פסקי דין על איטריידר | פסקי דין על טל ירון-אלדר | פסקי דין על שי דתיקה ואח' | פסקי דין על שרית בר-אור | פסקי דין על לירון ששון | פסקי דין על עידן ויצמן ואח' |

25717-10/13 תצ     24/04/2014




תצ 25717-10/13 איטריידר בע"מ, טל ירון-אלדר, שי דתיקה ואח' נ' שרית בר-אור, לירון ששון, עידן ויצמן ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"צ 25717-10-13
23 אפריל 2014



בפני

כב' השופטת
דניה קרת-מאיר


המבקשים

(הנתבעים)

1. איטריידר בע"מ
2. טל ירון-אלדר
3. שי דתיקה
4. שי כחלון
5. שי בן אסולין
ע"י ב"כ עוה"ד
דוד לשם
ו/או עידן דיין
ממשרד ניר כהן, לשם ושות'


-נ ג ד –


המשיבים

(התובעים)

1. שרית בר-אור

2. לירון ששון

3. עידן ויצמן
ע"י ב"כ עוה"ד עידן איידן
ו/או דוד תירוש
ירושלמי איידן ושות', עורכי דין
4. מנקס אונליין טריידינג
5. רועי שגן
ע"י ב"כ עוה"ד ארז אלמוג

6. טוונטי פור גרופ בע"מ
7. עידו פישמן
ע"י ב"כ עוה"ד ירון שפירא ו/או יהונתן ינאי
ממשרד מירון שפירא ושות'

החלטה

1.
מהות בקשת האישור והבקשה בעניין סמכות המחלקה הכלכלית
לפניי בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה - בקשה לאישור תביעה בעניינן של אופציות בינאריות הנסחרות בזירות מסחר מקוונות, כתביעה ייצוגית - מהמחלקה הכלכלית למחלקה האזרחית של בית משפט זה.

במסגרת הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, נאמר כי עשרות אלפי אנשים
בישראל "משכבות מוחלשות מפסידים סכומי עתק... בזירות מסחר מקוונות".
נטען, כי בניגוד לבורסות לניירות ערך המתפקדות כמקום של קונים ומוכרים,
זירות המסחר המקוונות מתפקדות כצד לעסקה, ומארגנות, למעשה, "משחק סכום אפס" בו זירות המסחר המקוונות מרוויחות רק כאשר הצרכן מפסיד, בדיוק כפי שפועלים מארגני הימורים מקצועיים.
אופן פעילות זה הוביל את רשות ניירות ערך להסדיר את פעילות זירות המסחר במסגרת תיקון 42 לחוק ניירות ערך תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") שטרם נכנס לתוקפו.
לדברי המבקשים, המרחב המקוון מתאפיין בהתפתחות בלתי פוסקת שאין הדין או הרגולטור מצליח להדביקה.
לדבריהם, תיקון 42 לחוק ניירות ערך תוקן בעידן בו פעלו במרחב המקוון זירות מסחר פורקס.
טרם נכנס התיקון לתוקפו וכבר פועלות במרחב המקוון זירות מסחר חדשות, המגלמות בתוכן סיכונים נוספים וקיצוניים יותר.

עניין הבקשה הוא במה שכונה על ידי המבקשים "אחת המוטציות המסוכנות יותר" של זירות הפורקס – זירות המסחר באופציות בינאריות.
המסחר אינו משקף פעילות אמיתית בשוק ניירות ערך, הלקוחות פועלים נגד הזירה עצמה, והזירה מרוויחה רק כאשר הלקוחות מפסידים.
נאמר, כי הזירה מתנהלת בדומה לאופן בו מתנהלים ארגוני הימורים מקצועיים.
האופציות הבינאריות שהן מוצר הימורים מובהק משווקות לציבור במסווה של מוצר פיננסי.
מדובר, למעשה בהימור ביחס קבוע שהוא מסוג משחקי ההימורים הנפוצים ביותר כגון: רולטה, קובייה או משחק ספורט.
בניגוד להימורים קונבנציונליים ביחס קבוע הרי שבזירות המסחר באופציות בינאריות, ההימור הוא על תנודות מחירים של נכסים פיננסים כאשר ניתן להמר על התרחשות של אחד משני מצבים: שמחיר נכס הבסיס יעלה או שמחיר נכס הבסיס ירד.
לתמיכה בטענותיהם צירפו המבקשים את חוות דעתו של פרופ' קרמר.
המבקשים המשיכו וטענו, בין היתר, כי מתיאור האופציה הבינארית בחוות הדעת עולה מסקנה ברורה על פיה אין כל קשר, ולו מקרי, בין אופציה בינארית לבין אופציה הנסחרת בשוק ההון.
המבקשים טענו כי אופציה בינארית היא בגדר משחק הימורים אסור, וזאת תוך הפנייה להוראות סעיפים 225 ו- 226 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.
עוד נטען כי זירות המשחק באופציות בינאריות מטעות את הצרכנים במכוון, כאשר ההטעיה מכוונת
לגבי מהותה של האופציה הבינארית.
הובהר, כי תכליתה של הבקשה אינה לאכוף איסור פטרנליסטי ולהגן על המהמרים בפני
עצמם, אלא תכליתה של הבקשה היא להגן על הצרכנים (שלרוב אינם מבינים שהם מהמרים), מפני ארגוני הימורים המסווים את ההימורים ומשווקים אותם כהשקעות לגיטימיות בשוק ההון.
לחלופין נטען כי אף אם ייקבע שהמסחר באופציות בינאריות אינו בגדר משחק הימורים אסור, הרי שהתנהלות המשיבים עולה לכדי הטעיה אסורה.
יסודות עוולת ההטעיה מתגבשים גם אם נניח שמדובר בנכס פיננסי לגיטימי.
גם במקרה זה השיווק נעשה תוך הטעיית הצרכנים בנוגע לסיכונים הכרוכים בכך, תוך שימוש באמצעי שיווק פסולים ואגרסיביים.

בפרק ז' הנושא את הכותרת "התקיימות התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית", נאמר כי תביעת המבקשים נמנית על העניינים המפורטים בפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") "תביעה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".
בנוסף נטען כי התביעה מוגשת בהתאם לפרט 5 לתוספת השנייה שבחוק תובענות ייצוגיות, שכן יש לראות במכשיר פיננסי נייר ערך או בגדר מכשיר פיננסי על פי תיקון 42 לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך").
עוד נאמר כי למחלקה הכלכלית סמכות לדון בבקשה ואף אם ייקבע כי אין לה סמכות לדון בבקשה, הרי שהמותבים במחלקה הכלכלית רשאים לדון בבקשה כשופטים מחוזיים מהמחלקה האזרחית.

הבקשה מושא החלטה זו הינה
כאמור בקשה לקבוע כי המחלקה הכלכלית נעדרת סמכות עניינית לדון בבקשת האישור.
המבקשים הדגישו כי הטענות מופנות רק כלפי הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית ולא כלפי זהות המותב. כלומר, המבקשים אינם סבורים כי יש מקום להעביר את הדיון למותב אחר אלא כי הדיון ימשיך בפני
אותו מותב במסגרת המחלקה האזרחית של בית המשפט.

2.
טענות הצדדים
א
.
טענות המבקשים
לטענת המבקשים, המוצר אשר עומד במוקד כתב התביעה שהגישו המשיבים, אופציות בינאריות, אינו בא בגדר העניינים אשר למחלקה הכלכלית סמכות עניינית לדון בהם.
המבקשים מבססים טענה זו על המקור המקנה למחלקה הכלכלית את סמכותה - חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").
סעיף 42ב לחוק בתי המשפט מפרט שורה של עניינים הנכנסים לגדר המונח "עניין כלכלי". לגבי הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מפנה הגדרת המונח "עניין כלכלי" לפרט 5 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ולו בלבד.
לכן,
כאשר מדובר בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית אין רלוונטיות לשאלה האם המחלוקת נכנסת לאחת ההגדרות האזרחיות של המונח "עניין כלכלי" כאמור בסעיף 42 ב לחוק, שכן הסמכות של המחלקה הכלכלית לדון בבקשות אישור מוגבלת אך ורק לבקשות המוגשות לפי פרט 5.
המבקשים ציינו כי הבקשה הוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה ואין כל מחלוקת כי בקשת אישור לפי פרט זה אינה בסמכות המחלקה הכלכלית.
המבקשים טענו כי על מנת להידחק לבין כותליו של בית המשפט הכלכלי, הוסיפו המבקשים וטענו בשפה רפה ובאופן מאולץ כי גם פרט 5 לתוספת השנייה חל בעניין הבקשה.
המשיבים לא ניסו להסביר מדוע לדעתם אופציה בינארית נכנסת להגדרת "נייר ערך". יתרה מזאת, בבקשת האישור טענו המשיבים בדיוק ההיפך כאשר נאמר כי מדובר במשחק הימורים אסור לפי חוק העונשין. המשיבים אף הדגישו במסגרת הבקשה כי אין להשוות את האופציה הבינארית לאופציה או לכל נייר ערך אחר הנסחר בשוק ההון.
גם לעניין הטענות שנטענו בבקשת האישור לחלופין, היו המשיבים מוכנים להניח כי ההשקעה באופציות בינאריות היא השקעה בנכס פיננסי לגיטימי - להבדיל מנייר ערך.

המבקשים התייחסו בבקשתם גם לטענת המשיבים (בבקשה לאישור), לפיה אופציה בינארית הינה בגדר "מכשיר פיננסי", המוגדר בסעיף 44 יב לחוק ניירות ערך (תיקון 42), העתיד להיכנס לתוקף בתקופה הקרובה (להלן: "התיקון לחוק ניירות ערך").
אולם, לטענת המבקשים, התיקון האמור מוסיף לתחולת החוק את המונח "מכשיר פיננסי" כפרט חדש, שונה מנייר ערך. מדובר במונח רחב בהרבה שנועד לכלול בתוכו מכשירים שונים שאינם נכנסים להגדרת המונח "נייר ערך". לכן, אין בתיקון 42 כדי לשנות את הגדרת המונח "נייר ערך", אליה מפנה פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
המבקשים מציינים כי תיקון 42 לחוק ניירות ערך מתייחס במפורש לתוספת השנייה לחוק ומוסיף פרט חדש נוסף – פרט 4א, אשר יחיל את החוק גם על "תביעה בקשר לניהול זירת סוחר", דוגמת אלו המופעלות על ידי המבקשים.
אולם, לאור העובדה שהוספת תביעות מסוג זה לתחולת חוק תובענות ייצוגיות לא עתידה לשנות את פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, הרי שאין מקום לניסיון המשיבים להיבנות מהתיקון לעניין הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית.

המבקשים טענו עוד כי הגשת הבקשה למחלקה הכלכלית נבעה משיקולים זרים, של חתירה להגיע למותב מסוים בתוך המחלקה הכלכלית.

ב
.
תגובת המשיבים
לטענת המשיבים, גישת המבקשים ביחס להיקף הגדרת "נייר ערך" היא "טכנית-מכאניסטית", וטעמים שונים מובילים למסקנה לפיה יש לפרש את המונח, ובפרט את ההפניה אליו בחוק תובענות ייצוגיות, בהרחבה.
המשיבים מנמקים עמדתם זו בכך שחוק תובענות ייצוגיות מפנה להגדרה "נייר ערך" בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, שהינה הגדרה רחבה – "לרבות ניירות ערך שאינם כלולים בהגדרה שבסעיף 1 ולרבות יחידות של קרן סגורה כהגדרתה בחוק להשקעות משותפות".
נימוק נוסף לגישה הפרשנית שנוקטים המשיבים הוא כי גם ההגדרה "מכשיר פיננסי" בתיקון לחוק ניירות ערך כוללת בתוכה את ההגדרה "נייר ערך".
גידורה של הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית מחייבת נקיטת גישה מהותית, והימנעות מגישה דווקנית.
המשיבים היפנו לביקורת שהובעה על ידי שרון חנס ואיתי פיגנבאום במאמרם "עיון מחודש בהגדרת "נייר ערך" בדין הישראלי" (משפט ועסקים ז' 11,22 (2007)) (להלן: "חנס ופיגנבאום"), על כך שבגדרי ההגדרה הכללית של "נייר ערך" בחוק ניירות ערך, לא בחר המחוקק לטפל במפורש במכשירים פיננסים ייחודיים, לרבות מוצרים מובנים, ולו כדי להפיג את העמימות, כאשר ההגדרה ממילא אינה ממצה.
המשיבים טענו כי לא יכולה להיות מחלוקת שהמבקשים משווקים את האופציה הבינארית לציבור במסווה של מכשירי השקעה סבילים בשוק ההון, בין אם הם מוגדרים כ"נייר ערך" ובין אם כמכשיר פיננסי. די בכך כדי לקבוע כי אופציות בינאריות הן בגדר "נייר ערך".
העובדה כי בהליך עתידה להתעורר השאלה האם אופציה בינארית היא משחק הימורים או נייר ערך לגיטימי, כפי שלטענתם צפויים המבקשים לטעון, מצדיקה קביעה על פיה למחלקה הכלכלית סמוכת עניינית לדון בבקשת האישור.

ג
.
תשובת המבקשים
בתשובתם חזרו המבקשים על טענתם לפיה אין למחלקה הכלכלית סמכות לדון במוצר מושא בקשת האישור - אופציה בינארית - כיוון שמוצר זה אינו עונה להגדרה נייר ערך, אשר רק ביחס אליה קיימת למחלקה הכלכלית סמכות לדון בתובענות ייצוגיות.
המבקשים חזרו והפנו לת"צ (ת"א) 14227-04-11 פלד נ' פנומנל החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2012) (להלן: "עניין פלד"), בו נקבע על ידי בית משפט זה כי על הטוען לזיקה לנייר ערך להראות כי הוא נופל לאחת מהגדרות "נייר ערך" המנויות בפרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
לטענת המבקשים, יישום החלטה זו בענייננו מחייב כי המשיבים יראו כי המוצר העומד במוקד בקשת האישור והתובענה עונה להגדרה המנויה בפרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, כלומר, "נייר ערך"; אלא שהיות והמשיבים עצמם טוענים להיותו "מכשיר פיננסי" ולא "נייר ערך", אין המוצר עונה להגדרה האמורה, לא משנה עד כמה רחבה הפרשנות שיש לתת למונח "נייר ערך".
המבקשים הדגישו, כי הגשת הבקשה במועד בו הוגשה הייתה ראויה ונחוצה, ודחו את טענת המבקשים לפיה מדובר בבקשה מוקדמת, תוך הפניה להלכות לפיהן השגות בעניינה של סמכות עניינית יש להעלות מוקדם ככל האפשר. כמו כן,
חזרו על ההפניה להחלטה בה"פ (ת"א) 21643-01-11 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' הראל, בדבר החשיבות הרבה שיש לגידור סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית.

2.
דיון והחלטה
בטרם תידון הבקשה לגופו של עניין, יש להתייחס לעיתוי הגשתה ולטענה כי מדובר בבקשה מוקדמת.
נפקות ההחלטה איננה רלוונטית לשלב ניהול ההליך עצמו, אלא לשאלה בפני
איזו ערכאה ניתן יהיה להשיג על ההחלטה שתינתן בסופו: אם הבקשה תידון בפני
המחלקה הכלכלית, הדרך להשיג עליה, אם תאושר, תהיה באמצעות הגשת בקשה לדיון חוזר, אשר תידון בהרכב של שלושת שופטי המחלקה הכלכלית; אם הבקשה תידון בפני
המחלקה האזרחית של בית משפט זה, ניתן יהיה להשיג עליה באמצעות בקשת רשות ערעור, אשר תוגש ישירות לבית המשפט העליון.
אף על פי שנפקותה הנלווית של שאלת הסמכות העניינית נוגעת לשלב המאוחר לקבלת ההחלטה, ראוי להעלותה – ולהכריע בה – בשלב מוקדם ככל האפשר.

לגופו של עניין, לאחר עיון במצב החקיקתי העדכני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

המחלקה הכלכלית הוקמה בתיקון 59 לחוק בתי המשפט. על פי הצעת החוק (הצעות חוק הממשלה 484, בעמ' 358) מחלקה זו נועדה לדון "בכל עניין כלכלי" המובא לפני בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו. על פי האמור בהצעת החוק שקדמה לתיקון,
תכלית הקמת המחלקה הייתה כדלקמן: "הרציונל שבבסיס ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו הוא יצירת תשתית קבועה ומהודקת של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית שבה יידונו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי" (דברי ההסבר להצעת החוק – כללי, בעמ' 358).

בעקבות הצעת החוק האמורה, נקבעה סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית של בית המשפט בסעיף 42ב לחוק בתי המשפט, אשר קבע מהו "עניין כלכלי".
ס"ק (4) לסעיף זה קובע, כאמור, כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 5 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תיחשב בתחום סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית.
פרט (5) שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות חל על "תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה", תוך שהוא מגדיר "נייר ערך" על ידי הפנייה להגדרות מונח זה בחוק החברות ובסעיף 52 לחוק ניירות ערך.

אינני רואה מקום לטענת המשיבים כי ניתן לפרש את הגדרת "נייר ערך" ככוללת בתוכה מכשירים פיננסיים כגון האופציות הבינאריות אליהן מתייחסת הבקשה.
אין ספק ואין מחלוקת כי היה אכן צורך להסדיר את הפעילות במכשירים פיננסים נגזרים ובזירות מקוונות.
המחוקק בחר להסדיר את הנושא תוך התייחסות לזירה עצמה והוספת הגדרה של "מכשיר פיננסי" מעבר להגדרה של "נייר ערך" על פי ההגדרה הרחבה שלו בסעיף 52 לחוק ניירות ערך.

בדברי ההסבר להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי) התש"ע – 2010 נאמר כי בישראל מתקיימת פעילות ענפה במטבע חוץ ובנגזריו המתבצעת במתכונת מסחר מעבר לדלפק מחוץ לבורסה. מעבר לפעילות המתבצעת במסגרת בנקים כשפעילות זו מפוקחת על ידי בנק ישראל פועלות בישראל זירות המאפשרות למשקיעים לסחור מול מפעילי הזירה בנכסים פיננסים שונים (נגזרי מט"ח, מדדים, סחורות וכ') וזאת דרך אתרי אינטרנט ייעודיים המציגים באופן רציף מחירים לניירות ערך שבהן מציעה הזירה לסחור.
הפעילות באותן זירות אינה זוכה למענה ברור בדין הקיים ומן הראוי לקבוע הסדרה לגבי זירות אלה.
החוק מגדיר מהי "זירת סוחר" אשר פעולתה תוסדר על פי החוק המוצע.
התיקון הוסיף את פרק ז(3) לחוק ניירות ערך אשר כותרתו היא "זירת סוחר לחשבונו העצמי". "זירת סוחר" הוגדרה בסעיף 44 יב על פי תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך, בין היתר, כ"מערכת ממוחשבת שבאמצעותה קונה אדם מלקוחותיו לחשבונו העצמי מכשירים פיננסים או מוכר ללקוחותיו, מחשבונו העצמי, מכשירים פיננסים, באופן מאורגן תדיר ושיטתי..."
באותו פרק הוגדר גם "מכשיר פיננסי".
הגדרה זו הינה הגדרה רחבה בהרבה מהגדרת "נייר ערך" והיא כוללת בתוכה ניירות הערך כהגדרתם בסעיף 1 לחוק ניירות ערך; ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה; יחידות של קרן סגורה כהגדרתה בחוק להשקעות משותפות; הסכם או הסדר שערכו נגזר מערכם של מטבעות, סחורות... שערי ריבית, שערי חליפין, מדדים או מכשיר פיננסי אחר וכל מכשיר פיננסי אחר שקבע שר האוצר לפי הצעת רשות ניירות ערך או בהתייעצות עמה ובאישור וועדת הכספים של הכנסת.
הגדרה רחבה זו נועדה להכפיף להסדרה הרגולטורית כל מוצר שיוצע בזירות הסוחר, כהגדרתן בחוק.
בדברי ההסבר לחוק (ה"ח הממשלה 491, בעמ' 541, הוסברה תכליתה של הגדרה רחבה זו:
"סעיף 1 מגדיר את המונח "ניירות ערך" כדלקמן: ...הגדרה זו צרה ואינה כוללת את כל סוגי הנכסים הנסחרים או העשויים להיסחר בזירות הסוחר. כך למשל, הגדרה זו אינה כוללת מסחר בנגזרי מט"ח – המוצר העיקרי הנסחר בזירות הסוחר.
מוצע על כן לקבוע את המונח "מכשיר פיננסי" אשר יכלול את כל סוגי המכשירים הפיננסיים שמקובל לסחור בהם בזירות הסוחר. ההגדרה המוצעת כוללת את כל סוגי ניירות הערך, אף אלו שמועטו בסעיף 1... ההגדרה המוצעת כוללת את כל סוגי המכשירים הפיננסיים הנסחרים כיום בזירות הסוחר ומנוסחת בצורה רחבה כך שצפוי שתכלול גם כל מכשיר פיננסי חדש אשר ייסחר בעתיד בזירות הסוחר.
עם זאת, מאחר שלא ניתן לצפות מראש כל תרחיש אפשרי, ולנוכח העובדה כי מזמן לזמן מוצעים סוגים חדשים של מכשירים פיננסיים, מוצע להסמיך את שר האוצר, לפי הצעת הרשות לניירות ערך (להלן – הרשות) או בהתייעצות עמה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, להרחיב את ההגדרה "מכשיר פיננסי"
."
(ההדגשות שלי – ד.ק.).

מאופן הגדרת "מכשיר פיננסי" בתיקון 42 לחוק ניירות ערך ומדברי ההסבר, עולה
כי המחוקק סבר שהגדרת "נייר ערך" איננה רחבה דיה כדי לכלול את כל אותם המכשירים הפיננסים הקיימים או העתידיים בזירות הסוחר אותן התכוון להסדיר,
ולכן הוספו ההגדרות השונות במסגרת התיקון.
יש לציין כי במסגרת התיקונים העקיפים הוסף כאמור פרט 4א לחוק תובענות ייצוגיות אשר קובע כלהלן:
"תביעה בקשר לניהול זירת סוחר לרבות תביעה נגד נותן שירותים מטעמה של חברה בעלת רישיון זירה ובכלל זה שירותי שיווק; לעניין זה "זירת סוחר" ו"רישיון זירה" – כהגדרתם בפרק ז3 לחוק ניירות ערך התשכ"ח – 1968".
פרט זה הינו פרט נפרד מפרט 5 הדן כאמור בתביעות בעלות זיקה לניירות ערך, לגביהן מוקנית למחלקה הכלכלית סמכות, כאשר מדובר בתביעות ייצוגיות.

מקובלת עלי טענת המשיבים, כי ראוי שתובענה הנוגעת ל"זירת סוחר" המתייחסת כאמור ל"מכשיר פיננסי", כהגדרתו בתיקון 42 לחוק ניירות ערך, תיכלל, מעצם מהותה, בהגדרת "עניין כלכלי" ותידון בפני
המחלקה הכלכלית, בשים לב לתכלית הקמתה, כאמור לעיל.


עם זאת, נכון להיום, קיימות שתי משוכות המונעות את קיום הדיון התביעה בפני
המחלקה הכלכלית:
המשוכה הראשונה היא שתיקון 42 לחוק ניירות ערך, הגם שהתקבל בכנסת ביום 14.6.10, טרם נכנס לתוקפו, וכמותו גם כל תיקוני החקיקה הנלווים אליו.
סעיף 14 לתיקון 42 לחוק ניירות ערך קובע:
"תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו או במועד כניסתן לתוקף של תקנות שיותקנו לפי סעיפים 44יג(ב)(5) ו-(6) ו-44כט לחוק העיקרי, כנוסחם בסעיף 2 לחוק זה, לפי המאוחר".
בדברי ההסבר לחוק הובהר כלהלן:
"סעיף 14
מכיוון שהוראות רבות בחוק המוצע מותנות בתקנות (כדוגמת דרישות הון עצמי וביטוח), מוצע לקבוע כי התקנת התקנות כאמור מהווה תנאי לכניסתן לתוקף של הוראות החוק המוצע. עם זאת מוצע לקבוע כי החוק המוצע לא ייכנס לתוקף לפני חלוף שלושה חודשים מיום פרסומו, זאת כדי ליתן פרק זמן מפסק לצורך היערכות לעמידה בדרישות החוק המוצע".
נכון למועד מתן החלטה זו, התקנות המצוינות בסעיף טרם הותקנו. הצדדים שותפים לצפי שהתיקון ייכנס לתוקפו בעתיד הקרוב. אולם, עיון בדיונים האחרונים בוועדת הכספים של הכנסת מלמד, כי הוועדה עדיין יושבת על המדוכה, ודנה באריכות וביסודיות בסוגיות מהותיות, ביניהן מינוף, הסדרת הסכמי ההתקשרות בין זירות הסוחר ללקוחותיהן, מסירת מידע ועוד (ראו באתר הכנסת - פרוטוקול מס' 4, פרוטוקול מס' 5 מישיבות ועדת המשנה של ועדת הכספים לתקנות ניירות ערך זירת סוחר לחשבונו העצמי, מיום 8.12.2013 ומיום 16.2.2014 בהתאמה).


מהאמור לעיל עולה כי התיקון לחוק עדיין איננו תקף, ואין לדעת מתי תושלם התקנת התקנות באופן שיביא לתחילת תחולתו של החוק.

המשוכה השנייה המונעת את הדיון בתובענה בפני
המחלקה הכלכלית היא העובדה שהתיקון העתיד להיכנס לתוקף, בנוסחו הנוכחי, אינו כולל תיקון לחוק בתי המשפט.

כאמור, חוק בתי המשפט קובע כי תובענה ייצוגית תהווה עניין כלכלי ותידון בפני
המחלקה הכלכלית, כאשר היא נוגעת לעניין המנוי בפרט 5 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
התיקון לחוק ניירות ערך, לכשייכנס לתוקף, עתיד כאמור להוסיף תיקון גם לחוק תובענות ייצוגיות על ידי הוספת פרט 4א כמפורט לעיל.
אולם, על מנת להקנות למחלקה הכלכלית סמכות עניינית לדון בתובענות ייצוגיות לפי הפרט העתיד להתווסף, נדרש שינויו – בהתאמה – של חוק בתי המשפט, כך שתחול הן על פרט 5 והן על פרט 4א על פי תיקון 42. הגם שמטבע הדברים נכון יהיה להרחיב את תחום תחולתה של הסמכות העניינית גם על הפרט החדש, הרחבתה כאמור טעונה הסדרה מפורשת בחוק.

התוצאה המתבקשת היא שדין הבקשה להתקבל.

הדיון בתביעה ובבקשת האישור יתקיים בפני
י כתיק אזרחי.

קדם משפט יתקיים ביום 1.7.14 בשעה 10:00.

בנסיבות העניין ומהות הדיון, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.













תצ בית משפט מחוזי 25717-10/13 איטריידר בע"מ, טל ירון-אלדר, שי דתיקה ואח' נ' שרית בר-אור, לירון ששון, עידן ויצמן ואח' (פורסם ב-ֽ 24/04/2014)