פסקי דין על יוסף בן משה

14948-05/13 פ     14/01/2014




פ 14948-05/13 מדינת ישראל נ' יוסף בן משה








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"פ 14948-05-13 מדינת ישראל
נ' בן משה(עציר)




תיק חיצוני: 06/00003628/13




בפני

כב' השופטת
דבורה עטר


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

יוסף בן משה
(עציר)






החלטה


1.
בפני
בקשת המאשימה, להורות, בעקבות הכרזת הנאשם כסוחר סמים, על חילוט רכוש שהושג בעבירה על עסקת סמים, עבור אוצר המדינה, בהתאם להוראת סעיף 36 א (ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"), כמפורט להלן:

א.
2,300 ₪ ומכשירי טלפון נייד.
ב.
רכב יונדאי מס' 3605966 (להלן: "הרכב").
ג.
7 מזגנים בשווי כולל של 31,900 ש"ח.

2.
הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית– עבירה לפי סעיף 7(א) (ג) לפקודת הסמים )נוסח חדש) תשל"ז-1973 בגידול סם מסוכן ללא היתר כדין – עבירה לפי סעיף 6 לפקודה, בהחזקת חצרים לשם גידול סם מסוכן – עבירה לפי סעיף 9(א) ו-(ד) רישא לפקודה ובנטילת חשמל – עבירה לפי סעיף 400 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.
ביום 01.05.13, גידל הנאשם במבנה מגורים ביהוד, סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 40.9582 ק"ג נטו, במספר רב של אדניות, תוך הקמת תשתית מתאימה ויצירת מעקף של מונה החשמל במקום, לאספקת החשמל הנדרש.

4.
במסגרת הסדר הטיעון אשר גובש בין הצדדים, הוסכם כי פריטים א' ו-ג' יחולטו. באשר לרכב, הוסכם כי הצדדים ישמיעו את טיעוניהם כראות עיניהם וזוהי הבקשה שבפני
.

5.
ב"כ המאשימה טען, תוך שהפנה לאמור בפקודה, כי קמה חזקה שהרכב, שהינו של רכושו של הנאשם, שהוכרז כסוחר סמים, הושג בעבירה (להלן:"החזקה"). משכך, מוטל הנטל על כתפי הנאשם לסתור את החזקה ולהוכיח כי הרכב הושג באמצעים כשרים, או כי הינו של זולתו.

עוד טען ב"כ המאשימה בהקשר זה כי הבעלים הרשום של הרכב, מסר בחקירתו במשטרה כי חרף כך שהרכב לא הועבר על שמו, מכר אותו לנאשם וקיבל את התשלום בגינו.

6.
ב"כ הנאשם טען כי הינו עומד על התנגדותו לחילוט הרכב, שכן אינו בבעלות הנאשם ואינו רשום על שמו במרשמי משרד הרישוי.

לדברי ב"כ הנאשם, הרכב רשום על שמה של ישיבת "עטרת רחמים חולון" (להלן: "הישיבה") שם למד הנאשם ועשה בו שימוש, באופן מזדמן בלבד. עוד לדברי ב"כ הנאשם, מרשו לא רכש את הרכב, אלא העניק אותו לישיבה, כתרומה.

דיון

7.
המאשימה נסמכת בבקשתה לחילוט הרכב, על האמור בסעיף 31(6) לפקודה שזוהי לשונו:

"(6)
קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים –
(א)
כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:
(אא)
האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;
(בב)
הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;
(ב)
כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א)."

8.
טענת ההגנה הינה למעשה כי עלה בידה לעמוד בנטל המוטל על כתפיה, לסתור את החזקה ואין לחלט את הרכב, שכן הוכח שהינו שייך לישיבה, בעליו הרשומים וזוהי השאלה הטעונה הכרעה בבקשה זו.

9.
הרכב רשום על שמה של הישיבה וכמצוות הפקודה, התייצב לדיון אשר יוחד לשאלת החילוט, מר ניסים פדידה, שהינו
מורשה חתימה בישיבה ומייצגה (להלן: "העד").

הודעתו של העד במשטרה ת/1 אשר נגבתה ביום 02.05.13 (להלן: "ההודעה") וכן זיכרון הדברים אשר צורף לה (להלן: "זכרון הדברים"), הוגשו בהסכמה
במסגרת חקירתו הראשית.

בהודעה ציין העד כי זיכרון הדברים, משקף עסקת מכר שבוצעה בין הנאשם לישיבה, כדלקמן:
"באוגוסט 2012 מכרתי רכב יונדאי..., נחתם זכרון דברים בין עמותת עטרת רחמים חולון שאני אחד בעלי העמותה לבין יוסף בן משה
. לא בוצעה העברת בעלות כיוון שיוסף לא שילם את מלוא הסכום והיה ברור כי לאחר שישלם את כל הסכום תתבצע העברת הבעלות. יוסף
סיים לשלם את כל הסכום על סך 36,500 ₪ ב12/2/13 ומאז הוא בעל הרכב אך לא בוצעה העברת בעלות."
( עמ' 1, ש' 2).

העד הסביר בהודעה כי לא מצא צורך להיחפז ולהסדיר את עניין העברת הבעלות, על רקע היכרותו עם הנאשם והתדירות הגבוהה של המפגשים עמו. לדבריו, גם הנאשם לא נחפז בטיפול בעניין, שכן, אין בבעלותו חשבון בנק והיה מעוניין להעביר את הבעלות ברכב, על שם קרוב משפחה דוגמת אמו או אחיו.

עוד עלה מן ההודעה כי החל ממועד
עריכת זיכרון הדברים, הועבר הרכב לחזקתו של הנאשם, לשימושו הפרטי.

10.
בעדותו בבית המשפט ניכר היה כי העד ניסה להלך בין הטיפות, לאור התכלית לשמה הובא
לעדות.

בניגוד גמור לאמור בהודעה ובזיכרון הדברים, אישר העד בחקירה הנגדית, את הנטען בפני
ו על ידי ב"כ הנאשם כי הוסכם בין הנאשם למנהל הישיבה שהרכב ייוותר בבעלות הישיבה והכספים אשר הועברו אליה על ידי הנאשם יישארו בידה כתרומה. הוא אף אישר את הנטען בפני
ו כי הרכב נותר למעשה בחזקת הישיבה והנאשם אך עשה בו שימוש לפרקים על פי צרכיו.

מעבר לכך כי המדובר בגרסה כבושה, שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בהודעה ועם העולה
מאליו מזיכרון הדברים, אשר הובא לידיעת המשטרה על ידי העד עצמו, עלה בנוסף מעדותו של העד כי חלקם הארי של הדברים אינו מצוי בידיעתו האישית אלא גולו לאוזנו על ידי מנהל הישיבה, אשר לא הובא לעדות מטעם ההגנה ועל כן הינם בלתי קבילים ונותרו בגדר עדות מפי השמועה.

העד העיד בנוסף כי זיכרון הדברים נוסח באופן שתהא הגנה לישיבה מפני דו"חות או תביעות
כספיות, שבאחריות הנאשם. אף מבלי להידרש לחוסר הגיונם של הדברים, מדוע נדרש ניסוח מפורש של מכר, אך לתכלית זו, עלה במפורש
מדבריו של העד, גם בהקשר זה, כי המדובר בעדות מפי השמועה, בציינו: "אני מציין שהנאשם סיכם את זה עם הרב של העמותה והתברר לי את זה משיחה עם הרב. אחד הדברים שהרב גם אמר לי להגיד פה, כי אומרים את כל האמת, שהיה זכרון דברים שנחתם רק כדי שנהיה מוגנים ואם חס וחלילה, יהיו דו"חות – שנהיה מוגנים." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 3).

התרשמותי כי האמור בהודעה משקף את שהיה לאשורו התחזקה גם מכך שבסופו של יום אישר העד את האמור בה כי המדובר בעסקת מכר, הגם שהבעלות ברכב לא הועברה על שמו
של הנאשם ( עמ' 19 לפרוטוקול). זאת הגם שמטעמים השמורים עימו, שב וטען בד בבד עם כך
כי הוענק לישיבה כתרומה.

11.
לגרסתו של העד בהודעה נמצא תימוכין בהודעותיו של הנאשם במשטרה, ת/2 ו-ת/3, מהן עלה כי רכש את הרכב מן הישיבה וכי המדובר ברכושו הפרטי בו הינו מעוניין לעשות שימוש על מנת לממן את הוצאותיו המשפטיות והאחרות.

12.
בבית המשפט הציג הנאשם גרסה מגמתית, כבושה ומתפתלת, אשר נועדה לחלץ אותו מאימת החילוט. גרסה זו אינה מתיישבת עם האמור בהודעותיו במשטרה ובזיכרון הדברים עליו מתנוססת חתימת ידו ולא מצאתי כי יש ליתן בה אמון, כפי שיפורט עתה.

בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי לא רכש את הרכב אלא שהתמורה ששולמה לכאורה על פי זיכרון הדברים היוותה תרומה לישיבה, אשר הרכב נותר בבעלותה. הנאשם נדרש להסביר מדוע לא בא זכרה של גרסה זו בהודעותיו במשטרה והעלה שלל גרסאות שאף לא אחת מהן הניחה את דעתי.

תחילה טען הנאשם כי לא נשאל על כך ולאחר מכן הוסיף כי עשה כן בשל מצבו הנפשי בעת החקירה וניסיונו שלא לקשור אחרים או את העמותה לעניינו ועל מנת למנוע מן הרב חקירה במשטרה. בהמשך אף הטיל הנאשם ספק באשר לאמור בהודעה בציינו: "אני חתום על המסמכים האלה? אני לא חתום עליהם ואולי בכלל לא אמרתי את זה. " (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 14).

ולא למותר לציין כי הודעותיו של הנאשם במשטרה הוגשו בהסכמה. אף עלה מהודעות הנאשם, כי לא נמנע מלהעלות את שמה של הישיבה ואף כי לא השיג על גרסתו של העד בהודעה, משהוצגה בפני
ו, אלא מילא פיו מים.

עוד ייאמר כי בניגוד לניסיון לצייר בבית המשפט תמונה כי עשה שימוש ברכב רק לפרקים, עלה במפורש מהודעתו של הנאשם במשטרה , ת/2, כי הרכב היה בחזקתו מזה מספר חודשים.

סוף דבר


13.
לאור סך כל האמור לעיל ומשלא עלה בידי הנאשם אם כן, לסתור את החזקה במידה
הדרושה, מצאתי להורות על חילוט הרכב, כמבוקש.




ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








פ בית משפט שלום 14948-05/13 מדינת ישראל נ' יוסף בן משה (פורסם ב-ֽ 14/01/2014)