פסקי דין על חן לוי | פסקי דין על פייטלוביץ- אריאלי רואי חשבון | פסקי דין על גדעון אריאלי | פסקי דין על שאול אברהם פייטלוביץ |

40239-06/11 סע     20/08/2013




סע 40239-06/11 חן לוי נ' פייטלוביץ- אריאלי רואי חשבון, גדעון אריאלי, שאול אברהם פייטלוביץ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ס"ע 40239-06-11


20 אוגוסט 2013
לפני:

כב' השופטת
עפרה ורבנר
נציג
עובדים - יוסי איטח
נציג מעסיקים - שלמה שפיר

התובע
ת
חן לוי
ת.ז. 061261053
ע"י ב"כ עו"ד גרינר
, ינאי ושות'

-

ה
נתבעים
1. פייטלוביץ- אריאלי רואי חשבון


ע.מ. 557089117

2. גדעון אריאלי

- ת.ז. 055658330
3.
שאול אברהם פייטלוביץ
- ת.ז.
042501957
ע"י ב"כ עוה"ד גיל פויסטרו




פסק דין



1.
התובעת עבדה כמזכירה במשרד רואי החשבון שבבעלות הנתבעים 2 ו-3.

לטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה עקב הריונה, וזאת בניגוד להוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - "החוק").

התובעת תובעת פיצויים בגין הפרת הוראות החוק, וכן תובעת שכר עבודה עד למועד הלידה, שכר עבודה לתקופה של 45 יום מתום חופשת הלידה, וכן פיצוי בגין אי תשלום דמי לידה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

2.
הנתבעים בכתב הגנתם טוענים, כי התובעת פוטרה בשל בעיות בתפקודה ובשל העדרויות רבות במהלך תקופת עבודה קצרה. לטענת הנתבעים, אין קשר בין היותה של התובעת בהיריון לבין פיטוריה, ותביעתה הינה תביעה שהוגשה בחוסר תום לב.

3.
התובעת בכתב התביעה, ציינה כי התקבלה לעבודה אצל הנבתעים לאחר שסוכמו תנאיי העסקתה וכי החלה לעבוד בפועל בתאריך 12.12.10.

לטענת התובעת, היא הודיעה בתאריך 2.2.11 לנתבע 2 - מר גדעון אריאלי
(להלן גם אריאלי), כי היא בהיריון ולאחר הודעה זו, היחס אליה השתנה.

לטענת התובעת, עד למועד מתן ההודעה, היו הנתבעים מרוצים מעבודתה, אולם לאחר מכן האווירה במשרד הפכה להיות בלתי נעימה.

התובעת
טענה, כי אריאלי ומנהלת המשרד הגב' גליה קרוטר (להלן - קרוטר), הביעו את מורת רוחם מהשפעות ההיריון על יכולתה לבצע את עבודתה במשרד, וזאת לאחר שנודע להם על היותה בהיריון.

עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי טענות באשר לתפקודה החלו לעלות, רק לאחר שהודיעה על היותה בהיריון, ולטענתה הטענות מהוות כיסוי למורת הרוח עקב היותה בהיריון.

4.
הנתבעים טענו, כי סוכם עם התובעת שתעבוד כמזכירה 5 ימים בשבוע, 8 שעות ליום, וכיי תפקידה כלל: מענה לטלפונים, ניהול יומן, תיוק דואר, משלוח וקבלת פקסים וכן עבודות הקשורות בגביית כספים מלקוחות המשרד.


הנתבעים טענן, כי הליקויים בעבודת התובעת התגלו לאחר שהחלה לעבוד לבד שכן בתחילת תקופת עבודתה היא ביצעה חפיפה עם עובדת קודמת.

לטענת הנתבעים הכשלים היו באופן תיוק מסמכי המשרד, בהעדר ארגון וסדר וטעויות בניהול תיק לקוח ובניהול יומן המשרד. בנוסף לכך טענו הנתבעים, כי הכשל המרכזי בהתנהלות התובעת היה העדרויות חריגות בלא סיבה מוצדקת ובלא קבלת אישור.

לטענת הנתבעים בשל כשלים אלה נערך לתובעת שימוע בתאריך 9.2.11, ולאחר מכן גם ב- 22.2.11, והוחלט על פיטוריה.

הנתבעים הסבירו, כי משרד רואי החשבון - הנתבע 1 אינו גוף משפטי על פי דין, כך שהנתבעים הנכונים הם בעלי המשרד - הנתבעים 2 ו-3.

5.
התובעת צרפה לתצהירה קלטת אשר בה מתועדת שיחה בינה ובין אריאלי וקרוטר מתאריך 3.2.11 וכן צורף תמליל השיחה.

הנתבעים לא העלו בטרם קיום ישיבת ההוכחות טענות על קבילות הקלטת שצורפה לחומר הראיות מטעם התובעת.




ההשתלשלות העובדתית ונסיבות סיום עבודתה של התובעת:

6.
התובעת החלה לעבוד כמזכירה במשרד רואי החשבון של הנתבעים 2 ו-3 בתאריך 12.12.2010.

7.
משרד רואי החשבון הוקם בידי הנתבע מס' 3, רו"ח שאול פייטלוביץ' (להלן גם - "פייטלוביץ"), בשנת 1979. הנתבע מס' 2, רואחה החשבון גדעון אריאלי
הצטרף למשרד בשנת 1994. הנתבעים מס' 2 ו-3 הינם הבעלים של המשרד ומנהלים אותו יחדיו.

8.
מתכונת עבודתה של התובעת, כפי שסוכמה בין הצדדים היתה בת חמשה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום. הוסכם בין הצדדים, כי שכרה של התובעת יעמוד על סך של
5,000 ₪.

9.
בתקופה שמתאריך 12.12.2010 ועד לתאריך 31.12.2010, נערך הליך של העברת תפקיד בין המזכירה שעבדה במשרד הנתבעים עובר לתובעת, לבין התובעת.

10.
בתאריך 2.2.2011, הודיעה התובעת לאריאלי על היותה בהריון.

11.
עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.
המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים, הינה בשאלה, מה היתה הסיבה לפיטוריה של התובעת: האם עובדת הריונה כגרסתה, או שמא תיפקודה והיעדרויותיה מהעבודה כגרסת הנתבעים. במסגרת הכרעתנו בשאלה זו נתייחס למחלוקות בין הצדדים בכל הקשור להשתלשלות האירועים מבחינת הסדר הכרונולוגי בו הם התרחשו, כמו גם למהימנות עדויותיהם.


טרם הכרעה בסוגיות שמחלוקת נפרט להלן את גרסאות הצדדים, כפי שהן עולות מכתבי הטענות בתיק, הראיות והעדויות שנשמעו לפנינו.

טיעוני הצדדים באשר להשתלשלות העניינים

12.
גרסת התובעת, לאורך כל ההליך, ובאופן עקבי, הינה כי ביום ד' - 2.2.2011, היא הודיעה לאריאלי, שהיה הממונה הישיר שלה, על היותה בהריון.

תאריך הלידה המשוער היה ביום 3.9.2011.

לטענתה, יום לאחר מכן, בתאריך 3.2.11 בשעה 9:30 היא נקראה לשיחה על ידי קרוטר. בשיחה זו קרוטר אמרה לה
כי מאחר שהיא הפרה את הבטחתה שלא להיכנס להריון, היא הפרה את האמון שניתן בה ולכן, עד לסוף השבוע אריאלי ופייטלוביץ יחליטו בעניינה.

התובעת טענה כי נוכח דבריה של קרוטר אשר הלחיצו אותה, היא ביקשה לשוחח עם אריאלי.

התובעת הוסיפה וטענה, כי לאחר השיחה עם קרוטר, היא שוחחה עם בעלה אשר יעץ לה להקליט את השיחה הבאה שתתקיים בעניינה לאחר שהודיעה על ההריון.

בהמשך היום (3.2.11) זומנה התובעת לשיחה עם אריאלי וקרוטר, במסגרתה הם הביעו, לטענתה, את מורת רוחם מדבר היותה בהריון. לגרסת התובעת אריאלי טען כי ההריון לא יאפשר לה לבצע את עבודתה כמתוכנן, שכן מבחינה פיזית הפעולות היומיומיות יגרמו לה קושי, קושי שתוצאותיו יתבטאו בתיפקודה השוטף, וכך שבשלושת חודשי ההריון האחרונים יהא עליו לגייס עובדת נוספת שתסייע בעבודה השוטפת. קושי נוסף אותו העלה אריאלי הוא משך חופשת הלידה וההכרח בגיוס עובדת לתקופה זו.

התובעת טענה כי במהלך השיחה אריאלי אמר לה במפורש כי ישנה שביעות רצון מהתקדמותה ומעבודתה. ואולם, נושא ההריון מעמיד בפני
ו בעיה שהוא אינו יודע כיצד להתמודד עמה.

התובעת, פעלה בהתאם לעצת בעלה והקליטה שיחה זו באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותה.

לטענת התובעת מאותו מועד השתנה היחס כלפיה ולמעשה הנתבעים החליטו על פיטוריה תוך העלאת טענות שונות כנגד תיפקודה, טענות שאינן נכונות כלל ועיקר.

התובעת טענה כי ביום ב' - 7.2.11, כאשר שבה לעבודה לאחר סוף השבוע והיעדרות של יום אחד עקב מחלת בתה, היא זומנה לשיחה נוספת עם אריאלי וקרוטר. בשיחה זו, הועלו כנגדה, באופן מפתיע, לראשונה, טענות בקשר לתפקודה והיעדרויותיה. התובעת השיבה לטענות אך לדידה הנתבעים כלל לא הקשיבו לה, אלא רק ביקשו להטיל דופי בעבדותה. שיחה דומה התקיימה בין התובעת אריאלי וקרוטר בתאריך 9.2.11.
בתאריך 22.2.11 הודיע לה אריאלי על פיטוריה ומסר לה מכתב על סיום העסקתה.

התובעת אישרה שנעדרה מספר פעמים מעבודתה, עקב מחלת בתה הקטנה, וכן כאשר היא וכל בני משפחתה חלו. ואולם, לטענתה, היא הודיעה על ההיעדרות וקיבלה רשות מהנתבעים להיעדר מהעבודה.

התובעת טענה, כי בחינת השתלשלות העניינים מעלה כי ההחלטה לפטרה התקבלה בסמיכות זמנים לאחר שהודיעה על הריונה והעובדה כי ההודעה על הפיטורים התקבלה תוך 20 יום מיום הודעתה והתבססה על טענות תפקודיות שלא בא זכרן קודם לכן, נועדה להסתיר את הסיבה האמיתית לפיטורים.

גרסתה של התובעת נתמכת אף בהקלטת השיחה מתאריך 3.2.11. כמו כן, צרפה התובעת מספר אישורים רפואיים שניתנו לה בתקופה הרלבנטית.

13.
מנגד, גרסתם של הנתבעים הינה כי בחודש נובמבר 2010, הם ביקשו למצוא מזכירה לעבודה במשרדם, ולאחר הליך מיון קצר, אשר כלל עיון בקורות חיים וראיון, הם החליטו להעסיק את התובעת זאת, על אף ניסיונה התעסוקתי המצומצם.

בסמוך למועד תחילת עבודתה של התובעת, נמסר לה מסמך אשר הגדיר את מהות תפקידה והמטלות שעליה לבצע במסגרתו.

לגרסת הנתבעים, בשבועיים הראשונים לעבודתה, עד לתאריך 31.12.2010,
נערך הליך מסודר של העברת תפקיד בין קודמתה של התובעת במשרה, גב' אדרי, לבין התובעת. בתקופה זו התייצבה התובעת באופן סדיר במשרד והעבודה התבצעה כסדרה, בעיקר מאחר שמרבית העבודה בוצעה על ידי גב' אדרי.

ואולם, בסמוך לאחר שהתובעת החלה לעבוד באופן עצמאי, התגלו כשלים מהותיים בעבודתה אשר הובילו לפגיעה בעבודה הסדירה של המשרד, לפגיעה בשם הטוב של המשרד ולגרימת נזקים של ממש ללקוחות המשרד.
בין הכשלים שלטענת הנתבעים התגלו בעבודתה של התובעת היו ליקויים בתיוק מסמכי המשרד, בגבייה, בתשלום מקדמות במועד הנדרש, בניהול היומן ועוד.
לטענת הנתבעים, מקורם של כשלים אלה ביכולותיה האישיות של התובעת ואי נכונות ללמידה.
בנוסף טענו הנתבעים כי במהלך תקופת עבודתה נעדרה התובעת מהעבודה באופן חריג, ללא אישור, ללא הודעה מראש וללא כל סיבה מוצדקת, התנהלות שגרמה לפגיעה קשה בתיפקוד המשרד.
לאור התנהלותה של התובעת כמפורט לעיל, נערכו עם התובעת, מעת לעת, כך לגרסת הנתבעים, שיחות אישיות וזאת בניסיון לשפר את האמור.
לטענת הנתבעים, אחת מן השיחות התקיימה בשלהי חודש ינואר 2011, לאחר היעדרות ארוכה ולא מאושרת של התובעת והיא עסקה בהיעדרותה של התובעת כאמור; שיחה נוספת בתחילת חודש פברואר 2011, במהלכה הודיעה התובעת כי היא בהריון לאחר שננזפה.
כמו כן טענו הנתבעים, כי התקיים שימוע בתאריך 9.2.2011, במסגרתו עלה במיוחד נושא ההיעדרויות, בסופו הציע אריאלי לתובעת לעבוד במשרה חלקית ולהעסיק עובדת נוספת במשרה חלקית על מנת שכל המטלות הקשורות בעבודת המזכירות יבוצעו כסדרן. לחילופין הציע אריאלי לתובעת להשלים את שעות ההיעדרות בימי ו' ו/או במסגרת שעות נוספות.
התובעת סרבה להצעות האמורות.

לטענת הנתבעים, הצעות אלה הוצעו לתובעת רק בשל הרצון שלא לפטרה (לאור מדיניות המשרד לא לפטר עובדים אלא כמוצא אחרון) אך בשל סירובה להצעות אלה אריאלי הודיע לה כי ספק אם המשרד יוכל להמשיך ולהעסיקה.
בתאריך 21.2.2011, התקיימה עם התובעת שיחה נוספת, במסגרתה שב אריאלי על ההצעות שהעלה קודם לכן וזאת במטרה למנוע את פיטורי התובעת. אריאלי טען, כי לאחר שהוא בחן, פעם נוספת, את התנהלותה המקצועית והאישית של התובעת, הוא החליט להודיע לה על פיטוריה בתאריך 22.02.11.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית:

14.
האיסור על פיטורי אשה בהיריון מעוגן בחוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן גם- "חוק עבודת נשים") ובחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1998 (להלן גם - "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה").
פיטורים של אישה מהעבודה עקב היותה בהריון מהווים הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון.

15.
סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי מעביד לא יפלה בין עובדיו, בין היתר, מחמת הריון הן לעניין הקבלה לעבודה ותנאי העבודה והן לענין הפיטורים.
סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים שעניינו הגבלת פיטורי עובדת בהריון קובע כי מעסיק לא יפטר עובדת בהריון ללא היתר משר העבודה והרווחה ובלבד
שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה 6 חודשים לפחות.
התובעת בענייננו, לא עבדה אצל הנתבעים במשך 6 חודשים לפחות ועל כן הוראות חוק עבודת נשים אינן רלבנטיות לגביה.

16.
בפסק הדין ע"ע 363/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ (26.5.10) חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה עקרון השוויון הינו מערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית וכן על ההלכה לפיה שיטת המשפט בישראל מבקשת לעקור מן השורש תופעות של הפליה מיגדרית של נשים בהריון.
במסגרת

פסק דין
זה צוטט פסק הדין בע"ע 1353/02 אפלבוים – הולצמן, פד"ע לט', 495 בהתייחס לתחולת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כדלקמן:



"... העקרונות שנקבעו בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה היו כתובים 'עלי ספר' גם בטרם חוקק. לענין זה יפים דברי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בסוקרו חוקים שונים, לרבות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעניינם העדפה מתקנת לנשים בתחומי חיים שונים כדלקמן:
'כל חוקים אלה כולם, הם ואחרים זולתם, נועדו בעיקרם להצהיר על דו קיום. חוקים אלה לא יצרו לא את השוויון ולא את הצורך בשוויון בין גבר לאשה. נהפוך הוא: הצורך החברתי להכיר בשוויון הוא – הוא המזין את החוקים והוא הנופח בהם רוח חיים. עקרון השוויון היה לפני החוקים. הוא אבי החוקים...'
הנה כי כן, האיסור על הפליה מחמת הריון חל גם במקום בו לא חל חוק שוויון ההזדמנויות. הפלייה מחמת הריון הינה בבחינת קיום של חוזה עבודה שלא בתום לב".



הנשיא אדלר חידד דברים אלה במסגרת פסק הדין בענין ארביב האמור וקבע כי:

"...ראוי לענין זה להדגיש, כי האיסור על הפליית אישה בפיטורים מטעמי הריון והורות איננו תולדה של הוראות חוק שוויון הזדמנויות, ואין בית הדין נזקק להוראות חוק שוויון הזדמנויות , כדי לקבוע את הפסול שבמעשה ההפלייה... הנה כי כן, האיסור על הפלייה מחמת הריון חל גם במקום בו לא חל חוק שוויון ההזדמנויות. הפלייה מחמת הריון הינה בבחינת קיום חוזה עבודה שלא בתום לב".

17.
הלכה משמעותית נוספת, הרלבנטית אף היא לענייננו, עליה חזר בית הדין הארצי בענין ארביב הינה ההלכה לפיה די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול, כדי להכתימה, כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות כאלה הם פיטורים שלא כדין בגינם תהא העובדת זכאית לפיצוי ( להלן גם "מודל ההכתמה").

18.
בענייננו, אין מחלוקת שסעיף 9 לחוק עבודת נשים אינו חל זאת, נוכח העובדה כי התובעת עבדה אצל הנתבעים תקופה הפחותה מ- 6 חודשים. אולם, ככל שיוכח שיש קשר בין ההריון לפיטוריה של התובעת, אין בית הדין מוגבל לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שכן נסיבות אלה משמען גם קיום חוזה העבודה שלא בתום לב.

19.
לענין נטלי ההוכחה, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות קובע בסעיף 9(א)(2) כי:

"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

(1)...
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

כלומר, על פי סעיף זה, כאשר עובד מגיש תביעה שעילתה בהפרת סעיף 2 לחוק ומוכיח כי לא היתה סיבה לפיטוריו התלויה בו, עובר הנטל למעביד להוכיח שלא פעל בניגוד להוראות סעיף 2.
בפסיקה נקבע כי די "בראשית ראייה" מצד התובע לכך שהחלטת המעביד היתה נגועה בהפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המעביד (עיין לדוגמא ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' (16.3.08).

בע"ע 30585-09-12 חברת ישום פתרונות אנושיים בע"מ ואח' נ' אורית בוסי (4.8.13), נפסק מפי כב' השופט אילן איטח כדלקמן:

"הוראה בדבר 'היפוך' הנטל היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו. אך 'היפוך' כאמור יכול ויתבקש ממהותה של המחלוקת. בבג"צ אורית גורן נפסק כי סעיף 9 לחוק השוויון אינו קובע הסדר ממצה ובלעדי באשר להעברת נטל ההוכחה 'שכן השאלה האם המעביד נהג בהפלייה אינה קשורה בהכרח לעמידתו של העובד בתנאים או כישורים כאלה או אחרים'. עוד נקבע, מפי הנשיאה בייניש, כי נוכח הקושי הטמון בהוכחת השיקולים שעמדו ביסוד החלטה זו או אחרת שהתקבלה בעניינו של העובד 'יש להעביר את נטל ההוכחה למעביד כאשר עלה בידי העובד להציג ראיות לכאורה לכך שהמעביד נהג כלפיו בהפלייה'. עוד נקבע כי 'על רקע פערי הכוחות והמידע המאפיינים את היחסים בין המעביד לעובד אין לקבוע רף גבוה במיוחד לעניין זה'. העברת הנטל בתובענות שענינן אפליה מתבקשת ממהותה של התובענה שנדרשת להוכחתן של צפונות הלב והמחשבה. לפיכך, ככלל, מעבר למתחייב מהוראות סעיף 9 ו- 20א (ב) לחוק השוויון, משהעובד מצביע על קיומה של ראשית ראשיה לקיומה של אפליה, מתבקש להעביר אל כתפי המעביד הנטל להביא ראיות שיוכיחו אחרת.

האם פיטורי התובעת היו שלא כדין?

20.
נקדים אחרית לראשית, ונאמר כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו לתיק, כמו גם לאחר שהתרשמנו מעדויות הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת הוכיחה שפיטוריה נעשו עקב ובשל הריונה, או שלכל הפחות, ההיריון היה אחת הסיבות לפיטוריה.


מסקנתנו זו מבוססת על הנימוקים שלהלן:

21.
ראשית, הקלטת המתעדת את השיחה שהתקיימה בין התובעת לבין אריאלי, תומכת בגרסת התובעת ומחזקת אותה.
מעיון בתמלול הקלטת עולה כי אריאלי וקרוטר ראו בהריונה של התובעת גורם בלתי צפוי שיש בו להפריע להתנהלות השוטפת של המשרד, במיוחד במהלך חודשי ההריון המתקדמים ובתקופת חופשת הלידה. לאור חשיבות הדברים אנו מוצאים לצטטם כלשונם:

"גידי: תראי, תחשבי, את ב- 3 חודשים אחרונים את בקושי מתפקדת, אני צריך להביא מישהי במקומך, כשהיא תבוא לכאן לחצי משרה, שהיא לא...

...
את מבינה? אז יהיה לי חצי שנה שאני, אה, לא יהיה לי גביה כמו שצריך, כי אני אתן למישהי שלא מכירה את הלקוחות לדבר עם הלקוחות? אז לא תהיה לי גביה חצי שנה כמו שצריך, אני מת. אה, לא יהיו לי סידורים כמו שצריך במוסדות, אני גם כן מת".


עיין עמ' 7 לתמלול ש' 14-16, עמ' 8 ש' 1-4.

מהתמליל עולה עוד כי אריאלי הלין על הקשיים הפיזיים הכרוכים בהריון והשפעתם של קשיים אלה, על העבודה השוטפת:

"חן: החודשים הכי טובים של ההריון הם בהתחלה, ובהתחלה לא הרגשת כלום, נכון?
גידי: לא, לא, זה כבר, כשמתחיל להיות קצת בטן זה כבר יהיה קשה, זה לא..

חן: אוקי,

גידי: ...היו לי איזה כמה, איזה פקידות... קשה,
חן: אוקי, לא אתווכח איתך על זה.
גידי: זה קשה, זה קשה, זה קשה לעלות מדרגות, זה קשה ללכת..., בקיץ חם ומזיע ו... אני מכיר את זה

...
גידי: אה, היתה לנו, היתה לנו, מי היתה בהריון
חן: רויטל.
גידי: לא, לא כל הפקידות היו בהריון.
חן: (מצחקקת)
גידי: היתה אחת שהיתה שמנה.
גליה: בכלל...
גידי: ירדנה, אני חושב, ירדנה של ה-
גליה: אה, של הקייטרינג?
גידי: ירדנה של הקייטרינג, כן, היא היתה שמנה והיתה בהריון. היא צריכה לצאת לעיר,
חן: ...
גידי: והמשרד היה נכנס למועקה, למצוקה,
חן: (מצחקקת)
גידי: ...שהיא היתה צריכה לצאת...היא היתה חוזרת, אי אפשר. אז היינו צריכים לקחת מישהו אחר,
..."

עיין עמ' 2-4 לתימלול.
לקראת סיום השיחה, הבהיר אריאלי, באופן שאינו מתפרש לשתי פנים כי ההריון מהווה מבחינתו בעיה שהוא אינו יודע כיצד להתמודד עמה וזאת למרות שהוא שבע רצון מהתנהלותה של התובעת:

"גידי: אין, זה, זה עכשיו, זה כמו לקחת את המנוע של האוטו ולהוציא אותו החוצה ולשים אותו בצד ולצפות שתהיה ירידה.
חן: אני מבינה את השיקולים שלך, אין לי איך ל-, איך להכנס לתחום הזה שלך, של שאול, תעשו את ההחלטה שלכם, אני אומרת, פשוט כאילו מן תלויה באוויר כזה, אז תשתדלו לחשוב חיובי (צוחקת), לא להשאיר אותי תלוי באוויר הרבה זמן, זה מה שאני אומרת.

גידי: זה, תראי, אל תצפי מאיתנו...

חן: ...

...
גידי: אני מפרגן לך, את בסדר, אנחנו מרוצים מהעבודה שלך ומההתקדמות שלך ומהכל, רק, אה, יש משהו על השולחן שבאמת תלוי באוויר, אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה באמת, זה בעיה, בעיה, בעיה, זה לא,
גליה: זה מה שאמרתי לך גם מקודם. לא היית צריכה להכנס לזה"
(ההדגשות לא במקור – ע.ו.). עיין עמ' 8-9 לתימלול.

22.
הנה כי כן, מתמלול השיחה שהתקיימה בין התובעת, אריאלי וקרוטר, עולה כי הודעתה של התובעת בדבר הריונה, לא עלתה בקנה אחד עם ציפיותיו של אריאלי ממנה, במובן זה שההריון מבחינתו היווה גורם שיש בו לעכב ולשבש את העבודה השוטפת במשרד, הן בתקופת ההריון והן בתקופת חופשת הלידה. בשיחה זו אריאלי אמנם לא הודיע לתובעת על פיטוריה ואולם, התבטאויותיו בקשר להריון כשלעצמן מעידות על הלך רוחו – הלך רוח אשר מהווה פגיעה עפ"י חוק שוויוו הזדמנויות בעבודה, ואשר אין להסכים עמו ואין ליתן לו יד. לכן,יש לבחון את השתלשלות האירועים, בסיומם פוטרה התובעת, על רקע שיחה זו,שהוקלטה על ידי התובעת.

23.
הנתבעים בסיכומיהם העלו לראשונה את הטענה כי הקלטת שצרפה התובעת לראיותיה אינה קבילה ומטעם זה על בית הדין לקבוע כי היא אינה מהווה ראייה בתיק ומשכך, אין להסתמך עליה במסגרת ההכרעה בסוגיות העומדות לדיון.

הנתבעים מנו ופרטו באריכות את שלושת התנאים אותם יש למלא עפ"י הדין לשם קבלת תמליל הקלטה כראייה בהליכים משפטיים. התנאי הראשון – תנאי טכני הבוחן את מהימנות ההקלטה; התנאי השני, תנאי מהותי שמטרתו לוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי הבוחן אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראות חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979.

לטענת הנתבעים הקלטת והתמליל שהגישה התובעת אינם עומדים בתנאים האמורים. כך , התנאי הראשון המחייב קיומו של מכשיר הקלטה תקין ואמין לא התקיים שעה שמעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית עלה, כי ההקלטה בוצעה במכשיר הטלפון הנייד של התובעת, אשר כבר אינו בחזקתה. לטענת הנתבעים פנייתם אל התובעת במכתב מיום 9.11.12 בדרישה להעמיד את מכשיר ההקלטה לבחינת מומחה מטעמם, לא נענתה, כך שלא היתה בידם כל אפשרות לבדיקת תקינות ואמינות מכשיר הטלפון הנייד. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, קיים ספק בטענת התובעת לפיה ההקלטה בוצעה באמצעות מכשיר טלפון נייד וייתכן כי זו בוצעה באמצעות מכשיר הקלטה שהוכן מבעוד מועד.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא רק שהטלפון הנייד באמצעותו בוצעה ההקלטה, הוחלף, אלא שמעדותה של התובעת, בחקירתה הנגדית, עלה כי מדובר בהקלטה הראשונה שהיא ביצעה, כי במכשיר הטלפון הנייד היו קבצים נוספים מלבד ההקלטה, כי אין לה מומחיות במחשבים, כי בעלה היה מעורב בהורדת הקובץ מהטלפון למחשב, וכי התובעת כלל לא ציינה היכן היא החזיקה את הקובץ הנטען החל ממועד ההקלטה ועד להעברתו למתמללת. כל אלה מעלים ספק באשר לשלמות ההקלטה והשאלה האם נעשתה פעולה כלשהי שיש בה לעוות את האמת.

לגבי התנאי השני טענו הנתבעים כי מאחר שמטרתו הינה להבטיח כי ההקלטה אכן משקפת את האירוע במועד הנטען ומאחר שהתובעת לא הציגה כל ראייה התומכת בטענתה כי מועד השיחה אשר הוקלטה הינה מיום 3.2.11, לא הוכח כי ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע במועד הנטען.


הנתבעים טענו עוד כי לאור העובדה שמכשיר הטלפון הנייד לא הועבר לבדיקתם, לא ברור
באיזה מכשיר בוצעה ההקלטה והאם הוא היה שייך לתובעת. ככל שמדובר במכשיר טלפון נייד של צד ג', קיים לטענת הנתבעים ספק ביחס לעמידת ההקלטה בתנאי הוראות חוק האזנת סתר.


טענה נוספת אותה העלו הנתבעים בהקשר זה הינה שתמוהה בעיניהם העובדה כי התובעת הקליטה רק שיחה אחת מרצף השיחות שהתקיימו בינה לבין אריאלי והעובדה כי היא בחרה שלא להעמיד את מכשיר הטלפון הנייד לבחינת מומחה מטעמם, מלמדת כי במכשיר הטלפון הוקלטו שיחות נוספות אך הן לא הוגשו מהטעם כי הן לא תאמו את גרסתה בתיק.

24.
אין בידנו לקבל את טענתם של הנתבעים לפיה הקלטת אינה ראייה קבילה בתיק.

טענות הנתבעים מתייחסות כולן לפן הפרוצדוראלי שבהגשת הקלטת כאשר הם לא הכחישו את עצם השיחה ויותר מכך, הם לא הכחישו כי אריאלי וקרוטר, ולא אחרים, הם הדוברים שהוקלטו.

ההפך הוא הנכון: אריאלי בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל האם הוא האזין לקלטת השיב כי הוא קרא את התמליל ועורך דינו אישר כי קולו הוא הקול שנשמע בקלטת.

לאור חשיבות דבריו של אריאלי בעניין זה, נצטטם כלשונם:


"ש. שמעת את ההקלטה?

ת. קראתי את התמלול.

ש. אתה לא אומר שזה לא הקול שלך בתמליל?

ת. שמיעתי לא טובה במיוחד, יש לי אחוזי נכות באשר לשמיעה, אבל קראתי את התמלול, ועורך הדין שלי שמע את הקלטת שלי, ואם הוא מאשר שזה הקול שלי, אז זה מקובל עליי.

עורך הדין אישר שמדובר בקול שלי.

אני אכן מאשר שהשיחה שבתמלול , התקיימה.

ש. מי שהשתתף בשיחה הזו היו אתה, גליה והתובעת?

ת. נכון".

עמ' 18 לפרוטוקול ש' 28, עמ' 19 ש' 1-9.


הנתבעים לא הכחישו את תוכן הדברים שנשמעים בקלטת מפיהם של אריאלי וקרוטר ולא טענו, בתצהיר או בחקירתם בבית הדין, כי הדברים לא נאמרו, או כי אמרו לתובעת דברים שונים מהדברים הנשמעים בקלטת.


יתר על כן, נציין כי התובעת פרטה את היות הקלטת בידה עוד בתצהיר גילוי המסמכים מ-17.6.12, וצרפה את הקלטת ותמלולה לתצהיר מטעמה, ולאורך כל הדרך, עד להגשת הסיכומים, לא טענו הנתבעים דבר באשר לקבילות הקלטת, ולא ביקשו שהאדם שהעביר את תוכן ההקלטה ממכשיר הטלפון הנייד למחשב ושמר את תוכן ההקלטה, יגיע להעיד, ולא ביקשו להוציא את הקלטת והתמלול מחומר הראיות שהוגש לבית הדין, וזאת בניגוד להתנגדותם להגיש את נספח 9 לתצהיר התובעת (עיין לעניין זה בעמ' 24 לפרוטוקול).

טענות בעניין היו צריכות להיות מועלות עם הגשת הקלטת והתמלול, ולא במסגרת הסיכומים.


אשר על כן, הננו קובעים, כי
הקלטת ותמלולה קבילים, וכי יש ליתן להם משקל כחלק מחומר הראיות בתיק.

"השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם הקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה."


עיין ע"פ 639/79 אפללו נגד מד"י, פד"י לד(3), 561.


בית הדין הארצי בפסק הדין בענין ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי (9.12.10), חזר על הלכה זו והבהיר, כי בעת מתן החלטה בדבר קבילותה של ראייה (דוגמת תמליל) על בית הדין להדריך עצמו בהתאם לעקרונות הכלליים של פקודת הראיות תוך התאמתם לאופיים המיוחד של בתי הדין לעבודה וההליכים המתנהלים בהם.

"גם אם הקלטה או תמליל הוגשו שלא בדרך המלך, לביה"ד שיקול דעת אם לקבלם כראייה
ואם קיבלם – מסור לו שיקול הדעת איזה משקל ליתן להם".


בענייננו, שעה שאריאי
לא הכחיש את קיומה של השיחה, כמו גם, שקולו הוא הקול שהוקלט ושעה שלא הוכח כי נעשה מעשה כלשהו כדי לעוות את האמת, אין סיבה שהקלטת לא תהווה חלק מחומר הראיות בתיק.

למען הסר ספק, נציין כי הטענות הפרוצדוראליות אותן העלו הנתבעים, מועלות על ידיהם בדיעבד, לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק. אם אכן הנתבעים סבורים, שמכשיר הטלפון הנייד, באמצעותו התובעת הקליטה את השיחה, לא היה תקין ו/או שההקלטה כלל לא בוצעה באמצעותו ויש בכך פגם היורד לשורש ההקלטה, מדוע הם לא פנו לבית הדין, טרם הגשת התצהירים מטעמם ו/או טרם שמיעת הראיות בתיק, בבקשה להוצאת הקלטת מחומר הראיות ו/או לפסילתה, במיוחד כאשר מכתבם לתובעת בדרישה להעמיד את מכשיר הטלפון הנייד לבדיקתם לא נענה? מדוע לא ביקשו הנתבעים לחקור בחקירה נגדית את מבצעת התמלול?


עוד נציין בהקשר זה כי טענת הנתבעים לפיה שעה שהתובעת לא הוכיחה שהשיחה אותה היא הקליטה, הוקלטה ביום 3.2.11, אזי לא הוכח, כי היא משקפת נאמנה את האירוע במועד הנטען, תמוהה לדעתנו. גם אם נניח כי השיחה לא הוקלטה ביום 3.2.11 אלא במועד אחר, הרי שבכך אין ללמוד כי תוכנה אינו נכון ומהימן, שעה שהתוכן כאמור כלל לא הוכחש על ידם. לכל היותר ניתן ללמוד, כי השיחה הוקלטה במועד שונה מזה הנטען על ידי התובעת, וגם זאת לא הוכיחו הנתבעים, כפי שנפרט בהמשך הדברים.

25.
אשר על כן, הקלטת אותה צרפה התובעת לתצהירה, מהווה חלק מהראיות בתיק ואיננו מוצאים להוציאה.

קלטת זו נמצאה בעיננו מהימנה, ומכללא היא משקפת נאמנה את השיחה שהתקיימה בין התובעת, אריאלי וקרוטר.

26.
חיזוק נוסף לגרסת התובעת, המלמד על הלך רוחם של הנתבעים באשר להעסקת
נשים בהריון במשרדם, הינה עדותה של התובעת בתצהירה (ס' 20). מעדות זו עולה, כי בראיון הקבלה לעבודה שנערך לה על ידי קרוטר, זו ציינה

לפניה, כי המשרד מבקש לגייס עובדת לטווח ארוך ושאלה אותה בהקשר זה, האם היא מתכננת הריון בשנה הקרובה.
התובעת העידה, כי היא השיבה בשלילה לשאלה זו, מאחר ולא תכננה להרות. התובעת הוסיפה והעידה, כי נודע על עובדת נוספת שנשאלה שאלה דומה ביחס להרחבת התא המשפחתי במסגרת ראיון עבודה.


בהחלטתנו מיום 13.1.13, במהלך חקירתו הנגדית של אריאלי, הורינו כי נספח ת/9 (העתק מצילום של קורות חיים של עובדת אשר לטענת התובעת ביקשה לעבוד במשרד במקומה, על גביו הופיע כיתוב שיש בו לתמוך בעמדתה), לא יהווה ראייה בתיק. אך מכל מקום, העובדה שהנתבעים נמנעו מלהעיד את קרוטר, אשר היתה יכולה לסתור את גרסת התובעת באשר לנאמר בראיון הקבלה - ככל שהמדובר בהפניית שאלה על כוונת התובעת להרחבת התא
המשפחתי - פועלת כנגדם.
ככלל נציין, כי הימנעות בעל דין מלהציג ראייה שיש באפשרותו להביאה, ללא הצדק סביר, משמעה, כי לו הוצגה הראייה, היא היתה פועלת כנגדו.

אין כל הסבר מניח את הדעת, מדוע לא הובאה קרוטר להעיד, לאור האמור, בין היתר,
בסעיף 20 לתצהיר התובעת.


יתרה מכך, דבריה של קרוטר לתובעת בשיחה המוקלטת והמתומללת, מחזקים את טענת התובעת, לפיה עם קבלתה לעבודה נאמר לה ע"י מנהלת המשרד, כי לאור חשיבות התפקיד, היא מבקשת להעסיק "מישהי קבועה".


"גליה: ואל תגידי לי שלא אמרתי לך את זה ב...

חן: לא אמרת. את מה? את העניין של מס הכנסה?

גליה: את הענין של החשיבות של התפקיד,

חן: אה, את החשיבות,

גליה: וזה שאני צריכה מישהי קבועה,

חן: נכון.

גליה: לענין של שנה וחצי שנתיים.

גידי: אין, זה, עכשיו, זה, זה כמו ל-, כמו לקחת את המנוע של האוטו ולהוציא אותו החוצה ולשים אותו בצד ולצפות שתהיה ירידה".
עמ' 8 לתמלול, ש' 9-17 .



מהאמור ניתן ללמוד, כי היות התובעת בהיריון היה נושא רלוונטי מבחינת הנתבעים, ולאו דווקא בהיבט החיובי.

27.
גרסת הנתבעים לפיה התגלו ליקויים מקצועיים בתיפקודה של התובעת לא הוכחה ואין בידנו לקבלה.

בכתב ההגנה, כמו גם בתצהירו של אריאלי, מנו הנתבעים מספר לא מבוטל של ליקויים שנגרמו בשל התובעת.


ראשית, מהקלטתו של אריאלי בזמן אמת, עולה כי הוא היה שבע רצון מתיפקודה של התובעת
(עיין עמ' 9 לתימלול המצוטט בסעיף 21 לעיל).
בכך בלבד, יש לסתור את גרסת הנתבעים בדבר חוסר שביעות רצון וליקויים בתיפקוד התובעת שהיוו, כביכול, בסיס לפיטוריה.


שנית, הליקויים להם טוענים הנתבעים, לא נתמכו בראייה חיצונית כלשהי, למעט עדותו של אריאלי אשר אינה עולה בקנה אחד עם דבריו בהקלטה.

התובעת התייחסה בתצהירה לליקויים הנטענים; הסבריה הניחו את דעתנו ושוכנענו, כי היא לא כשלה בתפקידה. לעומת זאת, עדותו של אריאלי, בחקירתו הנגדית, כאשר הוא נשאל אודות הליקויים בתיפקודה של התובעת, חיזקה את הרושם, כי דובר בטענות כלליות, הנעדרות גיבוי ראייתי (עיין עמ' 22 לפרוטוקול ש' 18-27, עמ' 23 ש' 1-5).



לדוגמא, הנתבעים טענו, כי התובעת מסרה מידע שיקרי למנהלי המשרד אודות הטיפול בסוגיות שונות, כך שבדיעבד התברר, כי עניינים שהתובעת מסרה כי טיפלה בהם, לא טופלו;
הנתבעים לא פרטו עניין מסוים ולא צרפו מסמך שיעיד עליו.
מדובר, איפוא, בטענה לאקונית, שלא ניתן להסיק ממנה, כי אכן היה ליקוי משמעותי בהתנהלות התובעת.

גרסת הנתבעים בקשר לגבייה שלא טופלה, כביכול, נטענה אף היא באופן סתמי מבלי להביא מסמך כלשהו, או דו"ח כלשהו, המצביע על גבייה שוטפת בסכום
x

שירדה משמעותית בחודש-חודשיים בהם עבדה התובעת.

טענת הנתבעים, לפיה התובעת לא ביצעה את עבודת תיוק המסמכים כראוי, כך שנוצר קושי באיתור מסמכי לקוח וכו', זכתה להתייחסות התובעת בתצהירה אשר הבהירה, שכאשר התקבלה לעבודה נאסף כבר חומר רב לתיוק וגב' אדרי שהעבירה לה את התפקיד, אמרה לה כי זו המשימה האחרונה בסדר העדיפויות. התובעת הוסיפה עוד כי בנו של הנתבע 3, סייע לה בעבודת התיוק ויחד הם צימצמו את החומר שהמתין לתיוק, הנתבעים לא מצאו נכון להעיד את בנו של הנתבע 3 ו/או את הגב' אדרי בעניין, על מנת לסתור את גרסת התובעת ולחזק את גרסתם, וזאת כאשר גרסתה המפורטת של התובעת הובאה בסעיף 22.1 לתצהירה.


גם ליתר טענות הנתבעים שפורטו בכתב הגנתם בדבר - אי תשלום מקדמות, טעויות בניהול תיק לקוח, אי תשלום אגרה שנתית וטיפול במרכזית המשרד - השיבה התובעת בתצהירה.

בנוסף, טענת הנתבעים לפיה התובעת פוטרה מעבודתה אצל מעסיקתה האחרונה עקב יכולתה המקצועית הדלה והעדרויותיה, לא הוכחה.
הנתבעים אשר תחילה, ביקשו להזמין את המעסיקה הקודמת של התובעת, הודיעו לבית הדין, כי הם מוותרים על עדותה.

התובעת העידה בחקירתה הנגדית, כי היא סיימה לעבוד אצל עורכת דין אלון – המעסיקה אצלה עבדה לפני עבודתה אצל הנתבעים, מאחר שעו"ד אלון התחייבה להעסיק קרובת משפחה שלה במקום התובעת, וגרסה זו לא נסתרה.
יתר על כן, התובעת ציינה בקורות החיים שהגישה לנתבעים (נספח א' לנ/1), כי עבדה בשנת 2010 בניהול משרד עורכי דין.
מן הסתם, יכלו הנתבעים לברר עם התובעת היכן עבדה ולקבל המלצות, או נהפוך הוא, לשמוע שלא תפקדה כראוי, לו היה מבקשים להתקשר למעסיק הקודם, לפני שהחלו להעסיקה.

בנסיבות אלה, גרסת הנתבעים בדבר הליקויים בתיפקוד התובעת - לא הוכחה, ומכל מקום, לא התרשמנו כי הליקויים במנותק מההיריון, היו הסיבה היחידה או המרכזית לפיטורי התובעת.

מאחר ומהשיחה המוקלטת בין אריאלי לתובעת, עולה שעובדת היותה של התובעת
בהיריון היוותה בעיה לנתבעים, התרשמנו כי העלאת נושא הליקויים היתה רק כסות לסיבה האמיתית לפיטורי התובעת, ומכל מקום, גם אם נפלו טעויות בעבודת התובעת אשר היתה בתחילת תקופת העסקתה, אין המדובר בטעויות שהיו מביאות לפיטוריה, אלמלא היותה בהיריון.

28.
טענה נוספת של הנתבעים הינה, כי העדרויותיה הרבות של התובעת בפרק הזמן הקצר בו עבדה, היו הסיבה העיקרית לפיטוריה.


לגרסת הנתבעים התובעת נעדרה מהעבודה במשרדם ימים רבים ולמעלה מ- 30% ממשרתה הכוללת. לטענתם, התובעת נעדרה באופן חריג, ללא אישור וללא סיבה מוצדקת.

אריאלי צירף לתצהירו העתק מדו"ח הנוכחות של התובעת לחודשים ינואר ופברואר 2011 (נספח ג' לתצהיר).

הנתבעים טענו, כי בחודש ינואר 2011 התובעת נעדרה 6.5 ימים ובשבוע השני של חודש פברואר 2011, היא נעדרה למשך יומיים רצופים ללא אישור.


אריאלי העיד בתצהירו, כי השיחה הראשונה שהתקיימה עם התובעת בעניין הליקויים בתפקודה, היתה בשלהי חודש ינואר 2011, לאחר היעדרות ארוכה שלא אושרה. עוד טען ארילי, כי בשיחה זו הוא הבהיר לתובעת שקיימת אי שביעות רצון מתפקודה, תוך שימת דגש מיוחדת על היעדרויותיה מהעבודה וכי הוא מצפה לשיפור,
שאם לא כן,
הוא לא יוכל להמשיך להעסיקה.


גרסת הנתבעים היתה, שבשבוע הראשון של חודש פברואר 2011,
התרה אריאלי פעם נוספת, בתובעת, ורק אז היא הודיעה לו שהיא בהריון.

אריאלי
הוסיף וטען, כי לאחר מכן נערכה שיחה נוספת בינו לבין התובעת, ככל הנראה השיחה המפורטת בתצהירה, אך לאו דווקא במועד המצוין על ידי התובעת. לטענתו, במסגרת שיחה זו הוא הביע את מורת רוחו מהיעדרותה בשבוע שקדם למועד הפגישה, היעדרות שפגעה באופן מהותי בתיפקוד המשרד. אריאלי טען שהבהיר לתובעת פעם נוספת את חשיבות תפקידה ואת העובדה שהתייצבות לא סדירה לעבודה עלולה לגרום לבעיות קשות והביע את חששו להמשך תיפקוד המשרד נוכח היעדרויותיה של התובעת מהעבודה. אריאלי
הודה כי במסגרת שיחה זו, הוא החמיא לתובעת על תיפקודה, אך טען כי דבריו נאמרו מתוך נימוס ודרך ארץ, בניסיון שלא להעכיר את האווירה יתר על המידה ושלא לפגוע בתובעת.


אריאלי העיד בתצהירו, כי בתאריך
9.2.11, הוא ערך לתובעת שימוע, מאחר שבשבוע השני של חודש פברואר היא נעדרה יומיים ללא אישורו.

לטענת אריאלי, הוא התרשם שהתובעת אינה מעוניינת לשפר את תיפקודה, והציע לה שתי חלופות. האחת, לעבוד במשרה חלקית, כך שהמשרד יוכל להעסיק עובדת נוספת במשרה חלקית; השניה, להשלים את שעות העבודה בימי ו' - הצעות להן סרבה התובעת.


אריאלי העיד בתצהירו, כי בתאריך 21.2.2011, נערכה שיחה נוספת עם התובעת, לאחריה הודע לתובעת על פיטוריה.

29.
התובעת לא הכחישה שנעדרה מהעבודה במשרד בחודשים ינואר ופברואר 2011, כמפורט בנספח ג'. ואולם, לטענתה היא נעדרה בחודש ינואר עקב מחלת בתה ובחודש פברואר עקב וירוס מעיים בו חלו היא וכל בני משפחתה. התובעת הבהירה כי היא הודיעה על היעדרויותיה כאמור לנתבעים וקיבלה מהם אישור על כך.

התובעת צרפה לתצהירה 2 אישורי מחלה (סומן נספח ת/3). אחד, המאשר מחלה של בתה מיום 17.1.11 עד ליום 27.1.11, והשני מיום 6.2.11 ועד יום 10.2.11. העתקי האישורים שצורפו לתצהיר התובעת נושאים תאריך 20.5.12.

30.
גרסתם של הנתבעים כמפורט לעיל, מעלה מספר תמיהות.


לו היתה נכונה גרסת הנתבעים לפיה כבר בשלהי חודש ינואר 2011, התקיימה בין אריאלי לתובעת, שיחה בקשר לתיפקודה והיעדרויותיה, אזי אין זה סביר כי בשיחה נוספת שהתקיימה בתחילת חודש פברואר והוקלטה על ידי התובעת, שיחה אשר את עצם קיומה הנתבעים אינם מכחישים (אלא את המועד בו היא התקיימה לטענת התובעת), לא יהיה איזכור לשיחה מחודש ינואר בהתייחס לתיפקודה של התובעת.

מעיון בתמליל עולה כי אין כל איזכור לשיחה קודמת שהתקיימה בין התובעת למי מהנתבעים, לטענות בדבר כשלים בתיפקוד ו/או היעדרויות. ההפך, בשיחה זו החמיא אריאלי לתובעת על התקדמותה ותיפקודה.

הנושא העיקרי של שיחה זו הוא ההריון של התובעת והשפעתו על תיפקוד
המשרד.
איננו סבורים, כי יש ממש בטענת אריאלי, שדברי הערכה שאמר לתובעת, כמתועד בשיחה זו, נאמרו רק מתוך נימוס.
לא מצאנו כל היגיון לכך, שבשיחה בסוף חודש ינואר 2011, העיר אריאלי לתובעת על תפקודה, כטענתו, ובשיחה לאחר מכן, מתוך נימוס, אמר לה שמרוצים מעבודתה ומהתקדמותה, אם לא אלה היו פני הדברים.

מכאן, שגרסתה של התובעת לפיה, ביום 3.2.12 התקיימה השיחה הראשונה בינה לבין אריאלי וקרוטר, לאחר שהיא הודיעה כי היא בהריון, מתיישבת עם תוכן השיחה כפי שהוא בא לידי ביטוי בהקלטה ובתמלול.
31.
טענה נוספת של הנתבעים שאינה סבירה, הינה הטענה, שעל פיה לפני השיחה שהוקלטה ע"י התובעת התקיימו בינה ובין אריאלי שתי שיחות.

בהתאם לנספח ג', שהינו דו"ח הנוכחות של התובעת, התובעת נעדרה מהעבודה בין 24.1.11 ל-27.1.11, כך שאותה שיחה עליה העיד אריאלי, כי נערכה בשלהי חודש ינואר 2011, היתה אמורה להיערך ב-30.1.11 או ב-31.1.11.

אריאלי טען, כי עוד לפני השיחה המתומללת, נערכה שיחה נוספת בתחילת חודש פברואר 2011, אולם באותו שבוע, שהחל ב-30.1.11 ועד 3.2.11, לא נעדרה כלל התובעת מעבודתה.

אריאלי טוען, שהשיחה הנוספת נערכה לאחר שהיתה היעדרות נוספת של התובעת, מעבר להיעדרותה בחודש 1/11, אולם כאמור היעדרות כזו לא היתה עד 3.2.11.
אין זה סביר, כי אריאלי קיים עם התובעת שלוש שיחות, כולן באותו שבוע, אשר כולן עסקו בהיעדרותה מהעבודה בחודש ינואר 2011.

גרסת התובעת, כי השיחה בינה ובין אריאלי נערכה בתאריך 3.2.11, סבירה יותר, לאור השתלשלות העניינים ולוחות הזמנים.

32.
יתרה מכך, לו גרסתם של הנתבעים לפיה התובעת נעדרה ללא סיבה וללא אישור היתה נכונה, מדוע הם שילמו לתובעת בשכר חודש ינואר 2011, שני ימי מחלה מתוך ארבעת ימי המחלה אותם נטלה, כאשר נוכח תקופת עבודתה זה היה מספר ימי המחלה המקסימאליים שלתשלומם היא היתה זכאית?
מעיון בתלוש השכר לחודש ינואר 2011, עולה, שלתובעת שולמו, הן ימי מחלה והן ימי חופשה, עובדה שיש בה להעיד כי היעדרותה של התובעת והסיבה לה ידועות לנתבעים, גם אם באותו מועד טרם מסרה התובעת לידיהם את תעודות
המחלה.

33.
השימוע שנערך לתובעת בתאריך 9.2.11, התקיים לאחר שבימים ראשון ושני של אותו שבוע נעדרה התובעת מהעבודה.
לטענת הנתבעים בשימוע נדון בעיקר נושא היעדרויותיה של התובעת והתובעת סרבה להצעותיו של אריאלי בהתייחס לשינוי מתכונת העסקתה.

הצעותיו הנטענות של אריאלי מלמדות, כי נקודת המוצא שלו היתה שהתובעת תמשיך להעדר, שכן לו סבר שהתובעת תוכל להמשיך לעבוד בלא העדרויות משמעותיות,
לא היה טעם בהצעותיו.


העלאת הצעות אלה על ידי אריאלי מתיישבת עם גרסת התובעת, לפיה אריאלי
ראה בעובדה שהיא הרתה "בעיה" הדורשת "טיפול" - והוא מצא לה "טיפול יצירתי", שהינו הוספת עובדת נוספת בחצי משרה. מכללא היא מתיישבת עם גרסת התובעת לפיה כבר במועד זה הוא החליט לפטרה אך בשל היותה בהריון הוא מצא אמתלות שונות שאינן קשורות להריון כבסיס לפיטורים.

העובדה שגם בחודש זה (פברואר 2011), שולם לתובעת שכר עבור יום מחלה ויום חופשה מעידה כי בזמן אמת התובעת עידכנה את הנתבעים בדבר הוירוס בו לקו היא ובני משפחתה והנתבעים בחרו לשלם לה מדעת עבור זכויותיה ולא לקזז לה
שני ימי היעדרות משכרה.

33.
מועד הפיטורים -

בתצהירו טען אריאלי, כי ביום 21.2.11, הוא חזר על ההצעות שהעלה בשימוע, ולאחר ששקל את התנהלותה של התובעת, הוא החליט כי אין מנוס מלפטרה.

על פי תצהירו הסיבה העיקרית לפיטורים היתה היעדרויותיה של התובעת.
דא עקא, שמאז השימוע ב-9.2.11 ועד ליום 21.2.11, התובעת כלל לא נעדרה מהעבודה כך שלא ברור, מדוע אריאלי בחר לפטרה דווקא במועד זה.


בסיכומיהם העלו הנתבעים טענה חדשה, שזכרה לא בא בתצהיר מטעמם, ולפיה בתאריך 20.2.11, התובעת כשלה בצורה חמורה בענין לקוח ותיק של המשרד ועל כן היא זומנה לשימוע נוסף.

לא רק שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, אלא שהיא ממילא לאקונית: לא צויין שם הלקוח, מה היה הכשל בתפקידה של התובעת ואיזה נזק נגרם. טענה זו, ממילא לא הוכחה.

34.
הנתבעים נמנעו מלהעיד את קרוטר, אשר היה ביכולתה לסתור את גרסת התובעת בקשר לשיחה שהתקיימה בינה ובין אריאלי לבין התובעת ולשפוך אור על נסיבות סיום העסקתה.

ודוק: אריאלין העיד בחקירתו הנגדית, כי קרוטר עברה לעבוד כחשבת במקום עבודה אחר, אך היחסים ביניהם תקינים ואף חבריים (עיין עדותו של אריאלי בעמ' לפרוטוקול ש').

עוד יצוין, כי יש צדק בטענת התובעת, לפיה חקירתה הנגדית התמקדה במקומות עבודה קודמים בהם עבדה עובר לעבודה במשרד הנתבעים וניסוח קורות חיים – נושאים שלא היו הנושאים העיקריים שהיו אמורים לעמוד במרכז חקירתה הנגדית, והיא לא נחקרה בפרוטורט באשר לאותן שיחות עובר לפיטוריה.

35.
לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי התובעת הוכיחה את גרסתה, הן בהתייחס להשתלשלות העניינים מהפן הכרונולוגי, והן מהפן המהותי.
התרשמותינו הינה, שההחלטה על פיטורי התובעת ניתנה לאחר שהתובעת הודיעה על היותה בהיריון, וכאשר הודעה זו היוותה הנימוק, או לכל הפחות אחד הנימוקים, לפיטוריה.

הדברים אמורים במיוחד, נוכח ההלכה הפסוקה עליה עמדנו בראשית דברינו ולפיה, די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול כדי להכתימה.

בענייננו, הוכח שפיטוריה של התובעת נעשו בשל הריונה, וכי זה היה השיקול המרכזי, ועל כן, המדובר בפיטורים שלא כדין.
בנסיבות אלה, גם אם הנתבעים היו מוכיחים שנפלו ליקויים בתיפקודה של התובעת (וכאמור, לא כך הם פני הדברים), וכי ליקויים אלה היוו אף הם, נימוק לפיטוריה, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה, כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין, כאשר ההיריון היווה אחד מהשיקולים המרכזיים לפיטורים. לכל היותר, לו היינו מגיעים למסקנה, כי המדובר במספר שיקולים מצטברים, שביניהם היותה של התובעת בהיריון, היה הדבר יכול להשפיע על שיעור הפיצוי.


השופט צור בעניין שרונה ארביב, הדגיש כי:

"העובדה היא שהיריון הוא בגדר חיסרון עבור המעסיק, עבור כל מעסיק. עצם קיומה של חופשת לידה פוגע בשגרת העבודה ולכן, מהווה חיסרון תעסוקתי. חברה כשלנו בחרה לקדם את השיווין בין המינים למרות עלותו למעסיק ולא בגלל התעלמות מקיומו או בגלל התחשבות בריגושתן של נשים".

הסעדים להם זכאית התובעת:

36.
התובעת טענה, כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק, מכח סעיף 10(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בסכום של 35,000 ₪, לפחות.

התובעת טוענת, כי בפסיקת סכום זה על בית הדין להתחשב בנסיבות הפיטורים, בהתנהלות הנתבעים במסגרת הליך הפיטורים והפיטורים עצמם, אשר נעשו ללא עריכת שימוע, כמו גם בהתנהלותם במסגרת ההליך המשפטי.

37.
הנתבעים טענו, כי פיטורי התובעת אינם קשורים להיריונה וכי אין היא זכאית לסכומים אותה היא תובעת. בהקשר לתביעתה לפיצוי
ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, טענו הנתבעים, כי מדובר בדרישה מופרזת, החורגת מהמקובל בפסיקת בית הדין לעבודה.

38.
משקבענו, כי התובעת פוטרה בשל הריונה, או לכל הפחות גם בשל הריונה, הרי פיטוריה הינם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, קובע, כי לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי כספי, אף אם לא נגרם נזק ממון.
בפסיקה נקבע, כי מטרת הפיצוי הינה עונשית: קנס אזרחי על מנת להרתיע את המעסיק מלפטר פיטורים מפלים.
עיין דב"ע נ/129-3 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג, פד"ע לג', 481.


בע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן (22.9.03), נפסק ע"י הנשיא אדלר, כי הפלית פיטורים מעבודה של אישה, בשל בהיותה בהיריון, מהווים הפליה אסורה המנוגדת לעיקרון השיוויון, וכי המדובר בפיטורים המזכים בפיצויים בגין הפרת חוזה העבודה, כאשר הסעד שניתן בגין הנזק כלל גם שכר עד למועד הלידה, וגם פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי (עיין סעיף 13 לפסה"ד).

עיין לעניין זה גם בע"ע 549/08 סלנאגו קריסטליין בע"מ נ' אינה חי (7.7.10), אשר אף בו קיימת התייחסות לפסיקת פיצויים מכח חוק שיוויון הזדמנויות, ונפסק פיצוי של הפסד שכר עד לתקופת הלידה, וכן הפסד דמי לידה - סעיפים 7 ו- 23 לפסק-הדין.

39.
נוכח מטרת חוק שוויון הזדמנויות, שלא לאפשר הפלייתן של נשים בהריון, וכן לאפשר קידומן ושילובן של נשים בשוק התעסוקה, תוך פסיקת פיצוי הולם בגין הפרת הוראות החוק, הננו רואים חשיבות להמשיך, להטמיע וליישם את המסר, לפיו הפרת הוראות חוק זה תגרור סנקציה כספית ממשית.

בנסיבות תיק זה, כאשר הננו לוקחים בחשבון, מחד, את הפגיעה בתובעת אשר הופלתה בניגוד לחוק השוויון ונותרה בלא עבודה כשהיא בתחילת הריונה, ומאידך את תקופת העסקתה הקצרה, את גובה שכרה וכן את העובדה, שמקום העבודה הנתבע הינו במשרד שאינו גדול, הננו סבורים, כי הפיצוי הנכון והצודק בנסיבות תיק זה, הינו סכום של 20,000 ₪, בגין נזק לא ממוני.

עיין גם בע"ע 127/10 נאמן יעוץ והכוונה לגיל הזהב בע"מ נ' אדווה צפון-בנימין (2.6.11).
איננו סבורים, כי לתובעת לא נערך שימוע, אלא שהטענות שהועלו בשימוע, הועלו ונטענו רק לאחר שנודע לנתבעים על היות התובעת בהיריון, כאשר קודם לכן, לא הועלו כלפיה טענות בנוגע לתיפקודה.
הנכון הוא, כי התובעת לא הוזמנה, באופן פורמלי, לשימוע, ולא נאמר לה לפני זימונה, כי היא מוזמנת לשימוע בו ישקלו פיטוריה, ואף לא נאמר לה לפני הזימון, מהן הטענות כלפיה.

זכאות התובעת לתשלום זכויות עד ללידה, וכן לתשלום זכויות בגין 60 יום לאחר חופשת הלידה:

40.
לטענת התובעת נוכח נסיבות פיטוריה והעובדה שהיא פוטרה עקב הריונה, היא זכאית לפיצוי בגובה השכר שהיה משתלם לידיה לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת עד ליום הלידה, וכן לפיצוי בגובה השכר שהיתה משתכרת בתקופה של 60 ימים מתום חופשת הלידה, בה היה על הנתבעים לאפשר לה לעבוד.
התובעת טענה כי היא ילדה ביום 3.8.11, חודש לפני המועד המשוער של הלידה (ביום 2.9.11), ולכן היא זכאית לתשלום שכר בגין חודשים מרץ ועד יולי 2011 בסך כולל של 25,000 ₪ (בהתבסס על סך של 5,000 ₪ לחודש).

התובעת טענה עוד כי היא זכאית לתשלום סך של 10,000 ₪ בגין תקופת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה והבהירה כי הסך של 7,500 ₪ אשר נתבע ברכיב זה בתביעה, מקורו בטעות שכן הוא התבסס על זכאות בגין 45 ימים.
התובעת טענה, כי מאחר והיא הפחיתה משכר העבודה הנתבע סך של 5,000 ₪, עקב העובדה שהיא ילדה כחודש לפני התאריך המשוער, יש להתיר לה תיקון זה.

41.
בהחלטתנו מתאריך 17.5.12, הורינו לתובעת להתייחס בתצהירה לשאלה, האם היא עבדה במקום אחר לאחר פיטוריה מהעבודה אצל הנתבעים ועד למועד הלידה, ומה הניסיונות שעשתה למצוא עבודה. התובעת העידה בתצהירה, שלאחר שפוטרה מעבודתה אצל הנתבעים, היא ניסתה למצוא עבודה במקומות שונים. התובעת טענה, כי היא פנתה באמצעות חמותה ללשכת המסחר חיפה והצפון על מנת שהם יפיצו את קורות חייה, לחברת

רפאל כץ

ולמנהלת מכללה בשם מיכל קולן אך היא לא הצליחה למצוא עבודה בדרך זו. התובעת טענה כי בנוסף היא פנתה לחנות "ספרי דורון" בנהריה, לחנויות רבות בקניון נהריה ובמרכז העיר נהריה, אך אף אחד מהם לא קיבל אותה לעבודה. התובעת ציינה כי בתקופה בה היא חיפשה עבודה, היא כבר היתה בהריון מתקדם יחסית והוא ניכר בהופעתה החיצונית, כך, שלדעתה, ההריון היווה מכשול במציאת עבודה (עיין ס' 18 לתצהיר התובעת).

42.
לטענת הנתבעים, שעה שלא הוצגה לפני בית הדין ראייה חיצונית אודות קיומה של הלידה ומועדה, נסתם הגולל אודות דרישות כספיות התלויות בלידה ובמועדה.
הנתבעים הוסיפו וטענו, כי על התובעת היה לפעול להקטנת נזקיה, לפנות למציאת מקומות עבודה חלופיים ו/או ללשכת התעסוקה לבחון את זכאותה לתשלום דמי אבטלה. לטענתם, התובעת לא הציגה ולו ראייה אחת בדבר ניסיונות למציאת מקום עבודה והסתפקה בציון שני מקומות עבודה אליהם פנתה.
הנתבעים טענו כי בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לתשלום שכר עבודה עד הלידה.

באשר לשכר עבודה לתקופה של 60 יום ממועד הלידה, טענו הנתבעים בנוסף לאמור לעיל, כי אין להתיר לתובעת לתקן את תביעתה במסגרת סיכומיה ולדרוש סך של 10,000 ₪, במקום סך של 7,500 ₪, שנתבעו בתביעה.

43.
למעשה, תשלום מלוא שכרה של התובעת, מיום פיטוריה ועד לתום 60 ימים לאחר חופשת הלידה, הינו סעד הקבוע בחוק עבודת נשים.
חוק עבודת נשים אינו חל על העסקת התובעת נוכח תקופת העסקתה הקצרה אצל הנתבעים. לכן, היא אינה זכאית לפיצוי על פי חוק זה. ואולם, אי תחולת חוק עבודת נשים על פיטורי התובעת, אינו גורע מהאיסור על פיטורי עובדת בהריון עקב הריונה, גם אם היא מועסקת במקום עבודה פחות משישה חודשים. זאת, הן מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, והן על פי עקרון השוויון הכללי וחובת תום הלב החלים על מעסיק, הכל כמפורט בסעיפים 38 ו-39 לפסק-דין זה.

התובעת צרפה לתצהירה אישור בדיקה מתאריך 20.2.11, אשר בו צוין תאריך לידה משוער - 3.9.11, על יסוד תאריך ווסת אחרונה.
התובעת העידה בתצהירה (ס' 5), כי בפועל ילדה בתאריך 3.8.11.
התובעת כלל לא נחקרה בחקירתה הנגדית על מועד הלידה, ולו היו הנתבעים מעלים בשלב כלשהו, לרבות במהלך החקירה הנגדית, טענה כי מועד הלידה עליו העידה התובעת אינו נכון, הרי מן הסתם, היתה ניתנת החלטה הקובעת לצרף את מכתב השחרור מבית החולים לאחר הלידה, או לצרף תעודת לידה של הילד שנולד ב-3.8.11.
לאור האמור לעיל, אין בידינו לקבל את טענות הנתבעים על פיהן, התובעת אינה זכאית לסכומים הנתבעים, רק מהטעם שלא צרפה תעודת לידה או מכתב שחרור מבית חולים, וזאת משלא העלו טענה כלשהי לגבי מועד הלידה קודם לכן, ומשהתובעת כלל לא נחקרה בעניין זה.

כן לא נסתרה עדות התובעת בנוגע לניסיונותיה למציאת מקום עבודה לאחר פיטוריה מעבודתה אצל הנתבעים ועד למועד הלידה, אולם התובעת לא העידה כלל, כי עשתה ניסיון כלשהוא למצוא עבודה לאחר תום חופשת הלידה, ועל כן אין מקום לחייב הנתבעים לשלם לה פיצוי עבור 60 יום, לאחר תום חופשת הלידה, גם לו היינו מתירים את תיקון כתב התביעה.
כמו כן, בקביעת שיעור הפיצוי בגין הנזק הממוני, יש לקחת בחשבון גם את טענותיהם של הנתבעים, כי התובעת לא פנתה לשירות התעסוקה לשם חיפוש עבודה, ואף לא הגישה תביעה לדמי אבטלה.

אשר על כן, לקחנו בחשבון את העניין, בעת השיקול, האם התובעת עשתה כל שלאל ידה לצורך הקטנת הנזק.

עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד על כך, כי באותה תקופת עבודה קצרה בה עבדה אצל הנתבעים, היא לא עבדה חודשי עבודה מלאים, ולא הגיעה לשכר העבודה עבור חודש עבודה מלא שסוכם עימה.
כעולה מהסכמת הצדדים, שכרה החודשי של התובעת ברוטו היה 5,000 ₪, לחודש עבודה מלא (עיין עמ' 2, ש' 24 לפרוטוקול; ס' 7.2 לסיכומי הנתבעים).

44.
במכלול השיקולים שפורטו לעיל, החלטנו כי התובעת זכאית לתשלום בסכום של 18,000 ₪, בגין נזק ממוני לתקופה שעד מועד הלידה.


איננו סבורים, כמפורט לעיל, כי היה מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני לתקופה שלאחר תום חופשת הלידה.

זכאות התובעת לתשלום פיצוי בגין אי תשלום דמי לידה:

45.
לטענת התובעת היא זכאית לתשלום פיצוי בגין אובדן תשלום דמי הלידה מהמוסד לביטוח הלאומי בסכום של 17,500 ₪.
לטענת התובעת, לו היא היתה ממשיכה לעבוד אצל הנתבעים עד למועד הלידה, היא היתה משלימה עבודה בת עשרה חודשים מתוך 14 חודשים הנדרשים, על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לתשלום דמי לידה מירביים.

התובעת צרפה לתצהירה העתק מתלושי שכרה לחודשים יולי ואוגוסט 2010, והבהירה, כי עליהם צוין שתחילת עבודתה אצל עורכת דין סיגל אלון היה בתאריך 25.6.2010. לכן, טענה התובעת, כי מאחר שעל פי חוק הביטוח הלאומי, עבודה בחלק מהחודש נחשבת עבודה מלאה, יש לראות בחודשים בהם עבדה באופן חלקי כחודשי עבודה לצורך עמידה בתנאי הזכאות לדמי לידה. התובעת התבססה בחישוב הזכאות על חודשים יוני-אוגוסט 2010, בהם עבדה אצל עו"ד אלון, חודש דצמבר 2010 וחודשים ינואר - פברואר 2011, בהם עבדה בפועל אצל הנתבעים, ובנוסף לכך מנתה את חודשים מרץ- יולי 2011, בהם היתה ממשיכה לעבוד אצל הנתבעים, אילולא פוטרה שלא כדין עקב הריונה.

46.
הנתבעים דוחים את תביעתה של התובעת לפיצוי בגין אובדן תשלום דמי לידה מהביטוח הלאומי. לטענת הנתבעים, בהעדר ראייה חיצונית ואובייקטיבית לענין קיום הלידה ומועדה, אין התובעת זכאית לתשלום. הנתבעים הבהירו, כי מועד הלידה הינו נתון חשוב ומהותי בהתייחס לזכאות לדמי לידה במיוחד לאור תקופות העבודה הקצרות בהן עבדה התובעת והעובדה כי היא לא צרפה תלוש שכר בגין חודש 6/10.

47.
ראשית, קביעתנו בענין טענת הנתבעים בהתייחס לראיה על קיום הלידה ומועדה, תקפה גם לגבי רכיב זה.


לגופו של ענין, התובעת לא צרפה לראיותיה את תלוש שכרה לחודש יוני 2010 בו עבדה, לטענתה, אצל עו"ד סיגל אלון.
העובדה כי על תלושי השכר לחודשים יולי ואוגוסט 2010, מופיע התאריך 25.6.10, כמועד תחילת העבודה, אינה ראייה מספקת, ולו היה מוצג תלוש השכר, ניתן היה להיווכח שהתובעת אכן עבדה בחודש יוני 2010 . התובעת לא הציגה כל הסבר לעובדה כי היא לא צרפה את תלוש השכר לחודש יוני 2010 ולא טענה כי היתה מניעה כלשהי להגישו.

בסופו של דבר, התובעת לא הוכיחה כי לו היתה מועסקת על-ידי הנתבעים עד למועד הלידה, היתה צוברת תקופת אכשרה המזכה אותה ל-14 שבועות של דמי לידה, שכן היא לא הוכיחה צבירת 10 חודשים עבורם שולמו דמי ביטוח, מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע, או 15 חודשים מתוך 22 חודשים שקדמו ליום הקובע.

באשר לזכאות לתשלום דמי לידה, זכאות זו מעוגנת בהוראות חוק הביטוח הלאומי, אשר קובע בסעיף 50 מספר חלופות של תקופות אכשרה לעניין הזכאות לדמי לידה.

חלופה אחת הינה, זכאות ל-14 שבועות של תשלום דמי לידה, ככל ששולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע, או בעת 15 חודשים מתוך 22 חודשים שקדמו ליום הקובע.

חלופה שניה הינה, תשלום עבור 7 שבועות, ככל ששולמו עבור המבוטחת דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי לו היתה מועסקת עד מועד הלידה היתה זכאית לחלופה הראשונה, אולם לפחות, לכאורה, עולה, כי לו היתה מועסקת עד למועד הלידה היתה זכאית לדמי לידה לפי החלופה השניה.

שווי דמי הלידה הינו, כאמור בסעיף 53 ו-54 לחוק הביטוח הלאומי.

בהתאם לסעיף 54 ועל בסיס שכר של 5,000 לחודש, עומד שווי שכר העבודה הרגיל של התובעת על סך של 166.6 ₪, וסכום זה עבור 7 שבועות עומד על סך של 8,166 ₪.

אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 8,166 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.8.11 ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר:
48.
תביעת התובעת מתקבלת ברובה. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:

א.
סך של 20,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; סכום זה יישא צירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.





הנזק הממוני הכולל אובדן השתכרות ואי קבלת דמי לידה -

ב.
סך של 18,000 ₪ בגין הפסד השתכרות של התובעת כתוצאה מפיטוריה שלא כדין; סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך
1.5.11 ועד התשלום בפועל (ההצמדה הינה מאמצע התקופה בגינה נפסק הפיצוי).

ג.
סך של 8,166.34 ₪ כפיצוי בגין אובדן הזכות לקבלת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי; סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.8.2011 ועד התשלום בפועל.

49.
כן ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

50.


לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.





ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, ( 20 אוגוסט 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





יוסי איטח
נציג עובדים

עפרה ורבנר
- שופטת

שלמה שפיר
נציג מעסיקים







סע בית דין אזורי לעבודה 40239-06/11 חן לוי נ' פייטלוביץ- אריאלי רואי חשבון, גדעון אריאלי, שאול אברהם פייטלוביץ (פורסם ב-ֽ 20/08/2013)