פסקי דין על הנאמן הציבורי | פסקי דין על יעקב אגמון | פסקי דין על ליא קינג | פסקי דין על רמי הויברגר | פסקי דין על . רות טון ואח' |

9420/04 רעא     03/01/2005




רעא 9420/04 הנאמן הציבורי נ' יעקב אגמון,ליא קינג,רמי הויברגר,. רות טון ואח'




בבית המשפט העליון
רע"א 9420/04
בפני
:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט י' עדיאל
המבקש:
הנאמן הציבורי



נ ג ד

המשיבים:
1. יעקב אגמון
2. ליא קינג
3. רמי הויברגר
4. רות טון

5. עידית טפרסון

6. דב רייזר

7. חנן שניר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 21.9.2004, בבש"א 415/04, שניתן
על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך

תאריך הישיבה:
ח' בטבת התשס"ה
(20.12.2004)

בשם המבקש:
עו"ד אופיר פורת; עו"ד טובה פרי
ש

בשם המשיבים מס' 1-7:

בשם היועץ המשפטי לממשלה:
עו"ד אהרון מיכאלי; עו"ד יהודה
רוזנטל
עו"ד משה גולן; עו"ד אורית פודמסקי
פסק-דין

הנשיא א' ברק
:

התיאטרון הלאומי "הבימה" מוחזק ומופעל כהקדש ציבורי. התיאטרון מתנהל משנת 1995 על ידי נאמן ציבורי כנאמן יחיד, שמינה בית המשפט תחת מועצת הנאמנים שהתפטרה מתפקידה. היש מקום להורות על סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
ולהשיב את ניהול התיאטרון למוסדות הנאמנות המקוריים על פי שטר ההקדש? זו השאלה הניצבת בפני
נו בבקשת רשות ערעור זו.

הרקע

1. תיאטרון הבימה נוסד במוסקבה ב-1917 ובשנות העשרים של המאה הקודמת הגיעו מרבית חבריו לישראל. באותה תקופה החל התיאטרון להתנהל כקולקטיב, אשר כל חבריו הם בעלים ומנהלים של התיאטרון. בשנת 1969 הזרימה ממשלת ישראל סיוע כספי לתיאטרון, אשר סבל מבעיות ניהול וקשיים כספיים. בד בבד שונה מבנהו המשפטי. הקולקטיב התפרק והוקם על-ידי המדינה (באמצעות שר החינוך) הקדש ציבורי לפי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה (1924), בשם "נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה". מטרות הקדש היו לקדם, לעודד ולפתח את התיאטרון הלאומי "הבימה" ולנהל את עניניו. מוסדות הנאמנות שנקבעו בשטר ההקדש הם מועצה של תשעה-עשר נאמנים שחבריה צוינו בשטר; הנהלה שתמנה המועצה מבין חבריה באישור שר החינוך; ומנהל כללי שימנה שר החינוך והתרבות על פי המלצת המועצה. בהתפנה משרת נאמן, רשאים הנאמנים - בהסכמת שר החינוך והתרבות - לצרף נאמן אחר במקומו.

2. במהלך שנת 1995 נקלע התיאטרון למשבר כלכלי חריף. התיאטרון צבר חובות בהיקפים גדולים, אשר אף הלוואה שהעמידה ממשלת ישראל לתיאטרון בשנת 1994, בסכום של כ-10 מליון ₪, לא פתרה. החובות לנושים הגיעו, במחצית שנת 1995, לכדי 28 מליון ₪. על רקע זה החליטה המועצה (ביום 24.8.95) כי אינה יכולה לקחת עוד אחריות לניהול ההקדש והתפטרה. גם המנהל הכללי התפטר. ההתפטרות אושרה על ידי שרת המדע והאומניות ונכנסה לתוקף (ביום 30.8.95). תחת המנהל המתפטר מונה המשיב 1 (יעקב אגמון
) המשמש עד היום כמנהל הכללי של תיאטרון הבימה. ההקדש נותר, עם זאת, ללא נאמנים. בעקבות זאת פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.ה. 10417/95) בבקשה למינוי הנאמן הציבורי
כנאמן יחיד להקדש ולעיכוב כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים כנגד ההקדש למשך ששה חודשים. יצוין כי בתפקיד הנאמן הציבורי
שימש, מאז 1985, האפוטרופוס הכללי, לפי מינוי שר המשפטים מכוח סעיף 36 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979.

3. בית המשפט המחוזי (הנשיא דר' א' וינוגרד) נעתר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה והחליט "למנות לתיאטרון הבימה כנאמן-יחיד את הנאמן הציבורי
במקום מועצת הנאמנים, שנקבעה לתיאטרון בשטר ההקדש" (החלטה מיום 31.8.95). כהונתו לא נקצבה בזמן. לנאמן הציבורי הוענקו כל הסמכויות של המועצה. כן הוסמך הנאמן לבצע שורה של פעולות לשם גיבוש תוכנית להבראת התיאטרון. בית המשפט נעתר גם לבקשה לעכב את כל ההליכים נגד התיאטרון למשך ששה חודשים, כדי להעניק לנאמן הציבורי שהות לגבש הסדר נושים עם נושי התיאטרון.

4. בתוך חודשיים ימים התקשר הנאמן הציבורי
עם ממשלת ישראל בהסכם (מיום 31.10.95) בדבר מימון ממשלתי להבראת התיאטרון. מימון זה הותנה "בגיבוש תכנית הבראה שתבטיח פתרון כלכלי מלא לחובות הצבורים של התיאטרון ושמירה על איזון תקציבי לזמן ארוך וביצועה של תכנית כאמור" (להלן – הסכם ההבראה). על-פי הסכם ההבראה, העמידה הממשלה לרשות התיאטרון הלוואה בסך כולל של 28.2 מליון שקלים חדשים לתשלום חובותיו. החזר ההלוואה למדינה נפרס על פני שנים רבות (החל משנת 1997). הנאמן, מצידו, התחייב לצמצם את הגרעון השוטף בתקציב ולדאוג כי החל משנת 1997 ועד תום כהונתו לא תהיה חריגה תקציבית של התיאטרון, אחרי תשלום ההחזרים לממשלה. כן התחייב הנאמן להביא להפחתה של הוצאות השכר של התיאטרון, הן בדרך של שינוי הסכמי העבודה והן בדרך של צמצום מצבת המשרות. כן הוסכם על צעדים נוספים להבראת התיאטרון, ובכלל זה שינוי המבנה המשפטי שלו. וכך נקבע בסעיף 21 להסכם ההבראה:

"(א) תוך תקופת הסכם זה, תוקם חברה לתועלת הציבור, שמטרתה הפעלת תיאטרון הבימה (להלן: "החברה").

(ב) מוסכם, כי החברה לא תהיה חברה ממשלתית או מעורבת ... ומסמכי היסוד שלה, לרבות אופן מינוי הדירקטורים, ויקבעו בהסכמה בין הצדדים,ובהתייעצות עם משרדי ממשלה וגופים ציבוריים רלוונטיים.

(ג) ממועד סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
כנאמן מטעם בית המשפט, תעבור ההפעלה בפועל של התיאטרון לחברה, וכל התחייבויות הנאמן ו/או התיאטרון על פי הסכם זה ... והתחייבויות הנאמן להתייעלות לטווח ארוך, יחולו גם על החברה. אין באמור כדי לגרוע מתחולת התחייבויות על פי הסכם זה גם על התיאטרון ונאמניו אחרי סיום כהונת הנאמן הציבורי
.

(ד) עם סיום כהונת הנאמן הציבורי
והפעלת התיאטרון בידי החברה, יפנו הצדדים לבית המשפט לשם ביטול ההקדש".

לצד הסדרת שינוי המבנה המשפטי התייחס ההסכם גם למשך כהונתו של הנאמן הציבורי
(סעיף 28):

"(א) מוסכם על הצדדים כי, בכפוף להוראות בית המשפט, הנאמן הציבורי
יכהן כנאמן יחיד של התיאטרון עד לקיומם של כל תנאים להלן:

(1) הנאמן מילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם לפי פרק התייעלות התיאטרון ולפי פרק הגרעון הצבור;
(2) התיאטרון הראה איזון תקציבי במשך שנתיים רצופות;
(3) התיאטרון פרע לממשלה סך שלא יפחת מ-7 מליון שקלים חדשים.

(ב) עם סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
יחולו כל התחייבויותיו לפי הסכם זה על הנאמנים שימונו תחתיו או על החברה, לפי הענין".

5. בעקבות הסכם ההבראה בוצעו שינויים בהסכמים הקיבוציים עם שחקני התיאטרון ועם עובדי התיאטרון. כן הושגו הסדרים בדבר תשלום חובות עם הבנקים שנשו בתיאטרון. כל אלה, יחד עם הסכם ההבראה, אושרו על ידי בית המשפט (ביום 28.12.95). יצוין כי בהמשך הוכנסו שינויים בהסדר ההבראה עם הממשלה, שעיקרם פריסת החזר ההלוואה על פני שנים נוספות מעבר לקבוע בהסכם. נכון להיום צפוי החזר ההלוואה להמשך עד שנת 2015.

6. במחצית שנת 2004 התגלע משבר אמון הולך ומעמיק בין מנהל התיאטרון, שחקניו ועובדיו, לבין הנאמן הציבורי
, שהינו המבקש בהליך לפנינו. ברק
ע המשבר עמדו פרישתו הצפויה של המשיב 1 מניהול התיאטרון, בראשית שנת 2005, ושאלת מינויו של המנהל הכללי הבא. בין המבקש למשיבים התגלעו חילוקי דעות משמעותיים בעניין אופן בחירת המנהל החדש וכן נוצרו מחלוקות בין הנאמן למשיב 1 בהקשר לתנאי פרישתו של האחרון. לשם איתורם של מועמדים לתפקיד מינה הנאמן הציבורי
"ועדת איתור" הכוללת אישי ציבור ונציגת התיאטרון (משיבה 2). בטרם הוחלט על זהות המנהל החדש פנו המשיבים (ביום 16.6.2004) לבית המשפט המחוזי, ב"בקשה דחופה למתן הוראות בדבר סיום תפקידו של הנאמן הציבורי
כנאמן יחיד של נאמנות הבימה". בית המשפט נתבקש להורות כי תפקידו של הנאמן הציבורי
הסתיים וכי כל הסמכויות שהוקנו לו יוחזרו למועצת הנאמנים, בהתאם למסמכי היסוד של הנאמנות. ככל שהאורגנים המוסמכים של הנאמנות אינם מאויישים כיום, התבקש בית המשפט להורות למשרד החינוך והתרבות לפעול בהתאם להוראת סעיף 2(א) לשטר ההקדש ולמנות את חברי מועצת הנאמנים.

7. בבקשה נטען כי התכלית שביסוד מינויו של האפוטרופוס הכללי – הנאמן הציבורי
- כנאמן יחיד ונטילת סמכויות האורגנים של נאמנות הבימה הייתה להבריא את מצבו הכספי והכלכלי של התיאטרון ולהעמידו על דרך המלך הכלכלית לעתיד לבוא. עם סיומם של הליכי הבראתו הכספית והכלכלית של התיאטרון, צריך וחייב ניהול ענייני נאמנות הבימה ותיאטרון הבימה לשוב למנהלים המוסמכים שלו על פי מסמכי היסוד של הנאמנות. המטרה של ההבראה הכספית והכלכלית של התיאטרון הושגה לא מכבר. לחיזוק עמדתם הוסיפו המבקשים וטענו כי מינוי הנאמן הציבורי
כנאמן יחיד צריך להסתיים גם לפי הסכם ההבראה. עמדת המשיבים נתמכה בתצהירו של המשיב 1 וכן בתצהיר של רואה חשבון מלווה, מטעם ממשלת ישראל, של נאמנות הבימה.

8. הנאמן הציבורי
העלה בתגובה שורה של טענות סף דיוניות, כמו גם התנגדות נחרצת לגופה של הבקשה. לטעמו, במצב הכלכלי הנוכחי של התיאטרון טרם בשלו התנאים להפסקת כהונתו של הנאמן הציבורי
. הנאמן הציבורי
מבצע עבודה רבה ומורכבת, נוכח מעורבותו האינטנסיבית בפיקוח על התנהלות התיאטרון, מתוך אחריות כלפי התיאטרון, עובדיו, שחקניו, קהל המבקרים והציבור הרחב. הוא הביע תקוותו כי בעתיד הקרוב יוצא התיאטרון מניהולו של הנאמן הציבורי
לניהולו של הגוף המשפטי שיוקם עם שינוי המבנה המשפטי של התיאטרון, אך סבר כי אין לבצע "קיצורי דרך" בעניין זה.

9. עמדת המדינה, כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הייתה כי כל עוד אין בטחון סביר שהתיאטרון עומד על רגליו מבחינה כלכלית ומסוגל להשיב את ההלוואות לקופת הציבור אין מקום לסיום כהונת הנאמן הציבורי
. אמנם, המצב הרצוי הוא כי התיאטרון יתפקד כגוף איתן מבחינה כלכלית, ואשר מנוהל באמצעות מוסדותיו העצמאיים ובאופן סוברני, יעיל ותקין. אך לעת הזו התיאטרון טרם הגיע לשלב בו ניתן לשחרר את הנאמן הציבורי
מתפקידו.

בית המשפט המחוזי

10. בית המשפט המחוזי (השופטת ו' אלשיך) קיבל את בקשת המשיבים, והורה על סיום הנאמנות הציבורית תוך שלושים יום. ניהול התיאטרון, ומינוי מנהל כללי בכלל זה, הופקד בידי ההנהלה החדשה, משתמונה לתפקיד. בית המשפט ציין כי על הגופים המוסמכים מוטלת חובה להפעיל את סמכותם ולמנות אורגנים חדשים לתיאטרון מהר ככל הניתן. הקו המנחה בהחלטת בית המשפט היה כי ניהול התיאטרון על-ידי נאמן יחיד, שהוא כונס הנכסים הרשמי, אינו מצב דברים "טבעי" ורצוי. זהו מצב אנומלי היפה לשמש "תרופה לעת חירום" בלבד.

11. לאחר דחיית טענות הסף שבפי הנאמן הציבורי
התמקד בית המשפט בשאלה האם התמלאו התנאים לסיום הנאמנות, כפי שנקבעו בסעיף 28 להסכם ההבראה. בית המשפט ראה בשלושת התנאים הנזכרים בסעיף משום תנאים עובדתיים ברורים שבהתקיימם הנאמנות הציבורית באה אל קיצה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים, כי כל התנאים שנקבעו בסעיף 28 להסכם ההבראה לסיום כהונתו של הנאמן הציבורי
התקיימו במלואם בשנת 2001. הקביעה התבססה על הודעה שהגיש הנאמן הציבורי
לבית המשפט באותה שנה. נפסק כי טענות הנאמן והמדינה בדבר גרעון עכשווי של התיאטרון וחוסר יציבות פיננסית, אין בהן כדי לסייע, אף אם אלו נכונות לחלוטין מן הבחינה העובדתית. סעיף 28 אינו נוקב בתנאי כללי וגורף כי מצבו הפיננסי של התיאטרון חייב להיות אופטימלי, ולאורך זמן. אף אם במסירת הניהול לאורגנים עצמאיים של התיאטרון יש סיכון מסויים, אין בכך כדי להכניס להסכם ההבראה תנאים שאין בו. בית המשפט הוסיף וקבע כי שינוי המבנה המשפטי של התיאטרון אינו נמנה על תנאים לסיום שלב הנאמנות הציבורית שבסעיף 28 להסכם, במישרין או בעקיפין. מסיבה זו, אי השלמתו אינה יכולה להוות כשלעצמה עילה להותרת מינוי הנאמן הציבורי
על כנו.

עמדת הנאמן הציבורי
12. על החלטה זו מבקש הנאמן הציבורי
רשות לערער. בהסכמת המשיבים, אנו מחליטים לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לטענת הנאמן הציבורי
, בית המשפט לא בחן האם הנאמן הציבורי
מילא את תפקידיו כראוי או האם יש סיבה אחרת המצדיקה את פיטוריו. למעשה, בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לשאלה האם "טובת התיאטרון" ו"טובת הציבור" תצאנה נשכרות מסוים כהונת הנאמן הציבורי
, אם לאו. כן נטען בפני
נו כי הסכם ההבראה אינו מקור משפטי מחייב לקביעת מועד סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
. לחילופין טען המבקש כי פרשנותו הנכונה של הסכם ההבראה מובילה למסקנה כי לא מתקיימים התנאים לסיום כהונתו של הנאמן הציבורי
. מטרת ההסכם הייתה להבטיח את קיומו השוטף של התיאטרון לאורך שנים. לכן אם מצוי היום התיאטרון בגרעון כבד וניכר ספק באשר לחוסנו הכלכלי ואם טרם הושלם שינוי המבנה המשפטי, יש לקבוע כי תכלית הסכם ההבראה לא נתמלאה ובנסיבות העניין טרם הגיעה השעה לשחרור הנאמן הציבורי
מתפקידו. המבקש מוסיף וטוען כי החלטת בית המשפט יצאה "ריק" עובדתי ומשפטי. הדבר עלול לסכל את הפיכתו של התיאטרון מהקדש לחברה לתועלת הציבור. אם תמונה מועצת נאמנים, ספק אם חבריה יחפצו בשינוי התאגוד, בשל האחריות האישית המוגברת של דירקטוריון חברה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

13. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו להליך, נוכח האינטרס הציבורי העולה בתיק. את עמדתו ביסס היועץ המשפטי לממשלה על ההשקפה, כי בהתאם לדיני הנאמנות, המצב הנוכחי של ההקדש ואופן תיפקודו של הנאמן הם שצריכים להנחות את בית המשפט בשאלת הכהונה. אין להפסיק את כהונת הנאמן הציבורי
בלא לבחון עובדתית באיזו מידה הדבר משרת את טובת ההקדש. גם אם בהסכם ההבראה לא עמדה הממשלה על כך ששינוי המבנה המשפטי יהא תנאי בל יעבור להפסקת כהונת הנאמן הציבורי
, על בית המשפט לבחון האם האינטרס של ההקדש (והציבור) הוא אכן כי תופסק כהונת הנאמן בשלב זה. לשיטתו, מסעיף 28 להסכם לא מתחייבת הפסקת הכהונה אם בית המשפט סבור שהדבר אינו משרת את טובת ההקדש.

14. עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי במצב הדברים הנוכחי, המשך כהונתו של הנאמן הציבורי
כנאמן יחיד לתיאטרון הנו לתועלת הציבור, זאת לפחות עד להשלמת שינוי המבנה המשפטי. שינוי המבנה המשפטי הוא חיוני בעיניו. ההקדש הציבורי הנו מבנה פשוט ונטול מנגנוני בקרה ופיקוח מובנים. חברה הנה מבנה מורכב, בעל אורגנים שונים ופרוצדורה הקבועה בחוק של חובות דיווח, חובות אמון וחובות זהירות. השינוי המבני, על מנגנוני הביקורת שיביא עימו, עשוי להביא לשיפור אורח ההתנהלות של המוסד. היועץ המשפטי לממשלה מסר כי קיימת טיוטא מגובשת למדי של מבנה הגוף החדש, וכי הגורמים הממשלתיים עתידים לסכם בקרוב את פרטיו האחרונים של המסמך. לכן, ניתן וראוי לקצוב המשך כהונת הנאמן הציבורי
לתקופה מוגבלת. במשך תקופה זו תלווה את הנאמן הציבורי
ועדה מלווה ובה אישי ציבור. גם מינוי המנכ"ל יעשה על ידי הנאמן על פי עצת הועדה המלווה.

עמדת המשיבים

15. המשיבים סבורים, מנגד, כי אין עוד טעם או עילה להותיר את התיטארון בניהולו של הנאמן הציבורי
. זהו מצב בלתי רגיל ובלתי רצוי של ניהול "הבימה" שלא על פי מסמכי היסוד שלה. מינוי הנאמן הציבורי
נעשה כפתרון דחק, בעת משבר כלכלי חמור ולא כפתרון ארוך טווח. מינויו של נאמן ציבורי הוא מעצם טיבו ומטרתו לתקופה מוגבלת (עד סיום הליכי ההבראה). לשיטתם, הושגה זה מכבר מטרת המינוי של נאמן ציבורי באופן שמאפשר סיום הנאמנות הציבורית. כיום אין לנאמן הציבורי כל יתרון על מועצת נאמנים. לדברי המשיבים, השארת הנאמן הציבור עלולה לפגוע במרקם יחסי העבודה והאמון ובעצמאות האומנותית של התיאטרון ולהביא לעזיבת טובי השחקנים והיוצרים.

המסגרת הנורמטיבית

16. התיאטרון הלאומי "הבימה" מתנהל כנאמנות על-פי כתב הקדש. הנאמן הציבורי
מונה על-ידי בית המשפט כנאמן יחיד של נאמנות התיאטרון. הגם שבמקביל למינוי זה הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים נגד התיאטרון, מכוח סמכותו הטבועה ולצורך הבראת התיאטרון, המינוי של הנאמן נעשה כל כולו במסגרת דיני הנאמנות. על מינויים ועל פקיעת כהונתם של נאמנים בהקדש חולשות הוראות חוק הנאמנות, כדלהלן:

"21. מינוי נאמן

(א) נאמן של הקדש יתמנה בכתב ההקדש או על פיו.

(ב) באין מינוי כאמור, וכשנבצר מנאמן למלא תפקידיו או שלא התחיל או חדל למלאם, רשאי בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו.

22. פקיעת כהונתו של נאמן

(א) נאמן של הקדש רשאי להתפטר בהודעה בכתב למי שרשאי למנות נאמן לאותו הקדש, וכשישנם נאמנים אחדים - לנאמנים האחרים.

(ב) נאמן שנתמנה בידי בית המשפט או שהיה נאמן יחיד, התפטרותו אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.

(ג) בית המשפט רשאי לפטר נאמן אם לא מילא תפקידיו כראוי או שראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו."

[ההגדשות אינן במקור]
בנוסף, מסדיר סעיף 36 לחוק את מינויו של נאמן ציבורי:

"36. הנאמן הציבורי
(א) שר המשפטים ימנה נאמן ציבורי; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.

(ב) הנאמן הציבורי
יכול לשמש נאמן של נאמנויות, ומקום שבית המשפט ממנה נאמן, רשאי הוא למנות את הנאמן הציבורי
כנאמן יחיד גם בנאמנות שלפי תנאיה יש בה יותר מנאמן אחד".
17. כהונתו של הנאמן הציבורי
נשלטת על ידי דיני הנאמנות. אין כל מקום להשוואה בין כהונתו של נאמן של הקדש ולבין בעל תפקיד המנהל בנאמנות חברה בהליכי פירוק, הבראה, או הסדר נושים. אין דומה מינויו של נאמן להקדש למינוי של "בעל תפקיד" במסגרת פירוק, הקפאת הליכים בחברה, לשם גיבוש הסדרי פשרה או הסדרי נושים (ראו, תקנה 14 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002). אלה האחרונים נוטלים אך באופן זמני את הסמכויות של האורגנים הרגילים, בשל אילוצים הנובעים מחדלות הפרעון. במוסד משפטי של הקדש, הנאמנות היא עניין המתחייב ממהותו. הנאמן הוא הפועל דרך קבע לטובת הנהנים או למטרה אחרת (סעיף 1 לחוק הנאמנות). ביסוד מוסד ההקדש עומדת חובתו להחזיק בנכס או לפעול בו לטובת הנהנים (רע"א 5715/95 וינשטיין ואח'
נ' עו"ד פוקס (לא פורסם)). ההקדש מבוסס כולו על יצירתה וקיומה של זיקת נאמנות.

18. גם ההסדרים שעניינם מינוי נאמן על ידי בית המשפט, לרבות נאמן ציבורי, אינם מייחדים עצמם למצב זמני, להבראה, או פעולה חיונית מעין זו. המינוי של הנאמן הציבורי
לתפקידו כנאמן על ההקדש לא נגזר מהליכי ההבראה ולא נפסק בהכרח בסיומם. כהונתו של נאמן ציבורי בהקדש, ככל נאמן אחר, אינה צריכה בהכרח להיות קצרת מועד או מוגבלת בזמן. הכהונה גם אינה קשורה, בהכרח, למידת הסולוונטיות או חוסר הסולוונטיות של הנאמנות או ההקדש עליהם הוא מתמנה. יש לזכור כי כאשר עסקינן בנאמנות לצרכי צדקה, הרי שעל-פי-רוב, זו מטבעה נאמנות לתקופה ממושכת (י' ויסמן "אבני נגף בחוק הנאמנות" עיוני משפט ז' (תשל"ט-תש"ם) 282, 294). התאמת הנאמנות לנסיבות המשתנות בחלוף העיתים מסור לבית המשפט (סעיף 23 לחוק).

19. התפקיד המרכזי שיועד לבית המשפט בנוגע להקדשים בא לידי ביטוי גם בסמכות המוענקת לו "לתת לנאמן הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש" (סעיף 19 לחוק). אכן, "זו סמכות רחבה יותר מהסמכויות המוענקות לבית-המשפט בדרך כלל, והיא נתייחדה לנאמנות על-פי כתב הקדש. היא מיועדת להסמיך את בית-המשפט להחליט במקום יוצר הנאמנות, ששוב אינו משמש גורם מחליט לגבי הנאמנות ולגבי שאלות מבניות ואחרות שעניינן הפעלת הנאמנות..." (ש' כרם, חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (מהדורה שלישית, התשנ"ה-1995) 470). דוגמא נוספת למעורבות הרבה של בתי המשפט בענייניהם הפנימיים של הקדשים היא ההוראה לפיה התפטרות של נאמן יחיד כלל אינה תופסת, אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור (סעיף 22(ב) לחוק וכן רע"א 5715/95).

20. סמכויות בית המשפט החשובות לענייננו הן, כאמור, מינוי נאמן ופיטוריו מכהונתו. גם בעניינים אלה ניתן לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר. כך, כאשר מסיבה כלשהי אין נאמן על פי כתב ההקדש, רשאי בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו (סעיף 21(ב) לחוק). כן רשאי בית המשפט לפטר כל נאמן, אם ראה סיבה לפיטוריו (סעיף 22(ג) לחוק. נמצא כי לבית המשפט תפקיד מרכזי בפיקוח ובהסדרה של פעולות הנאמן בהקדש. בהפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את מטרות ההקדש ואת טובתם של נהנים. במסגרת זו יובאו בחשבון שיקולים שונים, אשר במרכזם הגשמת מטרות ההקדש באופן המועיל ביותר. כאשר המדובר בהקדש ציבורי, הקו המנחה בהפעלת הסמכות של בית המשפט הוא טובתו של ציבור הנהנים מההקדש. ציבור זה עשוי להיות ציבור מסוים ועשוי להיות הציבור הרחב, לפי טיבו של ההקדש הציבורי.

הסכם ההבראה

21. כיצד משתלב הסכם ההבראה במערכת שיקולים אלה? מה מקומו בהפעלת הסמכות של בית המשפט? הסדרת כהונתו של הנאמן הציבורי
נתונה בידי בית המשפט ולא בידי צדדים לחוזה, יהא מעמדם אשר יהא. הסכם ההבראה מסדיר את היחסים בין הממשלה לבין הנאמן הציבורי
. הסכם ההבראה הוא הסכם בין הנאמן לבין נושה גדול של התיאטרון. מנסחיו שיוו לנגד עיניהם את הצורך להבטיח שהתיאטרון יעמוד בהתחייבויות כלפי הנושה-המדינה. בית המשפט יעמיד לנגד עיניו מערכת שיקולים רחבה ומורכבת יותר, בדונו בשינויים אפשריים בזהות הנאמנים על ההקדש. השיקול המרכזי יהיה כמובן הגשמת מטרות ההקדש הציבורי לתועלת הציבור, הגם שהעמידה בהתחייבויות לנושים תובא בחשבון גם היא. במקרה המסוים שלפנינו שני השיקולים אף משתלבים זה בזה.

22. נמצא, כי סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
לא נשלט על ידי ההסכם. הקביעה מתי ראוי לסיים את כהונת הנאמן הציבורי
מסורה לבית המשפט, הפועל מכוח הוראות חוק הנאמנות. עם זאת, הסכם ההבראה עשוי לשמש אינדיקציה לגבי הדרכים המועילות להגשמת מטרות ההקדש. כמו כן, עמידתו של הנאמן בחוזה עשויה ללמד על מידת הצלחתו בתפקיד. אכן, אחד מתפקידיו של הנאמן היה לבצע תכנית הבראה לתיאטרון, להביא אותו לאיזון תקציבי ולהבטיח החזר חובות למדינה. המתקשרים בהסכם ההבראה הניחו, כך נראה, כי צעדים אלה יבטיחו את מילוי מטרות ההקדש, היינו הפעלה שוטפת של התיאטרון באופן תקין ולטווח ארוך (סעיף 3 להסכם). בבואנו להכריע בשאלה האם ראוי לסיים את כהונת הנאמן הציבורי
, אם לאו, ניתן, אם כן, להסתייע בהסכם ההבראה.

23. זאת ועוד: בהסכם ההבראה כלל לא הוסדרה שאלת סיום כהונתו של הנאמן הציבורי
. ההסכם וודאי לא התיימר לכבול את שיקול הדעת השיפוטי במינוי נאמנים להקדש. כך, כל האמור בסעיף 28 להסכם לגבי משך כהונת הנאמן הוא "כפוף להוראות בית המשפט". הסעיף אינו משחרר את בית המשפט מדיון בשאלה האם סיום כהונת הנאמן עולה בקנה אחד עם קידום מטרות ההקדש. גם לפי ההסכם, כהונת הנאמן הציבורי
לא תסתיים באופן אוטומטי, אלא בכפוף לשיקול דעת של בית המשפט.

24. למעשה, סעיף 28 כלל לא נועד לתחום את משך כהונת הנאמן הציבורי
. הסעיף נועד להתמודד עם העדר המשכיות באחריות להתחייבויות ההקדש, במקרה של חילופי נאמנים. מכיון שהקדש אינו אישיות משפטיות (רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202), לא ניתן לייחס לו את ההתחייבויות על פי ההסכם. התחייבויות אלה מיוחסות לנאמן הציבורי ואינן מועברות, באופן אוטומטי, לנאמנים שיבואו תחתיו. סעיף 28 בא להבטיח כי הנאמן הציבורי
יכהן בתפקיד לפחות עד שיתמלאו שלושת התנאים המנויים בסעיף. הסעיף בא למנוע מן הנאמן הציבורי
לבקש להשתחרר מתפקידו לפני שעמד בהתחייבויותיו כלפי הממשלה (ראו גם סעיף 28(ג)). יוצרי ההסכם הביאו, עם זאת, בחשבון את האפשרות שכהונת הנאמן תסתיים לפני שמילא את כל התחייבויותיו לפי ההסכם. מקרה זה הוסדר בסעיף 28(ב), הקובע כי כל ההתחייבויות יחולו על הנאמנים שימונו תחתיו או על החברה, לפי העניין. הכל נועד להבטיח רציפות באחריות לקיום ההתחייבויות. נמצא, כי סעיף 28 לא קובע שבהתקיים שלושת התנאים תבוא כהונת הנאמן הציבורי
לכלל סיום. אין זו לשונו ואין זו תכליתו. בוודאי שאין הוא קובע רשימה סגורה של כל התנאים שצריכים להתקיים כדי להביא לסיום כהונתו של הנאמן הציבורי
.

דיון

25. השאלה הטעונה בחינה היא, אם כן, האם סיום כהונת הנאמן הציבורי
מקדמת את מטרות ההקדש. תשובה לשאלה זו צריך שתתבסס על מצב התיאטרון ועל תיפקוד הנאמן הציבורי
. הכל מסכימים כי הפתרון הטוב ביותר לטווח הארוך, שיבטיח את התנהלותו התקינה של התיאטרון על פני זמן, הוא שינוי המבנה המשפטי מהקדש לחברה לתועלת הציבור. נראה כי הדבר מקובל גם על המשיבים (ראו תצהירו של רואה החשבון המלווה שהוגש מטעם המשיבים). אכן, להתאגדות התיאטרון כחברה לתועלת הציבור יתרונות ברורים (א' טננבוים וא' קפלן "הקדשות בישראל – הדין הרצוי והמצוי" שערי משפט א' (תשנ"ז) 67, 71). בחברה קיימים כל האורגנים הדרושים לניהול כלכלי נכון של גוף גדול, אף שאינו עסקי בלבד. מבחינה מעשית, הקדש ציבורי אינו מוסד מתאים לניהול גופים גדולים. כך, למשל, אין בו הגמישות הקיימת בהקצאת מניות והעברתן, אין בחוק דרך לפירוקו או הבראתו, יחסי עובד-מעביד הם בעייתיים, יחסים עם ספקים אינם ברורים ועוד (שם, שם).

26. גם בעיניהם של מנסחי הסכם ההבראה, שינוי המבנה המשפטי של התיאטרון היה צעד חיוני כדי להבטיח פעילות תקינה של התיאטרון בעתיד. מההסכם עולה כי הצדדים לא התכוונו להחזיר את הגלגל אחורנית להקדש המנוהל על-ידי האורגנים הנקובים בשטר ההקדש. אלה כלל אינם מוזכרים בהסכם. עולה מן ההסכם כי האפשרות המועדפת על הצדדים הייתה השלמת המעבר לחברה לתועלת הציבור בתקופת כהונתו של הנאמן הציבורי
. גם אם בהסכם לא נשללה אפשרות שתחת הנאמן הציבורי
יבוא נאמן אחר, בטרם יושלם שינוי המבנה המשפטי, הרי שלא הייתה כוונה לשוב למוסדות הנאמנות ההיסטוריים על-פי שטר ההקדש.

27. ואולם, הפיכת "הבימה" לחברה לתועלת הציבור אינה נמנית על החלופות העומדות על הפרק לעת הזו, שכן מתברר כי נדרשים עוד מספר חודשים להשלמת המהלך המשפטי המתוכנן. החלופות הקיימות בפני
נו הן שתיים - נאמן ציבורי או מועצת נאמנים על-פי שטר ההקדש. יש לבחון מהי החלופה שתיטיב עם ההקדש ותגשים בצורה טובה יותר את מטרותיו, בנסיבות העניין. בבית המשפט קמא לא נעשתה בחינה כאמור. התשתית העובדתית שפרש בית המשפט קמא הינה דלה. בית המשפט הסתפק בבחינת הסכם ההבראה וביסס את הכרעתו על נימוקים משפטיים (עמ' 3, שורה 16 לפסק הדין). עם זאת, נוכח העובדה שבעלי הדין לא ביקשו לערוך חקירות על התצהירים שצורפו לכתבי הטענות ולא התקיים כלל דיון על-פה, לא ראינו יתרון של ממש בהחזרת הדיון לבית המשפט קמא.

28. הבקשה לסיום כהונת הנאמן הציבורי
התבססה על הטענה כי עם השלמת מהלך ההבראה, מוטב שההקדש ינוהל על ידי מועצת הנאמנים הקבועה בשטר ההקדש. המשיבים לא העלו טענות כלליות לסילוק הנאמן, כגון אי-כשירות, תפקוד לקוי או מעשים פסולים. החלופה המועדפת על המשיבים, עד לשינוי המבנה המשפטי, היא שהתיאטרון ינוהל על-ידי האורגנים המוסמכים שלו. כך, בתצהיר רואה החשבון המלווה נכתב כי טובת התיאטרון מחייבת החזרת התיאטרון לפעילות רגילה בניהולם של האורגנים המוסמכים שלו כבר עתה וכי לא יגרם לתיאטרון נזק כתוצאה מכך. בנוסף, ניהול התיאטרון תחת הנהלה ציבורית עשוי לשפר את תוצאות הפעילות, לרבות גיוס תרומות, התייעלות וחסכון בהוצאות, וכן להגביר את הפיקוח הציבורי על פעילות התיאטרון. משיב 1 ציין בתצהירו כי "קיים חשש ממשי כי המשך קיומו של הליך הניהול המיוחד... עשוי... לבטל במהירות את ההישגים הרבים שהושגו בתיאטרון בעשור האחרון בתחום יחסי העבודה, שיתוף הפעולה והאמון בין ההנהלה וצוות השחקנים, הבימאים, עובדי הבמה וכל הגורמים האחרים המרכיבים את התיאטרון". מלבד אמירות כלליות אלה, לא הובאה שום תשתית ממשית לביסוס חששות המשיבים מפני הפגיעה הצפויה בתיאטרון אם ימשיך הנאמן הציבורי
בתפקידו.

29. לדברי היועץ המשפטי לממשלה, ההליכים להפיכתו של התיאטרון לחברה לתועלת הציבור נמצאים בשלב מתקדם ביותר. על רקע זה הוא סבור כי כהונת הנאמן הציבורי
תמשך על פני תקופה מוגבלת. נחה דעתי כי זהו הפתרון הראוי בנסיבות העניין. סיום תפקידו של הנאמן הציבורי
לפני שהושלם המהלך הארגוני-המשפטי המתוכנן עלול לפגוע בתיפקודו השוטף של התיאטרון. הפסקת כהונת הנאמן הציבורי
תותיר את ההקדש כנכס שאין לו נאמן, שהרי מועצת הנאמנים ההיסטורית התפטרה בזמנו ותחתה מונה הנאמן הציבורי
. תהליך מינויה של מועצה חדשה, הגם שהוא אפשרי (מכוח סעיף 21 בשילוב עם סעיף 39 לחוק) ייארך זמן. ספק גם אם תקופה זו, כאשר התיאטרון עומד בפני
שינוי כולל של המבנה המשפטי, היא זמן מתאים לטלטלות וזעזועים מקדמיים. כמו כן לא רצוי שבמצב הדברים הנוכחי יתרופף הפיקוח הציבורי (הפיננסי) על התיאטרון.

30. תיאטרון "הבימה" הוא התיאטרון הלאומי של ישראל. הוא גוף בעל חשיבות תרבותית ראשונה במעלה. האינטרס הציבורי מחייב כי העשייה האומנותית המבורכת של התיאטרון תימשך כסדרה, ללא תקלות. למען הגשמת מטרותיו של המוסד בצורה הטובה ביותר ראוי שהיחסים הפנימיים בתיאטרון יושבו לפסים תקינים. משבר האמון עשוי לפגוע בטווח הארוך בעשייה האומנותית ובתרומה התרבותית של התיאטרון. לכן, ראוי לתחום בזמן את המשך כהונתו של הנאמן הציבורי
. יש לקוות כי שינוי המבנה המשפטי יושלם במהירות, עד סיום כהונתו של הנאמן. שיקול הדעת המסור לבית המשפט במינוי נאמנים הוא רחב וגמיש. כך ניתן למנות נאמן לתקופה מוגבלת ולהכפיף את המינוי לתנאים (סעיף 21(ב) לחוק). בנסיבות העניין, לאור דברי היועץ המשפטי לממשלה, ראוי לקבוע כי תקופת כהונתו של הנאמן הציבורי
תימשך עד אשר יושלם מהלך הפיכתו של התיאטרון לחברה לתועלת הציבור.

31. הפיכתה של נאמנות "הבימה" לחברה לתועלת הציבור חייבת להתבצע בהקדם. יש להעמיד את התיאטרון הלאומי על רגליו שלו מהר ככל האפשר. הגיע העת שהתיאטרון הלאומי ינוהל בידי מוסדות עצמאיים ולא בידי גוף השייך לרשויות המדינה. מהלך משפטי זה, הנמשך כבר עשר שנים תמימות, צריך לסיים. נראה כי העיכובים בשינוי המשפטי תרמו משלהם למשבר ולחוסר היציבות שפקדו בשנה האחרונה את התיאטרון. מכל מקום, במצב הדברים הקיים, מן הראוי כי כל הגורמים הנוגעים לעניין יירתמו לקידום העניין במהירות. אנו סבורים כי ניתן וצריך להשלים את המהלך בתוך חצי שנה לכל היותר, וכך אנו מורים. אחת הפעולות הראשונות שיבצעו האורגנים של החברה לתועלת הציבור, לאחר שייבחרו, תהיה מינוי מנכ"ל לחברה. המנכ"ל הנוכחי של "הבימה" (משיב 1) צפוי לפרוש מניהול התיאטרון בסוף חודש ינואר 2005. תיווצר איפוא תקופת ביניים בת חודשים ספורים, בטרם ימונה מנכ"ל בידי מוסדות החברה. על הצדדים לשתף פעולה במציאת פתרון לניהול התיאטרון בפרק זמן קצר זה. יש לקוות כי יעלה בידיהם להגיע להסדר מוסכם בעניין, כך שתימשך הפעילות השוטפת של התיאטרון. אחד הפתרונות האפשריים הוא הארכת ההתקשרות עם משיב 1, הכל בכפוף כמובן להסכמה של כל הנוגעים בעניין.

התוצאה היא שהערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי על סיום כהונת הנאמן הציבורי
מתבטלת. הנאמן הציבורי
ימשיך לכהן כנאמן על נאמנות התיאטרון הציבורי "הבימה" עד להפיכת הנאמנות על פי כתב הקדש לחברה לתועלת הציבור. החברה לתועלת הציבור שתפעיל את תיאטרון "הבימה" תוקם בתוך ששה חודשים, עד סוף חודש יוני 2005 לכל המאוחר. יובהר, כי אם לא יתאפשר להקים את החברה בתוך ששה חודשים, הפניה להארכת התקופה תהיה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ה נ ש י א
השופט א' גרוניס
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' עדיאל
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק
.
ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"ה (3.1.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04094200_a07.doc/דז/
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 9420/04 הנאמן הציבורי נ' יעקב אגמון,ליא קינג,רמי הויברגר,. רות טון ואח', [ פ"ד: נט 5 289 ] (פורסם ב-ֽ 03/01/2005)