פסקי דין על יוסף בן חיים | פסקי דין על עו"ד טל איטקין

22655-10/12 תק     18/02/2014




תק 22655-10/12 יוסף בן חיים נ' עו"ד טל איטקין








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת



ת"ק 22655-10-12 בן חיים נ' איטקין




לפני כב' הרשם הבכיר אלכס אחטר



התובע
:
יוסף בן חיים
ת.ז. 067917328


נגד

הנתבעת
:
טל איטקין
– עו"ד ת.ז. 028654242




פסק דין


1.

לפני תביעה נזיקית על סך 32,000 ₪, שהגיש התובע, ששימש כערב לבנו, לצורך יציאתו של הבן לארה"ב, נגד הנתבעת, שהינה עורכת דין במקצועה, ומי שייצגה את כלתו של התובע, אושרית, בהליכי גירושין שניהלה נגד בנו.

2.

לטענת התובע, במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו בין בנו של התובע לבין אישתו, הוא
חתם כערב לתביעות הרכושיות על סך 100,000 ₪, עבור בנו, כאשר,
בנוסף, הוצא נגד התובע, במסגרת ערבותו, גם צו עיכוב יציאה מהארץ. לטענת התובע, לאחר שהנתבעת הודיעה לאב"ד הרב אדרי, מביה"ד הרבני בחיפה, כי בנו ברח מהארץ, וביקשה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד התובע, נגד בנו ונגד נכדתו, ניתן ביום 8.03.2011, צו עיכוב יציאה מהארץ, למשך 6 חודשים נגד התובע, וביום 7.07.2011, ניתן פס"ד מביה"ד הרבני בחיפה, המורה על גביית סכום הערבות מהתובע. למרות שפסה"ד נחתם ביום 27.07.2011, פנתה הנתבעת, בחוסר תום לב, ביום 8.08.2011, ללשכת ההוצל"פ בבקשה להורות על פתיחתו של תיק חוב נגד התובע (תיק הוצל"פ מס' 02-42326-11-5), בהתאם להחלטת בי"ד הרבני. בהחלטה של ביה"ד הגדול, מיום 25.10.2011, נקבע, כי הליכי ביצוע גביית הערבות, בתיק ההוצל"פ לעיל, יעוכבו עד להחלטה בערעור שהגיש התובע. ביום 9.06.2012, קבע כב' רשם הוצל"פ גור שי, כי עיכוב ההליכים בתיק יעמוד בתוקפו, עד להחלטת ביה"ד הרבני העליון בערעור. לטענת התובע, נגרמו לו עוגמת נפש ונזקים כספיים כתוצאה מפתיחת תיק ההוצל"פ, בחוסר תום לב מובהק ושלא כדין, על ידי הנתבעת. הוטל
עיקול על חשבון הבנק שלו, הוא נאלץ לשכור שירותי עו"ד, ולקצר את חופשתו בארה"ב ונגרם לו אובדן של
10 ימי עבודה. משכך, ןעל כל אלה, על הנתבעת לפצותו.

3.

הנתבעת טענה, כי אין כל עילה כלפיה וכי היא פעלה על פי דין, בשם שולחתה. התובע כבר נפרע בגין נזקיו הנטענים בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה וזכה לפיצוי. הנתבעת יידעה את מזכירות בית הדין הרבני, כי בנו של התובע עזב במפתיע את הארץ. פסק הדין של בית הדין הרבני מיום 7.07.2011, קבע כי כלתו של התובע, ובאת כוחה, קרי הנתבעת, רשאית לגבות את כתב ערבותו. גם אם לשיטתו של התובע, ניתן פסה"ד רק עת נחתם ביום 27.07.2011, ממילא הורה בית הדין הרבני הגדול על עיכוב הביצוע רק ביום 25.10.2011, כחודשיים וחצי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. חזקה על לשכת ההוצל"פ כי היא יודעת עבודתה, ותיק ההוצל"פ לא היה נפתח ללא פסק הדין. המקום לבירור טענותיו של התובע לגבי מעשים פליליים של הנתבעת, הינו לפני הרשות החוקרת. הנתבעת פעלה בהתאם להחלטות רשם ההוצל"פ ובית הדין הרבני הגדול לא ראה בהליכי ההוצל"פ שננקטו, משום הפרה של החלטותיו.
עסקינן בעיקולים אצל צדדים שלישיים ברישום בלבד. טענת התובע, לפיה הוקפאו כל נכסיו ועסקיו אין בה ממש, שכן עיקול ברישום אינו חל על חשבון עו"ש. התובע לא הוכיח כי היה בחופשה או כי קיצר אותה בשל פתיחת תיק ההוצל"פ, ולא הציג כל ראיה לכך שהפסיד ולו יום עבודה אחד, בגין פתיחת תיק ההוצל"פ, מה גם שלטענתו שכר ייצוג משפטי לשם הטיפול בתיק. התובע לא פעל לצמצום נזקיו הנטענים, ולא פנה ללשכת ההוצל"פ בבקשה ביטול העיקול. משכך, דין התביעה להידחות.

4.

בסיכומיו, חזר התובע על הטענות שהעלה בכתב התביעה. בנוסף, טען, כי בנו לא ברח מהארץ, אלא יצא כדין, וכי כתוצאה מהתנהלותה המניפולטיבית והמטעה נפתח נגדו, שלא כדין תיק הוצל"פ, ונגרמו לו נזקים ממוניים ואחרים. משכך, על הנתבעת לפצותו.

5.

הנתבעת שבה וטענה בסיכומיה, כי עילות התביעה כבר נידונו והוכרעו בהליך משפטי קודם בין הצדדים בבית המשפט בעפולה; היא פעלה כשלוחה של מרשתה; פתיחת תיק ההוצל"פ אושרה על ידי כב' רשמת הוצל"פ ברכה לחמן; האזהרה נמסרה לתובע ביום 27.10.2011, ועד אז לא בוצע ממילא כל הליך נגדו, ולא נגרם לו כל נזק. רק ביום 5.01.2012, 6 חודשים לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ, נקטה הנתבעת, בשם מרשתה, בהליך המבצעי הראשון. התובע מודה, כי חוץ ממסירת האזהרה לא התקיים כל הליך נגדו עד ליום 5.01.2012, ואף התובע לא הצביע על הליך שננקט נגדו חרף עיכוב ההליכים. התובענה הינה שימוש לרעה בהליכי המשפט ודינה להידחות.

6.

בתגובתו לסיכומי הנתבעת, חזר התובע על הטענות שהעלה בסיכומים מטעמו, ושב וטען, כי למרות שהעיקול הכספי לא מומש, די בעיקול שהוטל על חשבון העו"ש שלו ולהחזרת שיקים מסיבת "הוטל עיקול", למרות שחשבונו עמד ביתרת זכות, כדי להוכיח נזקו. התובע טען, כי הוא נאלץ לשלם במזומן שיקים שמסר וביטל, על מנת שחשבונו לא יוגדר כמוגבל. התובע אישר, כי טרם שילם את דרישת התשלום לעורך דינו.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות, ושמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, כמפורט להלן:

7.

כידוע, תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, העובדות אשר נדרש קיומן על מנת שיזכה בסעד המבוקש (ראה – ע"א 42/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1005 – 1004; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כ"א(2) 358, 364).

8.

הטלת האחריות בנזיקין מותנית, ככלל, בהתקיימותם של שני יסודות אחריות, התנהגות עוולתית של המזיק וקיומה של זיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק, שקיומם המצטבר מצדיק את ייחוסו של נזק הניזוק למזיק ואת הטלת האחריות בנזיקין על האחרון (ראה לעניין זה- ישראל גלעד, דיני נזיקין – גבולות האחריות, נבו, תשע"ב-2012, כרך א', ע' 37).

בעניינינו, על מנת שיזכה שהתובע בסעד המבוקש עליו להוכיח, כי הנתבעת התנהלה לא כדין, ובנוסף, כי בשל התנהלותה של הנתבעת נגרמו לו הנזקים הנטענים, שגם היקפם ומהותם טעונים הוכחה.

9.

על רקע מכלול הטענות שלפני, אם יוכח כי הנתבעת לא פעלה שלא על פי החלטות ופס"ד של ביה"ד הרבני והחלטות רשם ההוצל"פ בתקופה הרלוונטית, אין מקום לקבוע כי הנתבעת התרשלה או גרמה לנזקיו הנטענים של התובע, מושא התובענה דנן. משכך, רק אם יוכיח התובע את אחריותה של הנתבעת לפתיחה שלא כדין של תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו, ידרש בית המשפט לעניין הנזקים הנטענים.

10.

התובע טען, כי ביום 31.01.11, התבקש על ידי בנו, לחתום לו ערבות בסך 100,00 ₪ בבית הדין הרבני בחיפה, בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 20.01.2011 בבית המשפט המחוזי בנצרת
(תמ"ש 54043-08-10
) במסגרת הליך גירושין המתנהל בין בנו של התובע לכלתו,
וזאת על מנת שבנו יוכל לצאת לחו"ל. כאשר הגיע לחתום על הערבות, המהלך חתימת הערבות, הוסיף הרכב הדיינים תנאי, שיוצא נגד התובע גם צו עיכוב יציאה מהארץ "התובע התרעם על הוספת סעיף נוסף" (סעיפים 7, 8 לכתב התביעה). הלכה היא, כי אדם החותם על מסמך, חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו (ראה לעניין זה-

ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט
(1) 113, 117 (1965);
ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פ"ד נח
(2) 145, 149 (2003), ואין בית משפט זה מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני.

11.

מעיון בנספחים שצירף התובע לכתב התביעה ולסיכומיו, המתארים את השתלשלות ההליכים המשפטיים, לאור החלטות בית הדין הרבני בעניינו כערב, והחלטות רשם ההוצל"פ, לא מצאתי, כי הנתבעת פעלה בניגוד להחלטות ובניגוד להוראות הדין, עת עתרה ללשכת ההוצל"פ ופתחה תיק הוצל"פ נגד התובע.

התובע טען, כאשר יצא בנו, כדין, מן הארץ, פעלה הנתבעת, בחוסר תום לב, תוך שימוש במניפולציות ובהטעיה, ופתחה תיק הוצל"פ, שלא כדין נגד התובע. כתוצאה, בוצעו
עיקולים על חשבונו ונכסיו בזמן שהיה עיכוב ביצוע; נשללה חירותו במשך 8 חודשים; תנועתו הוגבלה, ונגרמו לו נזקים ממוניים, לרבות הוצאות שכ"ט כבדות (סעיף 22 לסיכומי התובע).
התובע העיד, כי
"נגרם לי נזק שאי אפשר לתאר אותו. עיכוב יציאה מן הארץ ועיכוב חשבון בבנק כשהמבקשת [הנתבעת] עשתה לי את כל העיכובים, המבקשת המשיכה לפעול בכל ההליכים נגד כל הרצונות. אני כתבתי מכתב אישי למבקשת שתרד מהחיים שלי קצת..." (ע' 1 ש' 21-24 לפרוטוקול).

התובע פירט בעדותו, כי מיום פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו ועד ליום 5.01.2012, ננקטו נגדו "עיקול של הדיירים שלי של כל המטלטלין שלהם...אחר כך עוקל הרכב, עיקלה לי את המקרקעין, עיקלה חשבון בבנק, פעם שניה...בבנק המזרחי" (ע' 9 ש' 5-7 ; ע' 10 ש' 18 לפרוטוקול), אולם העיקול לא מומש "דאגתי שחלק מהספקים שנתתי להם שיקים, כשאני הייתי בחו"ל וראיתי שהתקשרו אלי על שיק המזונות שנתתי לבת זוגתי וחזר השיק, והייתי צריך לדאוג שבן הדוד שלי יתן לה את הכסף...כדי לא לעשות אותי מוגבל בבנק אז חיללו אותו טכנית...נאלצתי את המשכנא שלי להעביר במזומן על מנת לגרום פחות נזק" (ע' 10 ש' 20-22, ש' 26; ע' 11 ש' 4 לפרוטוקול).

התובע טען, כי בעקבות התנהלותה של הנתבעת, נגרמו לו הוצאות בגין ייצוג משפט (סעיף 34 לכתב התביעה), התובע אישר בתגובתו לסיכומי הנתבעת, כי לא שילם לעו"ד עושרת שכ"ט, למרות דרישת התשלום שצירף, כהוכחה לנזקיו והעיד "אין לי. צירפתי דרישת תשלום, אין לי כרגע לשלם" (ע' 13 ש' 28 לפרוטוקול).

עוד טען התובע, כי בגין פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו, נאלץ להקדים את שובו מחופשתו בארה"ב (סעיף 36 לכתב התביעה), והעיד, כי ביום 10.01.2012, החלו לחזור השיקים בחשבונו, ולכן נאלץ להקדים ולשוב לארץ ביום 29.01.2012, במקום ביום 6.02.2012, שכן "עו"ד לא היה יכול לייצג אותו בבנק ולעשות את כל הסידורים שלי של השיקים" (ע' 13 ש'32; ע' 14 ש' 3-4, ש' 18 לפרוטוקול). התובע צירף לתמיכה בטענתו, עותק מכרטיס הטיסה ושינוי מועד הטיסה. אין בכך כדי להוכיח, כי קיצר חופשתו בגין פתיחת תיק ההוצל"פ.

התובע טען, כי הפסיד למעלה מ-10 ימי עבודה, "לרבות ימים רבים ללא שינה" (סעיף 38 לכתב התביעה- הדגשה שלי- א"א). התובע לא צירף כל ראיה לתמיכה בטענתו.

12.

הנתבעת העידה, בעניין זה,
כי "המשיב [התובע] חוייב במסגרת בית הדין הרבני להיות ערב לחיובים של בנו לאחר שבנו ברח לחו"ל" (ע' 2 ש' 5-6 לפרוטוקול). זאת ועוד, "מעולם לא עשיתי עיקולי בנקים, עשיתי עיקולי רכב, מקרקעין ועיכוב יציאה מהארץ...כל הפעולות שעשינו תחומות בין 5.01.2012 עד 1.02.2012 ביצענו שלוש פעולות מבצעיות...[התובע] יכול לבוא בטענות רק לעצמו, הוא לא פעל בהתאם להחלטה של רשם ההוצל"פ ולא טרח לבקש מבית הדין הרבני הגדול עיכוב הליכים" (ע' 2 ש' 6-7, 12, 16-18 לפרוטוקול).

נגד התובע ננקטו עיקולי צד ג', בבנקים ובחברות הביטוח, ביום 8.01.2012, במסגרת תיק ההוצל"פ, אך לא נתפסו נכסים כלשהם. הנתבעת, העידה כי פסק הדין מיום 7.07.2011, ניתן "לאחר שנפסקו כבר מזונות אישה...אני קיבלתי

פסק דין
שמאפשר לי לגבות גם באמצעות ערב וכך עשיתי" (ע' 21 ש' 31; ע' 22 ש' 1-2 לפרוטוקול). הנתבעת אישרה בעדותה, כי
הוטל עיקול על חשבון העו"ש של התובע ועל כל זכות הקיימת על שמו (ע' 25 ש' 11, 15 לפרוטוקול), וכי את עיכוב היציאה מהארץ "עשינו אחרי שהיה בחו"ל. לא מנענו ממנו נסיעה...באותה תקופה היה לתובע עו"ד שיכול היה לכאורה להגיש ערעור או לתקוף את ההחלטה של ראש ההוצל"פ לגבי עיכוב הליכים. הוא לא עשה כן. אני לא יזמתי את
הבקשה להחייאת הליכים בתיק ההוצל"פ. התובע הגיש טענת פרעתי והוא היה צריך לעדכן את עיכוב הביצוע. הוא לא עשה כלום. אני הייתי צריכה לייצג את מרשתי באופן הטוב ביותר." (ע' 2 ש' 25-29 לפרוטוקול).

עוד
העידה, כי "ההליכים שפעלתי במסגרת תיק ההוצל"פ בוצעו על ידי כדין" (ע' 16 ש' 14 לפרוטוקול). לעניין המועד בו נפתח תיק ההוצל"פ, העידה הנתבעת, כי "פסק הדין ניתן ביום 7.07.2011 וניתנה בו התראה להפעיל אותו אחרי 30 ימים. אנחנו פתחנו את תיק ההוצל"פ ביום 9.08.2011, לפי שיקול דעתי המקצועי זה היה המועד לפתיחת התיק. ממילא לא בוצעו בתיק כל פעולות עד למסירת האזהרה לחייב ביום 26.10.2011, כך שלטענתי גם אם תיק ההוצל"פ נפתח בפרשנות לא נכונה שלי הרי שלא נגרם בכך נזק" (ע' 20 ש' 22-26 לפרוטוקול).

13.

מן המקובץ עולה, כי התובע לא עמד בתנאי ההתחייבות עליה חתם כערב עבור בנו. הנתבעת פנתה לבית הדין הרבני ופעלה בהתאם להחלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני, ביניהן, כאמור, נקיטה בעיקולי צד ג' באמצעות לשכת ההוצל"פ. התובע לא הוכיח, כי הנתבעת השפיעה, באופן לא ראוי,
על פסקי הדין וההחלטות שנתנו על ידי הערכאות השונות של בית הדין הרבני. התובע לא הוכיח, כי הנתבעת
חרגה מהאמור בפסק הדין ובהחלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני. משכך, התובע לא הוכיח, כי הנתבעת אחראית לנזקיו הנטענים, כתוצאה מפתיחת תיק ההוצל"פ נגדו.

14.

בהתייחס למחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד בו ניתן פסק הדין של בית הדין הרבני, אשר דחה את בקשתו של התובע לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו, וקבע כי כלתו וב"כ, הנתבעת דכאן, רשאיות לפעול לגביית כתב ערבותו של התובע בכל ערכאה כדי לגבות מהערב, התובע, את הסכום של 100,000 ₪, כפי שהתחייב בחתימתו על כתב הערבות (נספח ב' לכתב ההגנה). אין זה משנה לעניינינו, אם פסק הדין ניתן ביום
7.07.2011, או שהתאריך הקובע לצורך פתיחת תיק ההוצל"פ הינו היום בו נחתם פסק הדין, קרי 27.07.2011, כמפורט להלן:

תיק ההוצל"פ נגד התובע נפתח ביום 9.08.2011, כערב לחיובי המזונות של בנו שברח מהארץ. ביום 25.10.2011, התקבלה בבית הדין הרבני הגדול החלטה המורה
על עיכוב ביצוע הליכים בתיק ההוצל"פ, עד לקבלת החלטה בערעור. האזהרה בעניין תיק ההוצל"פ נמסרה לתובע ביום 27.10.2011.

הנתבעת הגישה בקשה להטלת עיקולים על רכושו של התובע וחשבונותיו ביום 5.01.2012 (נספח ח' לסיכומי הנתבעת).

הליך זה אינו אמור להוות ערכאת ערעור על החלטות רשם הוצל"פ.

זאת ועוד, בעקבות תלונתו של התובע, בדק האחראי על בירור תלונות נגד רשמי הוצאה לפועל, עו"ד שמואל חמדני (שופט בדימוס) את התנהלות רשם ההוצל"פ שי גור, בתיק ההוצל"פ נשוא דיונינו.
מהבדיקה עולה, כי ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו, כמעט ברציפות למן פתיחתו, למעט פרקי זמן קצרים ביותר, וכי בפועל, כמעט שלא ננקטו הליכים לפי החלטות רשם נגד החייב, למעט עיכוב יציאה מהארץ (בוטל ביום 2.07.201) ועיקול מקרקעין. בפועל לא נגבו מהתובע כספים על חשבון החוב (סעיף 3 ל-ת/1 ). זאת ועוד, נקבע, כי ההחלטה אם לעכב הליכים ולאילו פרקי זמן, הינה החלטה שיפוטית בתוצאתה, אולם בנסיבות המקרה, כאשר ישנה החלטה של בית הדין הרבני הגדול לעכב את ביצוע פסק הדין עד שתתקבל החלטה בערעור, מדובר בדרך ניהול הליכים, שהינו בסמכות רשם הוצל"פ (סעיף
6 ל-ת/1).

מר חמדני מצא, אומנם, כי לא היה מקום לעכב את ההליכים לפרקי זמן קצרים, פעם אחר פעם, דבר שאילץ את התובע לשוב ולהגיש בקשות דבר אשר גרם לו ואף לצד שכנגד טרחה, אולם לא ראה שנגרם בכך נזק לתובע
(סעיף 6, לעיל).

כאמור, התנהלותו של רשם ההוצל"פ, אשר קיבל את ההחלטות בתיק, נבחנה ולא נמצא כי נפל בה פגם, מלבד בעניין הארכות עיכובי הביצוע. לעניין זה יוער כי היה מצופה מהתובע להעלות את הטענה ביחס לפתיחת תיק ההוצל"פ שלא כדין, במעמד תלונתו הנ"ל.

15.

התובע
טען, בנוסף, כי לא היה כל בסיס חוקי להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו ל-5 שנים (סעיף 48 לכתב התביעה). כאמור, אין ההליך כאן מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני.

16.

מן המקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח את אחריותה של הנתבעת, היינו כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות הדין במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני על ערכאותיו השונות ובמסגרת לשכת ההוצאה לפועל עת עתרה למימוש ומיצוי זכויותיה של מרשתה. בנסיבות אלו, מתייתר הדיון בשאלת הנזקים הנטענים.

17.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית, הפיקדון יוחזר לנתבעת.





התובע יישא בהוצאות ההליך, הוצאות אשר ישולמו לנתבעת, בסך כולל
של 5,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 22655-10/12 יוסף בן חיים נ' עו"ד טל איטקין (פורסם ב-ֽ 18/02/2014)