פסקי דין על פינקסו גלובל אינווסטמנטס | פסקי דין על אפאקסיוסי סולשנס | פסקי דין על דוק השקעות 1988 | פסקי דין על יוסי אמודאי | פסקי דין על עו"ד דקל דוד עוזר |

44508-03/13 עא     16/06/2014




עא 44508-03/13 פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ, אפאקסיוסי סולשנס בע"מ נ' דוק השקעות 1988 בע"מ, יוסי אמודאי, עו"ד דקל דוד עוזר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 44508-03-13 פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ
ואח' נ' דוק השקעות 1988 בע"מ
ואח'
ע"א 11450-04-13 דוק השקעות 1988 בע"מ
נ' סטנלי ואח'
ע"א 3457-04-13 עוזר נ' דוק השקעות 1988 בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופטים:
סגן הנשיאה יצחק ענבר
, השופטת יהודית שבח
, השופט שאול שוחט


המערערות
(ע"א 44508-03-13)
1
.
פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ

2
.
אפאקסיוסי סולשנס בע"מ


נגד

ה
משיבים
(ע"א 44508-03-13)



המערער
(ע"א 3457-04-13)


המשיבים
(ע"א 3457-04-13)








המערערת
(ע"א 11450-04-13)


המשיבים
(ע"א 11450-04-13)

1.דוק השקעות 1988 בע"מ
3.יוסי אמודאי
4.
עו"ד דקל דוד עוזר


עו"ד דקל דוד עוזר


נגד

1. דוק השקעות 1988 בע"מ

2. עו"ד יצחק שמוחה
3. עו"ד אברהם פהור
4. עו"ד מרדכי ריבקינד
5. עו"ד לי ורסנו
6. פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ
7. אפאקסיוסי סולושנס בע"מ
8. סטנלי ברמן


דוק השקעות 1988 בע"מ


נגד

1. פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ

2. אפאקסיוסי סולשנס בע"מ
3. עו"ד יצחק שמוחה
4. עו"ד אברהם פאור
5. עו"ד מרדכי ריבקינד
6. עו"ד דקל דוד עוזר






פסק דין


השופטת יהודית שבח

:
לפנינו שלושה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת עינת רביד) שניתן ביום
5.2.13

בת"א 64100-07, לפיו התקבלה באופן חלקי תביעתה של המערערת בע"א 11450-04-13 נגד מקצת מהנתבעים לפצותה על הנזק שנגרם לה בעסקת הלוואה שהתבררה בדיעבד כתרגיל עוקץ.
הנפשות הפועלות
1.

את הנפשות הפועלות אסקור, מטעמי נוחות, לפי מעמדם בכתב התביעה:
התובעת - דוק השקעות 1988 בע"מ
(להלן – דוק-השקעות), הינה חברת השקעות העוסקת בהשקעות בשוק ההון, לרבות הלוואות ומימון;
הנתבע מס' 1 - סטנלי ברמן (להלן – ברמן), היוזם והמבצע של תרגיל העוקץ, היה במועדים הרלוונטיים מתווך נדל"ן מסחרי בעל שם – כלפי חוץ, ובסתר – מהמר כפייתי מסובך בחובות.
הנתבעות 2, 3, ו-

4 הינן חברות העוסקות בסחר אינטרנטי ומאפשרות ללקוחותיהן, באמצעות קשריהן עם בנק סקסו שבדנמרק, מסחר אינטרנטי במט"ח בחוזים עתידיים ובמניות (להלן – חברות הסחר).
הנתבע 5, עורך-דין במקצועו (להלן –

עו"ד שמוחה
או שמוחה) היה החוט המקשר בין ברמן לבין דוק-השקעות.
הנתבע מס' 6 (להלן –

פהור
) והנתבע מס' 7 (להלן –ריבקינד), אף הם עורכי-דין, עבדו במועדים הרלבנטיים במשרדו של עורך הדין משה ניסים (להלן

- משרד ניסים) וסיפקו לברמן בתקופה קצרה שירותים משפטיים.
הנתבע 8, אף הוא עורך-דין פעיל, היה במועדים הרלוונטיים בא-כוחה של דוק-השקעות (להלן - עו"ד עוזר או עוזר)
הצד השלישי יוסי אמודאי
הינו בעל השליטה ומנהלה של דוק-השקעת (להלן –אמודאי), ועו"ד גב' לי ורסנו, אף היא צד שלישי, הייתה במועדים הרלבנטיים, בת זוגו של אמודאי (להלן - ורסנו).



"העוקץ"
2.
ברמן היה מהמר כפייתי אשר נהג להמר במשחקי קלפים, וכן אצל חברות הסחר באמצעותן הימר על שערי מט"ח, והסתבך בחובות בסדר גודל של מיליוני ש"ח, בגינם נהגה על ידו רעיון העוקץ. וכך אירע:
3.
ברמן יצר קשר עם עו"ד פהור ממשרד ניסים וסיפר לו כי אחד מלקוחותיו, מר מל קופר, הבעלים של בית אסיה, מתעתד להשקיע בארץ ומבקש לבחון את האפשרות להעביר את ענייניו המשפטיים לטיפולו של משרד ניסים. תוך שהוא קושר את הדברים למר מל קופר הנ"ל, הוסיף וסיפר כי לא מכבר תיווך עסקת נדל"ן גדולה לבעל מקרקעין בשם אליעזר פינגרר (להלן – פינגרר), וכי קיימת עמו הבנה לפיה תינתן לו ולשותפו מארק זנדמן (להלן – זנדמן) אופציה לשותפות בבעלות בדירות מסוימות. נוכח הדברים האלו, ביקש ברמן מפהור להכין עבורו טיוטה של הסכם אופציה (להלן - הסכם האופציה) בו תוסדר העסקה אודותיה דיבר, לכשהעסקה תבשיל, הכולל בין היתר תניה המתנה את קבלת האופציה בהפקדה פיקדון במזומן בסך של 1,000,000 דולר כל אחד, בנאמנות במשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן (להלן – משרד הרצוג). טיוטת הסכם שכזה אכן הוכנה ע"י פהור וריבקינד ונמסרה לברמן. אקדים ואומר כבר עתה כי עסקת האופציה לא הייתה ולא נבראה, אף לא משל הייתה, ממילא לא הופקד כל פיקדון במשרד הרצוג, ולא נוצרה כל נאמנות.
4.
מצויד בהסכם האופציה, עליו זייף את חתימת זנדמן ופינגרר, פנה ברמן לעו"ד שמוחה, אותו הכיר בשנים "הטובות", טרם הסתבכותו בחובות, עת ביצע עסקאות מקרקעין עם אביו, והציע לו עסקה לפיה ילווה לו אביו סך של 1,000,000 דולר בתמורה לריבית שנתית בשיעור של 26%, כאשר כבטוחה להחזר ההלוואה ישמש "הפיקדון" המופקד בנאמנות במשרד הרצוג, לפי הסכם האופציה. משאביו סירב לעסקה, הציע עו"ד שמוחה לברמן להפנות את הצעתו לדוק-השקעות, תוך שסוכם ביניהם שאם העסקה תצא לפועל תשולם לעו"ד שמוחה עמלת תיווך בשיעור 4% מסכום ההלוואה, ממנה יפריש 1% לורסנו, אותה הכיר שמוחה מימים ימימה ובאמצעותה נוצר הקשר עם דוק-השקעות.
5.
לא חלף יום וכבר נערכה פגישה בין ברמן לבין אמודאי, במהלכה הסכים זה האחרון להלוות לברמן את הסך של 1,000,000 דולר למשך שנה בריבית המדוברת. בסיום הפגישה התקשר אמודאי לעו"ד עוזר, עורך דין צעיר בתחילת דרכו, וביקש ממנו לטפל בעסקה מטעמה של דוק-השקעות.
6.
משניסיונו של אמודאי ללוות את כספי ההלוואה מהבנק, בהסתמך על פערי המימון, לא צלח, משהבנק לא היה מוכן לפעול בסדר הזמנים "הדחוף" שהוכתב על ידי ברמן מבלי לבצע בדיקה יסודית קודם לכן, צמצם אמודאי את העסקה למחצית הסכום המבוקש, קרי: ל- 500,000 דולר, ממנו ינוכה מראש סכום הריבית, באופן שהסכום שישתלם יועמד מלכתחילה על סך של 420,000 דולר. חשוב לציין כי ברמן הבהיר לאמודאי, לשמוחה ולעוזר כי חל איסור מוחלט ליצור קשר עם משרד הרצוג, וכי עליהם להסתפק במכתב אותו הציג בפני
הם, הנחזה להיות חתום על ידי משרד הרצוג, בו צוין כי פינגרר ביקש שלא ליצור קשר עם משרד הרצוג אלא אם כן ייעשה מעשה הפרה ע"י ברמן. מיותר לציין כי אף מכתב זה היה מעשה זיוף. מכל מקום, הסכם ההלוואה, שהוכן אף הוא ע"י משרד ניסים, נחתם ביום 25.10.07 בבית קפה בנוכחות
אמודאי, ברמן ועו"ד עוזר.
7.
לאחר שעו"ד עוזר רשם שעבוד על "זכויות" ברמן בהסכם האופציה וכן על פיקדון הנאמנות, חילקה דוק-השקעות את כספי ההלוואה לשניים: החלק האחד בוצע באמצעות העברה בנקאית על סך 806,000 ₪ היישר לחשבונה של נתבעת 2, והחלק השני שולם באמצעות שיק פתוח (ללא שם הנפרע) על סך
846,720 ₪ שהופקד בידיו של עוזר על מנת שימסרנו לברמן. עוזר אכן מסר את השיק לברמן שמסרו לחברות הסחר, אשר רשמו כנפרעת את שמה של הנתבעת 3 והפקידו אותו בחשבונה לכיסוי חובו של ברמן, שהסתכם אותה עת בסך של 280,000 ₪, ולמימון המשך ההימורים האינטרנטיים ביתרת הסכום.
8.
איש מהמעורבים לא טרח להתקשר למשרד הרצוג על מנת לוודא שפיקדון הנאמנות, שאמור היה להסתכם בסך של 2,000,000 ₪, אכן קיים, איש אף לא טרח לברר עם זנדמן או עם פינגרר אם עסקת האופציה אכן קרמה עור וגידים.
9.
שואף עידוד מהצלחתו, ניסה ברמן לבצע עסקה זהה עם הדר שמיר, אלא שבא-כוחו, עו"ד דוד גוטליב, התקשר מיד למשרד הרצוג על מנת לוודא קיומו של הפיקדון, ומיותר לציין כי שיחה זו העלתה כי הפיקדון לא היה ולא נברא, כי מדובר בתרגיל עוקץ וכי כל מי שנסמך על הפיקדון שם כספו על קרן הצבי.
בגין מעלליו אלו הוגש נגד ברמן כתב אישום והוא נדון לתקופת מאסר אותה נשא.
התביעה
10.
משדוק-השקעות הבינה כי הולכה שולל וכי לא תוכל להיפרע מברמן, היא תבעה את נזקיה משרשרת הנתבעים שתוארה לעיל, ונסמכה, בקצירת האומר, על הטענות הבאות:
עו"ד עוזר נתבע בעילת רשלנות בייצוגה; נגד עו"ד שמוחה נטען כי אף הוא שימש כבא-כוחה של דוק-השקעות והתרשל בייצוגה, אף הציג בפני
ה מצגי שווא לפיהם העסקה נטולת סיכון; חברות הסחר נתבעו בטענה לגביית השיק בחוסר תום הלב, ובעילת עשיית עושר ולא במשפט; נגד עורכי-הדין פהור וריבקינד נטען כי הפרו את חובתם המקצועית לפעול כלפי דוק-השקעות בהגינות, אף הציגו בפני
ה מצג שווא, עליו נסמכה, ולפיו הסכם האופציה נחתם במשרדם.
11.
חברות הסחר שלחו הודעת צד שלישי נגד ברמן, נגד דוק, נגד אמודאי ונגד עורכי-הדין שמוחה, עוזר, פהור וריבקינד. שמוחה שלח הודעת צד שלישי נגד כל הנתבעים, אף נגד
ורסנו. גם עוזר שלח הודעת צד שלישי נגד יתר הנתבעים ונגד נתבעת 2, שנמחקה במהלך הדיון בבית משפט קמא. ברמן עצמו לא התגונן בפני
התביעה ובפני
ההודעות לצד שלישי, וניתנו כנגדו פסקי דין בהתאם.
ניתן לסכם ולומר כי כולם טענו כי כל בעלי הדין האחרים, זולתם, הם האחראים לתקלה.
פסק הדין של בית משפט קמא
12.
בהתייחסותו לאחריות כל המעורבים, הפריד בית משפט קמא בין האחריות לתשלום המחצית האחת של ההלוואה, שבוצעה כאמור באמצעות השיק הפתוח, לבין המחצית השנייה שבוצעה בהעברה בנקאית ישירה לחשבונן של חברות הסחר.
13.
בימ"ש קמא חייב את חברות הסחר לשפות את דוק-השקעות על מלוא סכום השיק הפתוח (846,000 ₪) מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, משפעלו בחוסר תום לב, עצמו את עיניהן מלראות כי מקור הכסף אינו חוקי, התעלמו מסימני האזהרה לגבי השיק, אף ידעו בעת קבלתו על ההטעיה, ודחה את טענתן לפטור מהשבה משכספי השיק הועברו לבנק סקסו בדנמרק וכי חלקן הסתכם בעמלה בלבד. בית משפט קמא סמך את ההשבה אף על עילה שטרית.
14.
עו"ד עוזר נמצא אחראי לנזק שנגרם לדוק-השקעות בגין המחצית הנותרת של ההלוואה (סכום ההעברה הבנקאית) משנקבע כי שימש כבא כוחה של דוק-השקעות, וטיפל בעסקה ברשלנות, עת לא ווידא כי פיקדון נאמנות אכן קיים במשרד הרצוג, וכי הכספים שבו אכן יהוו בטוחה לפירעון ההלוואה. רשלנות נוספת מצא בית משפט קמא גם בהתעלמותו של עוזר מהיעדר אימות לחתימות שהתנוססו על הסכם האופציה ועל מכתב הסכמת הנאמנות.
15.
במקביל מצא בית משפט קמא כי אף דוק-השקעות התנהגה באופן רשלני ולא טרחה לבצע את הבדיקות העסקיות הבסיסיות ביותר קודם כניסתה לעסקת ההלוואה והתעלמה מנורות האזהרה המשתקפות באיסור לפנות למשרד הרצוג על מנת לוודא קיומו של פיקדון, ובסירובו של הבנק לבצע עסקת הלוואה מקבילה ללא עריכת בירורים מתאימים. על כל אלו מצא ביהמ"ש קמא לנכון לזקוף לחובת דוק-השקעות תרומת רשלנות בשיעור 50%.
16.
בית משפט קמא דחה את התביעה נגד עו"ד שמוחה משהגיע למסקנה כי הלה לא היה עורך-דינה של דוק-השקעות אלא פעל עבורה רק כמתווך, מחמת ההנמקות הבאות: מי שייצג את דוק-השקעות היה עוזר; שמוחה סיכם על שכר תיווך שיגיע לו באם העסקה תצא לפועל; דוק-השקעות לא שיתפה את שמוחה במרבית שלבי העסקה אף לא עדכנה אותו בדבר מעמד חתימת הסכם ההלוואה בבית הקפה.
בתוך כך דחה בית משפט קמא את הטענה לפיה הציג שמוחה מצג לפיו בדק את העסקה וכי היא נטולת סיכון, משקיבל את טענתו כי בשיחתו עם ורסנו אמר לה כי העסקה נטולת סיכון ככל שתתקבל התחייבות ממשרד הרצוג לפרוע את ההלוואה מתוך סכום הנאמנות. כן נקבע כי שמוחה לא אמר לאמודאי כי בדק את קיומו של חשבון הנאמנות וממילא לא הוכח מצג עליו נסמכה דוק-השקעות.
17.
אף התביעה נגד עורכי הדין פהור וריבקינד נדחתה משבית משפט קמא קבע כי הללו לא
הציגו בפני
עוזר או אמודאי מצג לפיו הסכם האופציה נחתם במשרדם או כי מצוי במשרדם העתק חתום.
18.
בית משפט אף דחה את כל ההודעות לצד שלישי שהוגשו על ידי הצדדים זה כנגד זה.
19.
בסופו של יום חויבו חברות הסחר לשלם לדוק-השקעות את מלוא סכום השיק הפתוח, קרי: 846,720 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, ועוזר חויב לשלם לדוק-השקעות 50% ממחצית סכום ההעברה הבנקאית, קרי: סך של 400,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. התביעה נגד הנתבעים האחרים, למעט ברמן שלא התגונן וניתנו נגדו פסקי דין בהיעדר, נדחתה תוך שזוכו בהוצאות.
הערעורים
:
20.
ע"א 44508-03-13 הוגש ע"י חברות הסחר הקובלות על חיובן להשיב לדוק את מלוא סכום השיק הפתוח, משלטעמן לא היה מקום לייחס להן חוסר תום לב. נטען, כי במהלך השנים 2007-2006 הפקיד אצלן ברמן, לצורך פעילותו האינטרנטית, כארבעה מיליון ש"ח כך שלא הייתה להן כל סיבה לפקפק בכשרותו של השיק ולברר את מקור הכסף. כן הן תוקפות את קביעת ביהמ"ש לפיה לחצו על ברמן להשיב את חובו, משזו אינה עולה מחומר הראיות, אף את חיובן בהשבה עת כל סכום השיק, למעט העמלה, הועבר לסקסו בנק וברמן קיבל בגינו תמורה מלאה. לחלופין נטען, כי היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי נגד דוק-השקעות ואמודאי, ולכל הפחות לייחס להם את אותו שיעור אשם תורם שיוחס להם בהקשר לסכום ההעברה הבנקאית.
21.
ע"א 3457-04-13 הוגש ע"י עו"ד עוזר התוקף את חיובו לפצות את דוק-השקעות בגין מחצית סכום ההעברה הבנקאית לחשבונן של חברות הסחר. לטעמו אמור היה בימ"ש קמא לזקוף לחובתה את מלוא האחריות לתשלום זה, להבדיל מאשם תורם בשיעור של 50% בלבד. כן הוא קובל על שחרורם המוחלט מחבות של פהור וריבקינד, עת אלו הציגו בפני
ו מצג לפיו הסכם האופציה נחתם במשרדם וכי עסקת האופציה אכן בוצעה בפועל. עוזר אף מערער על דחיית ההודעה לצד שלישי ששלח לאמודאי.
יצוין כי בערעורו, כמו גם בעיקרי הטיעון מטעמו, יצא עוזר גם נגד מסקנת בימ"ש קמא לפטור מחבות את עו"ד שמוחה, אלא שלאחר הדיון הוגשה על ידו הודעה לפיה חזר בו מטענותיו נגדו.
עוד יצוין, כי עו"ד עוזר לא העלה כל טענה ביחס לדחיית ההודעה לצד שלישי נגד חברות הסחר, ובפרק "תשובת המערער לערעורן של המשיבות 6-7" בעיקרי הטיעון מטעמו, אף הוסיף כי "צדק כב' ביהמ"ש בכל קביעותיו באשר למשיבות 6-7".
22.
ע"א 11450-04-13 הינו ערעורה של דוק השקעות הקובלת על הימנעותו של בית משפט קמא לחייב את עו"ד עוזר במלוא הנזק, כפי תביעתה, משרשלנותו חולשת על שני חלקי ההלוואה, אף על שזקף לחובתה אשם תורם בשיעור 50% בכל הנוגע לסכום ההפקדה, עת האחריות במלואה רובצת לפתחו.
כן מערערת דוק-השקעות על הפטרם מחבות של עו"ד שמוחה, שלשיטתה, שימש גם הוא כבא-כוחה, אף הציג בפני
ה מצג לפיו בדק את העסקה ומצא אותה נטולת סיכון, כמו גם על דחיית התביעה נגד עוה"ד פהור וריבקינד, שאף הם כשלו ברשלנות ובהצגת מצגי שווא.
23.
התמונה הכוללת המצטיירת הינה שכל המערערים וכל המשיבים (למעט עוזר שחזר בו מערעורו כלפי שמוחה) טוענים כי כל האחרים, זולת הם עצמם, נושאים באחריות, כולה או חלקה, לליקוי המאורות בו לקו כל המעורבים אשר אפשר לברמן להתל בהם ולהוליכם שולל.
בחרתי שלא לדון בכל ערעור בנפרד, אלא להתייחס לכל בעל דין שנטל חלק במערכה, לבחון את הטענות שנטענו על ידו ונגדו בכל הערעורים, ולקבוע את אחריותו, אם בכלל, ואת שיעורה
.
עורכי הדין פהור וריבקינד
24.
בית משפט קמא דחה את עדויות דוק-השקעות ועוזר לפיהן הציג להם פהור מצג לפיו הסכם האופציה נחתם ואף מצוי במשרדם, בבכרו את עדות פהור וריבקינד, בקובעו: "איני מקבלת את גרסת עו"ד עוזר כי עו"ד פאור אמר לו שהסכם האופציה נחתם במשרדם וכי בידיו הסכם זה כשהוא חתום"(סעיף 118 לפסק הדין), "איני יכולה לקבל גרסה זו. לא הייתה לעו"ד פאור וריבקינד כל סיבה לשקר לעו"ד עוזר ולומר לו כי החוזה נחתם וכי חוזה חתום מצוי במשרדם"(סעיף 116 לפסק הדין).
25.
המדובר בממצא עובדתי שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. בית משפט קמא הוא ששמע את עדויותיהם של פהור, ריבקינד ועוזר והתרשם מהן באופן בלתי אמצעי, ומסקנתו נתמכת, מעבר לשיקולי מהימנות, גם בהנמקות נוספות: לא הייתה לפהור ולריבקינד כל סיבה לחשוד בברמן, בהינתן בין היתר, שדבריו לפיהם לקוח שלו, מל קופר, הבעלים של בית אסיה, מתעניין בהעברת ענייניו למשרד ניסים, אכן התאמתו, ומר קופר אכן הגיע למשרד ניסים ביחד עם ברמן על מנת לבחון ייצוגו של מר קופר בארץ, אף ביקש מהם לבדוק אפשרות בניית קומות נוספות מעל בית אסיה; פהור וריבקינד לא ידעו כלל על האיסור שהטיל ברמן בדבר ההתקשרות למשרד הרצוג על מנת לוודא קיומו של פיקדון, וממילא לא הייתה להם כל סיבה שלא לומר אמת לעוזר; עוזר ציין ברישומיו בזמן אמת "דיברתי עם... והם הכינו את הסכם האופציה"- תרשומת התומכת בגרסת פהור לפיה כל שאמר לעוזר מסתכם בכך שהוא ניסח את ההסכם.
26.
זאת ועוד, ברמן היה לקוחם של פהור וריבקינד, ודוק-השקעות הייתה למעשה "הצד שכנגד", "הצד הלעומתי", שהיה לה ייצוג משלה. הוכח, כי כאשר ביקש ברמן מפהור להכין עבורו את הסכם ההלוואה, הוא ציין כי עורך הדין של המלווה יצור עמו קשר, וכפי שבית משפט קמא קבע, "ואכן עו"ד עוזר יצר איתם קשר..." (סעיף 17 לפסק הדין), ועוד בשעות הערב של 23.10.07 (למחרת השיחה) הגיעו לתיבת הדואר האלקטרוני של עו"ד ריבקינד מסמכים שונים שנשלחו ע"י עו"ד עוזר באמצעות עו"ד שמוחה.
27.
אמנם "חובת נאמנותו של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו הוכרה זה מכבר בפסיקה, המסמנת מגמות של הגברת האחריות המוטלת על עורך הדין והרחבתה... העובדה כי הקונים היו מיוצגים - אין בה כדי לשלול את חובת המבקש כלפיהם" (רע"א 1103/09 עו"ד אליעזר חדד נ' עו"ד משה כהן, 3.3.09), אך סקירת הפסיקה מעלה שהאחריות הורחבה במקרים בודדים, בעיקר בעסקאות מקרקעין, בהם נקבע שעורך הדין ייצג למעשה גם את הצד השני. הדעה הרווחת היא כי:
"... קיימות שלוש מערכות יחסים אפשריות. בראשונה מיוצג כל אחד מהצדדים לעסקה על ידי עורך דינו. כאן רשאי עורך-הדין להניח, כי עורך-הדין של הצד השני יערוך את הבדיקות העובדתיות המשפטיות, ולכן, בדרך-כלל, לא יחוב עורך-הדין חובת זהירות כלפי היריב"

(גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין עמ' 464).
וכן:
"בהיעדר קשר חוזי בין נותן השירות לבין הצד השלישי ובהינתן הריחוק ביניהם"
תקבע אחריות רק עת התקיימו
"יחסים מיוחדים, קבלת אחריות והסתמכות סבירה... תנאים אלה או חלקם יתקיימו רק במצבים הלא שכיחים, שבהם למרות הריחוק וניגודי האינטרסים אפשר לייחס לנותן השירות קבלת אחריות היוצרת הסתמכות סבירה אצל הצד השלישי", וגם אז האחריות תוטל רק בהינתן "מצבים של התרשלות חמורה או חוסר תום לב של נותן השירות"
(ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות, כרך ב' עמ' 856).
האחריות כלפי הצד השלישי תיושם למשל כאשר "עורך-דין אשר במהלך משא ומתן בשם מרשו הטעה אותו במתכוון באשר לעובדה מסויימת...", או למשל כאשר מדובר בהתרשלות בחוזה לטובת צד שלישי, כמו צוואה (ע"א 2725/91 מרים היינוביץ נ' ישי גלעדי 21.6.94).

28.
וחזרה לענייננו - עורכי הדין פהור וריבקינד לא ידעו כלל על האיסור לפנות למשרד הרצוג לצורך עריכת בירור, וסברו לתומם כי בשלב כלשהו הסכם האופציה אכן נחתם. בעריכת הסכם ההלוואה התנהלו, כאמור, מול עו"ד עוזר, בא כוחה של דוק-השקעות, באופן שהיו רשאים להניח כי הלה מבצע את כל הבדיקות הנחוצות, בוודאי את אלו המינימאליות לבירור עצם קיומו של פיקדון. מקובלת עלי, אפוא, מסקנתו של בית משפט קמא לפיה לא נמצאה כל סיבה שבדין להטיל עליהם אחריות, אף לא מקצתה.
עורך דין שמוחה
29.
גם התביעה נגד עו"ד שמוחה נדחתה על יסוד ממצאים עובדתיים.
בית משפט קמא קבל את גרסת שמוחה לפיה שימש בעסקה כמתווך בלבד. קביעתו זו נסמכת על היותו של עוזר עורך הדין של דוק-השקעות; על אי שיתופו של שמוחה בשלבים השונים של העסקה אף לא במעמד החתימה; על היותו הגורם היעיל לקשר שבין הצדדים לעסקה ובהתחייבות לשלם לו דמי תיווך, אף על עדותם של עוזר וברמן.
30.
כבוד השופטת קמא אף קבעה כי היא "מקבלת את עדות שמוחה" לגביה קבעה שהיא "מתקבלת יותר על הדעת", לפיה לא אמר שבדק את העסקה לעומקה, לא אמר שבדק את קיומו של הפיקדון, וכי יצא מנקודת הנחה שהעסקה תיבדק היטב ע"י דוק-השקעות.
31.
בית משפט קמא גם לא התעלם משני המסרונים ששלח שמוחה לורסנו בהם צוינו המילים "אין סיכון", אך אף בקשר אליהם קיבל את גרסת שמוחה וקבע:
"אני מקבלת את עדותו של עו"ד שמוחה כי הציג את העסקה על פי מיטב ידיעתו, לרבות היעוץ שקיבל מחברו עו"ד קלדרון, והמילים 'אין סיכון' שכתב במסרונים התייחסו אכן לעסקה, כפי שתהיה לאחר קבלת ההתחייבות ממשרד הרצוג פוקס נאמן"
(פסקה 107),
אף קבע שאמודאי לא סמך כלל על מצגי שמוחה ולכן שכר את שירותיו של עו"ד עוזר.
32.
הנה כי כן, התביעה נגד שמוחה נדחתה ממגוון נימוקים שבבסיס כולם ממצאים עובדתיים
שערכאת הערעור תתערב בהם רק במקרים חריגים, שאין מקרה זה בא בקהלם.
חברות הסחר
33.
בית משפט קמא חייב, כאמור, את חברות הסחר בהשבת מלוא סכום השיק הפתוח משהגיע לכלל מסקנה כי הללו כשלו בהתנהגות שאינה תמת לב, משהתעלמו מצורתו של השיק- פתוח, ללא שם נפרע - אף מסכומו, בשים לב לסכומי ההפקדות הקודמות. בית המשפט קבע כממצא כי חברות הסחר "ידעו כי ברמן הוא לקוח 'טוב', הואיל והוא בגדר מהמר כפייתי", אף ידעו כי הפסיד אצלן 4,000,000 ₪ בשנה וחצי, עת הכנסתו השנתית עומדת לכל היותר על סך של 250,000 דולר.

34.
בית משפט קמא קיבל את עדות ברמן לפיה חברות הסחר הפעילו עליו לחץ פסול לפרוע את חובו, בקובעו "אני נותנת אמון בעדותו כי היה לחץ עליו מצד אנשי פינקסו לשלם להם חוב שהיה לו כלפיהם וזו היתה המוטיבציה שלו לבצע את תרגיל העוקץ", והעדיף את עדות ברמן אותה מצא "אמינה ביותר, מרשימה בכנותה וברצון שלו לכפר על מעשיו ולתאר בפני
בית המשפט והצדדים את הדברים כך שתתקבל התמונה הנכונה" וכן "נטול אינטרסים בעדותו". בית משפט קמא דחה אף את טענת חברות הסחר לפיה לא התעשרו מהפקדת השיק משסכומו הועבר לבנק סקסו בדנמרק וחלקן הסתכם בעמלה בלבד, וקבע כי העברות הכספים עליהן הצביעו חברות הסחר "נעשו באופן כוללני לגבי כל הלקוחות" וכי "אין כל אפשרות לייחד סכום זה דווקא לשיק שמסר ברמן". אוסיף לכך את מחדל אי-הבאת ראיות לגובה העמלה שנגבתה ע"י חברות הסחר, אף לאי מתן הסבר לאופן בו נוצר החוב בסך 280,000 ₪.
35.
מדובר בממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, אלא אם כן המדובר במקרי קצה חריגים, שהממצאים בהם עסקינן אינם נמנים עליהם.
36.
משזהו המצע העובדתי - אין למצוא במסקנת בית משפט קמא - לחייב את חברות הסחר בהשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט - כל טעות שבדין.
37.
חברות הסחר טוענות, ואמנם כך הוא, כי לא הוכח כי פעילותן, המתמקדת בהימורים אינטרנטיים על שערי מט"ח וניירות ערך, איננה חוקית, אולם אין די בכך כדי לשמוט את השטיח מתחת לחיוב בהשבת ההתעשרות, משתחת ההיגד ה"זכייה שלא כדין" חוסה גם התעשרות בלתי צודקת.
38.
ברע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' נדונה שאלת החיוב בהשבה במקרים בהם לא ניתן להצביע על דין מפורש השולל מהזוכה את הזכות להתעשר, ונקבע כי במקרים כאלו "המבחן לשאלה אם ההתעשרות אינה כדין הוא בבחינה אם התעשרות זו היא בלתי צודקת", וכי בין האלמנטים ההופכים את ההתעשרות לבלתי צודקת נכללות גם "התנהגות פסולה ובלתי הוגנת... לרבות התנהלות נטולת תום לב" וכן "נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת" (עמ' 330).
ברוח דומה נפסק בע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' שמואל מאירסון כי "התנאי לפיו קמה החובה להשיב התעשרות אם זו נעשתה 'שלא כדין' אינו מתקיים רק במצבים בהם הופר דין 'חיצוני' לדיני עשיית העושר ולא במשפט, כגון הוראת דין, הוראה בהסכם או ביצוע עוולה, אלא גם במצבים בהם ההתעשרות נעשתה באופן 'בלתי צודק'

"
.
יוער כי הקשר בין התנהגות חסרת תום לב לבין עילת עשיית העושר נקשר עוד בהלכת א.ש.י.ר, שם נקבע כי "בין התעשרות 'שלא על פי זכות שבדין', לבין דיני תום-הלב (כביטויים בסעיף 39 לחוק החוזים(חלק כללי)) קיים קשר ישיר והדוק ... חובת ההשבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט היא ביטוי לתפיסת היסוד של התנהגות בתום לב ביחסים הבין-אישיים...אמת-המידה הינה אובייקטיבית" (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר נ' פורום אביזים ומוצרי עריכה בע"מ).
זו גם דעתו של פרופ' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, הגורס כי: "...לא אחת תחתך השאלה אם קיבל הנתבע טובת הנאה 'שלא על פי זכות שבדין' על פי המבחן אם ההתעשרות היא צודקת. אם היא בלתי צודקת – אין לראותה כהתעשרות על פי זכות שבדין" (עמ' 51), וכי בשיקולים להחלת העיקרון יש לבחון את "עצמת זכותו של התובע, את אופי הפגיעה באינטרס שלו, את התנהגות הצדדים ואת טיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח" (שם, עמ' 46).
39.
הנה כי כן, די בהינתן הנסיבות המיוחדות ובהצטברותן זו לזו: הפעלת לחץ על ברמן; הידיעה שהוא מהמר על מיליוני דולרים ומפסיד אותם עת השתכרותו השנתית אינה עולה על 250,000 דולר; התעלמות מצורתו החריגה של השיק וסכומו בשים לב לסכומי הפקדות העבר; אי עריכת בירור באשר למקור הכסף; העמלות אותן גרפו חברות הסחר לכיסן שאת סכומן לא גילו והוצאת הכספים במרמה מאת דוק השקעות - כדי להוות תשתית איתנה להחלת חובת ההשבה.
40.
אך בכך לא תם הדיון בסוגית החלת חובת ההשבה מחמת דיני עשיית העושר, שכן יש להידרש עתה לטענת חברות הסחר באשר להיקפה של חובת ההשבה.
בהקשר זה יובהר כי בתביעתה בבית משפט קמא לא תבעה דוק-השקעות מחברות הסחר את השבת סכום הערבות הבנקאית, אלא את השבת סכום השיק בלבד, ומשכך יבחן היקף ההשבה ביחס לסכומו בלבד.
היקף ההשבה
:
41.
חברות הסחר טוענות כי גם בהותרת חובת ההשבה על כנה, עדיין שומה היה על בית משפט קמא לבחון את היקפה, ובשים לב לקביעותיו הנחרצות באשר לרשלנותה התורמת של דוק-השקעות ולשיעורה, לחייבן לכל היותר במחצית סכום השיק, גם לקבל את ההודעות לצד ג' ששלחו.
42.
סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט- 1979 קובע:



פטור מהשבה
בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.

43.
בית משפט קמא קבע כי "חברות הסחר המקוון חייבות בהשבה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ולכן אינן יכולות ליהנות מהגנת האשם התורם, אלא ככל שבית המשפט קובע הפחתה על פי שיקול דעתו", אלא שנקבע בפסיקה כי בבחינת שאלת ההשבה והיקפה מוסמך בית המשפט לשקול את התנהגות הצדדים ואת שאלת האשם של המעורבים:
"הגנה כללית של טעמי צדק ויושר מציבה, אפוא, בעצם טיבה, את התנהגות הצדדים במוקד שיקול הדעת השיפוטי. היא בוחנת את שאלת האשם של מבקש ההקלה או פטור מהשבה; היא משווה את תרומתם של הצדדים להיווצרות הצורך בהשבה...
יתכנו מצבים שונים, למשל, מקום ששני הצדדים חפים מאשם, או מקום שצד אחד חף והשני אשם, או מקום שבשניהם דבק אשם ביחס כזה או אחר. מצבים שונים עשויים להוליד יישום שונה של חובת ההשבה...
התנהגות התובע
עשויה אף היא להיות בעלת חשיבות במכלול שיקולי הצדק היחסי בין הצדדים, ועשוי להיות כי התנהגותו, בצירוף נסיבות נוספות, תצדיק הפחתת שיעור ההשבה הניתנת לו, או אף שלילתה
"
(ע"א 5393/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל, 18.1.2005).
44.
דוק-השקעות אכן שכחה, בלהיטותה לגרוף לכיסה ריבית בשיעור דמיוני, את כללי הזהירות הבסיסיים ביותר, והתקשרה בעסקה בטרם בדקה אם לרכיבו המרכזי של העסקה יש בכלל קיום ממשי. לא בכדי מצא בית משפט קמא לזקוף לחובתה רשלנות תורמת.

45.
הגם שחברות הסחר לא הוכיחו את סכומי העמלות אותן גבו מברמן, הרי לאור הוכחת העברות של מאות אלפי דולרים לבנק סקסו, ברי כי חלק נכבד מסכום השיק לא נותר אצלן, אף לא הסך של 30,000 דולר שהושב לברמן במזומן. כן יש להתחשב בעובדה כי רק 280,000 ₪ מסכום השיק שימשו לפירעון חוב עבר, והסכום הנותר שימש כמימון להימוריו החדשים של ברמן.
46.
שיעור האשם התורם שייחס בית משפט קמא לדוק-השקעות במערכת היחסים שבינה לבין עוזר - 50% - אינו מחייב אמנם בקביעת שיעור ההשבה, אלא שבשים לב למכלול הנסיבות, אני מוצאת שניתן לאמץ אותו גם במערכת היחסים שבין דוק-השקעות לחברות הסחר, בהיותו משקף את האיזון המתבקש, ולהפחית את שיעור ההשבה ל- 50% מהסך של 846,720 ₪.
עו"ד עוזר
47.
עורך דין עוזר היה בא כוחה של דוק-השקעות ונשכר על ידה במיוחד על מנת לייצג אותה בעסקת ההלוואה מול ברמן. אין צורך להכביר מילים על חובת עורך הדין כלפי לקוחו, ועל חיובו לפצותו על נזקיו בהינתן רשלנות.
48.
מחדלו של עוזר לבדוק אם עסקת האופציה אכן נכרתה בפועל, בהינתן בין היתר שהחתימות אינן מאומתות; מחדלו לבדוק קיומו של פיקדון נאמנות במשרד הרצוג; אף מחדלו לבדוק, באם הפיקדון אכן קיים, אם לא שועבד או עוקל ע"י צד שלישי - זועקים מאליהם ואינם טעונים הסבר נוסף.
49.
אין צורך להכביר מילים על חובתו של עורך הדין לפעול למען לקוחו במיומנות ראויה, לברר כדבעי את הטעון בירור, ולהסיר מהדרך מכשול צפוי, ודאי וודאי עת המדובר במכשול גלוי לעין כל. אין בהיותו של עוזר עורך דין צעיר בתחילת דרכו גורם מקל. ההיפך הוא הנכון. חוסר ניסיונו חייב אותו לנקוט משנה זהירות. מקובלים עלי דברי בית משפט קמא בדמותו את מחדלו של עו"ד עוזר לוודא קיומו של פיקדון נאמנות במשרד הרצוג ל"עשיית עסקה במקרקעין ללא בדיקת נסח רשם המקרקעין של הקרקע", ואת הווטו שהטיל ברמן באשר לעריכת בירור במשרד עו"ד הרצוג ל"איסור על עורך דין מקרקעין לפנות לרשם המקרקעין ולראות האם הנכס רשום על שם המוכר ואלו שעבודים קיימים על הנכס".
רואות עינינו שאין למצוא ממש בערעורו של עו"ד עוזר באשר לשיעור אחריותו בכל הנוגע לסכום השיק.
50.
לא זו אף זו, יש לקבל את ערעורה של דוק-השקעות ולהרחיב את גבולות אחריותו של עוזר אף באשר לסכום ההפקדה הבנקאית.
אף שמצא כי עו"ד עוזר התרשל בטיפולו בעסקת ההלוואה, חייב אותו בית משפט קמא לשאת רק בסכום השיק (בניכוי ר.ת.) משסבר כי הוא "נתבע על ידי התובעת ליתרת הנזק לאחר ההשבה" (סעיף 158 לפסק הדין), תוך הפנייה לסעיף 505(א) לסיכומיה. אלא שאין בסעיף זה כדי ללמד על כוונה מצמצמת שכזו, שהרי נאמר בו מפורשות כי "בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים במלוא הנזק נשוא כתב התביעה כדלקמן: (א) הנתבעות 3 ו-4 ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים 5-8 בנזק המוגבל לסכום השיק...".
גם מכתב התביעה עולה מפורשות כי עו"ד עוזר נתבע על כל סכום ההלוואה ועל כל סכום הנזק ביחד ולחוד עם חברות הסחר ויתר הנתבעים, וכי רק התביעה נגד חברות הסחר הוגבלה לסכום השיק: "נתבע מס' 8 - בסכום התשלום הכולל 410,000 דולר כלומר 1,652,720 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית..." (סעיף 41.6 לתביעה).
51.
העולה מן האמור הוא שמאחר ורשלנותו של עוזר מתייחסת למרחב הטיפול בעסקת ההלוואה בכללותה, לאו דווקא ביחס לשיק הפתוח (מה גם שלגביו נקבע שנמסר לברמן תוך כיבוד הוראותיה של דוק-השקעות) אין למצוא סיבה מבוררת להגבלת חיובו של עוזר לשאת רק בנזקי השיק, ויש לחייבו לשאת במלוא נזקה של דוק-ההשקעות, קרי: כל סכום ההלוואה. ניכוי הרשלנות התורמת יורחב בהתאמה.
דוק- השקעות
52.
משדחיתי לעיל את הטענות לעניין הפטרם של עורכי הדין שמוחה, פהור וריבקינד, ומשקבלתי את הטענה לעניין הרחבת מתחם אחריותו של עו"ד עוזר, נותר לדון בטענת דוק-השקעות הקובלת על שנזקפה לחובתה רשלנות תורמת, עת הייתה רשאית לגישתה לסמוך על עורכי הדין עוזר ושמוחה שטפלו בעסקה מטעמה. חששה של דוק-השקעות לפיו "הטלת נורמת בדיקת נתונים על לקוחות תייתר את מקצוע עריכת הדין", הינו חשש שווא, משהרשלנות יוחסה לה בגין מחדלים עסקיים, בהיותה חברה עסקית החולשת לפי גרסתה על מגוון תחומים פיננסיים, לאו דווקא בשל עניינים שבמומחיות משפטית, ובכללם: לא בררה פרטים אודות עסקת היסוד נושא הסכם האופציה עת בירור קל שבקלים היה חושף כי עסקינן בעורבא פרח; לא שאלה את עצמה מדוע ברמן המציג עצמו כבעלים של פיקדון בסך מיליון דולר מבקש ללוות ממנה סכום זהה ולשלם לה ריבית בשיעור חריג של 26%; התעלמה מסירובו של הבנק ליתן לה הלוואה מקבילה ללא בירור מקדים, אף מדרישתו להמצאת ערבות בנקאית על סכום הפיקדון, שאמורה הייתה לאותת לה כי אין די בפיקדון עצמו, אף אם הוא קיים; התעלמה מאיסורו התמוה של ברמן לפנות לנאמן לצורך בירור קיומו של הפיקדון ויכולתו לשמש בטוחה לפירעון ההלוואה; ביצעה העברה בנקאית לחברה שזהותה לא הייתה ברורה לה; הפקידה בידיו של עוזר שיק פתוח "לפי בקשתו של סטנלי. הוא התעקש על זה".
דוק השקעות הוכתה בסנוורים, או כלשון בית משפט קמא פעלה "בעצימת עיניים מול נורות האזהרה", בלהיטותה לבצע עסקת הלוואה בריבית ששיעורה חריג, ובדין יוחסה לה רשלנות תורמת.
53.
אינני סבורה כי יש להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר שיעור הרשלנות התורמת - חמישים אחוז - אותה ייחס לדוק-השקעות, אף שמדובר בשיעור גבוה, שכן נוכח הנסיבות המיוחדות אין הוא חורג ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.



אמודאי ולי ורסנו
54.
הטענות ביחס לחיובם האישי של אמודאי ולי ורסנו נטענו בשפה רפה וטוב שכך. לא מצאתי טענה ראויה המצדיקה דיון בחבותו האישית של אמודאי ובהרמת המסך בינו לבין דוק-השקעות, אף לא בעניינה של ורסנו, אשר חלקה בפרשייה מתבטא רק ביצירת הקשר עם דוק- השקעות נוכח קרבתה לאמודאי.
סוף דבר
55.
אמליץ לחברי לדחות את ערעורו של עו"ד עוזר, לקבל חלקית את ערעורן של חברות הסחר על דרך חיובן בהשבת מחצית השיק חלף חיובן בהשבת כל סכום השיק; וכן לקבל את ערעורה של דוק-השקעות על דרך הרחבת חבותו של עוזר על שני חלקי ההלוואה (סכום השיק + סכום ההעברה הבנקאית) ביחד ולחוד עם חברות הסחר, תוך ניכוי הרשלנות התורמת בהתאמה.
כן אציע לחברי כי במערכת היחסים בין עו"ד עוזר, דוק-השקעות, אמודאי, ורסנו וחברות הסחר - יישא כל צד בהוצאותיו, כי כל אחד משלושת המערערים ישלם לעורכי הדין פהור וריבקינד בצוותא את הוצאותיהם בערעור בסך 10,000 ₪, וכי דוק-השקעות וחברות הסחר יוסיפו וישלמו, כל אחת,
גם לעו"ד שמוחה את הוצאותיו בערעור בסך 10,000 ₪.

יהודית שבח
, שופטת

סגן הנשיאה יצחק ענבר

:
אני מסכים.
יצחק ענבר
, סגן נשיאה


השופט שאול שוחט

:
אני מסכים.

שאול שוחט
, שופט



הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' שבח
.


המזכירות תמציא העתקים לצדדים
.
ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.





יצחק ענבר
, סג"נ
אב"ד

יהודית שבח
, שופטת


שאול שוחט
, שופט









עא בית משפט מחוזי 44508-03/13 פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ, אפאקסיוסי סולשנס בע"מ נ' דוק השקעות 1988 בע"מ, יוסי אמודאי, עו"ד דקל דוד עוזר (פורסם ב-ֽ 16/06/2014)