פסקי דין על פרידמן יוסף | פסקי דין על פרידמן מעלה אדומים | פסקי דין על פרידמן יהודה |

8072/98 א     05/01/2005




א 8072/98 פרידמן יוסף נ' פרידמן מעלה אדומים בע"מ, פרידמן יהודה




1
בתי המשפט

א 008072/98
בית משפט השלום ירושלים
05/01/2005

כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא

בפני
:
פרידמן יוסף

בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . פרידמן מעלה אדומים בע"מ

2 . פרידמן יהודה


הנתבעים
פסק דין
1. התובע טוען כי נפגע בתאונת עבודה בעת שעבד במפעל השייך לנתבעים.

2. לטענת התובע, עקב התאונה נגרמה קטיעה חלקית של אצבע ii ביד ימן, שהיא ידו הדומיננטית.

3. התאונה ארעה ביום 23/8/93.

4. התובע הגיש תביעה ראשונה בשנת 1993, נשמעו בתביעה זו ראיות, אולם עקב אי הגשת סיכומי התובע, נמחקה התביעה. בית המשפט בהרכבו אז סרב לבטל את פסק דינו, ומכאן הוגשה תביעה זו שלפני. גם הפעם הובאה תביעה זו לפני מותב אחר, שעקב פרישתו מכס השיפוט הועברה אלי.

5. הראיות נשמעו פעם נוספת, והצדדים סיכמו בכתב.

6. ארוע התאונה - אין חולק בין הצדדים כי התובע נפגע באצבעו כאמור. התובע עבד ביום התאונה על מכונה במפעל הנתבעים שמתוארת כ"מכבש אקצנטרי" (חשמלי). תפקידו של המכבש להפוך דסקיות מתכת עגולות לכוסית מתכת, על ידי ירידת המכבש בכוח על אותה דיסקית שמונחת על גבי מבלט . המגרעת שבמכבש המותאמת למבלט, לוחצת על הדיסקית והופכת אותה לכוסית קטנה. אותה כוסית משמשת לחנוכיה. הורדת המכבש נעשית על ידי מפעיל המכונה, במקרה זה התובע, וזאת על ידי לחיצה על דוושה הנמצאת סמוך לרצפה.

7. אין חולק כי התובע עבד חודש וחצי במפעל עד לאירוע התאונה.

8. התובע טוען כי ביום התאונה עסק בעבודה שגרתית במכונה. הוא הניח דיסקית מתכת ואו לפתע ירד המכבש ומחץ את אצבע ידו.

9. התובע העיד, כי המכבש ירד באופן לא רצוני, וכנראה מתוך תקלה. התובע העיד כי המקרה חזר על עצמו מספר פעמים לפני שנפגע. (עמ' 4 שורות 12-24).

10. התובע העיד כי לדוושה לא היה בלם כלשהו, או אמצעי בטיחות למנוע תאונה, וכל מגע קל היה גורם להפעלתה.

11. אין חולק בין הצדדים כי למכונה לא היה גידור, וכי שיטת העבודה הייתה הנחת הדיסקית על המבלט עם האצבעות.

12. לא היה כל אמצעי בטיחות למכונה שימנע ירידת המכבש כאשר ידו של מפעיל המכונה מצויה תחת המכבש.

13. התובע העיד כי הנתבעים היו מודעים לכך שהמכונה מסוכנת, כי פועל אחר נפגע לפניו באופן דומה, וכי היו מחשבות להסב את הדוושה האמורה לידית, היינו כי הורדת המכבש תהיה באמצעות ידית שתופעל על ידי ידו של מפעיל המכבש במקום הדוושה שמופעלת באמצעות הרגל דבר שיפחית את הסיכון לכך שהמכבש יורד על אצבעות התובע שעה שאלה מתחת למכבש. לעניין הדוושה, עלה מדות התובע כי היא היתה תלויה באוויר, רגישה לכל מגע קל שהיה גורם למכבש לרדת.

14. אני סבור, כי מכלל הראיות והשיקולים שפורטו לעיל יש לקבוע כי מדובר במכונה מסוכנת, שהסכנה לפגיעה במפעיל הכונה היא ברורה. היה על הנתבעים לפעול למנוע סיכון של פגיעה מסוג זה באמצעות אמצעי אלקטרוני, או ידית כאמור, וכן התקנת מעצור שימנע מירידת המכבש שעה שאצבעות המפעיל מונחות על המבלט מתחת למכבש. האחריות למניעת הפגיעה בתובע מוטלת על הנתבעים כמעסיקיו. אינני מקבל את טענות הנתבעים כי התקינו סמוך לתאונה מבלט המונע את הכנסת אצבעות המפעיל לאזור המסוכן, שהרי, עובדה היא, אצבעות התובע היו מונחות שם. לא שמעתי כל טענה מפי הנתבעים כי התובע חיבל באמצעי הבטיחות שהתקינו, או כי גרם במכוון לתאונה.

15. הנתבעים, הניחו, כי התאונה נגרמה מאחר והתובע הניח את הדיסקית בצורה לא נכונה, ועל כן לאחר שירד המכבש היא נתקעה, התובע ניסה לחלצה ואז ארעה התאונה. אין לטענה זו בסיס כלשהו. מר פרידמן, נתבע 2, שהעיד מטעם הנתבעים, לא ראה את אירוע התאונה. מנהל המפעל מר לזר פרץ לא זומן להעיד. התובע הכחיש טענה זו, והעיד כי התאונה ארעה בזמן עבודתו שבוצעה באופן רגיל ולא בעת שניסה לחלץ דיסקית תקועה.

16. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי בהיות המכונה מסוכנת, הייתה חובה על הנתבעים להזהיר את התובע באופן מפורש מהאפשרות שאצבעותיו תפגענה. מהראיות עלה כי איש לא עשה כן, לא ניתנה לתובע הדרכה מסודרת בנוגע להפעלת המכונה, למעט הסבר שטחי באשר לאופן הפעלת המכונה.

17. התרשלות הנתבעים - אין חולק כי הנתבעים חבים כלפי התובע, בהיותו עובדם, חובת זהירות מושגית וקונקרטית בפרט בהיות המכונה מסוכנת. על המעביד לנקוט באמצעי הזהירות הנאותים, למנוע סיכון מהעובד, ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות. (ראה ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נגד אמסלם פ"ד ל"ח(1) 73). במקרה זה של מכונה המהווה סיכון ממשי לבריאות העובד היה על הנתבעים לצפות כי התובע עלול להיפגע, בפרט שעה שאצבעותיו נתונות מתחת למכבש בעת העבודה, שהרי הסיכון טמון בעצם שיטת העבודה אותה הנהיגו הנתבעים.

18. אשם תורם - בהיות התובע עובד חדש אצל הנתבעים, אינני סבור כי ניתן היה לצפות מהתובע להתנהגות שונה. התובע העיד כי התריע בפני
נתבע 2 על כך שטמונה סבנה במכונה. התובע העיד כי בהיותו עובד חדש, בחר לעבוד על פי ההוראות שניתנו לו. אינני סבור כי יש למצוא דופי בהתנהגות זו של התובע או לקבוע כי היה עליו לבחור שלא לעבוד ולהתפטר מעבודתו. לאור כל האמור, לא ראיתי מקום לייחס לתובע אשם תורם כלשהו.

19. נכות רפואית - הצדדים הסכימו כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי תשמש גם לצורכי תביעה זו. בועדה הרפואית נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% עם המלצה להפעיל את "תקנה 15", באופן חלקי, כך שהנכות התפקודית הועמדה על 13.33%. ברור כי הסכמת הצדדים התייחסה לנכות הרפואית, ואילו ההשפעה התפקודית מסורה לשיקול דעת בית המשפט.

20. התובע טוען למגבלות פיזיות ואססטיות. לטענתו הוא חש כאבים כאשר הוא מכופף את הגדם, קושי בשטיפה במים קרים, קישיון בכיפוף מידי פעם ובמצבים שונים. רגישות מוגברת בעיקר בעת קבלת מכה, רגישות במישוש, וכן מגבלות פיזיות בעת נשיאת חפצים וכדומה.

21. התובע למד אדריכלות, והוא עובד כיום בתחום הפיקוח. יד ימינו של התובע היא ידו הדומיננטית ולטענתו, הוא מתקשה בשרטוט, החזקת עפרון, ועל כן בחר שלא לעסוק באדריכלות ותכנון אלא בפיקוח.

22. שכרו של התובע כיום הוא כ-6,500 ₪ לחוש.

23. מקובל עלי, כי הפגיעה גורמת לקשיי תפקוד, וכן לקושי בפעולות שונות כמו כתיבה ממושכת ושרטוט. יחד עם זאת, בימינו ניתן לבצע פעולות רבות גם במחשב, ולהפעיל תוכנות שונות לרבות תוכנות המבצעות פעולות שרטוט.

24. ברור כי יש לייחס לפגיעה באצבע השניה ביד ימין הדומיננטית השלכה תפקודית. לאור האמור, אני סבור כי במקרה זה יש לקבוע כי הנכות התפקודית תעמוד על 7%.

25. בסיס השכר - התובע יליד 1970, בן 34 כיום. בעת התאונה היה בן 23. מאז התאונה למד, סיים לימודיו ומצא מקום עבודה בתחום הפיקוח. לפני התובע עוד 33 שנות השתכרות ויש להניח כי שכרו יעלה עם הזמן. לאור כל זאת, יש להעמיד את בסיס שכרו לצורך חישובי הפסדי העתיד, והפגיעה בכושר השתכרות על סך של 7,200 ₪.

26. מכאן יש לעבור ונדון בראשי הנזק השונים.

27. כאב וסבל - על פי הראיות היה צורך לכרות חלק מאצבעו של התובע, ולצורך כך עבר התובע ניתוח. כאמור, לתובע 10% נכות לצמיתות. יש להביא בחשבון, כי מאז התאונה חלפו כ-11 שנים. לאור זאת, אני פוסק לתובע סכום של 60,000 ₪.

28. הפסד השתכרות לעבר - התובע לא עבד משך 45 יום לאחר התאונה עקב הניתוח וזאת על פי אישורי מחלה. לתקופה שלאחר מכן ועד היום, לא עבד התובע באופן רציף במקום אחד בין היתר עקב לימודיו. אין לפני ראיות כי נעדר מעבודתו וכי נוכה שכר כלשהו. יחד עם זאת, יש להניח כי הנכות הקשתה על תפיקודו. לאור האמור, אני פוסק לתובע עבור הפסדי שכר בעבר סכום של 15,000 ₪.

29. הפסד שכר לעתיד - על פי שכר של 7,200 ₪, נכות של 10%, ו-33 שנות עבודה, אני פוסק לתובע סכום של 127,000 ₪.

30. סיעוד ועזרת אחרים - אינני סבור כי טיב הפגיעה מצדיק פיצוי בראש נזק זה, למעט לתקןפה של חודש וחצי לאחר הפגיעה. לפיכך, אני פוסק לתובע סך של 3,000 ₪.

31. הוצאות - התובע צירף לתצהירו מספר קטן של קבלות וכן העיד לעניין נסיעות והוצאות לטיפולים רפואיים. לפיכך, אני פוסק לתובע סך של 1,000 ₪.

32. קיזוז - למרות שהדבר לא נטען על ידי הנתבעים בסיכומיהם, יש לקזז מסכום הפיצויים את הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. התובע ימציא על כך אישורים מתאימים והסכומים יקוזזו כשהם משוערכים להיום.

33. סוף דבר - לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 206,000 ₪, מסכום זה יופחתו תשלומי המל"ל כאמור לעיל. ליתרה יווסף שכר טרחת עורך דין בשעור 20% בתוספת מע"מ, וכן הוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
34. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ה (5 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט








א בית משפט שלום 8072/98 פרידמן יוסף נ' פרידמן מעלה אדומים בע"מ, פרידמן יהודה (פורסם ב-ֽ 05/01/2005)