פסקי דין על עו"ד יוסף עוז | פסקי דין על שמשון הלאל

18456-03/13 א     18/08/2013




א 18456-03/13 עו"ד יוסף עוז נ' שמשון הלאל






בית משפט השלום בצפת
ת"א 18456-03-13 הלאל נ' עוז(עו"ד)

תיק חיצוני:
מספר בקשה:2
בפני

כבוד השופט אורי גולדקורן
המבקש

עו"ד יוסף עוז

ע"י ב"כ עו"ד ענת מזרחי-דדוש
נגד
המשיב

שמשון הלאל

עי ב"כ עו"ד א.פ. בנימין

החלטה בבקשה לסילוק על הסף של התובענה
1. בפסק בורר שניתן מלפני 18 שנה חוייבו הוריו של המשיב לשלם למבקש, עורך דין במקצועו, 52,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. משנפטרו הורי המשיב, והוא הפך ליורש, נקט המבקש בהליכי הוצאה לפועל למימוש העיזבון. משנדחו בקשות שהגיש המשיב בתיק ההוצאה לפועל, הוגשה על ידו במרץ 2013 התביעה הנוכחית, בה עתר לביטול פסק הבורר, לסעד הצהרתי לפיו המבקש מחל על החוב ולביטול הפרשי ההצמדה והריבית בתיק ההוצאה לפועל. המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בעיקר מהטעם שכל הסוגיות נשוא התביעה החדשה כבר נדונו והוכרעו.

רקע והליכים קודמים

ת"א 1768/90

2. ביום 11.2.1990 הגיש המבקש בבית משפט השלום בצפת תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום שכר טרחת עורך דין, נגד יהודה ומסעודה הלאל ממושב עלמה (להלן: יהודה, מסעודה או הורי המשיב - לפי ההקשר). משלא הוגשה בקשת רשות להגן, ניתן ביום 24.2.1991

פסק דין
במעמד צד אחד, בו חוייבו הורי המשיב לשלם למבקש 36,267 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 11.12.1990, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. לביצוע

פסק דין
זה, שהחוב בגינו עמד על-סך 66,908 ₪, נפתח ביום 22.2.1993, לבקשת המבקש, בלשכת ההוצאה לפועל בצפת, תיק אשר באותה תקופה, בטרם נכנסה לשימוש מערכת ממוכנת, נרשם כתיק מס' 235/93 (וכיום, במסגרת המערכת הממוכנת, רשום כתיק 06-00235-93-8) (להלן: תיק ההוצאה לפועל). על גבי הטופס של הבקשה לביצוע פסק הדין נרשמו כחייבים הן יהודה (כחייב מס' 1) והן מסעודה (כחייבת מס' 2).

3. הורי המשיב הגישו, באמצעות עורך הדין חאלד יאסין, בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, שסומנה כהמרצה 157/93. במסגרת המרצה זו הגיש המבקש ביום 16.6.1993 "הודעה על הסכם פשרה", בחתימתו ובחתימת עורך דין יאסין, בה נקבע כי ההכרעה בענין גובה שכר הטרחה המגיע למבקש בעד טיפולו בענייני הורי המשיב תימסר לבורר עורך הדין סולי וואנו (להלן: הבורר), כי פסק הבורר לא יהיה חייב באישור בית משפט אלא יוגש לביצוע בתיק ההוצאה לפועל, כי החוב בתיק ההוצאה לפועל יוגבל אך ורק לסכום שייפסק על ידי הבורר וכי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יעוכבו עד למתן פסק הבורר. באותו יום ניתנה החלטת השופט אלופי "לעכב ההליכים עקב ההעברה לבוררות".

4. בפסק הבורר (אשר, לטענת המשיב, ניתן בשנת 1995) נקבע כי הורי המשיב הפרו את הסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם לבין המשיב וכי עליהם לשלם לו
52,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום 1.5.94 והוצאות בסך 5,000 ₪ ובצירוף מס-ערך-מוסף.

תיק ההוצאה לפועל

5. חלף עשור, וביום 31.5.2004 נפטר יהודה, ומסעודה הפכה היורשת היחידה שלו. זכויותיו בנחלה 22 במושב עלמה הועברו למסעודה, אשר בצוואתה ציוותה לבנה, המשיב, את זכויותיה בנחלה מס' 22 במושב. מסעודה נפטרה ביום 27.2.2005, והמשיב היה ליורש היחיד של עיזבונה, ירש את נחלה מס' 22 והמשיך להחזיק בה כבן ממשיך.

6. בשנת 2001 הגיש המבקש בתיק ההוצאה לפועל (שנפתח בשנת 1993) בקשה לצרף כחייבים את מסעודה ואת המשיב. הוא טען כי ממסמכי פתיחת התיק עולה כי על אף שהוא נפתח נגד הורי המשיב כחייבים המקוריים, מחמת טעות נשמט שמה של מסעודה כחייבת מרישומי המערכת הממוכנת של ההוצאה לפועל בשלב המעבר מהמערכת הידנית שקדמה לה. ביום 3.9.2011 החליטה הרשמת גבריס על צירוף מסעודה כחייבת נוספת בתיק ההוצאה לפועל, ובהחלטה מיום 5.8.2012 היא דחתה את טענת "פרעתי" של המשיב ואת בקשתו לביטול הפרשי ההצמדה והריבית, וקבעה כי בהיותו של המשיב היורש הבלעדי של מסעודה, הוא חב בחובות עיזבונה עד כדי שווי כלל נכסי העיזבון. בהחלטה נוספת מיום 6.11.2012 היא דחתה את בקשת המשיב לבטל החלטתה מיום 3.9.2011.
בקשות רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל ובית המשפט

7. ביום 6.12.2012 דחיתי (ברע"צ 15629-10-12) את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל מיום 3.9.2011 ומיום 5.8.2012.

8. ביום 24.3.2013 דחה בית המשפט המחוזי (ברע"א 24109-01-13) את הבקשה של המשיב למתן רשות ערעור על החלטתי מיום 6.12.2012, וקבע, בין היתר, בהתייחסו להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 5.8.2012:

"עם זאת היא החליטה, ובהחלטתה זו לא ראיתי שגגה, כי העיקול שהוטל על נכסי העזבון, שעתה עברו למבקש (למשיב כאן – א"ג) בירושה, ימשיך ויעמוד בתוקפו וניתן יהא לממשו, שכן המבקש יורש את העזבון עם חובותיו, ואם העזבון חייב כספים, יש בידי הזוכה (המשיב) (המבקש כאן – א"ג) לרדת לנכסי העזבון".

9. ביום 18.2.2013 דחתה השופטת אייזנברג (ברע"צ 58711-12-12) את הבקשה שהגיש המשיב למתן רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 6.11.2012.

התביעה הנוכחית

10. ביום 10.3.2013 הגיש המשיב תביעה לביטול פסק הדין "שבבסיס תיק ההוצאה לפועל", ולחילופין למתן סעד הצהרתי שיקבע כי המבקש מחל על החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ולחילופי חילופין - להורות על ביטול הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לחוב נשוא אותו תיק.
הבקשה לביטול פסק הבורר נומקה בכך שהוא מעולם לא אושר ולא קיבל תוקף של

פסק דין
. עוד נטען כי הסכם שכר טרחה בין המבקש לבין הורי המשיב, עליו התבססה תביעת המבקש בת"א 1768/90, מעולם לא הוצג, וקיים ספק האם מסעודה חתמה עליו אי-פעם.

הטענה כי המבקש מחל על חוב מסעודה התבססה על אי נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה לאורך שנים, על אמירות שונות של המבקש עת נחקר בלשכת ההוצאה לפועל ועל העובדה שרק בשנת 2011 (שנים אחדות לאחר פטירתה של מסעודה) הוא ביקש לצרפה כחייבת לתיק ההוצאה לפועל.

הסעד של ביטול החיוב בהפרשי הצמדה וריבית נסמכה אף היא על אי נקיטת הליכי הוצאה לפועל לאורך שנים ועל טענה לחוסר תום-לב מצד המבקש.

טענות מקדמיות לסילוק על-הסף

11. בכתב ההגנה ובבקשה נפרדת לסילוק על הסף של התובענה העלה המבקש את הטענות המקדמיות של התיישנות, מעשה בית-דין והיותה של התביעה קנטרנית וטורדנית. טענות אלו התבססו כך שכל הסוגיות כבר נדונו והוכרעו בשלוש ערכאות - בשלוש החלטות של רשמת ההוצאה לפועל, בהחלטת השופטת אייזנברג, בהחלטתי מיום 6.12.2012 ובהחלטת בית המשפט המחוזי, שכולן פורטו לעיל.

12. בתשובת המשיב לבקשות המבקש הוא דחה את הטענות באשר לקיום מעשה בית-דין, התיישנות ושיהוי, והפנה לפסיקה לפיה סילוק על-הסף של תובענה ייעשה רק במקרים קיצוניים. באשר לבקשתו לביטול פסק הבורר שניתן בשנת 1995 שב וטען המשיב כי הוא לא אושר ולא קיבל תוקף של

פסק דין
. באשר
לבקשה לביטול הפרשי ההצמדה נטען על-ידו כי היא הוגשה לאור השיהוי שבנקיטת הליכי הוצאה לפועל מצידו של המבקש, אשר הביא לצמיחת חוב של 52,250 ₪ ל-500,000 ₪, ואשר הינו נגוע בחוסר תום-לב. עוד נטען כי תביעה לסעד זה הוגשה לאור האמור בהחלטת השופטת אייזנברג, שקבעה כי טענה להעדר תום-לב יכולה לשמש כטענה להפחתת הפרשי הצמדה, ולאחר שרשמת ההוצאה לפועל קבעה בהחלטתה כי אין הדבר בסמכותה, ולא דנה בבקשה זו לגופו של עניין. בתשובת המשיב לא נכללה התייחסות לטענות המבקש ככל שהן נוגעות לעתירתו לקבוע כי המבקש מחל על חובו, למעט ציון העובדה כי טענות המבקש בעניין זה לא הובאו בתצהיר.

העתירה לביטול פסק הבורר

13. דין העתירה לביטול פסק הבורר, שלביצועו מנוהל תיק ההוצאה לפועל, להידחות על הסף. סוגיה זו נדונה בהחלטתי מיום 6.12.2012 וזכתה להתייחסות ברורה בסעיפים 14-12 להחלטת השופט א' אברהם, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 24.3.2013 (רע"א 24109-01-13). באותה החלטה נקבע כי פסק הבורר לא חייב היה באישור בית המשפט, לאור הסכמת הצדדים, וכי מכוחה שימש תיק ההוצאה לפועל המכשיר לביצועו של פסק זה. יוער גם כי הורי המשיב, שבעת מתן פסק הבורר יוצגו על-ידי עורך דין, מעולם לא הגישו בקשה לביטולו. בנוסף לכך, לא יעלה על הדעת כי 18 שנים לאחר מתן פסק הבורר, שהחליף למעשה את פסק הדין המקורי שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל, תוגש לראשונה בקשה לביטולו באצטלה של תביעה חדשה.
העתירה ל

פסק דין
שיצהיר על ויתור המבקש על החוב

14. בכתב התביעה פרט המשיב התבטאויות שונות של המבקש, אשר, בצירוף השיהוי בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, מביאים, לדעתו, למסקנה כי המבקש מחל על חובה של מסעודה על-פי פסק הבורר. בבקשת המבקש לסילוק על-הסף של התובענה (אשר לא לוותה בתצהיר, וזה צורך לראשונה לתשובת המבקש לתשובת המשיב) קיימת התייחסות מפורטת להתבטאויות אלו, וכפירה במסקנה אותה מבקש המשיב לייחס להן.

15. על מנת להכריע בבקשה למחוק על-הסף את התביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי המבקש מחל על חובה של מסעודה יש לבחון האם המסכת העובדתית כפי שפורטה בכתב התביעה מצמיחה את העילה הנטענת, ומכאן את הסעד המבוקש. המבחן לקיומה של עילת תביעה על-פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה רשאי בית משפט לצוות על מחיקת כתב תביעה אם אין הכתב מראה עילת תביעה, הוא - האם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו (וראו, לענין זה, ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נגד מזרח שירות לביטוח פ"ד ה 1585, 1591; רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל נגד לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2006)), אולם "יחד עם זאת, הכרעה בגורל התביעה בטרם נשמעו ראיות וטיעונים לגופן של עילות התביעה מהווה אמצעי קיצוני, שיש בו כדי להגביל את נגישותם של תובעים לערכאות" (פיסקה 24 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נגד דובק בע"מ (פורסם בנבו, 13.7.2011)). יפים, לענייננו, אף הדברים שנאמרו בע"א 194/87 סאלח נגד רשות הפיתוח פ"ד מד(2) 185, 187 לפיהם "בשלב הנוכחי, בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות ואינו בוחן ראיות, אלא יוצא מתוך נקודת הנחה שהתובע יצליח להוכיח את העובדות להן טען".

16. לאחר שעיינתי בטענות שבכתב התביעה אשר נועדו לבסס את המסקנה כי המבקש מחל למסעודה על החוב, ומתוך הנחה כי יעלה בידי המשיב להוכיח את כל המסכת העובדתית שפורטה על-ידו, ובמיוחד לאחר שבחנתי את הציטוטים של דברי המבקש בסעיף 3 לכתב התביעה, הגעתי למסקנה על בסיס מסכת עובדתית זו אין אפשרות להוכיח או להגיע למסקנה כי המבקש מחל על חובה של מסעודה או על חובו של יהודה. משאין בידי המשיב להוכיח כי המבקש זנח את עילת התביעה שלו, נופלת אף טענת השיהוי כבסיס לסילוק על-הסף. הטעם לכך הינו שזניחה כזו הינה אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה לשם זכיה בטענת השיהוי. משלא מתקיים תנאי זה, ממילא לא יזכה הטוען לשיהוי בטענתו (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 448-447) (להלן: עניין תלמוד תורה)).

אף אם תועלה הטענה במהופך, לאמור: אמנם לא ניתן להסיק מדבריו של המבקש כי מחל על החוב, אך השיהוי בנקיטת פעולות הוצאה לפועל הוא המלמד על כי מחל על החוב, לא תשתנה מסקנתי. בעניין תלמוד תורה נקבע על-ידי השופטת פרוקצ'יה כי טענת השיהוי היא טענה קשה ברבדים שונים והתנאים לקבלתה הם מחמירים ונסיבות החלתה נדירות. בכתב התביעה, בו היא הועלתה על-ידי המשיב כחרב, ולא כמגן, לא מצאתי תשתית עובדתית המאששת קיומם של התנאים המחמירים שנקבעו בעניין תלמוד תורה.

17. למסקנה זהה למסקנתי הגיעה אף השופטת אייזנברג, אשר בסעיף 8 להחלטתה, בה דנה בעדות המבקש ביום 26.3.2012, קבעה כי אין בדבריו כל הודאה שמסעודה אינה חייבת. על אותה עדות של המבקש נסמך המשיב בסעיף
ה-1.3 לכתב התביעה הנוכחי, ובעניין זה הוא מושתק מכוח "השתק פלוגתא".

העתירה לביטול הפרשי הצמדה

18. כסעד חלופי נתבקש בית המשפט בכתב התביעה להורות על ביטול הפרשי ההצמדה והריבית בתיק ההוצאה לפועל, בשל השיהוי וחוסר תום הלב של המבקש (סעיף ג-9 לכתב התביעה). בסעיף ד-1.2 לכתב התביעה הסתמך המשיב על החלטת השופטת אייזנברג מיום 18.2.2013, וטען כי היא "ציינה בסעיף 8 לפסק דינה כי לכל היותר יש להגיש תביעה לביטול ו/או הפחתת הפרשי ההצמדה והריבית בתיק ההוצאה לפועל", ובסעיף ד-2 לכתב התביעה ציין כי
"עתה ונוכח הערת כבוד השופטת רבקה אייזנברג בפסק דינה, שצורף כנספח 12 לעיל - לא נותר לתובע שמעון הלאל אלא להגיש תובענה זו".

דא עקא, שהחלק הרלבנטי בסעיף 8 להחלטת השופטת אייזנברג מלמדנו דברים שונים. וזו לשונו (ההדגשות אינן במקור – א"ג):
"גם הטענה גם הטענה כי המשיב נמנע מלנקוט בהליכי הוצל"פ והמתין לשעת כושר לאחר שהחוב תפח, לנסות ולהיפרע מהנחלה, אינה מהווה טענה לתרמית, אלא לכל היותר יש בכך טענה לחוסר תום לב. אכן גם על ניהול הליכי הוצל"פ חלה חובת תום הלב. אולם טענה בעניין זה אינה בגדר תרמית המונעת צירוף חייב כנגדו ניתן

פסק דין
, אלא לכל היותר טענה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית בה ניתן לדון במסגרת טענת פרעתי (כפי שנקבע בע"א (ת"א) עירית ת"א נ. מור תמר, אליו הפנה המבקש בתשובתו וראה גם החלטת רשמת ההוצל"פ נעמה פרס בתיק 0169604934 על כי העובדה שזוכה נהג בחוסר תום לב תוך חוסר מעש אינה פוטרת את החייב מתשלום חוב פסוק שטרם התיישן ואשר לא הוכח כי הזוכה מחל עליו. לשיהוי מופלג בנקיטת הליכי ביצוע בתיק יכול ותהיה השלכה לעניין הפחתת הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לחוב בתיק). יצוין כי לא רק שטענה כגון דא אינה מונעת כאמור צירוף חייב, אלא שטענות המבקש בעניין זה כבר נידונו ע"י כב' הרשמת בהחלטתה מיום 5.8.12 שם נדחתה הטענה להפחתת ריבית והצמדה מחמת השיהוי (ראה סעיפים 20-22 להחלטה שם). גם על החלטה זו הוגש הליך הערעור הקודם (15629-10-12) - ראה בפתח הערעור שם ציין המבקש במפורש כי המדובר בערעור על ההחלטה בטענת פרעתי ובטענה להקטנת החוב בשל אי נקיטת הליכים במשך כ-18 שנים. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו נדחתה ולא ניתן לשנותה במסגרת העלאת אותה הטענה עתה, כטענה לתרמית".

מדברים אלו לא עולה, כסברת המשיב, כי יש להגיש תביעה בבית משפט (להבדיל מבקשה לרשם ההוצאה לפועל) לביטול הפרשי הצמדה וריבית, אלא רק כי על ניהול הליכי הוצאה לפועל חלה חובת תום-הלב וכי לשיהוי מופלג בנקיטתם עשויה להיות השלכה לעניין הפחתת הפרשי הצמדה.

19. עמדת המבקש לפיה דין התביעה לביטול או הפחתה של הפרשי ההצמדה והריבית להידחות על-הסף מצריכה הכרעה בארבע שאלות: (1) האם אי נקיטת הליכי הוצאה לפועל לאורך שנים רבות עשויה להעיד על חוסר תום-לב? (2) האם חוסר תום-לב עשוי להשליך על הפחתה או ביטול של הפרשי הצמדה וריבית? (3) האם רשם הוצאה לפועל מוסמך להורות על הפחתת הפרשי הצמדה וריבית שלא בדרך הקבועה בסעיף 81א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל)? (4) האם לבית המשפט הסמכות להורות על הפחתת הפרשי הצמדה וריבית במקום בו אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לעשות כן? נתייחס לשאלות אלו כסדרן.

20. האם אי נקיטת הליכי הוצאה לפועל לאורך שנים רבות עשויה להעיד על חוסר תום-לב? תשובה חיובית לשאלה זו ניתנה בע"א (מחוזי ת"א) 2836/03 עיריית תל-אביב נ' מור (פורסם בנבו, 24.1.2006) (להלן: עניין מור). נקבע שם כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל לפעול באופן סביר לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.

21. האם חוסר תום-לב עשוי להשליך על הפחתה או ביטול של הפרשי הצמדה וריבית? בעניין מור נאמר כי תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. מדברים אלה משתמע כי מתקיים קשר בין ביטול או הפחתת הפרשי הצמדה לבין חוסר תום-לב מצד הזוכה. כך אף מתוך הגיונם של דברים, שהרי חוסר תום-הלב מסב לחייב את הנזק של תפיחת החוב עקב צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

22. בהחלטת הרשמת גבריס מיום 5.8.2012 היא דחתה את בקשת המשיב להקטנת תוספת הפרשי ההצמדה והריבית, בנימוק כי תביעת הבורר, המבוצעת בתיק ההוצאה לפועל, אינה "שטר" או "תביעה לסכום קצוב" כמשמעותה בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, אשר רק לגביהם סעיף 81א3(ה) לחוק מקנה לרשם את הסמכות להקטין את תוספת זו "לפי בקשת החייב ומטעמים מיוחדים שיירשמו".

האם רשם הוצאה לפועל מוסמך להורות על הפחתת הפרשי הצמדה וריבית שלא בדרך הקבועה בסעיף 81א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל?

בפסיקת בתי משפט השלום, בדונם בערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל ניתן לזהות שתי גישות, המשתקפות בשתי הדוגמאות הבאות:

בעש"א (שלום ת"א) 47491-02-12 סגמן נ' מונטייה (פורסם בנבו, 5.9.2012) סבר השופט סובל כי צדקה רשמת ההוצאה לפועל, אשר במסגרת טענת "פרעתי" ביטלה ריבית ב

פסק דין
שלביצועו נפתח התיק, עקב השיהוי הבלתי מוצדק ואי-נקיטת ההליכים. בהסתמכו על עניין מור הוא קבע כי אמנם סעיף 81א3 לחוק ההוצאה לפועל אינו עוסק ב

פסק דין
שניתן בהליך אזרחי, כי אם בתביעה לביצוע שטר או בתביעה לסכום קצוב, אולם גרס כי ניתן ללמוד גזירה שווה מהאמור בסעיף זה על סמכותו של הרשם גם במקרים דוגמת ביצוע פסק הדין באותו מקרה.

לעומת זאת, בעש"א (שלום נת') 29513-12-12 פולונסקי נ' ספיר (פורסם בנבו, 29.4.2013) קבעה השופטת קיציס כי מאחר וסעיף 38א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל אינו חל על

פסק דין
אלא רק על שטר ועל תביעה על סכום קצוב, אין לרשם רשות להקטין את הפרשי ההצמדה בניגוד לקביעת בית המשפט בפסק הדין, אולם סמכותו להקטין את הריבית נובעת מהוראת סעיף 5(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, בו נקבע כי ראש ההוצאה לפועל רשאי לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית נמוך יותר.

לדעתי, ניתן ללמוד על סמכות רשם ההוצאה לפועל להפחתת הפרשי הצמדה וריבית בכל תיק (ואף בביצוע

פסק דין
אזרחי) מכוח סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל (טענת "פרעתי"), הקובע כי חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין"? בעניין מור נקבע כי ראש ההוצאה לפועל רשאי לראות בבקשה שהוגשה בטענת "פרעתי" כבקשה להפחתת שיעורי ריבית והצמדה, בהתקיים התנאים הקבועים בתקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, הקובעת כי "ראש ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, ... ליתן הוראות ... ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק". נקבע שם כי הסמכות על-פי תקנה זו איננה מוגבלת לתיקון פגמים טכניים בלבד, וכי היא כוללת סמכות לתיקון פגמים מהותיים שנפלו בהליכי ההוצל"פ המובאים בפני
ו, "ככל שייראה לו צודק".

מסקנתי היא, איפוא, כי לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להורות על הפחתת הפרשי הצמדה למדד וריבית אף בבקשה לביצוע

פסק דין
ולא רק בבקשה לביצוע שטר ובתביעה לסכום קצוב כהגדרתה בסעיף 81א1(א) לחוק ההוצאה לפועל.

23. לאור תשובתי לשאלה הקודמת, הרי השאלה "האם לבית המשפט הסמכות להורות על הפחתת הפרשי הצמדה וריבית במקום בו אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לעשות כן" מתייתרת. מאחר וסוגיית הפחתה או ביטול של הפרשי הצמדה וריבית בתיק של ביצוע

פסק דין
הינה בסמכות רשם ההוצאה לפועל, אין לבית המשפט סמכות מקבילה להכריע בסוגייה זו, שעניינה הינו בקביעת אופן ביצוע

פסק דין
.

לאור זאת, אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להפחתה או לביטול הפרשי הצמדה וריבית בהליכי ביצועו של

פסק דין
. בית המשפט יכול להידרש לכך רק במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל בסוגייה זו.

אעיר כי לאחר ששבתי וקראתי את הפסיקה הנזכרת לעיל תהיתי שמא הדברים הבאים שנאמרו על-ידי השופטת שטופמן בעניין מור מרמזים על כך שבית משפט עצמו רשאי במסגרת תובענה עצמאית של חייב לשלול סעד מזוכה ב

פסק דין
אשר לא נקט הליכי הוצאה לפועל (ובמשתמע, נהג בחוסר תום-לב):
"לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו ב

פסק דין
, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל".

אולם זכרתי כי הדברים הללו היו אמרת אגב, שהרי שם דובר בביצוע שטר ולא בביצוע

פסק דין
.

התוצאה

24. לאור מסקנותי בפסקאות 13, 16 ו-23 לעיל, דין הבקשה לסילוק על-הסף להתקבל. התביעה לביטול פסק הדין ולביטול הפרשי ההצמדה והריבית נדחית על-הסף והתביעה לסעד ההצהרתי לפיו המבקש מחל על החוב נמחקת על-הסף.

הנני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.
ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ג, 18 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 12








א בית משפט שלום 18456-03/13 עו"ד יוסף עוז נ' שמשון הלאל (פורסם ב-ֽ 18/08/2013)