פסקי דין על יהודה דורון | פסקי דין על קטרינה דורון |

5306/08 פ     29/09/2013




פ 5306/08 מדינת ישראל נ' יהודה דורון, קטרינה דורון






בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 5306-08 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' דורון ואח'
29 בספטמבר 2013
לפני כבוד השופטת מיכל ברק נבו
המאשימה:
מדינת ישראל
על ידי ב"כ עוה"ד ירון גולומב
ואלעד פנחס

מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
נגד
הנאשמים:
1. יהודה דורון

2. קטרינה דורון
על ידי ב"כ עו"ד דורון רוזנברג
מטעם הסנגוריה הציבורית
הכרעת דין

תוכן ענינים
הערת פתיחה 1
האישומים 2
אישום 1 (שנים 1996 - 1998) - לנאשם בלבד 2
אישום 2 (שנים 1998 - 2002) - לשני הנאשמים 3
אישום 3 - לשני הנאשמים 5
אישום 4 - לנאשם בלבד 5
נושאי רקע, שאינם במחלוקת 6
נושאים שבלב האישומים, שאינם במחלוקת 9
המחלוקת 10
תמצית עמדת המאשימה 10
תמצית עמדת הנאשמים 11
ענינים נוספים, שעיקרם לא במחלוקת, וראוי להבינם כתשתית להבנת התיק 13
החלפת המזכירות והחלפת הנאמן - הרחבה 13
פיצוץ הפרשה 14
הגילוי מרצון 14
דיון והכרעה 15
מבוא שהוא גם מעט מהסיכום 15
גרסת הנאשם במשפט היא גרסה כבושה ולא אמינה 16
טכניקות שנקט הנאשם בהגנתו 17
"זריקת שמות" של אנשים שידעו, אך המנעות מלחקור אותם על כך 18
הפניית "האש" כלפי התביעה 19
"הטבעה במידע" והבטחות להסברים בהמשך 20
נסיונות הנאשם להסיט את המשפט לדיון בענינים שאינם רלוונטיים 20
"התנהלות פלילית של הקיבוץ" 20
כספים ששולמו "בשחור", במזומן, מחשבון הנאמנות 21
המהימנות של אשי שליין 21
כספים שחזרו לקיבוץ 22
הערות כלליות 22
אישום 1: חשבון הוילה 24
הערה מקדמית 24
מי ידע על פתיחת חשבון הוילה ועל כך שהוא חשבון נאמנות עבור הקיבוץ? 26
מי ידע על רכישת הוילה, על קיומה ועל כך שהיא שייכת למעשה לקיבוץ? 31
העברה לחשבון הנאמנות של יתרות חשבון הוילה וכספי שכירות שהתקבלו 34
סיכום האישום הראשון 36
אישום 2, חלק א: הוצאות מחשבון הנאמנות 36
סמכויות הנאשם לפי הסכם הנאמנות 38
הוצאת כספים מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה - נספח ב1 לכתב האישום 40
מי ידע על קיומו של חשבון קטרינה, על כך שהוא מוחזק בנאמנות עבור הקיבוץ ועל העברות הכספים דרכו לחו"ל 41
סתירות בגרסאות הנאשם בדבר פתיחת חשבונות בחו"ל ומטרתם 44
שימושים שנעשו בכספים שהועברו מחשבון קטרינה לחו"ל 49
הוצאות מחשבון קטרינה באשראי, העברות ל-hts ועוד שימושים פרטיים 52
החזרת כספים מחשבון קטרינה לחשבון הנאמנות 55
סיכום לענין חשבון קטרינה 57
הוצאת כספים מחשבון הנאמנות לגורמים שונים (זולת חשבון קטרינה) - נספח ב2 לכתב האישום 57
העברת מט"ח לחו"ל מחשבון הנאמנות - נספח ד לכתב האישום 58
הפקדות פרטיות, כביכול, של הנאשם לחשבון הנאמנות 60
שימושים פרטיים בכרטיס אשראי שעשה הנאשם מחשבון הנאמנות - נספח ה לכתב האישום 61
משיכות מחשבון הנאמנות במט"ח במזומן - נספח ו לכתב האישום 62
פיקוח על פעילות הנאשם כנאמן 66
אישום 2, חלק ב: העברות כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה 68
טכניקות נוספות בהן עשה הנאשם שִמוש לצורך הוצאת כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה 69
סיכום האישום השני לגבי הנאשם 71
רישומים כוזבים במסמכי הקיבוץ 71
ענינים נוספים 80
ההסכם בין הקיבוץ לנאשמים לאחר "פיצוץ הפרשה" 80
חוות דעת מומחה ההגנה 80
הצהרות הון 81
מסמך ת/132 82
משיכות שביצע הנאשם מחשבון הנאמנות לאחר תום תפקידו כנאמן 83
אישום 3 84
הכרעה בנוגע לאישום 3 84
אישום 4 87
הנאשמת 87
המחלוקת בענין הנאשמת 87
הרקע של הנאשמת 88
מעורבות הנאשמת במעשי הנאשם 88
שינויים והתפתחויות בגרסת הנאשמת 89
ראיות נוספות לידיעת הנאשמת 92
הכפלה ושילוש של ההוצאות הפרטיות שביצעה הנאשמת 92
רכישת הבית בפינלנד 95
הבנה פיננסית/עסקית של הנאשמת 96
מעורבות הנאשמת בענינים נוספים 99
"התיישרות" הנאשמת עם שקרי הנאשם 99
סיכום אישום 2 בענין הנאשמת 100
אישום 3 לגבי הנאשמת 100
סיכום 101
אחרית 101
הערה בנושא הפניות ומראי מקום:

* כל ההדגשות הוספו, אלא אם נאמר אחרת
* בעדויות שנשמעו במשפט ההפניה היא ל[עמוד בפרוטוקול], [שורה]
* קיימים שני פרוטוקולים (מיום 22.11.09 ומיום 29.11.09) שלא מוספרו בסדר הרץ וההפניה אליהם תהיה בציון [תאריך], [עמוד], [שורה]
* בחקירות במשטרה/ברשות המיסים ההפניות הן ל[ת/-], [עמוד], [שורה], מלבד כשהשורות ממוספרות ללא הפסקה, שאז ההפניה ל-[ת/-], [שורה]
* סיכומי התביעה נטענו בעל פה. לאחר מכן נמסר עותק כתוב, זהה לטיעון. לפיכך אין בו מספרי עמודים או סעיפים. העמודים מוספרו ביד, מ-1 עד 107, וההפניות בהתאם.
* סיכומי ההגנה הוגשו בכתב. ההפניה בהם היא לפי [סעיף], [עמוד].
* הפניות למוצגים הם בהתאם ל-ת/- או נ/-.

הערת פתיחה
1. הכרעת דין זו באה בתום ניהול הליך הוכחות ממושך ביותר. מדובר בתיק בעל היקף ניכר כמעט מכל בחינה, טכנית ומהותית: הן מבחינת העבירות בהן עסקינן, סכומי הכסף והתמשכות המעשים, והן מבחינת כמות המסמכים המשמשים כראיות, מספר ישיבות ההוכחות, מספר העדים שנשמעו, מספר עמודי הפרוטוקול, טענות הצדדים בסיכומים, ועוד.

ועם זאת, לאחר שהכל הסתיים וכשמנסים, למרות כל העצים, גם לראות את היער, מתברר כי המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלה אחת עיקרית. מאחר שכך, נכון להביט, תחילה, על התמונה הכוללת, בטרם נכנס לפרטים.

2. בבסיס התיק טענות של המאשימה לפיהן הנאשמים, יהודה וקטרינה דורון
, בני זוג שהיו באותה עת חברי קיבוץ שפיים, גנבו מהקיבוץ מליוני שקלים, ב"ניצוחו" של הנאשם, שהיה בעל תפקיד מרכזי בקיבוץ. גניבות אלה לוו במעשי מרמה למיניהם והולידו גם עבירות נוספות, לפי חוק העונשין, חוקי המס וחוק איסור הלבנת הון.

3. לטענת הנאשמים, אין מדובר בגניבה או מרמה. כל הכספים שהוציאו הנאשמים מהקיבוץ הוצאו בהתאם לסמכות שקיבל הנאשם מאנשי הקיבוץ, הכל נעשה לטובת הקיבוץ והועבר לחשבונות או אפיקי השקעה שנועדו לשמר את הכספים למען הקיבוץ. אין מדובר אלא בהאשמות נגד משפחתם של הנאשמים, המתייחסות לפעולות שביצע הנאשם בהוראת אנשי הקיבוץ, האשמות שמקורן בחברי הקיבוץ המנסים כיום, באמצעות המאשימה, "להעלות את הנאשם ואת אשתו על המוקד". הנאשמים טוענים כי להבנת התיק יש צורך להבין את האוירה ששררה בשנים הרלוונטיות בקיבוץ, אוירה שכללה התנהלות פלילית, כספים שמושקעים באפיקים סודיים, תשלומים ב"שחור" והסוואת פעילויות בדרך-לא-דרך, תוך הסתרת פרטים מהותיים מחברי הקיבוץ. הנאשמים טוענים כי הקיבוץ, אשר הורה לנאשם לפעול להסתרת כספים מסוימים בהתאם ל"שיטה" שהיתה נהוגה בקיבוץ מימים ימימה, שינה עורו, החליט "לחזור בתשובה" ומפנה כעת חיציו כנגד הנאשם, אשר פעל בדיוק בהתאם להוראות חברי הקיבוץ. לנאשם לא היתה כל מטרה לגנוב ובודאי שלא לשלול את כספי הקיבוץ שלילת קבע. העברת הכספים לחשבונות שונים או לאפיקי השקעה שונים, כפי שנעשתה, היתה במסגרת אותה הסתרה מקובלת, שנועדה להסתיר כספים לא מפני הקיבוץ, אלא מפני אחרים. בכל רגע נתון ניתן היה להשיב את הכספים, וכך אכן נעשה.

4. חשוב להבהיר: אין מחלוקת בין הצדדים על אודות קיומם של חשבונות ונכסים שונים, בארץ ובחו"ל, על שם הנאשמים (או מי מהם), בתקופה הרלוונטית. אין גם מחלוקת בדבר גובה הסכומים שיצאו מהקיבוץ והופקדו/הושקעו באותם חשבונות או נכסים. נוכח טענות הנאשמים, בירור ההאשמות יתמקד בשאלה האם הנאשם פעל בהתאם להוראות של מי מחברי הקיבוץ, האם מי מחברי הקיבוץ או ממוסדות הקיבוץ ידע על פעולותיו והאם פעל לטובת הקיבוץ, או שמא פעל כפי שפעל על מנת להעשיר את חשבונותיו וחשבונות הנאשמת, בכספים לא להם.

5. אין מחלוקת שהקיבוץ החזיק "חשבון סודי" (או תכניות חסכון או קופות גמל סודיות) בתקופות שונות. כך גם בחלק מהתקופה הרלוונטית לכתב האישום (אישום 2 - "חשבון הנאמנות", כפי שיוגדר בהמשך). המחלוקת אינה מתייחסת להעברת הכספים לאותו חשבון נאמנות, אלא לשלב של הוצאת הכספים ממנו, או להוצאת כספים ישירות מחשבון גלוי של הקיבוץ, אל חשבונות שהיו רשומים על שם מי מהנאשמים, או לאפיקי השקעה עליהם החליט הנאשם. כאמור - המאשימה טוענת כי בשלב שהוצאו הכספים מהקיבוץ, או מחשבון הנאמנות שהיה מוכר לקיבוץ, למקומות אחרים - התרחשה הגניבה של הכספים. הנאשם טוען כי מדובר בביצוע השקעות לגיטימיות לטובת הקיבוץ, או המשך ההסתרה לטובת הקיבוץ, והשאלה מי מהשניים צודק היא השאלה העיקרית שתידון.

6. מאחר שאלה הם פני הדברים, ומאחר שהעברת כספים מחשבונות של הקיבוץ לחשבונות שהם על שם הנאשם או הנאשמת היא על פניה פעולה לא לגיטימית, אלא אם נעשתה (כטענת הנאשמים) ברשות ובסמכות, הכרעת הדין כולה בודקת, למעשה, את גרסת ההגנה של הנאשמים.

האישומים
7. הנאשמים, כאמור, היו והינם בני זוג, הנשואים זה לזה. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היו הנאשמים חברי קיבוץ שפיים. הנאשם שימש, בין השאר, בתפקיד שכונה "מנהל מערכות המידע" של הקיבוץ ובתפקיד זה היתה לו מעורבות רבה בהנהלת החשבונות בקיבוץ. בתקופה הרלוונטית היה הנאשם מורשה חתימה מטעם הקיבוץ בחשבונות בנק של הקיבוץ, לרבות באלה שיוזכרו בהמשך. הנאשמת עלתה ארצה מפינלנד בשנת 1974, ואת דרכה בקיבוץ החלה כמתנדבת.

אישום 1 (שנים 1996 - 1998) - לנאשם בלבד
8. הנאשם, שהיה כאמור מורשה חתימה מטעם הקיבוץ, משך בשנים 1996 - 1998 כספים באמצעות צ'קים, מתוך פנקסי צ'קים שהיו בידיו, מחשבון בנק של שפיים (שמספרו 75300/21 בבנק לאומי, סניף הרצליה) [החשבון העסקי הישן] והפקיד את הכספים לחשבון פרטי שלו (שמספרו 567929/14 בבנק לאומי, סניף הרצליה) [חשבון הוילה], בסכום של 2,826,195 ₪.

9. לשם הסוואת פעולותיו והעלמת המשיכות מחשבון הקיבוץ פעל הנאשם בשיטה הבאה [השיטה]:
א. מילא בצ'קים סכום ותאריך, בלי שם מוטב;
ב. הוציא את הצ'ק מהפנקס ואז מילא את שמו שלו בשם מוטב;
ג. הפקיד את הצ'קים בחשבון הוילה;
ד. על ספח הצ'ק, שנותר בפנקס, רשם פרטים כוזבים;
ה. על העתק הצ'ק, שנשאר בפנקס הצ'קים, רשם בשם המוטב פרטים כוזבים;
הכל - כמפורט בנספח א המתוקן בשנית לכתב האישום.

10. בחלק מהכספים שהוציא הנאשם מהקיבוץ בשיטה הנ"ל רכשו הנאשמים ביום 2.11.97 וילה ברחוב עגור 11 בקיסריה [הוילה בקיסריה], בסך של 1,663,000 ₪. על מנת להסתיר את העובדה שהוילה נרכשה על ידי הנאשמים מכספי הקיבוץ, שנגנבו מהחשבון העסקי הישן, סיפר הנאשם לחברי קיבוץ מסוימים ולבעלי תפקידים בקיבוץ שהוילה נרכשה על ידו עבור בן דודו מארה"ב, אנדי בדרמן, מכספו של בדרמן.

11. בגין מעשים אלה מואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
גניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין], ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין);
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין);
רישום כוזב במסמכי תאגיד (עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין);
מרמה והפרת אמונים בתאגיד (עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין).

12. סיכומו של דבר: על פי האישום הראשון, הנאשם הוציא בין השנים 1996 עד 1998 סך של 2,826,195 ₪ מהחשבון העסקי הישן, והפקיד אותם בחשבון הוילה. מתוך הסכום האמור רכש עבור עצמו ועבור הנאשמת בסך של 1,663,000 ₪ את הוילה בקיסריה.

אישום 2 (שנים 1998 - 2002) - לשני הנאשמים
13. אי בעבר הֻחלט בקיבוץ שפיים להחזיק חלק מכספי הקיבוץ בנפרד מחשבונות הבנק בהם מוחזקים כספי הקיבוץ כאגודה שיתופית. לשם כך לפתוח "חשבון נאמנות" עבור הקיבוץ, שירשם על שם אחד מחברי הקיבוץ, שישמש נאמן.

בפברואר 1998 נפתח בבנק לאומי, סניף פולג, חשבון בנק שמספרו 10022/14, על שם הנאשם [חשבון הנאמנות], שהיה הבעלים ומורשה החתימה היחיד בו. במועד מאוחר יותר, שלא הוברר עד תום, נחתם מסמך, שכותרתו "נאמנות בחשבון בנק בבל"ל סניף פולג 681 מס' חשבון 010022/14" [הסכם הנאמנות]. על פי הסכם הנאמנות הכספים בחשבון הנאמנות הם בבעלות חברי הקיבוץ והנאשם יפעל בחשבון כנאמן, לטובת חברי הקיבוץ. לחשבון הנאמנות הועברו כספים של הקיבוץ.

14. בספטמבר 1998 פתחו הנאשמים בבנק לאומי, סניף פולג, חשבון פרטי שמספרו 11024/05 על שם הנאשמת, קטרינה דורון
[חשבון קטרינה]. הנאשם היה מיופה כח בחשבון.

15. בשנים 1998 עד 2002 העביר הנאשם במרמה ושלא כדין סכום של לא פחות מ-13,652,242 ₪ מחשבון הנאמנות, או מחשבון נוסף שהיה לקיבוץ - בבנק הבינלאומי הראשון, סניף הרצליה פיתוח, שמספרו 409-223131 [החשבון העסקי החדש] לחשבון קטרינה, או לגורמים שונים, על פי הפירוט הבא:
א. משך צ'קים מהחשבון העסקי החדש לחשבון קטרינה - על חלק מהצ'קים שהיו בידיו עקב תפקידו החתים "בלנקו" את מי שהיה גזבר הקיבוץ בעת הרלוונטית, יזהר ברום, והפקיד את הצ'קים שמשך בחשבון קטרינה. הנאשם פעל בדרך דומה לשיטה (שהוגדרה באישום הראשון), בשינויים מסוימים, ובדרך זו משך סך של 4,906,890 ₪ (נספח ג לכתב האישום);
ב. ביצע העברות בנקאיות מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה - בסך של 5,520,767 ₪ (נספח ב1 לכתב האישום);
ג. העביר בהעברות בנקאיות מחשבון הנאמנות לגורמים שונים סך של 382,509 ₪ (נספח ב2 לכתב האישום);
ד. העביר מט"ח מחשבון הנאמנות לחשבונות בחו"ל, בסך של 100,784 ₪ (נספח ד לכתב האישום);
ה. השתמש בכרטיסי אשראי המשוכים על חשבון הנאמנות לרכישות פרטיות, בסך 119,228 ₪ (נספח ה לכתב האישום);
ו. משך מחשבון הנאמנות מזומן במט"ח, בסך 2,622,064 ₪ (נספח ו לכתב האישום);

16. גם כאן לא קיבלו הסכומים שנמשכו, כמפורט לעיל, ביטוי בדוח תקציב החברים של חבר כלשהו בקיבוץ.

17. בגין מעשים אלה מואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
גניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין);
רישום כוזב במסמכי תאגיד (עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין);
מרמה והפרת אמונים בתאגיד (עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין).

18. אשר לנאשמת, היא פעלה ליצור תנאים לביצוע מעשיו של הנאשם בגדר אישום זה בכך שאיפשרה את פתיחתו וניהולו של חשבון קטרינה, תוך ידיעה כי לחשבון זה מועברים כספים של הקיבוץ שלא כדין; איפשרה פתיחתם וניהולם של חשבונות בנק נוספים, ביניהם חשבון בבנק merita lempaala בפינלנד על שם הנאשמת ואחותה, תוך ידיעה כי לחשבון זה מועברים כספים של הקיבוץ שלא כדין; עשתה פעולות שונות בכספים שהועברו לחשבונה, ובכספים שהועברו מחשבונה לחשבון אחותה בפינלנד, לבדה או יחד עם הנאשם, תוך ידיעה שמדובר בכספים השייכים לקיבוץ.

19. בגין מעשים אלה מואשמת הנאשמת בביצוע העבירות הבאות:
סיוע לגניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין, הכל - ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין);
גניבה (עבירה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין).

אישום 3 - לשני הנאשמים
20. בשנים הרלוונטיות הפיק הנאשם הכנסות בסכום בלתי ידוע ולא פחות מ-16,478,437 ₪ מגניבת כספי הקיבוץ, כמפורט בשני האישומים הקודמים. הכנסות הנאשם מפורטות בנספח ח לכתב האישום. במזיד, בכוונה להתחמק ממס, הוא לא הגיש דוחות שנתיים שכללו את ההכנסות הנ"ל לרשויות המס, ובכך ביצע עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [הפקודה], של שִמוש במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס.

הנאשמת סייעה לנאשם בביצוע הפעולות הכלולות באישום 2 וידעה שההכנסות המופקות מהן אינן מדווחות לרשות המיסים. לפיכך השתמשה בערמה, מרמה ותחבולה כדי לעזור לנאשם להתחמק ממס, ובכך ביצעה עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה.

אישום 4 - לנאשם בלבד
21. בין המעשים המיוחסים לנאשם באישום השני גם העברת כספים לחשבון קטרינה ועשיית פעולות בהם. בשנת 2000 נכנס לתוקפו חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 [חוק איסור הלבנת הון], והתקנות הרלוונטיות נכנסו לתוקף ביום 23.11.00. בהתאם לחוק זה, הכסף בחשבון קטרינה הינו "רכוש אסור" ועל כן מואשם הנאשם בביצוע עבירות של עשיית פעולות ברכוש אסור, בידיעה שמדובר ברכוש אסור, הכל - כמפורט בנספח ט לכתב האישום. יצוין, כי בכתב האישום התייחסה המאשימה לסך של 9,860,857 ₪, כסך הכסף בו בוצעו פעולות ברכוש אסור, וזאת מיום 20.8.00. עם זאת, המאשימה קיבלה את הערת ב"כ הנאשמים בנוגע לכך שלא ניתן להאשים את הנאשם בעבירה זו טרם כניסתן לתוקף של התקנות (ב-23.11.00), ולכן מהסכום האמור יש להוריד סך של 1,310,619 ₪ בהם בוצעו פעולות לפני 23.11.00, באופן שסך הפעולות מסתכמות ב-8,550,238 ₪. בסיכומים מתייחסת המאשימה לסכום נמוך במעט: 8,549,203 ₪, ולכן אתייחס לסכום זה.

נושאי רקע, שאינם במחלוקת1
הקיבוץ, בעלי תפקידים בו ומנגנוניו
22. קיבוץ שפיים הינו אגודה שיתופית רשומה. הגופים המרכזיים שניהלו את הקיבוץ הם המזכירות ואסיפת החברים. אסיפת החברים קיבלה את ההחלטות בנושאים המשמעותיים לחיי הקיבוץ והמזכירות היא הגוף שקיבל את ההחלטות ברמה היומיומית והשוטפת. מזכירות הקיבוץ בתקופות הרלוונטיות מנתה בין 8 ל-11 חברים; חמישה מחברי המזכירות עבדו במזכירות וקיבלו שכר והיתר היו נציגי ציבור. המזכירות הפעילה, האחראית על התפעול היומיומי של הקיבוץ, הורכבה ממזכיר, מרכז משק וגזבר. המזכיר עמד בראש המזכירות והיה אחראי על הצד הקהילתי (בריאות, חינוך, תרבות, דיור וכיוצא באלה). כמו כן, הוא היה אחראי על הפעילות העסקית של הקיבוץ. מרכז המשק ניהל את הפעילות העסקית של הקיבוץ, על כל תאגידיו. גזבר הקיבוץ היה אחראי בין היתר לניהול תזרים המזומנים של הקיבוץ ותאגידיו, על חשבונות הקיבוץ וכספי החברים והיה אחראי על מנהל החשבונות הראשי. בתקופות הנדונות בכתב האישום שימשו בתפקיד הגזבר הנאשם (מ-1991 עד 1996), יזהר ברום (בין 1996 עד מרס 2002) ואשר (אשי) שליין (ממרס 2002).

בעל תפקיד חשוב נוסף בניהול הכספי של הקיבוץ היה מנהל הכספים, האחראי על כלל המערכת הפיננסית. תחתיו שימשה מנהלת חשבונות ראשית, שהיתה אחראית על הצד החשבונאי המקצועי, וחשב שהיה אמון על הכנת הדוחות הכספיים. בתקופות מסוימות, תפקידי הגזבר ומנהל הכספים מולאו על ידי אדם אחד. האחריות לניהול הכלכלי והכספי של הקיבוץ נתונה היתה למזכירות ולועדה הכספית. הועדה הכספית הורכבה מחברי מזכירות (מזכיר, גזבר ומרכז משק) וכן מחברי קיבוץ בעלי השכלה או הבנה כלכלית, שמונו על ידי המזכירות. גוף נוסף שטיפל בנושא הכלכלי בקיבוץ היה המועצה הכלכלית, שנבחרה על ידי האסיפה הכללית. תפקידה היה לקבל דוחות חשבונאיים, תמחירים ולתת אישורים תקציביים לקיבוץ ולתאגידיו.

תקציב החבר בקיבוץ
23. בהתאם להוראות תקנון הקיבוץ, חברי קיבוץ העובדים בקיבוץ, או מחוצה לו, חייבים להעביר את כל משכורתם לקיבוץ, ובתמורה הם מקבלים שירותים שונים מהקיבוץ. כל חבר קיבוץ מקבל תקציב שנתי, בסכום שנקבע לפי קריטריונים שווים לכלל החברים, ומתוך תקציב זה הוא אמור לממן את ההוצאות הפרטיות שלו. עם זאת, חבר קיבוץ רשאי להחזיק בכסף פרטי שקיבל במתנה או בירושה.

מעמדו ותפקידיו של הנאשם בקיבוץ
24. הנאשם נולד בקיבוץ בשנת 1952 וחי בו עד למועד שבו סולקו הוא ובני משפחתו מהקיבוץ בעקבות פיצוץ הפרשה. הוא שימש דמות מרכזית בקיבוץ בכלל, ובנושאים הפיננסיים/כלכליים, בפרט. הוא כיהן בתפקידים מרכזיים שונים, לרבות (כאמור) כגזבר הקיבוץ בין השנים 1986 ל-1996 (שתי קנדציות). כמו כן, הוביל והקים גופים ומערכות שונות בקיבוץ והיה חבר בועדות שונות בקיבוץ. עד סמוך לפני גילוי הענינים נושאי תיק זה, לאורך כל שנותיו של הנאשם בקיבוץ, לא היתה כל תלונה על תפקודו והוא זכה להערכה רבה ולאמון בלתי מסויג מחברי הקיבוץ. יובל שגיא, שהיה מזכיר הקיבוץ בתקופה הרלוונטית, הגדיר זאת כך: "מבחינת הנהלת החשבונות והכספים והניהול הכלכלי, הוא היה אורים ותומים". מתוקף התפקידים השונים שמילא הנאשם בקיבוץ הוא היה בעל סמכויות נרחבות. הוא יזם את הכנסתה של מערכת תמחירית לקיבוץ. הוא היה, כאמור, מורשה חתימה מטעם הקיבוץ בחשבונות בנק של הקיבוץ, לרבות בחשבון העסקי הישן ובחשבון העסקי החדש. בגדר כך היה רשאי עד 1999 לחתום כחותם יחיד בכל פעולה בנקאית (לרבות הוצאת צ'קים) בשם הקיבוץ, והחל מ-1999, די היה בחתימתו היחידה לסכומים עד 20,000 ₪, ומעל 20,000 ₪ נדרשה חתימתו ביחד עם חבר מזכירות נוסף.

בין השנים 1996 ל-2000 שימש הנאשם כגזבר הארגון האזורי של הקיבוצים "גרנות". במקביל לתפקידו זה שימש הנאשם כאחראי אדמיניסטרטיבי בהנהלת החשבונות בקיבוץ וקיבל תפקיד של מנהל מערכות המידע של הקיבוץ.

החזקת כספים "ליום סגריר" בקיבוץ
25. במועד כלשהו, כנראה בשנות ה-80', התקבלה בקיבוץ החלטה כי יש להחזיק חלק מכספי הקיבוץ בנפרד מחשבונות הבנק בהם מוחזקים כספי הקיבוץ כאגודה שיתופית. דובר על החזקת כספים "בצד", "ליום סגריר", והדאגה בקיבוץ היתה שאם הקיבוץ יקלע לקשיים כספיים, עשויים להפגע כספי החברים, עד כי לא יוכלו לדאוג לצרכים הבסיסיים. היו עדים שציינו כי מדובר בפרקטיקה שהיתה מקובלת בתנועה הקיבוצית, קראו לכך "קרן מילואים" והמטרה היתה לדאוג לכך שגם אם קיבוץ מסוים "יפשוט את הרגל", חבריו יוכלו לקיים את חייהם. אותם חברים לא ראו בכך דבר פסול ולא סברו שהיה צורך לשמור על קרן כזו בסוד. בתחילת הדרך הוחזקו ניירות ערך, אשר על קיומם ידע רק קומץ חברים. הם הוחזקו בחלק התחתון של כספת הקיבוץ. בהמשך נפתחו חשבונות חסכון או הוחזקו מלווי בטחון, אשר היו שייכים לקיבוץ, על שם חברים פרטניים.

החזקת חשבון נאמנות
26. בהמשך לכך, במועד כלשהו, הֻחלט לפתוח "חשבון נאמנות" עבור הקיבוץ, שירשם על שם אחד מחברי הקיבוץ, שישמש נאמן, והכספים בו יוחזקו בנאמנות על ידי הנאמן, עבור הקיבוץ. בכך עוד ידובר בהמשך. גם מטרת חשבון הנאמנות היתה שמירת כספים בצד, ל"יום סגריר", או - כפי שהגדיר זאת יובל שגיא, מזכיר הקיבוץ בחלק מהתקופות הרלוונטיות (על סמך מה שהסביר לו הנאשם): "אם הגרמנים יבואו"2.

בחודש פברואר 1998 נפתח בבנק לאומי בסניף רמת פולג חשבון בנק שמספרו 10022/14, על שמו של הנאשם, שהיה הבעלים ומורשה החתימה היחיד בו. יצוין, כי עמדת המאשימה היא שבתחילת הדרך, חשבון זה לא נפתח ככל הנראה כחשבון נאמנות, אלא כחשבון פרטי נוסף של הנאשם, ובשלב מסוים החליט הנאשם, מסיבות שאינן ידועות למאשימה, לחשוף את קיומו של החשבון בפני
מי מאנשי הקיבוץ, ומאותו רגע, הוא הפך, אכן, לחשבון נאמנות3. לפיכך, מכאן ולהבא יכונה חשבון הבנק שמספרו 10022/14 - חשבון הנאמנות. חשוב להבהיר כי הנאשם מכנה חשבונות נוספים בשם "חשבונות נאמנות". יש אפוא לשים לב: כאשר נאמר "חשבון הנאמנות" בהא' הידיעה, ולא מפי הנאשם, הכוונה אך ורק לחשבון 10022/14.

הסכם הנאמנות
27. במועד מאוחר יותר, שאינו ידוע במדויק, נחתם מסמך שכותרתו "נאמנות בחשבון בנק בבל"ל סניף פולג 681 מס' חשבון 010022/14" [הסכם הנאמנות - ת/101 או ת/1484], על פיו הכספים בחשבון הנאמנות הם בבעלות חברי הקיבוץ והנאשם יפעל בהם כנאמן של חברי הקיבוץ ולטובתם. לחשבון הנאמנות הועברו כספים מחשבונות בנק השייכים לקיבוץ. על פי הסכם הנאמנות (סעיף ב), העברות הכספים מחשבונות הבנק של הקיבוץ לחשבון הנאמנות נרשמו במערכת החשבונות של הקיבוץ בשיטת רישום מיוחדת, שבמסגרתה ההפקדות נרשמו בכרטיס "כספי חברים" ("חו"ז5 חברים") בחובה, והועברו בהנהלת החשבונות של הקיבוץ כ"הוצאות מחיה/קיום" [שיטת הרישום המיוחדת]. ענין זה יובהר וילובן בהרחבה בהמשך.

החלפת המזכירות, פתיחת חשבון נאמנות חדש והעברת הנאמנות - תמצית
28. במרס 2002 נבחרה בקיבוץ מזכירות חדשה. סמוך לאחר מכן הֻחלט לסיים את תפקידו של הנאשם כנאמן ולהעביר את כל הכספים שהחזיק בנאמנות לחשבון נאמנות חדש, שנפתח בבנק דיסקונט, בסניף הרצליה, שמספרו 24880, על שם מנחם רז ומריה בריליאנט [חשבון הנאמנות החדש]. חשבון הנאמנות החדש נפתח ב-26.6.02. בין 7.7.02 עד 10.1.03 העביר הנאשם לחשבון הנאמנות החדש את היתרה שבחשבון הנאמנות, בסך 6,607,000 ₪, כמפורט בנספח ז לכתב האישום.

נושאים שבלב האישומים, שאינם במחלוקת
העברת כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון הוילה ורכישת הוילה
29. במועדים שונים בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון (1996 - 1998) חתם הנאשם על צ'קים המשוכים על החשבון העסקי הישן והפקיד אותם בחשבון הוילה. הנאשם במענה לכתב האישום הוסיף כי גם בשנים 1991 - 1995 ביצע הפקדות לחשבון זה, באמצעות צ'קים של הקיבוץ שנמשכו מהחשבון העסקי הישן6. בחלק מהכספים שהועברו מהחשבון העסקי הישן לחשבון הוילה השתמש הנאשם לרכישת הוילה בקיסריה. לשם כך חתמו הנאשמים ביום 2.11.97 על חוזה לפיו רכשו את הוילה בקיסריה מחיים אבן זוהר, בתמורה ל-470,000$. הנאשם משך מחשבון הוילה צ'ק בנקאי בסך 18,000 ₪ ביום 29.10.97 וצ'ק בנקאי נוסף בסך 1,645,800 ₪ ביום 2.11.97, והעבירם לאבן זוהר בגין רכישת הוילה בקיסריה. בהזדמנויות שונות אמר הנאשם לחברי קיבוץ ולבעלי תפקידים בקיבוץ כי הוילה נרכשה בכספי בן דודו מארה"ב, אנדי בדרמן, ועבורו, ובכך הסתיר שהוילה נרכשה בכספי הקיבוץ.

פתיחת חשבון קטרינה והעברת כספים אליו; הוצאת כספים מחשבון הנאמנות
30. בחודש ספטמבר 1998 פתחו הנאשמים את חשבון קטרינה, בו היה הנאשם מיופה כח. במהלך השנים 1998 - 2002 הוצאו כספים מחשבון הנאמנות ומהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ והופקדו בחשבון קטרינה.
בשנים 1998 - 2002 הוצאו מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה 5,520,767 ₪, כמפורט בנספח ב1 לכתב האישום, באמצעות העברות בנקאיות, וכן הוצאו מחשבון הנאמנות לגורמים שונים 382,509 ₪, כמפורט בנספח ב2 לכתב האישום.
נוסף על כך הוצאו 4,906,890 ₪ מהחשבון העסקי החדש, באמצעות צ'קים שכתב הנאשם (וחלקם נחתמו "בלנקו" על ידי יזהר ברום), והופקדו בחשבון קטרינה. הנאשם מילא בצ'קים סכום ותאריך, למעט שם המוטב; לאחר שהוציא את הצ'ק מהפנקס מילא בו ב"שם המוטב" את שמו או את שמה של הנאשמת; הצ'קים הופקדו בחשבון קטרינה; בחלק מספחי הצ'קים שנותרו בפנקס כתב הנאשם פרטים, שהיו שונים מהפרטים שנרשמו בצ'ק עצמו, וגרם לרישום הצ'קים במערכת הנהלת החשבונות של הקיבוץ תוך שִמוש בשיטת הרישום המיוחדת. הכל, כמפורט בנספח ג לכתב האישום.

31. הנאשם העביר מחשבון הנאמנות לחשבונות בחו"ל סך של 100,784 ₪, כמפורט בנספח ד לכתב האישום. לבקשת הנאשם, הנאשמת איפשרה פתיחתם של חשבונות בנק, נוסף לחשבון קטרינה, ביניהם חשבון על שם הנאשמת ואחותה, קריסטינה קוויבנן בבנק merita בפינלנד.

32. הנאשם החזיק מספר כרטיסי אשראי, המשוכים על חשבון הנאמנות, באמצעותם ביצע רכישות שונות, בסכום של לפחות 119,228 ₪, כמפורט בנספח ה לכתב האישום.

33. הנאשם משך מחשבון הנאמנות סכומי כסף במט"ח בסך של 2,622,064 ₪, כמפורט בנספח ו לכתב האישום.

34. המשיכות שביצע הנאשם מהחשבון העסקי החדש ומחשבון הנאמנות, המצוינות לעיל, לא קיבלו ביטוי בדוח תקציב החברים של חבר כלשהו בקיבוץ, גם לא בדוח התקציב של הנאשמים.

הנאשמת פעלה לפי הנחיות הנאשם
35. באשר לנאשמת, אין מחלוקת כי ביצעה את הפעולות המיוחסות לה, כגון פתיחת חשבון קטרינה, פתיחת חשבונות בנק נוספים, לרבות בחו"ל, וביצוע פעולות מסוימות בכספים שהועברו לחשבונה. אין מחלוקת כי פעלה כפי שפעלה בהנחיית הנאשם.

המחלוקת
36. נקודת המחלוקת היא למעשה אחת: האם המעשים שביצע הנאשם נעשו לטובת הקיבוץ, בגדר הרשאה שקיבל במפורש או מכללא, ובידיעת מי מאנשי הקיבוץ, כטענתו, או שמא נועדו המעשים כדי לשלול מהקיבוץ את הכספים שהוצאו ממנו במרמה, לטובת הנאשמים. אשר לנאשמת, המחלוקת ברורה מאליה: מאחר שלטענת הנאשמים לא היה פסול במעשי הנאשם או בהנחיות שנתן לנאשמת, היא לא ביצעה כל עבירה. לטענת המאשימה, הנאשמת ביצעה את הנחיות הנאשם כשהיא יודעת שהמעשים אסורים, ועל כן היא שותפה לחלק מהמעשים ומסייעת לחלקם.

תמצית עמדת המאשימה
37. לטענת המאשימה, כל החשבונות שנפתחו על שם הנאשמים (למעט חשבון הנאמנות החל משלב מסוים) היו חשבונות פרטיים שלהם וכל העברה של כספי קיבוץ לחשבונות הללו מהווה גניבה. הרישומים שרשם הנאשם בספחי הצ'קים ובפרטי המוטב בהעתקי הצ'קים שנותרו בפנקס, כמו גם רישומים שעשה בספרי הקיבוץ במסגרת שיטת הרישום המיוחדת, נועדו להסוות ולהעלים מעיני חברי הקיבוץ את משיכת הכספים מחשבון הקיבוץ לחשבונות הפרטיים של הנאשמים ומהווים רישום של פרטים כוזבים במסמכי תאגיד, בכוונה לרמות. הנאשם קיבל במרמה את הנחת דעתם של חברי הקיבוץ באשר למקורות הכספיים ששמשו לרכישת הוילה בקיסריה, כשהנסיבות המחמירות הן כי הדבר נעשה תוך ניצול תפקידו בקיבוץ והאמון הרב שניתן בו וכן גובה סכום המעילה. המאשימה רואה במעשי הנאשם גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד.

לגישת המאשימה, הנאשמת ידעה בכל אותן שנים שמעשי הנאשם אסורים וכי הוא גונב כספים מהקיבוץ, ובכל זאת פעלה בהתאם להנחיותיו ופעלה לסייע לו. לפיכך, היא רואה במעשי הנאשמת באותן שנים משום סיוע לגניבה בידי מורשה וגניבה.

38. המאשימה רואה בכספים שנגנבו, בסך 16,478,437 ₪, משום הכנסה של הנאשם, שלא דווחה לרשויות המס ושלא שולם בגינה מס, ולכן מואשם הנאשם בביצוע עבירה של המנעות מדיווח לרשויות המס, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס, תוך שִמוש בערמה ותחבולה. הנאשמת סייעה לו בכך, על ידי פתיחת חשבון קטרינה והעברת כספים מחשבון קטרינה לחשבון על שמה ועל שם אחותה בפינלנד, תוך ידיעה כי ההכנסות הללו אינן מדווחות לרשות המיסים. לפיכך הנאשמת מואשמת בחלופה של כוונה לעזור לאחר להתחמק ממס.

39. המאשימה טוענת עוד, כי העברות הכספים שנגנבו מהקיבוץ לחשבון קטרינה, אשר בוצעו על ידי הנאשם החל מיום 17.8.00, בסך של לפחות 9,860,857 ₪, תוך ידיעה שמדובר ב"רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, מהוות עבירות רבות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. כאמור, בסיכומים מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירה זו מיום 23.11.00 והסכום ירד, בהתאם, לכ-8.5 מליון ₪.

תמצית עמדת הנאשמים
40. הנאשם פעל אך ורק לטובת הקיבוץ. החשבונות שפתח (חשבון הוילה, חשבון קטרינה וחשבונות על שם קטרינה בחו"ל) היו אף הם חשבונות נאמנות, כמו חשבון הנאמנות 10024, והיוו כולם חלק ממערכת נאמנות אחת, שממנה יצאו ואליה נכנסו כספים, מאפיקי השקעה שונים בהם השקיע הנאשם, מתוך מטרה שהפעילות תניב פירות לקיבוץ. כך גם לגבי הוילה בקיסריה, שנרכשה כחלק מפעילות הנאמנות, עבור הקיבוץ, בתור אפיק השקעה סולידי ומניב.

41. יש לזכור את הרקע לפעולות הנאשם: בקיבוץ התנהלה במשך שנים מדיניות סודית, של מערכת כספית חוץ מאזנית, שמטרתה היתה לשמור רזרבות כספיות נזילות לשעת הצורך. הקיבוץ הנהיג את ענין החשבונות הסודיים, שירשמו על שם חבר מסוים מחוץ לחשבונות הקיבוץ, ואליהם יוכנסו כספי הקיבוץ שישמשו "ליום סגריר", הרבה לפני שהנאשם נכנס לתפקיד הגזבר. לא הנאשם הוא שיזם את השיטה, אלא הוא למד עליה מקודמיו במזכירויות השונות, מאנשים שמילאו הרבה לפניו תפקידים במערכת החשבונאית של הקיבוץ. מדיניות זו היתה ידועה רק לקומץ של חברי קיבוץ והנאשם הצטווה על ידי קודמיו לשמור את דבר קיומה של מערכת כספית חוץ מאזנית בסוד ולנהוג במידע בדיסקרטיות. מכאן, שהטענות בדבר הסתרת קיומם של חשבון הוילה, חשבון קטרינה ועוד, הן טענות שגויות שדינן להדחות על הסף. לכן גם המציא את "סיפור הכיסוי" לגבי בן דודו בארה"ב, שכביכול עבורו נרכשה הוילה בקיסריה - הכל במסגרת מדיניות הקיבוץ להסתיר מהחברים את הרזרבות הכספיות "ליום סגריר". הקיבוץ הוא שפנה לנאשם וביקש ממנו לשמש כנאמן בחשבון הנאמנות, והוא מילא תפקידו בנאמנות ובמסירות, מתוקף הסמכויות והכוחות שהעניק לו הקיבוץ, ועשה זאת בשקיפות מלאה, תוך יידוע הגורמים הרלוונטיים בקיבוץ. עוד יש לזכור, כי במהלך המשפט נחשפה התנהלות כספית וחשבונאית קלוקלת מצד הקיבוץ, במסגרתה נהג הקיבוץ לשלם לגורמים שונים תשלומים במזומן ("בשחור"), מבלי לדווח על כך לרשויות המס ולביטוח לאומי. בגין פעילות פלילית זו הקיבוץ אף פנה להליך של "גילוי מרצון" מול רשות המיסים, כפי שיפורט בהמשך. התנהלות זו היא הרקע שעליו פעל הנאשם כנאמן, והקיבוץ החליט להפוך אותו כשעיר לעזאזל של הליך הגילוי מרצון.

42. הוכחות לכך שחשבון הוילה היה חשבון נאמנות עבור הקיבוץ ניתן למצוא בכך שהנאשם משך מתוכו כספים במזומן לצורך ביצוע תשלומי המזומן שהוזכרו לעיל, לאותם עובדי קיבוץ שכירים; הוא שילם מחשבון זה תשלומים במזומן עבור צרכים שונים של חברי קיבוץ (לימודים בחו"ל, צרכים רפואיים וכו'); בראשית שנת 1998 העביר הנאשם את יתרת הכסף שנותרה בחשבון הוילה לחשבון הנאמנות. כל אלה מלמדים שחשבון הנאמנות היה המשכו הישיר של חשבון הוילה.

43. לטענת הנאשמים, השאלה שבמחלוקת היא האם בזמן אמת, על רקע האוירה ששררה בקיבוץ באותה עת, רשאי היה הנאשם לבצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, מכח תפקידו כנאמן ובגדר הסמכויות שניתנו לו. התשובה על כך היא, לדעתם, כן.

הנאשם מעולם לא התכוון לשלול את כספי הקיבוץ שלילה של קבע והיתה לו ודאות כי בכל רגע נתון הוא יכול להחזיר את הכספים, שהיו מצויים באפיקי השקעה שונים. עובדה היא כי אכן חזרו סכומי כסף שהושקעו באפיקים שונים לקיבוץ.

44. אף אם יקבע שהוכח שבמקרים מסוימים סטה הנאשם מהתנהגות סבירה, בנסיבות הענין, זוהי טענה במישור האזרחי, אך על מנת ליחס לו אחריות פלילית יש להראות שהיתה לו כוונה לרמות את הקיבוץ, וכוונה כזו לא הוכחה.

45. באשר לנאשמת: היתה חלוקת תפקידים ברורה בינה לבין הנאשם, כשהיא דואגת לגידול הילדות של בני הזוג, והנאשם אחראי לכל הענינים הכלכליים/פיננסיים של הבית. הנאשמת סמכה על הנאשם וסומכת עליו עד היום, ונתנה לו שיקול דעת בלעדי בכל התחומים הללו. כאשר ביקש ממנה לסייע לו בפתיחת חשבון בנק או בחתימה על מסמך כזה או אחר, עשתה כן בחפץ לב ובלי לשאול מדוע ולמה. יש לזכור כי הנאשמת עלתה ארצה מפינלנד, היא באה מתרבות שונה ואין לבחון את מעשיה בעיניים של "צברית", שגדלה בקיבוץ. שרבוב הנאשמת לתיק נועד רק על מנת ליצור לחץ על הנאשם, על מנת שיודה במעשים שלא עשה.

46. אשר לאישומים המתייחסים לעבירות מס ולעבירות הלבנת הון: מטבע הדברים, מאחר שמעשי הנאשמים המתוארים באישומים הראשון והשני, אינם מהווים עבירות, הרי ש"נופלים" גם האישום השלישי והרביעי. חבר קיבוץ אינו מחוייב להגיש דוחות שנתיים למס הכנסה, אלא אם מס הכנסה יוזם פניה אישית אליו. מס הכנסה יזם פניה כזו אל הנאשם בשנת 1999 והוא אכן הגיש דוח בנוגע אליו ולנאשמת. נוסף על כך הגיש הצהרת הון בשנת 2002, בה צוינו הוילה, חשבון הנאמנות והחשבונות הזרים. עם זאת, מאחר שלטענת הנאשם כספי הקיבוץ שהוחזקו על ידו במסגרת חשבון הנאמנות הוחזקו עבור הקיבוץ, יש להפנות את השאלה הנוגעת למיסוי לקיבוץ.

47. אשר לנאשמת: היא לא ידעה מה מקור הכספים ומה השִמוש שנעשה בהם, פרט לכך שהנאשם סיפר לה שמדובר בכספים של הקיבוץ, שהושקעו למטרות הקיבוץ ולטובתו, ולכן למיטב ידיעתה לא היתה לה כל הכנסה חייבת במס ולא חלה עליה כל חובת דיווח.

48. כך גם לא עשה הנאשם כל פעולה ב"רכוש אסור" לפי חוק איסור הלבנת הון, שכן לא גנב ולו שקל מהקיבוץ. לכן גם לאישום הרביעי אין כל בסיס.

ענינים נוספים, שעיקרם לא במחלוקת, וראוי להבינם כתשתית להבנת התיק
החלפת המזכירות והחלפת הנאמן - הרחבה
49. בסוף 2001 התפטר המזכיר, דני הראל, וכך סיימה המזכירות בראשותו את כהונתה. בעקבות התרחשויות בקיבוץ שאינן רלוונטיות לעניננו ולכן אין טעם לפרטן, הֻחלט לבחור לראשונה מזכירות en bloc, כלומר - כמקשה אחת. הכוונה לכך שממלאי התפקידים המרכזיים נבחרו כצוות. כך נבחרו יובל שגיא לתפקיד המזכיר, כרמל ארז למרכז המשק, אשר (אשי) שליין לתפקיד הגזבר, ארנון רגב לתפקיד רכז השירותים וחזי מאור לתפקיד מנהל משאבי אנוש. הנאשם התנגד מאד לבחירתו של אשי שליין והיתה לו כלפיו בקורת וגם איבה רבה. המזכירות החדשה נכנסה לתפקידה ביום 1.3.02. הנאשם נתבקש להשאר בתפקיד מספר חודשים נוספים7, נוכח הצורך בכך שיעביר חפיפה בנושא הנהלת החשבונות ונוכח ההערכה הרבה והאמון שניתנו בו ("המזכירות מבקשת מיהודה להמשיך ולתרום מנסיונו וקשריו, ומהידע הרב שצבר"), והוסכם שהוא ימשיך לשמש בתפקיד מרכז מערכות המידע עד 30.6.02. עוד סוכם שימשיך לנהל את קרן הנאמנות עד שימצא לו מחליף, אם כי יובל שגיא הבהיר במכתב סיכום שהוציא לנאשם, כי הוא לא יעסוק בהעברות כספים מכל סוג שהוא לחברי שפיים החל מ-1.4.02 (ת/100 ו-ת/127 ו-ת/128, סעיף 6). ב-26.6.02 נפתח חשבון הנאמנות חדש כפי שפורט כבר, ומי שמונו לשמש כנאמנים הם מריה בריליאנט ומנחם רז. הֻחלט שעל הנאשם להעביר את נכסי הנאמנות לחשבון הנאמנות החדש, הכל, מלבד סכום של כ-600,000 ₪, שהיה מופקד בחסכון, לגביו החליטו שלא כדאי "לשבור" אותו ולכן הֻחלט שהוא יועבר במועד מאוחר יותר, עם תום תקופת החסכון. למרות תום תקופת הנאמנות של הנאשם עם כניסת המזכירות החדשה לתפקיד, הנאשם לא נתן יפוי כח לקיבוץ בחשבון הנאמנות עד 18.5.03, שאז - במסגרת ההסכם שנחתם עם הנאשמים אחרי פיצוץ הפרשה (ראו בהמשך) ניתן יפוי כח כזה.

פיצוץ הפרשה
50. בשלב כלשהו התעוררו חשדות בקרב מי מאנשי הקיבוץ בנוגע לנאשם ולהתנהלותו. אין צורך להכנס לשאלה מה עורר את חשדם. את תחילת הבדיקה בענינו של הנאשם הוביל מי שנבחר להיות גזבר הקיבוץ, אשי שליין, ולאחר שנמצא בסיס לחשדות, מזכירות הקיבוץ החדשה, לאחר התייעצות עם מספר עורכי דין, הזמינה חקירה, שבוצעה על ידי משרד רואי חשבון המתמחה בבקורת חקירתית, הוא משרד רו"ח יהודה ברלב. רואי החשבון יהודה ברלב וצבי איציק ניהלו את החקירה והגישו ממצאיהם למזכיר הקיבוץ, יובל שגיא.

51. ביום 10.5.03 יזמה מזכירות הקיבוץ, בראשות יובל שגיא, עימות עם הנאשם בנושא החשדות שהעלתה החקירה של משרד ברלב. הנאשם זומן בשבת בבוקר למזכירות, שם המתינו לו מספר חברים ביחד עם רואי החשבון ברלב ואיציק ומספר אנשים ממשרדם8. בהמשך צורפו מספר חברי קיבוץ נוספים. העימות תועד בתיעוד חזותי וקולי (ת/129), והקלטת תומללה (ת/131). מועד זה נקרא בפי כל "מועד פיצוץ הפרשה".

יש לציין כי הן מתוך הקלטת והן מתוך התמליל של העימותים שנערכו באותו יום בין הנאשם לבין חברי קיבוץ שונים, חלקם בנוכחות רוה"ח ברלב ואיציק, עולה כי חרף טענתו כי לא היה מאופס וכי היה בשוק טוטאלי9, נראה הנאשם נינוח יחסית. הוא ישב בחלק מהזמן כשידיו שלובות מאחורי ראשו והוא נשען לאחור, ולא נראה "לחוץ" כלל. התנהגות זו עולה בקנה אחד עם טענה הפוכה שטען הנאשם הן במהלך העימות10 והן במהלך עדותו, כי ידע מזה זמן שמתבצעת חקירה בענינו וכי הוא חשוד במעילה.

52. לאחר פיצוץ הפרשה, ניסו הקיבוץ והנאשמים להגיע להסדר מסוים, במסגרתו החזירו הנאשמים כספים לקיבוץ. ההסדר בא לידי ביטוי בהסכם מיום 14.5.03 (ת/113), אשר ארחיב לגביו מעט בהמשך, בסעיף 212 להכרעת הדין. בשלב זה אציין רק כי ההסכם לא בוצע עד תום, הנאשמים עזבו את הארץ, הפרשה הועברו לטיפול גורמי האכיפה וכששבו הנאשמים ארצה - הנאשם ביום 4.9.03 והנאשמת ביום 11.8.03 - נעצרו ונלקחו לחקירה. הנאשמים ידעו כי הם עשויים להעצר עם שובם, שכן עורך דינם העמיד אותם על קיומה של אפשרות זו11.

הגילוי מרצון
53. כאשר נכנסה המזכירות החדשה לתפקידה, החליטו חבריה לשים קץ למספר התנהלויות לא חוקיות מבחינה כספית, שרווחו בקיבוץ בשנים קודמות. בפרט הכוונה לביצוע "תשלומים בשחור" לעובדים שונים, שעבדו בחלק מהענפים בקיבוץ. כך, למשל, בפאב של הקיבוץ העסיקו חיילים (עובדים חיצוניים, שאינם חברי קיבוץ) ושילמו להם את משכורתם במזומן, בלי לדווח על כך לרשויות המס. הנוהג הזה רווח במספר ענפים נוספים בו הועסקו עובדים שאינם חברי קיבוץ. התשלומים במזומן נעשו מתוך חשבון הנאמנות, בשקלים. כאשר עלו החשדות כלפי הנאשם, פנה יובל שגיא, ביחד עם כרמל ארז ואשי שליין (ובהמשך צורפו לענין גם החברים נאור ליוַאי [ששימש בחלק מהתקופה הרלוונטית כמבקר הפנים של הקיבוץ, ועוד ידובר בו בהמשך] ואחי שילה) לייעוץ משפטי, בין היתר לעוה"ד ארנה לין, יפעת עובדיה ומרים רוזנטל. זו האחרונה, כאשר שמעה על ההתנהלות הכספית הלא חוקית של הקיבוץ, הטיחה דברים קשים בנציגי המזכירות ואמרה להם כי יש לפעול בענין זה. הן במטרה לשים קץ להתנהלות הלא חוקית ולפתוח דף חלק, והן מתוך רצון שלא ישארו "שלדים בארון", באמצעותם יוכל הנאשם להלך אימים על חברי הקיבוץ לכשיעומת עם החשדות כלפיו, פנה הקיבוץ להליך של "גילוי מרצון" מול מס הכנסה12. הליך הגילוי מרצון מעוגן בנוהל שפרסמה רשות המיסים ביום 10.4.05. הוא מכוון למי שעבר עבירות על חוקי המיסים ומעונין לתקן את דיווחיו ולדווח נתוני אמת. תנאי לביצוע ההליך הוא שאין מידע קודם בידי רשות המיסים, או בידי רשות שלטונית אחרת, הקשור ל"גילוי מרצון", ולא הוחל בחקירה או בבדיקה במישור האזרחי, של מי שיש לו נגיעה ל"גילוי מרצון". על פי הנוהל, נישום ש"יגלה מרצון, בפני
ה כנה שלא נעשתה בעקבות חקירה או בדיקה המתבצעת על ידי רשות המיסים" - לא ינקטו נגד הפונה הליכים פליליים13. הקיבוץ אכן ביצע את ההליך, נחתמו תצהירים על ידי כל החברים שהיו קשורים בנושא ושולם המס המתחייב.

54. חשוב לציין כי - כפי שצפו חברי המזכירות החדשה - במהלך העימות ביום 10.5.03 אכן אמר הנאשם לא אחת לחברי הקיבוץ, כי אם יבחרו ללכת איתו לתביעה משפטית או למשטרה במקום להגיע להסדר שבמסגרתו יחזיר את מה שחסר בחשבון שפיים, אם חסר, "המציאות היא שאני אצטרך לזמר על כל הדברים, עם כל המשמעויות שיש לענין הזה, לפי דעתי זה ענין בלתי הפיך מבחינת שפיים"14. למותר לציין כי לאחר ביצוע הגילוי מרצון, "איום" זה לא הטריד את אנשי הקיבוץ.

דיון והכרעה
מבוא שהוא גם מעט מהסיכום
55. לאחר שקראתי את כל חומר הראיות שהוצג לפני, שמעתי את העדויות וקראתי את סיכומי הצדדים, שעשו עבודה ראויה לשבח, אומר כבר עתה: גרסת הנאשמים בתיק נמצאה על ידי מופרכת. הנאשם לא אמר אמת רציפה בשום שלב, למן תחילת ביצוע העבירות (דברים שאמר לחברי קיבוץ), המשך בעימות שהיה לו עם חברי הקיבוץ ביום 10.5.03, המשך בחקירותיו במשטרה וברשות המיסים, המשך בחקירתו הראשית וכלה בחקירתו הנגדית. הנאשם העיד ארוכות. הוא הציע מספר רב של גרסאות כמעט לגבי כל שאלה שנשאל, אלא שבחלק גדול מהמקרים גרסאותיו סתרו זו את זו, ובעיקר - גרסאותיו נסתרו על ידי הראיות האחרות שהוצגו לפני. עיון מוקפד בפרוטוקולים בהם מסר הנאשם את עדותו בבית המשפט ממחישה בצורה בוטה, כי כל התנהלותו נועדה להטביע את התביעה ואת בית המשפט במידע לא רלוונטי בהיקף עצום, לסמא ולבלבל, והכל - תוך העדת דברים שאינם אמת, תוך הגשת טבלאות אקסל שיצר לשם תמיכה בגרסאותיו, בהן עשה שִמוש בנתונים כוזבים, ועוד.

56. כפי שציינתי בהערת הפתיחה, הכרעת הדין מתמקדת בגרסת ההגנה של הנאשמים, וזאת מאחר שאין מחלוקת בדבר העובדה שהנאשם הוציא מחשבונות הקיבוץ את כל הכספים הנטענים, והעבירם לחשבונות על שמו, אלא שלטענתו הכל נעשה ברשות ובסמכות. כאמור: הוכח שגרסת ההגנה מופרכת, ולא נמצאה לה תשתית ראייתית אמינה, שיכולה לבסס ספק סביר לגבי נכונות גרסת המאשימה. טרם אכנס לעומק התשתית הראייתית, אציין חלק מהשורה התחתונה של המסקנה: בתקופות השונות המצוינות בכתב האישום הנאשמים החזיקו לפחות ששה חשבונות על שם מי מהם - שניים בארץ (חשבון הוילה וחשבון קטרינה), שניים בלוקסמבורג ושניים בפינלנד. הם רכשו באמצעות כספים שיצאו ללא רשות מהקיבוץ לחשבונות הפרטיים וילה בקיסריה ובית קיץ בפינלנד. הם הוציאו מתוך חשבון קטרינה מעל 1,000,000 ₪ באמצעות כרטיסי אשראי לשימושים פרטיים, וזאת בשנים 2000 - 2003 בלבד. הנאשמים ערכו קניות בחנויות יוקרה בארץ ובחו"ל (galeries lafayette, h. stern, abercrombie, ועוד) והוציאו בחודשים מסוימים עשרות אלפי שקלים, כאשר התקציב החודשי שלהם בקיבוץ עמד על כ-8,500 ₪ לחודש. הם ביצעו העברות בנקאיות מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה בסך יותר מ-5.5 מליון ₪ ומהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה הוציאו בצ'קים כמעט 5 מליון ₪.

גרסת הנאשם במשפט היא גרסה כבושה ולא אמינה
57. לפני כניסה לגופם של דברים חשוב להבהיר: גרסת הנאשם במשפט, לפיה פעל בהתאם ליפוי כח או להסמכה שקיבל מהקיבוץ, וכי כל החשבונות שפתח (או הנכסים שקנה) היו עבור הקיבוץ, היא גרסה כבושה. ההזדמנות הראשונה להעלותה, וגם המקום הטבעי והמתבקש לעשות זאת, היה בעימות מול אנשי הקיבוץ, כשהתפוצצה הפרשה, בפרט כאשר בחלק מהעימות ישבו מולו אנשים מהקיבוץ, אשר לגביהם טען הנאשם שהם היו בין אלה שאישרו את ההתנהלות שלו15. ואולם, בעימות ביניהם לא נשמעה מפיו, ולו פעם אחת, אמירה ברוח זו: "חברים, מה אתם רוצים ממני? ראשית - אתם הסמכתם אותי לפעול לפתיחת חשבונות סודיים עבור הקבוץ (ואם לא אתם, אז חברינו פלוני ואלמוני), ושנית - קחו! כל החשבונות שפתחתי הם שלכם ועבורכם. הנה מספרי החשבונות, הנה פרטי הנכסים. הכל שלכם, אתם כפויי טובה כי כל השנים הללו פעלתי רק לטובתכם וכך אתם גומלים לי? קחו הכל ועיזבו אותי עם החשדות האלה למעילה".

58. חלף זאת היתה טענתו העיקרית של הנאשם לאורך כל העימות, כי כל מה שלקח - גם החזיר. הוא ביקש זמן כדי לתת הסבר איפה הכסף, וטען שאם יש פערים בין מה שהוציא מחשבונות הקיבוץ לבין מה שהחזיר (לחשבון הנאמנות החדש על שם מריה בריליאנט ומנחם רז) - הוא מוכן להשלים את הפער16. באותה נשימה הוא אמר כי אינו מוכן לחשוף בפני
חברי המזכירות את כל חשבונות הבנק שיש לו או לנאשמת בחו"ל17. התנהלות זו עומדת כמובן בסתירה לטענתו במשפט. יותר מכך: בעימות התייחס הנאשם לחשבון קטרינה, אשר גם לגביו הוא טוען במשפט כי מדובר בחשבון שהוחזק עבור הקיבוץ, והוא כינה אותו "החשבון הפרטי"18. הוא גם הסביר לאחי שילה, שהצטרף בשלב כלשהו לעימות, שהבעיה שניצבת מולו היא שנטען כלפיו שחסר כסף, 15 מליון ₪, שנובע מכך שהועברו צ'קים לחשבון על שם הנאשמת, והם לא עברו לקיבוץ19. אם חשבון קטרינה היה חשבון של הקיבוץ, כנטען היום, מדוע לא אמר זאת בפשטות אז? המסקנה המתבקשת היא אחת: הגרסה, לפיה כל החשבונות וכל הנכסים מהווים פיזור של השקעות הקיבוץ וכולם בעצם שייכים לקיבוץ, נולדה בשלב מאוחר יותר, היא גרסה כבושה ואינה אמת.

59. בהקשר זה יש לאזכר טענה נוספת, שהנאשם העלה לפתע בשלב מסוים במשפט, אף שלא בא זכרה קודם לכן: לדבריו, הוא התכוון לספר לחברי המזכירות החדשה על כלל החשבונות, כשבידיו כל המסמכים וכל היתרות, ולשם כך קבע עימם פגישה ליום 12.5.03, אלא שלמרבה הצער, בשל פיצוץ הפרשה ביום 10.5.03, הפגישה לא התקיימה20. ואולם איש מחברי המזכירות לא העיד שהיתה אמורה להתקיים פגישה כזו. עוד מתמיהה העובדה, שלמרות שלדברי הנאשם התכוון להגיע ביום 12.5.03 לפגישה עם כל הניירת, ולמעשה - ביקש את הפגישה עוד קודם והיה מוכן לה כבר ב-4 בחודש - שום ניירת לא היתה בידו רק יומיים קודם, ביום פיצוץ הפרשה. לא זו אף זו: הטענה שלא היתה בידו כל הניירת היתה טענה מרכזית נוספת שהעלה בעימות. הוא ביקש: "תנו לי זמן ואוכיח לכם הכל, אך כרגע אין לי הניירת הדרושה ועלי לאסוף אותה". מוזר גם שבאותו עימות לא הוזכרה אותה פגישה מתוכננת, והנאשם לא אמר לשגיא: "חבל שלא המתנתם. בדיוק לשם הבאת כל התמונה בפני
ך קבעתי איתכם את הפגישה למחרתיים".

60. אוסיף כי הגרסה דנן לא רק כבושה, אלא שהיא גם מלאה בסתירות בין הפרטים שמסר הנאשם בכל הזדמנות בה נחקר, עד כי לא ניתן לתת בה כל אמון.

טכניקות שנקט הנאשם בהגנתו
61. טרם כניסה לגופם של דברים אתייחס לטקטיקות שנקט הנאשם לאורך המשפט, ואשר איפיינו את כלל התנהלותו.

"זריקת שמות" של אנשים שידעו, אך המנעות מלחקור אותם על כך
62. הנאשם נהג להפנות בגרסאותיו לשמות של אנשים שכביכול ידעו על מעשיו, שכביכול הורו לו לפעול כפי שפעל או שאישרו את פעולותיו. בְּנקודות שאינן במחלוקת - אכן אושרו דבריו על ידי אחרים. ואולם בנושאים השנויים במחלוקת, לא הצליח הנאשם להביא, ולו ראיה אחת, שתתמוך בגרסתו בנקודת המחלוקת. הדברים מקבלים המחשה ברורה, אפילו מבחינה חזותית, אגב עיון בסיכומי ההגנה. למשל - בהתייחסות לאישום הראשון, בתת הפרק העוסק בהיסטוריה של חשבון הנאמנות21: אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנוהג של החזקת חשבון "חוץ מאזני" (או חסכון סודי), שדבר קיומו היה ידוע אך למתי מעט, היה קיים בקיבוץ מימים ימימה, ולא הנאשם הוא שהגה אותו. בסעיפים המתייחסים לכך, מפנה הנאשם לעדויות של חברי קיבוץ (או עובדי קיבוץ) רבים (מריה בריליאנט, הרצל חגי, יורם קרול, אשי שליין, אחי שילה ועוד). לעומת זאת, בתת הפרק המתייחס לאופן רישום הצ'קים שהועברו לחשבון הוילה בהנהלת החשבונות22, אשר לגביו טוענת התביעה ששיטת הרישום היתה כוזבת ונועדה להסוות את היציאות לחשבון האמור, ואילו הנאשם טוען שהשיטה נועדה "לצבוע" את היציאות, כדי שהכל יהיה "שקוף", כל ההפניות בסיכומי ההגנה הן לדברי הנאשם בעדויותיו. זאת למרות שעל פי טענותיו, היינו מצפים לראות תמיכה לדברים בעדויות של אלה אשר, לטענתו, ידעו על שיטת הרישום23.

63. לאורך כל הדרך, עדי תביעה שנשאלו על השאלות שבמחלוקת, ואשר לטענת הנאשם בחקירותיו ידעו את העובדות כפי שהוא טוען להן, סתרו את גרסאותיו בעדותם הראשית. למרות זאת, אפשר לומר בצורה כמעט גורפת, שהם לא עומתו בחקירותיהם הנגדיות עם טענות ההגנה של הנאשם, לפיהן הם אישרו את התנהלותו או לפחות ידעו עליה. הנאשם לאורך כל המשפט טען שיזמן כעדי הגנה אנשי קיבוץ שיתמכו בטענותיו. מרבית האנשים שאת שמותיהם העלה - לא זומנו לבסוף כעדי הגנה, ואלה שזומנו לא עומתו עם הטענות העיקריות, בהן היו אמורים לתמוך.

64. הנאשם ניסה להתמודד בסיכומיו עם עובדות אלה וטען שאנשי קיבוץ שידעו על פתיחת החשבונות על שמו בחרו להכחיש ענין זה, על רקע כל מה שעבר על הקיבוץ מאז פיצוץ הפרשה ועל רקע הגילוי מרצון. אנשים אלה חששו, לדעת הנאשם, מהפיכתם בעיני המדינה לשותפים לדבר עבירה ולכן ניסו להרחיק עצמם ככל האפשר מהנושא24. עוד הוסבר בסיכומים כי עדים לא נשאלו שאלות רלוונטיות משום שהם אינם עדי הגנה רגילים, אלא חברי קיבוץ שמטבע הדברים אינם רואים את מעשיו של הנאשם, כפי שהם באים לידי ביטוי בכתב האישום כנגדו, באור חיובי. מסיבה זו הם גם לא זומנו להכנה לעדות טרם העדתם בבית המשפט, כפי שנהוג. כבר בשלב מאד מוקדם במשפט היה ברור לבא כח הנאשמים ולנאשמים עצמם כי מרבית השאלות הנדונות במחלוקת יוכחשו על ידי העדים ולכן הם אף לא נשאלו על אודות הנושאים הללו25.

יאמר כבר עתה כי "הצדקות" אלה אינן יכולות לעמוד, ממספר טעמים:
א. במשפט הזה, "חוסר הלגיטימיות" (כטענת המאשימה) של חשבון הוילה נובע מהיותו חשבון פרטי של הנאשם, שבאמצעותו גנב הנאשם כספים של הקיבוץ. משפט זה אינו עוסק כלל בלגיטימיות או חוסר הלגיטימיות של חשבונות "חוץ מאזניים" בקיבוץ באופן כללי. הנאשם ניסה לאורך כל המשפט להסיט את הדיון למקום הזה, להתייחס ל"התנהלות הפלילית של הקיבוץ", כפי שבאה לידי ביטוי, לדבריו, בפתיחת אותם חשבונות סודיים ובביצוע "תשלומים בשחור" מהחשבונות הללו, אלא שזה לא ענינו של התיק. יש לזכור כי בגין התנהלויות אלה, "ניקה הקיבוץ שלחן" מול רשויות המס, כשביצע את הליך הגילוי מרצון, ולא היתה סיבה שחשש כזה יעמוד לנגד עיני מי מהעדים כשהעיד. לכן, חבר שהיה מאשר כי אכן, חשבון הוילה היה מוכר לו והיה אף הוא "חשבון חוץ מאזני", או חשבון נאמנות, אליו הֻחלט להעביר כספי קיבוץ "ליום סגריר", לא היה מסתכן בעצמו בדבר, והיה מסיר את תוית "חוסר הלגיטימיות" מהחשבון.
ב. היו חברים שהעידו על התשלומים "בשחור" מחשבון הנאמנות (חשבון 10022/14) ועל אספקטים בעייתיים אחרים בהתנהלות הקיבוץ, ללא כל מורא. למרות זאת, גם אלה לא תמכו בגרסאות הנאשם בנקודות שבמחלוקת.
ג. היה חבר קיבוץ אחד שחשש שעדותו עשויה להפלילו. מדובר ביזהר ברום, שנחקר באזהרה בתיק זה בשל חשד למעורבות בעבירות המרמה או הגניבה של הנאשם (ולא ב"חוסר לגיטימיות" אחר). הוא הביע חששו זה בפתח עדותו בבית המשפט וביקש להמנע ממתן עדות ועל כן עשיתי שִמוש בסמכותי לפי סעיף 47(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וקבעתי שהוא יעיד, אך עדותו לא תוגש כראיה נגדו במשפט שבו הוא עשוי להיות מואשם בשל עבירה, שעובדה המתגלית מעדותו היא יסוד מיסודותיה, ללא הסכמתו. לאחר מכן, ברום אכן העיד ולמרות זאת, לא אמר בעדותו דבר שהיה בו כדי לסייע לנאשם בנקודות שהן במחלוקת.
ד. הרעיון שכל עשרות העדים שהעידו היו מוכנים לשקר על דוכן העדים, ולבצע אגב כך עבירה פלילית חמורה של מתן עדות שקר, הכל בשל החשש שמא מאן דהוא יחשוב שהם מעורבים בהתנהלות לא לגיטימית של הקיבוץ סביב חשבון הוילה, נראה לי רעיון נטול בסיס, שודאי לא הוכח בשום צורה.

הפניית "האש" כלפי התביעה
65. טקטיקה נוספת אותה נקט הנאשם כדי להרחיק מעליו את הטענות, או כדי לבלבל, היתה הפניית האש וחיצי בקורת כלפי התביעה, לפיה ההאשמות מופרכות, תלושות מהמציאות, הזויות ושערורייתיות, לא נעשתה בדיקה רצינית של הראיות, התביעה "לא עשתה שיעורי בית", ועוד: "באים ומאשימים אדם בפלילים שהוא גנב. זה לא דבר, האשמה קלה, לצורך הענין. מחייב פה קצת יותר אחריות, לפחות כלפי, ככה אני מרגיש"26; "אתה טוען כלפי ... טענה הזויה ופוגעת"27; "אתה לא ירדת למבנה הרישום בהנהלת חשבונות לצערי עד עכשיו"28; "חבר'ה, אתה, אתה לא עשית עבודה עד הסוף, נו מה אני אעשה"29; "אין לי, אין לי דפי בנק... למה? אין לי. אין לי. אני לא התכוננתי פה למתקפת טרור... זה טרור ועוד איך טרור"30; "זה שאלה לא רצינית, תרשה לי להגיד לך"31; "אתה תרוץ לפינות הכי קטנטנות והכי לא חשובות"32; "ירון, לא התייעצתם עם רואה חשבון, לצערי, לא התייעצתם עם רואה חשבון. אם הייתם מתייעצים איתו הייתם מבינים... שאתם שוגים בצורה..."33; "זאת התרשלות חמורה שלכם, של הפרקליטות, בהבנה של... כל המערכת הזאת של הרישום החשבונאי"34.

"הטבעה במידע" והבטחות להסברים בהמשך
66. כאמור לעיל, יש לקרוא את עדות הנאשם בת יותר מ-1,100 עמודים, כדי לראות את אלמנט ההטבעה במידע. בשלב זה של הכרעת הדין אין טעם להמחיש זאת בדוגמא, מאחר שלקורא אין עדיין מספיק מידע (כפי שגם לבית המשפט לא היה מספיק מידע, יש לומר, עד שלב מאד מתקדם במשפט) כדי להבחין עד כמה עירבב הנאשם בתשובותיו דברים שאין ביניהם כל קשר. די אם אומר שהנאשם ליהג בלי סוף, תוך חיבור נושאים לחלוטין לא קשורים, במטרה לבלבל ולהסיט את הדיון למקומות לא רלוונטיים, ותוך מתן הבטחות שהענינים יוסברו ויוכחו "בהמשך"35.

נסיונות הנאשם להסיט את המשפט לדיון בענינים שאינם רלוונטיים
"התנהלות פלילית של הקיבוץ"
67. ענין מרכזי בו התמקד הנאשם לאורך כל ניהול התיק, אשר שימש לו גם כטענת הגנה, הוא מה שהנאשם כינה "התנהלות פלילית של הקיבוץ". לדברי הנאשם, האוירה בקיבוץ ומעשים שנעשו עוד טרם כניסתו לתפקידי השפעה צריכים לשמש כַּרקע, שעליו יש לשפוט את מעשיו. רקע זה, לטענתו, מוביל למסקנה שמעשיו עלו בקנה אחד עם התנהלות הקיבוץ בשנים שקדמו לפרשה דנן ומלמדים כי אכן, כאלה היו ההוראות שקיבל מחברי הקיבוץ שבחרו בו להיות נאמן. הנאשם כיוון לכך שהקיבוץ, לאורך שנים, החזיק כספים שלא קיבלו ביטוי במאזן, החזיק חשבון בנק על שם חבר ספציפי, אף שהיה שייך לקיבוץ, החזיק ניירות ערך על שם חבר ספציפי, אף שלא היו שייכים לאותו חבר אלא לקיבוץ, והכל - כשהתנהלות זו היתה מוסתרת מעיני מרבית החברים וידועה אך לקומץ.

אין מחלוקת כי כזה היה, למשל, חשבון הנאמנות, לפחות משלב מסוים לאחר פתיחתו. מתוך חשבון זה שולמו גם תשלומים במזומן לעובדים מסוימים שהקיבוץ העסיק, "בשחור", כדי שלא יצטרכו לדווח לרשויות המס על התשלומים הללו. מטרותיו של חשבון הנאמנות נדונו לעיל ואין צורך לחזור על הדברים. עם זאת, חשוב להבהיר: שמושים מסוימים שנעשו בחשבון הנאמנות אמנם היו מנוגדים לחוק, אך הם נעשו לטובת הקיבוץ. אף אילו קיבלנו במלואן את טענות הנאשם כי את הקיבוץ אפיינו התנהלויות פליליות מסוימות, לא היה בכך כדי לסייע לו, ולא היה בכך כדי להניח את התשתית לטענתו כי התנהלויות עבר של הקיבוץ הכשירו את הקרקע לפעולותיו, שכן הפעולות הסודיות אליהן מכוון הנאשם נועדו כולן לטובת הקיבוץ. עצם ההסתרה של חשבונות או נכסים השייכים לקיבוץ אינה הופכת את המעשים לדומים. בעבר, ההסתרה נועדה להגן על (או להבריח את) כספי הקיבוץ מפני נושים פוטנציאליים. מעשיו של הנאשם נועדו להסתיר את כספי הקיבוץ מפני החברים, לבל יגלו שהוא גונב מהם. הדבר עולה בבירור מכך שבעבר, היה תמיד יותר מחבר אחד שידע על החשבון הסודי, או ההשקעות הסודיות. עצם העובדה שהנאשם, שלא יזם את ההסתרה במקרי העבר, ידע עליהם, והדברים גולו לו בסוד כאשר הגיע לעמדות מפתח כאלה ואחרות, מלמדת שמדיניות ההסתרה היתה כזו שרוב החברים לא ידעו על הנכסים הסודיים, אך קומץ נבחר של בעלי תפקידים - ידע. הנאשם הסתיר את הנכסים הסודיים ואת החשבונות הסודיים מפני כולם. למעטים שידעו על הוילה בקיסריה סיפר כי זו שייכת לבן דודו, אנדי בדרמן. לא נמצא, ולו אדם אחד, שלגביו הוכח כי הנאשם סיפר לו בזמן אמת שלמעשה מדובר בנכס של הקיבוץ, שנקנה כהשקעה.

כספים ששולמו "בשחור", במזומן, מחשבון הנאמנות
68. במסגרת הנושא של "ההתנהלות הפלילית של שפיים", כפי שכינה אותו הנאשם, משך הנאשם את הדיון ללא הרף לנושא של כספים ששולמו "בשחור", במזומן, מחשבון הנאמנות, למשל - לעובדים, שלא היו חברי קיבוץ, שהועסקו בענפים שונים. אין מחלוקת שתופעה כזו היתה קיימת ובגינה פנה הקיבוץ להליך ה"גילוי מרצון" שהוזכר לעיל. מאחר שקשה היה לשייך איזה כספים במזומן הוצאו על ידי הנאשם לאותם צרכים (שהם, כאמור, צרכי הקיבוץ, אף אם לא צרכים חוקיים), ואיזה כספים במזומן הוצאו על ידי הנאשם מחשבון הנאמנות לצרכים פרטיים שלו, ויתרה המאשימה מראש על ייחוס עבירה כלשהי לנאשם בנוגע לכספים שהוצאו במזומן (בשקלים) מחשבון הנאמנות. לאור זאת, כל האיזכורים של הנאשם בדבר מקרים בהם הוציא כספים במזומן בשקלים, מחשבון הנאמנות לטובת הקיבוץ, אינם רלוונטיים. הוא ממילא לא הואשם בכך. חשוב לציין כי שונים פני הדברים בהתייחס למשיכות במזומן במט"ח מחשבון הנאמנות, כפי שהובהר לעיל.

המהימנות של אשי שליין
69. נושא נוסף, עליו השחית הנאשם שעות בחקירות של עדים, היה המהימנות של אשי שליין, מי שלמעשה הביא לחשיפת הפרשה. שעות רבות בבית המשפט הוקדשו לשאלות על שליין, ובכל הזדמנות שירבב הנאשם את שמו של שליין לתשובותיו36, אלא שבדיעבד - ברור לחלוטין שלנושא אין כל רלוונטיות. אפתח ואומר, למען הסר כל ספק, שאשי שליין היה עד אמין ביותר. בנושא "הפרשה" דנן הוא עשה עבודה מצוינת מבחינת הקיבוץ, וביחד עם קומץ של חברי ה"מזכירות החדשה", שנבחרה בתחילת 2002 (המזכירות הראשונה מזה שנים שהנאשם לא היה בה דומיננטי, שבה לא נשא תפקיד רשמי ולא תפקיד לא רשמי), חשף חלק חשוב ממעשי הנאשם, למרות הקושי העצום שהיה כרוך בכך. לא ארחיב בענין זה, אף שהנושא נדון ונכתש ממושכות בבית המשפט, משום שלעניננו - אין כל רלוונטיות לחושף הפרשה. אפילו היה זה אדם מושחת, המונע ממניעים אפלים (כפי שניסה הנאשם לטעון), השאלה היא רק אם חשף עובדות נכונות, האם הראיות תומכות בטענותיו או שמא מדובר בעלילת דם שרקם נגד הנאשם, כדי להעלות את הנאשם ואת משפחתו על המוקד, כטענת הנאשם. לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק, ברור מעל לכל ספק שתזת "עלילת הדם" לה טען הנאשם אין לה כל בסיס בראיות.

כספים שחזרו לקיבוץ
70. נושא נוסף בו התרכז הנאשם רבות היה נושא כספים שחזרו לקיבוץ. ברור, אני מניחה, גם לנאשם, כי כספים שהחזיר לחשבונות הקיבוץ לאחר פיצוץ הפרשה, לאחר שהוחשד במעילה, אינם מוכיחים כי הוא התייחס לכספים ככספי הקיבוץ מאז ומעולם, ושהיתה לו כל העת כוונה להחזירם. הכספים היחידים שיש לדון בהם ושעשויים להיות בעלי ערך ראייתי להוכחת התייחסות הנאשם לחשבונות השונים שבמחלוקת, הם כאלה שעברו מחשבון הוילה או מחשבון קטרינה או מחשבון אחר על שם קטרינה (לבד או עם אחותה) בחו"ל, בחזרה לחשבון מוכר של הקיבוץ, טרם פיצוץ הפרשה, ובכך אכן אדון. השאלה אם הנאשם התכוון לשלול את הכספים שלילת קבע נבחנת, כידוע, ברגע הביצוע37. יצוין, כי לא ניתן לבחון את השבת הכספים באספקט של חרטה (כלשון סעיף 28 לחוק העונשין), הן משום שההשבה נעשתה לאחר שהעבירה הושלמה, ובעיקר משום שהנאשם לא מדבר על חרטה ולא מודה עד היום כי ניסה לעבור עבירה, אלא טוען שלא נעברה עבירה וכי השבת כספים לקיבוץ, ככל שבוצעה, מלמדת על העדר כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע. עוד יצוין, כי ענין ההשבה רלוונטי לתביעה האזרחית של הקיבוץ נגד הנאשם, אך לא לאישום הפלילי, כשהמסקנה היא שהיתה כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע בעת הנטילה. יתכן שהדבר יהיה רלוונטי בשלב הענישה, אך לא לענין הכרעת הדין. זוהי, אגב, גם התשובה להערת הנאשם בסעיף 28 לסיכומיו, כי התביעה האזרחית מתייחסת למעילה בסכום של 8 מליון ₪, בעוד המאשימה מדברת על כ-16 מליון ₪ ודבר זה מלמד, כביכול, על כך שדרך החישוב של התביעה לגבי המעילה שגויה ולא על פי כללים מתמטיים - חשבונאיים.

הערות כלליות
71. תחילה, הערה מתודולוגית: הצדדים עשו, כאמור לעיל, עבודה מצוינת. התביעה לא הותירה אבן על אבן בתיק, הכירה כל פיסת נייר בין אלפי המסמכים והשכילה לשזור הכל לתמונה גדולה, צפופה וברורה, תוך עימות הנאשמים עם כל עובדה, גרסה וראיה שהוצגה, בין על ידי התביעה ובין על ידי ההגנה. ההגנה ניסתה להתמודד עם ראיות התביעה. מלאכתה לא היתה קלה כלל ועיקר, אך הסנגור עשה כל שביכלתו להשיב לאישומים, חרף הקושי.

למרות האמור, או ליתר דיוק - בשל האמור, אחרי שנחשפה בפני
התמונה המלאה, ולאחר ששוכנעתי שאין בהגנת הנאשם דבר, איני צריכה להתייחס לכל פרט ופרט בתמונה. תחת זאת אבחר בסוגיות העיקריות בכל אישום (וגם הן רבות ועמוסות פרטים) ואותן אפרט. דומני שלאחר מכן, לא יוותר ספק סביר האם עשו הנאשמים את המיוחס להם בכתב האישום. בכל אחד משני האישומים הראשונים אציג חלק מהסתירות, תוך הדגמה וציטוט מעת לעת. מדובר בתמונה מייצגת להתנהלות הנאשם בכל הסוגיות, בכל האישומים. לכן בהמשך אקצר בכמות הדוגמאות לסתירות ואמעיט בציטוטים. תחת זאת יובאו הפניות בהערות שוליים. במספר נושאים לא אדון כלל, שכן אף בלי הדיון בהם קיימות ראיות מספיקות להוכחת האישומים מעבר לספק סביר. מעת לעת אפנה בענינים נוספים אלה לסיכומי התביעה.

72. טרם כניסה לגוף האישומים, התייחסות נוספת לתמונה הכללית: בסופו של יום הוכח שהנאשם גנב את כספי הקיבוץ באמצעות שלושה חשבונות: חשבון הוילה, חשבון קטרינה וחשבון הנאמנות.

חשבון הוילה וחשבון קטרינה היו חשבונות פרטיים של הנאשמים. לפיכך, כל מה שיצא אליהם מהקיבוץ מהווה גניבה. לשם הוכחת העובדה שהחשבונות הללו היו חשבונות פרטיים, אדון בעיקר בשני היבטים: בכך שהנאשם הסתיר את קיומם מעיני אנשי הקיבוץ, ובשימושים שנעשו בהם. כלומר - לגבי חשבונות אלה (ובפרט לגבי חשבון קטרינה), השימושים הפרטיים מהווים ראיה לגניבה, אך הגניבה עצמה התרחשה עוד קודם. במסגרת השימושים בחשבון הוילה תידון רכישת הוילה, ומי ידע עליה. במסגרת השימושים בחשבון קטרינה ידונו משיכות באשראי לצרכים פרטיים, העברת סכומי כסף לחשבונות נוספים של הנאשמים בחו"ל, ועוד.

חשבון הנאמנות נפתח בתחילה כחשבון פרטי של הנאשם, אך בשלב מסוים (במועד שלא הוברר עד תום), חשף הנאשם את דבר קיומו בפני
מי מאנשי הקיבוץ, ומאותו רגע הפך לחשבון נאמנות של הקיבוץ. חלק מהשימושים שנעשו בחשבון הנאמנות נעשו לטובת הקיבוץ וחלקם היו גניבות. לכן, בהתייחס לחשבון הנאמנות, לא די בכך שכסף מסוים הועבר מחשבון הקיבוץ לחשבון הנאמנות כדי ללמד שנגנב, אלא היה צורך לבחון את השימושים גופם, כדי ללמוד אם הם בבחינת גניבה, אם לאו. מאחר שכל השימושים שנעשו לטובת הקיבוץ בוצעו אגב משיכת מזומן במטבע ישראלי, החליטה המאשימה להוציא מכתב האישום את כל המשיכות שנעשו במזומן בכסף ישראלי. כל יתר המשיכות מחשבון הנאמנות - באשראי, בהעברות בנקאיות, בהעברות של מט"ח ובמזומן במט"ח - הוכחו כמעשי גניבה. מאחר שבחשבון הנאמנות הסיווג של הוצאה כגניבה בוצע ממילא לפי סוג ההוצאה ולא לפי מועד ביצועה, אין חשיבות ממשית לשאלה מתי נחשף חשבון זה לפני קומץ מחברי הקיבוץ ומתי הפך באמת לחשבון נאמנות.

אישום 1: חשבון הוילה
73. כפי שציינתי בפרק "נושאים שבלב האישומים, שאינם במחלוקת", הנאשם הודה בכך שבמועדים הרלוונטיים לאישום הראשון (וגם בשנים 1991 - 1995) הוא חתם על צ'קים המשוכים על החשבון העסקי הישן והפקיד אותם בחשבון הוילה. אין מחלוקת שבחלק מהכספים שהועברו מהחשבון העסקי הישן לחשבון הוילה השתמש הנאשם לרכישת הוילה בקיסריה. המחלוקת מתייחסת לשתי טענות של הנאשם: כי היו חברי קיבוץ שידעו על פתיחת חשבון הוילה ועל רכישת הוילה, וכי היו חברים שידעו שהחשבון והוילה הוחזקו לטובת הקיבוץ. לפיכך אבחן את שתי הטענות הללו.

הערה מקדמית
74. בטרם אכנס לנושא חשבון הוילה עצמו, אציין כי מלל רב הוקדש לשאלה מנין למד הנאשם על הנוהג להחזיק חשבון סודי עבור הקיבוץ. עוד לובן מתי ובאילו נסיבות הֻחלט לפתוח את חשבון הוילה כחשבון סודי ומה היה מקור הכספים שהוכנסו לחשבון. למעשה - אף שהנושא מענין, הוא אינו חשוב להכרעה בתיק. זאת, מאחר שכפי שציינתי בפרק נושאי הרקע שאינם במחלוקת, לא הנאשם המציא את הרעיון של החזקת כספים "בצד", בנפרד מחשבון הקיבוץ, ל"יום סגריר". כאלה היו גם בעבר. גם אין מחלוקת כי המידע על אודות כספים שהוחזקו בנפרד לא היה נחלת כלל החברים בקיבוץ. עם זאת, על הכספים הסודיים טרם זמנו של הנאשם ידעו בכל רגע נתון מספר חברים בודדים בקיבוץ, שהיו שותפי סוד. בכך, כמו בשִמוש שנעשה בכספים, נבדלים החשבונות הסודיים שפתח הנאשם מאלה שהיו בקיבוץ בעבר, ובכך יתמקד הדיון לגופו של ענין.

75. אף שהנושא אינו חשוב להכרעה, בחינת התייחסותו של הנאשם אליו מענין מהיבט ראייתי, שכן מסקירה של הגרסאות שמסר הנאשם בנושא זה ניתן ללמוד על האופן שבו סתר עצמו בנקודות מרכזיות כמעט בכל פעם שמסר גרסה. הנאשם שינה גרסתו כל כך הרבה פעמים, עד כי לא ניתן לחלץ מצע עובדתי אחד קוהרנטי, שיספק תשובה לשאלה מתי ומנין למד על קיומו של חשבון סודי, ומדוע החליט לפתוח את חשבון הוילה. מדובר בחוסר עקביות שמאפיין את התנהלות הנאשם בכל נושא ונושא במשפט, ולכן אדגים את הדבר בקצרה:

בעימות שערך הקיבוץ עם הנאשם, ביום פיצוץ הפרשה (10.5.03) טען הנאשם שנודע לו על קיומם של כספים שהוחזקו בצד מחיפושים שעשה במחשב ומחיפושים במערכת הבנקאית38.
בחקירתו הראשונה במשטרה ת/19 (4.9.03) טען הנאשם כי קיבל אינפורמציה כללית לגבי "הקופה" מנתֶה (נחמן) ניישול ז"ל כבר בקדנציה הראשונה שלו כגזבר, בשנת 1986, אך לדבריו, באותה עת עדיין לא התעסק בקופה39.
בחקירה במשטרה למחרת, 5.9.03, מסר לענין המועד של פתיחת חשבון הוילה והיוזמה לפתיחתו, שבשנת 1994 החליט להסדיר שני נושאים: את קרן הנאמנות ואת ענין "קופה ב'" ואז פתח את חשבון הוילה, אליו החל להזרים כספים לתקופה קצרה, ומשם נקנה הבית בקיסריה40 [יש לזכור כי חשבון הוילה נפתח בשנת 1991 - מ.ב.נ].
בחקירתו השלישית במשטרה ת/21 (6.9.03), אמר בתשובה לשאלה מי הגה את רעיון קרן הנאמנות כי הוא הגה את הרעיון, בתפקידו כגזבר, מעבר לקופות הפנסיה שהיו קיימות כבר מ-1988. בגרסה זו ציין שאת הרעיון לפתוח את חשבון הוילה העלה בפני
חברי המזכירות של שנת 1993 עד 1994 ומי שידע על כך ושמע על הרעיון היה נתן טל המזכיר ושמעון גוטספרוכט (המכונה "שמעון ג'י").
בחקירתו של הנאשם ברשות המיסים (ת/27), שנערכה כעבור פחות משנתיים, ביום 16.5.05 נמסרה גרסה חדשה: נודע לו עקב מידע שהועבר אליו מבנק לאומי בהרצליה כי יש כספים לא מעטים בחשבונות על שם חברים, חלקם קפואים ובחלקם היו תנועות. לפיכך ערך בדיקה והסתבר שאלה כספים הנמצאים כבר 20 שנה אחורה, כספים שהוצאו מהמאזן או שמקורם אינו ידוע לנאשם. הוא ניסה לשים עליהם יד. חלק נמצאו ריקים, וכספים שנמצאו הועברו לקופת שפיים41.
הגרסה הבאה נמסרה בתשובה לכתב האישום, שם מסר הנאשם42 כי ישראל רז הוא שסיפר לו על קיומם של חשבונות חסכון עבור החברים והוא ביקש מהנאשם לקחת על עצמו את ניהול החשבונות. הנאשם הציע כי יפתח חשבון פרטי על שמו עבור אותה מטרה וכך עשה. החשבון שפתח הוא חשבון הוילה.
בחקירתו הראשית ובסיכומיו43 טען הנאשם כי חשבון הוילה נפתח בראשית שנות ה-90 משום שגורמים בקיבוץ חששו מכך שלאור "ערבויות הסדין" שנתן הקיבוץ לטובת קיבוצים חלשים44, ולאור מצב כלכלי קשה שאליו נקלעו קיבוצים רבים, ימומשו הערבויות. לכן, ישראל רז ז"ל, שהיה בעבר גזבר הקיבוץ, אמר לנאשם ש"חייבים לחזור לשיטה של נתֶה" והכוונה היתה להחזקת חשבונות חוץ מאזניים.

לא ברור, אם כן, האם לטענת הנאשם שמע לראשונה על תכניות החסכון מנתֶה בשנת 1986 או מרז בתחילת שנות ה-90, האם מבנק לאומי במהלך תקופתו כגזבר, או אגב חיפושים שערך במחשב. לא ברור כיצד, אם הנאשם הגה את הרעיון לפתוח חשבון ב-1992 והרעיון קרם עור וגידים ו"הפך מעשי" רק ב-1995 - 1996, נפתח חשבון הוילה כבר ב-1991. גם לא ברור האם חשבון הוילה נפתח לצורך ניהול חשבונות החסכון של החברים, או שמא חשבונות החסכון אינם קשורים לחשבון הוילה, והכספים שהיו בהם הועברו לקופות גמל.

כאשר עומת הנאשם בחקירתו הנגדית עם הסתירות הללו, נקט אחת מהטקטיקות שהוזכרו לעיל - הטבעה במידע בדרך של מתן תשובה ארוכה ומפורטת, שרב הסתום בה על הברור:
"ב-84. ניסינו בשמי, בשנייה שנבחרתי התחלתי בפעולות בבנק לאומי. התגלה לי מידעים מסוימים. באותה תקופה המזכירות בראשות מוליק החליטה על פתיחת קופות הגמל. ניסינו להעביר, נדמה לי שחלק הצלחנו להעביר מקופה לקופה לצורך הפנסיות האישיות. אחרי זה הסיפור התגלגל ל-91, ואז ישראל, אתה פה עושה ערבוב של דברים, ישראל בא ואומר צריך לפתוח, אני שאלתי אותו, היה ברור לחלוטין שנעביר קופות גמל ישירות על שם החברים ב-88. כל אחד יפתח את הזה שלו ויראה בזה. בנוסף לזה צריך לפתוח עוד, להמשיך את ההיגיון הזה שנתה דיבר עליו, של קרן נאמנות או אז לא קראו לזה כמובן קרן נאמנות, חשבון שיעמוד בצד... זה המתודיקה שדיברנו עליה כל הזמן, זאת הלוגיקה שדיברנו עליה. וזאת כוונת האמירות שאתה מקריא מילה במילה ואתה מנסה לתפוס אותי באמירה כזאת או אחרת"45.

לטענת הנאשם בסיכומיו46, כלל לא מדובר בסתירות, אלא שבחקירתו הראשית הרחיב הנאשם את היריעה לגבי הרקע לפתיחת חשבון הוילה. לדבריו, נודע לו על חשבונות החסכון מנתֶה ניישול או ישראל רז, אך את החומר והמסמכים מצא בעצמו.

דומני כי אין צורך לומר, שאין מדובר בהרחבת היריעה, כנטען, אלא בסתירות מובהקות, המלמדות על כך שהנאשם המציא בכל רגע נתון גרסה כראות עיניו, ללא כל מחויבות לאמת. במקרה הזה, כאמור, אין חשיבות לשאלה מה היה בפועל, אך יש חשיבות להתנהלות הנאשם.

ועתה, לגופו של נושא חשבון הוילה.

מי ידע על פתיחת חשבון הוילה ועל כך שהוא חשבון נאמנות עבור הקיבוץ?
76. ברור מאליו שעצם הסתרתו של חשבון הוילה מפני כל אנשי הקיבוץ מלמדת על כך שזה היה חשבון פרטי של הנאשם. גם אם אקבל את הרציונל של הנאשם, כי חשבון שמיועד "ליום סגריר" (או במילים פחות יפות - מיועד להסליק כספים מעיני נושים פוטנציאליים) חייב, מעצם טבעו, להשמר בסוד, אזי חייב להיות לפחות שותף סוד אחד בקיבוץ, אם לא משום טעם אחר, אז מהטעם שהיה, חלילה, ויקרה משהו לנאשם, לא ירד הכסף לטמיון. שהרי אם איש מלבד הנאשם לא ידע על החשבון, בהעדר הנאשם אף אחד בקיבוץ לא ידע שכספי קיבוץ מוחזקים באיזה חשבון עלום על שם הנאשם, והם לא יחזרו לידי אנשי הקיבוץ. מובן שבקיבוץ יש טעמים רבים נוספים לכך שקיומו של חשבון כזה צריך להיות בידיעת חברים נוספים, לקבל את אישורם לפתיחתו ולקבל את אישורם לניהולו. גם הנאשם היה מודע לכך ולכן מסר גרסאות שונות לענין "מי ידע", כפי שיפורט מיד.

77. באשר להחלטה המפורשת לפתוח את חשבון הוילה (להבדיל מהדיבור הכללי על הצורך בחשבון נאמנות) אמר הנאשם בחקירתו הראשית כי לאחר השיחה ב-1991 עם ישראל רז, הלך והחליט לפתוח חשבון על שמו47. הנאשם טען שהיו גורמים שונים בקיבוץ, שהיו מעורים בחיים הכלכליים של הקיבוץ, אשר ידעו על פתיחת חשבון הוילה כחשבון נאמנות ואישרו זאת. בין היתר ציין את שמותיהם של נתן טל ושמעון ג'י48. לשאלת הסנגור בחקירה הראשית מי ידע על פעילותו כנאמן בחשבון הוילה בשנים 1996 - 1998 השיב הנאשם כי יזהר ברום, זיו פולצ'ק והרצל חגי ידעו49. לגבי הרצל הנאשם ציין שידע על חשבון הוילה כבר ב-199250. עוד ציין כי הוא חושב שסנדרה מהנהלת החשבונות ידעה על חשבון הוילה, שכן ראתה את המשיכות51, וכן כי מהות החשבון "אושרה על ידי כולם" ונבחנה גם. בהקשר זה הוא הזכיר את שרה ברוש52, אשר לדבריו, "רשמה ושייכה את התנועות הכספיות האלה לענפים כאלה ואחרים, בצורה תמחירית, ... עד 1.1.96"53.

בתשובה לכתב האישום ציין הנאשם כי כל פעולותיו בנוגע לחשבון הוילה נעשו בהתאם ליפוי כח שקיבל מהקיבוץ (ובסיכומים הבהיר הנאשם כי לאו דווקא מדובר על יפוי כח בכתב, אלא הכוונה גם ליפוי כח במובן הסמכה לעשות מעשה, אף אם ההסמכה נמסרה בעל פה).

בחקירתו הנגדית נשאל, אם כן, האם קיבל יפוי כח לפתוח את חשבון הוילה או שהחליט על דעת עצמו והשיב:
"ת: אני לא החלטתי, אני הצעתי.
ש: אתה אמרת החלטתי.
ת: אז, החלטתי להציע, בוא, אתה,
ש: החלטת להציע?
ת: יכול להיות שפקששו מילים,
ש: לא בתגובה, זה בחקירה בבית המשפט, זה הקלטה, זה הקלטה,
ת: זה הקלטה, בסדר. אין לי ויכוח.
ש: טוב, אז בוא נמשיך.
ת: באמת, אני חושב שבמוח נורמאלי אתה פה מנסה לייצר הקשרים שהם לא רלוונטיים.
ש: אבל תראה, אתה ממשיך ואומר, עוד הפעם, כנראה שההקלטה הייתה לא נכונה גם בהמשך כי בחקירה הראשית שלך אתה ממשיך ב-17.5, אתה אומר שעד 96 ניהלת את החשבון מכוח הסמכות שלך כגזבר. לאחר מכן ב-96 בגלל שאתה כבר לא גזבר, מיד דיווחת שאתה מנהל חשבון כזה ליזהר וביקשת הסמכה.
ת: אכן"

גרסה נוספת ושונה נמסרה על ידי הנאשם בכתב ההגנה שהגיש לתביעה שהגיש הקיבוץ נגדו (וכנגד אחרים) בגין ההיבטים האזרחיים של הפרשה דנן. שם, בסעיף 94.9, ציין הנאשם כי בשנת 1996 או בסמוך לכך הוסמך לשמש כנאמן על חשבון הבנק של הקיבוץ. הוא עומת בחקירתו הנגדית עם טענה זו והשיב כי כאשר סיים את תפקידו כגזבר ב-1996, ניגש ליזהר (ברום) ולזיו (פולצ'ק) וסיפר להם "על הענין". הם אמרו לו שימשיך. כאשר התובע שאל מדוע ציין את השנה 1996, השיב כי התייחס לתקופה שאליה מתייחס כתב התביעה. התובע הזכיר כי כתב התביעה מתייחס ל-1998, אז השיב הנאשם: "לא, אבל אני הכנתי, נתתי רקע לפני כן". "אז למה לא מ-91?" הקשה התובע. "זה נחתם בשנת 98 כתב ההסמכה לחשבון הנאמנות", השיב הנאשם, בלא קשר לכלום. אך התובע לא הרפה:
"ש: אני חוזר ושואל אותך למה אתה לא כותב פה בשנת 91? מה הקשר שנת 96?
ת: למה שאז דיברתי עם זיו, דיברתי עם זיו ועם יזהר, מה לא בסדר?
ש: אתה לפני שנייה אמרת, לפני שנייה אתה אמרת לנו, תראו, אני לא הבנתי איך הבאתם מ-96. זה הרי לא נמצא, זה סתם נמצא באיזה שהוא מקום. יש לנו פה את ה-1.91, יש לנו את 98. למה אתם מכניסים לי באמצע את 96. למה אתם עושים את זה.
ת: לפי דעתי אתה מסתבך עם עצמך...
...
ת: בוא תסתכל, בוא תגדיל את הפריים ותסתכל על רצף הזמנים הזה. 91 נפתח החשבון, ב-96 הוחלפה התוכנה, ב-96 אני מסיים את תפקידי כגזבר, ומדווח ליזהר ולזה שקיימת פעילות מסוג כזה לא חתומה ולא כתובה, צריך לעשות את הכול על מנת לייצר מסמך מסודר. מה עוד שאלי אבן שגם יזהר הכי[ר] אותו, אלי משנת 97 - 98, דיברנו על זה שמעבירים את זה,
ש: למה אתה לא כותב שמ-91 אתה הוסמכת? למה אתה לא כותב פה?
ת: למה אני לא, אני לא, עוד פעם, זה כתב,
ש: זה חזק מבחינתך, הם קיימים שמעון ונתן, הם קיימים.
ת: הכול חזק.
ש: זה לא נתה וישראל רז. זה שמעון ונתן שהסמיכו אותך. למה אתה לא כותב משנת 91 הוסמכתי על ידי שמעון ונתן?
ת: טוב, אני,
ש: טוב, אין לך תשובה אז בוא נמשיך.
ת: לא, יש לי תשובה, אני פשוט,
ש: אז אני רוצה לשמוע אותה.
ת: קטונתי, אני מסביר אותה עוד פעם. אני מסתכל על ציר הזמן. אתה מייחס חשיבות לשם כזה או למילה אחרת, אתה מוציא את הדבר מהקשרו באופן מוחלט. בסופו של יום אני נאשם בגניבה. האשמה לא פשוטה. האשמה בגניבה ואתה מנסה להוכיח דרך, סליחה, דרך איפה, לבוא ולהגיד שבתאריכים האלה אני יכול להוכיח שבעצם לא היה חשבון חוץ מאזני לצורך העניין"54

78. לא רק שהנאשם לא הביא כל ראיה המלמדת על כך שהוסמך - בכתב או בעל פה - לפתוח את חשבון הוילה, אלא שבעימות בקיבוץ שנערך לנאשם, כאשר התברר שמעבר לחשבון הנאמנות יש חשבונות נוספים, לרבות חשבון על שם הנאשמת, אמר לו אחי שילה: "כמו שאני הבנתי אתה קיבלת משפיים יפוי כח לחשבון אחד [הכוונה לחשבון הנאמנות - מ.ב.נ]" ועל כך השיב הנאשם: "נכון. זה לא בסדר". אחי שילה המשיך: "לא קיבלת משפיים יפוי כח לפתוח חשבון על שם אשתך. זאת אומרת יש פה בעיה". והנאשם השיב: "יש פה בעיה"55. כפי שציינתי, דומה כי בשלב הזה טרם נולדה הגרסה לפיה כל החשבונות היו חשבונות נאמנות, עבור ולטובת הקיבוץ.

79. מעדויות רבות עלה כי מזכיר הקיבוץ הוא בעל תפקיד, שחייב היה לדעת על החלטה לפתוח חשבון נאמנות עבור הקיבוץ, בכל תקופה שהיא. נתן טל, היה מזכיר הקיבוץ שלוש קדנציות: בין השנים 1983 - 1986 ובין השנים 1991 - 1999 (נבחר פעמיים ברציפות). הוא הכחיש כל ידיעה על חשבון נאמנות56 ובאשר לרציונל לפתיחתו אמר בעדותו הראשית שבאותה תקופה (שנת 1991) ידע שאין כבר את ערבות הסדין57. נודע לו על המושג "חשבון נאמנות" רק עם פיצוץ הפרשה והוא חש רעידת אדמה, זעזוע נפשי, השמיים נפלו עליו. הוא ציין כי לאורך השנים, עמדתו היתה שיש להוציא את קופות הגמל מהמאזנים של שפיים, כדי שאף גורם, לרבות הבנקים, לא יוכל לראות בהן מקור שניתן לשעבד, ודווקא הנאשם הוא שעמד על כך שקופות הגמל ישארו בתוך המאזן ולא יוצאו מחשבון הקיבוץ58. יצוין כי דני הראל, שהחליף את נתן טל כמזכיר הקיבוץ ב-1999, העיד כי מספר חודשים לאחר כניסתו לתפקיד סיפר לו הנאשם על קיומה של קרן נאמנות (הכוונה כנראה לחשבון 10022/14) ואמר לו שקודמו בתפקיד, נתן טל, לא ידע על קיומה של קרן נאמנות כלשהי59.

80. שמעון ג'י, שהוזכר גם הוא על ידי הנאשם כמי שידע על חשבון הוילה, אמר כי לא נראה לו סביר שבתחילת שנות ה-90 עסקו בחיפוש פתרונות ל"יום סגריר". לדבריו, נודע לו על חשבון הנאמנות לראשונה סביב שנת 200160. מאחר שחשבון הוילה כבר לא היה קיים ב-2001, ברור, שמדובר על חשבון הנאמנות 10022/14.

81. הנאשם בחקירתו הנגדית אמר כי גם נתן וגם שמעון משקרים שעה שהם מכחישים את העובדה שידעו על חשבון הוילה, והדבר נובע מאותה תסמונת לה טען לאורך כל משפטו: "מנגנון, מערכת חברתית מאד מורכבת, מסובכת בקיבוץ שפיים", במסגרתה כולם שיקרו על מנת להרחיק עצמם מהמעשים המיוחסים לו, עליהם ידעו, וכן מתיאום עמדות שביצעו בעזרת עו"ד אשר ליווה את הקיבוץ בתיק האזרחי61. חשוב לציין כי השניים לא נשאלו בחקירתם הנגדית אף שאלה בנוגע להסמכת הנאשם להיות נאמן או בקשר לידיעתם על חשבון הוילה.

82. שרה ברוש זומנה כעדת הגנה, אך לא נשאלה ולו שאלה אחת על חשבון הוילה או על מעורבותה ברישום ושיוך תנועות כספיות מתוך החשבון לענפים כאלה ואחרים, כטענת הנאשם. היא נשאלה האם ידעה, לפני פיצוץ הפרשה, על קרן הנאמנות והשיבה בשלילה62.

83. הרצל חגי היה במועדים הרלוונטיים עובד הנהלת החשבונות של הקיבוץ. הוא לא היה חבר קיבוץ. לגביו אמר הנאשם בהרבה מאד נקודות כי הוא היה בסוד הענינים, או אפילו שהוא זה שיזם התנהלות כזו או אחרת. כאמור לעיל, הנאשם ציין את שמו במפורש כמי שידע על פעילות הנאשם כנאמן בחשבון הוילה בשנים 1996 - 1998. חרף זאת, הרצל אמר בעדותו כי שמע על קרן נאמנות לראשונה באפריל 2000, כאשר היה על הנאשם להגיש הצהרת הון63. הנאשם סיפר לו שיש חשבון נאמנות שמוחזק עבור קיבוץ שפיים על שמו, המתנהל לפי כתב נאמנות, ובו שלושה מליון שקל או דולר. ברור כי הרצל דיבר על חשבון הנאמנות ולא על חשבון הוילה.

84. סנדרה האוזמן עבדה אף היא בהנהלת החשבונות של הקיבוץ במועדים הרלוונטיים, ולא היתה חברת קיבוץ. היא הובאה לתפקיד מנהלת החשבונות הראשית של הקיבוץ על ידי הנאשם ושימשה בתפקיד זה מ-1992. אותה הזכיר הנאשם כמי שהוא חושב שידעה על חשבון הוילה מאחר שפיקחה על הנהלת החשבונות. סנדרה העידה כי לא ידעה עד פיצוץ הפרשה על חשבון שהיה רשום על שם הנאשם64. כשנתיים, שנתיים וחצי לפני פיצוץ הפרשה נודע לה על קיומו של חשבון בנק, שאינו רשום במאזן הקיבוץ, שאליו עוברים צ'קים מהקיבוץ. היא לא ידעה היכן מתנהל החשבון, על שם מי, או כל פרט אחר. היא לא קיימה כל פיקוח על חשבון זה, מאחר שלא היה רשום בספרי הקיבוץ. הנאשם אמר לה שזה לא חשבון שהיא אמורה לטפל בו או להתעסק איתו כי הוא לא שייך לספרי הקיבוץ65. עוד הוסיפה כי כאשר יצא צ'ק מחשבון הקיבוץ, לא יכלה לדעת לאן הוא מופקד ולא היה כל מעקב אחר הענין הזה, בודאי לא באותן שנים.

85. יזהר ברום לא התייחס ספציפית לשאלה אם ידע על חשבון הוילה. הוא התייחס לוילה ולמה שידע לגבי הבעלות בה, כפי שיובהר בראש הפרק הבא.

86. זיו פולצ'ק אמר שלא ידע על קיומה של הוילה, לא ידע על חשבון הוילה, לא ידע שהיא נרכשה מכספי הקיבוץ ולא ידע שכספי שכירות הועברו, כנטען, לחשבון הנאמנות66.

מי ידע על רכישת הוילה, על קיומה ועל כך שהיא שייכת למעשה לקיבוץ?
87. כזכור, הנאשם טען שהוילה נרכשה באמצעות כספים שהוחזקו בחשבון הוילה, כהשקעה מניבה. בחקירותיו במשטרה אמר כי מספר גורמים ידעו החל מ-1998 הן על עצם רכישת הוילה וכן כי נרכשה עבור הקיבוץ. הוא הזכיר בהקשר זה את דני הראל, זיו פולצ'ק, יזהר ברום, יורם קרול ושמעון ג'י, וכן "עוד אנשים" שהנאשם מניח שידעו. לדבריו מסר להם שיש וילה בקיסריה על שמו ועל שם הנאשמת, שנקנתה בכספי הקיבוץ, במסגרת "הפעילות המיוחדת"67. בהודעה קודמת במשטרה הוזכר, בנוסף לכל הנ"ל, גם אשי שליין68 ושם גם אמר הנאשם כי את כספי השכירות הזרים לחשבון הוילה ולחשבון על שם הנאשמת, "שזה חשבון של הקיבוץ והוא על שם קתי".

בחקירתו הראשית טען הנאשם שבמהלך 1998 ידעו על רכישת הבית יורם קרול, שמעון ג'י ואשי שליין. לדבריו, הוא עצמו סיפר לחברים הללו שרכש בית במסגרת הפעילות החוץ מאזנית. לאחר מכן הוסיף שגם זיו פולצ'ק ויזהר ברום ידעו על כך, כבר במהלך 1998. לגבי ברום הוסיף כי הוא ידע, שבאותה תקופה עסק בגיבוש הסכם הנאמנות. לשאלת בית המשפט מה הקשר בין גיבוש הסכם הנאמנות לבין הבית בקיסריה השיב הנאשם תשובה לא רלוונטית: "הבית נקנה בזמן התהוות ההסכם לפני חתימתו. זה גם מתאים בתאריכים"69.

88. נתן טל, שהיה מזכיר הקיבוץ בתקופה שהוילה נרכשה, העיד כי לא יתכן שנעשתה רכישה כזו בשם הקיבוץ מבלי שהדבר הובא לידיעתו. רכישות קטנות בהרבה (כגון קניית פסנתר או דלת לאולם הספורט) הובאו לאישור המזכירות, וכאן מדובר בהשקעה שהיא בהיקף של כל השקעות הקיבוץ בתחום הקהילה במשך שנה וחצי. חרף זאת, הוא לא ידע על רכישת הוילה עד פיצוץ הפרשה. הוא שמע רכילויות כאלה ואחרות, אך לא נמסר לו שום מידע לבדיקה70.

89. דני הראל העיד כי עד פיצוץ הפרשה לא ידע על רכישת הוילה בכלל, ודאי לא מכספי הקיבוץ71. כך העיד גם זיו פולצ'ק72.

90. יזהר ברום העיד כי ידע על קיומה של וילה בקיסריה, אלא שהנאשם אמר לו שהיא שייכת לקרוב משפחה שלו הגר בחו"ל בשם אנדי, ושהוא מתחזק אותה עבורו. הוא לא ידע שהיא רשומה על שם הנאשם או הנאשמת, ולא ידע שנקנתה בכספי הקיבוץ73. כך העיד גם יורם קרול74. יצוין, כי עדויות אלה אף מלמדות שלא יתכן שהנאשם סיפר לברום או קרול על עצם קיום הוילה כבר ב-1998, כפי שטען הנאשם בחקירתו הראשית, משום שבאותה שנה טרם הכיר את בן דודו, אנדי בדרמן, אותו "גילה", לדבריו, רק ביולי 199975, כך שלא יכול היה לספר לאיש לפני אותו מועד שהוילה שייכת לבן דודו אנדי.

91. שמעון ג'י העיד כי לא ידע על קיומה של הוילה בקיסריה עד שנתיים-שלוש לפני פיצוץ הפרשה. כששמע על הוילה, ברמת הרכילות, שאל את הנאשם במה מדובר, וזה השיב כי הוילה היא רכוש של בן דודו. בשום פנים ואופן לא ידע שהוילה נרכשה מכספי הקיבוץ והנאשם לא אמר לו שמדובר בוילה השייכת לקיבוץ76.

92. אשי שליין העיד אף הוא כי לא ידע על רכישת הוילה, ודאי שלא מכספי הקיבוץ77.

93. לא למותר לשוב ולציין, כי איש מכל אלה לא עומת בחקירתו הנגדית עם השאלה מדוע (כטענת הנאשם) הוא משקר וטוען שלא ידע את כל הפרטים שהנאשם טוען שסיפר לו. בסיכומי ההגנה הודה הנאשם כי סיפר לאלה מבין חברי הקיבוץ שידעו על הוילה (לרבות אלה שהיו מקורבים לו ביותר, כמו קרול וברום), שהוילה שייכת לבן דודו האמריקאי, כדי לשמור בסוד את מקור הכספים ששימשו לרכישה. זאת, לטענתו, כדי להגן על כספי הנאמנות.

94. במהלך העימות שנעשה לנאשם בקיבוץ חזר הנאשם ללא הרף על כך שיוכל לספק הסברים על כספים שהוציא בשנתיים האחרונות, אך לא יוכל לספק הסברים לגבי כספים שהוצאו בשנים מוקדמות יותר, לפני 2000. מולו ישב בשלב מסוים שמעון ג'י. אם, כטענתו, היה שמעון מעודכן לגבי רכישת הוילה מכספי הקיבוץ ב-1997, מדוע לא אמר לו הנאשם: "אתה הרי יודע שהכספים שהיו בחשבון בשנים המוקדמות יותר שימשו לרכישת הוילה"? כשהנאשם עומת בחקירתו הנגדית עם שאלה זו, השיב שהיה מבולבל, ולא ידע בכלל על מה מדברים והיה ממש לפני ארוע לב באותה נקודת זמן, והוסיף שלל נימוקים ארוכים, שאינם מסבירים דבר78.

95. שמו של הרצל חגי כמי שידע על קיומה של הוילה ועל כך שהיא שייכת לשפיים עלה לראשונה בחקירה ביום 31.5.0579, כאשר החוקר יזם שאלה ישירה בנושא. אז ציין הנאשם כי הרצל ידע על הוילה ועל כך שהיא שייכת לקיבוץ, אך ציין כי אמר להרצל שאם ישאלו אותו - יגיד שהבית שייך לבן דוד של הנאשם. הרצל הכחיש דברים אלה ואמר שנודע לו לראשונה על קיום הוילה בסוף שנת 2000 או תחילת 2001, כאשר הנאשם התייעץ איתו על הצהרת ההון שעליו למלא והוא סיפר להרצל שיש וילה בקיסריה שרשומה על שמו, אך שייכת ל"דוד אנדי", והוא אף הזמין את הרצל ומשפחתו לבלות בוילה עם הנאשמים ובנותיהם. גם בנוכחות הנאשמת והבנות ציין הנאשם כי הוילה שייכת לדוד מחו"ל. רק שנה לאחר פיצוץ הפרשה אמר הנאשם להרצל שהבית שייך לקיבוץ. הרצל לא עומת בחקירתו הנגדית עם טענה שהוא משקר בנקודה זו. חיזוק לאמיתות גרסתו של הרצל ושקריות גרסת הנאשם טמון בכך שהנאשם נהג למחוק מדפי חשבון הבנק של חשבון הנאמנות, שנשלחו לת.ד בקיסריה ושאותם הגיש להרצל בחודש אפריל 2000, את פרטי הכתובת. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע, אם הרצל ידע על הוילה בקיסריה, מחק את הכתובת, אמר שאינו יודע מה להשיב על כך ובהמשך אמר שאולי זה בצילום, ובהמשך שאינו יודע מה הרצל עשה. לבסוף, כשכלו כל הקיצים והתובע ציטט מדברי הרצל שאמר שכך קיבל את הדפים מהנאשם, חזר הנאשם לקו ההגנה החלופי, קרי: האשמת התובע: "זה מראה שאתה בונה פה גרסה"80.

96. לסיכום הנושא של רכישת הוילה אוסיף עוד זאת: בסיכומיה מפרטת המאשימה הוכחות נוספות רבות לכך שהוילה נרכשה על ידי הנאשם עבור עצמו ומעולם לא היתה לו כל כוונה שהיא תהיה של הקיבוץ. הוכחה בולטת אחת נוגעת לכך שכאשר הסתיימה תקופת הסמכתו של הנאשם כנאמן לחשבון הנאמנות (10022/14) במהלך 2002 (ענין שילובן בהמשך), העביר הנאשם לחשבון הנאמנות החדש, בו מונו כנאמנים בריליאנט ורז, רק את היתרות שהצטברו בחשבון הנאמנות (לגבי תכניות חסכון בחשבון שטרם הגיע מועד פרעונן נקבע סידור מפורש). הוא לא העביר לא את הבעלות בוילה (ואף לא איזכר אותה באזני איש כנכס ששייך לנאמנות), ולא את דפי חשבון הבנק מחשבון הוילה (אותם סירב להעביר לקיבוץ גם אחרי פיצוץ הפרשה81).

97. עוד מתמודדת המאשימה בסיכומיה עם טענת הנאשם שרכישת הוילה נועדה כדי "לפזר השקעות", וזאת בעצתו של אלי אבן מבנק לאומי82 (שלא נשאל על כך בחקירתו הנגדית). לטענת הנאשם, התכוון שהוילה תהווה 20% - 30% מתיק ההשקעות. המאשימה מראה בסיכומיה83 כיצד מלמדות הראיות שנאספו כי למעשה, הוילה נרכשה בכל הכסף שהיה בחשבון הוילה באותה עת, דבר הסותר כמובן את טענת "פיזור ההשקעות".

98. לטעמי - די בכל מה שפורט עד כה להוכחת האישום, ואין צורך בהבאת כל הראיות הנוספות שפירטה המאשימה, הקיימות לענין זה. נוכח ריבוי הענינים וכפי שציינתי בסעיף 71 לעיל, איני מוצאת צורך לפרט בנושא זה ואסתפק באמור.

העברה לחשבון הנאמנות של יתרות חשבון הוילה וכספי שכירות שהתקבלו
99. אין מחלוקת כי חלק מהכספים שהתקבלו מהשכרת הוילה עד אפריל 2000 הועברו לחשבון 10022/14, ואין מחלוקת כי עם סגירת חשבון הוילה הועברו היתרות בו לחשבון זה.

הנאשם העלה נתונים אלה כהוכחה לכך שחשבון הוילה היה חשבון נאמנות אף הוא, וההשקעה בוילה היתה חלק מהנאמנות. עוד הפנה הנאשם לסעיף הראשון בהסכם הנאמנות, לפיו "במטרה לשמור רזרבה כספית נזילה הוחלט להמשיך ולקיים חשבון בנק בנאמנות...". לטענתו, המילים "להמשיך ולקיים" מלמדות שחשבון הנאמנות היה המשך של חשבון הוילה, שהיה אף הוא חשבון נאמנות.

תשובתה של המאשימה בענין זה, כפי שציינתי מוקדם יותר בהכרעת הדין, הינה שכאשר נפתח חשבון 10022/14 בפברואר 1998, הוא לא נפתח כחשבון נאמנות, אלא כחשבון פרטי נוסף של הנאשם. בשלב כלשהו, מסיבה שלא הובררה, החליט הנאשם לגלות לחברי קיבוץ את דבר קיומו של החשבון ואז נחתם הסכם הנאמנות ת/101, אשר אין חולק כי במועד חתימתו (שנותר עלום) חשבון 10022/14 כבר היה קיים84. לכן, המילים "להמשיך ולקיים" מתייחסות לחשבון 10022/14 עצמו, שכבר היה קיים, ואין להסיק מהעברת כספים מחשבון הוילה לחשבון הנאמנות, בשלב שבו טרם נחשף החשבון בפני
חברי הקיבוץ וטרם חתימת הסכם הנאמנות, כי גם חשבון הוילה היה חשבון נאמנות.

100. ההסבר של המאשימה מתיישב לטעמי עם כלל הראיות, בעוד טענת הנאשם נסתרת, כמפורט להלן:
א. הנאשם טען כי חשף את החשבון בפני
חברי הקיבוץ בשלב שחשפוֹ (מועד שלא הוברר עד תום), למרות שנפתח כבר קודם, כי באותו מועד לא כיהן עוד כגזבר הקיבוץ, ולכן סבר כי יש לעגן את הענין בהסכם85. ואולם, טענה זו אינה יכולה לעמוד, שכן הנאשם סיים תפקידו כגזבר כבר ב-1996 ועל פי הגיון זה, היה צריך לחשוף בפני
הקיבוץ כבר את חשבון הוילה שהיה קיים באותו מועד ושימש, לטענתו, חשבון נאמנות. יותר מכך: לטענת הנאשם חשף את החשבון בפני
חברי הקיבוץ הרלוונטיים ב-1998, אך גם לפי גרסתו, לא נעשה הדבר מיד עם פתיחתו. ואולם גם ב-1998, כבר לא היה הנאשם גזבר. לכן - על פי הגיון טענתו - הוא היה צריך לחשוף את החשבון בפני
החברים מיד עם פתיחתו;
ב. משנדחה ההסבר היחיד שסיפק הנאשם, יש לומר כי הנאשם לא סיפק כל הסבר אחר מדוע החליט לחשוף בפני
החברים את חשבון הנאמנות דווקא במועד שבו נחשף. יש לזכור שהנאשם הוא זה שניסה "לגייס" את ההתרחשויות בחשבון הנאמנות טרם חשיפתו בפני
החברים, כראיה לטובתו, המלמדת שגם חשבון הוילה היה שייך לקיבוץ. הנטל עליו, אפוא, לספק הסבר לשאלות שנותרו סתומות, כדי שיתעורר ספק סביר. ההסבר היחיד שנותר, אפוא, הוא זה של המאשימה, לפיו קודם לכן היה החשבון פרטי ועל כן העברה אליו אינה מלמדת שהחשבון המעביר (חשבון הוילה) לא היה חשבון פרטי;
ג. העברת כספים מחשבון הוילה לחשבון הנאמנות נעשתה רק בשלב ששני החשבונות הללו היו נסתרים מעיני חברי הקיבוץ, ולא נמשכה לאחר מכן, כאשר חשבון 10022/14 הוגדר כחשבון נאמנות. התנהלות זו מצביעה על כך שבעת שקדמה לחשיפה אף אחד משני החשבונות הללו לא היה שייך לקיבוץ;
ד. כל יתר הראיות שפורטו לעיל ויפורטו להלן מצביעות על כך שאף חשבון או השקעה אחרים שנרשמו על שם הנאשם, מלבד חשבון הנאמנות לאחר מועד חשיפתו, לא נועד עבור הקיבוץ. על הנאשם, המבקש לטעון כי חשבון הוילה וחשבון הנאמנות בתחילת דרכו (טרם חשיפתו), חורגים מגדר זה, להוכיח טענתו, דבר שלא עשה;
ה. העובדה שהוילה, לגביה הוכח שהיא נרכשה על ידי הנאשם עבור עצמו, נקנתה מכספי חשבון הוילה, מלמדת שהחשבון היה חשבון פרטי לאורך כל הדרך;
ו. התנהלותו של הנאשם והעובדה אותה קבעתי, שלא אמר אמת באף נקודה שבמחלוקת, מובילה לכך שגם בנקודה זו לא מצאתי שיש להאמין לגרסתו, שנטענת בעל פה, ללא כל תמיכה בראיות כתובות. העברת כספים, כשלעצמה, אינה ראיה לכך שמדובר בחשבון נאמנות, כשהיא עומדת מול כל יתר הראיות, המלמדות שחשבון הוילה היה חשבון פרטי;
ז. נוכח כל אלה, ולאחר שהוכח שהחברים לא ידעו כלל על חשבון הוילה, ומצד שני - הם ידעו שחשבון הנאמנות כבר היה קיים ופעיל כאשר הנאשם סיפר להם עליו, יש להבין את המילים בסעיף 1 להסכם הנאמנות "להמשיך ולקיים חשבון בנק בנאמנות" כמתייחסות לחשבון 10022/14, ולא לחשבון הוילה.

לפיכך איני מקבלת את הטענה כי העברת חלק מדמי השכירות מחשבון הוילה, והעברת היתרה שנשארה בחשבון הוילה לחשבון הנאמנות, מלמדים כי חשבון הוילה היה אף הוא חשבון נאמנות לטובת הקיבוץ. אני מקבלת את טענת הנאשם כי חשבון 10022/14 היה בראשית דרכו המשך של חשבון הוילה, אך זאת במובן ההפוך מזה שהוא טוען לו: שניהם היו חשבונות פרטיים של הנאשם, ולא חשבונות נאמנות. בשולי הדברים יוער שממילא, כפי שכבר צוין לעיל, נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת הדברים היא רגע נטילת הכספים ולא מה שנעשה בהם בהמשך.

101. סוף דבר: המאשימה הוכיחה מעל לספק סביר כי הנאשם לא קיבל אישור מאיש ולא הוסמך על ידי הקיבוץ לפתוח את חשבון הוילה, לא בעל פה ולא בכתב, לא במפורש ולא במשתמע. איש בקיבוץ לא ידע על קיומו של החשבון, החשבון לא היה חשבון של הקיבוץ או עבור הקיבוץ, אלא חשבון פרטי של הנאשם. הוילה שנרכשה מכספי אותו חשבון נרכשה על ידי הנאשם על דעת עצמו, עבור עצמו ועבור משפחתו, והיא לא נועדה עבור הקיבוץ. הנאשם עשה מאמצים להסתיר מאנשי הקיבוץ כי הוילה שייכת לו וסיפר שהיא שייכת לקרוב משפחתו מחו"ל, אנדי בדרמן. הסיפור נועד, כאמור, להסתיר מאנשי הקיבוץ את בעלותו בוילה, ולא - כטענתו - את העובדה, שהופרכה, שהוילה היא השקעה סודית עבור הקיבוץ. מכאן שכל הכספים שהוצאו מחשבון הקיבוץ לחשבון הוילה, בסך 2,826,195 ₪86 (בערכים נומינליים) נגנבו מהקיבוץ על ידי הנאשם.

סיכום האישום הראשון
102. נוכח כל האמור אני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי שהנאשם, בהיותו מורשה חתימה בחשבונות הבנק של קיבוץ שפיים, גנב מהקיבוץ סך של 2,826,195 ₪ (בערכים נומינליים). זאת עשה תוך קבלה במרמה של הנחת דעתם של חברי הקיבוץ, כי הוא אינו פועל בכספי הקיבוץ אלא לטובת הקיבוץ ונוכח כלל הנסיבות שתוארו, לרבות ניצול מעמדו המיוחד, היקף המעשים וביצוע פעולות ההסתרה המתוחכמות, הרי שמדובר בנסיבות מחמירות. בהמשך אראה כי לשם הסוואת מעשיו והסתרתם רשם או גרם הנאשם לרישום פרטים כוזבים במסמכי הקיבוץ. בכל אלה אף נהג אגב מילוי תפקידו בקיבוץ במרמה ובהפרת אמונים שפגעה בקיבוץ.

לפיכך ביצע הנאשם את העבירות הבאות: גניבה בידי מורשה (לפי סעיף 393 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין), ומרמה והפרת אמונים בתאגיד (עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין). ההתייחסות לעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד (עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין) לגבי שני האישומים תובא בהמשך.

אישום 2, חלק א: הוצאות מחשבון הנאמנות
103. צוין לעיל, בפרק הנושאים שאינם במחלוקת, כי בחודש פברואר 1998 נפתח חשבון הנאמנות שמספרו 10022/14, בבנק לאומי, סניף רמת פולג. החשבון נפתח על שמו של הנאשם, שהיה הבעלים ומורשה החתימה היחיד בו. במועד מאוחר יותר, שאינו ידוע במדויק, נחתם הסכם הנאמנות (ת/101), על פיו הכספים בחשבון הנאמנות הם בבעלות חברי הקיבוץ והנאשם יפעל בהם כנאמן של חברי הקיבוץ ולטובתם. עוד נאמר בהסכם הנאמנות שמטרת חשבון הנאמנות היא לשמור רזרבה כספית נזילה. בהמשך או במקביל נחתמה גם הצהרת הנאמנות (ת/102), בה צוין, בין היתר, שכל היתרות המופיעות בדפי הבנק הן נכונות (וצורפו אישורי יתרות ליום 31.12.98 וליום 31.12.99), שכל היתרות מוחזקות בנאמנות עבור תקציבם האישי של חברי הקיבוץ, ושהכספים שהצטברו בחשבון נמשכו מחשבונות הקיבוץ ומופיעים בספרי הקיבוץ כמשיכה מהוצאות מחיה.

104. האישום השני עוסק בעבירות הקשורות בהוצאת כספים מחשבון הנאמנות. כפי שכבר הובהר, אין טענה בנוגע להוצאת כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון הנאמנות. אין טענה בנוגע לעצם קיומו של חשבון הנאמנות. המחלוקת מתייחסת לכספים שהוציא הנאשם מחשבון הנאמנות - בין בהעברות בנקאיות (לחשבון קטרינה ולגורמים שונים), בין בהעברות במט"ח (לחשבונות בחו"ל), בין במשיכות במזומן במט"ח (המאשימה ויתרה על כל טענה המתייחסת למשיכות במזומן בכסף ישראלי, מטעמים שהובהרו לעיל) ובין באמצעות כרטיסי אשראי ששימשו לרכישות פרטיות.

המאשימה טוענת שהנאשם לא היה מוסמך להוציא כספים מחשבון הנאמנות כלל, בודאי לא ההוצאות שהן נושא האישום השני, שנעשו לחשבונות פרטיים של הנאשמים ולצרכים פרטיים שלהם.

הנאשם טוען שהיה מוסמך להוציא כספים מהחשבון, לטובת הקיבוץ, ועל כן ביצע השקעות שונות ופתח חשבונות נוספים, במטרה "לפזר סיכונים" והכל - עבור הקיבוץ.

105. גם כאן ראוי לציין, כפי שציינתי כבר בענין קודם, שהגרסה לפיה הוצאת הכספים מחשבון הנאמנות נעשתה לטובת הקיבוץ, היא גרסה כבושה. אלא שכאן מתווסף מימד נוסף: גם הטענה לפיה הסכם הנאמנות הסמיך את הנאשם לפתוח חשבונות נוספים ולבצע "השקעות" מחוץ לחשבון הנאמנות, היא גרסה מאוחרת. לא זו בלבד שבעימות שנערך לנאשם עם חברי הקיבוץ ביום פיצוץ הפרשה לא הוזכרה גרסה זו, אלא שהנאשם הודה באופן פוזיטיבי בכך שלא הוסמך לפתוח חשבונות נוספים, כפי שציינתי לעיל. עם היוודע דבר קיומם של חשבונות נוספים, שאל אותו בעימות אחי שילה: "כמו שאני הבנתי אתה קיבלת משפיים יפוי כח לחשבון אחד" ועל כך השיב הנאשם: "נכון. זה לא בסדר". אחי שילה המשיך: "לא קיבלת משפיים יפוי כח לפתוח חשבון על שם אשתך. זאת אומרת יש פה בעיה". והנאשם השיב: "יש פה בעיה"87. כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית על אמירה זו השיב תשובות מתוך הארסנל הקבוע: הוא לא זכר שאמר "יש פה בעיה" (אף שמדובר בארוע מוקלט); הוא ענה כפי שענה כי הוא חש חובה לשמור אמון ובאותה עת כבר לא סמך על אחי ועל שמעון ג'י שישבו איתו; התובע "תופס" אותו על קטע קטנטן מחקירה שנמשכה שעות; הארוע כולו היה באינטנסיביות ובלחץ לא נורמלי; יכול להיות שהוא חשב באותו רגע במקביל על כמה דברים ולכן ענה כפי שענה88.

למרות העובדה שמדובר בגרסה כבושה, בחנתי אותה לגופה וגם היא, כמו כל יתר גרסאות הנאשם, נסתרה והופרכה. אפרט.

106. אין תאריך לא על הסכם הנאמנות ולא על הצהרת הנאמנות. על הסכם הנאמנות חתומים - מלבד הנאשם - גם יזהר ברום וזיו פולצ'ק89. לא הוברר מי חתום בחתימה השלישית על הצהרת הנאמנות, מלבד הנאשם ונעמי ניניו. יזהר ברום ציין שהחתימה הנוספת אינה חתימתו אף שהיא דומה לה90.

המאשימה הקדישה מאמץ לנסות ולבדוק מתי נחתם הסכם הנאמנות91. לא מצאתי מקום להקדיש לכך מלל בהכרעת דין זו, שכן אין לכך בעיני חשיבות גדולה. כפי שציינתי בסעיף 72 לעיל, בחשבון הנאמנות - להבדיל מחשבון הוילה או חשבון קטרינה - הסיווג של הוצאה מהחשבון כגניבה בוצע לפי סוג ההוצאה, ללא קשר למועד ביצועה, ולכן אין חשיבות ממשית לשאלה מתי הפך החשבון לחשבון נאמנות. לענין מועד חתימת הסכם הנאמנות חשובה בעיני העובדה, שכבר הוזכרה לעיל, שהוא חל לאחר שהחשבון כבר היה קיים ופעיל. יזהר ברום, למשל, שהיה אחד מהחותמים על הסכם הנאמנות, העיד שכאשר סיפר לו הנאשם על קיומה של קרן נאמנות, הוא גם אמר לו שיש בה כבר 4.5 מליון ₪92. כן יש משמעות בעיני לכך שחשבון 10022/14 נפתח מלכתחילה כחשבון פרטי של הנאשם ורק בהמשך הפך לחשבון נאמנות. בענין זה דנתי בסעיפים 90 ו-100 לעיל וכזכור, קבעתי שהתזה של התביעה בנושא זה מתיישבת עם הראיות, בעוד טענת הנאשם שהחשבון שימש חשבון נאמנות מראשיתו - נסתרה. מעבר לכך, איני מוצאת צורך להתעמק במועד המדויק של חתימת ההסכם.

סמכויות הנאשם לפי הסכם הנאמנות
107. מה שחשוב בעיני הוא תוכנו של הסכם הנאמנות ופירושו, נוכח טענת הנאשם בדבר היותו המקור לסמכותו להוציא כספים מחשבון הנאמנות, לצורך מה שהנאשם מכנה "ביצוע השקעות" בחו"ל, במט"ח וכו'. מפאת חשיבות השאלה, אצטט את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם:
"א) כל הכספים בחשבון הנ"ל (עו"ש, ני"ע, תוכניות חיסכון, מט"ח, ני"ע זרים, פקדונות וכו') הם של חברי קיבוץ שפיים בנאמנות שלך, אתה מוסמך לנהל את החשבון על פי הבנתך ולהשקיע באפיקי ההשקעה הפיננסיים, (כולל השקעות בני"ע זרים), הועדה הכספית תדון במדיניות ההשקעה בהתאם להחלטת גזבר הקיבוץ, שישמש ממונה ישיר עליך מטעם הועדה.
ב) .....
ג) משיכות מהחשבון (צ'קים, העברות, מט"ח, מזומן, כ. אשראי, העברות לחו"ל וכו') יועברו לחברים עפ"י הנוהל שנקבע, וזאת באמצעותך."

(ההדגשות במקור - מ.ב.נ)

הנאשם טען כי סעיף ג הנ"ל הסמיך אותו לבצע השקעות בחו"ל. להבנתו, היו לו סמכויות בלתי מוגבלות וחופש פעולה מלא בתפקידו כנאמן93.

108. זיו פולצ'ק, שהיה אחד מחברי הקיבוץ שהיה במעגל המצומצם של יודעי הדבר בכל הקשור בנושא הנאמנות, היה חבר בועדה הכספית וגם חתם על ההסכם הנאמנות, ציין כי יש להבחין בין סעיף א לסעיף ג בהסכם. סעיף א מתאר את אופן ניהול החשבון ומדיניות ההשקעה בו. כל הפעולות המופיעות בסעיף א מתייחסות לכספים המוחזקים בתוך החשבון. סעיף ג, העיד פולצ'ק, מסדיר את אופן העברת הכספים מהחשבון לחברי הקיבוץ, בסופו של יום, ולא מדבר על הוצאת כספים לצורך ביצוע השקעות. פולצ'ק הדגיש כי להבנתו, בשנים 1998 - 2002 לא היו צריכות להיות משיכות בכלל מחשבון הנאמנות, אלא רק הפקדות94. עוד ציין כי להבנתו, בהסכם הנאמנות לא ניתנה לנאשם הסמכה לפתוח חשבונות בנק נוספים לטובת הנאמנות95. למיטב הבנתו, כל ההשקעות היו צריכות להעשות במסגרת אותו חשבון ועל כן גם לא היה מקום להוציא כסף מהחשבון למטרת ביצוע השקעות96. הוא ציין בעדותו כי המטרה של השקעות עבור הנאמנות היתה לשמור על ערך הכסף ולכן ביקשו החברים שהיו בסוד הענין שאפיקי ההשקעה יהיו סולידיים ושלא ילקח שום סיכון בכספי החברים. גם אם הרווח יהיה קטן, עדיין ישמר ערך הכסף אבל לא יווצר מצב של הפסד97. לו עצמו לא היתה שום מעורבות בניהול החשבון. אשר לדיווח על החשבון: היה למעשה רק דיווח אחד לועדה הכספית, בה היה פולצ'ק חבר, וזה היה באותה ישיבה שבה חודש המינוי של הנאשם כנאמן על החשבון. פולצ'ק העיד כי על סמך ההיכרות עם הנאשם, ההכרה בנסיונו הרב בניהול כספים ומתוך שהחברים סמכו עליו, הוא ידע שבעצם חתימתו על הסכם הנאמנות הוא מביע הסכמתו לכך שהנאשם ינהל את חשבון הנאמנות98. פולצ'ק ציין כי הנאשם אמור היה, לפי ההסכם, לפעול תחת פיקוח של הגזבר (יזהר ברום) ובהתאם להנחיותיו. בפועל, הוא אינו יודע אם התבצעו התייעצויות או שיחות בין הנאשם לבין יזהר99.

109. הרצל העיד כי קיבל את הסכם הנאמנות מידיו של הנאשם, באפריל 2000, לאחר שהנאשם סיפר לו על קיומה של הנאמנות. לדבריו, מהסכם הנאמנות הבין ש"חוץ מלצבוע את בתי החברים באדום הוא יכול לעשות הכל. אלה שאוהדי הפועל100"101. עם זאת יש לזכור כי להרצל, בניגוד לפולצ'ק וברום, לא היה כל תפקיד רשמי בפיקוח על חשבון הנאמנות והוא לא שוחח עם איש, מלבד הנאשם, על הענין.

110. גם הנאשם וגם יזהר ברום ציינו כי, למרות האמור בסעיף א להסכם, לפיו הועדה הכספית תדון במדיניות ההשקעה בהתאם להחלטת גזבר הקיבוץ, הועדה הכספית מעולם לא דנה בענין הנאמנות ובודאי שלא התוותה מדיניות השקעה102. ברום אמר שהוא לא יזם את זה והנאשם לא פנה אליו בענין. הנאשם טען שפנה, אך ברום לא העלה את הנושא לדיון. הנאשם, כאמור, הבין מהעדר דיון בגוף שהיה אחראי להתוות מדיניות, כי יש לו סמכות לנהל את החשבון לפי הבנתו, ללא כל מגבלה ובהתאם לשיקול דעתו הבלעדי103.

ברום סבר שאם היו העברות כספים לחו"ל במסגרת פעילות הנאמנות, הנאשם היה חייב ליידע אותו ולקבל את אישורו, דבר שלא נעשה104.

111. שמעון ג'י, שהיה חבר בועדה הכספית באותה תקופה, העיד אף הוא שלא ידע דבר על אודות העברת כספים של הקיבוץ לחו"ל, לצורך השקעה או לכל צורך אחר. עוד הוסיף שאם היתה העברה כזו, זו פעולה מאד יוצאת דופן עבור שפיים ועל כן החלטה בנושא כזה היתה חייבת להיות מאושרת על ידי אחד הפורומים הכלכליים שהוא היה שותף בהם. דבר כזה לא נודע לו ולא אושר105.

112. הוכח, אם כן, כי מלבד הנאשם, החברים הרלוונטיים לפיקוח על חשבון הנאמנות סברו שהנאשם לא היה מוסמך להוציא כספים מחשבון הנאמנות, אפילו לא לצורך ביצוע השקעות שהן לטובת הקיבוץ. בודאי שלא היה מוסמך להוציא את הכספים מבלי לקבל על כך אישור מהגזבר או הועדה הכספית, לא כל שכן מבלי ליידע איש. אך אילו עסקנו אך בביצוע לא נאות של פעילות נאותה, יש להניח שלא היה מוגש כתב אישום בענינים אלה. לב ליבם של האישומים הוא העובדה שהנאשם הוציא כספים מחשבון הנאמנות לטובת עצמו ולטובת הנאשמת, ללא ידיעת הקיבוץ, ומשכך - מדובר בגניבה.

הוצאת כספים מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה - נספח ב1 לכתב האישום
113. טרם כניסה לענין עצמו ראוי לציין כי הדיון בפרק זה, בשאלת טיבו של חשבון קטרינה ובשאלה אם היה חשבון פרטי או חשבון עבור הקיבוץ, רלוונטי גם לגבי הוצאות הכספים ישירות מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה (נספח ג לכתב האישום).

114. חשבון קטרינה נפתח על ידי הנאשמים בספטמבר 1998. הרשומות הבנקאיות המתייחסות לחשבון זה הוגשו ב-ת/2. אין מחלוקת בנוגע לעצם ביצוע העברות כספים לחשבון קטרינה מחשבון הנאמנות, ואף לא לגבי סך הסכומים שהועברו (5,520,767 ₪), כמפורט בנספח ב1 לכתב האישום (הנאשם בתשובתו לכתב האישום הודה כי העביר סכום גבוה אף יותר מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה - 5.58 מליון ₪106). גם כאן המחלוקת היא סביב טענת הנאשם שחשבון קטרינה לא היה חשבון אישי, אלא חשבון נאמנות נוסף, במכלול חשבונות הנאמנות שהחזיק לטובת הקיבוץ, ולכן הוצאת כספים אליו (וממנו הלאה, לחו"ל), לא היתה גניבה, אלא פעילות השקעה לגיטימית, לטובת הקיבוץ.

המאשימה טענה כי חשבון קטרינה היה חשבון פרטי של הנאשמים ועל כך ניתן ללמוד הן מעצם הסתרת קיומו מהקיבוץ, הן מהשימושים שנעשו בכספים שהנאשם העביר לחשבון זה והן מהסתרת שימושים אלה מעיני אנשי הקיבוץ.

הנאשם טען שחשבון קטרינה נפתח כהכנה לביצוע השקעות בחו"ל107, וזאת במטרה "לפזר סיכונים" בכל הנוגע לכספי הנאמנות. חלק ניכר מפרק זה יתמקד בנושא החשבונות בחו"ל, שהם הכתובת העיקרית להוצאת כספים מחשבון קטרינה. הוצאת הכספים לחשבונות חו"ל, כמו יתר השימושים שנעשו בכספים שיצאו מחשבון קטרינה, הם ראיה לענין טיבו של חשבון קטרינה. כפי שאפרט מיד, הוכח שחשבון קטרינה היה חשבון פרטי של הנאשמים, שכמעט איש בקיבוץ לא ידע עליו וגם מי שידע עליו - ידע שזה חשבון של הנאשמים, ולא - כנטען - חשבון עבור הקיבוץ, שהוא חלק מהנאמנות. משכך, הגניבה התרחשה במועד העברת הכספים לחשבון זה. נושא פתיחת החשבונות בחו"ל אינו משמעותי, אפוא, כשלעצמו, אך עדות הנאשם בקשר לנושא זה היא דוגמא בוטה נוספת לאי אמירת האמת מצידו, לשינוי גרסאותיו ולכל יתר התנהלותו בתיק, אשר - יחד עם המסמכים והעדויות האחרות - הביאה אותי למסקנות המרשיעות.

מי ידע על קיומו של חשבון קטרינה, על כך שהוא מוחזק בנאמנות עבור הקיבוץ ועל העברות הכספים דרכו לחו"ל
115. נדבך ראשון בהוכחת העובדה שחשבון קטרינה לא היה חשבון "לטובת הקיבוץ" נמצא בהסתרה. בכך שאיש מאנשי הקיבוץ לא ידע על קיום החשבון, בין בכלל ובין כחשבון של הקיבוץ. איש לא ידע על ביצוע השקעות בחו"ל על ידי הנאשם, באמצעות כספים של הקיבוץ. מי שידע על השקעות של הנאשם בחו"ל ידע שיש לו שם השקעות פרטיות, עבור עצמו. בנפקויות ההסתרה דנתי כבר לעיל, בנוגע לחשבון הוילה, ואין צורך לחזור על הדברים.

116. בחקירתו במשטרה אמר הנאשם שהודיע למספר חברים על כך שפתח אפיק השקעה נוסף בלוקסמבורג ומסר להם את פרטי הבנק (והוא ציין שמדובר בקאופטינג בנק [kaupthing bank]). אותם חברים לא ידעו על מסלול העברת הכספים. בשנת 2000 סיפר על כך לשמעון ג'י, דני הראל וזיו פולצ'ק. בהמשך הודיע על כך לחברים נוספים שאת שמם אינו זוכר108. בחקירה מאוחרת יותר במשטרה הוסיף הנאשם לרשימת היודעים גם את יזהר ברום ויורם קרול109. בתלונה שהגיש הנאשם במשטרה (נ/78110) הוזכר הרצל חגי כמי שידע הן על חשבון קטרינה והן על החשבונות בחו"ל.

117. דברי הנאשם נסתרו על ידי כל אחד ואחד מהאנשים שהזכיר:
שמעון ג'י העיד כי לא ידע על העברת כספי הקיבוץ ללוקסמבורג111.
דני הראל העיד כי לא ידע דבר על כך שכספי הקיבוץ מועברים לחשבון קטרינה, או על העברת כספים השייכים לקיבוץ, ללוקסמבורג112.
זיו פולצ'ק לא ידע שהנאשם העביר כספים מחשבון הנאמנות או מחשבון הקיבוץ לחשבון על שם הנאשמת, לא ידע שיש חשבון בלוקסמבורג ולא ידע שהנאשם העביר לשם כספים113.
יזהר ברום העיד שידע רק על חשבון נאמנות אחד ולא ידע שצ'קים שהוא חתום עליהם הועברו לחשבון קטרינה. הוא לא ידע שהנאשם העביר כספי קיבוץ ללוקסמבורג. הוא ידע שלנאשם יש חשבון בלוקסמבורג, שעושה רווחים יפים, והנאשם אמר לו שהכסף באותו חשבון שייך לו114.
יורם קרול לא ידע שכספי הקיבוץ הועברו לחשבון על שם קטרינה או ללוקסמבורג, ולגבי החשבון בלוקסמבורג ידע שיש שם כספים השייכים ל-hts ו-hdo115. מתוך הכספים האלה הועברו כספים לחשבון בניו יורק עבור בנו. הנאשם אמר לו שהוא פותח חשבון עבור אחת מהחברות הללו ב-kaupthing bank והכסף שם שייך לאנדי בדרמן116.
הרצל חגי העיד שהנאשם אמר לו שחברת hts שייכת לבן דוד שלו, אשר התרשם מהנאשמת ופתח לה חשבון בלוקסמבורג, לצורך ניהול תיקי השקעות. הרצל לא ידע שיש חשבון נאמנות על שם הנאשמת בלוקסמבורג117. הרצל גם לא ידע שיש חשבון על שם הנאשמת בארץ. בשלב מסוים בשנת 2002 החליט הרצל לבדוק מה קרה בחשבון הנאמנות בתקופה שבין 1.1.02 ועד 11.3.02, וגילה שצ'קים מסוימים, כ-10 - 12 במספר, שיצאו מחשבון הקיבוץ והופיעו בחו"ז חברים כאילו הופקדו בחשבון הנאמנות (בהתאם לצורת הרישום המיוחדת, אליה אתייחס בהרחבה בפרק הרישומים הכוזבים), לא הופקדו בחשבון הנאמנות118. הוא התקשר נסער לנאשם אשר "הרגיע" אותו, אמר לו שאין פה שום סיפור והוא מבקש לחשוף בפני
ו חשבון נוסף, "נאמנות במט"ח". עוד אמר הנאשם להרצל שאם חשבון הנאמנות הוא סודי, אז זה - סודי ביותר. הרצל שאל את הנאשם מי יודע על החשבון הנוסף, הנאשם השיב ש"מי שצריך לדעת". הרצל שאל אם המבקר יודע עליו והנאשם השיב שהמבקר לא צריך לדעת119. בהמשך לכך הגיע הנאשם להרצל עם דפי אקסל שהכין, האחד (ת/154) מפרט לדבריו את ההפקדות שבוצעו בתקופת הבדיקה של הרצל בחשבון הנאמנות והשני (ת/155) נשא כותרת "הפקדות מט"ח חשבון נאמנות חו"ז חברים 2002". לא למותר לציין שהנאשם לא אמר להרצל שמדובר בחשבון על שם הנאשמת, ולא מסר לו את מספר החשבון120. למעשה, ת/155, למרות כותרתו, מפרט הפקדות מסוימות לחשבון קטרינה, ואין לו כל קשר למט"ח. גם הנאשם הודה בכך בעדותו121. למרבה הצער, המצגים שעשה הנאשם להרצל הניחו את דעתו של הרצל, למרות שלא באמת הסבירו דבר, והרצל לא המשיך לבדוק את הנושא. לענין דבריו של הרצל שהנאשם אמר לו שהמבקר לא צריך לדעת על החשבון, הנאשם בעדותו אמר שאינו יכול לומר בודאות אם הרצל העיד אמת. מכל מקום הרצל לא נחקר על כך בחקירה נגדית.

118. ראיה נוספת לכך שחשבון קטרינה לא היה חשבון נאמנות נמצאת בכך שגם לקראת סוף הדרך, כאשר התחלפה המזכירות והמזכירות החדשה נכנסה לתפקיד, הנאשם הביא לידיעתה (והעביר לטיפולה) רק את חשבון הנאמנות. חשבון קטרינה לא בא זכרו בשעת העברת התפקידים וחברי המזכירות החדשה (אשי שליין122, יובל שגיא123 וכרמל ארז124) העידו שידעו רק על חשבון נאמנות אחד, למרות ששאלו את הנאשם במפורש אם יש עוד דברים שהם צריכים לדעת עליהם. איש מהם לא נחקר בנושא זה בחקירה נגדית. בגרסאות אחדות שנמסרו (בכתב ההגנה במשפט האזרחי, בתלונה שהגיש במשטרה) טען הנאשם שמי מחברי המזכירות החדשה ידע על חשבון קטרינה או על חשבון בלוקסמבורג. באחרות ציין שלא (בחקירה במשטרה, בבית המשפט). בחקירתו הנגדית, כנשאל במפורש האם סיפר ליובל שגיא, המזכיר, על כל החשבונות והנכסים שהוא טוען כיום שהיו חלק מהנאמנות, השיב הנאשם שלא דיברו על חשבון כזה או אחר, הוא (הנאשם) התכוון לכל הנכסים כשדיבר על הנאמנות, אך אינו יודע אם שגיא ידע זאת. הוא עצמו לא פירט באזניו את הנכסים והחשבונות125. בהמשך העלה את הגרסה המופרכת שנדונה כבר לעיל, בדבר כוונתו לספר לחברי המזכירות החדשה על כלל החשבונות, כשבידיו כל המסמכים וכל היתרות, ולשם כך קבע עימם פגישה ליום 12.5.03, אלא שפגישה זו לא התקיימה בשל פיצוץ הפרשה ביום 10.5.03.

119. המאשימה הקדישה פרק בסיכומיה לפעולות שעשה הנאשם, כדי להסתיר את קיומו של חשבון קטרינה מעיני אנשי הקיבוץ גם בצורה פוזיטיבית126. כך, למשל, שינה את דרך הוצאת הכספים מהקיבוץ בסמוך לפני הבקורת שערך נאור ליואי בחשבון הנאמנות. עד אותו שלב הוציא הנאשם כספים מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה, כפי שיובהר בהמשך. החל מהשלב בו התברר שתערך בקורת על חשבון הנאמנות, החל הנאשם להוציא כספים לחשבון קטרינה ישירות מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ, תוך "דילוג" על חשבון הנאמנות. כאשר נשאל על כך השיב מספר תשובות: שהרצל הציע לו לעשות כן (אך הרצל לא נשאל על כך בבית המשפט); שהוא לא מבין מה הבעיה; שהמטרה היתה לאפשר בקרה אמינה יותר, ועוד שלל תשובות, שאין בהן כל הגיון נוכח הראיות האחרות127. כשלב נוסף בדרך ההסתרה גם לא נמסרו למבקר דפי הבנק של חשבון הנאמנות לשנים שקדמו ל-2001. אילו הומצאו הדפים הללו, היה המבקר רואה שם העברות לחשבון קטרינה. נאמר למבקר (כך העיד ליואי), שאין דפי בנק לחשבון הנאמנות עד שנת 2000, שכן אלה הושמדו ואי אפשר לקבלם מהבנק. המבקר שמע על כך מהרצל128 וגם מהנאשם129, ואף כלל את הדברים בדוח הבקורת (ת/170, עמוד 4 במרכז העמוד) אותו אישר הנאשם כנכון על כל עובדותיו, במסמך שהגיש למבקר ב-10.5.02 (ת/173). כך העיד המבקר שהנאשם אמר לו, במענה לשאלה מפורשת, שמלבד חשבון הנאמנות, אין חשבונות נאמנות נוספים130. ליואי לא עומת בחקירתו הנגדית עם דבריו אלה ולא נשאל על כך דבר. בחקירתו הנגדית של הנאשם אמר שמדובר ב"פקשוש" של ההגנה. הוא נשאל מדוע לא העביר למבקר את כל החומר של חשבון קטרינה, אשר - לטענתו - היה חשבון נאמנות אף הוא. הנאשם נתן שלל תשובות, שגם כאן - סותרות את הראיות האחרות וגם גרסאות קודמות שלו עצמו131.

120. לא נותר מקום לספק שהנאשם הסתיר את דבר קיומו של חשבון קטרינה מעיני חברי הקיבוץ הרלוונטיים, הן בדרך של המנעות מלספר על קיומו והן בדרכים אקטיביות של הסתרה ומסירת מידע מטעה.

סתירות בגרסאות הנאשם בדבר פתיחת חשבונות בחו"ל ומטרתם
121. כפי שציינתי, נושא פתיחת החשבונות בחו"ל אינו משמעותי כשלעצמו, והעברת כספים לחשבונות בחו"ל היא רק אחד מהשימושים שנעשו בחשבון קטרינה, המהווה ראיה לטיבו של חשבון קטרינה. עם זאת, שקרי הנאשם בענין זה, והעדר גרסה אחת קוהרנטית, שמתיישבת עם הראיות, מלמדים (ביחד עם הראיות הנוספות) על כך שמדובר בפעילות שאסור היה לנאשם לבצעה בכספי הקיבוץ ועל שִמוש פרטי בכספים. כבר עתה חשוב לציין, כי רק בחקירתו הנגדית של הנאשם בבית המשפט נחשפה למעשה העובדה שלנאשמים היו שני חשבונות בלוקסמבורג על שם הנאשמת, ושני חשבונות בפינלנד (האחד על שם הנאשמת לבדה, והאחר על שמה, ביחד עם אחותה). אפילו בשלב המשפט גילה הנאשם מיזמתו רק את דבר קיומו של חשבון אחד בלוקסמבורג ואחד בפינלנד. מהחשבונות הללו נרכש בית קיץ פרטי עבור הנאשמים בפינלנד, הועברו כספים לאחותה של הנאשמת והועברו כספים לאנשים ובתי עסק שונים, כפי שאפרט מיד.

122. בחקירתו במשטרה132 טען הנאשם כי פתח את חשבון קטרינה בישראל משום שבשנת 1999 רצה לבצע השקעות בחו"ל ולא ניתן היה לבצע השקעות כאלה ישירות מחשבון על שמו בישראל, אלא היה צריך לפתוח חשבון מתאים בחו"ל. לדבריו, לא ניתן היה לפתוח חשבון על שמו בחו"ל, אך הנאשמת, שהינה אזרחית פינית, יכלה לפתוח חשבון על שמה בחו"ל. על פי המלצה שקיבל, הכי נוח היה לפתוח חשבון על שם הנאשמת בארץ, משם להעביר כספים לפינלנד (לשם כך נפתח חשבון על שמה גם שם) ומשם - ללוקסמבורג, לחשבון נוסף שנפתח על שמה.

123. בחקירתו הראשית133 סיפר הנאשםשהרעיון להשקיע בחו"ל נולד במוחו עקב פגישה בארץ עם מכר של הנאשמת, שהיה בנקאי פיני. זה סיפר לו על kaupthing bank, בנק בלוקסמבורג, בבעלות איסלנדית, שמתמחה בהשקעות, בעיקר במטבעות. המכר אמר שלפי הערכותיו, ברגע המעבר ליורו בשנת 2000 הדולר יהיה חזק מהיורו ויש בכך הזדמנות השקעה מצוינת. הנאשם השתכנע והחל להתכתב עם מישהו (מדברי הנאשם לא ברור אם ההתכתבות היא עם המכר או עם בנק בלוקסמבורג), אלא שזה אמר בשלב מסוים שאינו מוכן לקבל העברת כסף מישראל באופן ישיר, גם לא של אזרח חוץ. אז ביקר הנאשם יחד עם הנאשמת בלוקסמבורג ב-1998 או 1999, אצל מנהל הבנק ומנהלי שיווק. כספים הועברו לחשבון בלוקסמבורג ב-1999 אך החשבון נפתח כבר באוקטובר 1998. הבנק בלוקסמבורג הציע שהנאשם יפתח חשבון מעבר בפינלנד מפני שהנאשמת אזרחית פינית. חשבון המעבר בפינלנד נפתח בהתכתבות בדואר. הנאשם טען שהתכוון לרכוש יורו בחשבון בלוקסמבורג ולמכור אותם תמורת דולרים.

124. יצוין כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו בתשובה לכתב האישום, שם ציין כי הרעיון להשקיע כספים ב-kaupthing bank בלוקסמבורג נולד במסגרת פגישה שקיים הנאשם עם נציגת הבנק מלוקסמבורג, לה סיפר כי הוא מחזיק על שמו חשבון נאמנות בעבור הקיבוץ והיא הציעה לו להשקיע חלק מהכספים בבנק134. נציגת הבנק היא שהציעה לנאשם את הקונסטרוקציה של העברת כספים מחשבון על שם הנאשמת בישראל לבנק בפינלנד ומשם לבנק בלוקסמבורג.

125. כאשר נתבקש הנאשם בחקירתו הנגדית ליישב את הסתירות, אמר שהמכר של הנאשמת יצר לו קשר עם נציגת הבנק, וכדרכו - סיים בהתרסה כלפי התובע: "אתה לוקח פה מילה מפה ומשם ומחבר". המהות, לדבריו, היא אותה מהות. הסיבה שאינו יכול להיות סיסטמטי היא משום שכדבריו, אף אחד לא יכול להיות קוהרנטי כשחוקרים אותו 7,000 פעם135.

126. אלא שהסבר זה סותר דברים שאמר הנאשם בתלונה שהגיש במשטרה (נ/78) שם ציין "בפגישה אקראית עם מנהלת השיווק בבנק קאופטינג בלוקסמבורג, שוכנעתי שבחו"ל התשואות גבוהות יחסית לסיכון, ולכן במהלך 99 פתחתי שלושה חשבונות על שם אשתי קטרינה דורון
..."136. כשנתבקש ליישב סתירה נוספת זו הודיע לתובע שמדובר בשאלה קנטרנית וחסרת חשיבות, שהוא בכלל לא רוצה להתייחס אליה, שיתכן וטעה ושהוא התכוון שלא הכיר את הנציגה קודם ולכן קרא לפגישה "אקראית"137. בסיכומי ההגנה נעשה נסיון ליישב את הסתירה באמירה שבמענה לכתב האישום התמקד הנאשם בנושאים העיקריים מבלי לרדת לפרטים, בעוד שבמסגרת החקירה הראשית ירד הנאשם לפרטים. הסבר זה יכול, כמובן, לחול על מצב שבו הנאשם מוסר בעדותו פרטים שלא מסר בתשובה לכתב האישום, אך אינו מסביר מדוע פרטים שנמסרו פוזיטיבית שונים בין הגרסאות.

127. בהמשך החקירה הנגדית נשאל לגבי הלוגיקה של ההשקעה, אשר לדבריו כללה קניית דולרים, העברתם לחו"ל וקניית יורו בגלל יחס ההמרה. התובע שאל מדוע הנאשם לא יכול היה לקנות דולרים בארץ ואז להמירם בחו"ל. הנאשם הסביר שהיה ענין של פערי עמלות138. כשהתובע הקשה מדוע קניית דולרים בארץ, העברתם לפינלנד ואחר כך העברתם ללוקסמבורג והמרתם ליורו חוסכת עמלות, השיב לו הנאשם שהוא מדבר מחוסר ידיעה, ושהוא לא מבין את התזה המרכזית, ושהמטרה היתה פיזור, פיזור ושוב פיזור. אחר כך ציין שבהחלט היה פער בעמלות ובסוף הטיח בתובע, שלא הרפה: "מכניסים אותי עכשיו לסיפור העמלות, שזה...". כשבית המשפט הזכיר לנאשם כי הוא זה שהעלה את ענין העמלות ולא התובע, השיב שזה לא היה ההסבר העיקרי. לאחר מכן חזר שוב לנימוק ה"פיזור" וכאשר התובע ביקש להבין מדוע לא ניתן היה לפזר את ההשקעות בארץ, נתן הנאשם מספר תשובות לא ברורות ולבסוף סיכם: "אין לי תשובה מסודרת, מדויקת, בדיעבד, מה היו השיקולים דאז. באמת"139.

128. בהמשך ניסה התובע לרדת לסוף דעתו של הנאשם בנוגע לעצם ההשקעה שביקש לבצע. הנאשם הסביר שהצפי היה שהיורו יתחזק אל מול הדולר באותה תקופה. אז הציג התובע לנאשם את הנתונים הפיננסיים אותם הוציא מאתר הבנק האירופי המרכזי (ecb)140, שלימדו שבניגוד לצפי עליו דיבר הנאשם, היורו דווקא נחלש אל מול הדולר מסוף 1998 עד 2002. אם בדצמבר 1998 ניתן היה לקבל 0.85 יורו לכל דולר, הרי שבמרס 2002 ניתן היה לקבל 1.14 יורו עבור כל דולר. במילים אחרות - תמורת יורו אחד ניתן היה לקנות 1.17 דולר בדצמבר 1998, אך רק 0.88 דולר במרס 2002. ברור, אם כן, שהיורו נחלש מול הדולר. למרות הצגת הנתונים הללו בפני
הנאשם, התעקש הנאשם פעם אחר פעם שהתובע קורא את הנתונים "הפוך במאה שמונים מעלות", "היורו לא מתרסק", "היה הפוך, בדיוק הפוך", "אז כבודה לא יושבת מול מערכת בנק ישראל או כל דבר אחר, ואני אוכיח לכם שחור על גבי לבן ... שמה שאמר פה אלעד זה מאה שמונים מעלות הפוך" ולבסוף: "אתה פשוט, הואיל והטעית את בית המשפט במובן הזה שהדולר, כשהיורו כביכול נחלש מול הדולר, היורו התחזק מול הדולר. נקודה"141. מובן, כי אין כל חשיבות לשאלה אם הנאשם עשה השקעה טובה או גרועה, האם צדק בתחזיות אם לאו. הוא אינו עומד לדין בגין ביצוע השקעות גרועות או הפעלת שיקול דעת מוטעה. חילופי הדברים הללו הובאו כדי להמחיש את העובדה שהנאשם, גם מול נתונים אובייקטיביים, שמקורם בגורם נייטרלי חיצוני, שהוצגו לו שחור על גבי לבן, המשיך להתעקש על העובדות ההפוכות, בהתרסה ובנחישות, ממש בבחינת "אל תבלבלו אותי עם העובדות".

129. בחקירתו הנגדית המשיך הנאשם והסתבך בגרסאות סותרות בנקודות נוספות שקשורות להשקעה בחו"ל, למשל בשאלה מדוע הועברו הכספים לחשבון קטרינה במועד שהועברו, ובשאלה כיצד הצליח, בניגוד לטענתו שלא ניתן היה להעביר כספים ישירות מחשבון בישראל לחשבון בלוקסמבורג, להעביר 100,000$ מחשבון קטרינה לחשבון נוסף שנפתח על שמה בבנק bg. אין טעם להכנס לכל אלה142.

130. מופלאות במיוחד התפניות בגרסאות הנאשם כשהציגו לו לפתע התובעים את העובדה שבניגוד לגרסתו, לפיה היה רק חשבון אחד על שם קטרינה בלוקסמבורג, וזאת ב-kaupthing bank, התברר שהיה לה גם חשבון ב-bg bank בלוקסמבורג. על כך השיב מיד: "מכיוון זה, למיטב ידיעתי, אני לא נגעתי בזה בי. ג'י בנק זה קאופטינג, מהשם, מהבעלויות". אחר כך טען ש- bg bankנקנה על ידי kaupthing bank (עובדה שאינה נכונה, כפי שהראתה התביעה בהמשך) ובעצם כל ההתנהלות שלו היתה תמיד מול bg. כאשר נשאל כיצד מתיישב כל הסיפור החדש הזה עם מה שסיפר על הביקור בלוקסמבורג ב- kaupthing bank והפגישות שם, היתה לו תשובה מקורית נוספת:
"ש: אתה נפגשת עם נציגת השיווק של בנק קאופטינג, נכון?
ת: כן, שעבדה נדמה לי בבי. ג'י. בנק."

כמובן שגרסה חדשה זו, לפיה הנאשם התנהל מתחילת הדרך וכל הזמן מול bg bank, סותרת את הסיפור המפורט שסיפר הנאשם בחקירתו הראשית על השלב שבו החליט להשקיע בחו"ל, שם לא בא זכרו של bg bank ורק kaupthing bank הוזכר לאורך כל הגרסה. היא סותרת גם את גרסתו במשטרה, שגם שם הוזכר רק kaupthing bank ואף את האמור בתלונה שהגיש למשטרה נגד הקיבוץ (נ/78) שגם בו מוזכר רק חשבון אחד בלוקסמבורג, והוא ב-kaupthing bank. החזרה בסיכומים על הסברו של הנאשם כי לא חשב באותה נקודת זמן שיש הבדל בין שני הבנקים אינה מתיישבת, כמובן, עם העובדה ש"אותה נקודת זמן" היתה נקודה מאד לא נקודתית, שכן היא חלה בכל המועדים שבהם מסר גרסאות. טענה זו גם לא מתיישבת עם ההתרשמות הכללית ממיומנותו הפיננסית של הנאשם, לא עם יתר עם הראיות ובפרט לא עם הבקיאות שהפגין הנאשם בתאוריו בעדותו הראשית על kaupthing bank האיסלנדי, בו גם ביקר, לטענתו, עם הנאשמת בלוקסמבורג. יותר מכך: החזרה בסיכומים לטענה שהחשבון הראשון שנפתח היה דווקא החשבון ב-bg bank מוזרה משהו, נוכח ההסבר המפורט שמסר הנאשם בדבר פתיחת החשבון בחו"ל עקב המלצות המכר של הנאשמת על kaupthing bank ונוכח אותו סיפור דלעיל על הסיור הראשוני ב-kaupthing bank. יצוין כי בדיון שאל התובע את הנאשם פעם אחר פעם שאלות שנועדו להבהיר את התמונה, והנאשם נתן בכל פעם תשובה שונה. בשלב כלשהו התערב הסנגור, ביקש מבית המשפט להורות לתובע לעבור הלאה והעיר ש"מזה רבע שעה יש חזרה על אותן שאלות". על כך העיר בית המשפט: "אבל לא על התשובות. אם תהיה תשובה אחת אז אפשר יהיה לעבור הלאה"143. חרף כל ההזדמנויות שניתנו לנאשם, הוא לא נתן, ולו גרסה עקבית אחת.

131. מהראיות עולה אפוא בבירור, כפי שציינתי בפתח פרק זה, כי בניגוד לגרסאותיו של הנאשם על חשבון אחד על שם הנאשמת בלוקסמבורג וחשבון אחד על שמה בפינלנד, היו - לפחות בתקופות מסוימות - שני חשבונות על שם הנאשמת בלוקסמבורג (אחד ב- kaupthing bankואחד ב-bg bank) ושניים על שמה בפינלנד (אחד - חשבון דולרים על שם הנאשמת, שמספרו 115441-326 ואחד חשבון של מארקים פיניים, שמספרו 115435-13590, והוא על שם הנאשמת ביחד עם אחותה)144. מהראיות עלה בבירור כי שני החשבונות בלוקסמבורג התקיימו במקביל ובו זמנית, וזאת לא - כטענת הנאשם - לתקופה קצרה של לא יותר משנה, אלא לפחות במהלך כשנתיים. בשלב מסוים, אחרי שהנאשם נשאל שאלות רבות בנושא זה ולאחר שהסתבך בשלל סתירות ותשובות לא הגיוניות, שאינן מתיישבות עם הראיות, פנה התובע לנאשם כך:
"ש: שוב אני מציע לך בשביל לגמור את הסאגה, תגיד שהיו שני חשבונות, אחד בקאופטינג ואחד בבי. ג'י. בנק, ושהחשבון בפינלנד לא היה קשור לנושא של העברת..."

ועל כך השיב הנאשם את התשובה המקורית הבאה:
"ת: אני, אני למיטב זכרוני, אני ראיתי מול העיניים חשבון אחד שהוא על שם קטרינה, נמצא בחו"ל למטרות שדיברתי עליהן. זה הכול"145

כדרכו, בחר הנאשם ליישב את שלל העובדות הסותרות בדרכו האופיינית: לא חשוב כמה חשבונות היו ואיפה. הוא ראה מול העיניים חשבון אחד. זה הכל.

132. אם לא די בכל אלה, הרי שאיזכור החשבון המשותף של הנאשמת ואחותה (חשבון המארקים הפיניים) בנשימה אחת עם יתר החשבונות, כחשבון שהיה חלק מהנאמנות, מלמד עד כמה מופרכת הטענה שכל החשבונות הללו היו חלק מהנאמנות. הרי לא יעלה על הדעת (אם כי לגבי נאשם זה נדמה כי בדיעבד, הכל עולה על הדעת) להחזיק כספים בנאמנות עבור הקיבוץ בחשבון שבו אזרחית זרה, שאין לה כל קשר לקיבוץ, היא בעלים משותף. לגבי ענין זה טען הנאשם בסיכומיו שהחשבון הפך משותף עם האחות של הנאשמת רק מאוחר יותר, ומרגע שהפך כזה, כבר לא הועברו אליו כספי קיבוץ... חוץ ממספר העברות מאוחרות יותר, שהובאו לתשומת לבו על ידי התביעה, שהועברו לשם בטעות. אמנם בסיכומים הפנה הנאשם לתשובתו כי מדובר בטעות, אך בחקירה הנגדית הציע הנאשם מספר גרסאות אחרות לפני שטען לטעות: תחילה הכחיש את הנטען ואמר שהכספים עברו לחשבון על שם הנאשמת בלבד146; לאחר מכן אמר שהכספים עברו מהחשבון על שם הנאשמת ואחותה לחשבון אחר, על שם הנאשמת בלבד147. רק בסוף הגיעה התשובה שכנראה מדובר בטעות.

133. דומה כי אין כלל צורך לציין, שמעצם העובדה שקיומו של החשבון הנוסף בלוקסמבורג, זה שהיה ב-bg bank (שמספרו 521757), לא הוזכר בשום שלב מיזמת הנאשם, הרי שלגביו לא עלתה טענה שהוא חלק מהנאמנות. מכאן, שאין מחלוקת שסכומים שיצאו אליו מחשבון קטרינה לא היוו חלק מהנאמנות, גם לגרסת הנאשם. הנאשם לא הציג את דפי החשבון ב-bg bank, כך שלגביו אין תמונה מלאה. עם זאת, מתברר שסכום של חצי מליון דולר שהועבר מפינלנד ללוקסמבורג ביום 28.1.00 הועבר לחשבון זה; כך גם סכומים של 100,000$ ו-50,000$ שהועברו באוגוסט וספטמבר 2000 (ת/196 ו-ת/197).

שימושים שנעשו בכספים שהועברו מחשבון קטרינה לחו"ל
134. למרות טענת הנאשם שהחשבון בפינלנד שפתח על שם הנאשמת נועד להיות חשבון מעבר, התברר, כאמור, שנפתחו שני חשבונות על שמה. למרות הטענה שהמטרה היתה לקנות דולרים ולהעבירם ללוקסמבורג, נפתח - בצד חשבון הדולרים - גם חשבון למארקים פיניים. למרות הטענה שהנאשם הורה לבנק בפינלנד להעביר את הכספים ללוקסמבורג ביום הגעתם לפינלנד, מסמכי הבנק מלמדים שלא תמיד הועברו כספים באותו יום148. התברר גם שבניגוד לטענת הנאשם שלא ניתן היה להעביר כספים ישירות מחשבון על שם אזרח ישראלי בישראל לפינלנד, ניתן היה - גם באותן שנים - לעשות כן149 (הנאשם טען שזה נכון רק לגבי "סכומים קטנטנים", אך ניתן לראות גם העברות של כ-13,000 ₪ כל אחת).

135. עוד התברר, כפי שציינתי בפתח הדיון וההכרעה, בפרק "מבוא שהוא גם מעט מהסיכום", כי מאחד משני החשבונות בפינלנד נרכש בית קיץ פרטי של הנאשמים בפינלנד, תמורת כ-200,000$, ביום 6.6.00. לטענת הנאשם הדבר נעשה מחשבון המארקים הפיניים, שלא היה קשור לנאמנות ולכן אינו קשור למשפט. הטענה שחשבון המארקים הפיניים אינו קשור לנאמנות הנטענת, ולכן לא קשור למשפט, כמובן אינה מתיישבת עם מה שהתברר לעיל לגבי העובדה שגם לאחר צירוף אחותה של הנאשמת כבעלים לחשבון, בוצעו העברות מחשבון קטרינה לאותו חשבון. הדבר גם אינו מתיישב עם דברי הנאשם כי החשבון הזה נפתח בגלל אותו בית בפינלנד, לצורך תחזוקה שלו ולצורך קבלת דמי שכירות במידה ויהיו150, שכן במקום אחר טוען הנאשם שבתחילה נפתח החשבון רק על שם הנאשמת ולכן בתחילה גם הועברו אליו כספים מחשבון קטרינה151. הטענה גם אינה מתיישבת עם טענת הנאשם כי לא היה כל חשש שאחותה של הנאשמת תיגע בכספי הקיבוץ, שכן היה לו סיכום ברור איתה, שאסור לה לפעול בחשבון זה אלא באישורו של הנאשם152. לשם מה נדרש סיכום כזה אם, בשלב שבו צורפה כבעלים לחשבון, כבר לא התכוון הנאשם להעביר אליו כספים של הקיבוץ? לנאשם לא היתה תשובה קוהרנטית. אין טעם לצטט את רצף התשובות הלא קשורות שנתן, אך ניתן להתרשם גם כאן מהאופן שבו בחר הנאשם להשיב (או ליתר דיוק - שלא להשיב) על השאלה153.

136. יותר מכל אלה: למרות טענת הנאשם שרכישת בית הקיץ הפרטי בפינלנד היא מחשבון ש"אינו קשור למשפט", מתברר שכנגד הוצאת הסכום שבו נקנה הבית, הועבר כסף מחשבון על שם קטרינה בלוקסמבורג, אשר לגביו טען הנאשם שהוא כן קשור לנאמנות. כאשר נשאל על ידי התובע האם הבית הפרטי נקנה מכספי הנאמנות השיב הנאשם בשלילה. כשנשאל כיצד מתיישבת הטענה שזה לא שולם מכספי הנאמנות עם העובדה שהוא שילם מכספים שיצאו מחשבון בלוקסמבורג, שנטען שהוא שייך לנאמנות, השיב: "זה כספים שהועברו וסומנו ונצבעו, ונצבעו, עם עדויות, עם הסכמים, עם ההוכחות"154. כאשר נתבקש להביא את הניירת הקשורה לחשבון זה, כדי לתמוך בטענת ההגנה שלו, טען תחילה שיש לו את דפי הבנק, לאחר מכן טען שאין לו אותם, בהמשך טען שהם לא קשורים למשפט ובהמשך חזר חליפות על כל התשובות הללו155. הוא ציין שהמקור לכספים בהם שולם הבית הם רוני והנרי שבת, שהפקידו במזומן 120,000$ בחשבון156. רוני שבת לא הוזמן להעיד. הנרי שבת העיד אמנם במשפט, אך בענין זה לא סייע לנאשם. הוא אמנם העיד שהיה סכום כסף של כ-20,000$, שהנאשם קיבל בהלוואה מבחור יווני בשם פנוס פונטלן לשם רכישת דירה בפינלנד157, כעולה ממסמך שהגיש הנאשם וסומן נ/89. עם זאת אמר שהנאשם קיבל את הכסף ביד, באמצעות "בנקים פרטיים בבני ברק", ושבת לא ידע לאן הופקד. גרסאות אלה מעוררות מספר קשיים: ראשית, במקום אחר בעדותו בבית המשפט אמר הנאשם שהסך של 120,000$ במזומן שהפקיד הנרי שבת בלוקסמבורג נועד בין היתר לכסות הוצאות שהוציא הנאשם בכרטיס אשראי158, ובמקום שלישי נטען שסכום זה שימש גם להחזרת הוצאות שביצע בהעברות בנקאיות מחשבון קטרינה159. שנית, לפי דברי שבת ולפי המסמך נ/89, מי שנתן כספים בגין רכישת נכס פרטי בפינלנד הוא אותו יווני, ולא שבת עצמו, כפי שטען הנאשם. שלישית, מדובר על 20,000$ בלבד ולא על 120,000$ כפי שטען הנאשם. גם הסכום של 120,000$ לא כיסה את מלוא העלות של הבית, מקל וחומר ששישית מסכום זה לא כיסה את עלותו, כך שבכל מקרה יש סכומי כסף בלתי מוסברים נוספים. רביעית, שבת התייחס לאותו מזומן ככסף שנועד לחברת hts, עבור הזמנות פרחים160.

137. לגבי בית הקיץ בפינלנד אוסיף כי עם פיצוץ הפרשה עשו הנאשמים נסיון להעביר אותו כמתנה לאחותה של הנאשמת באמצעות מסמך ת/185, שהתאריך שנרשם עליו (6.5.03 - טרם פיצוץ הפרשה) אינו תאריך חתימתו האמיתי (בין 10.5.03 ל-14.5.03 - אחרי פיצוץ הפרשה). מלבד עצם נסיון ההברחה, אני מפנה גם לשקרי הנאשמים בענין זה, מול גרסתו של פולצ'ק161.

138. הוגשה אסופת מסמכים (ת/200) המתייחסת לחשבון המארקים הפיניים (חשבון מספר 115435-13590). מהדפים עולה שבוצעו פעולות רבות של הכנסת כספים והוצאתם מהחשבון לגורמים שונים. הנאשם נשאל על התנועות הללו ממושכות בחקירתו הנגדית. הוא אישר כי ניתן לראות ביום 6.6.2000 את העברת הכסף מחשבון קטרינה בלוקסמבורג לחשבון זה, אחריו את הוצאת הכסף לשם רכישת הבית בפינלנד. ביום 9.6.2000 יש העברה של 10,000$ לגביהם כתב הנאשם בכתב ידו "מישראל (פרטי)". ביום 12.6.2000 בוצעו העברות בנקאיות מחשבון זה לחשבון או חשבונות על שם הנאשמת, שטרם הופיעו בראיות (חשבונות שמספריהם 115424-29441 ו-115424-29443), והנאשם כתב לידם בכתב יד "חסכון קצר". בעדותו אמר שאינו מכיר חשבון כזה ואולי מדובר בתכניות חסכון ש"ישבו מתחת לחשבון הזה". בהמשך אמר הנאשם כי אינו יכול להשיב לתובע לאן הלכו הוצאות נוספות מהחשבון, כי הדפים הם בפינית והוא אינו קורא פינית (טענה שסותרת את דבריו בחקירה הראשית, לפיהם למד קצת פינית ולכן ידע לקרוא מסמכי בנק בסיסיים, וכמובן שאת המספרים הבין162) וכי אינו יכול לזכור כל תנועה שנים אחורנית163. יצוין, כי המונחים הבנקאיים אמנם מופיעים בפינית, אך את השמות יכול גם מי שלא יודע פינית לקרוא. כך, גם בלי לדעת פינית, ניתן לראות שהועברו סכומים לאחותה של הנאשמת לקראת סוף יולי 2000 וניתן לראות שמות נוספים של בתי עסק או בני אדם. התובע שאל את הנאשם מפורשות מדוע מתוך חשבון, שמועברים אליו כספים השייכים לקיבוץ, יוצאים כספים לכל מיני גורמים שהנאשם לא מוכן לפרט מי הם. על כך השיב הנאשם שלחשבון הזה הוא העביר גם כספים פרטיים שלו, והלוואות שקיבל, וכרגע אינו יודע להשיב למי הועברו הכספים מהחשבון, אך הוא יכין רשימה מסודרת ויתן לתביעה. עוד הוסיף: "האמת היא שנכנסו כספים גם מקיבוץ שפיים, גם באופן פרטי. נמשכו כספים לכל מיני דברים קטנים. תבין, כשתחלק כל סכום כזה בשש או בשבע, שתבין את הסדרי גודל גם. אנחנו מדברים פה על מיליונים, אני מואשם על 16 מיליון שקל גניבה, ואתה מדבר איתי על 200 שקל"164. מעבר לאי הבהירות בתשובה עצמה (ממנה עולה הודיה שאכן הועברו כספי קיבוץ לחשבון המארקים הפיניים), ולעובדה שגם לפי החשבון של הנאשם, הסכום שבו מדובר היה 200,000 ₪, ולא 200 ₪, אציין כי בחילופי הדברים שבאו מיד לאחר מכן הוברר שגם אמירת הנאשם בדבר הצורך "לחלק כל סכום בשש או שבע" רחוקה מהמציאות. זאת משום שביוני 2000 מארק פיני אחד היה שווה פחות משקל אחד. כאשר עומת הנאשם על ידי התובע עם נתון זה, התפתח דין ודברים דומה לזה שהתפתח בענין היחס בין היורו לדולר, שהובא לעיל, כשבמהלכו הנאשם הסביר לתובעים (בהתרסה, כדרכו), שהם קוראים את הנתונים הפוך165.

הוצאות מחשבון קטרינה באשראי, העברות ל-hts ועוד שימושים פרטיים
שִמוש בכרטיסי אשראי
139. המאשימה סיכמה את המשיכות שבוצעו מחשבון קטרינה בכרטיסי אשראי על שמה של הנאשמת, לתקופה שבין ינואר 2000 ועד מאי 2003, ב-ת/205 (סך של 586,196 ₪). הדברים מתבססים על מסמכים מתוך ת/30 (דפי תנועה של כרטיסי האשראי על שם הנאשמת שהונפקו לחשבון קטרינה, הנמצאים בין נספחי הודעתה במס הכנסה). המשיכות שבוצעו מחשבון קטרינה בכרטיסי אשראי על שמו של הנאשם, לתקופה שבין נובמבר 2000 עד יוני 2003 סוכמו ב-ת/206 (סך של 663,262 ₪). הדברים מתבססים על ת/10 (דפי תנועה של כרטיסי האשראי על שם הנאשם שהונפקו לחשבון קטרינה).

140. הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע, אם חשבון קטרינה היה, כטענתו, חשבון שנועד לבצע השקעות בחו"ל, הוציאה הנאשמת מתוכו מאות אלפי שקלים בכרטיסי אשראי. על כך השיב הנאשם כי הכניס לשם כספים פרטיים ואישר לנאשמת למשוך מדי חודש לצרכים שלה עוד 6,000 - 7,000 ₪166. התובע עימת אותו עם העובדה שאפילו לפי מסמך שהוא (הנאשם) הכין, המפרט כביכול הפקדות פרטיות שביצע לחשבון קטרינה (נ/76)167, לא הופקדו שום כספים פרטיים בחשבון קטרינה עד 13.9.00. חרף עובדה זו, עד אותו מועד ביצעה הנאשמת משיכות שהסתכמו בכ-100,000 ₪. על כך השיב הנאשם: "אין לי תשובה למה זה בדיוק יצא מפה. אני נתתי לה כרטיס ונתתי לה להשתמש, זה מה היה"168. די להעיף מבט קצר על רשימת ההוצאות שבוצעו בכרטיסי האשראי מתוך חשבון קטרינה כדי להבין עד כמה מופרכת הטענה כי אין מדובר בחשבון פרטי, אלא בהוצאות "לטובת הקיבוץ": לאורך חודש ספטמבר 1999 הוצאו אלפי שקלים בכרטיס אשראי של הנאשמת על רכישות בחנויות, שקשה לראות (וגם לא הוסבר) אילו רכישות לטובת כלל הקיבוץ ניתן היה לרכוש בהן, כגון: macy's, abercrombie, payless shoe, jc penney, the sports zone, gap, footlocker ועוד169. בחודש נובמבר באותה שנה הוצאו אלפי שקלים מהחשבון באמצעות כרטיס האשראי של הנאשמת ב-galeries lafayette, chaussures andres ועוד170. כאשר נשאל על כך הנאשם השיב: "אתם נוהגים בחוסר הגינות כלפי אישה ואני חושב שזה נעשה לה עוול, ככה, סתם" וכאשר התובע הבהיר שאינו עושה לה עוול, אלא שואל את הנאשם, השיב הנאשם: "תשאל אותה"171. בהמשך השיב הנאשם כי עליו לבדוק, שהתובע מערבב בין שקלים ופרנקים ועוד תשובות, שלא הועילו במאום לתמיכה בטענות ההגנה שלו. לבסוף אמר: "יתכן והיו חריגות, ואם היו, אז זה לא היה בסדר"172. בהמשך נשאל מדוע נדרש כל הסיבוב הזה, של הכנסת כסף פרטי לחשבון קטרינה (שנועד, לגרסתו, להשקעות בחו"ל), והוצאתו משם בכרטיס אשראי מיוחד, במקום להכניס את הכסף לחשבון הנאשמים בקיבוץ (התקציב האישי) והוצאתו בדרך הרגילה. על כך השיב הנאשם שבדיעבד צודק התובע, אך הנאשם רצה להקל על הנאשמת "ולא להתחיל לגלגל אותה הלוך וחזור"173.

141. בהמשך טען הנאשם שחלק מהמשיכות שביצע בכרטיס האשראי על שמו מחשבון קטרינה נעשו לטובת הבית בקיסריה174. מאחר שהוכח שהבית בקיסריה היה רכושו הפרטי של הנאשם, אין בטענה זו (אפילו הוכחה) כדי להועיל לו.

142. המאשימה המשיכה והציגה בסיכומיה כיצד נסתרות כל הטענות שמעלה הנאשם בסוגיה זו, בין בגרסאות אחרות של הנאשם, בין בראיות אחרות. כפי שציינתי מוקדם יותר, החלטתי שלא לפרט כל ראיה וראיה בתיק, שכן גם כך יש די ראיות והותר לצורך הרשעה מעל לספק סביר. לכן בנקודה זו אסתפק בהפניה לסיכומי התביעה175.

העברות ל-hts
143. טענותיו של הנאשם שכל הסכומים שלקח לשימושים פרטיים מהחשבונות - הוחזרו, נשמעו לאורך כל הדרך. כך נשאל הנאשם על הוצאות בסכום של יותר מ-660,000 ₪, שהוציא בכרטיס האשראי על שמו, מחשבון קטרינה, לטובת hts, שהיא חברה בבעלותו (עם קרול וברום), כעולה למשל מ-ת/209 - ת/211. הוא לא הצליח להוכיח את טענתו לפיה סכומים אלה הוחזרו לחשבונות הקיבוץ176.

144. כך למשל טען הנאשם ש"הלוואה", שניתנה ביום 1.10.01 ל-hts מתוך חשבון הנאמנות ומתוך חשבון קטרינה, בסך 750,000 ₪ (נ/63), הוחזרה לשפיים. לאחר שבדיון ביום 3.5.11, בחקירתו הראשית, הציג הנאשם מעין מאזן שהכין בענין ההתחשבנות בין הקיבוץ ומו"פ לבין hts, והתביעה הראתה תוך כדי הדיון (באמצעות ת/124 - כרטסת הנהלת החשבונות של הקיבוץ, הכרטיס המתייחסת ל-hts), שהמאזן שהוכן (ולפיו מו"פ חייבת כספים ל-hts) אינו נכון (ו-hts היא שחייבת כספים לקיבוץ), ביקש הנאשם בדיון העוקב להבהיר עצמו177. בדיון ביום 17.5.11 הגיש הנאשם את נ/66, טבלה שהכין ואותה הכתיר "כרטיס קשר שפיים, מו"פ - hts". ואולם, גם לגבי נ/66 הוכיחה התביעה כי הסכומים אותם רשם הנאשם כהחזרי ההלוואה שלקחה hts מהקיבוץ, הוחזרו למעשה כל אחד מסיבות שונות, ולא בגין החזר ההלוואה. למשל, הנאשם כלל ב-נ/66 כהחזר ההלוואה צ'ק על סך 143,200 ₪178. המאשימה הראתה כי הסכום הזה הוחזר לקיבוץ דווקא בגין רכישת רכב פאסאט, שנרכש עבור הנאשם באמצעות שפיים, כדי לזכות בהנחת התק"מ, ובהמשך הוחזר (ת/175)179. עוד נכלל ב-נ/66 כחלק מהחזר אותה הלוואה סך של 90,000 ₪, "החזר רכב - בורה", אלא שהתברר שהסכום הועבר לשפיים בגין אותו רכב במסגרת הליך משפטי, שנוהל אחרי פיצוץ הפרשה. גם בהקשר זה הצליח הנאשם לסתור עצמו במרחק של שני משפטים, ולומר דבר והיפוכו, אך מה שחשוב הוא שכל ההסבר שלו התברר כלא רלוונטי, לענין סיווג הסכום הזה כ"החזר ההלוואה"180.

145. הנאשם המשיך והסתבך גם עם הסברים נוספים לגבי סכומים שלטענתו הוחזרו ב-2003, כאשר על פי נ/63 כל הסכום צריך היה לחזור ב-2002. בתשובה לשאלת התובע בענין זה אמר: "אתה רוצה תשחק עם הזמנים איך שאתה רוצה. הכסף אבל הוחזר, מה הסיפור כאן?"181. הדברים מובאים, כמובן, לא כדי להראות אי עמידה של הנאשם במועדים, אלא משום שהסתירות הללו מלמדות שהסכומים שלטענתו מהווים "החזרים", כלל לא היו כאלה. בהמשך התברר שגם "החזר" של 72,000 ₪ שהנאשם רשם ב-נ/66 כאילו הוחזר לקיבוץ שפיים ומו"פ הוא פרי פרשנות של הנאשם להסכם (ת/134), פרשנות שהיתה במחלוקת מול הקיבוץ ולמעשה לא הועבר סכום שכזה182.

העברות בנקאיות לשימושים פרטיים
146. התביעה הראתה שהנאשם העביר כספים מחשבון קטרינה לצרכים פרטיים של הנאשם (ו-hts) גם בדרך של העברות בנקאיות. כך למשל שולם סכום של 45,000 ₪ לעו"ד שטיינמץ ממשרד חיים סאמט (ת/207, שהוצא מתוך ת/2). כאשר נשאל על כך הנאשם השיב: "לצורך עבודה משותפת שחיים עשה עבור מו"פ ועבור קיבוץ שפיים. הרצל זה הייתה הנחיה של יזהר, קיבלתי את ההנחיה שלו"183. עם הסבר זה יש מספר קשיים: יזהר ברום העיד שהנאשם לא מימן הוצאות עבור מו"פ184 ולא נחקר על כך בחקירה נגדית, והחשבונית בגין הוצאה זו נרשמה על ידי משרד סמט185 לטובת hts (ת/208). כשנשאל הנאשם כיצד הוחזר הסכום לקיבוץ נקב שוב בסכום של 120,000$ שניתן על ידי הנרי שבת, ולקושי שמתעורר כתוצאה מהנקיבה החוזרת של הנאשם בסכום זה ככתובת לשלל החזרים, התייחסתי כבר לעיל בסעיף 136 (בענין הבית בפינלנד).

147. המאשימה התייחסה בסיכומיה186 גם לכך שההוצאות הללו לא הופיעו במסמך נ/66 שהכין הנאשם, לכך שהנאשם טען שמלבד ההלוואה על סך 750,000 ₪ לא היה קשר כספי נוסף בין חשבון קטרינה ל-hts, ועוד. גם כאן, נוכח ריבוי הראיות בהן דנתי ואדון בהמשך, איני מוצאת צורך לפרט את הדברים.

החזרת כספים מחשבון קטרינה לחשבון הנאמנות
148. הנאשם הצביע על כך שלא רק הוצאו כספים מחשבון הנאמנות לחשבון קטרינה, אלא היו גם תנועות בכיוון ההפוך, בין היתר במטרה להוכיח שגם חשבון קטרינה היה חשבון נאמנות187. המאשימה סיכמה העברות אלה במסמך ת/224 וחילקה את כל ההעברות למספר קבוצות:
א. ביום 24.9.00 העביר הנאשם סכום של 200,000 ₪ מחשבון קטרינה לחשבון הנאמנות, וכעבור שבוע, ביום 2.10.00 הוחזר הסכום לחשבון קטרינה. הנאשם אמר שאינו זוכר מדוע זה נעשה. "אלה היו הצרכים הבנקאיים באותה נקודת זמן... אני כל הזמן הזרמתי בין החשבונות, שלא נכנס לחריגה בחשבון אחד, שלא נכנס לעודפים בחשבון אחר"188. ברור כי לכך לא ניתן לקרוא "החזרה מחשבון קטרינה לנאמנות" וגם לא ניתן ללמוד מכך שחשבון קטרינה היה חשבון נאמנות.
ב. העברות של אלפי ₪ בשנת 2001: הנאשם לא נתן הסבר ברור להעברות הללו, אף שנשאל. התביעה נתנה הסבר הגיוני, שמתיישב עם הראיות הנוספות, להעברות הללו: לאחר שהחלה הבקורת של נאור ליואי על חשבון הנאמנות, חשש הנאשם שהוצאות שהוציא מחשבון הנאמנות בכרטיסי אשראי והוצאות שהוציא ממנו בקשר לוילה (שאיש לא ידע, כזכור, שהיא שייכת לנאשם) לטובת "אמניר קיסריה", כעולה מדפי הבנק שהמציא הנאשם לנאור (ת/162 ו-ת/169), יעוררו סימני שאלה. על הדפים הללו רשם הנאשם עבור נאור מקרא בכתב ידו והכוכבית המתייחסת להעברות אלה מלמדת שהן (לדברי הנאשם) "פעולות מקוזזות". ה"קיזוז" בוצע בדיוק מֻחלט על ידי אותן העברות בלתי מוסברות של אלפי ₪, כפי שקיבצה המאשימה והראתה במסמך שהכינה וסומן ת/225. על התזה של המאשימה הגיב הנאשם שהוא בשוק מהשאלה שהתביעה מעלה, אחר כך שאל מי אמר שאלה הסכומים שקוזזו, ולבסוף (אחרי שהתביעה הראתה לו התאמה עד רמת האגורה): "אז יכול להיות שאני במקרה זה דייקתי"189. יצוין, כי דבר זה מראה בעליל, פעם נוספת, שאיש לא ידע על חשבון קטרינה ושהוא בודאי לא היה בנאמנות, שהרי אילו היה אף הוא בנאמנות, לא היה צריך להעביר ממנו כספים כדי לקזז הוצאות בחשבון הנאמנות ודי היה להפנות אליו ולתמונה הכוללת. עוד מוכיח הדבר שאותן הוצאות מחשבון הנאמנות לא היו לטובת הקיבוץ ושהוילה לא היתה של הקיבוץ, אחרת לא היה הנאשם צריך להראות לנאור שהן "קוזזו". די היה במתן הסבר שהם הוצאו לטובת הקיבוץ.
ג. העברות שבוצעו במשך יומיים בסוף אפריל 2002: מדובר בכספים שלגביהם טען הנאשם באזני נאור ליואי שהם חויבו בטעות על ידי הבנק והוחזרו190. מתברר שהם לא חויבו בטעות, אלא היו הוצאות פרטיות של הנאשם, ולכן מיהר הנאשם לכסותם באמצעות העברה מחשבון קטרינה. ראו פירוט בענין זה בסיכומי התביעה191.

149. הנאשם מצידו הציג את נ/74 בהתייחס להעברות מחשבון קטרינה לחשבון הנאמנות וציין כי עוד לפני פיצוץ הפרשה החזיר לחשבון הנאמנות סך של 2,224,041 ₪, דבר המלמד שבעת הוצאת הסכום לא היתה לו כוונה לשלילת קבע של הכספים192. מרבית ההעברות הנטענות לובנו בסעיף הקודם והוכח שאין מדובר בהחזרות תמימות, אלא בנסיונות לכסות הוצאות פרטיות שיצאו מחשבון הנאמנות, לבל יגלה אותן נאור. שלוש העברות נוספות לא הגיעו כלל מחשבון קטרינה, והכללתן במסמך הינה נסיון בוטה נוסף לייצר מסמך שאינו משקף את המציאות: אחת (העברה מספר 2) הגיעה מחשבון 58320 ששייך לשפיים (ת/235), אחת (העברה מספר 8) מחשבון בלוקסמבורג, במטרה להסוות מעיני נאור משיכות במט"ח מזומן מחשבון הנאמנות (ראו פירוט בסעיף 174 להלן) ואחת (העברה מספר 10) הגיעה מחשבון 14227/76, על שם תמר דורון (בתם של הנאשמים), והוחזרה לחשבונה מיד לאחר מכן193. סכום אחד של 50,000$ הוא מחשבון המט"ח של חשבון הנאמנות, אך הנאשם לא הראה בשום צורה שהסכום הגיע מחשבון קטרינה194. סיכומו של ענין - נ/74 לא מלמד על החזרות לחשבון הנאמנות שיכולות ללמד שהנאשם לא התכוון לשלול את הכספים שלילת קבע ויצירתו על ידי הנאשם, כאמור לעיל, תוך נסיון ליצור מצגי שווא תוך כדי המשפט, רק מלמד על התנהלותו של הנאשם, שלא בחל בשום אמצעי כדי לנסות ולחלץ עצמו מלתת את הדין על מעשיו.

סיכום לענין חשבון קטרינה
150. ניתן להמשיך ולפרט את מסכת ההסתבכויות של הנאשם והסתירות בגרסאותיו, סביב השימושים הפרטיים שנעשו בכספי חשבון קטרינה באופן ישיר, סביב מהות החשבונות בחו"ל אליהם הועברו כספים, סביב השימושים הפרטיים שנעשו בכספים לאחר שהועברו מחשבון קטרינה לחשבונות בחו"ל, סביב ביצוע העברות כספים מ-kaupthing bank ל-hts, ועוד195, אך נראה לי שאין בכך צורך. גם ללא כל אלה הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמים השתמשו בחשבון קטרינה כחשבון פרטי. הנאשם עשה בו ככל העולה על רוחו, ללא אישור של איש, השתמש בכספים שבו באמצעות כרטיסי אשראי לצרכים פרטיים והעביר מתוכו מליוני שקלים לחשבונות בחו"ל, שגם הם היו כמובן חשבונות פרטיים השייכים לנאשמים, והנאשמים השתמשו בהם, בהתאם. כשהתובעים שאלו את הנאשם מדוע היה זקוק בכלל לחשבון נאמנות נוסף (כטענתו) ומדוע ביצע בחשבון, שלטענתו נועד רק לשם ביצוע השקעות בחו"ל, הוצאות מסוגים רבים נוספים. תשובתו היתה: "ככה. משום שככה... אני זה שהגברתי את כל הרזולוציות במערכת המידע בשפיים. אבל במקרה הזה אני לא נהגתי בדיוק לפי מה שאפילו חשבתי"196. תשובה זו ממחישה היטב כי הנאשם, חרף היותו נאמן על כספי ציבור, סבר כי אינו חייב לנהוג בנאמנות ואף אינו חייב דין וחשבון לאיש. הוא עשה את שעשה מאחר שיכול היה, ולמעז לשאול מדוע, התשובה היא "ככה. משום שככה".

לפיכך אני קובעת שהנאשם גנב מקיבוץ שפיים, בדרך של הוצאת כספים מחשבון הנאמנות והעברתם לחשבון קטרינה, סך של 5,520,767 ₪.

הוצאת כספים מחשבון הנאמנות לגורמים שונים (זולת חשבון קטרינה) - נספח ב2 לכתב האישום
151. בנספח ב2 לכתב האישום מפורטות 20 הוצאות של כספים מחשבון הנאמנות, המסתכמות לסך של 382,509 ₪ (כערכם ביום הוצאתם), שבוצעו על ידי הנאשם בין 4.3.98 ועד 18.9.02 (לאחר שהנאשם חדל להיות נאמן). לא מצאתי התייחסות של הנאשם לפעילות זו בסיכומים. הנאשם נשאל על ההוצאות הללו בחקירתו הנגדית. לגבי חלק מההוצאות הוא נתן הסברים, שאינם מתיישבים עם ראיות אחרות. למשל - על הוצאה מיום 24.2.02 על סך 22,119 ₪ ל"סיגנל טורס" (ת/236) אמר הנאשם197 שלמרות שהחשבונית היא של hts (שהיא כזכור חברה פרטית, השייכת לנאשם ולאנשים נוספים, אך לא לקיבוץ), מדובר בתשלום בגין נסיעה שקשורה לחברת מו"פ (שהיא חברה של הקיבוץ). כאשר נשאל מדוע, אם כן, זה נמצא בתוך החומר של hts הוא השיב שזה היה חלק מהתחשבנות, שיזהר (ברום) ביקש ממנו שיסייע לו עם הנסיעות של מו"פ, היות שזה היה קשור. הדברים נאמרו בעלמא וה"הסבר" אינו נהיר, אך מעבר לכך, הדברים גם נסתרו חד משמעית על ידי יזהר ברום198. בנוגע להוצאות אחרות, לגביהן הודה הנאשם שמדובר בהוצאה פרטית שלו, אמר: "אני חושב שזו היתה שגיאה", אם כי הוא מיד הוסיף שהכניס כנגד הוצאה זו כספים אחרים, כך שהוא רואה את הסכום כמקוזז199.

152. בנספח יש הוצאות לחברות נסיעה שונות, שהוצאו בסמוך לנסיעה פרטית של הנאשמים לאיטליה, למשל. הנאשם לא ידע לומר אם זו נסיעה פרטית200. עוד ניתן לראות שהנאשם הוציא כספים לחשבון פרטי שלו (חשבון מספר 182869), לחשבון הוילה ול-hts. אלה בודאי הוצאות פרטיות (מאחר ששללתי את הטענה שחשבון הוילה היה חשבון נאמנות). הנאשם לא נתן הסבר לגביהן. יש שלוש הוצאות שהלכו ל-tapani oksanen, בסך מצטבר של כ-20,000 ₪. הנאשם אמר כי מדובר בסוכן נסיעות ואלה הוצאות פרטיות שלו201. במאמר מוסגר אציין, שעצם ביצוע העברות אלה, מחשבון הנאמנות, שהוא חשבון על שם אזרח ישראלי בישראל, ישירות לחשבון בחו"ל, סותר את טענת הנאשם שכל ה"קונסטרוקציה" שבנה סביב חשבונות על שם קטרינה בארץ ובחו"ל, היא תוצר של חוסר האפשרות לבצע העברות ישירות מחשבון של אזרח ישראלי בישראל לחשבון של אזרח זר בחו"ל. קיימת הוצאה של 10,000 ₪ ל-cabin pool, לגביה הסביר הנאשם שהיא קשורה לבריכה בוילה בקיסריה. משנדחתה הטענה שהוילה היתה של הקיבוץ, וקבעתי שהיא של הנאשם, גם זו הוצאה פרטית.

153. לא אתייחס לכל הוצאה והוצאה בנספח ב2 לכתב האישום. אלה נותחו בסיכומי התביעה. אציין כי בהעדר מחלוקת על כך שהנאשם ביצע את ההעברות הללו מחשבון הנאמנות, וכאשר הנאשם לא נתן הסבר אמין או קוהרנטי, או כזה שמתיישב עם הראיות, לגבי אף אחת מההוצאות, שלגביהן אמר שאינן הוצאות פרטיות202, אני קובעת שהוכח במידה הנדרשת שההעברות שביצע הנאשם מחשבון הנאמנות, בסך 382,509 ₪, בשנים 1998 - 2002, כמפורט בנספח ב2 לכתב האישום, הוצאו לטובתו הפרטית של הנאשם ומשפחתו, ללא רשות, והן מהוות גניבה מהקיבוץ.

העברת מט"ח לחו"ל מחשבון הנאמנות - נספח ד לכתב האישום
154. לפי נספח ד לכתב האישום והנספחים עליהם התבסס (שרובם, מלבד הדולרים, כלולים ב-ת/195), הנאשם העביר בשנים 1998 - 2000 ₪ סך של 100,784 ₪ מחשבון הנאמנות לחו"ל, במט"ח. הסכום בשקלים מורכב מהסכומים הבאים במט"ח:
5,000$ (דולר אמריקאי)
14,296€ (יורו)
30,000 מארק פיני (המטבע הפיני לפני המעבר ליורו).

כל הכסף, מלבד 5,000$, הועבר ל-pirkko lius, גיסתם של הנאשמים (אשת אחיה של הנאשמת). ה-5,000$ הועברו לחבר קיבוץ בשם עופר נבו, אשר שהה בארה"ב באותה עת.

155. בהתייחס לכספים ששולמו ל-pirkko lius: לדברי הנאשם, הנאשמים החליטו לסייע לגיסתם באופן פרטי, בשל מחלת הסרטן בה לקתה ולכן העבירו לה מעת לעת סכומי כסף. לטענתו, הוא הפקיד כנגד הוצאות אלה סכומים בחשבון הנאמנות, בחשבון קטרינה ובחשבון הוילה, כפי שפירט במסמך נ/76 שערך. הוא החזיר סך של 329,088 ₪, כך שמדובר בסכום העולה על הסכום שהוצא. הפקדת הכספים על ידי הנאשם בחזרה בשלושת החשבונות הללו מלמדת, לטענתו, שלא היתה לו כל כוונה לשלול אותם שלילת קבע. המקור לכספים שהוחזרו היה בעיקר כסף שקיבל מאמו, חברת הקיבוץ (בין 300 ל-400 אלף ₪), וחלק נבע מכספים שהנאשמת השתכרה כשעבדה בשגרירות הבריטית203.

156. בהתייחס לכספים שהועברו לעופר נבו טוען הנאשם, כי הסכם הנאמנות הסמיכו לבצע את ההעברה בהתאם לאמור בסעיף ג: "משיכות מהחשבון (צ'קים, העברות, מט"ח, מזומן, כ. אשראי, העברות לחו"ל וכו') יועברו לחברים עפ"י הנוהל שנקבע, וזאת באמצעותך". מאחר שמחשבון הנאמנות יצאו כספים במזומן גם עבור לימודים, ניתוחים בחו"ל וכו', הרי שהעברה זו בוצעה כדין ובהתאם להבנת הנאשם את הסכם הנאמנות204.

157. אין לקבל טענות אלה. ראשית, חברי הקיבוץ שהיו בסוד הסכם הנאמנות הבהירו שאין לפרש את סעיף ג כמתיר לנאשם להוציא כספים מחשבון הנאמנות לכל מטרה שהיא, זולת העברה לחברים. עופר נבו כבר לא היה בקיבוץ כשהועבר לו הסכום. ספק אם היה "חבר". לטענת הנאשם קיבל אישור להעברה מנתן טל205 , אלא שנתן טל באותו מועד לא היה בשום תפקיד שבמסגרתו רשאי היה להסמיך את הנאשם לבצע את ההעברה, והוא גם לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית. הנאשם לא הוכיח, אפוא, כי קיבל אישור להעברה מאיש.

שנית, ההוצאות ל- pirkko liusודאי לא היו בהתאם להסכם הנאמנות והנאשם לא החזיר כספים לחשבון הנאמנות. לנושא ההחזרות (כביכול) לחשבון הנאמנות אתייחס מיד, אך אומר כבר עתה - טענת ה"החזרות" נשללת.

הפקדות פרטיות, כביכול, של הנאשם לחשבון הנאמנות
158. הנאשם הגיש, כאמור, את נ/76, המלמד לדבריו על כך שהחזיר סך של 329,088 ₪ ל"חשבונות הנאמנות" ממקורות פרטיים. הפקדת הכספים על ידי הנאשם בחזרה בשלושת החשבונות הללו מלמדת, לטענתו, שלא היתה לו כל כוונה לשלול אותם שלילת קבע. הנאשם כולל במסמך נ/76 גם החזרות לחשבון הוילה ולחשבון קטרינה. מאחר שמסקנתי בסופו של יום הינה שהנאשם לא החזיר, כטענתו, את הסך האמור, לא אכנס בכלל לשאלה מנין לחבר קיבוץ היו אמורים להיות סכומי הכסף הנטענים "ממקורות פרטיים".

159. חשבונות קטרינה וחשבון הוילה היו חשבונות פרטיים של הנאשמים, ולכן "החזרות" לחשבונות אלה (252,116 ₪ מתוך ה-329,088 ₪) לא היו החזרות לקיבוץ או לחשבון נאמנות. לפיכך אתייחס רק לסעיפים 4 - 14 למסמך, המתייחסים ל"החזרות" לחשבון הנאמנות, ואבחן מספר דוגמאות מתוכם, למרות שהמאשימה בסיכומיה התייחסה לכל ההפקדות והראתה לגבי רובן המכריע שגם ההפקדות הנטענות לחשבונות קטרינה והוילה לא היו "הפקדות פרטיות" והחזרות, כנטען206.

- הפקדה מספר 4 מיום 25.3.98 על סך 2,790 ₪ (ולא כפי שכתב הנאשם בטעות) היא של צ'ק שיצא מהקיבוץ והעתקו נמצא באסופה ת/121, נומרטור 409 מיום 4.12.08. הנאשם אף הגדיל לעשות וגם כאן, בדומה לעשרות מקרים אליהם אתייחס בפרק הרישומים הכוזבים, רשם פרטים כוזבים בהעתק הצ'ק שנשאר בקיבוץ, כאילו הכסף שולם "ע"ח בניה 6 יח'". ב-נ/76 רשם הנאשם שמדובר בהפקדה של צ'ק פרטי.
- הפקדה מספר 5 מיום 16.4.98, על סך 12,780 ₪ הינה גם כן של צ'ק שיצא מהקיבוץ והעתקו נמצא באסופה ת/121, נומרטור 396 מיום 4.12.08. גם כאן נרשם רישום כוזב בהעתק הצ'ק ("עמלת הלוואות") ואפילו צורף מסמך מזויף, כביכול של בנק לאומי (ראו הערה בענין זה ובנוגע לחותמת המופיעה על חלק מהמסמכים, להלן בסעיף 200), כאילו הצ'ק הופקד לחשבון 100080/51.
- הפקדה מספר 6 מיום 26.4.98 על סך 8,270 ₪ הינה גם כן של צ'ק שיצא מהקיבוץ והעתקו נמצא באסופה ת/121, נומרטור 391 מיום 4.12.08. גם כאן נרשם רישום כוזב בהעתק הצ'ק ("תשתית דירות שוטף").
- הפקדה מספר 7 מיום 3.11.98 על סך 8,100 ₪ - עיון בדפי החשבון מלמד שלא היתה כל הפקדה כזו. באותו יום הופקד צ'ק של דב קפלן על סך 5,100 ₪, בגין שכר דירה על הוילה בקיסריה.
- הפקדה מספר 8 מיום 13.1.99 על סך 5,370 ₪ אף היא של צ'ק שיצא מהקיבוץ והעתקו נמצא באסופה ת/121, נומרטור 237 מיום 4.12.08. גם כאן נרשם רישום כוזב בהעתק הצ'ק ("צ'ק בלהה סימון").
- הפקדה מספר 10, מיום 11.8.99 על סך 4,900 ₪, הופקדה בחשבון הנאמנות על ידי דב קפלן (ת/220), ומדובר בהפקדה חוזרת של צ'ק שהופקד מספר ימים קודם וחזר. לגביו אמר הנאשם שיכול להיות שטעה207.

160. סיכומה של טענת ה"החזרות": כפי שקבעתי לעיל, בהתייחס להחזרות נטענות מחשבון קטרינה לחשבון הנאמנות ובהתייחס ל-נ/76 ו-ת/224, גם נ/74 אינו מלמד על החזרות ממקורות פרטיים של הנאשם לחשבון הנאמנות, בודאי לא בסכום שנטען וגם לא קרוב אליו. חלק מהמסמך הוא נסיון בוטה של הנאשם להטעות את בית המשפט, אגב העלאת טענות שהן בניגוד ברור ומפורש למסמכים שהם חלק מהראיות.

לפיכך, אני קובעת שהוכח כנדרש שהנאשם הוציא סך של 100,784 ₪ מחשבון הנאמנות והעבירו לחו"ל, במט"ח, בלא כוונה להחזיר את הסכום ומשכך גנב סכום זה מהקיבוץ.

שימושים פרטיים בכרטיס אשראי שעשה הנאשם מחשבון הנאמנות - נספח ה לכתב האישום
161. נספח ה לכתב האישום מבוסס על ת/222208, פירוט ההוצאות לכרטיס האשראי של חשבון הנאמנות לחודשים שבין יולי 1999 ועד יוני 2000. על פי נספח זה, הוציא הנאשם לצרכים פרטיים סך של 119,228 ₪ בכרטיס אשראי, מתוך חשבון הנאמנות.

162. הנאשם מודה בכך שמשך כ-200,000 ₪ מחשבון הנאמנות באמצעות כרטיס אשראי, לצרכים פרטיים209, אלא שלטענתו החזיר כספים אלה, כעולה מהמסמך שערך (נ/76). גם כאן טען הנאשם כי ההחזרה מלמדת על העדר כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע, כנדרש בגניבה, וגם כי לא נגרם לקיבוץ חסרון כיס.

163. לטענה בדבר החזרת הכספים, כמפורט ב-נ/76 התייחסתי לעיל והדברים נכונים גם כאן. אין צורך לחזור, והטענה נדחית. לפיכך נותרנו עם ההודאה בלקיחת הסכום שננקב בנספח ה ועוד כ-80,000 ₪, הכל בדרך של משיכה בכרטיסי אשראי מחשבון הנאמנות.

164. המאשימה טענה בכתב האישום כי הסכום שננקב כסכום הגניבה בדרך של הוצאות באמצעות כרטיסי אשראי מחשבון הנאמנות הוא סכום מינימלי, שכן המאשימה נקבה בסכום רק לגבי התקופה שבה היה בידיה פירוט של כרטיסי האשראי. לגבי תקופות נוספות אין פירוט, אך חרף זאת מבקשת המאשימה לקבוע שכל ההוצאות שביצע הנאשם בכרטיסי אשראי בחשבון הנאמנות היו הוצאות פרטיות. היא הבהירה מדוע זו המסקנה הסבירה היחידה שניתן להסיק מהראיות. היא הזכירה בראש וראשונה שהנאשם לא טען שעשה שִמוש כלשהו בכרטיסי האשראי הללו לטובת הקיבוץ, זולת רכישת מכשיר פקס, וגם טענה זו לא הוכחה. לא היה כל הגיון לבצע הוצאות מחשבון הנאמנות לטובת הקיבוץ מאחר ששִמוש בדרך זו היה מונע הכרה בהוצאות הללו לצרכי מס. היה אדם אחר בקיבוץ שתפקידו היה לבצע קניות עבור הקיבוץ (רכז הקניות). ההוצאות הללו נפסקו כמעט כליל מרגע שהמבקר, נאור ליואי, החל לבקר את החשבון בשנת 2001. נוסף על כל אלה, מציינת המאשימה, כאשר הנאשם הגיש להרצל חגי את דפי החשבון לשנת 2000, ראה לנכון להסביר לו את המשיכות באשראי וכתב "הוגש טופס החזר", ובחקירתו הנגדית210 אמר כי זכור לו שחברת האשראי זיכתה אותו בהמשך על פעולה שעשה, בעקבות מכתב ששלח לה. בסיכומי ההגנה211 נאמר שהמילה החזר מתייחסת לסכום של 6,058 ₪ (חיוב מיום 2.4.00). ואולם עיון בתדפיסי האשראי לחודש הרלוונטי מלמד שאין שם הוצאה שמצדיקה החזר, אך אפילו היתה כזו - בודאי לא הוחזר כל סכום המשיכות החודשי, כעולה ממה שנכתב להרצל וממה שנטען בסיכומים. המאשימה מבקשת ללמוד מההסבר הזה, שברור כי אינו אמיתי, נסיון לחפות על ההוצאות הפרטיות.

הנאשם כמובן התנגד לבקשת המאשימה. מדובר, לדבריו, בטענה בעלמא, שאין עליה ראיות ואין הנאשם יכול או צריך להתמודד עימה. לכן אל לבית המשפט להתייחס אליה.

165. אציין כי עמדת המאשימה בענין זה היא אכן המסקנה היחידה האפשרית נוכח כלל הראיות על התנהלות הנאשם, נוכח העובדה שלא ציין כל הוצאה שאיננה פרטית שהוצאה באשראי מחשבון הנאמנות, מלבד אותה רכישה של פקס (שלא הוכחה), ולאור יתר הראיות הנסיבתיות שהזכירה המאשימה. עם זאת, מאחר שמדובר בטענה כללית, שלא כומתה, ולאור טענות הנאשם בסיכומיו בענין זה, אני קובעת כי הוכח שהנאשם השתמש בכרטיס האשראי של חשבון הנאמנות לשימושים פרטיים רק בגובה הסכום בו הודה212 (שהוא כמעט כפול מהסכום הנקוב בנספח ה לכתב האישום): 200,000 ₪, כערכם באותם ימים.

משיכות מחשבון הנאמנות במט"ח במזומן - נספח ו לכתב האישום
166. לפי נספח ו לכתב האישום, הנאשם משך מחשבון הנאמנות סך של 2,622,066 ₪ במזומן במט"ח בין השנים 1999 ל-2002. למען הבהירות אציין שהוצאות המזומן במט"ח הופיעו בדפי הבנק תחת השם "בנקנוט מט"ח" (אין על כך מחלוקת). יש לזכור כי בשל קושי להבחין בין כספים ששולמו במזומן ב-₪ לצורך מטרות שהיו על דעת הקיבוץ, לבין הוצאות אחרות במט"ח מחשבון הנאמנות, החליטה המאשימה שלא להאשים את הנאשם כלל לגבי הוצאת כסף מזומן ב-₪.

167. חבר הקיבוץ חזי מאור, שמילא את תפקיד מרכז המשק ממרס 2001 עד 2006, העיד כי הדרך לקבלת מזומן במט"ח על ידי חברי שפיים שנזקקו לכך, למשל לצרכי נסיעה, היתה באמצעות קופת הפנים, תוך חיוב תקציבם האישי213. הנאשם הסכים אף הוא214, כי "בגדול", הכתובת להוצאות כאלה היתה אמורה להיות קופת הפנים, אלא שלדבריו, קופת הפנים היתה נחוצה לעיתים קרובות לצרכים שחייבו דיסקרטיות, בעוד חברת הקיבוץ שניהלה את הקופה באותה עת היתה חברה שלא נחשבה לדיסקרטית. לכן חברים העדיפו לא לפנות אליה ותחת זאת פנו לנאשם, וכך התפתחה הפרקטיקה הנטענת של הוצאת מזומן במט"ח לצרכים מיוחדים מחשבון הנאמנות. יש לציין שהסבר זה לא נתמך על ידי אף עדות אחרת (למרות שהנאשם טען: "תשאלי עשרות חברי קיבוץ הם יגידו לך את אותה התשובה שאני אמרתי"). כל העדים שהעידו בנושא קבלת מט"ח במזומן לצרכים כאלה ואחרים אמרו שלא ידעו מאין הוצא המט"ח. עוד אציין, כי הקשיתי על הנאשם בענין זה בעת מסירת עדותו: תהיתי לגבי ההסבר לפיו התפתחה שיטה "עקומה" להוצאת כספים לצרכים דיסקרטיים מחשבון הנאמנות, וזאת רק כדי לא לעבור דרך אותה חברה לא דיסקרטית, מצד אחד, ועל מנת שלא להחליף אותה בתפקידה, מצד שני. עוד שאלתי מדוע לא השתמשו בפתרונות אפשריים אחרים למצב, כאלה שלא הצריכו הליכה בדרכים עקלקלות. הנאשם ציין ש"עוד יגיע לזה", אך הדבר לא קרה. הסבר הנאשם, שלא נתמך בשום עדות נוספת, נמצא מופרך.

168. הנאשם טען בסיכומים כי אין מקום להבחנה שעשתה המאשימה בין הוצאות במזומן מחשבון הנאמנות במט"ח, לבין הוצאות כאלה ב-₪. לטענתו, ההוצאות במזומן כולן - הן במט"ח והן בכסף ישראלי - נעשו לטובת הקיבוץ. כך, טוען הנאשם, שילם לחברים מט"ח לצורך לימודים בחו"ל ולצורך ניתוחים בחו"ל. חשוב לציין, כי במסמך שהכין ומסר למשטרה ביום 2.12.03 כימת הנאשם את סכומי מט"ח במזומן שנמסרו לחברים במסגרת הנאמנות בסך של 70,000$215. אין מדובר בפער זניח או בסטיה קלה בהערכה, יחסית לטענתו הנוכחית. סכום זה הוא כ-10% בלבד מהסכום המופיע בנספח ו.

הנאשם הזכיר תשלום במהלך 1998 ליאיר שגיא (אחיו של העד יובל שגיא ובנו של העד יוסף (יוסיטו) שגיא), בסך 16,000$ עבור לימודים בסין; תשלום של כמה אלפי דולרים לחבר קיבוץ בשם יובל פלג שסבל מאלצהיימר ועבר ניתוח להשתלת אלקטרודות בניו יורק ב-1996 או 1998, באישור בלהה סימון, רכזת הבריאות, ונתן טל; תשלום לניתוח עבור הבת של סמדר עדות שסבלה מסרטן בגזע המוח ונותחה בניו יורק במועד שאינו זכור לנאשם. הוא ציין שבאו אליו נתן טל ובלהה סימון וביקשו את המזומנים. כאשר נשאל באיזה תפקיד החזיק נתן טל באותה עת, שמתוקפו פנה אליו, אמר שיתכן וזה היה בתקופה שנתן היה מזכיר, ואם לא - אז מתוקף מעמדו בקיבוץ216. הוצאה נוספת במט"ח שהוזכרה היא תשלום לעובדי פוליכד שנסעו לחו"ל במסגרת עבודתם ונזקקו לכסף מזומן במט"ח, כפי שהעיד אחי שילה. עוד טען הנאשם כי חשף הן בפני
המבקר, נאור ליואי, והן בפני
הרצל חגי את קיומו של חשבון מט"ח ולא ניסה להסתיר אפיק השקעה זה.

169. במהלך החקירות הנגדיות של עדי התביעה ציין הסנגור שמות של אנשים שונים, שלטענת הנאשם קיבלו מזומן במט"ח. למשל: חיה אקסלרוד, סמדר עדות, עזרא כהן217, אורי גולדברג, יאיר שגיא ונסיה זליקובסקי ז"ל 218. הוא ציין שכל אלה יוזמנו לעדות ויעידו על המט"ח שקיבלו. חלקם אכן הוזמנו, אך מסיבה שלא הובררה - ויתר הנאשם על עדותם ברגע האחרון (עזרא כהן ואורי גולדברג). חלק מהאנשים הללו כלל לא הוזמנו (יאיר שגיא). אביו של יאיר שגיא, יוסיטו שגיא, הוזמן לעדות, אך לא נשאל בחקירה הראשית כל שאלה אודות סכום המט"ח שקיבל במזומן עבור לימודי בנו, כנטען. התביעה בחקירה נגדית שאלה את יוסיטו בנושא וזה העיד כי מעולם לא קיבל מזומן עבור לימודי בנו יאיר וההתחשבנות כולה היתה ישירה, בין שפיים למוסד בו למד הבן. הוא הוסיף כי יאיר (שלמד, אגב, בארה"ב ולא בסין, לדברי יוסיטו), שלח מדי פעם חשבוניות אותן שילם הקיבוץ, והוא מעולם לא קיבל כסף מהנאשם בשביל להעביר לארה"ב219. כך או אחרת, ממילא אין מדובר בשנים הרלוונטיות לאישום בענין זה. למעשה - לא נשמעה ולו עדות אחת שתמכה בטענות הנאשם, חרף איזכור שמות כה רבים שעל פי דברי הנאשם, יבואו, יעידו ויתמכו בדבריו.

170. העדויות אליהן הפנה הנאשם בסיכומים אינן רלוונטיות לאישום דנן, שכן נספח ו מתחיל מיולי 1999 והעדויות אליהן מפנה הנאשם מתייחסות לשנים מוקדמות יותר. הנאשם עצמו העיד כי התשלום בגין לימודיו של שגיא היה בסביבות 1997 - 1998220 והתשלום בגין הניתוח של יובל פלג היה ב-1996 או 1998221. נסיה זליקובסקי נפטרה כבר ב-1995. קשה להניח שהנאשם העביר לה מט"ח ב-1999 (או יותר מאוחר). נתן טל העיד כי ניתנו כספים לחברים בגין ניתוחים בחו"ל ולצורך לימודים בחו"ל, הכל - באישור ועדת ההשכלה (כשעסקינן בלימודים) ומזכירות הקיבוץ. הוא ציין כי אינו יודע מאיזה חשבון נלקחו הכספים ולא מה היה הנוהל הקשור בהוצאת הכספים, שכן דברים אלה לא היו בתחום תפקידו והוא לא נדרש להתעסק בהם, אך כל הדברים שהעיד עליהם התרחשו בתקופה שהוא היה מזכיר הקיבוץ222. אם כן - מעבר לכך שמעדותו של טל לא ניתן ללמוד שהוצאו כספים במט"ח מחשבון הנאמנות דווקא, הרי שטל חדל מתפקידו כמזכיר הקיבוץ במהלך 1999. כך גם לגבי עדותו של אחי שילה: הוא העיד שכאשר עובדי פוליכד נסעו לחו"ל, ניתן להם מט"ח במזומן ומי שדאג לכך היה הנאשם, בתפקידו כגזבר223. ואולם אין כל ראיה המקשרת בין כספים שנמסרו במזומן במט"ח לעובדי פוליכד, לבין ההוצאות מחשבון הנאמנות דווקא. יותר מכך: אם הנאשם היה אחראי על כך מתוקף תפקידו כגזבר, כפי שהעיד אחי שילה, הרי שביולי 1999 (המועד המוקדם ביותר אליו מתייחס פריט אישום זה) הנאשם כבר מזמן לא שימש כגזבר, ולכן גם עדותו של שילה אינה יכולה לחזק את טענת הנאשם.

171. מתוך 2,622,066 ₪ המופיעים בנספח ו, כ-2.2 מליון הוצאו בשנים 2001 - 2002. הנאשם הכין שני מסמכים (שסומנו ת/167 ו-ת/168) המפרטים, לטענתו, את כל ההוצאות שעשה במזומן מחשבון הנאמנות בשנים 2001 - 2002. המסמכים הוגשו על ידי הנאשם למבקר, נאור ליואי. במסמכים הללו אין כל איזכור ולו של סכום אחד שיצא במט"ח מחשבון הנאמנות. זאת, למרות שגם בחקירתו הנגדית עמד הנאשם על כך שמבחינתו, לא היתה כל הבחנה בין ההוצאות במט"ח להוצאות ב-₪. חרף זאת, במסמכים הללו לא מופיע, כאמור, אף סכום מתוך אלה הכלולים בנספח ו לכתב האישום. ההסבר היחיד שהציע לכך הנאשם היה שהמומחה מטעם ההגנה (רו"ח עופר אלקלעי) קבע שמתוך 2.6 מליון שמוזכרים בנספח ו, 1.7 מליון הוחזרו לחשבון224. ברור כי עובדה זו, אפילו היתה נכונה (והיא אינה מדויקת, כפי שהובהר כבר לעיל), אינה משליכה על מה שנעשה בזמן אמת, כאשר המט"ח הוצא מחשבון הנאמנות וכאשר הנאשם נדרש לתת הסברים למבקר על חשבון הנאמנות.

172. יותר מכך: בזמן אמת הגיש הנאשם למבקר נאור ליואי תדפיסים מתוך חשבון הנאמנות. אלה סומנו באסופה ת/169. בעמוד הראשון225 הכין הנאשם עבור המבקר "מקרא". באותו מקרא כתב שהספרה 4 תתייחס ל"פעילות פיננסית בחשבון (ני"ע, מט"ח, פקדונות)". לא זו בלבד שהנאשם לא כלל בדפים שהציג למבקר (ת/167, ת/168) את ההוצאות במט"ח מזומן, אלא שתחת זאת רשם לו בדפי הבנק ת/169, בכל פעם שהופיעה התיבה "בנקנוט מט"ח", את הספרה 4, משל הוצאה זו מתייחסת לפעילות פיננסית בחשבון. כך, למשל, בדף 9 באסופה ת/169226 ניתן לראות את הוצאות המזומן במט"ח מימים 20.9.01 (10,000$ שהיו 44,183 ₪), 25.9.01 (10,000$ שהיו 44,383 ₪), 1.10.01 (10,000$ שהיו 44,283 ₪), 8.10.01 (5,000$ שהיו 22,099 ₪), המופיעות בנספח ו. ליד כולן מופיע בדפי הבנק "בנקנוט מט"ח" וליד כולן סימן הנאשם את הספרה 4. אין כל מחלוקת שהוצאת מזומן מהחשבון אינה יכולה להחשב ל"פעילות פיננסית". כך ציין גם מומחה ההגנה227. אין תמה, אפוא, על כך שנאור ליואי בעדותו אמר כי אינו יודע על גרוש אחד שיצא במט"ח לחברי הקיבוץ228 וכי הוא שומע לראשונה (בבית המשפט) שהיו משיכות מט"ח לחברי הקיבוץ, שכן זה לא משתקף בדפי הבנק של חשבון הנאמנות229. הנאשם נשאל על כך בחקירתו הנגדית. בתשובה שאל איפה נאור ליואי אומר ששאל על הסכומים הללו, וכשנענה - השיב כי אינו זוכר. הא, ותו לא.

173. לגבי שנת 2000 עשה הנאשם "פעולת הסחה" דומה בדפי הבנק שהגיש להרצל חגי (ת/223): שם סימן הנאשם עיגול ליד כל הפעולות אותן הגדיר במקרא שהכין כ"תנועות בנק בחשבון או עמלות בנקאיות", ובין אלה סימן כך את כל ההוצאות ב"בנקנוט מט"ח". כך ניתן לראות שם את הוצאות המט"ח המופיעות בנספח ו מיום 20.3.2000 (5,000$ שהיו 20,280 ₪) ומיום 11.4.2000 (5,000$ שהיו 20,562 ₪).

174. המאשימה התייחסה בסיכומיה230 לנדבך חמור נוסף של פעולות ההסתרה שנקט לטענתה הנאשם, כדי למנוע גילוי הגניבות במט"ח על ידי אנשי הקיבוץ. היא פרטה השתלשלות ענינים שהתרחשה שעה שהמבקר, נאור ליואי, ומנהל החשבונות, הרצל חגי, ניסו לבדוק את הפעילות בחשבון בשנת 2001 בדרך של יציאה מיתרת הפתיחה, הוספת ההפקדות והפחתת המשיכות, בתקוה להגיע ליתרת הסגירה. הבדיקה הניבה חסר של כמליון ₪ בגין פעולות מט"ח והשניים פנו לנאשם. הנאשם מסר להם הסבר כלשהו וכדי לייצר את המצג הנדרש מבחינת מסמכי הבנק, העביר את הסכום החסר מחשבון הבנק שלו בלוקסמבורג, הוציא דף מצב חשבון חדש ליום 16.5.02 (ת/151), הוסיף הסברים בכתב יד (ת/171) ובעל פה והצליח לשכנע את נאור והרצל באמיתות המצג. הנאשם טוען כי דווקא מסמכים אלה מלמדים על כך שניסה ליידע את נאור והרצל בדבר חשבון המט"ח ולא להיפך. אף שעמדת המאשימה נתמכת בעדויות וראיות, והיא מתיישבת טוב יותר עם כלל התמונה מאשר גרסת הנאשם, שנסתרת בראיות ורב המעורפל בה על הברור - איני מתכוונת לפרט סוגיה זו מעבר למה שכבר נאמר שכן אין בכך צורך. די בכל מה שפירטתי לעיל בדבר העדר ולו עדות אחת שתתמוך בגרסת הנאשם בנושא הוצאת מט"ח מחשבון הנאמנות בשנים הרלוונטיות לטובת מי מאנשי הקיבוץ, בשילוב פעולות ההסתרה שציינתי לעיל, על מנת לקבוע שהמאשימה הוכיחה במידה הנדרשת כי בשנים 1999 - 2002 הוציא הנאשם מחשבון הנאמנות סך של 2,622,066 ₪ במט"ח לצרכיו הפרטיים, כמפורט בנספח ו לכתב האישום.

פיקוח על פעילות הנאשם כנאמן
175. לסיום פרק הגניבות שביצע הנאשם מחשבון הנאמנות אתייחס לטענה בדבר קיומו של פיקוח על פעילות הנאשם בחשבון.

אפתח ואומר כי העובדה שהפיקוח שצריך היה להיות על הנאשם לא יושם, לפחות לא בצורה ראויה, כפי שהתברר במשפט, אינה משמשת כנסיבה לקולא. העובדה שהשומר נרדם בשמירה אינה יכולה להצדיק את מעשי הגנב. אוסיף, כי נוכח דברים שידונו בפרק הבא, המתייחסים לרישומים כוזבים במסמכי הקיבוץ, שאלת הפיקוח הופכת עוד פחות רלוונטית. נוכח מגוון השיטות אותן נקט הנאשם כדי להסתיר את מעשיו מעיני מבקר פוטנציאלי, קשה להניח כי אפילו נעשתה הבקורת בצורה ראויה בזמן אמת, היו נחשפים כל מעשי הנאשם. חרף האמור, אומר מספר מילים בנושא הפיקוח שאמור היה להיות על תפקודו של הנאשם כנאמן.

176. מי שהיה הממונה על הנאשם בתפקידו כנאמן, לפי האמור בסעיף א להסכם, הוא גזבר הקיבוץ, מטעם הועדה הכספית, והועדה הכספית תפקידה היה לדון במדיניות ההשקעה, בהתאם להחלטת גזבר הקיבוץ. בתקופה הרלוונטית שימש יזהר ברום כמזכיר הקיבוץ. ברום היה חבר מאד קרוב של הנאשם, "החבר הכי קרוב", כהגדרתו של ברום, "כמו אח גדול"231. הנאשם היה גורם מרכזי בבחירתו של ברום לגזבר הקיבוץ ושיכנע את ברום לקבל עליו את התפקיד. מבחינה מקצועית הרגיש ברום כי אין לו כישורים בתחום הנהלת החשבונות, אך הנאשם הבטיח לו שילווה אותו ויקח על עצמו את כל התפקידים שקשורים בהנהלת החשבונות והתפקוד היומיומי, ואילו ברום יקח על עצמו חלקים אחרים בעבודת הגזבר232. ואכן, היתה חלוקת תפקידים בינו לבין הנאשם, ששימש אז בתפקיד "מנהל מערכות מידע", באופן שברום פעל כ"שר חוץ", מול גורמים חיצוניים כמו הבנקים, והנאשם נתן את הפתרון פנימה. נוכח דברים אלה, יש לשים לב לדברי הנאשם, כי הוא זה שדאג לכך שבהסכם הנאמנות ימונה ברום כ"מפקח" על תפקיד הנאמן ("אני הכנסתי את הכפיפות ליזהר. את יזהר זה לא ענין")233. דומה, כי הבחירה בבן טיפוחיו, חברו הקרוב, שרחש לו אמון מחלט, שלא היו לו כישורי הנהלת חשבונות ושהנושא כלל לא ענין אותו, כמפקח על הנאשם בתפקידו כנאמן, אומרת דרשני. ברום בעדותו בבית המשפט העיד על ה"פיקוח" שהיה על חשבון הנאמנות ועל פעילותו של הנאשם בו. מדבריו עולה שלמעשה, לא היה כל פיקוח. בהנהלת החשבונות היו אנשים שראו מקטעים מהרישומים הקשורים בענין, אך כל אחד ראה רק את המקטע שלו. אף אחד לא ראה את התמונה הכוללת. מי שידע על חשבון הנאמנות ידע שהנאשם מנהל אותו, והיה לכולם נוח לתת לנאשם לטפל בכך, ולא התערבו. כולם סמכו על הנאשם וחשבו שהוא פועל לטובת הקיבוץ234. הרצל, למשל, החל לפקח על חשבון הנאמנות בשלב מסוים, לאחר שהנאשם סיפר לו עליו באפריל 2000, אגב הצורך של הנאשם להגיש הצהרת הון. הרצל העיד גם שכאשר חשף הנאשם בפני
ו את קיומו של חשבון הנאמנות, הוא הציג לו דפי יתרות והרצל נוכח לדעת שבחשבון היו מעל 3 מליון ₪ הן בסוף 1998 והן בסוף 1999. לדבריו, שאל את הנאשם כיצד הגיעו הסכומים הללו לחשבון והנאשם השיב לו: "תרגע, זה בסדר" ובהמשך סיפר לו שמקור הכספים הוא "הוצאות קיום", היינו כספים ששייכים לחברים, שכבר שולם עליהם מס. ואכן - דבר זה הרגיע את הרצל, שגם בהמשך בדק את הענין, אך הבקורת של הרצל התמצתה בבדיקה האם הצ'קים שהופקדו בחשבון הנאמנות מקורם ב"הוצאות קיום" בקיבוץ235. הנאשם, אגב, טען בחקירתו אצל רשויות המס (ת/29), שהרצל ידע על הנאמנות ואף קיבל דפי בנק כבר ב-1999. הרצל הכחיש זאת מכל וכל236, אך מכל מקום - אין הדבר רלוונטי לטעמי. גם אם הרצל ראה דפי בנק של חשבון הנאמנות, לכל היותר היה יכול לראות יציאות מהחשבון. הוא לא יכול היה לדעת לאן יצאו הכספים, וזו הרי השאלה שלפנינו.

177. בשלב מסוים, לקראת סוף שנת 2000, בוצעה בקורת על חשבון הנאמנות על ידי חבר הקיבוץ נאור ליואי, אשר שימש מבקר פנים. נאור הוציא דוח על הבקורת (ת/166) ממנו עולה כי "בקורת הפנים בחנה את הנהלים והבקרות בניהול מערכת כספית זו". המבקר הגיש דוח נוסף, מהותי יותר, בקשר לחשבון הנאמנות, ביום 7.5.02 (ת/170). דוח זה אושר על ידי הנאשם במכתב מיום 10.5.02 (ת/173). הנאשם הרבה בעדותו ובסיכומיו להפנות למבקר ולבקורת שערך, כאסמכתא לכך שהתנהלותו נבדקה ונמצאה תקינה. דומה כי אחרי כל מה שפורט לעיל, אין עוד צורך לומר שהבקורת לא נעשתה כראוי, שהרי לא גילתה דבר מתוך כל הגניבות של הנאשם. חשוב לציין שחלק מהסיבה לכך שהמבקר לא יכול היה לבצע בקורת ראויה נעוצה בהתנהלותו של הנאשם, כפי שציינתי גם בסעיף 119 לעיל. הנאשם לא המציא למבקר את כל הניירת הרלוונטית. לגבי חלקה טען באזניו שהיא לא קיימת, שהיא הושמדה או שלא ניתן לשחזרה. הדברים הובאו לעיל בנקודות הרלוונטיות (למשל - בפרק המתייחס לחשבון קטרינה). נוסף על כך, הנאשם, שכזכור נהנה אותה עת ממעמד בכיר ביותר בקיבוץ ומאמון בלתי מסויג של חברי הקיבוץ, המציא למבקר הסברים כוזבים לחלק מהשאלות ששאל, באופן שסיכל אפשרות של ביצוע בקורת אמיתית, והסיט את המבקר מכיוון שעשוי היה להוביל לגילוי האמת. הוא סיפר למבקר על "טעויות" שכביכול עשה הבנק, ובהתאם - ביצע העברות כספים שכיסו את עקבות פעולותיו, כפי שפורט לעיל. על כשלים או קשיים נוספים בבקורת ניתן ללמוד גם מעדותו של שליין, שלבסוף חשף את קצה הקרחון, שהוביל לפיצוץ הפרשה237. מכל מקום, ברור כי אותה בקורת אינה משמשת "תעודת כשרות" כלשהי לנאשם.

אישום 2, חלק ב: העברות כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה
178. לנושא זה מוקדש נספח ג לכתב האישום. יצוין, כי המאשימה, עקב טעות, השמיטה מספר צ'קים שיצאו מחשבון הקבוץ לחשבון קטרינה, המסתכמים ב-339,490 ₪, אך לא ביקשה להרשיע את הנאשם בגינם238. לפיכך, בפרק זה מואשם הנאשם בגניבת סך של 4,906,890 ₪ מקיבוץ שפיים, בדרך של הוצאת כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ והפקדתם בחשבון קטרינה.

179. גם בענין זה אישר הנאשם כי משך צ'קים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ והפקיד אותם בחשבון קטרינה בין השנים 2001 - 2002239, וגם הסכום הנקוב בנספח ג אינו במחלוקת (הנאשם מודה במשיכת סכום אף גבוה יותר, של 5.5 מליון ₪240). המחלוקת, גם כאן, היא בדבר הלגיטימיות של פעולות אלה.

180. מאחר שבפרק הקודם, שהתייחס להוצאת כספים מחשבון הנאמנות ל"יעדים" שונים (החל מסעיף 113 ואילך) התייחסתי באריכות לחשבון קטרינה, אין צורך לחזור על הדברים. מרגע שהוכח, כפי שקבעתי, שחשבון קטרינה היה חשבון פרטי של הנאשמים, הרי שכל העברת כספים אליו, ללא רשות וללא ידיעת הקיבוץ, היתה בבחינת גניבה מהקיבוץ.

טכניקות נוספות בהן עשה הנאשם שִמוש לצורך הוצאת כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה
181. אתייחס תחת ראש פרק זה למספר שיטות להוצאת כספים מהחשבון העסקי החדש לחשבון קטרינה, שבאו לידי ביטוי במשיכות הללו, ושלא נדונו בפרק הקודם.

182. כפי שצוין בפרק הנושאים שאינם במחלוקת, הנאשם היה מורשה חתימה בקיבוץ. לפי הנהלים באותה עת, משיכת צ'ק עד סכום של 20,000 ₪ יכולה היתה להתבצע בחתימה יחידה של מורשה חתימה, ומשיכת צ'קים מעל סכום זה דרשה שתי חתימות של מורשי חתימה241. גם יזהר ברום היה מורשה חתימה באותה תקופה וניתן היה להוציא צ'קים בסכום של מעל 20,000 ₪ בחתימה של שניהם. מתברר שהנאשם נהג להחתים את ברום אחת לחודש או לחמישה שבועות על שלושה, ארבעה, חמישה צ'קים "בלנקו", היינו - טרם מולאו בהם הפרטים, אגב אמירה שמדובר בצ'קים שמיועדים להעברת כספים לחשבון הנאמנות242. התברר כי בצ'קים אלה, בין השאר, עשה הנאשם שִמוש לצורך הוצאת כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה. העתקי הצ'קים תויקו בקלסר שסומן ת/112. עיון בקלסר העלה כי קיימים צ'קים, עליהם הוחתם ברום "בלנקו" טרם סיום תפקידו כגזבר, בעוד שהנאשם עשה בהם שִמוש גם לאחר שברום סיים את תפקידו כגזבר בקיבוץ (ברום סיים תפקידו עם כניסת המזכירות החדשה, ב-1.3.02). הצ'קים הללו הסתכמו בסך של 808,000 ₪ (במקום אחר נאמר 761,257 ₪243). הנאשם בחקירתו במשטרה טען שכל הצ'קים נחתמו על ידי ברום כאשר היה עדיין מורשה חתימה244. ברום ציין כי לא חתם על אף צ'ק לאחר שסיים את תפקידו245. כשהנאשם עומת עם דברים אלה אמר שלמיטב זכרונו ברום נשאר בתפקיד פרק זמן נוסף. אחר כך אמר שאם ברום כבר לא היה בתפקיד, אז אף אחד לא אמר לו על כך מילה וחצי מילה.

183. חשוב לציין, כי החל מ-1.4.02, אולי לאחר שנגמרו לנאשם הצ'קים שנחתמו "בלנקו" על ידי ברום, המשיך הנאשם להוציא כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה באמצעות צ'קים, אך עשה זאת בסכומים הנמוכים מ-20,000 ₪, באופן שנדרשה רק חתימתו. אילו הכל היה לטובת הקיבוץ, כטענתו, מה מנע ממנו לפנות למורשי החתימה החדשים ולבקש חתימה נוספת, שתאפשר המשך הוצאת הכספים בסכומים גבוהים יותר? ניתן לראות בצורה חותכת בנספח ג לכתב האישום כיצד עד 31.3.02 יוצאים הצ'קים מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה בסכומים שבין 48,000 ₪ ל-117,000 ₪ (עם מיתון מסוים בסכומים בחודש מרס 2002) ומאפריל 2002, יורדים הסכומים ל-17,000 ₪ עד 19,870 ₪, ולעולם לא עוברים את ה-20,000 ₪. עוד חשוב לציין שהחל מסוף מרס 2002 הנאשם גם חזר לרשום בספחי הצ'קים שנותרו בקיבוץ רישומים כוזבים (כפי שיתואר בפרק העוסק בכך, להלן), כאילו הצ'ק יצא לטובת חבר כזה או אחר. מסוף מרס 2002 עד 28.6.02 הוציא הנאשם סך של 853,216 ₪ בצ'קים מהקיבוץ, וכמעט כולם הופקדו בחשבון קטרינה.

ברום ציין כי לא ערך כל בדיקה מאוחרת במטרה לברר מהם הסכומים שהוצאו באמצעות הצ'קים עליהם חתם. הוא סמך על הנאשם וממילא לא היו בידיו דפי הבנק של חשבון הנאמנות כדי לבדוק. הנאשם טען שברום ידע על הסכומים שהוציא באותו חודש מרס (לאחר שברום כבר לא היה גזבר - מ.ב.נ) ואם אמר שהוא לא ידע, "אז הוא אמר שהוא לא ידע"246.

184. מ-1.4.02 עד 7.6.02, בתקופה לאחר שנכנסה לתפקידה המזכירות החדשה, הוציא הנאשם מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה 610,956 ₪. הנאשם נשאל מדוע עשה זאת (נוכח טענתו שאז כבר לא רצה להיות נאמן). תחילה ביקש לראות את הראיות והמספרים. לאחר מכן העיד שהיתה לו שיחה עם נתן טל באפריל או מאי 2002, וטל אמר לו להוציא כספים כדי "לייצב איזשהי יתרה מסוימת לתכניות הפנסיה", ובהמשך הוא עצמו (טל) יוציא מכתב ליובל שגיא וילחץ עליו להעביר כספים לכיסוי תכניות הפנסיה247. לדברי הנאשם, היה באותה תקופה תוהו ובוהו ועל פי מצוותו של נתן - הוא המשיך להפקיד סכומים בחשבון הנאמנות. לכן, למרות שכבר לא רצה להיות נאמן, עשה כפי שנתבקש. "אני אכן מצטער בדיעבד שאני תמיד הייתי יותר מדי טוב והסכמתי לדברים... אני מודה שבקטע הזה התרשלתי שאני הייתי יותר מידי טוב והסכמתי לדברים"248. מיותר לציין שנתן טל לא נשאל על כך דבר, לא נמצא מכתב בענין זה ליובל שגיא ויובל שגיא לא נשאל על כך. עוד יש לשים לב, כי כשהנאשם מדבר על חשבון הנאמנות, הוא מדבר גם על חשבון קטרינה.

185. זאת ועוד, הוצאת כספים מחשבון הקיבוץ לחשבון קטרינה ומחשבון קטרינה לחשבונות בחו"ל, כמו גם משיכות בכרטיסי אשראי, לאחר כניסת המזכירות החדשה לתפקיד בתחילת מרס 2002, סותרות את מה שהנאשם עצמו הגדיר כתפקידו בתור נאמן לתקופת המעבר. הוא ציין שממרס 2002 ראה את תפקידו כנאמן כמי שרק מחזיק בחשבונות, אך לא עושה בהם פעולות249. גם בכך יש כדי לחזק את קביעתי שהחשבונות הללו לא היו אלא חשבונות פרטיים של הנאשמים.

186. סיכומו של דבר, גם כאן הוכח במידה הנדרשת כי הנאשם גנב סך של לא פחות מ-4,906,890 ₪ מקיבוץ שפיים, בדרך של הוצאת כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ והפקדתם בחשבון קטרינה, כמומחש בנספח ג לכתב האישום.

סיכום האישום השני לגבי הנאשם
187. נוכח כל האמור אני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי שהנאשם, בהיותו מורשה חתימה בחשבונות הבנק של קיבוץ שפיים, שלח ידו במרמה בכספי הקיבוץ וגנב מהקיבוץ סך של 13,733,014 ₪250 (בערכים נומינליים). מיד אראה כי לשם הסוואת מעשיו והסתרתם רשם או גרם הנאשם לרישום פרטים כוזבים במסמכי הקיבוץ. בכל אלה אף נהג אגב מילוי תפקידו בקיבוץ במרמה ובהפרת אמונים שפגעה בקיבוץ.

לפיכך ביצע הנאשם את העבירות הבאות: גניבה בידי מורשה (לפי סעיף 393 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין) ומרמה והפרת אמונים בתאגיד (עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין). העבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד (עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין) תפורט מיד.

רישומים כוזבים במסמכי הקיבוץ
188. נושא הרישומים שנעשו בהנהלת החשבונות בספרי הקיבוץ נמצא בלב המחלוקת. כזכור, מואשם הנאשם בביצוע רישום כוזב במסמכי תאגיד, הן באישום הראשון, המתייחס לחשבון הוילה, והן באישום השני, המתייחס להוצאת כספים מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה, ומחשבון הנאמנות למספר יעדים פרטיים, ביניהם חשבון קטרינה.

189. לטענת המאשימה, הרישומים שעשה הנאשם במסמכים שונים בהנהלת החשבונות היו כוזבים במספר היבטים. נאמר כבר שלא ניתן היה להוציא צ'ק מחשבון הקיבוץ מבלי שירשם בצורה כלשהיא בהנהלת החשבונות, מאחר שהיה בהנהלת החשבונות מי שתפקידו היה לבצע "התאמת בנקים" ולוודא שלא יצאו כספים מחשבון הקיבוץ שלא נרשמו251. לפיכך, טוענת המאשימה, ניצל הנאשם את היכרותו הטובה עם הנהלת החשבונות, והגה שיטת רישום לצ'קים שהוציא, שלא איפשרה לאיש, זולת מי שידע על השיטה (ואיש מלבד הנאשם לא ידע אותה), לגלות דבר.

190. הנאשם לא רק הכחיש את ההאשמות הללו, אלא השתמש בנושא הרישום כהוכחה לתום לִבּו בכל ההתנהלות. לדבריו, רשם בהנהלת החשבונות כל צ'ק שהוציא מהקיבוץ באופן ש"צבע" אותו, כדי שניתן יהיה לראות לאן יצא ולהתחקות אחריו, והכל היה "שקוף", דבר המלמד על כך שכל הכספים הוצאו עבור הקיבוץ.

191. אין חולק כי כספים שיצאו לחשבון הנאמנות (10022/14) נרשמו בהנהלת החשבונות בצורת רישום מיוחדת, אותה הגה הנאשם, אשר תובהר מיד ותכונה "הקוד המיוחד". כל מי שהכיר את הקוד המיוחד התוודע אליו לאחר שחשבון הנאמנות עוגן בהסכם הנאמנות.

לטענת הנאשם, כל הכספים שהוציא ל"חשבונות הנאמנות" (לרבות חשבון הוילה וחשבון קטרינה) נרשמו בהנהלת החשבונות עם הקוד המיוחד, ולכן ניתן היה בקלות לבדוק את כל התנהלותו.

המאשימה טוענת מספר טענות:
ראשית, הנאשם השתמש בקוד המיוחד גם לרישום כספים שיצאו לְחשבונות, שהוכח כי לא היו חשבונות נאמנות, כמו חשבון הוילה וחשבון קטרינה. לכן הטעה את מי שהכיר את הקוד המיוחד, כאשר עשה מצג שכל מה שנרשם עליו הקוד המיוחד יצא לטובת הקיבוץ, בניגוד למציאות. על ידי כך עשה שִמוש בקוד המיוחד להסוואת גניבות;
שנית, היו כספים שהוצאו לחשבון הוילה ולחשבון קטרינה, שלא נרשם עליהם הקוד המיוחד. לגבי אלה בוודאי לא ניתן לטעון את טענת השקיפות;
שלישית, ניתן היה לאתר את הצ'קים עם הקוד המיוחד רק כאשר נבנה לשם כך מכשיר מיחשובי מיוחד (מחולל), ואת זאת עשו בקיבוץ רק אחרי שהתעוררו החשדות כנגד הנאשם. לפני כן לא היתה לאיש סיבה לבנות מחולל כזה ולכן גם לא היו יכולים לאתר את הצ'קים עם הקוד המיוחד לפני שהתעוררו החשדות;
רביעית, גם כאשר נמצאו כל הצ'קים שנרשמו עם הקוד המיוחד, ניתן היה לגלות שהם לא באמת יצאו לחשבון הנאמנות רק כאשר נמסרו דפי הבנק של חשבון הנאמנות, שם ניתן לראות שחרף המצג - הכספים לא נכנסו לחשבון הנאמנות. את הדפים קיבלו מהנאשם רק במהלך 2002, כשהתחלפה המזכירות.

192. ואכן, מהראיות התברר כי אפילו בדיעבד, לאחר שהתעוררו החשדות נגד הנאשם ולאחר שבשנת 2002, במסגרת חילופי המזכירות וחילופי הנאמנים, מסר הנאשם את דפי חשבון הבנק של חשבון הנאמנות - גם אז הצליחו חברי הקיבוץ שעסקו בכך ואנשי משרד ברלב, המומחים בבקורת חקירתית, להתחקות רק אחר חלק מהמשיכות שביצע הנאשם מחשבונות הקיבוץ (בהעדר חומר נוסף, שנותר בידי הנאשם). ברור אם כן, כי בשגרת היומיום, טרם התעוררו החשדות וטרם נמסרו דפי החשבון - איש לא יכול היה לגלות את משיכותיו של הנאשם, באמצעות הקוד המיוחד. תחילת ההתחקות החלקית בוצעה באמצעות מחולל שבנה אשי שליין במיוחד למטרה זו, בעזרתה של סנדרה האוזמן. הדברים מובהרים היטב על ידי שליין בעדותו. לדבריו, כל עוד לא היתה בידי החברים כל תמונת התנועות בחשבון הנאמנות, כל שיכלו לדעת הוא מה יצא מחשבון הקיבוץ, אך לא יכלו לדעת לאן הופקדו הכספים (ולכן לא יכלו לדעת אם אלה יצאו לחשבון הנאמנות, או למקום עלום אחר, ואכן התברר בדיעבד שיצאו כמעט 5 מליון ₪ מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ לחשבון קטרינה, עליו לא ידעו דבר עד פיצוץ הפרשה). שליין הסביר כי רק כשקיבלו מהנאשם את דפי הבנק של חשבון הנאמנות, ב-2002, קיבלו את "תמונת הראי" לגבי המשיכות מהקיבוץ. רק אז יכלו לגלות שלא כל הכספים שיצאו מהקיבוץ וסומנו בקוד המיוחד הגיעו לחשבון הנאמנות, כנטען. עד פיצוץ הפרשה, שאז נפתחו אותן "דלתות נוספות" (באמצעות דפי הבנק האמורים), לא ידעו כלל על חשבון קטרינה ולכן לא יכלו לדעת שכספים הועברו לשם252.

193. הצדדים הקדישו, כאמור, מאמצים רבים ומלל רב לתיאור שיטת הרישום החשבונאי בקיבוץ ולאופן שבו השתמש הנאשם במערכת הרישום. לאחר שבחנתי את כל הראיות ואת כל טענות הצדדים בנושא זה, הגעתי למסקנה שהרישומים שעשה הנאשם היו כוזבים ונועדו להסתרת מעשיו, ולא - כטענתו - לשם השקיפות ו"צביעת" פעילותו. לשם המחשת הדבר אין צורך להכנס לכל שיטת הרישום, שכן קיימות דוגמאות פשוטות וברורות, שדי בהן כדי להוביל למסקנה מרשיעה.

194. כאמור, המאשימה טוענת בין היתר, כי הנאשם ביצע רישומים כוזבים הקשורים בהוצאת כספים מחשבון הקיבוץ הן לחשבון הוילה (בגדר האישום הראשון) והן לחשבון קטרינה (בגדר האישום השני), אגב הסוואתם ככספים שיצאו לחשבון הנאמנות. לשם הבנת טענה זו, יש לדעת רק כיצד נרשמו, בהסכמת החברים שהיו בסוד חשבון הנאמנות (וכמפורט בכלליות בהסכם הנאמנות ת/101), כספים שבאמת יצאו מחשבון הקיבוץ לחשבון הנאמנות:
א. כזכור, כל צ'ק שיצא מחשבון הקיבוץ היה חייב ברישום. במהלך הענינים הרגיל, כאשר דובר בצ'ק שיצא לטובת חבר (עבור הוצאות הקיום שלו או עבור צורך מאושר כזה או אחר), מצד אחד חויב בהנהלת החשבונות כרטיס שנקרא "חו"ז חברים" ובצד האחר - זוּכּה חשבון הקיבוץ בבנק (כלומר הכסף נגרע מחשבון הקיבוץ בבנק). בפעילות הפיננסית חויב כרטיס עם מספר זיהוי (70708 או 7070800), בפעילות התמחירית נרשם 10001 ("הוצאות קיום") ועל מנת לדעת מיהו החבר שקיבל את הצ'ק ואת מי צריך לחייב, נרשם מספר התקציב האישי של אותו חבר.
ב. ההוצאות לחשבון הנאמנות נרשמו כאילו היו הוצאות פרטיות לחבר, אך מאחר שלא היה באמת חבר מסוים שאליו יצא הצ'ק, נרשם בפעילות התמחירית, לצד "הוצאות קיום", מספר כללי, שהיה מספר ברירת המחדל של המערכת כשלא נרשם מספר תקציב מסוים - 9999 (או לעיתים 0000, שהיה אף הוא מספר ברירת מחדל של המערכת). כאמור, מספר זה לא חייב אף חבר, אך איפשר לדעת שהכסף יצא לחשבון הנאמנות. היינו כאשר יצא צ'ק מחשבון הקיבוץ לחשבון הנאמנות, בהנהלת החשבונות הרישום היה 7070800-10001-9999. נקרא לרישום הזה "הקוד המיוחד".

195. אחת מדרכי הפעולה של הנאשם היתה רישום הקוד המיוחד על גבי צ'קים שלא יצאו לחשבון הנאמנות, אלא לחשבון מחשבונותיו הפרטיים, למשל - חשבון קטרינה. כלומר: על חלק מהצ'קים, שבאמצעותם גנב כסף מהקיבוץ, רשם הנאשם על גבי ספח הצ'ק שנשאר בהנהלת החשבונות (ועל בסיס זה נרשמו הרישומים בהנהלת החשבונות של הקיבוץ) את הקוד מיוחד, היינו הספרות 7070800, פעילות תמחירית 10001 ואת הספרות 9999, כפי שנרשמו צ'קים שיצאו לחשבון הנאמנות, אך הכסף לא הופקד בחשבון הנאמנות. בהמשך לכך, בהעתק הצ'ק שנותר בהנהלת החשבונות נשאר שם המוטב - ריק. ואולם בצ'ק עצמו, שהתקבל מהבנק לאחר פיצוץ הפרשה, ניתן לראות כי שם המוטב הוא הנאשמת. בדרך זו הוציא הנאשם מהחשבון העסקי החדש של הקיבוץ סך של כמעט 5 מליון ₪, אשר נחזו ברישומי הקיבוץ להיות כספים שיצאו לחשבון הנאמנות, אך למעשה הופקדו בחשבון קטרינה.

196. אלה רישומים כוזבים הקשורים בהוצאת כספים מהקיבוץ לחשבון קטרינה, וכך נעשה עוד קודם, גם לצורך הוצאת כספים לחשבון הוילה. הנאשם אינו מכחיש עובדות אלה, אלא טוען שאין מדובר ברישום כוזב כי אם להיפך - ברישום "שקוף", שנועד לסמן את כל הצ'קים שיצאו לחשבונות נאמנות לאורך השנים, וזאת נוכח טענתו שגם חשבון הוילה וגם חשבון קטרינה היו חשבונות נאמנות עבור הקיבוץ. הנאשם הגיש מסמכים שסומנו נ/1 - נ/3. אלה מסמכים שהוכנו על ידי שליין, באמצעות המחולל שבנה לאחר שהתעוררו החשדות כלפי הנאשם, ולטענת הנאשם הם ההוכחה לשקיפות הרישום, שכן עובדה היא ששליין הצליח לקבץ את כל הצ'קים שהנאשם הוציא מחשבונות הקיבוץ לחשבונות הנאמנות.

אני דוחה טענה זו, מהטעמים הבאים:
ראשית יש לזכור כי בזמן אמת, איש בקיבוץ לא ידע על חשבון הוילה או על חשבון קטרינה, וכי לפני שגולה למי מהחברים דבר קיומו של חשבון הנאמנות - איש גם לא ידע על הקוד המיוחד.
שנית, ברור שמשנדחתה טענת הנאשם שחשבון קטרינה, חשבון הוילה וחשבונות אחרים היו חשבונות של הקיבוץ, הרי ש"צביעת" צ'קים מסוימים בקוד המיוחד, שנועד לצ'קים שיצאו לחשבון נאמנות, כאשר הם למעשה הופקדו בחשבונות פרטיים, מהווה הטעיה ולכן רישום כוזב במסמכי הקיבוץ.
שלישית, חשוב לומר, כפי שציין שליין, ש-נ/1 - נ/3 הופקו באמצעות המחולל המיוחד שנבנה לשם כך, לאחר שהתעוררו החשדות כלפי הנאשם. לפני שהתעוררו החשדות לא היתה לאיש סיבה לבנות מכשיר שיבצע את החיפוש הזה בהנהלת החשבונות. ללא המחולל - לא ניתן היה לגלות את הצ'קים עם הקוד המיוחד, ודי בכך כדי לדחות את טענת ה"שקיפות" של הרישום.

197. אך יותר מכך: גם לפי גרסת הנאשם, במסמכים נ/1 - נ/3 נכללים רק צ'קים שסומנו בקוד המיוחד. צ'קים שלא נרשמו עם הקוד המיוחד לא נמצאו גם בעזרת המחולל. לכן אתייחס גם למקרים שבהם היו רישומים כוזבים נוספים הקשורים בהוצאת הצ'קים, שם - גם לפי הגרסה שהחשבונות האחרים היו חשבונות נאמנות - ברור שיש רישום כוזב, שכן לא נעשה שִמוש בקוד המיוחד.

198. לגבי צ'קים כאלה, הנאשם טען שהם בודדים וזניחים. לטענתו, 97% מהצ'קים נרשמו בקוד המיוחד. עוד אמר שיש אולי 17 צ'קים מתוך 1,200 או 1,500 צ'קים שהוציא מחשבון הקיבוץ, שלא נרשמו עם הקוד המיוחד253. לגבי צ'קים אלה, גם הנאשם הסכים שניתן היה לאתרם רק בדיעבד, אם מישהו היה לוקח את כל פנקסי הצ'קים שהיו בידיו ובודק את כל הצ'קים שהוצאו254. בניגוד לטענת הנאשם, אין מדובר בצ'קים זניחים ובודדים, אלא בכמעט מחצית מכמות הצ'קים (כפי שאראה מיד). לגבי הצ'קים הללו לא היה לנאשם הסבר מדוע הם לא נרשמו עם הקוד המיוחד ("לא התעסקתי בכל הפרטים האלה. הנחתי שיהיה נכון לרשום ככה. לא היתה פה שום הסתרה. לא היתה פה שום..., אני לא מבין למה אתה חותר לקבלות"255). נוסף על כך, מי שהיה בודק את הפנקסים היה יודע רק שיצאו צ'קים נוספים, אך לא היה יודע היכן הופקדו הכספים.

199. לחשבון הוילה הופקדו 357 צ'קים בין השנים 1996 עד תחילת 1998. מתוכם נרשמו עם הקוד המיוחד (ונכללו ב-נ/1 - נ/3) 191 צ'קים, ו-166 לא נרשמו כך. כמעט מחצית מהצ'קים שהנאשם הפקיד בחשבון הוילה בשנים 1996 עד 1998 לא נרשמו עם הקוד המיוחד, אלא בדרכים שגם לפני גרסת הנאשם לא איפשרו התחקות אחריהם ככספים שיצאו לחשבון הוילה. בכסף מדובר בסך של יותר מ-1,200,000 ₪ שהופקדו בחשבון הוילה ולא נרשמו עם הקוד המיוחד.

200. כך למשל מסמך שסומן ת/116 מתוך אסופה ת/115: מדובר בהעתק של צ'ק256, שמספרו 5045964, אשר תויק בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, ובהעתק כתוב שהצ'ק שולם בגין "עמלת ערבויות". מטבע הדברים, ההעתק אינו נושא את הקוד המיוחד אלא קוד אחר (370-3000-97300). להעתק הצ'ק מצורף גם מסמך, הנחזה להיות אסמכתא הקשורה לצ'ק, שכתובים בו דברים בכתב ידו של הנאשם, חתום עליו הנאשם והנאשם הוא שהעבירו לקיבוץ257. במסמך כתוב שהצ'ק הופקד בחשבון 100080/51 בבנק לאומי. בשולי הדברים יצוין, כי על המסמך, אשר בסופו של יום ברור שהוא כוזב, כמו גם על מסמכים נוספים שהוצגו בהמשך ואין ספק שהם מזויפים, מתנוססת חותמת "נתקבל", הנחזית להיות חותמת אמיתית של בנק לאומי. עד סוף המשפט לא הוברר כיצד הגיעה חותמת זו למסמכים המזויפים. כאשר הוצא הצ'ק המקורי מהבנק התברר שהוא לא היה בגין עמלת ערבויות והוא לא הופקד לחשבון 100080/51, אלא לחשבון הוילה258. הנאשם נשאל על דברים אלה. תחילה, הוא הסכים עם טענת התובע שבדרך כלל אין משלמים עמלת ערבויות בצ'ק, אלא מנכים אותה מחשבון הבנק, אך במקרה הזה, כך טען, זכר שאלי אבן ביקש במיוחד שהתשלום יעשה בצ'ק259. אבן לא נשאל על כך דבר, ולא בכדי: הרי הוכח שהצ'ק הופקד בחשבון הוילה, כך שלא דובר בעמלת ערבויות ולא היה מה לשאול את אלי אבן. כאשר עומת הנאשם עם העובדות והמסמכים הללו, המלמדים בעליל כי גרסתו שקרית, לא היה בפיו הסבר. הוא רק אמר:
"אין לי תשובה טובה לזה כרגע, אבל אני יודע שזה הופקד בצורה אמיתית לחשבון נאמנות שהיה 567929 [חשבון הוילה - מ.ב.נ]. לא היתה פה שום כוונה אחרת... אני לא זוכר מה קרה... אין פה שום כוונה רעה. שום כוונה למעילה, אין פה שום הוצאת כספים במרמה, אין פה שום דבר. אתה מנסה לייחס אלי מה שהופיע באישום הראשון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, טענה הזויה ופוגעת, טענה חמורה מאין כמוה... על זה אני מוכן עכשיו, שימו לי את הדברים האלה, תזרקו אותי לבית הסוהר עכשיו. אני בקטע הזה לא מוכן, אף אחד לא ייחס לי דברים שלא היו..."260.

בית המשפט התעקש בכל זאת לקבל תשובה, או לפחות לשמוע מהנאשם שהוא מסכים עם הטענה שבמקרה המסויים הזה אדם כלשהו, בודק מהצד, שהסתכל על העתק הצ'ק, על מה שנרשם עליו ועל האסמכתא מהבנק - לא יכול היה לדעת שהכסף הלך לחשבון הוילה ולכן הרישום מטעה. ואולם הנאשם לא הסכים לכך ולאחר דין ודברים ארוך, הסתפק באמירה שעל רקע צורת הרישום שהיתה נהוגה בשפיים, לא ניתן לומר שזה היה מטעה. בית המשפט שאל למה הכוונה ב"שיטת הרישום שהיתה נהוגה בשפיים", האם הכוונה "כשרושמים מה שמתחשק, איפה שמתחשק ואי אפשר להבין מזה כלום?" משיב הנאשם: "להגיד לך את האמת? זה היה בצורה הרבה יותר חמורה אם אני לא הייתי שם"261. גם על טענה זו, היינו - שצורת הרישום המקובלת בשפיים היתה שהיו רושמים מה שמתחשק איפה שמתחשק, לא נשאל איש מהעדים.

ואז, באופן פתאומי, אחרי דקות ארוכות של ויכוח, שלף הנאשם גרסה חדשה בתשובה לשאלה מדוע במקרה הזה לא נרשם הצ'ק עם הקוד המיוחד: "הרצל אמר לי אל תרשום את הכל בהוצאות קיום. תרשום חלק בהוצאות מוכרות של הקיבוץ שהספרה המתחילה שם 3. אני אמרתי לא מקובל עלי ובשוליים אני מוכן לעשות את הדברים האלה. חד וחלק..."262. לא למותר לציין שהרצל בחקירתו הנגדית לא נשאל על כך דבר.

201. לאחר דוגמא זאת, שאל התובע את הנאשם האם ניתן להסכים, אם כן, שהיו עוד מקרים כאלה, בהם צ'קים נרשמו עם קוד אחר בהנהלת החשבונות, סווגו כעמלות בנקים, תויקו עם אסמכתא לא רלוונטית ובכל זאת נכנסו לחשבון הוילה. גם בשלב הזה לא הסכים הנאשם לדבר, וביקש שהתובע יציג לו כמה מקרים263. התובע המשיך והציג לו דוגמאות נוספות והנאשם, שגם נוכח ראיות חותכות לא הסכים לדבר, נתן תשובות מתשובות שונות, שאף לא אחת גובתה בראיה או בעדות של מי מהעדים האחרים, וכן הרבה לומר שכרגע אינו יודע להשיב. כאשר בית המשפט הבהיר לו שאין מועד אחר, ואחרי חקירתו הנגדית כבר לא תהיה לו הזדמנות נוספת להסביר, אמר "אה, אם אין הזדמנות אז אני לא יודע"264.

202. לאורך כל חילופי הדברים, חרף כל המסמכים שהוצגו לנאשם ושהראו בעליל כי טענתו שהרישום בהנהלת החשבונות שיקף את הפעולה שבוצעה - אינה נכונה, התעקש הנאשם שהרישום נכון לחלוטין. בית המשפט ניסה בכל זאת להבין מדוע ממשיך הנאשם להתעקש על הטענה ההפוכה מזו שעולה מהמסמכים:
"ש: אני לא מבינה את הטענה שלך שזה לא רישום כוזב. אני חייבת להגיד לך. הרישום הזה נכון או לא נכון?
ת: נכון לחלוטין
ש: איך הוא נכון אם זה לא הלך לערבויות בנקאיות לטובת לבנק לאומי... וכתוב שזה הלך לעמלת ערבויות?"

אז חזר הנאשם והזכיר את הרצל כמי שהיה בסוד הענינים, ולבסוף סיכם:
"הם רשומים נכון, אבל לא בהקשר של הפקדה"265.

203. לאחר שהתובעים הראו כי חלק מהצ'קים שהופקדו בחשבון הוילה נרשמו בהנהלת החשבונות של הקיבוץ כאילו שימשו לתשלום עמלות בנקים, הם הראו שחלק אחר נרשמו כ"שיפוצים", עם קוד מתאים (שאינו הקוד המיוחד)266. על כך אמר הנאשם תחילה שזה רישום נכון, כעבור כמה דקות אמר שזה "זיוף קולוסאלי", אלא שגם ענין זה היה רעיון של הרצל267. לאחר מכן טען הנאשם טענה חדשה, שלא עלתה עד אותו רגע, שהיו גם צורות רישום נוספות חוץ מהקוד המיוחד, ששיקפו הוצאות קיום ולכן היו מתאימות למצב. הכל, כדרכו, תוך הפניית בקורת כלפי התביעה וכלפי בית המשפט, שלא הבין אף הוא את התשובה המפתיעה: "אתם לא הפנמתם עד הסוף את צורת הרישום המסויימת הזאת בקיבוץ שפיים"268.

204. בהמשך הוצגו לנאשם צ'קים שיצאו לחשבון הוילה אך בהעתק נרשם שהם שולמו בגין "בולים" או בגין "תרופות" או בגין "פלאפונים", הכל תוך צירוף להעתק הצ'ק שתויק בקיבוץ אסמכתאות, שנחזות כרלוונטיות (למשל - קבלות על תרופות, אסמכתא בדבר רכישת פלאפונים, אישור על קניית בולים, ועוד). התביעה ערכה ניתוח מלא של כל ההפקדות לחשבון הוילה בין 2.1.96 ועד 10.2.98, ובדקה מה נרשם בהעתקי הצ'קים שנותרו בהנהלת החשבונות. מסמך זה (ת/190) מקבץ את כל אותם מקרים בהם נעשה רישום כוזב במסמכי הקיבוץ במובן שהעתק הצ'ק שהושאר בהנהלת החשבונות בקיבוץ הסתיר את העובדה שהכסף הופקד לחשבון הוילה, בדרך של רישום מוטב אחר בהעתק.

205. נוסף על כל המקרים הנ"ל מצאה התביעה הפקדות לחשבון הוילה שלגביהם אין רישום ב-נ/1-נ/3 וגם לא אותר העתק של הצ'ק בהנהלת החשבונות. המקרים הללו סוכמו ב-ת/190א. מדובר בסך נוסף של כ-257,000 ₪ מתוך סך ההפקדות לחשבון הוילה (2,878,700 ₪).

לעיתים, חלקו הראשון של הקוד המיוחד נרשם נכון (7070800) והרישום הכוזב הגיע בקבוצת הספרות השניה - במקום 10001 נרשם, למשל, 3000 ואז הפעילות משויכת לא ל"הוצאות קיום", אלא ל"מטעים" (ת/117), למרות שבפועל הכסף הופקד בחשבון הוילה. לא מיותר להזכיר שבהעתק הצ'ק שנשאר בקיבוץ נרשם שהצ'ק נמשך לפקודת חבר בשם אלון פוטש, למרות שהצ'ק המקורי היה לפקודת חשבון הוילה. גם לענין זה נתן הנאשם הסברים שונים, שלא היה בהם כל הגיון. איני מוצאת להרחיב בענין זה ודי אם אפנה לסיכומי המאשימה269.

206. התביעה הגישה את הקלסרים ובהם כל העתקי הצ'קים שהופקדו לחשבון הוילה. התביעה הוכיחה כי מתוך 357 צ'קים שידועים למאשימה, אשר הופקדו בחשבון הוילה, רק 9 נרשמו עם הקוד המיוחד. בכסף מדובר בסך של 375,000 ₪ מתוך 2.8 מליון ₪ שהופקדו בחשבון הוילה, שלגביהם נרשם הקוד המיוחד (פחות מ-14% מהכסף עבר עם "סימון" של הקוד המיוחד). לפיכך גם טענתו של הנאשם על רישום שקוף, ש"צבע" את כל הצ'קים שנכנסו לחשבונות שהוא קורא להם חשבונות נאמנות - הופרכה.

207. בענין זה חשוב לציין ענין חמור נוסף, הנוגע להתנהלות הנאשם במשפט: הנאשם הגיע לאחת מישיבות עדותו הראשית ובידו מסמך שהכין, שכותרתו "מוצג התאמות מדגמי לשנים 1996 - 1997", אשר סומן נ/67. הוא הודיע (באמצעות בא כוחו) כי לקח את נספח א לכתב האישום, המתייחס לכל הצ'קים שהוצאו בשנים 1996 - 1998 מהחשבון העסקי הישן של הקיבוץ והופקדו לחשבון הוילה, וערך בדיקה מול נ/1 - נ/3, ולדבריו הסתבר לו "שכל הצ'קים שרשומים בנספח א לכתב האישום בעצם מופיעים באותו נספח שקיבלתי מהפרקליטות... מתוך נ/1, 2, 3"270. בהמשך הוסיף ונתן דוגמאות לצ'קים שמופיעים גם בנספח א וגם ב-נ/1 עד נ/3. במסמך נ/67 יש 25 דוגמאות כאלה בלבד. מובן, כי בכך אין כל רבותא. מוסכם כי חלק מהצ'קים המופיעים בנספח א אכן מופיעים ב-נ/1 עד נ/3. טענת הנאשם בעל פה הינה שכל הצ'קים שמופיעים בנספח א הופיעו ב-נ/1 עד נ/3, והמאשימה, אשר בדקה את כל הצ'קים ולא רק מדגם, הראתה שכמעט 50% מהצ'קים שמופיעים בנספח א לא נמצאים ב-נ/1 עד נ/3. המאשימה אף עימתה את הנאשם עם עובדות אלה בחקירתו הנגדית, אך הוא, כדרכו, הכחיש גם נוכח מסמכים ברורים וחד משמעיים, ונתן הסברים מופרכים271. הנאשם הלא ידע את האמת וידע כי לא רשם על כל הצ'קים שהוציא לחשבון הוילה את הקוד המיוחד. לכן ההצגה אינה אלא נסיון הטעיה. יותר מכך, קשה להניח שבאופן אקראי ומתוך מזל טוב, כל הצ'קים ש"דגם" הנאשם היו כאלה שהתאימו לטענתו. המסקנה ההגיונית היחידה היא שהוא בחר להתעלם מהצ'קים שעלו ב"מדגם", שלא התאימו לטענתו. הנסיון האקטיבי של הנאשם לקבץ את הראיות לדף עבודה אותו הגיש לבית המשפט, כאשר זה מייצג תמונה שקרית, מלמד, כפי שציינתי לעיל, על מידת התחכום של הנאשם, על אופיו והתנהלותו הלא ישרה, אפילו במהלך המשפט.

208. כמצוין לעיל, אחת מהשיטות לרישום כוזב ומטעה היתה ביצוע הפקדות בחשבון הנאמנות, שלא אגב רישום הקוד המיוחד. המאשימה קיבצה את המסמכים הרלוונטיים לשיטה זו בקלסר ת/246. מדובר בעיקר במסמכים מ-1998 ו-1999. הנאשם אמר שאינו יודע אם באותו שלב כבר נחתם הסכם הנאמנות (שעל פיו יש לרשום את הקוד המיוחד על העתקי הצ'קים), דבר הסותר את טענתו שהסכם הנאמנות נחתם ונכנס לתוקף באפריל או מאי 1998272. בהמשך טען שהרצל אמר לו לרשום את הדברים כך. לסיכום ענין זה אמר התובע לנאשם שאם כך, יש שתי אפשרויות: או שהנאשם פעל בניגוד להסכם הנאמנות, או שבנקודת הזמן הזו עוד לא היה הסכם. על כך השיב הנאשם: "אתה יודע מה, תיאורטית הכל יכול להיות"273.

209. לסיכום הנושא, ראוי להביא את תגובתו של הנאשם לדברי התובע, שעימת אותו עם השאלה כיצד, לטענתו, כל הרישום היה שקוף אם מתוך כ-2.5 מליון ₪ שנכנסו לחשבון הוילה רק 375,000 ₪ נרשמו ב"רישום השקוף" (הקוד המיוחד):
"כל מה שאתם עשיתם פה, אין לי פה, הכל פה שקוף, כמו שצריך להיות שקוף. לא כמו שקוף שאתה, אתה מבין, ואתה רוצה להעכיר את השקיפות, אני אומר לך שיש פה הכל".

אם זה, בעיני הנאשם, "שקוף כמו שצריך להיות שקוף", דומה שקיבלנו הסבר לכל קו ההגנה שלו.

210. נוכח כל האמור ובהמשך לאמור בסיכומי האישומים הראשון והשני, הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע מספר גדול מאד של רישומים כוזבים במסמכי הקיבוץ, הן במסגרת האישום הראשון המתייחס לחשבון הוילה והן במסגרת האישום השני, המתייחס להוצאת כספים מהקיבוץ בשנים 1998 - 2002.

ענינים נוספים
211. מספר נושאים חשובים עלו ולובנו במהלך המשפט. הם לא קשורים ספציפית לאישום זה או אחר, אלא לרקע הכללי. בהגיעי למסקנות הסופיות התייחסתי גם אליהם, ואפרטם מיד.

היו נושאים נוספים שעלו והצדדים הקדישו להם תשומת לב, ואף שלא נעלמו מעיני, לטעמי אין צורך להתייחס אליהם, מאחר שלא היתה להם השלכה כלשהיא על התוצאה הסופית (בין השאר: hdo; ההלוואות בין הקיבוץ לעובדים מסוימים; השאלה אם רכישת הוילה בוצעה בכל הכסף שהיה בחשבון, או שנותרה יתרה; ההתרחשויות סביב העברת תכנית החסכון שנותרה בחשבון הנאמנות עם החלפת הנאמנים, על פירות הריבית שלה, לחשבון הנאמנות החדש בסוף 2002).

ההסכם בין הקיבוץ לנאשמים לאחר "פיצוץ הפרשה"
212. בשלב מסוים, כנראה לאחר שהנאשם הבין שבידי הקיבוץ ראיות המפלילות אותו, ושהוטל עיקול על חשבונות השייכים לנאשמים בלוקסמבורג, החל לנהל מו"מ עם חברי הקיבוץ לצורך הגעה להסדר. הנאשם יוצג בידי עו"ד שטיינמץ. לפי ההסכם שנחתם בין הנאשמים ו-hts לבין הקיבוץ (ת/113) היה על הנאשמים, בין היתר, להעביר לקיבוץ סך שלא יפחת מ-7,250,000 ₪, על פי הפירוט הנקוב בהסכם. בין היתר דובר על סכומי כסף מחשבון על שם הנאשמת ב-kaupthing bank, כספים מחשבון קטרינה, כספים מחשבונות נוספים של הנאשמים בישראל (שלא בא זכרם בפרשה שלפנינו...), הוילה בקיסריה על תכולתה ורכב פולקסווגן. אין צורך להכנס להתנהלות הנאשם סביב החתימה על ההסכם, שלאור כל מה שנחשף כאן, מתברר שהיא לא היתה התנהלות ישרה. די לציין את נסיון הברחת הזכויות בבית בפינלנד באמצעות מסמך ת/185, אליו התייחסתי כבר לעיל, את אי גילוי קיומו של חשבון בפינלנד ונסיונות הסתרה נוספים, המפורטים בסיכומי התביעה274. ברור, כי השתלשלות הענינים סביב ההסכם מלמדת שגם על פי הודאתו באותה עת, הנאשם אכן גנב מליוני שקלים מהקיבוץ. כבר ציינתי שאילו, עם תחילת העימות עם הקיבוץ, היה הנאשם מעלה את טענת "הכל של הקיבוץ ולטובתו", ואילו נהג בהתאם, תוך חשיפת מלוא החשבונות והנכסים בפני
הקיבוץ - יש להניח שכל הפרשה לא היתה יוצאת מ-ד' אמות הקיבוץ. ההתנהלות, שבסופה בא הסכם בדבר החזרה (חלקית, יש לומר) של הכספים הגנובים, אומרת דרשני.

חוות דעת מומחה ההגנה
213. רו"ח עופר אלקלעי, מומחה בתחום הבקורת החקירתית, הגיש חוות דעת מומחה מטעם ההגנה (חוות דעת מיום 8.9.11). הוא גם העיד בבית המשפט. מטרת חוות הדעת הוגדרה על ידו ככימות היקף הכספים שהועברו משני חשבונות שפיים - 75300/21 ו-409-223131 (ובלשוננו: החשבון העסקי הישן והחשבון העסקי החדש - מ.ב.נ) לחשבונות "שנוהלו על ידי מר דורון עבור הקיבוץ בשנים 1996 - 2003". בנוסף נתבקש רו"ח אלקלעי לבדוק את היקף הנכסים והכספים שהועברו לקיבוץ במשך השנים הללו, בין בהעברות כספים ונכסים, ובין במסגרת ההסדר אליו הגיעו הנאשמים עם הקיבוץ ביום 14.5.03. כפי שהבהיר הסנגור באחת מהתנגדויותיו לשאלה ששאל התובע: "יש פה חוות דעת מספרית. הא ותו לא".

214. משכך, ניתן לומר כי כבר על פני הדברים, חוות דעתו של רו"ח אלקלעי אינה מסייעת לאיש בקידום התיק שלפני. היא אולי רלוונטית בחלקה להגנת הנאשם מפני התביעה האזרחית של הקיבוץ כלפיו (ואיני מחווה, כמובן, כל דעה בענין), אך לא לעניננו. ראשית, המומחה ציין מיד בפתח דבריו שהוא כלל לא נתבקש לבדוק אם היתה מעילה. שנית, המומחה התייחס לכל התקופה מ-1996 ועד אחרי ההסדר עם הנאשמים, כמקשה אחת. והרי ברור לענין התיק הפלילי, שסכומים שהוחזרו על ידי הנאשמים לקיבוץ לאחר שהגניבה נחשפה, אינם רלוונטיים לא לקביעה אם היתה גניבה ולא לכימותה. שלישית, המומחה התייחס כמקשה אחת ("מקבץ אחד", כהגדרתו) לחשבון הוילה, לחשבון קטרינה ולחשבון הנאמנות, והחשיב את שלושתם כחשבונות נאמנות, שהם לטובת הקיבוץ. משקבעתי כי שניים מהחשבונות הללו לא היו חשבונות לטובת הקיבוץ, והמומחה לא סבר שהעברות בין החשבונות דורשות התייחסות נפרדת, קשה להסיק מסקנות רלוונטיות כלשהן מממצאיו. רביעית, המומחה התייחס לכל המשיכות שנעשו במזומן משלושת החשבונות הללו, בין במט"ח ובין במזומן, אותן העמיד על סך של 9,108,800 ₪, ככספים שנמשכו לטובת הקיבוץ. זאת, על סמך דברי הנאשם כי היה בקיבוץ נוהַג לשלם במזומן, הן במט"ח והן במטבע ישראלי, בגין מטרות שונות של הקיבוץ או של חברי קיבוץ. חיזוק לכך מצא רו"ח אלקלעי בתצהירים שהוגשו במסגרת הליך הגילוי מרצון והצהרת הפרקליטות שהנאשם לא הואשם בגין משיכות שבוצעו מחשבון הנאמנות במזומן במטבע ישראלי275. כפי שהוכח במשפט, יש הבחנה ממשית בין משיכות במזומן במטבע ישראלי מחשבונות הוילה וחשבון קטרינה, לבין משיכות במטבע ישראלי שנעשו מחשבון הנאמנות [אלה האחרונות לא נכללו בכתב האישום], ובין משיכות במט"ח מכל החשבונות, לבין משיכות במזומן במטבע ישראלי מחשבון הנאמנות. העובדה שמומחה ההגנה הכניס את כולן לסל אחד, על יסוד הסברים שקיבל מהנאשם, והתייחס אליהן בצורה זהה, פוגמת קשות בתוקף חוות דעתו.

215. סיכומו של דבר, נוכח הנחות המוצא של רו"ח אלקלעי, אשר עליהן מתבססת כל חוות הדעת, הנחות שנמסרו לו על ידי הנאשם אך הוכחו במשפט כמשוללות יסוד, אין כל נפקות לאמור בה, לעניננו.

הצהרות הון
216. הנאשם הגיש לרשויות המס הצהרת הון בשנת 2000, המתייחסת לשנת 1999 (ת/103), והצהרת הון נוספת לאחר פיצוץ הפרשה, לתום שנת 2002 (ת/54). קיימים הבדלים ברישומים בין הצהרות ההון, חלקם מענינים בהיבט של התיק, היכולים לשמש ראיות נוספות וחיזוקים לדברים שכבר הוכחו די הצורך. מאחר שכך, אין טעם להכנס לכל הנושא ואאזכר רק נקודות מתוך אלה שהצדדים התייחסו אליהן. למשל - בהצהרת ההון לשנת 1999 רשם הנאשם את הוילה בקיסריה כאילו היא בבעלותו (להבדיל, למשל, מהבית בקיבוץ, לגביו רשם שהבית ותכולתו הם רכוש הקיבוץ). בהצהרת ההון שלאחר פיצוץ הפרשה רשם הנאשם את הוילה בקיסריה, צירף את הסכם הרכישה של הוילה וכתב עליו: "מקור - קופת שפיים - משיכה - קיום (חשבון נאמנות)". כאשר נשאל לגבי ההבדלים נתן הסבר (תמוה) בחקירתו במשטרה, ואילו בבית המשפט טען בפשטות שאין כלל הבדל בין הרישומים276. למשל - בהצהרת ההון לשנת 1999 רשם הנאשם את חשבון הנאמנות וציין שהוא חשבון נאמנות, אך לא ציין עובדה זו לגבי שום חשבון או נכס אחר (את החשבונות בפינלנד ולוקסמבורג לא הזכיר, כלל). כשנתבקש לתת הסבר לכך, טען בחקירתו שלא ייחס לכך חשיבות ובעדותו בבית המשפט אמר שלא חשב על זה277. סביב הגשת הצהרת ההון לשנת 1999 שוחח הנאשם עם הרצל וכך נחשפו בפני
הרצל פרטים מסוימים לגבי חשבונות של הנאשם. עדותו של הרצל בענין זה מענינת, אך כאמור - היא מחזקת את ראיות התביעה ואין בכך עוד צורך. לכן אין טעם להתעמק בנושא.

מסמך ת/132
217. מסמך ת/132 הוא מסמך שהנאשם הביא למשטרה במהלך חקירותיו. חשיבותו בכך שאילו היה אמיתי, היה מהווה ראיה מחזקת משמעותית לטענותיו המרכזיות של הנאשם. המסמך נחזה להיות מכתב מיום 15.11.00 למזכירות הפעילה, שכותרתו "הצהרת הון אישית יהודה דורון
ת.ז ... ליום 31.12.99" והוא כולל רשימה של נכסים שכביכול פורטו בהצהרת ההון האישית של הנאשם, השייכים להסכם הנאמנות. רשימה זו כוללת את הוילה בקיסריה, את חשבון קטרינה, חשבון פרטי של הנאשם (182896 בסניף כפר שמריהו), את חשבון הנאמנות, חשבון פרטי נוסף של הנאשם (555909 בבנק המזרחי), איזכור של החשבון בלוקסמבורג (ללא פרטים מזהים) ואיזכור של חשבון בפינלנד על שם קטרינה. מסמך זה שימש את הנאשם מספר פעמים במשפט לשם חיזוק טענתו שכבר בשנת 2000 ידעו כל חברי המזכירות הפעילה וגם הרצל בהנהלת החשבונות על מלוא הנכסים שבמחלוקת, וידעו שהם שייכים לנאמנות. הנאשם טען כי כתב את המסמך הזה במחשב אצלו בבית ביום 15.11.00, הוא תיאר בפירוט כיצד הלך ממשרדו בהנהלת החשבונות והניח עותק להרצל על השלחן, ועותק נוסף קיפל ושם במעטפה, בדואר הפנימי עבור המזכירות הפעילה. עוד הוסיף כי יש להניח שכתב את המכתב ושלחו באותו יום; אולי היה יום אחד של הפרש278.

גם הרצל וגם כל חברי המזכירות הפעילה העידו כי מעולם לא ראו את המסמך. זיו אמר שיתכן שראה אותו לאחר פיצוץ הפרשה, בודאי לא בזמן אמת. יזהר ברום, שהיה חבר המזכירות הפעילה, הוסיף שלא זו בלבד שלא ראה את המסמך, אלא שבמועד זה היה בחו"ל. עוד התברר שהנאשם עצמו היה בלאס וגאס באותו מועד (ועד 27.11.00) ולא יכול היה להעביר את המסמך בדאר פנימי למזכירות וביד להרצל, כפי שטען שעשה. אף כשעומת הנאשם עם כל הפרטים הללו, ולאחר שניסה להציע כל מיני אפשרויות ("יכול להיות שזה הועבר אחרי, עם התאריך הזה", "יכול להיות שהייתי עם לפטופ") סיכם: "זה מסמך וורד שהועבר והודפס פה בארץ במדפסת אצלי בבית ונשלח למזכירות בתאריך 15.11"279.

218. למרות דברי הנאשם, איני מאמינה לו שהמסמך הזה אכן נוצר בשנת 2000, וממילא - הוכח על ידי כל העדים הרלוונטיים שהוא לא נמסר לאיש באותו זמן. כפי שציינתי לעיל, הראיות מצביעות על כך שגרסת "הכל חלק מהנאמנות" נולדה רק בשלב מאוחר יותר, אחרי פיצוץ הפרשה, ולכן המסמך לא יכול היה להיווצר בתאריך הנקוב בו. שנית, כפי שציינתי, זהו מסמך משמעותי ביותר להגנת הנאשם, במובן זה שלכאורה מדובר בראיה חותכת לאמיתות טענותיו המרכזיות של הנאשם, כי סיפר כבר בזמן אמת לאנשים מרכזיים על חלק נכבד מהנכסים שבמחלוקת. חרף זאת, מסמך זה הומצא על ידו למשטרה רק ביום 10.11.03, כחודשיים לאחר חקירותיו. הנאשם נשאל על כך בחקירתו הנגדית ואמר שלא יכול היה להביא את המסמך קודם, משום שנעצר עם רדתו מהמטוס בשובו מחו"ל, אלא שהסבר זה נסתר נוכח העובדה שהיו מסמכים אחרים שביקש מעורך דינו להביא למשטרה במהלך חקירותיו, למשל ת/46 - מסמכים שהובאו ביום 8.9.03. אילו מסמך זה היה קיים, היה הנאשם מבקש להביאו כהוכחה ניצחת לטענותיו בהקדם האפשרי, כפי שהביא מסמכים אחרים.

מעבר לכך, הוכח באופן פרטני לעיל שהנאשם לא מסר מידע על אודות כל הנכסים הללו לאנשים שכביכול מכותבים על המכתב. מדוע הסתיר הנאשם את כל הפרטים אם ממילא, כדבריו, כל אלה היו בסוד הענינים כבר מ-15.11.00? נראה שהתשובה ברורה מאליה.

משיכות שביצע הנאשם מחשבון הנאמנות לאחר תום תפקידו כנאמן
219. על פי הסיכום בין הנאשם למזכירות החדשה, נאסר עליו לבצע פעולות בחשבון הנאמנות לאחר שנפתח חשבון הנאמנות החדש. הנאשם העביר לחשבון הנאמנות החדש את כל היתרות מחשבון הנאמנות (ת/104) אך חשבון הנאמנות (ויפוי הכח של הנאשם לפעול בו) נותר על כנו מאחר שהיתה בו תכנית חסכון, שעתידה היתה להסתיים בדצמבר 2002 והוסכם כי לא כדאי "לשבור" אותה, משיקולי ריבית. עוד הושארו 5,000 ₪ בעו"ש של חשבון הנאמנות, לצורך תשלום עמלות וכיוצ"ב (ת/156). למרות זאת, הנאשם ביצע משיכות מחשבון הנאמנות בסכום של כמעט 100,000 ₪: 25,000 ₪ תשלום לאדם בשם אברהם צבי הקשור ב-hts; 65,000 ₪ הועברו לחשבון קטרינה; 7,000 ₪ נוספים יצאו על ידי משיכה במזומן, כרטיסי אשראי וכו'. סה"כ נוצרה בחשבון משיכת יתר של כמעט 100,000 ₪. לכן, כשהשתחררה תכנית החסכון, נותר בחשבון סכום נמוך מכפי שצריך היה להיות בו. הרצל נכח בדבר ו"הסכום הזה הביא לו חצי פיוז", כהגדרתו. הוא קרא לנאשם ועימת אותו עם הנתון. הנאשם אמר לו שכנראה מדובר בטעות והוא הולך לבנק לבדוק מה קרה. במקביל, הרצל עידכן את שליין שאמר לו לעדכן את המבקר280. מיד לאחר מכן הזרים הנאשם 96,104 ₪ לחשבון הנאמנות, אך זה כבר היה מאוחר מדי. ענין זה הוא שלמעשה עורר את חשדו של שליין, שפתח בבדיקה שבעקבותיה התגלתה הגניבה281.

אישום 3
220. משהוכחו האישום הראשון והשני, משנפרשה כל מסכת ההסתרות אותה נקט הנאשם ומשאין כל טענה לפיה דיווח הנאשם על הכנסותיו עקב הגניבות מהקיבוץ לאורך השנים, הוכחו, למעשה, הרכיבים העובדתיים המתייחסים לעבירות נושא האישום השלישי, שענינן אי דיווח בכוונה להתחמק מתשלום מס. הצדדים התייחסו לאישום זה במילים ספורות, והנושא לא לובן לעומק.

221. בראש וראשונה טען הנאשם בסיכומיו כי משלא שלח ידו בכספי הקיבוץ, אין מדובר בהכנסות שלו, ומן הסתם לא היה חייב בדיווח. מעבר לכך טען כי המאשימה לא הוכיחה כי התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו, שהוא כוונה מיוחדת, כוונה להשיג את היעד של התחמקות ממס. הנאשם הוסיף כי טענת התביעה, לפיה היה עליו הנאשם לפנות לרשויות המס ולהגיש דוח על המעילה, היא טענה לא הגיונית ויש לדחותה על הסף.

הכרעה בנוגע לאישום 3
222. סעיף 220 (5) לפקודה קובע כך:
"אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ואלו הן:
(1) ...
(2) ...
(3) ...
(4) ...
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת הן לעצם חובת הגשת דוח במקרה של הנאשם, והן לענין היסוד הנפשי, לתיבה "במזיד, בכוונה להתחמק ממס".

223. לענין עצם החובה של חבר קיבוץ לדווח על הכנסותיו ולשלם בגינן מס: הנאשם טען בתשובתו לכתב האישום כי על חבר קיבוץ אין מוטלת חובה לשלם מס. השיבה המאשימה כי ככל שהדברים נכונים, הדבר נובע מכך שלמעשה, חבר קיבוץ אינו מקבל משכורת מהקיבוץ, אלא מקבל תקציב מתוך כספי הקיבוץ, שהם כספים שהקיבוץ כבר שילם עליהם מס בהיותם הפירות המשותפים של עבודת חבריו. ברור שהגיון זה אינו חל על כספים שנגנבו מהקיבוץ והמהווים הכנסה נפרדת בידי הנאשם.

עמדתה של המאשימה היא הנכונה, לטעמי. סעיפים 54 - 58 לפקודה עוסקים בקיבוצים. סעיף 56 קובע:
"שווייה של אספקת המחיה שנתן קיבוץ, מכוח החברות, לחבריו ולבני זוגם ולילדיהם שאינם חברים יראו כחלק מהכנסתו החייבת של הקיבוץ ולא כהכנסת החברים"

ובהמשך קובע סעיף 57(א):
"קיבוץ ישלם מס בסכום השווה לסך כל המס שחבריו היו חייבים לשלם, אילו היתה כל הכנסתו החייבת מתחלקת ביניהם בחלקים שווים והיתה הכנסתם היחידה החייבת"

כפי שניתן לראות, הסעיפים המחייבים את הקיבוץ לשלם מס במקום החבר חלים על אספקת המחיה שנתן קיבוץ, מכוח החברות, לחבריו. הם אינם חלים על כספים שגנב הנאשם מהקיבוץ. איני רואה מקום להבחין בין אדם שגנב מקיבוץ, לבין כל גנב אחר, ולהקל עם הנאשם בענין זה.

224. השאלה בדבר חובתו של עבריין לשלם מס בגין הכנסות בלתי חוקיות נדונה במספר רב של מקרים וכפי שנקבע בע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל
[1.9.09], פסקה 62: "כאן המקום לשוב ולהזכיר את הידוע, כי הכנסות בלתי חוקיות חייבות במס" [ההדגשה הוספה - מ.ב.נ].

מכאן שהיתה לנאשם חובה לדווח על הכנסותיו מהגניבה ולשלם בגינן מס.

225. לענין היסוד הנפשי של הנאשם:
סעיף 20(ב) לחוק העונשין קובע לענין עבירות הדורשות כוונה לגרימת תוצאה מסוימת כי:
"לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".

להשלמת התמונה, סעיף 90א(2) לחוק העונשין, המתייחס לעבירות התנהגותיות בעלות יסוד נפשי של "מטרה", קובע:
" 'בכוונה' - מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר".

זהו עיגון בחוק (שנכנס עם תיקון 39 לחוק העונשין) של הלכת הצפיות, שהיתה קיימת בפסיקה מימים ימימה. נפסק, לא אחת, כי כאשר אדם מבצע מעשה, ביודעו כי בהסתברות גבוהה יוביל המעשה לתוצאה האסורה, די בכך כדי להקים את היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת, אף אם לא רצה בתוצאה מסוימת ואפילו אם העדיף שהיא לא תתרחש. כך, לגבי עבירות תוצאה, הדורשות יסוד נפשי של כוונה. לגבי עבירות התנהגות, בעלות יסוד נפשי של מטרה, אין להחיל את כלל הצפיות באופן כללי וגורף ויש לבחון האם אופיה ותכליתה של העבירה הספציפית מתאים להחלת הכלל (ע"פ 6019/09 קילאני נ' מדינת ישראל
[18.3.10]).

ליישום הלכת הצפיות בעבירות מס, ראו רע"פ 74/13 ניסים חלידו נ' מדינת ישראל
[17.3.13], וכן ראו רע"פ 9008/01 תורג'מן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(4) 439 [2004].

226. נפסק לא אחת, כי את הכוונה המיוחדת הנדרשת בסעיף ניתן להוכיח, בדרך כלל, בהסתמך על כלל הנסיבות, שכן על פי רוב אין דרך ישירה ללמוד על שהיה בלבו של אדם ("דבר הנתון ללבו של אדם אין בדרך כלל להוכיחו אלא על ידי ראיות נסיבתיות ועל פי התנהגותו ומעשיו החיצוניים, וכי כיצד אפשר אחרת לבחון כליות ולב?" - ע"פ 502/73 שוורצברג נ' מדינת ישראל
, פ"ד כט(1) 202, 206 [1974]). עוד נקבע, כי יתכן שאי דיווח על הכנסה, אפילו אי הדיווח הוא על הכנסה בשיעור גבוה והוא נמשך לאורך זמן, לא יביא למסקנה כי לנישום היתה כוונה להתחמק ממס, והוא אם נסיבות המקרה מלמדות שהנישום האמין בכנות שאינו חייב בדיווח על אותה הכנסה (ע"פ 1182/99 הורביץ נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(4) 1, 155 [2000]).

227. יש להניח שמטרתו העיקרית של הנאשם באי הדיווח למס הכנסה היתה הרצון להסתיר את מעשיו. עם זאת, אין ספק כי ידע שבהסתברות קרובה לודאי, שלא לומר בודאות, תוביל המנעותו מדיווח להעלמת מס. עוד יש לזכור שהנאשם הגיש הצהרות הון (שזכו להתייחסות נפרדת לעיל), כך שהחובה לדווח לרשויות המס לא היתה זרה לו. נוסף על כך, הנאשם היה גזבר הקיבוץ בעברו, איש כספים, בעל הבנה כלכלית מצוינת, הוא נבחר לשמש כגזבר של "גרנות", ארגון קניות אזורי של מספר קיבוצים, וזאת במשך השנים 1996 עד 2000. ברור לחלוטין כי הבין את תוצאות מחדלו.

228. הנאשם נחקר על עבירות המס282 ונשאל האם דיווח על הכנסותיו, אך בחר לשמור על זכות שתיקה. בחקירה נוספת ציין כי "הואשמתי בהעלמות מס במדינת ישראל
. ברצוני להדגיש שזו עלילת דם נוספת חסרת כל יסוד וכל בסיס"283. כאשר נשאל האם יש לחברים בקיבוץ אפשרות לשלם מס, שב לשמור על זכות השתיקה, אך כשנשאל אם העלים מס השיב בשלילה284. מכאן שכאשר היתה לו אפשרות לומר בחקירה שהאמין בכנות שלא מוטלת עליו חובת דיווח, לא עלתה כל טענה כזו.

229. לפיכך, אני קובעת כי הוכח כנדרש שהנאשם הפיק בין השנים 1996 עד 2002 הכנסות בסכום בלתי ידוע ולא פחות מ-16,478,437 ₪ מגניבת כספי הקיבוץ, כמפורט בשני האישומים הקודמים וכעולה מנספח ח לכתב האישום285. עוד הוכח כנדרש כי הוא לא הגיש דוחות שנתיים שכללו את ההכנסות הנ"ל לרשויות המס, והוא נמנע מכך במזיד, בכוונה להתחמק ממס, תוך שִמוש במרמה, ערמה ותחבולה, ובכך ביצע עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה. למעשה, מדובר ב-7 עבירות לפי סעיף זה, אחת בגין כל שנה, אך משביקשה המאשימה להרשיעו בעבירה אחת - כך אני עושה.

אישום 4
230. המאשימה טענה כי הפעולות שביצע הנאשם בכספים שהועברו לחשבון קטרינה, כמפורט בנספח ט לכתב האישום, הן "פעולות ברכוש אסור" כהגדרתן בחוק איסור הלבנת הון. הפעולות הבנקאיות שעשה הנאשם בכספים שהועברו לחשבון קטרינה באות בגדר "פעולה ברכוש", מדובר בכספים שמקורם בביצוע עבירת הגניבה ולכן הם רכוש אסור. לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, הנאשם עשה אפוא פעולה ברכוש אסור, בידיעה שהוא רכוש אסור, כשהכספים בהם עסקינן הם מסוג הרכוש המפורט בתוספת השניה לחוק, ובשווי שנקבע בה. מאחר שתחולתו של סעיף 4 היא מיום 23.11.00, האישום מתייחס (לאחר תיקון) רק לכספים שהועברו ממועד זה ואילך והסכום בו עסקינן הוא בסך 8,549,203 ₪, כפי שציינה המאשימה בסיכומיה286.

הנאשם טען כי העבירה נושא אישום זה קמה רק אם תוכח עבירת הגניבה. מאחר שלשיטתו, זו לא הוכחה - יש לזכות את הנאשם גם מעבירה זו.

מאחר שקבעתי לעיל כי כל הכספים שהוציא הנאשם מהקיבוץ נגנבו, הרי שהפעולות שעשה הנאשם בכספים שהעביר לחשבון קטרינה מהוות עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, ועל כן יש להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.

הנאשמת
231. ענינה של הנאשמת, יש לומר כבר עתה, שונה מאד מענינו של הנאשם. אין כל טענה שהנאשמת יזמה פעולות כלשהן ואין מחלוקת כי את שעשתה, עשתה לבקשת הנאשם.

המחלוקת בענין הנאשמת
232. לטענת ההגנה, הנאשמת לא חשדה ואינה חושבת גם כיום, שהיה פסול כלשהו בפעולות בעלה, הנאשם. היא סברה בזמן אמת, וסבורה גם כיום, שהנאשם לא עשה שִמוש אסור בכספי הקיבוץ. היא נתבקשה על ידי הנאשם לפתוח חשבונות מסוימים, לחתום על מסמכים מסוימים, ועשתה כן. היא מעולם לא חשבה שיש דבר מה "לא כשר" במעשיו. היא עשתה שִמוש בכספים מהחשבונות, לאחר שהנאשם אישר לה לעשות כן. היא נתנה "אמון עיוור" בנאשם. כל שעשתה, עשתה לבקשת הנאשם, בלי לשאול שאלות.

המאשימה סבורה שהנאשמת היתה יד ימינו של הנאשם וחרף נסיונותיה לצייר עצמה כַּ"אשה הקטנה", שלא הבינה בענינים כלכליים, וכמי שצייתה בצורה עיוורת לכל מה שביקש ממנה הנאשם, הרי שהיא ידעה היטב שהכספים שבהם היא עושה שִמוש והמופקדים בחשבונות שפתחה על שמה הם גנובים. במקרה שלפנינו, טוענת המאשימה, ברור כי ניתן לעשות שִמוש בדוקטרינת עצימת העיניים, אך המצב לאשורו חמור מכך: לנאשמת היתה ידיעה ממשית על המתרחש והיא נתנה לכך יד.

הרקע של הנאשמת
233. הנאשמת, ילידת 1956, עלתה לישראל בשנת 1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים, מפינלנד, כשהיתה כבת 18. תחילה היתה בקיבוץ מעלה החמישה ולאחר מכן הגיעה לשפיים כמתנדבת, שם פגשה את הנאשם. היא התגיירה ב-1978 ונישאה לנאשם ב-1980. עד אותה שנה עבדה באירוח בשגרירות בריטניה. לאחר מכן עבדה בקיבוץ בבית ההארחה (בין היתר בארגון כנסים), ב"שפית" (חברה של הקיבוץ שעסקה בייצור תרכיבים וטרינריים לעופות, ובשיווקם) כאחראית על היצוא (ומתוקף תפקיד זה אף נסעה מספר פעמים לחו"ל) וב-hts. לנאשמים שלוש בנות והנאשמים העידו, כי חלוקת התפקידים בין הנאשם לנאשמת היתה כזו, שהנאשם עסק בענינים הפיננסיים של המשפחה ואילו הנאשמת עסקה יותר בגידול הבנות ובעניני הבית. הנאשמת דוברת פינית, עברית ואנגלית.

מעורבות הנאשמת במעשי הנאשם
234. לאחר שקבעתי שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ומאחר שאין מחלוקת בדבר הפעולות הטכניות שביצעה הנאשמת במסגרת המעשים, הדיון יסוב כולו על שאלת ידיעתה של הנאשמת בדבר מהות המעשים. אין מחלוקת כי לאורך כל הדרך, כאשר מדובר על חשבון על שם הנאשמת בארץ, מדובר בחשבון קטרינה.

235. לאחר שבחנתי את כל הראיות, הגעתי למסקנה כי הנאשמת ידעה שהנאשם גונב כסף מהקיבוץ, עשתה פעולות כדי לאפשר לו זאת ואף ידעה שהכספים שהיא עושה בהם שִמוש ביומיום, תוך העלאה דרמטית של רמת החיים של משפחתה, הם של הקיבוץ. המסקנה נשענת על מספר אדנים, שיפורטו מיד, והם:
א. התרשמתי שהנאשמת היא אשה אינטליגנטית, אסרטיבית ומתוחכמת. דבר זה עומד בניגוד לנסיונותיה לצייר עצמה כמי שלא הבינה דבר מתוך מה שראתה לנגד עיניה, כמי שלא שמה לב שהיא מוציאה בכל חודש סכומי כסף, הגבוהים פי כמה מאלה שהוציאה קודם על הצרכים הפרטיים שלה ושל משפחתה, וכמי שלא שאלה את הנאשם אף שאלה על כל מה שביקש ממנה לעשות. גרסתה, לפיה לא הבינה ולא שאלה דבר, אינה הגיונית, כשלעצמה, נוכח ארועים נלווים שיפורטו, ובעיקר - אינה מתיישבת עם התרשמותי ממנה ועם הראיות המלמדות על מעורבותה בנושאים עסקיים;
ב. הנאשמת הצטרפה לנאשם בחלק מנסיעות העסקים שלו והשתתפה בחלק מפגישות העסקים, ואף ביצעה עבורו מטלות ומשימות שונות מול אנשי עסקים עמם עבד, לרבות בגפה. דבר זה מלמד על רמת מעורבות שהיא יותר מזו הנטענת, לפיה רק ביצעה כל מה שביקש ממנה הנאשם בלי להבין ובלי לשאול. דבר זה מלמד גם שהנאשם סמך על הנאשמת לייצג אותו בפגישות מסוימות כדי לשמור על האינטרסים שלו, ומכך ניתן להסיק הן שהיא היתה מסוגלת לכך, והן שהנאשם, מן הסתם, שיתף אותה באינפורמציה הנוגעת לעניניו;
ג. השינויים בגרסת הנאשמת בנקודות מהותיות מלמדים הן שלא ניתן לתת אמון בדבריה והן על נסיונות הרחקה, דבר המצביע על ידיעתה ומעורבותה במעשים;
ד. הנאשמת נטלה חלק פעיל ועיקרי בהברחת הזכויות בבית בפינלנד בדרך של העברתו לבעלות אחותה לאחר פיצוץ הפרשה, תוך הצגת מצג שוא כאילו העברת הבעלות נעשתה לפני פיצוץ הפרשה;
ה. הנאשמת התאימה גרסאותיה לאלה של הנאשם בצורה המלמדת הן על תיאום ביניהם והן על הבנתה את הסיפור האמיתי.

שינויים והתפתחויות בגרסת הנאשמת
236. על ידיעת הנאשמת כי המעשים אסורים ומנוגדים לחוק ניתן, כאמור, ללמוד מהגרסאות שמסרה למן חקירתה הראשונה במשטרה (ביום 11.8.03 - ת/18) ואילך, ובפרט - מהשינויים שחלו בגרסאות הללו. ברור, כי אדם שסבור שאין לו מה להסתיר ושכל מעשיו ומעשי בן זוגו - כשרים, ימסור את מלוא גרסתו בהזדמנות הראשונה וידבוק בעיקריה (במגבלות הזכרון האנושי, כמובן).

237. בחקירתה הראשונה במשטרה מסרה הנאשמת כי כל רכושם (שלה ושל הנאשם) הוא "תכולת בית רגילה של קיבוצניקים" ושני כלי רכב פרטיים. היא השיבה שאין לה או לבעלה נכסי דלא ניידי287. היא ציינה שהם חיו מהתקציב השנתי שהם קיבלו בקיבוץ, שגובהו היה בסביבות 100,000 ₪ לשנה. לשאלה אם יש בבעלותה או בבעלות הנאשם חשבונות בנק השיבה בשלילה, אף כי מיד לאחר מכן סיפרה שהנאשם פתח לה חשבון בנק, והיא ביקרה איתו בבנק לשם כך. לשאלה לשם מה נפתח החשבון השיבה שאינה יודעת. עוד סיפרה שקיבלה כרטיס אשראי לחשבון זה והנאשם אמר לה שהיא יכולה להשתמש בתקציב של כ-5,000 - 6,000 ₪ לחודש, וכך עשתה. היא לא הבינה, לדבריה, שהשמושים הללו הם מעבר לתקציב השנתי. הרכישות שביצעה היו בעיקר של אוכל.

במענה לשאלה ישירה על נכסים בפינלנד השיבה שבין השנים 2000 עד 2003 היה לה בית קיץ בפינלנד, שנרכש על ידי אחותה, אך כשנשאלה מי מימן את הרכישה, השיבה שהנאשם. עוד סיפרה שהבית בפינלנד הועבר על שם אחותה אחרי פיצוץ הפרשה, שכן הנאשם היה במצב טראומטי ואמר לה להכין את הניירת ואחותה הסכימה שהנכס יעבור על שמה288.

היא ציינה כי היא איננה יודעת מה סכום הצ'קים שנכנסו לחשבון על שמה. בסוף עדותה ציינה מיוזמתה, ולא בתשובה לשאלה, כי לא קראה את ההסכם שעליו חתמו היא והנאשם עם הקיבוץ לאחר פיצוץ הפרשה, ואיננה יודעת על מה חתמה.

238. מסמך ראוי לציון הינו מזכר, ת/48, שרשם רמ"ח עומרי חודגה ביום 11.8.03 בהמשך לחקירת הנאשמת. על פי מזכר זה, אליו מפנה גם ההגנה בסיכומיה, כאשר נשאלה הנאשמת כבר באותו יום על הוילה בקיסריה (נושא שלא עלה בחקירתה הרשמית), השיבה כי "הדירה" שייכת לקיבוץ שפיים ולא לנאשם, אשר רכש אותה בהסכם נאמנות עבור חברי הקיבוץ, כדי לשמור על ערך כספם. למעשה, זוהי הפעם הראשונה שעולה מפי מי מהנאשמים הטענה שאיזה מהנכסים (מלבד חשבון הנאמנות) היה שייך לקיבוץ ונשמר על ידי הנאשם בנאמנות.

239. חקירתה הבאה של הנאשמת היתה במס הכנסה, ביום 16.5.05. בחקירה זו עלתה לראשונה הטענה כי החשבון שנפתח על שמה שימש כחשבון נאמנות, וכי באותו הקשר היה לה חשבון בפינלנד על שמה וחשבון בלוקסמבורג, ואלה שימשו אף הם את הנאשם, בנושא חשבון הנאמנות.

בחקירה זו נשאלה על הוילה בקיסריה, הפעם במסגרת החקירה הרשמית, וציינה כי מי שרכש אותה הוא הנאשם, והיא נתבקשה על ידו להתלוות אליו לצורך החתימות. מעבר לכך, לא היתה מעורבת בענין כלל. היא ציינה כי הוילה בקיסריה שייכת לשפיים. לדבריה, היא נרשמה גם על שמה (ולא רק על שם הנאשם) משום שהנאשם אמר לה בזמן אמת שבגלל שזה נכס של שפיים, וזה צריך להרשם על שמם של אנשים פרטיים, אז אם חלילה יקרה לו משהו - תוכל הנאשמת להעביר את הוילה על שם שפיים. היא ציינה כי ענין זה היה "מתחת להסכם נאמנות שיהודה צריך לשמור על ערך של כספים של שפיים".

240. הוצגו לנאשמת צ'קים שהופקדו בחשבון קטרינה, בהם היא רשומה כמוטבת. לדבריה, לא ראתה את הצ'קים האלה מעולם ולא חתמה עליהם. היא ציינה כי לנאשם היה יפוי כח שנתנה לו כדי שיוכל לעבוד בחשבון זה, אך אינה יודעת כיצד להשתמש בחשבון. "זה היה לעבודה שלו בשפיים".

241. יצוין, כי בסיכומי ההגנה נכתב שהנאשמת סיפרה כי יהודה הסביר לה שהוא מעונין לפתוח חשבון על שמה בארץ, כחשבון נאמנות של הקיבוץ289. לא בכדי אין בסיכומים הפניה למקום שבו אמרה הנאשמת את הדברים. גרסה זו עלתה רק בשלב מאוחר וגם אז לא נאמרו הדברים כך. הגרסה הראשונית של הנאשמת במשטרה היתה שאינה יודעת מדוע פתח הנאשם חשבון על שמה. הא, ותו לא.

בניגוד לדברים אלה, מענין לראות כיצד מתאר הנאשם בעדותו את נושא פתיחת החשבון על שם הנאשמת: לפי גרסתו, הוא אמר לנאשמת שהוא רוצה לפתוח חשבון על שמה, היא שאלה מדוע וביקשה שלא יערב אותה בזה. הוא הסביר לה שאינו רואה שיש בכך שום סיכון מצידה וזו האפשרות שלו והוא מבקש שתסייע לו בזה290. בגרסת הנאשמת, אף המאוחרת, בבית המשפט, אין כל זכר להתנגדות שלה או אפילו לכך ששאלה למה. להיפך - לאורך כל עדותה הדגישה הנאשמת כי לא שאלה דבר ולא התווכחה עם אף בקשה.

242. בחקירתה הראשונה של הנאשמת, שנערכה טרם שובו של הנאשם ארצה, טרם הוזכרה המילה "נאמנות", מלבד בנוגע לוילה בקיסריה (כעולה ממזכר ת/48) ולא הוזכר כי נכס נוסף כלשהו הֻחזק עבור הקיבוץ או לטובתו. גרסה זו בצורתה המורחבת עלתה רק בחקירה המאוחרת, כעבור תשעה חודשים. עובדה זו מתיישבת היטב עם התזה של התביעה, לפיה הגרסה שהכל נעשה עבור הקיבוץ והיה שייך לקיבוץ, נולדה בשלב מאוחר. כזכור, קבעתי לעיל שהתזה הזו הגיונית ומתיישבת היטב עם הראיות. הנאשמת עומתה בחקירתה הנגדית עם השאלה מדוע גרסת הנאמנות לא עלתה בחקירתה הראשונה במשטרה ומדוע אמרה שהיא אינה יודעת לשם מה פתח הנאשם חשבון על שמה, והיא השיבה שבחקירה במשטרה היתה עייפה ומבולבלת, לאחר שנעצרה עם נחיתתה בארץ. על כך אומר שני דברים: יש להניח שגם אדם מבולבל יציג את האמת המרכזית של גרסתו, ולו בצורה חלקית, בהזדמנות הראשונה; שנית, יש לזכור כי החקירה במשטרה התרחשה כמעט שלושה חודשים אחרי פיצוץ הפרשה, לאחר שהנאשמים ידעו כי נתפסו, לאחר ששהו יחדיו בחו"ל במשך מספר שבועות ומן הסתם הספיקו ללבן ביניהם את הדברים, לאחר שהספיקו להיוועץ בעו"ד וכאשר ידעו כי יש סבירות כי עם חזרתם לישראל - יעצרו. ניתן לראות כי בפרק הזמן הזה גם נולדה גרסת הנאמנות לגבי הוילה, ואילו היו נכסים או חשבונות נוספים חלק מאותה נאמנות, היה הדבר נאמר בנשימה אחת עם הוילה. כל אלה מקשים על קבלת טענת הבלבול כהסבר אמיתי לכך שהנאשמת לא הציגה מיד בחקירתה הראשונה את אחד משני הנדבכים העיקריים בגרסתה הנוכחית: "ידעתי שהכל עבור הקיבוץ", אלא הסתפקה רק בנדבך של "לא ידעתי כלום. תשאלו את יהודה".

243. העובדה שבגרסה הראשונה ציינה הנאשמת כי ידוע לה שהתקציב של חברי הקיבוץ הוא תקציב שנתי, ואף ידעה לומר שהוא בסדר גודל של כ-100,000 ₪ לשנה, ואילו בגרסאות מאוחרות יותר ובהזדמנויות נוספות ניסתה להציג עצמה כמי שלא יודעת אפילו מהו התקציב שעומד לרשותה, מלמדת אף היא על נסיון הרחקה, המתיישב טוב יותר עם הבנה שדברים שנעשו לא היו "כשרים" ועדיף לה להציג עצמה כמי שלא הבינה דבר בשום ענין פיננסי, מאשר עם מחשבה אמיתית על חפות. כך, למשל, טענה הנאשמת בחקירתה במס הכנסה (ת/30) כי אינה יודעת מה היה התקציב האישי שלה ושל הנאשם בשנים 1998 - 2002, "אני מתביישת להגיד אבל יהודה התעסק בכספים ואני לא יודעת"291. כך גם בדיון אצל רשם האגודות השיתופיות (ת/17) השיבה הנאשמת לבא כוחה כי אינה יודעת מה התקציב האישי הניתן לכל חבר מהקיבוץ ואף אינה יודעת לענות בסדרי גודל. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית בבית המשפט מדוע שינתה גרסאות בענין זה השיבה כי אינה יודעת מה להגיד292.

244. על הבנתה של הנאשמת את הבעייתיות של המעשים, ניתן ללמוד גם מהשתתפותה בזיוף מסמך העברת הזכויות בבית בפינלנד (אליו התייחסתי לעיל בסעיף 137), בדרך של רישום תאריך כוזב, כאילו הוכן יפוי הכח לפני מועד פיצוץ הפרשה. התנהגות זו מלמדת אף היא על כך שידעה שהענין "לא כשר" ודורש הסתרה. יצוין, כי בניגוד לגרסתה במשטרה, שם סיפרה את האמת לפיה הנאשם ביקש ממנה לאחר "האירוע" (הכוונה לפיצוץ הפרשה - מ.ב.נ) להעביר את הבית בפינלנד על שם אחותה, בבית המשפט ניסתה להציג גרסה כאילו המסמך אכן נחתם במועד שכתוב בו, וטענה שפולצ'ק, אשר העיד על תאריך שהוא מאוחר לפיצוץ הפרשה, טועה293. כאן גם ניתן לראות הן נסיון לכזב והן התיישרות עם גרסאות הנאשם.

ראיות נוספות לידיעת הנאשמת
הכפלה ושילוש של ההוצאות הפרטיות שביצעה הנאשמת
245. גם מתוך התנהלות הנאשמת בזמן אמת ניתן ללמוד על כך שידעה את האמת לגבי הפעילויות של הנאשם, להן נתבקשה לסייע. ראשית, התרשמתי מאד מהנאשמת כאשה אינטליגנטית (כפי שציינתי), ואף אם ביחסים בינה לבין הנאשם היא היתה, כטענתה, אחראית על חינוך הילדים ועל הבית, הדבר לא הפך אותה ל"אשה קטנה", כנטען. שנית, דווקא בשים לב לטענה שהנאשמת היא שדאגה לצרכי הבית, אי אפשר לקבל את דבריה כי לדעתה הם חיו "רגיל"294 וכי לא חשה ביום יום שרמת החיים עלתה295. אין כל דרך להאמין שהיא לא שמה לב שלפתע, למרות שעמד לרשותה תקציב שנתי של 100,000 ₪ מהקיבוץ, היא הוציאה פי שניים, פי שלושה ואף יותר, בשנים הרלוונטיות. רק בכרטיסי אשראי, בנוסף לתקציב השנתי, הוציאה הנאשמת סכום של 144,836 ₪ בשנת 2000; 217,678 ₪ בשנת 2001; 157,618 ₪ בשנת 2002 ו-56,000 ₪ בחמשת החודשים הראשונים של 2003296. אין אדם, ודאי לא חבר קיבוץ, שלא שם לב כשלפתע עולה רמת חייו בצורה כה מובהקת. לא ניתן להאמין שהנאשמת, שהיתה רגילה, כחבריה למשק, לרכוש בגדים בחנויות המקומיות, בסכומים המקובלים (כעולה מדפי התקציב של הנאשמים עד השנים בהן עסקינן297), לא שמה לב לכך שלפתע יכלה לבצע רכישות באלפי שקלים בכל מיני חנויות יוקרה בארץ (חנות התכשיטים ה. שטרן במלון הילטון בתל אביב, למשל) ובאותן חנויות בחו"ל שהוזכרו לעיל בסעיף 140 (macy's, abercrombie, payless shoe, jc penney, the sports zone, gap, footlocker). הנאשמת טענה בחקירתה הנגדית כי אף פעם לא עשתה לעצמה סדר בראש כמה בדיוק הוציאו. גם אם אקבל טענה שהנאשמת לא יכלה להגיד בקירוב של כמה מאות שקלים כמה הוציאה המשפחה לחודש, לא אוכל לקבל טענה, שחבר קיבוץ, החי מתקציב, לא שם לב שמקורותיו גדלו פי שניים ופי שלושה, אף כשהוא מוציא כספים בהתאם. כאמור, בשנים הרלוונטיות הוציאה הנאשמת למעלה מ-660,000 ₪ רק בכרטיסי אשראי על שמה. נוסף לכך החזיקה המשפחה שלוש מכוניות בו זמנית, רכשה בית קיץ בפינלנד והוציאה סכומי כסף במזומן. בשנים 1998 עד 2003 נסעה הנאשמת 27 פעמים לחו"ל והנאשם נסע 31 פעמים (ת/33), וזאת לעומת סדר גודל של נסיעה אחת בשנה, בשנים קודמות298.

246. בשלב מסוים בחקירתה הנגדית, לאחר שהוצגו לה הוצאות שבוצעו מכרטיס האשראי על שמה בנסיעה לאיטליה, על בתי מלון (כ-25,000 ₪), מסעדות, הוצאת כסף מזומן לפני הנסיעה מ"צ'יינג' פלייס בע"מ" (10,000 ₪) והוצאת נוספות - הכל במהלך ששה ימים בחודש אוגוסט 2000299 - ועוד סך של כ-10,000 ₪ בישראל באותו חודש (ובסך הכל כ-44,000 ₪ באוגוסט 2000), אמרה הנאשמת שלא עקבה אחרי כל הוצאה, לא ראתה את ה"סך הכולים" וסמכה על הנאשם בעיניים עצומות. על כך שאל בית המשפט: "מה זה נקרא לא ראית את הדברים האלה? באיזה שהוא שלב, גם אם לא מסתכלים על המספרים הקטנים, מקבלים איזו שהיא תחושה שהיא שונה מהחיים שלכם שהיו ב-96 וב-95. לא שואלים - תגיד, מאיפה?" ועל כך השיבה הנאשמת: "אני רק יכולה להגיד את האמת שלי, שאני חייתי עם יהודה שהוא ניהל את כל הדברים האלה". ש: "ולא שאלת, לא חשדת? ... ולא היה נראה לך מוזר שרמת החיים עלתה בצורה כזאת אצל זוג קיבוצניקים?" ת: "אני לא הרגשתי ביום יום שרמת החיים עלתה"300.

247. הנאשמת העידה שהנאשם אמר לה כי לרשותה עומד סכום של כ-6,000 ₪ בחודש. למרות זאת, מדפי החשבון התברר שהיא הוציאה בחודש סכומים גדולים פי שניים, פי שלושה ולעיתים אף יותר. מעבר לטענה המופרכת של הנאשמת שהיא עצמה לא שמה לב שהשתנתה רמת ההוצאות שהוציאה, אזי בנוסף, לפי עדותה גם הנאשם מעולם לא אמר לה שהיא חורגת מהנחייתו הנ"ל. הנאשם כנראה אכן לא העיר לנאשמת דבר, משום ששניהם ידעו שאין מגבלה של 6,000 ₪, אלא - כפי שטענה התביעה - הם התנהגו כמי ש"גדל להם בחצר עץ של כסף"301. כאשר נשאלה הנאשמת בחקירותיה ברשות המיסים פעם אחר פעם כיצד הוציאה מי שידעה שלרשותה 6,000 - 7,000 ₪ בחודש, סכומים גבוהים פי שניים ויותר, לפעמים ביום אחד, הפנתה כל העת לנאשם. היא ציינה בחקירותיה שמעולם לא בדקה את שוברי הקניות ובעצם לא ממש ידעה כמה היא מוציאה. כשעומתה הנאשמת בחקירתה הנגדית עם טענה שגרסה זו אינה הגיונית, ואף אינה מתיישבת עם דבריה כי אילו חשבה לרגע שהיא גוזלת כספים מהקיבוץ, היתה מפסיקה לאלתר את השִמוש בכרטיס, השיבה כי היא סמכה באופן מחלט על הנאשם שיהיה בסדר. הוא היה איתה כל הזמן וידע מה היא קונה. ואולם, כמה דקות אחר כך, אמרה בחקירתה שרוב הזמן הנאשם לא ידע על הקניות שלה בזמן אמת, ומיד אחר כך שבה ואמרה שהוא היה מעורב כל הזמן בקניות שביצעה302.

248. כנראה שבשלב מסוים חשה גם הנאשמת כי גרסתה לפיה לא ידעה שהיא מוציאה סכומים כה גדולים, הרבה מעבר למה שעמד לרשותה מתוך תקציב החברים, אינה הגיונית. לפיכך מסרה בחקירה גרסה חדשה, שלא עלתה בשלב מוקדם יותר בחקירותיה, לפיה בחשבון היו גם כספים ששייכים למשפחת הנאשמים, וגם לקיבוץ, והנאשם עקב ועשה סדר בכל הענין של מה שייך למי303. בחקירתה הראשית בבית המשפט אמרה שהנאשם אמר לה שהוא כל הזמן עוקב אחרי המתרחש בחשבון, ויש הפרדה ברורה בין מה ששייך לה לבין מה ששייך לקיבוץ304.

249. הנאשמת מסרה גרסה נוספת שנולדה בשלב כלשהו, לפיה לא כל ההוצאת מכרטיס האשראי שלה בוצעו על ידה, שכן הנאשם הרבה להשתמש בכרטיס האשראי על שמה, בין בדרך של לקיחת הכרטיס עצמו ובין בדרך של שִמוש במספר305. גרסה מאוחרת זו סותרת את גרסתה ברשות המיסים לפיה נראה מתוך רשימת הרכישות שאכן, היא זו שהשתמשה בכרטיס האשראי, הכרטיס נמצא תמיד ברשותה והיו פעמים שהנאשם ביצע קניות עבור המשפחה בכרטיס נפרד, על שמו306. כאשר עומתה בבית המשפט עם הסתירה האמורה, אמרה הנאשמת כי אינה יודעת מדוע לא סיפרה בחקירתה שהנאשם השתמש - מלבד בכרטיס האשראי על שמו - גם בכרטיס האשראי על שמה307. יצוין כי הגרסה לפיה השתמש הנאשם בכרטיס שלה אינה הגיונית, שהרי היה לו כרטיס על שמו באותו חשבון. לא הובהר מדוע, אם כן, יעשה הנאשם שִמוש דווקא בכרטיס על שמה.

250. לגבי הוצאות מסוימות בחו"ל, בסכומים גבוהים למדי, טענה הנאשמת בחקירתה הנגדית, בנסיון להפנות את התובע לנאשם, כי לא השתמשה לבדה בכרטיס האשראי באותה נסיעה. ואולם, עיון בתדפיס היציאות והכניסות של הנאשמים מהארץ (ת/33), לימד שבאותו תאריך שהתה הנאשמת לבדה בחו"ל. גרסת הנאשמת לפיה הנאשם עשה שִמוש תכוף בכרטיסה נסתרה גם במקרים נוספים. כאשר נשאלה מנין היא יודעת שרוב הסכומים בכרטיס הוצאו על ידי הנאשם, השיבה כי אמר לה זאת בדיעבד308.

251. הנאשמת עומתה בחקירתה הנגדית עם השאלה לשם מה נדרש בכלל כרטיס אשראי נוסף, לחשבון על שמה, שהרי אם ממילא הועברו לחשבון החדש כל הכספים מתקציב הנאשמים בקיבוץ, יכלו פשוט להשתמש בתקציב עצמו. היא השיבה שהיא לא יודעת, היא לא שאלה את הנאשם, לא היה נראה לה שיש בכך משהו פסול ובזמן אמת בכלל לא היתה אוירה של "וואו, בוא ניקח פה, בוא ניקח שם", כדבריה. היא נשאלה האם לא חששה שבדרך זו, כשהיא מוציאה כספים מחשבון אחר, שבו מעורבבים לטענתה כספים אישיים וכספי קיבוץ, היא עשויה לחרוג מבלי משים מהתקציב שלה, ולגזול מכספי הקיבוץ. על כך השיבה שהדבר לא עלה מעולם במוחה והיא לא חששה מכך309. כאשר נשאלה מהיכן חשבה שמגיעים הכספים לחשבון שממנו היא מושכת באשראי השיבה שאינה יודעת310.

רכישת הבית בפינלנד
252. בחקירותיה במשטרה וברשות המיסים נשאלה הנאשמת מאילו מקורות נרכש הבית בפינלנד (שעלותו היתה כמעט 200,000$) והיא השיבה תחילה כי הנאשם מימן את הרכישה, ובחקירה נוספת השיבה כי לצורך הרכישה השתמשו בכספים של המשפחות של שני הנאשמים, והשתמשו בכל החסכונות שהיו להם בארץ. אילו היתה גרסה זו, בדבר הוצאת כל חסכונות המשפחה, אמיתית - היתה הנאשמת צריכה לצפות שלאחר השִמוש בכל הרזרבות, תצטרך "להדק את החגורה", לרבות בשִמוש בכרטיסי אשראי. ואולם, תחת זאת, לאחר רכישת הבית בפינלנד ביום 6.6.00, דווקא גדלו סכומי ההוצאות באשראי. בשלב זה חשבה הנאשמת, לפי גרסתה, שלא נותרו עוד חסכונות של הנאשמים בחשבון. אם כך, המסקנה המתבקשת היא שברור היה לה שהיא משתמשת בכספים לא לה. כאשר נשאלה הנאשמת כיצד הוציאה כ-14,000 ₪ בחודש שלאחר רכישת הבית בפינלנד, לאחר שלטענתה הוציאו את כל חסכונותיהם, השיבה שצריך לשאול את הנאשם311.

בהקשר זה ראוי לזכור, שגרסתו של הנאשם בנוגע לרכישת הבית בפינלנד היתה שהוא נרכש באמצעות כספים שהגיעו מלוקסמבורג ושהמקור להם היה, למשל, כספים שנתנו רוני והנרי שבת. כשעומתה הנאשמת עם סתירה זו אמרה שהיא ניזונה ממה שאמר לה הנאשם, יתכן שאינה זוכרת היטב, יתכן שלא הבינה נכון את הנאשם, וכו'312.

253. נושא הבית בפינלנד מעורר סימני שאלה נוספים. הוזכר כבר ענין זיוף מסמך העברת הזכויות בבית לאחותה של הנאשמת, לאחר פיצוץ הפרשה. בהקשר זה יש היבט חשוב נוסף: הנאשם אמר לנאשמת (לטענתה) שהקיבוץ חושד בו ועשוי לרצות לשים יד על הבית הפרטי שלהם בפינלנד, אך לטענת הנאשמת - היא לא שאלה אותו דבר ולא ידעה מה הסיבה שהקיבוץ עשוי לרצות לקחת את הבית313. מדובר, גם כאן, בגרסה בלתי מתקבלת על הדעת בעליל. ככל שהנאשמת ידעה (לטענתה), היה בית, שנקנה מחסכונותיהם של הנאשמים, הנאשם טען לפתע שיתכן שהקיבוץ ירצה לקחת לו את הבית, והיא לא שאלה דבר? איני מאמינה לנאשמת כלל, והעובדה שהיא אינה אומרת אמת בנקודה זו מטילה צל כבד נוסף על כלל גרסתה כאילו לא ידעה דבר, לא שאלה דבר ולא הבינה דבר.

הבנה פיננסית/עסקית של הנאשמת
254. הסנגור שאל את מרבית העדים בחקירתם הנגדית על אודות התרשמותם מההבנה העסקית של הנאשמת וממידת מעורבותה בעסקי הנאשם. מרבית העדים השיבו כי לא ראו את הנאשמת מתערבת בכל ענין הקשור בנאשם ולא ראו בה מישהי בעלת הבנה עסקית או פיננסית. עם זאת, עד ההגנה הנרי שבת, למשל, העיד כי הנאשם שלח את הנאשמת ביחד איתו לבוסטון, לפגישה עם אנשי חברת ניילוסטק, כדי לשמש נציגתו של הנאשם, "מכיוון שזה המון כסף אפשרי ומושקע... היא היתה, מה שנקרא לזה, צר לי להגיד, אבל כלב שמירה של העסקה..., אחת שבודקת שכל מה שאנחנו עושים הוא הגיוני, נכון צודק ולא יותר מזה... אשת אמונו של יהודה, לא יותר מזה, לא היה לה יכלת, היא לא היתה צריכה להיות אקטיבית, היא היתה צריכה להיות פאסיבית"314. למרות ניסוחיו של שבת בדבר "לא יותר מזה", לטעמי, מי שהנאשם רואה בה אשת אמונו לענין שמירה על האינטרסים שלו בעסקים, מי שאמורה לראות שהכל נעשה בצורה הגיונית וצודקת, צריכה להבין לא מעט, ואין ספק שהנאשם הסביר לה על מה עליה לשמור. תיאורים אלה רחוקים מלהתיישב עם התמונה שניסו הנאשמים לצייר, של נאשמת שלא הבינה דבר מהנעשה סביבה בענינים עסקיים או פיננסיים.

255. התברר כי הנאשמת בכל זאת השתתפה מעת לעת בפגישות עסקים ונסעה לחו"ל במצוות הנאשם, אך היא ניסתה להמעיט מחשיבות עובדות אלה, ולהציג בצמצום את הבנתה במתרחש בהן. התברר כי היא נסעה ללוקסמבורג עם עו"ד שטיינמץ כדי להכיר בינו לבין "מישהו" ב-kaupthing bank, שהנאשמת לא זכרה את שמו, וזאת לבקשת הנאשם וללא נוכחותו315. לטענתה, נראה לה תמוה שהנאשם ביקש ממנה לנסוע לנסיעה זו והיא אפילו הרגישה מטומטמת, כי היכרותה עם אנשי הבנק היתה שטחית, אך לנאשם היה חשוב שהיא תהיה נוכחת ותערוך את ההיכרות בין שטיינמץ לאנשי הבנק316. תשובותיה של הנאשמת בנקודה זו אינן מתיישבות לא עם התרשמותי ממנה ולא עם ההגיון. הנאשמת לא היתה "עלה נידף", גם אם לא היתה הצד הדומיננטי במשפחה בתחום הפיננסי. איני מאמינה שהנאשם ביקש ממנה לנסוע עם עו"ד שטיינמץ ללוקסמבורג, לנסיעה שנראתה לה מיותרת ושהיא חשה "מטומטמת" לגביה, והיא - מבלי לבקש הסברים - עשתה את שביקש ממנה מבלי להבין דבר מהמתרחש. בהמשך חקירתה התברר שהנאשמת נכחה, למשל, בפגישה אחרת בין מנהל סניף הבנק בלוקסמבורג ובנקאית נוספת שעבדה עמו, לבין אנשי עסקים ישראליים, בלובי של מלון קינג דייויד, וזאת - מספר פעמים317. מכאן ניתן להסיק שהנאשמת יצרה כבר קודם לכן קשר מסוים עם אותו בנקאי, שהצדיק את מחשבתו של הנאשם שיש מקום לשלוח אותה בגפה עם עו"ד שטיינמץ, כנציגה של הנאשם, כמי שמבינה ענין, ולא כ"קישוט" (או - כלשון התביעה - כ"עציץ"). התברר שהנאשמת גם תיווכה בענין זה בין בחור אפריקאי (שאת שמו לא ידעה, אך הנרי שבת סיפר כי שמו ריימון גיי) שעשה עסקים עם hts, לבין הבנקאים מלוקסמבורג וגם לשם כך נסעה לשם318. למרות האמור, הנאשמת המשיכה לטעון שאינה יודעת לשם מה ביקש ממנה הנאשם לשמש אשת קשר בין הבנקאים הללו לבין אנשי העסקים הישראלים והיא גם לא שאלה אותו319. טענתה כי אמנם נכחה בפגישות, אך לא הקשיבה על מה דיברו אותם אנשי עסקים, "זה שיחות פרטיות ביניהם", נראית שוב כנסיון הרחקה של הנאשמת את עצמה מכל ארוע שיכול להצביע על כך שהיתה לה הבנה, ולו מינימלית, בענינים עסקיים או פיננסיים שהתרחשו בנוכחותה. התמונה שהיא ציירה אכן נשמעת מגוחכת: היא הפגישה בין אנשי עסקים ישראליים לבנקאים מלוקסמבורג, נכחה בפגישה אך אינה יודעת על מה דיברו ולא הקשיבה לשיחות, משום שאלה שיחות פרטיות. התברר שהיו מקרים נוספים בהם השתתפה הנאשמת בפגישות עסקים של הנאשם (למשל - בענין חממות בקרואטיה320 וחממות בפינלנד321), אך אין טעם להמשיך ולהרחיב. דומה, כי הנקודה ברורה דיה.

256. השוואה בין גרסת הנאשמת למציאות שנחשפה בראיות בענינים אלה מלמדת שני דברים: ראשית, כי הנאשמת לא אומרת אמת בנוגע להבנתה את עניני הנאשם, ואי אמירת האמת משמשת לחובתה; שנית, כי הנאשמת היתה מעורבת בעניני הנאשם, הוא ראה בה שותפה, לפחות במידה מסוימת, ואין לקבל בשום אופן את הטענה שהנאשמת פעלה כפי שפעלה במצוות הנאשם, בלי להבין דבר ובלי לשאול אף שאלה.

257. הנאשמת ניסתה להמעיט ביכלתה להבין פעולות בנקאיות או להיות מעורבת בהן בנושאים נוספים: היא טענה, למשל, שלא ביצעה בעצמה פעולות כלשהן בחשבון בלוקסמבורג. ואולם, כשנתבקשה להסביר את ריבוי הפעולות שנעשו על ידה בחשבון על שמה בלוקסמבורג בפני
רשם האגודות השיתופיות אמרה שהנאשם נזקק לה לביצוע כל הוראה בחשבונות בלוקסמבורג322. כאשר נשאלה על סתירה זו השיבה כי לא היתה לה יד בניהול החשבונות ואין לה הבנה בזה. אם הנאשם ביקש ממנה לעשות מספר פעולות טכניות - עשתה אותן323. יצוין, כי נוכח העובדה שלנאשם היה יפוי כח מלא לבצע כל פעולה בחשבון, לא היתה לו כל סיבה לבקש מהנאשמת לבצע במקומו "פעולות טכניות". הנאשמת אישרה שהנאשם יכול היה לעשות כל דבר בחשבון הבנק, ואמרה שאם ביקש ממנה - "אולי הוא היה בנסיעה".

258. נסיון נוסף של הנאשמת להקטין את חלקה בעסקי הנאשם התבטא בטענתה בחקירה הראשית שנסעה לפינלנד בנוגע לפגישה בנוקיה רק כדי לשמש כמתורגמנית324. לעומתה, יזהר ברום העיד לגבי אותה פגישה בפינלנד במשרדי נוקיה, שכאשר הגיע לפינלנד הנאשמת כבר היתה שם. היא לקחה אותו משדה התעופה למלון וגם השתתפה בפגישה. יותר מכך: הוא העיד שהפגישה היתה באנגלית כך שלא היה צריך תרגום325. גם בהמשך חקירתה הראשית וגם בחקירתה הנגדית העידה הנאשמת שלמעשה, היא גם יצרה את הקשר בין נוקיה לחברה הישראלית, ואף היתה מאד נרגשת מכך שהיא יכולה לסייע לחברה ישראלית להתקדם326. עם זאת טענה שלא הבינה דבר במהות העסק. כשניסתה התביעה להבין כיצד בדיוק עבדה הדינמיקה של השיחה, שבה הנאשמת התקשרה לפינלנד, לחברת נוקיה, כדי לנסות לענין אותם במשהו שהיא לא הבינה את מהותו, התברר שבכל זאת הבינה קצת יותר מאותו "כלום" שניסתה כל העת להציג327.

259. התברר, כי הנאשמת נסעה נסיעות עסקיות בנוגע לעסקי hts, גם כשהנאשם לא נכח במקום, והתברר שגם כאשר נסעה עם הנאשם וגם כשלא, היא מימנה לאחרים בתי מלון, מסעדות, מוניות והוצאות נוספות328. הנאשמת טענה בחקירתה הנגדית שהיא הבינה ש-hts מממנת את הכל, והיא לא ידעה כיצד דאג הנאשם להעביר את הכסף מ-hts בחזרה לחשבון שלה. זו, כמובן, גרסה כבושה שלא עלתה קודם לכן329. עצם ההתנהגות הזו, ביחד עם העובדה שהנאשמת, על פי עדותה, לא שאלה את הנאשם ולו פעם אחת כיצד יכסו את כל ההוצאות הללו ומנין נלקח הכסף, מלמדת כי הנאשמת ידעה שיש להם מקורות כספיים שנלקחו מהקיבוץ, ללא רשות. בהקשר של hts יש לציין פן נוסף של נסיונות ההתממות והפגנת אי ההבנה: הנאשמת טענה בחקירתה הנגדית שלא ידעה למי שייכת hts. בשלב מסוים החלה גם היא לעבוד ב-hts. התובע שאל כיצד יתכן שכשעבר הנאשם מתפקיד גזבר גרנות לעבודה ב-hts, לא שאלה אותו הנאשמת דבר על מקום עבודתו החדש. עוד שאל כיצד לא ידעה למי שייכת החברה כשהיא עצמה החלה לעבוד שם. הנאשמת השיבה ששיערה שהחברה שייכת לקיבוץ. דא עקא, שבחקירתה הראשית ציינה הנאשמת שידעה כי hts היא חברת חוץ וכי היא והנאשם צריכים להעביר את משכורותיהם ממנה לקיבוץ. כשעומתה עם הסתירה, הודתה שידעה כי hts היא חברת חוץ, אך "זה עדיין לא אומר, אני לא התעסקתי במחשבה אם החברה שייכת למישהו פרטי והוא נמצא בתל אביב...", ומיד לאחר מכן שבה לומר שאינה יודעת אם היא היתה חברת חוץ או לא330. דברים אלה הובאו על מנת להמחיש את נסיונות הנאשמת להציג עצמה באורח מוקצן כמי שלא הבינה מה קורה סביבה בשום ענין פיננסי, דבר שאינו מתיישב עם הראיות.

מעורבות הנאשמת בענינים נוספים
260. הנאשמת, אשר חתמה ביחד עם הנאשם על הסכם רכישת הוילה בקיסריה, ידעה כמובן שהוילה רשומה על שמם. הנאשמת טענה שהנאשם אמר לה, בזמן אמת, שהוילה שייכת לקיבוץ331. מאחר שקבעתי לעיל שגרסה זו נולדה בשלב מאוחר יותר, ולא היתה קיימת בזמן אמת, לא יתכן שהנאשם אמר לנאשמת בזמן אמת שהוילה שייכת לקיבוץ. יותר מכך: קבעתי שהוילה לא היתה שייכת לקיבוץ. לא יתכן שהנאשם החליט לשקר דווקא לנאשמת בנקודה זו. לא הוברר, אם כן, מה אמר הנאשם לנאשמת בזמן אמת על אודות הוילה ולמי היא שייכת.

261. הנאשמת הודתה כי ידעה שהנאשם מסייע כספית לגיסתה332. גם כאן, בהעדר עדות של הנאשמת בדבר קיומם של מקורות אחרים לסיוע, ידעה הנאשמת כי הנאשם מעביר לאחותה כסף השייך לקיבוץ. היא ידעה גם שהנאשם מעביר כספים לבעלה של אחותה, אך לא דיברה על הסכומים האלה עם אחותה ואינה יודעת עבור מה הועברו. היא ידעה שהנאשם מתפעל את הבית באמצעות אחותה333.

"התיישרות" הנאשמת עם שקרי הנאשם
262. בהמשך לשינוי בגרסת הנאשמת בנוגע למסמך העברת הבעלות על הבית בפינלנד, במהימנותה פוגעת גם ה"התיישרות" שלה עם שקר נוסף של הנאשם, שנחשף בבית המשפט: סיפור פתיחת החשבונות בלוקסמבורג. לגבי אלה סיפר הנאשם תחילה, כזכור, רק על קיומו של החשבון ב-kaupthing bank. אחר כך טען שהיו אכן שני חשבונות, ותחילה נפתח החשבון ב-bg. בעיקר טען הנאשם שהחשבונות התקיימו בו זמנית ובמקביל רק במשך חודשים ספורים, אך רוב הזמן היה רק חשבון אחד, טענה שהובררה כלא נכונה. הנאשמת טענה אף היא שהיה חשבון אחד כל הזמן, שאינה זוכרת מתי נפתח החשבון ב-bg, שהיא נזכרה שהחשבון עבר מבנק אחד לשני והיא הפנתה לעדות הנאשם בבית המשפט334.

סיכום אישום 2 בענין הנאשמת
263. כזכור, הגרסה לפיה "הכל נעשה לטובת הקיבוץ" נולדה בשלב מאוחר, אחרי פיצוץ הפרשה, ולכן בזמן אמת הנאשמת לא יכלה לחשוב שהנאשם פועל לטובת הקיבוץ. יש רק אפשרות אחת אחרת: הנאשמת ידעה שההוצאות המתבצעות הן הוצאות פרטיות, המתבצעות מתוך כספים השייכים לקיבוץ.

ההגנה טענה כי יש לשפוט את שאלת הבנתה של הנאשמת את המתרחש על רקע התרבות הפינית, ממנה הגיעה, ולזכור כי לא חוותה את ההוויה הקיבוצית מקטנות. אני דוחה טענה זו, הן נוכח הראיות שהצביעו על הבנתה של הנאשמת את הדברים, והן משום שקשה לקבל טענה שמי שעזבה את פינלנד בגיל 18, וחיה בשלושים השנים שלפני פיצוץ הפרשה בקיבוץ, טרם הפנימה את ההוויה הקיבוצית.

לאחר שנסתרה גרסת הנאשמים לפיה הנאשמת לא הבינה דבר, לא שאלה את הנאשם שאלות ולא שמה לב שרמת החיים שלהם עלתה בצורה קיצונית, נותרנו עם תמונה של נאשמת שלא רק חשדה שהנאשם מזרים לחשבונותיהם כספים שנגנבו מהקיבוץ, אלא ידעה עובדה זו בצורה ברורה. נוסף על כך, הוכח שהנאשמת פעלה ליצור תנאים לביצוע מעשיו של הנאשם בגדר האישום השני, בדרכים הבאות:
א. איפשרה את פתיחתו וניהולו של חשבון קטרינה, תוך ידיעה כי לחשבון זה מועברים כספים של הקיבוץ שלא כדין;
ב. איפשרה פתיחתם וניהולם של חשבונות בנק נוספים, ביניהם חשבון בבנק merita lempaala בפינלנד על שם הנאשמת ואחותה, תוך ידיעה כי לחשבון זה מועברים כספים של הקיבוץ שלא כדין;
ג. עשתה פעולות שונות בכספים שהועברו לחשבונה, ובכספים שהועברו מחשבונה לחשבון אחותה בפינלנד, לבדה או יחד עם הנאשם, תוך ידיעה שמדובר בכספים השייכים לקיבוץ.

בשל כל אלה, אני קובעת כי הנאשמת היתה שותפה מלאה לגניבות ומבצעת בצוותא עם הנאשם.
כמו כן סייעה לנאשם לבצע את העבירות המיוחסות לו של גניבה בידי מורשה.

264. הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת ביצעה את העבירות הבאות:
סיוע לגניבה בידי מורשה (עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין, הכל - ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין);
גניבה (עבירה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין).

אישום 3 לגבי הנאשמת
265. הנאשמת הואשמה אף היא באישום 3, המתייחס לעבירות של העלמת מס. לטענת המאשימה, הנאשמת סייעה לנאשם בביצוע הפעולות הכלולות באישום 2 וידעה שההכנסות המופקות מהן אינן מדווחות לרשות המיסים. לפיכך השתמשה בערמה, מרמה ותחבולה כדי לעזור לנאשם להתחמק ממס, ובכך ביצעה עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה.

266. בהמשך לניתוח המשפטי שערכתי לעיל, בנוגע לייחוס אישום זה לנאשם, יש לומר לגבי הנאשמת כי לא הוכח בענינה היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה. בניגוד לנאשם, איש כספים ממולח, לא ניתן לומר שהנאשמת ידעה כי לחבר קיבוץ, אשר ברגיל אין עליו חובה להגיש דיווחים למס הכנסה או לשלם מס, קמה חובה כזו כאשר יש לו הכנסות שמקורן במעשי עבירה. יותר מכך: הנאשמת לא נחקרה בנושא חובת הנאשם להגיש דוחות לרשויות המס או בנושא חובתו לשלם מס, לא ברשות המיסים (ת/28) ולא בבית המשפט. על אחת כמה וכמה שלא נחקרה בשאלה אם עזרה לנאשם להתחמק ממס. משלא הוכח שידעה על קיומן של חובות אלה, לא ניתן לקבוע שידעה כי הופרו.

בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה באישום השלישי ואני מזכה אותה מאישום זה.

סיכום
267. סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בארבעת האישומים, כלהלן:
גניבה בידי מורשה (אישום ראשון ושני), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (אישום ראשון), רישום כוזב במסמכי תאגיד (אישום ראשון ושני), מרמה והפרת אמונים בתאגיד (אישום ראשון ושני), אי הגשת דוחות שנתיים לרשויות המס במזיד, בכוונה להתחמק ממס, תוך שִמוש במרמה, ערמה ותחבולה (אישום שלישי) ועשיית פעולות ברכוש אסור, בידיעה שמדובר ברכוש אסור, לפי חוק איסור הלבנת הון (אישום רביעי).
יצוין, כי הסכומים שהנאשם גנב מקיבוץ שפיים בשנים 1996 עד 2002 מסתכמים בסך (נומינלי) של 16,559,209 ₪335.

268. אשר לנאשמת - אני מרשיעה אותה במיוחס לה באישום השני, קרי:
סיוע לגניבה בידי מורשה וגניבה (אישום שני).

אני מזכה את הנאשמת מהמיוחס לה באישום השלישי, המתייחס לסיוע לנאשם להתחמק מתשלום מס.

אחרית
269. הופנו כלפי הנאשמים חשדות כבדים למעשי גניבה ומרמה, שהתבררו במשפט הארוך שהתנהל לפני. לאורך כל הדרך, החל מהעימות שנעשה עם הנאשם בקיבוץ, המשך בחקירותיו במשטרה וברשות המיסים, וכלה במשפט שהתנהל לפני, זעק הנאשם לחפותו. לאורך כל הדרך הטיח הנאשם בתביעה דברים קשים על אודות מופרכוּת הטענות שהופנו כלפיו, על העוול שנעשה לו ועל ה"תיק שתפרו" לו. הוא העיד ארוכות, השליך לחלל האויר נתונים והמציא מסמכים שונים, שבכולם היה, לטענתו, כדי להוכיח כי כל שעשה - עשה בשם הקיבוץ, באישורו ולטובתו.

אודה - כה נחרצים היו דברי הנאשם, וכה בלהט נטענו, עד כי האמנתי בתחילה שלא יתכן שהם משוללי כל יסוד. לפיכך איפשרתי לו, באמצעות בא כוחו, למצות כל כיוון אליו ביקשה ההגנה ללכת. כמעט שלא סיננתי שאלות, לא האצתי בצדדים לצמצם את שאלותיהם והקשבתי קשב רב לדברי הנאשם. והוא, כאמור, דיבר.

היום, בדיעבד, אוכל לומר כי על פי התרשמותי, הנאשם ניסה להטביע את כל הנוגעים בדבר ב"מידע", חלקו שקרי, רובו לא-רלוונטי-במסווה-של-רלוונטי, בתקוה שמרוב עצים לא יראו את היער. לאורך המשפט, מרוב גרסאות שמסר הנאשם היה קשה להבין עד כמה הוא מלהג מבלי למסור עובדות שנתמכות בראיות. בקריאה רציפה של עדותו של הנאשם, שהחלה בתחילת מאי 2011 והסתיימה בסוף ינואר 2012, עדות שנפרשה על פני 1,140 עמודי פרוטוקול, מתברר כי לא ניתן ליצור מסד עובדתי אחד, רציף וקוהרנטי, מכל מה שהעיד; לא כל שכן למצוא ראיות המתיישבות עם מסד עובדתי כלשהו, מלבד זה שהציגה התביעה.

במקרה דנן, מסקנותי הסופיות מתבססות על מאות ראיות, על אלפי עמודי מסמכים. התביעה הוכיחה מעל לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו. התנהלות הנאשם במשפט נועדה, כך אפשר לומר עתה בצורה ברורה, כדי למשוך זמן ולזרות חול בעיני כל העושים במלאכה, ובראשם - בית המשפט.

הנאשם פעל, כאמור, כפי שפעל, בתקוה שמרוב עצים לא יראו את היער, ובעיקר את פעולות המרמה השיטתיות שעשה באותו יער. אולם בסופו של יום, יער כה רחב ידיים, ופעולות מרמה כה רבות, גם אדם מתוחכם כנאשם - לא הצליח להסתיר.
ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.
1 בין היתר - בהתאם לתשובת הנאשמים לכתב האישום והאמור בסיכומי ההגנה
2 29.11.09, 189, 24
3 סיכומי התביעה, עמוד 37
4 הסכם הנאמנות הוגש תחילה כצילום וסומן ת/101. בהמשך הוגש המקור על צרופותיו וסומן ת/148. מאחר שלאורך הדיונים ההסכם כונה בעיקר ת/101, כך אכנה אותו מעת לעת גם כאן
5 חובה וזכות
6 המאשימה הבהירה בסיכומיה (עמוד 4) שלכתחילה האשימה את הנאשם בגניבה באמצעות חשבון 567929 רק החל מיום 1.1.96, משום שהיו בידיה ראיות ודפי בנק רק החל מתקופה זו, וגם הנאשם בחקירתו במשטרה (ת/21, עמוד 1, שורות 26 - 27) התייחס לתקופה זו. במהלך המשפט התברר לראשונה כי בידי הנאשם דפי בנק לגבי חשבון זה מפתיחתו וכי החשבון נפתח ביום 27.8.91. למרות שלפי עמדת המאשימה, כל הכספים שיצאו מהקיבוץ לחשבון זה הם גניבה, גם לפני 1.1.96, נמנעה המאשימה מלבקש להגדיל את סכומי הכסף שהיא מייחסת לנאשם את גניבתם.
7 2.3.10, 562, 11 ואילך (כרמל ארז)
8 743, 13 ואילך
9 2541, 5 ואילך
10 ת/131, 8, 10, 75, 76
11 ת/18, 1, 16 - 25
12 29.11.09, 204, 1 ואילך; 17, 24 - 27; 29, 5 ואילך
13 ראו החלטתי מיום 27.10.09 בתיק זה, בענין תחולתו של חסיון על מתן עדות לגבי הליכים אלה
14 ת/131 - עמודים 17, 18, 44, 48, 61, 79, 80 וכן עמוד 81, 19 - 23
15 שמעון גוטספרוכט ואחי שילה
16 ת/131, 11, 16, 39, 43, 64, 68, 79, 83, 84, 88, 89
17 ת/131, 4, 8, 68, 69, 82, 102, 103
18 ת/131, 6, 10 - 11; 13, 18 - 14, 13 וכן 80
19 ת/131, 80
20 2380, 20 ואילך
21 עמודים 19 - 22 לסיכומי ההגנה
22 עמודים 48 - 53 לסיכומי ההגנה
23 למשל: סעיפים 245, 246, 250 לסיכומי ההגנה, בהם מוזכרים אנשים אחרים, אך כל ההפניות הן לעדות הנאשם
24 סיכומי ההגנה, סעיפים 151 - 152, עמוד 32
25 סיכומי ההגנה, סעיפים 156 - 157, עמוד 32
26 2584, 30 - 32
27 2595, 27 ואילך
28 2639, 14 - 15
29 2668, 2
30 2796, 12 - 16
31 2831, 25 - 26
32 2887, 6 - 7
33 2955, 17 - 20
34 3049, 31 - 3050, 2
35 למשל סיפור ההלוואה ל-hts (מסמך נ/63) שעוד ידובר בה בהמשך. ראו הסבר הנאשם: 2074, 26 - 2080, 12
36 2596, 6 ואילך
37 ע"פ 1160/09 אזולאי נ' מדינת ישראל
[19.10.09], פסקה 39 לפסק הדין
38 ת/131, 77, 24 - 78, 4
39 ת/19, 1, 19 - 2, 3
40 ת/20, 3, 1 - 11
41 ת/27, 111 - 119
42 סעיף 14, עמוד 3 למעלה
43 סיכומי ההגנה, החל בסעיף 119; עדות ראשית של הנאשם (2126, 6 - 18)
44 הכוונה לערבויות הדדיות שנחתמו בין הקיבוצים, לפיהן כל קיבוץ ערב לחובות הקיבוצים האחרים, דבר שהוביל לכך שקיבוצים "חזקים", דוגמת שפיים, עמדו בסכנה שינסו להפרע מהם בגין חובות של קיבוצים שנקלעו לחובות. מתוך העדויות עולה כי ענין זה היה בשיאו בשנות ה-80, ובא על סיומו עם "הסדר הקיבוצים", אשר במסגרתו בוטלו ערבויות הסדין.
45 2541, 21 - 2542, 4
46 סעיף 122
47 2126, 13 - 2127, 10
48 2543, 3 - 4; 2546, 4 - 10; 2580, 3 ואילך
49 2136, 24 - 26
50 2573, 11 - 22
51 2574, 4 - 9
52 2554, 28 - 32
53 2580, 8 - 10
54 2558, 23 - 2560, 20
55 ת/131, 79 - 80
56 343, 8 - 26
57 342, 17
58 342, 26 - 29
59 1211, 21 - 22
60 392, 5 ואילך
61 2566, 6 - 2568, 32
62 3352 - 3357
63 925, 13 ואילך
64 1316, 30 ואילך
65 1317, 21 ואילך
66 1848, 10 - 16; 1938, 6
67 ת/19, 3, 27 - 4, 4; ת/22, 4, 21 - 27
68 ת/20, 4, 8 ואילך
69 2159, 8 ואילך
70 345, 4 ואילך
71 1213, 6 ואילך
72 1848, 10 ואילך
73 1509, 13 ואילך
74 1673, 14 - 1674, 19
75 2165, 14 - 28
76 393, 16 - 394, 29
77 18, 28 - 31; 227, 27 ואילך
78 2681, 2 ואילך
79 ת/29, 496 ואילך
80 2672, 1 - 2677, 25
81 דברי שליין: 170, 4 ואילך
82 הטענה עולה ב-2152, 27 ואילך
83 עמודים 32 - 35
84 להסכם הנאמנות צורפו דפי חשבון הבנק לשנים 1998 - 1999, ויש גם מסמך מפברואר 2000, כאשר ההסכם מפנה להצהרת הנאמנות והצהרת הנאמנות מציינת כי דפי הבנק מצורפים. נראה, אפוא, שההסכם נחתם לאחר פברואר 2000
85 2175, 22 - 2176, 2; 2200, 15 - 16
86 בהתאם לנספח א לכתב האישום, המתוקן בשנית, ללא עדכון הסכום לאישום, כפי שהודיעה המאשימה ביום 17.5.11
87 ת/131, 79 - 80
88 2708, 28 - 2710, 6
89 1618, 2
90 1508, 23 ואילך
91 סיכומי המאשימה, עמודים 38 - 40
92 1618, 22 ואילך
93 2205, 30 ואילך; 2215, 1 - 4; סיכומי ההגנה, סעיפים 417 - 418, 451 ועוד
94 1847, 1 - 1848, 2
95 1846, 20 - 21
96 1948, 7 - 30
97 1879, 10 ואילך
98 1843, 5 ואילך
99 1880, 20 - 1881, 13
100 בדיחה פנימית מהווי הקיבוץ. התברר כי האהדה לקבוצת הפועל תל אביב היתה גורם מאחד חזק ביותר בקיבוץ.
101 926, 15 - 27
102 1507, 22 - 1508, 10; 2216, 1 ואילך
103 2206, 8 - 23 וסיכומי ההגנה, סעיפים 458 - 463, עמודים 94 - 95
104 1511, 2- 6
105 395, 19 - 32
106 סעיפים 26.1 + 26.2 לתשובה
107 2308, 2 ואילך
108 ת/20, 5, 20 ואילך
109 ת/22, 4, 22 ואילך
110 בסעיף 8
111 395, 7
112 1213, 3 ואילך
113 1848, 3 ואילך
114 1498, 11 - 12; 1509, 6 - 12; 1510, 16 - 1511, 14
115 שתי חברות שהוקמו על ידי הנאשם, hts בישראל ו-hdo בחו"ל. ב- htsבעלי המניות היו הנאשם, יזהר ברום ויורם קרול
116 1674, 20 ואילך; 1687, 7 - 1688, 10
117 946, 1 - 22
118 935, 1 ואילך
119 937, 3 - 4
120 938, 13 - 26
121 2812, 5 - 8
122 17, 31 - 32
123 29.11.09, 200, 1 - 8
124 563, 11- 15; 564, 11 - 13; 673, 14 ואילך
125 2480, 1 ואילך
126 סיכומי התביעה, עמודים 71 - 73
127 2806, 1 ואילך
128 1123, 4 - 11
129 1174, 22 - 24
130 1104, 3 - 6; 1112, 26 - 30
131 2894, 19 ואילך
132 ת/20, 4, 23 - 5, 19
133 2304, 4 ואילך; 2717, 1 - 14
134 סעיף 25 לתשובה לכתב האישום
135 2718, 16 - 27
136 סעיף 7 לתלונה
137 2720, 16 - 21
138 2721, 28 ואילך
139 2725, 18
140 ת/194
141 2726, 19 - 2729, 13
142 סיכומי התביעה, עמודים 56 - 57
143 2763, 32 - 2764, 2
144 סיכומי התביעה, עמודים 58 - 60
145 2758, 10 - 14
146 2788, 12
147 2788, 14
148 סיכומי התביעה, עמוד 60
149 2738, 7 - 25; ת/195; 2757, 8 ואילך
150 2789, 9 - 16
151 2791, 13 ואילך
152 2790, 24 - 33
153 2791, 5 - 2792, 15
154 2781, 15 - 2783, 27
155 2783, 30 - 2785, 28
156 2781, 30
157 3436, 17 - 24
158 2843, 17 - 22
159 2869, 9 - 12
160 3485, 20 - 3486, 22
161 ת/18, 5, 4 - 9 - חקירת הנאשמת במשטרה ,שם היא מספרת שמאז הארוע הנאשם במצב טראומטי ואמר לה להכין את הניירת ואחותה הסכימה שהנכס יעבור על שמה, ודברי פולצ'ק בענין התאריך- 1857, 30 ואילך; 1960, 28 ואילך
162 2309, 17 - 21
163 2795, 1 - 2796, 31
164 2797, 15 - 2801, 26
165 2799, 7 ואילך
166 2831, 32 - 2832, 4
167 שעל נכונותו חולקת המאשימה
168 2832, 16 - 25
169 מתוך ת/10, מעטפת ניילון, דף 47
170 מתוך ת/10, מעטפת ניילון, דף 51
171 2834, 17 - 2835, 8
172 2835, 32
173 2836, 20 - 23
174 2856, 2 - 8
175 עמוד 68
176 2841, 15 ואילך; 2855, 22 ואילך
177 2180, 26 ואילך
178 2087, 17 - 27
179 2916, 27 - 2919, 29
180 2907, 10 - 2914, 32
181 2889, 6 - 7
182 2901, 21 - 2905, 20
183 2864, 18 ואילך
184 1520, 10 - 12
185 כך מאוית השם בחשבונית
186 סיכומי התביעה, עמוד 71 למעלה
187 סיכומי ההגנה, סעיף 675, עמוד 127
188 2956, 11 - 16
189 2957, 28 - 2962, 3
190 1110, 20 - 22; ת/170 (סעיף 3), דוח המבקר שאושר על ידי הנאשם ב-ת/173
191 סיכומי התביעה, סוף עמוד 73 - 74
192 סיכומי ההגנה, סעיף 679, עמוד 128
193 ת/213, ת/214
194 ת/1ב (דפי חשבון המט"ח של חשבון הנאמנות), דף 1/2002
195 סיכומי התביעה, עמודים 63 - 65
196 2866, 13 - 32
197 3024, 26 - 3025, 32
198 1520, 10 - 21
199 3024, 11 - 24; 3026, 31
200 3032, 3 ואילך
201 3033, 13 ואילך
202 ראו פירוט בסיכומי התביעה, עמודים 44 - 45
203 2739, 10 ואילך
204 סיכומי ההגנה, עמודים 121 - 122, סעיפים 632 - 633
205 3006, 4 ואילך
206 עמודים 90 - 91 לסיכומי התביעה
207 2939, 33 ואילך
208 וכן על ת/9, אסופה הכוללת את דפי התנועה של כרטיסי האשראי על שם הנאשם שהונפקו לחשבון הנאמנות
209 סיכומי ההגנה, עמוד 123, סעיף 641
210 2948, 22 ואילך
211 סיכומי ההגנה, עמוד 123, סעיף 645
212 מאחר שמדובר בסכום שבו הודה הנאשם, ברור שהיתה לו לגביו "הזדמנות סבירה להתגונן", כלשון סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
213 517, 24 - 26
214 2273, 5 - 2274, 32
215 ת/45, הערה ו למסמך
216 2469, 26 - 2471, 29
217 22.11.09, 110, 9 - 13
218 286, 2 ואילך; 760, 23
219 3192, 15 ואילך
220 2272, 10 - 19
221 2278, 18 ואילך
222 356, 9 ואילך
223 3278, 1 - 12
224 2983, 22 ואילך
225 סומן נ.ר. 18 2.8.2010
226 סומן נ.ר. 26 2.8.2010
227 3419, 7 - 11
228 1107, 1 - 3
229 1196, 13 - 19
230 עמודים 49 - 50
231 1482, 8 - 12
232 1482, 20 ואילך
233 2206, 25
234 1613, 16 - 32; 1615, 8 - 14; 1616, 10 - 1619, 30
235 927, 25 ואילך
236 927, 15 ואילך
237 23, 25 ואילך; 25, 25 ואילך
238 סיכומי התביעה, עמוד 71
239 2522, 18 - 20, סיכומי ההגנה, סעיף 602, עמוד 118
240 2523, 17 - 20
241 1498, 22 - 31
242 1499, 3 ואילך
243 3042, 24
244 ת/19, 4, 7 - 9
245 1502, 11 ואילך
246 3042, 24 - 30
247 3044, 7 ואילך
248 3048, 29 - 3049, 2
249 2448, 30 - 2449, 4
250 סכום זה גבוה ב-80,772 ₪ מהנטען בכתב האישום ובנספח ה, לאחר שקיבלתי באופן חלקי את טענת המאשימה בנוגע למשיכות שבוצעו באשראי מחשבון הנאמנות, בהתאם להודאת הנאשם, כמפורט בסעיף 165 לעיל
251 3355, 18 ואילך
252 24, 3 - 32; 174, 17 ואילך
253 הערת עו"ד רוזנברג לפרוטוקול, 22.11.09, 159, 17 - 21 וכן דברי הנאשם 2587, 24 ואילך
254 2584, 15- 2587, 28
255 2586, 33 - 2587, 2
256 צ'ק מיום 6.10.97 על סך 12,700 ₪, לפקודת בנק לאומי לישראל בע"מ
257 2592, 27 ואילך
258 האסמכתא המקורית להפקדה סומנה ת/187א; הצ'ק המקורי סומן ת/187ב
259 2594, 22 ואילך
260 2595, 13 ואילך
261 2599, 22 - 2600, 1
262 2600, 19 - 24
263 2603, 31
264 2605, 12
265 2607, 18 - 32
266 2610, 14 ואילך
267 2611, 10 - 24
268 2615, 22 - 23
269 עמודים 18 - 19 וכן 27 - 28
270 2221, 33 - 2222, 4
271 2654, 5 ואילך
272 3058, 18 ואילך
273 3060, 24
274 סיכומי התביעה, עמודים 88 - 90
275 חוות הדעת של רו"ח אלקלעי, סעיף 8, עמודים 8 - 9 ו-3397, 21 - 3398, 19
276 ת/27, 7 - 18 לעומת 2172, 20 ואילך
277 ת/29, 7 - 21 ו-2707, 13 - 16
278 2823, 8 ואילך
279 3010, 24 - 3012, 31
280 941, 23 ואילך
281 25,25 ואילך
282 ת/25, לאורך כל החקירה
283 ת/26, 2, 4 - 5
284 ת/26, 4, 22 - 25
285 למעשה, לאחר קבלה חלקית של טענת המאשימה בנוגע להוצאות מחשבון הנאמנות באמצעות כרטיס האשראי (סעיף 165), הסכום המינימלי עומד על 16,559,209 ₪
286 עמוד 93
287 ת/18, 2, 4 - 18
288 ת/18, 5, 1 - 9
289 סיכומי ההגנה, סעיף 910, עמוד 162
290 2308, 24 - 28
291 ת/30, 167 - 168
292 3549, 4- 7
293 3641, 27 - 3650, 32
294 3559, 18 - 23
295 3672, 31 - 32
296 ת/205
297 מתוך ת/32
298 3559, 27 - 3560, 1
299 ת/217 (מתוך ת/30 או ת/10)
300 3671, 11 - 3672, 32
301 3668, 26; 3684, 1 - 4
302 3575, 3 - 3577, 14
303 ת/30, 456 - 459
304 3532, 15 - 28
305 3532, 29 - 32; 3562, 1 - 3; 3679, 4 - 7
306 ת/30, 227 - 229; 260 - 262; 319 - 325
307 3570, 30 - 3572, 8
308 3566, 1 - 5; 3571, 10 ואילך
309 3572, 30 - 3574, 14
310 ת/30, 194 - 201
311 3668, 1 ואילך
312 3654, 22 ואילך
313 3641, 31 ואילך
314 3491, 25 - 3492, 11
315 ת/30, 393 - 420
316 3586, 4 - 32, 3611, 1 - 3613, 5
317 3613, 30 - 3616, 31
318 3586, 19 - 24; 3624, 24 - 29
319 3618, 1 - 3620, 33
320 3594, 14 ואילך
321 3632, 14 ואילך
322 ת/17, עמוד 15 לגרסה המודפסת, החל בשורה רביעית מהסוף
323 3621, 19 - 3622, 22
324 3510, 6 - 9
325 1544, 13 - 32
326 3551, 2 - 12; 3587, 17 - 25
327 3633, 11 - 3634, 29
328 3589, 8 - 3590, 32; 3676, 12 ואילך וכן ת/44ד, ת/256 - ת/258
329 3681, 23 ואילך
330 3592, 6 - 3594, 10
331 3654, 28 ואילך
332 3660, 23 ואילך
333 3657, 12 ואילך
334 3637, 21 - 3640, 13
335 ר' ה"ש 247 ו-283
---------------

------------------------------------------------------------

---------------

------------------------------------------------------------
1









פ בית משפט שלום 5306/08 מדינת ישראל נ' יהודה דורון, קטרינה דורון (פורסם ב-ֽ 29/09/2013)