פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן | פסקי דין על דני עטר | פסקי דין על אביבה עטר |

37261-11/13 תוב     10/07/2014




תוב 37261-11/13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן נ' דני עטר, אביבה עטר




בפני

כב' השופט עדי הדר
בעניין:

ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן
המאשימה
נגד
1.דני עטר

2.אביבה עטר
הנאשמים
הכרעת דין
1. בפני
י כתב אישום שהוגש בנובמבר 2013 נגד הנאשמים.

2. על פי כתב האישום , הנאשמים הינם הבעלים של דירה בקומה ראשונה בבית משותף, המצוי ברח' אלוף דוד 153 בר''ג, הידועה גם כחלקת משנה 3 בחלקה 85 בגוש 6179, במרחב התכנון של העיר ר''ג (להלן: "הדירה").

3. בין השנים 2008-2009 ובכל מועד סמוך לכך, הרסו הנאשמים או מי מטעמם, חלק מהגדר בחזית הקדמית של החצר המשותפת של הבניין (בסמוך למדרכה), באורך של כ-3.7 מ' ובגובה של כ-0.6 מ'. על ידי כך נוצר פתח בגדר המאפשר כניסת כלי רכב לחצר המשותפת של הבניין. תיאור העובדות כאמור לעיל, פורט בתרשים שצורף לכתב האישום כחלק בלתי נפרד הימנו.

4. בהמשך בנו הנאשמים חניה פרטית לרכבם בשטח החצר המשותפת של הבניין, ע''י כך שריצפו שטח של 3.7 מ' * 4.1 מ', סה''כ 15.7 מ''ר בחלק הקדמי של החצר.

5. במהלך שנת 2011 ובכל מועד סמוך לכך, בנו הנאשמים או מי מטעמם, קיר בלוקים בחצר הקדמית של הבניין בניצב למדרכה, באורך של כ-4.1 מ' ובגובה של כ-1.4 מ', התוחמת על החניה הנ''ל.

6. ביום 22.08.11 וביום 20.06.13 נערכו ביקורות בנכס ע''י מפקח בניה של עיריית ר''ג, במהלכן הוברר כי הנאשמים עושים שימוש בחלק שרוצף על ידם בשטח החצר המשותפת של הבניין, לחניה פרטית עבורם.

7. על פי כתב האישום, השימוש והעבודות הנ''ל טעונים היתר מאת הוועדה המקומית ובוצעו ללא היתר.

8. על פי כתב האישום, השימוש בחצר לחניה פרטית גורם טרדה לשכנה ופוגע בפרטיותה בכך שהיא נמצאת ממש מתחת לחלון חדר השינה שלה, ובנוסף על כך הנאשמים חתמו על הסכם עם הבעלים הקודמים של הדירה בקומת הקרקע (משפ' אורגד), לחלוקת השיתוף ושימוש בלעדי בשטחים המשותפים להם בבניין. על פי הסכם זה, לנאשמים תהיה זכות השימוש הבלעדית בכלל הגג מעל דירתם ודירת משפחת אורגד, ולמשפחת אורגד תהיה זכות השימוש הבלעדית בקרקע המקיפה את דירת הנאשמים ומשפחת אורגד.

9. על פי הסכם השיתוף, יכול כל אחד מהצדדים להעביר לאחרים את זכויותיו כלפי הצד השני על פי ההסכם, ומכאן כי השימוש לחניה בשטח החצר ע''י הנאשמים הינו בשטח שיועד לשימושה של משפחת אורגד בהסכם השיתוף.

10. על פי כתב האישום, במעשים המתוארים לעיל מבצעים הנאשמים מאוגוסט 2011 ועד למועד הגשת כתב האישום, עבירה של שימוש חורג ללא היתר על פי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ''ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), וכן עבירה של ביצוע עבודות בניה ללא היתר על פי הסעיף הנ''ל.

מועד הדיון הראשון נדחה לבקשת הנאשמים כדי לאפשר להם להיוועץ עם עו''ד

11. הנאשמים זומנו להקראת כתב האישום ליום 30.12.13, וכשבוע לפני הדיון הגישו בקשה לדחיית מועד הדיון "על מנת שנוכל ללמוד את החומר בהרחבה ולהיוועץ עם עו''ד בנושא".

הנאשמים מבקשים שוב לדחות את ישיבת ההקראה

12. ביום 14.01.14 הנאשמים ביקשו שוב לדחות את מועד ישיבת ההקראה, כיוון שטרם קיבלו חומר ממחלקת הנדסה ולא הספיקו ללמוד את החומר. הפעם, התביעה התנגדה לבקשה, ובית המשפט קבע כי בנסיבות העניין דוחה את הבקשה.

ישיבת ההקראה

13. בחלוף יותר מחודש מאז הוגשה בקשת הנאשמים לדחות את מועד הדיון כדי להיוועץ עם עו''ד, התקיימה ישיבת ההקראה אליה התייצבו הנאשמים ללא עו''ד.

14. הנאשמים הודו בכל סעיפי האישום המבססים את מרכיבי העבירה המיוחסים להם, אך כפרו בסעיף 8 הנוגע להפרת החוזה בינם לבין משפחת אורגד, ובשל כך המאשימה ביקשה להרשיע אותם על פי הודאתם.

15. לכאורה היה על בית המשפט להיעתר לבקשת הנאשמים ולהרשיעם על אתר, שהרי הנאשמים ביקשו את דחיית הדיון הקודם כדי להיוועץ עם עו''ד, וחזקה עליהם שהגיעו לדיון אחרי שהתייעצו עם עו''ד.

16. לפנים משורת הדין בית המשפט מצא לנכון לברר מפיהם האם יש להם טענות מן הצדק, והנאשם אמר "עשיתי את הדבר כי כל הרחוב אותו דבר, לכולם יש חניות כמו שלנו. אני לא יודע אם יש רישיון או לא. יש לי פה תמונות לאורך כל הרחוב, אחד אחד".

17. בית המשפט העיר לנאשם כי עליו לבדוק האם לשכניו יש היתרים לשימוש בחצר כחניה או לחלופין אם יתברר שלמי מהם אין היתר, שהמאשימה לא אוכפת את החוק נגד מי מהם, והנאשם אמר כי הוא עושה כן ומבקש לקבוע את התיק להוכחות.

18. בית המשפט ציין בהחלטתו בתום הדיון, כי בדרך כלל קובע ישיבת הוכחות תוך כ-30 יום ממועד מתן המענה לכתב האישום, אולם כיוון שהנאשמים אינם מיוצגים ולצורך הוכחת טענותיהם הם זקוקים ליותר מ-30 יום, בית המשפט מביא זאת בחשבון בעת קביעת מועד ההוכחות למועד מאוחר יחסית למקובל, לפרק זמן של יותר מחודשיים.

דחיית מועד שמיעת הראיות

19. ביום 18.02.14 המאשימה ביקשה לדחות את מועד שמיעת הראיות עקב היעדרותו הצפויה של העד מטעמה, וביקשה בתיאום עם הנאשמים לקבוע את מועד הדיון ליום 12.05.14, ובית המשפט נעתר לבקשה, כך שבפועל עמדו לרשות הנאשמים ממועד שמיעת ההקראה ב-27.01.14 ועד מועד שמיעת הראיות, כ-4 חודשים. לעובדה זו חשיבות כפי שיבואר בהמשך.

תחילת שמיעת הראיות ביום 12.05.14.

20. בתחילת הישיבה, עורר שוב בית המשפט מיוזמתו את השאלה מדוע שוב מתייצבים הנאשמים בלי ייצוג משפטי, למרות שביקשו בדצמבר 2013, 5 חודשים קודם לכן, את דחיית ישיבת ההקראה הראשונה כדי להתייעץ עם עו''ד, ועל כך ענה הנאשם "אני חושב שאני באמת צריך ייצוג". כשנשאל ע''י בית המשפט מדוע לא דאג עד היום לייצוג, ענה "חשבתי שזה עניין של מה בכך". יודגש שהנאשמים לא ביקשו לדחות את מועד הדיון, וגם אם היו מבקשים בית המשפט היה דוחה זאת, שכן בנסיבות שתוארו לעיל לא הייתה הצדקה לבקשה זו.

עדות גב' אורגד

21. המאשימה העידה את גב' שרית אורגד, שכנתם לשעבר של הנאשמים, שהעידה כי "בשנת 2010 הנאשם פרץ את המחסום ובנה לעצמו חניה, ריצף את השטח". כמו כן תיארה בעדותה את הסכם השיתוף שהוגש וסומן ת/5, על פיו הנאשמים שרצו לבנות על הגג, אמורים היו לקבל בעלות על הגג, ומשפחת אורגד שאין לה גישה לגג, הייתה אמורה לקבל את הבעלות בגינה, והנאשם "באופן שרירותי, בריוני, הוא פרץ לנו לגינה".

22. המאשימה הגישה באמצעות גב' אורגד את תלונותיה בעניין זה מיולי ומאוגוסט 2011 שסומנו ת/2 ו-ת/3, ואת עדותה בפני
מפקח מטעם המאשימה מיום 26.08.13 שסומנה ת/4.

23. העדה המשיכה ותיארה את ההתרחשויות שאירעו לאחר שהחליטו לחזור לדירתם שקודם לכן הושכרה על ידם לאחרים, ובין היתר העידה על הנאשם "הוא דפק לנו פטישים כשהלכנו לישון, פעמיים בא למקום עבודתי, פגש אותי בדרך ואיים עליי שארד מהמשפט הזה. כשאני אומרת את זה עכשיו זה נשמע קל כביכול, אבל אני אם לשישה ילדים, כל אחד חרד לילדיו. ההתנהלות יצאה מכל מידה. בסה''כ הוא פרץ לי לשטח, אני ביקשתי ממנו, אנא ממך תפנה לנו את השטח, זה הבית שלנו, זה עלה לנו הרבה כסף. כשהעניינים הסתבכו והילדים שלי התחילו מאוד מאוד לפחד ממנו, אנחנו החלטנו לעזוב ולמכור את הבית, יצאנו ממש כמו ביציאת לבנון"

24. גב' אורגד העידה כי מכרה את הנכס ללינה ואלכס בראון, וכן הוסיפה והעידה שהנאשם הבטיח שברגע שתמכור את הדירה ותשלח אליו את הקונים, הוא יפנה את החניה, והיא האמינה לו.

25. כיוון שהנאשמים בחרו, עד לישיבת הראיות, לא להיות מיוצגים, בית המשפט מצא לנכון לסייע להם, לפנים משורת הדין, והסביר להם את מטרת החקירה הנגדית.

26. הנאשם עימת את העדה עם טענתו כי יצירת החניה הייתה בהסכמתה, והיא דחתה טענה זו בתוקף, ואמרה "זה מרתיח את דמי כי אתה משקר במצח נחושה. לא השתגעתי למכור את הרכוש שלי בלי תמורה".
עדות גב' נינה בראון-וינוקור

27. לאחר עדותה של גב' אורגד העידה המאשימה את גב' בראון וינוקור, שרכשה מגב' אורגד בשנת 2011 את דירתה.

28. גב' בראון וינוקור העידה כי "באופן זמני עד שנכנסו, מישהו שם שם אופנוע. אחי היה מיופה כוח והוא ביצע את הקניה. היינו בחו''ל, חזרתי והתחלתי לשפץ. השקעתי המון כסף בגינה וביקשתי מהנאשם שיפנה את החניה כי אנחנו רוצים לקבל את החזקה על השטח שלנו".

29. בשלב זה בית המשפט נאלץ להפסיק את הדיון כדי לתעד בהחלטה מיוחדת את התנהלותו של הנאשם אשר התפרץ לדברי העדה, הטיח בה דברים, ובית המשפט ציין שמכיוון שכבר הזהיר אותו קודם לכן , הוא נאלץ לתעד ההתנהלות בהחלטה מיוחדת ןלהזהיר אותו שאם ישוב ויצעק על העדים, בית המשפט ייאלץ לשקול להוציאו מחדר הישיבות.

30. העדה הוסיפה והעידה שהנאשם הסביר לה שהוא "יציק לי וימרר את חיי ואצטרך לעזוב. למחרת הוא בנה קיר שמפריד את כלל השטח".

31. המאשימה הגישה באמצעות העדה את ת/6 (שהוגשה על תנאי שהפקח שערך אותה יאשר הגשתה ולאחר מכן בעת העדת הפקח סומנה ת/8) , תשריט שהוכן ע''י מודד מוסמך ביום 30.6.08. כמו כן הוגשה עדותה של העדה מיום 9.09.13 בעת גביית עדותה ע"י המאשימה , שסומנה ת/7.

32. בעת מתן עדותה המתועדת בת/7, העדה הגישה תמונות מיום 30.06.11, בהן תיעדה את הקיר וציינה בעדותה "רואים שזה בטון טרי... ביקשתי ממנו להסיר את הקיר וקיבלתי גידופים".לשאלה מי חונה בחניה מאז שהעדה נכנסה לדירתה, ענתה "הנאשם ובני משפחתו".

33. בחקירה הנגדית, הנאשם הטיח בעדה ש"התמונות והדברים שאת מעידה פה, את לא יודעת עליהם כלום", ועל כך השיבה "התמונות שאני הבאתי, אני צילמתי. איך אני יכולה לא לדעת".

34. הנאשם שאל את העדה "אם אני חונה שם, איך יש הסכם שיתוף, אולי עשיתי הסכם אחר? אולי יש הסכם בע''פ?" ועל כך ענתה העדה "בפירוש נענה לי ע''י ה''ה אורגד שאין כזה הסכם".

עדות המפקח מר עופר שובע

35. לאחר עדותה של גב' בראון וינוקור, העידה המאשימה את המפקח עופר שובע, לעניין זימון המתלוננות, גב' אורגד וגב' בראון וינוקור, וגביית העדות מהן, וכן הגישה באמצעותו את ת/8, דהיינו תשריט המבוסס על מדידה של הבניין מיום 30.06.08(התשריט שמוזכר בעת עדותה של גב' בראון וינוקור כת/6).

36. העד הסביר על גבי התשריט שהונח על שולחן בית המשפט ובנוכחות הנאשם, כי בתשריט רואים את המצב ביום 30.6.08 ,דהינו מועד שקדם לביצוע העבודות נשוא כתב האישום, וניתן לראות שהיה קיר מקביל לרחוב שהנאשם הרס, ולא היה קיר ניצב בין הקיר שנהרס לבין המבנה.

37. מר שובע סימן בקווקוו על גבי ת/8 היכן נמצאת החניה הנזכרת בכתב האישום, ובימ"ש סימן על פי הזיהוי שביצע מר שובע בפני
ו בנוכחות הנאשם , שני קירות, האחד קיר חזיתי ביחס לרח' אלוף דוד, וקיר שני המכונה "הקיר הניצב", הניצב לקו החזית של הבניין ביחס לרח' אלוף דוד.

38. המאשימה הגישה באמצעות המפקח את ת/10, תמונה משנת 2008, בה רואים מכונית חונה על הכביש במקביל למדרכה ולגדר החיה של הבניין, ואת שביל הכניסה "שמערבית לו נראה בתמונות הבאות שהוכשרה חניה", וכן את ת/11, צילום אלכסוני ממאי 2011, שבו "רואים את המכונית מתחת לצמחיה".

39. הנאשם הודיע שאין לו שאלות לעד.

עדות מר אלי חכים

40. לאחר העדת מר שובע, העידה המאשימה את מר אלי חכים, באמצעותו הגישה דו''ח שלו מיום 19.09.11 שהוגש וסומן ת/12, ואת התשריט ת/9 שהעד ביצע עליו את הסימונים בעט אדום.

41. מכיוון שהנאשם בחר שלא להיות מיוצג וכיוון שטען לאכיפה בררנית, למרות שלא הפנה שאלות לעדי המאשימה בעניין טענתו לאכיפה בררנית, בית המשפט העלה מיוזמתו את טענת הנאשם, ועימת את העד עם טענת הנאשם "שיש 15 אחרים באותו רחוב שנהגו בדיוק כמוהו, ונקטתם בהליכים רק נגדו". העד השיב "לא ידוע לי על מקרים אחרים דומים, שהעירייה לא אכפה את מה שצריך."

42. כמו כן, העד הפנה את בית המשפט לפרוטוקול חקירת העד, ת/13, ולשאלת בית המשפט האם הנאשם טען בחקירתו לאכיפה בררנית, ענה בשלילה "הוא מדבר על זה שיש מצוקת חניה, שהם מתכוונים להוציא רישיון והוא רוצה לסדר את החניה".

43. הנאשם הציג בחקירתו הנגדית של העד תמונות, לטענתו אחרי בדיקה במחלקת הנדסה, של חזית הבתים שמספרם 143, 145, 147 ו-157 ברח' אלוף דוד, ואמר לעד שאין לחניות אלה היתר. העד השיב "התמונות מדברות בעד עצמן. הרחוב גדול, ארוך מאוד. לי לא ידוע על מקרים שדומים למקרה של הנאשם, במובן שמישהו הרס ובנה קיר, ונכנס לחניה. לא ידוע לי על מקרים כאלה שלא נאכפו".

44. בחקירה החוזרת נשאל העד האם ידוע לו על היתרים בתמונות שהוגשו ע''י הנאשם, ועל כך ענה "אין לי מושג".

45. כשבית המשפט, שוב , לפנים משורת הדין, הסביר לנאשם את מהות השלב בו הוא אמור להביא את עדים מטעמו, העלה הנאשם לראשונה בקשה להיות מיוצג ע''י עו''ד. בית המשפט קבע כלהלן: "לנאשמים היו מספר הזדמנויות להיעזר בעו''ד, אולם הם לא מיצו אותן ואנו נמצאים לאחר שמיעת עדיי התביעה. לפנים משורת הדין, בית המשפט מסכים כי לאחר סיום הבאת עדיי התביעה, המשך שמיעת התיק יידחה לישיבה נוספת, ולקראת אותה ישיבה הנאשמים יתייעצו עם עו''ד, תוך שהם מראים לו את הפרוטוקול, ויכלכלו מעשיהם בהתאם בטרם שלב הכרעת הדין.

עדות הנאשם

46. הנאשם בחר להעיד, והעיד כי עשה את החניה בהסכמה בע''פ עם גב' אורגד, והכל היה שקט ורגוע "החניה הייתה שלי, אני בניתי אותה, אני הכל....אחרי כמה שנים היא חזרה לגור בדירה והמשכנו במו''מ בשקט, הכל היה יחסים יפים ותקינים. נהיה בינינו סכסוך, היא תקפה אותי, הלכנו למשטרה וסלחתי לה שם. כשהיא רצתה למכור את הבית היא אמרה שהחניה שלה. אבל זה הכל היה בהסכמה בע''פ".

47. הנאשם הוסיף והעיד "אני עשיתי כמו כולם, יש מצוקת חניה ברחוב, בניתי חניה, לא הייתה שום תלונה עד שהסתכסכתי עם גב' אורגד".

48. בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי בדק במחלקת הנדסה לגבי הכתובות המתועדות בנ/2-נ/9 "ואין היתר ואין תביעה". כשנאמר לו שהעירייה לא ידעה על ביצוע החניות, ענה "איך לא ידעה ?"

49. כשנשאל כיצד העירייה תדע אם אין תלונות לעירייה, וכי יכול להיות שזה המצב שקרה בתמונות שהגיש, ענה "יכול להיות".

50. כשנשאל העד מדוע לא טען לאכיפה בררנית בחקירה אצל הפקח, ענה "לא עלה בדעתי הרעיון הזה של לבדוק אחד אחד".

51. המאשימה הציגה בפני
הנאשם את ת/14,

פסק דין
בו הורשעה משפחה המתגוררת ברח' אלוף דוד 3 בנסיבות דומות, ענה "מה זה צריך לעניין אותי אלוף דוד 3? זה בקצה השני של השכונה".

עדות הנאשמת

52. הנאשמת הודיעה לבית המשפט "אני עומדת מאחורי גרסתו של בעלי, מר דני עטר
, ואין לי מה להוסיף".

53. בתום הדיון קבע בית המשפט כלהלן: "טענת אכיפה בררנית היא טענה שמטילה עול הוכחה גבוה דווקא על הנאשם ולא על המאשימה, אולם מכיוון שהנאשמים אינם מיוצגים ולבקשתו של הנאשם, למרות השלב המאוחר שבו הועלתה, בית המשפט מאפשר לנאשמים הזדמנות נוספת להתייעץ עם עו''ד לאחר סיום שלב הבאת הראיות ולפני הכרעת הדין, שכן כרגע המחלוקת אינה מתמקדת בעובדות אלא במסקנות המשפטיות שיש להסיק מהעובדות, לכן רצוי הנאשמים יתייעצו עם עו''ד.

54. בהתאם להחלטה, בית המשפט לא הורה לצדדים לסכם עוד באותו יום אלא דחה את המשך שמיעת התיק לצורך שמיעת סיכומים, ליום 16.06.14.

הדיון ביום 16.06.14.

55. בפתח הדיון ביום 16.6.14 ציינה ב''כ המאשימה כי התיק קבוע לסיכומים, כאשר בדיון הקודם בית המשפט אפשר לנאשמים להיות מיוצגים להיום. הנאשמים מסרו שהם מיוצגים ע''י עו''ד משה פרנקל, "שוחחתי איתו טלפונית, יש לו בעיה רפואית ולא יכול להתייצב היום. הנאשמים מבקשים דחיה, אני מסכימה לה".

56. בית המשפט הורה כלהלן: "יומנו של בית המשפט עמוס עד לעייפה, ויש חשיבות שהכרעת הדין תינתן לפני הפגרה. האיזון הראוי בין זכויות הנאשמים לבין האמור לעיל הוא לכבד את בקשת המאשימה כי סיכומיה יינתנו בע''פ כעת ולאפשר לעו''ד פרנקל להגיש סיכומיו בכתב תוך 7 ימים ממועד קבלת פרוטוקול זה, אלא אם כן יגיש בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת סיכומיו בכתב".

סיכומי המאשימה

57. המאשימה טענה בסיכומיה כי הנאשמים הודו בכל עובדות כתב האישום למעט טענה אחת, שהבניה נעשתה ב-2008, ביחס לסעיף 4 לכתב האישום, וכן העלו טענה להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית.

58. המאשימה טענה לעניין מועד ביצוע הבניה, כי הוגשו לבית המשפט מספר ראיות, אחת מהן היא מפת מדידה ת/8, שהראתה שבחודש יוני 2008 הגדר המפרידה לא הייתה קיימת במקום, וכי לאחר מכן בהתאם לתמונות מהשנים 2011-2012 בהן מתועדת הבניה, עולה כי הטענה שהבניה נעשתה עובר למועד המצוין בכתב האישום, אינה נכונה.

59. לעניין הטענה לאכיפה בררנית, המאשימה טענה שהנאשמים לא הרימו את הנטל. הנאשמים לא הוכיחו שלחניות אין היתר, לא הוכיחו שלא נעשתה כל אכיפה של הרשות בהנחה שחלק מהן ללא היתר, וכי לא נעשתה אכיפה של הרשות כנגדן. התביעה טענה כי הגישה ראיה לגבי הליך ברח' אלוף דוד, שבה בוצעה אכיפה בגין חניה, וזה היה למעלה מן הדרוש.

60. עוד הוסיפה המאשימה כי הטענה לאכיפה בררנית היא טענה כבושה, כיוון שלא נטענה עת נגבתה עדותו של הנאשם בפני
המפקח מטעמה. באותה חקירה טען טענת התיישנות, ואף לא השתמש במילה "התיישנות".

61. המאשימה טענה כי גם אם בית המשפט יסבור שהנאשמים הרימו את נטל הראיה, עדיין המאשימה סבורה שמשקל הטענה הוא נמוך, ועל פי הפסיקה אין להגיע לתוצאה של ביטול כתב האישום.

62. לעניין הטענה להתיישנות, המאשימה טענה כי טענה זו נזנחה במהלך ההליך ולא נטענה בבית המשפט, ויש לכך משמעות לעניין גרסתם של הנאשמים.

63. לאחר שמיעת סיכומי המאשימה הורה בית המשפט לנאשמים להגיש סיכומיהם בכתב, על לא יותר מ-4 עמודים תוך 7 ימים, וקבע לדיון בהכרעת הדין ליום 30.06.14.

בקשת הנאשמים לדחות את המועד להגשת סיכומיהם

64. ביום 24.06.14, דהיינו לאחר שחלף המועד להגשת הסיכומים מטעם הנאשמים , הגישו הנאשמים באמצעות בא-כוחם בקשה לדחיית מועד הגשת הסיכומים ודחיית מועד הדיון בהכרעת הדין. עוד באותו יום בית המשפט קבע כלהלן: "מן הראוי היה שב''כ המבקשים יציין למען ההגינות שהמבקשים ביקשו כבר בדצמבר 2013 דחיה כדי להיוועץ עם עו''ד, ואכן ישיבת ההקראה נדחתה לשם כך. אולם למרות שהתקיימו שתי ישיבות בינואר ובמאי, לא טרחו להתקשר עם עו''ד, ורק בסמוך לישיבת שמיעת הסיכומים התקשרו עם עו''ד ומיד ביקשו דחיית מועד הדיון, ולפנים משורת הדין נשמעו רק סיכומי התביעה כך שזכויות הנאשמים לא נפגעו, ולכן אין מקום לטרוניית המבקשים בעניין זה".

65. בית המשפט קבע כי לפנים משורת הדין דוחה את הדיון ליום 14.07.14, והסיכומים יוגשו עד יום 7.07.14.

סיכומי הנאשמים

66. הנאשמים טענו באמצעות ב"כ כי הופלו באופן קיצוני בלתי סביר ובלתי ראוי לעומת בעלי נכסים סכומים אשר ביצעו פעולות זהות או דומות במהותן לפעולות הנאשמים ואשר בגינן לא טרחה המאשימה להעמידם לדין קל וחומר שלא להביא להרשעתם.

67. לנאשמים לא היה יצוג משפטי הולם. הנאשמים הודו כי לא פעלו במועד וכיאות בבחירת עורך דין וכתוצאה מכך עלול היה להגרם אובדן זמן שיפוטי. אולם , לטענת הנאשמים , כל המעיין בפרוטוקול מגלה כי הנאשמים לא הפנימו את משמעות כתב האישום ועותרים לייצוג ולמרות זאת בימ"ש בחר להעדיף את זמנו על פני ייצוגם ההולם של הנאשמים.

68. הנאשמים טענו לעניין הכללת עובדות שאינן ממין העניין בו. הנאשמים טענו שהמאשימה בחרה להוסיף טענות נוספות בכתב האישום אשר מהותן הינן סכסוך אזרחי לכל דבר ועניין בין הנאשמים לצד שלישי ואשר בכל הכבוד אין למאשימה ואסור כי תהא למאשימה עמדה בו. המאשימה טענה , כי פעולות הבנייה מהוות מטרד ופגיעה בפרטיות לשכנה , וחמור מכך כאילו מדובר בהפרת הסכם שיתוף בין הנאשמים לאחרים.

69. לעניין טענת הגנה מן הצדק , הנאשמים טענו כי הנאשם הציג בדיון ביום 12.5.14 שלל תמונות מבניינים סמוכים ברחוב אלוף דוד 145,143,137 ו – 157 בהם בוצע מעשה זהה של פריצת הגדר ועד התביעה לא סתר את טענת הנאשם לפיה אין לבניינים הנ"ל היתר בניה להריסת הגדר ועשיית שימוש בחצר המשותפת לשם חנייה פעולה זהה לזו אשר בצעו הנאשמים דכאן ולא טען לכל שוני אמיתי בין המקרים.

70. הנאשמים טענו שלא רק שעמדו בנטל הראיה , אלא שהמאשימה במכוון נמנעה מלתת תשובה פשוטה לשאלה פשוטה – מה עשתה במקרים דומים.
71. הנאשמים טענו , כי לו היו מיוצגים באופן המיטבי , לא הייתה מתאפשרת למאשימה האופציה להמנע ממתן תשובה. ב"כ הנאשמים , מן הסתם היה מבקש מבימ"ש להמציא צו למשיבה להמצאת כל תיקי הבניין והמשיבה הייתה נאלצת ליתן תשובות ענייניות לשאלה ממנה ביקשה להתחמק.

72. הנאשמים הוסיפו וטענו כי לגדר לא היה היתר, לא היה מקום להגיש עדויות של עדים שנגבו ע"י המאשימה מרגע שהעדים העידו , הסכם השיתוף הוגש קטוע והצביעו על סתירה בין עדות גב' אורגד לעניין מועד פריצת הפתח בגדר לבין עדות מר שובע וביקשו לזכותם בגין הפגמים שמנו בכתב האישום והעדר ייצוג הולם.

דיון והכרעה

73. ראשית אדרש לטענה כי יש לבטל כתב האישום לנוכח הגנה מן הצדק. יצוין שלא מצאתי ממש בטענה כי יש לבטל כתב האישום בגין הכללת עובדות שאינן ממן העניין כביכול ולכן אתמקד בטענה העיקרית לפיה באכיפת הדין ע"י המאשימה נפל פגם של אכיפה בררנית המחייב ביטול כתב האישום.

74. טענת אכיפה בררנית מעוגנת כיום בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נמ) תשמ''ב-1982 (להלן: "החסד''פ") "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

75. פסק הדין המנחה הינו ע''פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פד נט(6) עמ' 776 (להלן: "פס''ד בורוביץ").

76. בפסק הדין בורוביץ נקבעו שלושה שלבים שיש לבחון. הראשון, על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליך ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם. השני, בית המשפט בוחן אם קיום ההליך הפלילי חרף הפגמים, יפגע פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות. השלישי, ובהנחה שהתשובה חיובית לשאלות הנזכרות לעיל, יבחר בית המשפט אם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום.

77. על פי הפסיקה (ראה למשל ע''פ 5124/08 ג'אבר נ' מדינת ישראל וע''פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור, המבחן המשולש הנזכר בפס''ד בורוביץ יוחל על סוגית ההגנה מן הצדק גם לאחר הוספת סעיף 149 (10) לחסד''פ.

78. יש להדגיש כי הפסיקה קובעת שהמבחנים לתחולתה של ההגנה מן הצדק הינם מחמירים והשימוש בהם נעשה במשורה ובמקרים חריגים, ולעניין זה ראה פסק הדין בעניין בורוביץ וע''פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל.

79. לא רק שהשימוש בהגנה מן הצדק הוגבל וסויג כאמור לעיל, אלא שבדיני תכנון ובניה השימוש הוגבל עוד יותר למקרים חריגים במיוחד, ולעניין זה ראה ע''פ (מחוזי י-ם) 9847/05 מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' (2006).

80. לענייננו, הנאשמים ביססו את הגנתם על מספר תמונות של כתובות סמוכות לביתם, בהן מתועדת חניה בתוך שטח החצר ועל הטענה כי בדקו במנהל ההנדסה ומצאו שלמי מהכתובות הנזכרות אין היתר להכשרת החניה הנראית בתמונות.

81. אין די בטענות אלה כדי להגיע לתוצאה מרחיקת הלכת לפיה דין כתב האישום להיות מבוטל.

82. גם אם בימ"ש יתן אמון בטענת הנאשמים כי בחנו בתיקי מנהל ההנדסה את התיקים הנוגעים לכתובות המתועדות בתמונות נ/2-נ/9, ומצאו כי אין היתר לחניות הנראות בתמונות, כדי להגיע לתוצאה מרחיקת הלכת כי בהתנהגות התביעה כלפי הנאשמים נפל פגם העולה כדי התנהגות שערורייתית או רשלנות רבתי, היה על בית המשפט להיווכח שלמאשימה היה ידוע על ביצוע העבירות המתועדות, ככל שאכן התמונות מתעדות עברות , וכי המאשימה נמנעה מאכיפת הדין כלפי שכני הנאשמים ללא סיבה מוצדקת ואוכפת את הדין רק נגד הנאשמים.

83. לא מני ולא מקצתי. הנאשמים לא הוכיחו כי התמונות מתעדות עבירות. לא הוצגו היתרי הבניין בכתובות הנוגעות לעניין , וגם אם היו מוצגים , והיה מוכח שהתמונות מתעדות ביצוע עברות , לא הובאה כל ראיה שביצוע עברות אלה בידיעת המאשימה.

84. הנאשם השיב בעמ' 10 בשורה 21 לשאלת בית המשפט כיצד הוא יודע כי בכל המקרים המתועדים בצילומים שהגיש, נ/2-נ/9, אין היתר, ועל כך ענה שעבר "תיק תיק במחלקת הנדסה. אין רישיון ואין תביעה נגדם".

85. מכאן שהנאשם שהעיד שעיין בתיקי התכנון והבניה לא טען שבתיקים מתועדות תלונות בגין ביצוע העבירות , או תיעוד המלמד שהמאשימה ערה לביצוע העברות וראיה שנמצאת ברשות בעל דין והוא נמנע מלהגישה , חזקה שפועלת לרעתו.

86. מכאן שגם אם הנאשם היה מיוצג , לא היה בידי המייצג לייצר ראיות יש מאין.

87. הנאשמים לא ניצלו את פרק הזמן הנוסף שניתן להם לפני הקראת כתב האישום לצורך פניה למאשימה כדי לבקש ממנה לענות על שאלות כגון האם ידוע למאשימה על ביצוע עבירות בכתובות המתועדות, ואם ידוע לה, מדוע אינה אוכפת את הדין בעניינן. זאת למרות שישיבת שמיעת המענה לכתב האישום נדחתה לבקשתם כדי להיוועץ עם עו''ד.

88. גם פרק הזמן הארוך מאוד של כ-4 חודשים בין מתן המענה להקראת כתב האישום לבין תחילת שמיעת הראיות, לא נוצל כדי לבסס התשתית העובדתית הנדרשת לפיה המאשימה מאשרת שבכתובות המתועדות בת/2-נ/9 בוצעו עבירות, וכי ידעה על ביצוע העבירות ונמנעת מאכיפת הדין הפלילי ומדוע.

89. אין לקבל טענת ב"כ של הנאשמים לפיה בשלב שמיעת הראיות , היה על בימ"ש להחזיר את הגלגל לאחור ולקצוב זמן נוסף לנאשמים או ב"כ מטעמם לצורך ביצוע פעולות איסוף המידע , פעולות שהיה עליהם לבצע במשך כחצי שנה , מה גם שאילו הנאשם היה יודע שבתיקים בהם עיין יש תיעוד של תלונות בגין ביצוע העברה , או תעוד שהמאשימה ערה לביצוע העברות , חזקה שהיה ממהר להציגם ולכן ספק אם החזרת הגלגל לאחור בשלב שמיעת הראיות היה מסייע לנאשמים.

90. לא הובא כל הסבר מדוע הנאשמים שביקשו לדחות מועד המענה להקראה לצורך הוועצות בעו"ד לא פנו מיד לאחר שנועצו בעו"ד במכתב קצר למאשימה, או לממונה על ביצוע חוק חופש המידע בעירייה לצורך בדיקת המצב המשפטי בכתובות המתועדות בנ2 עד נ9 לעניין ביסוס טענתם שהתמונות מתעדות ביצוע עברות וכי המאשימה ערה לביצוע העברות ונמנעת מאכיפת הדין ומהי הסיבה להמנעות זאת.

91. לנוכח פרקי הזמן הארוכים שעמדו לרשות הנאשמים לצורך שליחת השאלות בכתב למאשימה, ברי כי אין כל הצדקה למחדלם של הנאשמים להימנע מהצגת תשתית עובדתית בסיסית להוכחת עמידתם בחריג המיוחד הקבוע בפסיקה, המצדיק ביטול כתב האישום נגדם בעבירה של תכנון ובניה.

92. מכאן שהנאשמים לא עמדו כבר בשלב הראשון במבחן המשולש הקבוע בפס''ד בורוביץ, כיוון שלא זוהו פגמים שנפלו כביכול אצל המאשימה.

93. לעניין המבחן השני בו על בית המשפט לבחון אם קיום ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יפגע פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות, מרגע שבית המשפט לא זיהה פגמים, אין טעם לבחון האם ישנה פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות. למעלה מן הדרוש יצוין , כי במקרה זה נראה בבירור שאם לא ייאכף הדין הפלילי, דווקא אז תהיה פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות, וזאת לנוכח עדויות ה''ה אורגד ובראון וינוקור.

94. מעדויות ה''ה אורגד ובראון וינוקור שתמציתם הובאה בתחילת הכרעת הדין , עולה שבנוסף לצורך החברתי הכללי לאכוף את הדין ולמנוע ביצוע עבירות, במקרה זה בית המשפט מזהה את קורבן העבירה המיידי, דהיינו ה''ה אורגד ובראון וינוקור. מעיון בהסכם השיתוף ובעדות גב' אורגד, עולה שהנאשמים כרתו חוזה מחייב עם גב' אורגד, לפיו ייהנו מהגג בשעה שגב' אורגד תיהנה מהחצר, ובניגוד לאמור בהסכם השתלטו הנאשמים הן על הגג והן על החצר.

95. כאשר העזה גב' אורגד לעמוד על זכויותיה, ניסו הנאשמים להלך עליה אימים עד כדי כך שנאלצה למכור את דירתה, או אז המשיכו בהפרת הסכם השיתוף גם כלפי הקונה.

96. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענת הנאשמים שכביכול לאחר חתימת הסכם השיתוף הייתה הסכמה בע''פ עם משפ' אורגד, לפיה הנאשמים יעשו שימוש בחצר לחניה, כיוון שמשפחת אורגד השכירה את הדירה לאחרים, ובית המשפט אינו מקבל גרסה זו ומאמין לגב' אורגד שדחתה בפני
ו נמרצות גרסה זו , עדיין מרגע שמשפחת אורגד חזרה להתגורר בדירה, ולאחר שמכרה את הדירה לגב' בראון וינוקור, הרי גם הסכמה זו כביכול חלפה מן העולם ועדיין הנאשמים בשלהם, מחזיקים בכוח הזרוע את החצר בניגוד מפורש להסכם השיתוף עם בעלי הדירה הקרקע.

97. יצוין שהטענה לפיה משפחת אורגד ויתרה כביכול על החניה בחצר, כיוון שהשכירה את הדירה לאחרים, אינה עומדת במבחן ההיגיון, שכן הנאשמים טוענים שישנה מצוקת חניה ברחוב, ולכן לא יעלה על הדעת שגם אם משפחת אורגד השכירה את הדירה לאחרים, היא תוותר על זכות החניה שאמורה להוות חלק משמעותי במושכר, שהרי סביר להניח שברחוב בו יש מצוקת חניה, שוכר יהיה מוכן לשלם יותר ככל שמקבל בנוסף לזכות השכירות גם מקום חניה.

98. מכאן שהכללת טענות הקורבנות של מעשה העברה בכתב האישום והבאת עדויותיהם , עליה מלינים הנאשמים כפעולות לא ראויות כביכול של המאשימה , חיונית לפחות במישור אחד , דהינו, דחיית טענת הנאשמים לפי המבחן השני במבחן המשולש שנקבע ב

פסק דין
בורוביץ.

99. מכיוון שבית המשפט ענה בשלילה לשני השלבים הראשונים לגבי המבחן המשולש הקבוע בפס''ד בורוביץ, ברי שאין צורך כלל לעסוק בשאלה השלישית. למעלה מן הדרוש יצוין שאף אם בית המשפט היה עונה בחיוב על שתי השאלות הראשונות, הרי לנוכח הנזק שנגרם לקורבנות ביצוע העבירה המידיים, בחירת הסעד של ביטול כתב האישום וודאי אינה האמצעי המתון והמידתי לצורך ביטול הפגמים שנפלו בפעולת הרשות, וכאמור בית המשפט לא השתכנע כלל ועיקר כי נפל פגם כזה.

100. למעלה מן הדרוש יצוין גם כי נראה לבית המשפט שהבא לבקש מבית המשפט כי ייעשה עמו צדק, חייב הוא עצמו לעמוד במבחנים שנקבעו במשפט המקובל לעניין בקשת עשיית צדק, וביניהם לבוא בידיים נקיות.

101. ברי שעצם ביצוע העבירה של בניה ללא היתר , לא אמור לשלול את מתן הסעד המבוקש כהגנה מן הצדק, אולם ההתנהלות הכוחנית של הנאשמים כלפי שכניהם בעת ביצוע העברה , תוך הפרה של חוזה בין הצדדים, התנהלות הלוקה בחוסר תום לב משווע, מצביעה על כך שמי שרומס את זכויות רעהו ברגל גסה, לא יבוא בקרב אלה המבקשים כי מערכת הדין תעשה עמם צדק.

102. גם בטענה כי לנאשמים לא היה ייצוג הולם , אין ממש. לא הייתה חובה למנות לנאשמים מייצג. בימ"ש לפנים משורת הדין עורר את השאלה מדוע בוחרים הנאשמים לא להיות מיוצגים לאחר שביקשו דחיית ישיבת המענה לכתב האישום בנימוק שמבקשים להוועץ מעורך דין.

103. רק בעיצומה של ישיבת שמיעת הראיות , לאחר שמיעת ראיות התביעה , העלו הנאשמים לראשונה בקשתם להיות מיוצגים ובימ"ש לא מצא כי בנסיבות התנהלותם בתיק זה , עת ניתנו להם מספר הזדמנויות למנות עו"ד , יש מקום להחזיר הגלגל לאחור ולשמוע שוב ראיות התביעה ולכל היותר ניתן לאפשר היצוג בשלב הבאת ראיות הנאשמים.

104. הנאשמים לא ביקשו להביא עדים נוספים ולכן בימ"ש קבע התיק לשמיעת סיכומים , ולפני ישיבת שמיעת הסיכומים ב"כ הנאשמים לא טרח להגיש בקשה מתאימה להבאת עדים , אלא ביקש טלפונית מב"כ המאשימה לדחות קיום הישיבה.

105. גם לאחר שהמאשימה סיכמה בעל פה , הנאשמים לא ביקשו להתיר להם לזמן עד מטעמם , אלא ביקשו לדחות המועד להגשת הסיכומים.

106. אין כל ראיה כי העדר היצוג עד שלב הסיכומים יצר עיוות דין. כפי שבימ"ש ציין קודם לכן , ספק רב אם היו הנאשמים מיוצגים מתחיל ההליך , אם היה בכך כדי לייצר ראיות יש מאין וחזקה על ב"כ שאם היה בתיקי התכנון והבניה כדי לבסס הטענה כי הבניה אצל השכנים אינה חוקית וכי המשיבה ערה לכך ונמנעת ללא הצדק לאכוף הדין , כי היה עומד על הצגת ראיות אלה מיד לאחר קבלת היצוג ובימ"ש לא היה עומד בדרכו.

107. תחת זאת , ב"כ הנאשמים טען בסיכומים שהגיש בשם הנאשמים שדי היה בהצגת התמונות כדי לעמוד בנטל הראיה וטענה זו , אין לה על מה לסמוך.

108. משדחה בימ"ש הבקשה לביטול כתב האישום , יש להרשיע הנאשמים בביצוע העברות המיוחסות להם שכן הם הודו בכל סעיפי כתב האישום למעט לעניין הסעיפים הנוגעים לתלונות הקורבנות שהנאשמים עצמם טוענים שאין בהן כדי להעלות , או להוריד לעניין הרשעתם בביצוע העברות המיוחסות להן.

109. הטענה לעניין מועד ביצוע העברה עובר לשנת 2008 נדחית באשר ת/8 שנערך ביוני 2008 ועדותו המוצקה של המפקח שובע בעניין ת/8 , שלא נסתרה, מלמדים שאין בטענה זו ממש.

110. אשר על כן , מרשיע הנאשמים בעברות המיוחסות להם בכתב האישום.
ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ד , 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים
בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן
תו"ב 37261-11-13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן
נ' עטר ואח'

1מתוך14








תוב בית משפט לעניינים מקומיים 37261-11/13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן נ' דני עטר, אביבה עטר (פורסם ב-ֽ 10/07/2014)