פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בע"מ | פסקי דין על יוסף פינסון | פסקי דין על טום פינסון | פסקי דין על אור פינסון ואח' |

53858-01/14 א     27/03/2014




א 53858-01/14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יוסף פינסון, טום פינסון, אור פינסון ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 53858-01-14 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' פינסון ואח'









בפני

כב' השופט
יונה אטדגי


התובע:

בנק מזרחי טפחות בע"מ
ב"כ עוה"ד ישראל בכר
וענת מרום


נגד


נתבעים

1. יוסף פינסון
2. טום פינסון
3. אור פינסון
4. אלון פינסון
ב"כ עוה"ד אסף ביגר
ואפרים אופק אהרון



החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני

תמצית הבקשה והתגובה
1.
הנתבע 1 (להלן – יוסף) הוא לקוח של התובע (להלן – הבנק).

הבנק הגיש נגד יוסף תביעה כספית בגין יתרת חוב בסך של כ-7,5 מיליון ₪
(ת.א. 19075-03-12, להלן – התביעה הכספית).

התביעה הכספית הוגשה גם נגד בת זוגו של יוסף, כמי שערבה לחובותיו, והיא הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר (נספח 1 לתשובה).

יוסף ובת זוגו הגישו בקשת רשות להגן (נספח 2 לתשובה).

יוסף לא הכחיש בבקשתו את עצם חובו לבנק, אך הכחיש את גובהו, בשל סירוב הבנק להמציא לו את המסמכים הנדרשים לשם בדיקה זו (סעיף 64 לבקשת הרשות להגן).

טענתו העיקרית באותה בקשה היא, כי הושג הסכם בינו ובין מנהל סניף הבנק שבו התנהל החשבון, ציון דנינו, על פריסת החוב, כי הוא פועל על פי הסכם זה, ולכן החוב כולו אינו ניתן להיתבע.

בית המשפט (כב' השופט ברנר) נתן רשות להגן על סמך טענות אלה (ההחלטה צורפה כנספח 4 לתשובה).

התביעה הכספית מתבררת בימים אלה בבית משפט זה בפני
מותב אחר (כב' השופט פרגו) והיא מצויה עדיין בשלביה המקדמיים.
2.
יחד עם התביעה הכספית הגיש הבנק בקשה לעיקול נכסים שונים הרשומים על שם יוסף ועל שם בת זוגו (נספח 2 לתשובה).

בית המשפט נעתר לבקשה.

יוסף ובת זוגו הגישו בקשה לביטול העיקול, וזו נדחתה (החלטת כב' השופט ברנר, נספח ה' לבקשה זו).

בבקשת העיקול נכללו גם שניים מהנכסים, נשוא תביעה זו, אך הם לא עוקלו, משום שהם אינם רשומים על שם יוסף, כמפורט להלן.

3.
בתביעה זו נטען, כי יוסף הבריח ארבעה נכסים לבניו, הנתבעים 2, 3 ו-4 (שייקראו להלן "הבנים" או בשמותיהם הפרטיים, הנתבעים כולם יכונו – פינסון), או למי מהם, כדי שהבנק לא יוכל להניח ידו עליהם כדי להיפרע באמצעותם את חובו כלפיו, וכי רישום הזכויות על שם הבנים הינו למראית עין, כאשר בעל הזכויות האמיתי שלהם הוא יוסף עצמו.

הבנק מציין בהקשר זה את גילם של הבנים: 27, 26 ו-23 שנים, ומציין כי לא יתכן שבגילאים כאלה הם רכשו בכספם את הנכסים הנדונים המוערכים במיליוני שקלים.

בית המשפט מתבקש לכן בתביעה זו להצהיר ולהורות על ביטול העברת הזכויות באותם נכסים לבנים ורישומן על שם יוסף, וזאת כדי שהבנק יוכל להיפרע באמצעותם את החוב הנתבע בתביעה הכספית.

פירוט הנכסים, נשוא התביעה, והנטען לגביהם יובא בפרק "הדיון".

כתב ההגנה טרם הוגש, אך מהתשובה לבקשה זו ברור שפינסון מכחישים את הנטען ומתנגדים לסעדים המבוקשים בתביעה.

4.
יחד עם התביעה הגיש הבנק בקשה זו, למתן צו מניעה זמני, שיורה לפינסון להימנע מכל פעולה לשינוי מצב הזכויות הקיים בנכסים הנדונים.

נימוקי הבקשה זהים לנימוקי התביעה, ונטען בה כי שינוי מצב הזכויות הקיים עלול לפגוע בסיכויי הבנק לפרעון החוב.

בענין זה מפנה הבנק לדברים שנכללו בהחלטת כב' השופט ברנר, שדחתה את הבקשה לביטול העיקולים (נספח ה' לבקשה), ולפיהם, הנתבעים הודו בחקירתם כי הם מצויים במצב תזרימי קשה, וכי אין חולק כי מצבם התזרימי הוא בעייתי (סעיף 13 להחלטה).

ניתן צו זמני כמבוקש במעמד צד אחד (החלטתי מיום 27.1.14), פינסון התבקשו להגיש את תגובתם לבקשה ונקבע דיון במעמד הצדדים.
5.
בתגובתם הכחישו פינסון את הנטען ביחס לנכסים הנדונים. טענותיהם הפרטניות ביחס לנכסים יפורטו בפרק "הדיון".

מלבד זאת, טענו פינסון לחוסר נקיון כפיים של הבנק, מאחר שהשתמש במידע חסוי שנמסר בהליך גישור שהתנהל ביניהם (שלא צלח), ומאחר שלא גילה עובדות חשובות, בכללן פירוט ההליכים וצירוף המסמכים שבמסגרת התביעה הכספית.

כן טענו פינסון לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה, כאשר כבר בבקשת העיקול, שהוגשה בחודש מרץ 2012 (התביעה הנוכחית ובקשה זו הוגשו ביום 27.1.14), ציין הבנק כי ידוע לו שישנם נכסים שיוסף רושם את הזכויות עליהם על שם קרוביו.

כן טענו פינסון שלא ניתן לבקש צו זמני למימוש תביעה כספית אחרת שטרם ניתן בה

פסק דין
.

6.
בדיון שהתקיים ביום 27.2.14 נחקרו המצהיר מטעם הבנק, ציון דנינו, והמצהירים מטעם פינסון, יוסף והבן טום.

לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון
כללי
7.
מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים הוא שמירת המצב הקיים, על מנת להבטיח את מימוש הסעד הנתבע בתביעה, אם התובע יזכה בה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה (להלן – גורן), עמ' 908-909).

הכלל הבסיסי הנוהג לענין סעד זמני הוא כי על המבקש להראות את קיומה של זכות לכאורה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן – התקנות, וראו: רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872).

השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני נוגעת לטיב התביעה וסיכוייה, אך בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661, 665), ובדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108).

לאחר שבית המשפט בדק את עילת התביעה ואת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, עליו להביא בחשבון גם את השיקולים של מאזן הנוחות ושיקולי היושר, כשעל אלה נמנים: תום לב, שיהוי וחובת הגילוי (ראו: גורן, עמ' 913-917).


ומכאן ליישום הכללים הללו על ענייננו.

סיכויי התביעה
8.
תביעה זו הינה יוצאת דופן במקצת, מאחר והיא מכוונת להבטיח את זכויות הבנק בתביעה אחרת, התביעה הכספית, אך אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה לסעד זמני, שנועדה להבטיח את הסעד הנתבע בתביעה זו.

הסעד העיקרי הנתבע בתביעה זו הוא

פסק דין
שיצהיר, כי הבעלים האמיתי של הנכסים המפורטים בה הוא יוסף ולא הבנים, או מי מהם, כאשר המטרה המוצהרת של הבנק-התובע בקבלת סעד זה היא מימוש זכייתו בתביעה הכספית.

נמצא, שכאשר אנו דנים בסיכויי התביעה עלינו לבחון, לאור הראיות שהוצגו עד כה ולאור החקירות שנערכו במסגרת הדיון בבקשה, האם יש סיכויים לכאורה שהבנק יזכה לקבלת הסעד ההצהרתי המבוקש, כלומר: האם הוצגו ראיות לכאורה התומכות בטענת הבנק, כי יוסף הוא הבעלים של הנכסים הנדונים, למרות שהבעלות עליהם רשומה על שם הבנים, או מי מהם?

סיכוייה של התביעה הכספית ודאי שאינם יכולים להתברר במסגרת תביעה זו.

יחד עם זאת, מאחר שמטרתו המוצהרת של הסעד ההצהרתי המבוקש בתביעה הזו הינה, כאמור, הבטחת ביצוע פסק הדין שיתקבל בתביעה הכספית, אם הבנק יזכה גם בה, ראוי לבחון, לכל הפחות, את טענותיהם העיקריות של הצדדים באותה תביעה.

9.
הבנק נסמך בתביעה הכספית על יתרת החוב הרשומה בחשבונו של יוסף אצלו.

כאמור לעיל, יוסף אינו מכחיש את החוב, גם אם הוא מכחיש את גובהו מהטעם שהבנק לא המציא לו את המסמכים הנדרשים לשם בדיקת גובה
החוב.

גם בחקירתו בדיון שנערך בבקשה זו הוא אישר את חובו לבנק (עמ' 13 לפרוטוקול).

כאמור, הגנתו העיקרית נגד התביעה הכספית היא, שמפאת ההסכם שנעשה בינו ובין מנהל הסניף, ציון דנינו, לשם פריסת החוב, ומאחר והוא עומד בהסדר זה, הרי שלא קמה עילה לבנק לתבוע ממנו את מלוא החוב.

הבנק ודנינו מכחישים, גם בתביעה הכספית וגם בתביעה זו, כי נעשה הסכם לפריסת החוב כנטען.

מובן כי אין מקום במסגרת הדיון בבקשה זו להיכנס לטיב סיכוייה של מחלוקת זו, ולטעמי די בכך שבית המשפט נענה בתביעה הכספית לבקשת הבנק להטלת עיקול להבטחת ביצוע פסק הדין שיינתן באותה תביעה (אם הבנק יזכה בה), שהרי עיקול נכלל בהגדרתו של "סעד זמני" (סעיף 1 לתקנות), ובמסגרת הסעד הזמני נדרש בית המשפט, כאמור, לבחון גם את סיכוייה של התביעה, לכאורה. אם בית המשפט נענה לבקשת העיקול וסירב להיענות לבקשה לביטול העיקול, הרי שההנחה צריכה להיות שבית המשפט בחן גם את סיכויי התביעה הכספית ומצא בה עילה לכאורה.

נמצא, שאם נכונה טענת הבנק כי הבעלים האמיתי של הנכסים הנדונים בתביעה זו הוא יוסף, הרי שלא היתה כל מניעה לעקל גם אותם במסגרת התביעה הכספית, וזו ההנחה שצריכה להדריך אותנו.

10.
באשר לסיכויים לקבל את הסעדים המבוקשים ביחס לנכסים הנדונים בתביעה זו:

א.
הקרקע ברעננה:
המדובר במגרש שירש יוסף מהוריו, יחד עם 3 אחים נוספים, בחלקים שווים (כל אחד רבע).

ביום 25.10.09 העביר יוסף את חלקו לבנים, ללא תמורה.

הבנק טוען, כי יוסף עשה זאת כדי להתחמק מחובו וכי הוא נותר הבעלים האמיתי של אותו רבע.
יוסף מכחיש זאת ומצביע על כך שהוא העביר את חלקו כשנתיים לפני הגשתה של התביעה הכספית (12.3.12).

בחקירתו (עמ' 14) הוא סיפר, כי בחר להעביר לבניו את החלק שירש מהוריו, לאחר שראה כי אמו מעבירה להם נכסים שלה, סמוך לפטירתה.
הסבר זה, בצירוף העובדה שההעברה בוצעה אכן זמן רב לפני הגשת התביעה הכספית, יכול היה להספיק לדחיית הבקשה ביחס לנכס זה, אלא שהבנק הראה כי במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים במסגרת התביעה הכספית, הציע ב"כ יוסף לב"כ הבנק לשעבד זכויות של צד שלישי בנכס מקרקעין מסוים, אך הצעתו נדחתה מאחר שמדובר ב"קרקע חקלאית" (סעיף 46 לתצהירו של יוסף בבקשת הרשות להגן ונספח 33 לאותה בקשה, שצורפה כנספח 3 לתגובת פינסון לבקשה זו).

יוסף אישר בחקירתו (עמ' 15), כי הכוונה היתה לקרקע ברעננה.

בשלב זה של בחינת הראיות, ניתן לסמוך על ההנחה שא' אינו מציע לב' לשעבד קרקע של ג', אף אם מדובר בבניו, אלא אם כן הוא הבעלים האמיתי של אותה קרקע.


ב.
המניות בחברת פינסון א.ל. ניהול השקעות בע"מ (להלן – חב' פינסון):

המניות בחברה זו מחולקים כך: כל אחד משלושת אחיו של יוסף ובנות זוגם מחזיקים ב-25 מניות, יוסף מחזיק במניה אחת וכל אחד משלושת בניו ב-8 מניות (בסה"כ מחזיקים יוסף ובניו ב-25 מניות).

הבנק טוען, כי יוסף הוא הבעלים האמיתי של כל 25 המניות המוחזקות בידי בניו ובידו.

יוסף מכחיש זאת וטוען, כי כל מניות חב' פינסון הועברו מאת הוריו, ולמעשה מאמו שנפטרה לאחר אביו, כאשר אמו העבירה את המניות הנזכרות לבניו עוד בימי חייה ביום 2.12.08, ולראיה צירף את הסכם המתנה (נספח 15).

הבנק, בנסיון לערער גירסה זו, תמה כיצד אמו של יוסף העבירה אותן המניות דווקא לבניו של יוסף ולא לילדי אחיו של יוסף, אך יוסף (עמ' 14) וגם טום (עמ' 12) העידו כי לבניו של יוסף היו יחסים מיוחדים עם האם.

יוסף הצביע גם על כך שההעברה בוצעה זמן רב לפני הגשתה של התביעה הכספית.

ביחס לנכס זה אני סבור כי יוסף הצליח לערער את ההנחה שהוא הבעלים של המניות הנזכרות, גם אם לצורך בקשה זו די ברף ראיות נמוך לשם ביסוסה של הנחה זו.

זאת משום, שגם אם האם בחרה להעניק את המניות לבניו של יוסף ולא ליוסף עצמו, בגלל חובותיו של זה, עדיין אין המדובר בהענקה למראית עין, אלא בהענקה אמיתית.

גם העובדה שהענקה זו נעשתה למעלה משלוש שנים לפני הגשתה של התביעה הכספית תומכת לכאורה בגירסתו של יוסף, לפיה אין קשר בין אותה הענקה לבין חובו לבנק.


ג.
אחזקות בחברת העיר החדשה:

יוסף רשום כבעלים של 2.41% מניות בכורה של חברה זו, וכל אחד מבניו רשום כבעלים של 12.06% ממניות הבכורה של החברה.

הבנק טוען שיוסף הוא הבעלים האמיתי של כל מניות החברה המוחזקים על ידו ועל ידי בניו, כשהוא מפנה לבקשת האשראי (נספח יא לבקשה), שם נכתב, כי על פי דברי הלקוח (יוסף),
"החלוקה של המניות ע"ש הילדים נעשתה משיקולי מס. המניות צפויות לעבור על שמו טרם העברת הכספים המבוקשים בבקשה זו..."
.

ציון דנינו העיד (עמ' 5) כי כל המידע שנכלל בבקשה זו נמסר לו מיוסף.

לא מצאתי הסבר ראוי בתגובתם ובסיכומיהם של פינסון לדברים שנרשמו מפיו של יוסף בבקשת האשראי, ומשתמע מהם לכאורה כי הוא אכן הבעלים האמיתי של כל המניות הנדונות.


ד.
נכסים בפרוייקט אסותא:
הבנק מפנה למידע שמסר יוסף בבקשת האשראי, לפיו הוא רכש מספר דירות ב"פרויקט אסותא".

מתגובת פינסון מתברר, כי בפועל מדובר בדירה אחת שרכש הבן טום, וגם היא נמכרה עוד ביום 7.6.11 (הסכם המכר צורף כנספח 7).

הבנק תמה כיצד הבן טום יכל לרכוש מכספיו דירה זו.

כך או כך משהוכח כי הדירה נמכרה, אין עוד מקום לדון במקורות הרכישה ואין עוד מקום לדון בבקשה ביחס לדירה זו, במיוחד כשקונה הדירה אינו צד לבקשה.

יצוין, כי הבנק לא הראה כי יוסף, או מי מהבנים, הוא בעל הזכויות של דירה אחרת באותו פרויקט.


ה.
לסיכום:
הוכחה עילת תביעה ראויה לכאורה ביחס למגרש ברעננה וביחס למניות חב' "העיר החדשה", אך לא ביחס למניות חב' פינסון.

הבקשה ביחס לדירה שבפרוייקט אסותא התייתרה לאחר שזו כבר נמכרה לאחר.

מאזן הנוחות
11.
מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק.

קיומו של צו המניעה אמנם מונע מפינסון לסחור בקניינם, אך הם לא הצביעו על כל כוונה שהיתה להם סמוך להגשת הבקשה או אף לאחריה לעשות זאת, ומדובר במניעה זמנית שיכול ותבוטל בסוף, אם התביעה תידחה.

הבנק, לעומת זאת, עלול להינזק מכך שלא יוותרו בידיו נכסים ראויים לשם מימוש ופרעון חובו הבלתי מוכחש של יוסף אליו, אם הזכויות בנכסים הנדונים יועברו לצד שלישי, שעה שכדברי כב' השופט ברנר בהחלטתו שדחתה את הבקשה לביטול העיקולים שהוטלו במסגרת התביעה הכספית (נספח ה' לבקשה זו),
"הנתבעים מודים בפה מלא כי הם מצויים במצב תזרימי קשה" ו"אין חולק כי מצבם התזרימי של הנתבעים הוא בעייתי".
שיקולי יושר
12.
שיהוי: אמנם, הבנק טען כבר בבקשה שהגיש עוד בחודש מרץ 2012, כי ידוע לו שישנם נכסים שיוסף רושם את הזכויות עליהם על שם קרוביו. אולם , מאחר שכל מטרתה של תביעה זו הינה, כאמור, לאפשר לבנק לממש את זכייתו האפשרית בתביעה הכספית, בבוא העת, ומאחר והתביעה הכספית מצויה עדיין בשלביה המקדמיים בלבד, אין לומר כי חל שיהוי בהגשת בקשה זו, והיא עדיין אקטואלית לשם השגת המטרה המבוקשת.

13.
שיקולי יושר: לא מצאתי שהבנק הסתיר מידע מהותי או כי לא גילה מסמכים מהותיים, באופן שהדבר יצדיק את דחיית הבקשה. המידע הבסיסי והמסמכים העיקריים הוצגו במסגרת הבקשה ופינסון בתגובתם רק הרחיבו ופירטו מידע זה וצירפו מסמכים נוספים הקשורים לכך.

14.
מידע ומסמכים שהוחלפו במהלך הגישור: גם טענה זו לא הוכחה. למעשה טענה זו של פינסון סותרת טענה אחרת שלהם, טענת השיהוי, שבמסגרתה נטען כי המידע הנדרש לשם הגשת הבקשה היה בידי הבנק עוד בשעת הגשת בקשת העיקול, והרי הגישור התנהל בוודאי לאחר מכן.

למעשה, רובו ככולו של המידע, שהבנק הפנה אליו, הוא מידע גלוי, שנלקח מתוך ספרי לשכת רישום המקרקעין, ממרשם רשם החברות וכיו"ב, או מידע מתוך מסמכי הבנק: בקשת האשראי, הצהרותיו של יוסף בדבר נכסיו וכיו"ב.

פינסון, מכל מקום, לא הצביעו על כל מידע ספציפי או מסמך ספציפי שהוצגו במסגרת בקשה זו, ושהגיע לידי הבנק במהלך הגישור בלבד.

תוצאה
15.
לאור כל האמור לעיל, הצו הארעי שניתן ביום 27.1.14 ימשיך לעמוד בתוקפו ביחס לנכסים הבאים: הקרקע ברעננה והמניות בחברת העיר החדשה טי.אל. וי. בע"מ, שהזכויות בהם רשומות על שם הנתבעים, או מי מהם, הכל כמפורט בבקשה.

הצו יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין.

הצו מבוטל ביחס לנכסים הבאים: המניות בחברת פינסון א.ל. ניהול והשקעות בע"מ הרשומות על שם הנתבעים 2-4, או מי מהם, והזכויות בפרוייקט אסותא.

לאור תוצאה מאוזנת זו, אין צו להוצאות.
16.
הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים עד יום 30.4.14.

נקבע לקדם משפט ליום 27.5.14 שעה 08:30.




ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 53858-01/14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יוסף פינסון, טום פינסון, אור פינסון ואח' (פורסם ב-ֽ 27/03/2014)