פסקי דין על שי אברהם | פסקי דין על דוד אברהם | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון בית שאן

58506-01/14 בבנ     24/03/2014




בבנ 58506-01/14 שי אברהם, דוד אברהם נ' ועדה מקומית לתכנון בית שאן








בית משפט השלום בבית שאן



בב"נ 58506-01-14 ועדה מקומית לתכנון בית שאן
נ' אברהם ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
2

בפני

כב' השופטת
אינעאם דחלה-שרקאוי


מבקשים

1
.
שי אברהם

2
.
דוד אברהם

נגד


משיבה

ועדה מקומית לתכנון בית שאן



החלטה


פתח דבר

זוהי בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי, מכוח סעיף 239 ל
חוק התכנון והבנייה
התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") .

תחילתו של ההליך שבפני
י, הינו בבקשה מיום 29.01.14, בגדרה עתרה הועדה המקומית לתכנון ובנייה בית שאן (להלן: "המבקשת") למתן צו הפסקה שיפוטי במעמדה בלבד, בקשר לעבודות הבניה המבוצעות במקרקעין הידועים כגוש 22918 חלקה 18 (להלן: "המקרקעין").

ביום 29.01.14 ניתן צו במעמד צד אחד (להלן: "הצו").

ביום 02.03.14 הגישו המשיבים תגובתם לבקשה, בה עתרו לביטול הצו, כאשר בו ביום התקיים דיון בפני
י, והצדדים סיכמו את טענותיהם.

עיקר טענות המבקשת


בבקשתה טענה המבקשת כי, ביום 27.01.14 נעשו על ידי המשיבים ו/או מי מטעמם עבודות בניה בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה על סעיף 204 (ב) לחוק.



הוסיפה המבקשת וטענה כי, ביום 25.06.12 קיבלו המשיבים היתר לבניית מבנה ציבור בשטח של 908 מ"ר (להלן: "המבנה"), כאשר מסתבר כי על אף שהבניה בוצעה על פי ההיתר אלא שהיא נעשתה בניגוד לסעיף 17 לתוכנית בניין עיר שמספרה ג'5873 החלה על המקרקעין (להלן: "התוכנית"), בכך שבשלושה
מתוך ארבע חזיתות, הבניה היא בחריגה מקווי בניין, על קו אפס של המגרש. אורך חזיתות אלו הינו 121 מ'.

לטענת המבקשת המשיבים פעלו בניגוד לתוכנית החלה על המקום, כאשר על אף שהבמקשת הודיעה למשיבים על כך, והם חתמו על הפסקת הבניה עד לאישור התוכנית החדשה,
אלא שהאחרונים המשיכו בעבודות הבניה.

עיקר טענות המשיבים

המשיבים עתרו לביטול הצו בטענה כי הבקשה דנן נוגדת הוראות סעיפים 158 יא ו- 216 (ב) לחוק. לטענתם, שעה שאין חולק שניתן היתר, וכן אין חולק כי בניית המבנה הסתיימה, הרי שאין למבקשת ו/או לכל גורם אחר סמכות להפסיק את העבודה, ו/או להגיש בקשה למתן צו במעמד צד אחד.

לטענת המשיבים, שגתה המבקשת בהבנתה הוראות סעיף 204 (ב) לחוק. לטענתם, כאשר קבלת ההיתר נעשתה בהסתמך על פרטים בלתי נכונים שמסרו למבקשת, אזי ההיתר ניתן להם בהסתמך על מעשיהם והוא בטל מעיקרו. יחד עם זאת, כאשר מתן ההיתר מקורו בפרטים לא נכונים, שאין המשיבים המקור להם, הרי שאם הוחל בעבודה לפי היתר זה, לא ניתן יהיה להפסיק את העבודות ולבטל את ההיתר.

הוסיפו המשיבים וטענו כי, כי קריאה של סעיף 204 עם סעיפים 158 ו- 215, 216 מביאה למסקנה כי לא יכול להיות מצב בו ההיתר ניתן כדין ו/או ללא מעשה מטעה מצד מבקש ההיתר, ובניגוד לתוכנית, ובמקרה כזה גובר ההיתר על התוכנית.


לטענת המשיבים ההסתמכות על סעיף 204 בטעות יסודה, ודין הבקשה להידחות.


דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי בכתבי טענות צדדים, והנפסחים שצורפו להם, ושמיעתם בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול הצו, להידחות. להלן אנמק.

המסגרת הנורמטיבית
הסעיף הרלוונטי הדרוש לענייננו הינו סעיף 239 ל
חוק התכנון והבנייה
, אשר קובע כהאי לישנא:

"
(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי), ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט.

(ב) משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט".

הוראת חוק זו הינה הוראה מסמיכה, הנותנת בידי בית המשפט את סמכות שיקול הדעת להורות על הפסקת עבודות או שימוש, כשהתנאי לכך הוא שנעשתה עבודה או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק.


אין משמעות הדבר שבכל מקרה שבו נעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק, יינתן, מניה וביה, צו הפסקה שיפוטי. מדובר בסנקציה מנהלית באופייה, בהליך שנמצא בתחום התפר שבין הענישה הפלילית למעשה המניעה המנהלי, ואין הוא שגרתי בכל מקרה ומקרה. שומה על בית המשפט השוקל מתן צו שכזה לבחון את המקרה לגופו והאם יש הצדק בצו שכזה, בנסיבות אותו מקרה. שומה על בית המשפט לבחון מהי תכלית צו שכזה, בנסיבות הספציפיות שלפניו, ואילו אינטרסים ציבוריים הוא משרת.


אין די באינטרס של המאבק בעבירות הבניה לשם מתן צו לפי סעיף 239 לחוק. עבירת הבניה היא תנאי הכרחי אך אינה תנאי מספיק, ועל מבקש הצו להצביע על האינטרס הנוסף המצדיק את הפעולה החריגה של צו הפסקה טרם סיומו של ההליך הפלילי.



על מטרתו של צו שיפוטי לפי סעיף 239 נאמר ברע"פ 631/06

מיכאל אשר נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו):

"הנה כי כן, בית-משפט השלום היה רשאי להורות על הפסקת השימוש במקרקעין נושא בקשה זו, גם לפני הגשתו של כתב אישום. באשר לפגיעה הנטענת בהגנתם של המבקשים, הרי ששעתן של טענות אלו תהא במסגרת משפטם. ועוד, צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של
חוק התכנון והבניה
. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן".

על רמת ההוכחה הדרושה למתן הצו, על הקשר בין הצו לבין הגשת כתב אישום ועל התכלית המניעתית המונחת בבסיסו, נאמר ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 47/07

תימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת אלונים

(פורסם בנבו) :

"מלשון הסעיף עולה, כי מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה כאשר לבית המשפט נתונה סמכות לבטל או לשנות את הצו בהתאם למתחייב מהנסיבות. לא עולה מלשון הסעיף, כי תוקף צו ההפסקה השיפוטי מותנה בהגשת כתב אישום. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה "להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" (ראו
ע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא
(4) 673, 682-683). מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות, כי צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן על פי המבקש בלבד ורמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך ש"יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה".

נקבע, כי בשל התכלית המניעתית של סעיף 239 ולאור נטל ההוכחה הדרוש לשם מתן צו כאמור, אין להפוך את הצו לסעד עיקרי והוא יישאר צו זמני- עד אשר תוכרענה טענות הצדדים לאחר ניהול הליך פלילי כהלכתו, לאחר הגשת כתב אישום. כאמור, בית המשפט יכול להעניק צו לפי סעיף 239 אף בטרם הוגש כתב אישום, אולם אין הצו עומד כצו סופי המנותק מכתב האישום. על כן, אף כאשר ניתנו צווים בטרם הוגש כתב אישום, התנה בית המשפט את המשך קיומו של הצו, בהגשת כתב אישום תוך תקופה קצובה (ראו לעניין זה האמור בפסק דינו של כבוד השופט ר' שפירא בע"פ 2508/07

מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור ואח'
(פורסם בנבו).

לפיכך, אף אם אין בהכרח צורך להגיש את כתב האישום ביחד עם הבקשה לצו הפסקה שיפוטי, יש לשאוף לצמצום פער הזמנים שבין השניים. שכן, וזאת יש לזכור: רק בהליך הפלילי עצמו יוכל הנאשם לטעון לחפותו ולאי ביצוע העבירה. וכאמור – כל מקרה ייבחן לגופו.


מן הכלל אל הפרט

ראשית אומר כי
אין מחלוקת בין הצדדים שאכן ההיתר שהוצא הינו היתר כדין (
נספח ב' לבקשה)
.


מניתוח הוראות סעיף 239 לחוק עולה כי ניתן ליתן צו הפסקה שיפוטי כאשר:
ו


א.
נעשתה עבירה או השתמשו במקרקעין .
ב.
בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204.
ג.
ניתן ליתן הצו כנגד הנאשם - אם הוגש כתב אישום או כנגד האחראי על ביצוע העבודות.

ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית, אינו אלא הליך ביניים, מטרתו להקפיא את הבנייה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי....".


ברוח זאת יש לבחון הן את מטרת ההוראה והן את פרשנותה. סעיף 203 לחוק מגדיר "סטיה מהיתר או מתכנית" - כעבודה או שימוש במקרקעין "... שלא בהתאם לתכנית...".


סעיף 204 (א) לחוק דן בעבירה של עבודה או שימוש בלא היתר כשהם טעונים היתר. ס"ק (ב) דן בעבירה בסטיה מתכנית.


לגופם של דברים, ובאשר לטענות העובדתיות אותם העלו המשיבים בבקשתם, לרבות ובאשר לאמור בסעיפים 2.11 ו- 2.12 לתגובה, בעניין הפגישה אשר התקיימה ביום 14.07.13 בין נציגי המבקשת למשיבים, בה הועלתה סוגיית קווי הבניין המותרים, הרי מבלי לקבוע מסמרות בתוכן הדברים אשר עלו בפגישה זו, שלצורך הכרעה בהם יש צורך בשמיעת הצדדים הנוגעים בדבר, אלא שיחד עם האמור, מעיון בתוכן מסמך זה אין חולק כי במסגרת ישיבה זו, הייתה מחלוקת לגבי אחוזי הבניה המותרים על פי התוכנית, כאשר עד להכרעה בה, התחייב המשיב להגיש בקשה מתוקנת, וכן עד לאישורה, להימנע מכל פעולה במבנה נשוא הבקשה (נספח ד' לתשובה).


המשיבים לא חלקו על תוכן האמור בפגישה הנ"ל, לרבות בדבר עניין הפסקת העבודה, אלא שטענתם כי סוכם על המשך העבודה לאחר הגשת התוכנית המפורטת בחודש אוגוסט 2013 (סעיף 2.12) נטענה בעלמא ולא גובתה באסמכתא כלשהי.


זאת ועוד, ובניגוד לטענות המשיבים בתגובתם, אי נקיטת פעולה כלשהי מצד המבקשת למשך שישה חודשים בהם התבצעה העבודה, בסמוך למשרדי העירייה, אינה יכולה להוות תחליף להסכמה של האחרונה לביצוע העבודות הנ"ל, ואינה יכולה להוות גושפנקא לעבודות אלו.

מהאמור, עולה שלכאורה פעולות הבניה שביצעו המשיבים מהוות עבירה לפי סעיף 204 (ב). דהיינו, נעשתה עבירה וזאת בדרך ובנסיבות שיש בהם עבירה לפי הסעיף האמור, כאשר אין בית המשפט בוחן בשלב זה של הבקשה, אם אכן קיימת הגנה או לאו למשיבים.


על בית המשפט לבחון בשלב זה אם אכן עובדתית בוצעה עבירה או בוצעו עבודות בנסיבות שיש בהן משום ביצוע עבירה. יש להבחין בין ביצוע עבירה ובין ההגנה בפלילים. ייתכן ואדם יבצע עבירה אך בגין הגנות אלו או אחרות לא יורשע בדין. העבירה בוצעה אם כי לא ניתן להרשיע בגינה. בענייננו לכאורה, בוצעה עבירה. די בכך על מנת להיכנס לגדרו של הסעיף דנן, כאשר מטרת ההליך למנוע המשך ביצוע עבירה. מדובר על
פעולה מניעתית להמשך ביצוע עבירה.


מכאן, שבשלב זה של הדיון, דהיינו בדיון בבקשה לעניין סעיף 239 אין מקום לדון בשאלות ההגנה או משמעותו של היתר שניתן אך לא ניתן כדין. ייתכן ואם היינו דנים בשאלה של האמור בסעיף 204 (א) דהיינו בניה ללא היתר או בניגוד להיתר בלבד, היינו נזקקים לבחינת השאלה של הבטלות היחסית. אולם בענייננו אנו דנים גם בעבודות שיש בהם משום ביצוע עבודות בסטייה מתכנית לפי סעיף 204 (ב). משקבענו שאכן בענייננו, לכאורה, העבודות מבוצעות תוך סטייה שכזו, אין מקום לדון בשאלת ההיתר שהוצא, ובאם הוצא בניגוד להוראות סעיפים 158 יא או 216 (א) לחוק.

לסיום אומר כי ייתכן וייגרמו למשיבים נזקים כספיים בגין צו זה. אולם הפסיקה קבעה כי בנושאים שכאלו, נדחה העניין הפרטי מפני האינטרס הציבורי. עקרונית, סבורני שאין להתחשב בגורם הכלכלי אלא בנסיבות מיוחדות שלכאורה אינן מתקיימות במקרה דנן.


סיכומם של דברים

הנה כי כן, מעיון בבקשת המבקשת ותגובת המשיבים, עולה כי הוצאת הצו נעשתה כדין, ככל ועד לשלב זה, הצביעה המבקשת על כך כי ביצוע העבודה נעשתה בסטייה מהתוכנית החלה על המקרקעין.

סוף דבר

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול הצו, ומותירה את הצו שניתן ביום 29.01.14, על כנו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.








בבנ בית משפט שלום 58506-01/14 שי אברהם, דוד אברהם נ' ועדה מקומית לתכנון בית שאן (פורסם ב-ֽ 24/03/2014)