י.ג.] ? ת. במידה ומתבצעת שחיטה אז היא חייבת למלא את התנאים האלה.ש. ... אם אנחנו מקיימים את התנאים האלה אפשר להמשיך ולשחוט? ת. כן ".
גם במכתב של מינהל השירותים הוטרינריים מ- 9.4.03 [ מוצג ת/15 ], בו הודיעו השירותים החברתיים שאינם מתירים בשלב הנוכחי המשך ייבוא לשחיטה עקב סוגיות משפטיות הקשורות במתן אישורים לשחיטה – אין זכר לטענה בדבר כישלון השחיטה של האיילים האדומים בישראל . יתרה מכך, השירותים הוטרינריים ציינו במכתב : " על מנת לאשר היבוא המבוקש יש צורך בתיקוני חקיקה ... אנו פועלים במסגרת השירותים הוטרינריים לשינוי התקנות לשחיטת בהמות".
במכתב של הרופא הוטרינרי של בית המטבחיים בדיר אל אסד, ד"ר נאסר עבד אלסלאם, מ- 11.3.03, שניתן כ- 6 חודשים לאחר המכתב ת/13, צוין : " אני הח"מ ד"ר נאסר עבד אלסלאם... האחראי על המטבחיים ... מוכן בזאת לקלוט 150 ראש אייל אדמוני [ נוספים- י.ג.] מאת מר אבי גולדשטיין מבנימינה. קצב השחיטה המתוכנן 10 ראש בשבוע " [ ראו מוצג ת/2 בתיק מוצגי ביהמ"ש]. המכתב אינו מתיישב עם טענה בדבר כישלון השחיטה.
עפ"י אישור בית המטבחיים מ- 1.11.06 [נספח ב' לתצהיר ד"ר אלסלאם] שחיטת האיילים האדומים נמשכה עד ינואר 04' ולא הופסקה. לאחר מכתב היזמים מ- 23.9.02 נשחטו : נוב' 02' -14 איילים, דצמ' 02' -14 איילים, ינו' 03' - 12 איילים, מרץ 03' -5 איילים , יוני 03' -3 איילים, אוג' 03' – 14 איילים, ספט' 03' -5 איילים, אוק' 03' – 10 איילים, נוב' 03' – 4 איילים , ינו' 04- 12 איילים .
ד"ר נאסר עבד אלסלאם הודה בעמ' 597, שכל כמות האיילים האדומים שנשלחה לבית המטבחיים במועדים שתואמו – נשחטה, ולא הוחזרו איילים אדומים עקב קשיים בשחיטה.
התובע 1 העיד בעמ' 129 שורות 31-32: "עברנו לשפרעם. בית מטבחיים קטן ... השחיטות שם היו יותר מוצלחות בגלל שהמתקן כולו קטן יותר".
לאור האמור, הטענה שיש לתלות את כישלון המיזם בכישלון השחיטה הניסיונית של האיילים האדומים בישראל – לא הוכחה, ודינה להידחות.
10. באשר לפיצויים בגין מצג השווא הרשלני ומתן אישורים עקרוניים והיתרים בניגוד לחוק, בע"א 8361/09 דלתא להשקעות נ' מפקד כוחות צה"ל, דינים עליון 2012 [ 109] 1411 , בסעיף 28 לפסק הדין הדגישה כב' השופטת נאור:
" נקודת המוצא היא המציאות כפי שבאמת הייתה, והשאלה היא מה היה מצבו של הניזוק אילו המצג היה שונה, ולא היה סותר את המציאות".
בע"א 153/04 רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבויים דינים עליון 2006[ 9] 263 פסק כב' השופט רובינשטיין בסעיף 4 לפסק:
" הלכה היא כי הפיצויים הנפסקים בגין מצג שווא רשלני אינם פיצויי קיום אלא פיצויי הסתמכות ... הפסיקה הכירה לא רק בפיצויים בעבור הוצאות שהוצאו עקב מצג השווא [פיצויי הסתמכות "קלאסיים"] אלא גם בפיצויי הסתמכות בגין "אובדן הזדמנויות אלטרנטיביות"; דהיינו, הנפגע זכאי לפיצוי על האפשרות החלופית שהוחמצה עקב הסתמכותו על המצג הרשלני. פיצויים אלה נובעים מעקרון השבת המצב לקדמותו ... אין הם פיצויי קיום".
ראו גם: רע"א 378/96 וינבלט נ' בורנשטיין, פ"ד נד (3) 247, 258.
ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשל"צ, פ"ד נא (1) 68, 82.
ע"א 5465/97 קני בתים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה, פ"ד נג (3) 433, 440-441.
בעניין רובינוביץ הוסיפה כב' השופטת נאור בסעיף 16 לפסק:
"יש מקום לפצות את המערערת בנפרד פיצוי מסויים בגין נזק לא ממוני ... המשיב גרם למערערת בהערכתו השגויה צער רב ... העיקרון של החזרת המצב לקדמותו חולש גם על ראש נזק זה, ומחייב פיצוי הולם בגינו".
בע"א 10508/08 דור זהב חברה לקבלנות נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה דינים עליון 2010 [20] 1487 פסק כב' השופט דנציגר בסעיף 61 לפסק:
"רמת הוכחת שיעור הנזק בדיני הנזיקין היא רמת הוכחה סבירה. סבירות זו תיקבע על פי נסיבות המקרה".
11. ומכאן לפסיקת הפיצויים בגין הנזקים.
[א] אובדן השקעה
הושקעו כספים בהקמת המיזם, ועל כך אין מחלוקת בין מומחי הצדדים. באובדן השקעה נכללים הסכומים שהושקעו בהקמת תשתית המיזם ושיווקו.
עפ"י תחשיב המומחה שמינה בית המשפט, רו"ח הילמן, אובדן ההשקעות במיזם עמד על סך 294,578 ₪, ויש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מ – 31.12.02 ועד התשלום בפועל.
קביעה זו מתבססת על דוחות כספיים לשנים 2002-2004, ועל מאזן בוחן לשנים 2000-2001. סכום זה מורכב מהשקעות בשנים 2002-2004 בסך 118,063 ₪, מהוצאות של שיווק וקידום מכירות בשנים 2002-2004 בסך 133,771 ₪, ומהשקעות בשנים 2000-2001 בסך 42,744 ₪.
לאור נתונים אלו, הטענה שההשקעות נעשו ברובן לפני 7.6.00 – מועד מתן האישור העקרוני ע"י רשות שמורות הטבע – משוללת יסוד.
משרד החקלאות
בעמ' 14 לסיכומיו לא חלק על סכום נזק זה. אין וודאות שאם המיזם היה ממשיך לפעול - היה המיזם מפסיד גם בעתיד. רו"ח הילמן, המומחה מטעם בית המשפט, הסכים כי בהתקיים תנאים מסויימים היה המיזם יכול להצליח [ראו תשובת הבהרה 5 לשאלת התובעים מ-8.12.11 וכן תשובת הבהרה לשאלה 5 של הנתבעת מ-23.11.11].
עוד קבע המומחה שמינה בית המשפט, רו"ח הילמן, שככול שייפסק פיצוי בגין אובדן השקעות – יהיה פיצוי זה חייב במס, ואין לקזז מפיצויים אלה את קיזוז המס שנעשה בעבר, אם נעשה [ראו סעיף 2 לשאלת הבהרה של ב"כ הנתבעת].
התובעים זכאים להחזר אובדן ההשקעה לאור המצג הרשלני שהוצג בפני
הם.
הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים 1 ו-2, בגין אובדן השקעה, סך כולל של 294,578 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מ-31.12.02 ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 ע"י רשות שמורות הטבע.
[ב] הפסד תפעולי
המומחה שמינה בית המשפט, רו"ח הילמן, קבע שסך ההפסד התפעולי לפני הוצאות מימון בשנים 2000 עד אוגוסט 2005 – 521,200 ₪, וההפסד התפעולי לאחר הוצאות מימון – 635,500 ₪ [תשובה 1 לשאלות הבהרה של עו"ד פישמן].
לא הוכח קשר סיבתי בין אי מתן היתר נוסף ליבוא לשחיטה לבין ההפסד התפעולי של המיזם מהטעמים הבאים:
ראשית, ב-12.9.02 ניתן היתר יבוא של 120 איילים אדומים מאוסטרליה, ונקבע שהשחיטה צריכה להתבצע תוך 30 יום. בפועל הובאו לישראל 98 איילים ולא 120 איילים, והשחיטה לא בוצעה תוך 30 יום אלא בתפזורת תוך שנה וחצי [ראו נספח ב' לתצהיר ד"ר אלסלאם] – דבר שהגדיל את הוצאות התפעול.
המומחה מטעם התובעת הודה בעמ' 63 שורות 1-2 "העסק הזה היה כישלון מהסיבה הפשוטה שההוצאות שלהם התחלקו על הכנסות מאוד קטנות".
שנית, עד אפ' 03 – המועד בו הודיעו השירותים הוטרינריים ליזמים שבשלב זה לא יינתן היתר נוסף – לא ביקשו היזמים היתר ליבוא של משלוח שני של איילים, ועל פי נספח ב' לתצהיר ד"ר אלסלאם השחיטה של המשלוח הראשון הסתיימה רק בינו' 04. הבקשה להיתר משלוח שני הוגשה לרשות שמורות הטבע רק ב-26.2.04.
שלישית, היזמים לא הכינו תוכנית עסקית ותוכנית שיווקית. התובע 2 הודה בחקירתו שהיו קשיים שיווקיים. התובע 2 העיד בעמ' 255 שורות 20-28: "ש. מדוע לא שחטתם אותם תוך 30 יום כפי שהתחייבתם, וכפי שניתן לכם ההיתר? [בהיתר היבוא לשחיטה שניתן נקבע, שהשחיטה תבוצע תוך 30 יום – י.ג.] ת. זה לא משהו שזרם [השיווק – י.ג.] ... הדברים היו צריכים להיעשות לפי מה שכאילו שווק. המכירות היו כמעט ... מינוריות. היה לנו עניין של שיווק, לאן אנו משווקים את זה ... איך אנו מציגים את זה, כל הדברים האלה השפיעו על קצב השחיטה".
קשיים שיווקיים אלה האטו את קצב השחיטה וגרמו להפסד התפעולי.
רביעית, הכלכלן גד בנימין, מטעם הנתבעת, הדגיש בחוות דעתו שהיו גם קשיי גבייה מחנויות שסופק להן בשר האיילים, והחובות שלא הצליחו לגבות עמדו על 20 אחוז משיעור בשר האיילים ששווק.
הכלכלן גד בנימין העיד: "צריכים להוריד 20% ... שהם לא גבו, לא הצליחו לגבות .... זה אותם אנשים שהם נתנו להם את הסחורה ולא שילמו עבורה" [עמ' 198 שורות 20, 23]; "לקחתי מאזני בוחן שהיו בידי, וראיתי שהחוב לא השתנה" [עמ' 204 שורות 14,15].
חמישית, המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח הילמן, הדגיש בעמ' 17 לחוות דעתו: "שני המומחים מטעם התביעה לא העלו טענה ... בחוות דעתם, ולא הביאו מימצאים התומכים בטיעון .... כי התובעים קבעו מחירי חדירה, שבדיעבד מצדיקים את ההפסד הגולמי, ומה הם בהשוואה למחירי השוק האפשריים".
שישית, הכלכלן גד בנימין, מטעם הנתבעת, הדגיש בחוות דעתו בסעיפים 7-10: "היקף ההשקעה בפרסום וקידום בשוק תחרותי בהיקף כזה אינו מספיק. יש בכך כדי להסביר את קצב המכירות האיטי והמתמשך .... היקף החדירה לשוק היה נמוך ולא מהותי ... לא הוצגו הסכמי שיווק עם יצרנים ועם רשתות. רמת הסיכון בכניסה לתחום ענף הבשר גבוהה, והתחרות בשוק קשה ביותר. תנאי הכרחי להחדרת מוצרי הבשר לשוק הוא הבטחה של צינורות השיווק על מנת להגיע לקהלי יעד. דבר שכאמור לא נעשה ולא הוכח".
התביעה בעניין הפסד תפעולי – נדחית, בהעדר הוכחת קשר סיבתי בין אי מתן היתרים נוספים לנזק שנגרם.
[ג] שכר עבודה
המומחה מטעם התובעים, הכלכלן מילר, הודה בחקירתו בעמ' 43 שורה 28 עד עמ' 44 שורה 13, ששכר עבודה ליזמים לא שולם ע"י השותפות.
לא הובאו נתונים על היקף שעות העבודה שהשקיע במיזם כל אחד מהיזמים במשך השנים 2000-2005, ויש לזכור שהיזמים עבדו בעסקים נוספים. התובע 1 עבד ב-3 עסקים נוספים, והתובע 2 עבד כקבלן עצמאי בעסק נוסף.
תשובת הכלכלן גד בנימין, מטעם הנתבעת, שהיה זוקף 8,000 ₪ לחודש ליזם אחד בגין העבודה שנעשתה [עמ' 187 שורה 12] – אין ליתן לה משקל, באשר תשובתו התייחסה לשאלה בעמ' 186 שורות 26-25: "ש. כל תובע עובד בעסק הזה, נאמר 6 שעות, איזה שכר היית זוקף להם?".
כאמור, לא הוכח מספר שעות העבודה שהשקיעו היזמים במיזם בחתך חודשי ביחס לתקופה 2000 - 2005.
בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 809, פסק כב' השופט ברק:
" באותם המקרים בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע – התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה – לא ייפסק לו פיצוי".
העתירה בעניין פיצוי עבור שכר עבודה ליזמים – נדחית, בהעדר הוכחה של רכיב זה.
[ד] אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות
התובע 1 לא הציג דוחות עסקיים ונתונים על הכנסותיו בשנים 2000-2005
מעסקיו האחרים: משק חקלאי יצרני שניהל בשותפות עם אביו, שותפות בגן אירועים, ושותפות בעסק לבציר ענבי יין.
התובע 1 העיד בעמ' 138 שורות 16-26: "היו לי שותפים בגן האירועים .... שסירבו להסכים שנעביר את המסמכים [מסמכים על ההכנסות – י.ג.] ... בחקלאות היה לי שותף אבא שלי, שסירב להעביר את המסמכים [מסמכים על הכנסות – י.ג.] לעיון חיצוני ... יש עסק נוסף שאני מנהל עם עוד משפחה בבנימינה, משפחת ארנס, שלא הסכימו לחשוף את המסמכים ... זה עסק של ביצוע מכני של ענבי יין".
בהעדר נתונים, המאשרים ירידה בהכנסותיו ורווחיו של התובע 1 מעסקים אחרים, כתוצאה מפעילותו במיזם האיילים האדומים - התביעה של התובע 1 לעניין רכיב זה לא הוכחה, ודינה להידחות.
מ-1.1.97 עבד התובע 2 ברשות שמורות הטבע כקבלן חיצוני שעיסוקו מכירת מנויים למבקרים, לוועדים ולארגונים גדולים. עפ"י הנתונים שהוצגו, הכנסותיו של התובע 2 היו: 2001 – 118,000 ₪ , 2002 – 156,000 ₪, 2003 – 379,000 ₪.
לטענת הכלכלן מילר מטעם התובעים, הכנסות התובע 2 ברשות שמורות הטבע בשנת 2000 משקפות פעילות במשרה מלאה ברשות; הפגיעה בהכנסותיו נוצרה משנת 2001, עת לא עבד במשרה מלאה ברשות עקב הזמן שהשקיע בהקמת מיזם האיילים האדומים, והחל מאפריל 2003 חזר התובע 2 לעבוד במשרה מלאה ברשות שמורות הטבע. הטענה בדבר אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות מתייחסת לתקופה של שנתיים ורבע, מתחילת 2001 ועד אפריל 2003 – בתקופה בה התובע 2 השקיע זמן במיזם האיילים האדומים, ולא עבד במשרה מלאה כקבלן הפצת מנויים ברשות שמורות הטבע.
עפ"י תחשיב המומחה שמינה בית המשפט, רו"ח הילמן, אומדן הפסד הרווחים מהזדמנויות עסקיות חלופיות עמד על סך 211,734 ₪ [ראו פירוט תחשיב בעמ' 24-27 לחוות הדעת], ויש לחשב הפרשי הצמדה וריבית מ-15.6.02 ועד התשלום בפועל.
חוות דעת זו מאומצת על ידי בית המשפט. המומחה שמינה בית המשפט, רו"ח הילמן, קבע בתשובה לשאלת הבהרה 3: "סביר להניח כי הכנסותיו נפגעו אף הן כתוצאה מאירועים בטחוניים [האינתיפאדה – י.ג.], אבל אין להסיק מכך על אובדן רווחים".
נקודת ההשוואה לאובדן ההכנסות כקבלן הפצת מנויים בשנים 2001-2002 הייתה ההכנסות כקבלן הפצת מנויים בשנים 2000 ו-2003. בשנת 2000 אירעו בספט' האירועים הבטחוניים [האינתיפאדה], ובשנת 2003 היו אירועים בטחוניים משמעותיים לא מעטים [ראו פירוט חוות דעת רו"ח הילמן], ולמרות זאת ב-2003 הייתה עלייה בהכנסות ממכירת מנויים. אין אפשרות להסיק בוודאות כי המדובר באובדן רווחים בשנים 2001-2002 כתוצאה מהאינתיפאדה.
לא ניתן גם לשלול את האפשרות שעיקר ההשקעה, בהיבט של הקצאת זמן להקמת המיזם, היתה של התובע 2, שאף עבד באותה תקופה ברשות שמורות הטבע.
הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע 2 בגין אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות, סך של 211,734 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-15.6.02 ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 ע"י רשות שמורות הטבע .
[ה] פיצויי קיום עבור אובדן רווחים עתידיים
ראשית, הפיצויים הנפסקים בגין מצג שווא רשלני אינם פיצויי קיום אלא פיצויי הסתמכות [ראו ע"א 153/04 רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים].
שנית, עתירה זו גם נתבקשה כסעד חלופי לעתירה לפיצויי הסתמכות, ומשנפסקו פיצויי הסתמכות אין עתירה זו עומדת לתובעים.
העתירה לפסוק פיצויי קיום עבור אובדן רווחים עתידיים – נדחית.
[ו] עוגמת נפש
לעניין פסיקת עוגמת נפש כרכיב נזק נפרד ראו: ע"א 153/04 רובינוביץ נגד עו"ד רוזנבויים דינים עליון 2006[ 9] 263 פסק דינה של כב' השופטת נאור.
לכל אחד מהתובעים ייפסק פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב המצג הרשלני בסך 25,000 ₪ נכון למועד הפסק, ובסה"כ 50,000 ₪.
12. סוף דבר
[א] הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים 1 ו-2 , בגין אובדן השקעה, סך כולל של 294,578 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מ-31.12.02 ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 על ידי רשות שמורות הטבע והגנים.
[ב] העתירה לפיצוי בגין הפסד תפעולי – נדחית, בהעדר הוכחת קשר סיבתי לנזק שנגרם.
[ג] העתירה בעניין פיצוי עבור שכר עבודה ליזמים – נדחית, בהעדר הוכחה של רכיב זה.
[ד] התביעה של התובע 1 בעניין אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות – נדחית, בהעדר נתונים המאשרים ירידה בהכנסותיו ורווחיו של התובע 1 מעסקים אחרים כתוצאה מפעילותו במיזם האיילים האדומים.
[ה] הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע 2 בגין אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות, סך כולל של 211,734 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-15.6.02 ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 על ידי רשות שמורות הטבע והגנים.
[ו] העתירה לפסוק פיצויי קיום עבור אובדן רווחים עתידיים – נדחית.
[ז] הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים 1 ו-2 בגין עוגמת נפש, סך כולל של 50,000 ₪ [25,000 ₪ לכל אחד מהתובעים] בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 ע"י רשות שמורות הטבע והגנים.
[ח] הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. מחצית מהסכום הנ"ל תוחזר לנתבעים 1-2 ע"י רשות שמורות הטבע והגנים.
ניתן היום, י"ז אלול תשע"ג, 23 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 24
א בית משפט מחוזי 1797/06 גולדשטיין אבי, ישראל שמואלביץ נ' משרד החקלאות, מנהל השירותים הוטינריים (פורסם ב-ֽ 23/08/2013)