פסקי דין על צבי וויסוסר | פסקי דין על יוסף לוינסקי ושות' | פסקי דין על אורן השקעות (א.א.א) | פסקי דין על ויה ארקדיה לעיצוב הבית |

3227-03/11 א     31/08/2014




א 3227-03/11 צבי וויסוסר נ' יוסף לוינסקי ושות' בע"מ, אורן השקעות (א.א.א) בע"מ, ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 3227-03-11 וויסוסר ואח' נ' יוסף לוינסקי ושות' בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת
עידית ברקוביץ


תובע

צבי וויסוסר


נגד


נתבעות/

שולחות הודעת צד ג'

1.יוסף לוינסקי ושות' בע"מ
2.אורן השקעות (א.א.א) בע"מ




נגד




צד ג'

ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ





פסק דין



בפני
תביעה בגין ליקויי בנייה על סך 129,975 ₪ והודעה לצד שלישי בסכום זהה.

רקע
1.
התובע רכש דירת מגורים בבניין ברחוב דבורה ברטונוב 3, חולון (להלן בהתאמה: "הדירה" ו"הבניין"), על פי הסכם מכר שנכרת ביום 14.4.08 בינו לבין הנתבעות 1-2 (להלן בהתאמה: "ההסכם" ו"הנתבעות").

ביום 2.3.11 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעות. ביום 5.5.11 הגישו הנתבעות כתב הגנה וביום 23.5.11 הגיש התובע כתב תשובה.

בדיון מיום 26.10.11 מונה מומחה מטעם בית המשפט (שלא בהסכמת הצדדים). בהמשך, ביום 28.11.11 הוחלף המומחה ומונה תחתיו מר רונן שטרנברג (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה").

ביום 1.3.12, לאחר קבלת חוות דעת מומחה ביהמ"ש, תיקנו הנתבעות את כתב הגנתן ובמקביל הגישו הודעה לצד שלישי כנגד חב' ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ
(להלן: "ויה ארקדיה" או "צד ג'").

תמצית טענות התובע
2.
בכתב התביעה (המשתרע על פני 23 עמודים) מציין התובע כי התביעה מושתתת על אדנים ניזקיים ועל עילות חוזיות.

ביום 31.3.08 חתמו התובע והנתבעות על מסמך התחייבות לרכישת הדירה והתובע מסר שיק על סך 20,000 ₪ כדמי קדימה.

ביום 14.4.08 חתמו התובע והנתבעות על הסכם, לפיו התחייבו הנתבעות לבנות עבורו את הדירה. מתוקף ההסכם אחראיות הנתבעות לטיב הבנייה של הדירה. התובע שילם את מלוא התמורה בגין הדירה.

ביום 29.9.09, באיחור של 29 ימים, נמסרה הדירה לידי התובע אולם הוא לא קיבל העתק מפרוטוקול המסירה.

בדירה נתגלו ליקויים ואי התאמות, אשר לא טופלו על ידי מי מהנתבעות חרף פניות רבות מצד
התובע במועדים שונים, ועוד בטרם מסירת הדירה.

למחרת מועד מסירת הדירה החלו התובע ואישתו בניקיונה. כאשר שטפו את הרצפה גילו כי על חלקים גדולים ממנה נותרו כתמים שחורים ובחלק מהמקומות היו האריחים שבורים או מתנדנדים. ניסיונות הנתבעת לטפל בבעיה לא צלחו.

התובע פנה למומחה מטעמו, אשר העריך כי עלות תיקון הליקויים בדירה הינה בסך 67,628 ₪ (להלן: "מומחה התובע").

בכתב התביעה דרש התובע את תשלום מלוא עלות תיקון הליקויים על פי קביעת מומחה התובע, החזר שכר טרחת המומחה בו נשא, עלות שהייה במלון, פינוי תכולת הדירה ואחסונה במשך תקופת התיקונים בדירה, ופיצוי בגין עוגמת נפש. בתצהיר ובסיכומים מטעמו ביסס התובע את רכיב עלות תיקון הליקויים על פי קביעות
מומחה ביהמ"ש, כפי שיפורט בהמשך.

בנוסף, ביקש התובע שלא לאפשר לנתבעות לבצע את תיקון הליקויים בעצמן, אלא לקבוע חיוב כספי תחתיו, וזאת מאחר שלשיטתו, הנתבעות איבדו את זכות התיקון (סעיף 111א' לכתב התביעה).

תמצית טענות הנתבעות / שולחות הודעת צד ג'
3.
לטענת הנתבעות, התובע קיבל את הדירה כשהיא מושלמת, למעט תיקונים קלים שפורטו בפרוטוקול התיקונים שנערך במעמד מסירת החזקה ושאף הם תוקנו בפועל לשביעות רצונו המלאה של התובע.

הליקויים שנטענו על ידי התובע נובעים מפעולות שביצע התובע בעצמו או מי מטעמו ועל כן הינם באחריות התובע.

מומחה ביהמ"ש קיבל חלק ניכר מטענות הנתבעות והמומחה מטעמן (להלן: "מומחה הנתבעות") וקבע כי ליקויים רבים שנטענו ע"י התובע לא נמצאו או תוקנו.

התביעה אינה עומדת בתנאי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") ולא קוימה חובת ההודעה על פי סעיף 4א' לחוק המכר ובכל מקרה לא ניתנה הודעה בתוך זמן סביר לאחר שניתן היה לגלות את הליקויים הנטענים. בנוסף, התובע שלל מהנתבעות את האפשרות לבצע את התיקונים בעצמן, ועל כן יש להפחית 30% מכל הסכומים שקבע מומחה ביהמ"ש (סעיף 62 לתצהיר מר יוסף לוינסקי).

כמו כן טוענות הנתבעות כי "הנזקים והסכומים הנטענים על ידי התובע הינם מופרזים, בלתי מבוססים, והתובע אינו זכאי להם בדין." (סעיף 42 לכתב ההגנה המתוקן).

4.
לאור התייחסות מומחה ביהמ"ש באשר לאיכות האריחים שהותקנו בדירת התובע, הגישו הנתבעות הודעה לצד שלישי כנגד ויה ארקדיה, שהינה ספקית אריחי הריצוף (לשם הנוחות, ייקראו הנתבעות "נתבעות" אף בהתייחס להודעת צד ג').

הנתבעות ו-ויה ארקדיה התקשרו בהסכם לאספקת סחורה, לרבות אריחי ריצוף. ויה ארקדיה
התחייבה לספק לנתבעות סחורה באיכות מעולה ומסוג א', אשר תעמוד בכל דרישות התקן הישראלי.

ויה ארקדיה סיפק את האריחים בהם רוצפה דירתו של התובע.

בהתאם לקביעת מומחה ביהמ"ש, "נתגלה בדירה מספר חריג של אריחים מוכתמים ומספר רב של חרירים ופגיעות באריחים" (סעיף 6.4 להודעת צד ג').

אשר על כן, יש לקבוע כי האחריות לפגמים בריצוף חלה על ויה ארקדיה, ומשכך יש לחייבה בגין כל סעד ו/או כל סכום שייפסק כנגד הנתבעות, ככל שייפסק. בנוסף, טוענות הנתבעות, היות שנושא הריצוף "מהווה כ-90% מהעלות הכוללת של התיקונים" שהוערכו ע"י מומחה ביהמ"ש, אזי יש לחייב את ויה ארקדיה לשאת גם במלוא העלויות וההוצאות שייפסקו לטובת התובע (ככל שייפסקו), בנוסף להוצאות הנתבעות (סעיפים 7-8 להודעת צד ג').

תמצית טענות ויה ארקדיה (צד ג')
5.
ראשית, טוענת ויה ארקדיה כי מאחר שהודעת צד ג' נשלחה רק לאחר קבלת חוו"ד מומחה ביהמ"ש, אזי לא ניתנה לה האפשרות להתגונן בפני
קביעות מומחה ביהמ"ש. דבר זה מהווה פגיעה בזכויות המהותיות שלה וביכולת לנהל את הגנתה, ועל כן דינה של הודעת צד ג' להימחק על הסף.

לגופם של דברים, נטען כי על פי צורתם, מיקומם ופיזורם של האריחים בהם נמצאו הליקויים, עולה כי מקור הליקויים הינו בהתקנה או בשימוש לקוי והם אינם קשורים לטיב האריח.

אילו היה מדובר בפגמים בייצור האריחים, הנתבעות, שהינן חברות בנייה ותיקות ומנוסות, היו מזהות את הפגמים עם פרישת האריחים בדירה, ומונעות את התקנתם. עצם כך שהתקינו את האריחים מעיד כי הליקויים נוצרו לאחר התקנתם.

לחילופין, נטען, כי ככל שאכן מדובר בפגם באריחים עצמם, הרי התקנת האריחים הפגומים מעידה על כך שהנתבעות לא פרשו את האריחים קודם לכן כמקובל, ובכך יש כדי לקבוע אשם תורם מכריע מצידן.

האריחים בדירת התובע סופקו עוד בשנת 2008. נציגי הנתבעות לא העלו כל טענה באשר להם ואף אישרו בחתימתם כי קיבלו ובדקו את האריחים.

ויה ארקדיה מציינת כי מומחה ביהמ"ש שלח אריח לבדיקה, ממנה עלה כי אין ליקוי באריח עצמו וכי הוא עומד בדרישות התקן. אשר על כן, מצטרפת ויה ארקדיה לקביעת מומחה הנתבעות לפיה מקור הליקוי הוא בתחזוקה לקויה של התובע ולא פגם באריח. עוד נטען כי הכתמים שנוצרו על הריצוף, נוצרו, ככל הנראה, כתוצאה משימוש בחומר ניקוי מזיק.

עוד נטען ע"י ויה ארקדיה כי אין
לחייבה בכל הסכום שייפסק לטובת התובע, כפי שעותרות הנתבעות, וזאת משום שמקורם של רוב הסכומים הנתבעים הינו בהתנהלות הנתבעות מול התובע, התנהלות אשר לויה ארקדיה לא היתה כל נגיעה אליה.

חוות דעת מומחה בית המשפט
6.
ביום 28.11.11 מונה מר רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית משפט בתחום ההנדסה (לעיל: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה").

חוות דעתו, אשר נערכה ביום 15.2.12, ביחס לליקוים בדירה, הוגשה לתיק בית המשפט ביום 26.2.12 (להלן: "חוו"ד מומחה ביהמ"ש").

בהמשך, ביום 17.6.12, מסר המומחה תשובות לשאלות הבהרה מטעם התובע. וביום 18.6.12 מסר המומחה תשובות לשאלות הבהרה מטעם הנתבעות (השאלות והתשובות צורפו כנספחים 49-52 לתצהיר התובע. חוו"ד מומחה ביהמ"ש בצירוף שאלות ההבהרה והתשובות להן מטעם שני הצדדים יקראו יחדיו: "חוו"ד המומחה הכוללת").

ממצאי חוו"ד המומחה הכוללת יפורטו בהמשך.

המסגרת הדיונית
7.
בדיון מיום 5.2.14 הסכימו התובע והנתבעות, כי ביחס לתביעה העיקרית, הרי הם מוותרים על חקירות מטעמם וביקשו להגיש סיכומים בכתב.

הנתבעות ו-ויה ארקדיה עמדו על חקירות העדים ביחס להודעת צד ג' וכך נעשה.

המסגרת הראייתית
8.
התובע, עת/1, נחקר בחקירה נגדית על תצהירו ע"י ב"כ ויה ארקדיה וב"כ הנתבעות.

מטעם הנתבעות העידו:
ענ/1 – מר יצחק שמאי
ענ/2 – מר חנן וקסלר

מטעם ויה ארקדיה העידו:
עג/1 – גב' חיננית ישי
עג/2 – מר יניב עובד

דיון ומסקנות

התביעה העיקרית
9.
ראשי הנזק בתביעה העיקרית הינם: ליקויים ואי התאמות בדירה, פינוי תחולת הדירה ודיור חלופי לתקופת התיקונים, עוגמת נפש, הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד. בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו על סך 129,975 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בסיכומים, ולאור קבלת חוו"ד מומחה ביהמ"ש, הפחית התובע את הסכום הנתבע על ידו לסך של
101,736 ₪ (כולל הוצאות משפט), בצירוף שכ"ט עו"ד.

ליקויים ואי התאמות
10.
התובע טען בתביעתו כי בדירה נמצאו ליקויים ואי התאמות, כאשר הליקוי המרכזי הינו פגמים בריצוף בסלון ובחדרי השינה.

הן התובע והן הנתבעות צירפו לכתבי הטענות חוות דעת של מומחים מטעמם.

בסיום ההליכים, במסגרת הסיכומים, הסכימו הצדדים כי יש לאמץ את חוו"ד מומחה ביהמ"ש.

התובע ייחס לכך את פרק ה' לסיכומיו וביקש לפסוק לו את הסכומים הנקובים בחוו"ד המומחה הכוללת.

הנתבעות ציינו כי: "מומחה ביהמ"ש לא הוזמן להיחקר על חוות דעתו על ידי אף אחד מבין שלושת הצדדים – ועל כן יש לאמץ את ממצאיו, בתוספת תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו." (סעיף 40 לסיכומי הנתבעות).

ככלל, ייאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי
(ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88)). הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בתביעות שעניינן ליקוי בניה (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.96)).

במקרה דנן ויתרו הצדדים על חקירתו הנגדית של המומחה ולא הפריכו את הקביעות שבחוות דעתו.

בנסיבות העניין, הריני מאמצת את חוות דעתו של המומחה.
11.
מומחה ביהמ"ש מצא בדירה ליקויים אשר עלות תיקונם הוערכה על ידו בסך של 31,670 ₪, בצירוף מע"מ. סך זה כולל רכיב של "פירוק ריצוף חדרי השינה והסלון וריצוף באריחים חדשים" (עמ' 16 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש). עוד נקבע כי לצורך ביצוע התיקונים יש לספק לתובע דיור חלופי למשך 7 ימים.

למעשה, חלוקים התובע והנתבעות בשתי סוגיות עיקריות:

הסוגיה הראשונה הינה שאלת אופן התיקון המיטבי
של הריצוף הפגום.

הסוגיה השנייה מתייחסת לסכומים הנוספים שצוינו בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובעים. בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע, נקב מומחה ביהמ"ש בסכום של 300 ₪
בנוסף לסכומים הנקובים בחוות דעתו (תשובות 1, 9, 10, 11). עוד ציין המומחה כי עלות החלפת הריצוף במרפסת מוערכת בסך של 2,200 ₪ (תשובה 3) ועלות החלפת הריצוף במטבח מוערכת בסך של 4,000 ₪ (תשובה 4). בנוסף, העריך המומחה את עלות פינוי הדירה והחזרת המיטלטלין בסך של 4,000 ₪ וכן ציין כי עלות פיקוח הנדסי לביצוע העבודות הינו 3,000 ₪.

12.
כאמור לעיל, קבע המומחה בחוו"ד מומחה ביהמ"ש כי יש לפרק את הריצוף בחדרי השינה ובסלון ולהחליפו בריצוף חדש. בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעות, התבקש המומחה ליתן דעתו לשתי חלופות תחת החלפת הריצוף בחדרי השינה והסלון:

חלופה אחת הועלתה ע"י מומחה הנתבעות הינה פירוק הריצוף בחדרי השינה ושימוש באריחים שפורקו לצורך החלפה סלקטיבית של אריחים פגומים בסלון, כאשר בחדרי השינה יותקן ריצוף חדש.

בתשובתו (כמו גם בחוות דעתו) קבע המומחה שניתן ליישם את הצעת מומחה הנתבעות "אולם לאור מספרם הרב של האריחים הפגומים, עדיף לפרק גם את ריצוף הסלון" (עמ' 16 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש ותשובה 2 לתשובות המומחה מיום 18.6.12).

עלות פירוק ריצוף חדרי השינה וביצוע החלפה סלקטיבית הוערך על ידי המומחה בסך של 13,000 ₪ (עמ' 16 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).

חלופה נוספת שהועלתה ע"י הנתבעות הינה ביצוע הדבקה של ריצוף חדש על גבי הריצוף הפגום.

בתשובתו ציין מומחה ביהמ"ש כי קיימת אפשרות להדביק ריצוף חדש על הריצוף הקיים, דבר אשר ייתר את הצורך בפירוק הריצוף והחלפתו. עוד אישר המומחה כי עלות הדבקת ריצוף חדש בדירה הינה 13,950 ₪ במקום 27,720 ₪ עבור החלפת הריצוף (הכוללת פירוק הריצוף, התקנה מחדש, עלות פאנלים ועלות תיקוני טיח וצבע). כמו כן ציין המומחה כי במידה ותבוצע הדבקת ריצוף תחת החלפתו, לא יהיה צורך בפינוי הדירה.

13.
מן האמור לעיל עולה, כי ישנן שלוש דרכים לטפל בבעיית הריצוף הפגום:
א.
החלפה כוללת של הריצוף בעלות 27,720 ₪ בתוספת פיצוי בגין דיור חלוף ופינוי תכולת הדירה (להלן: "אפשרות א'").
ב.
פירוק חלקי של הריצוף והחלפה סלקטיבית בעלות של 13,000 ₪ (להלן: "אפשרות ב'").
ג.
הדבקה של ריצוף חדש על גבי הריצוף הפגום בעלות של 13,950 ₪ (להלן: "אפשרות ג'").

הדרך המועדפת על התובע הינה אפשרות א' ועל כן לשיטתו יש לפסוק את מלוא הסכומים המצוינים בחוו"ד המומחה הכוללת, לרבות החלפת הריצוף במטבח ובמרפסת, ובתוספת פיקוח הנדסי, מע"מ והוצאות בגין דיור חלופי.

הדרך המועדפת על הנתבעות לתיקון בעיית הריצוף הינה אפשרות ב' או ג'. כמו כן, טוענות הנתבעות כי אין מקום להחלפת הריצוף במטבח ובמרפסת, שכן המומחה לא אישר החלפות אלה
אלא רק נקב בעלות שלהן בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע.

בנוסף, טוענות הנתבעות שאין לפסוק פיקוח הנדסי ומע"מ וכי יש להפחית מכל סכום שייפסק 30% וזאת משום שלטענתן לא קיבלו הזדמנות נאותה לביצוע תיקונים בדירה.

14.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי באופן מעמיק בחוו"ד המומחה הכוללת, הריני קובעת כי הדרך העדיפה לתיקון בעיית הריצוף הינה אפשרות א', היינו- על ידי התקנת אריחים חדשים הן בחדרי השינה והן בסלון.

ראשית, יש לציין כי מומחה ביהמ"ש בעצמו העדיף דרך זו, שכן ציין אותה במפורש בחוות דעתו (עמ' 16). אומנם המומחה קבע בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעות, כי קיימת אפשרות של הדבקה אולם לא מצאתי כי הוא ציין שדרך זו עדיפה על פני החלפת הריצוף.

זאת ועוד. מקובלת עלי טענת התובע כי אפשרות ג', היינו הדבקת ריצוף חדש, תחייב ניסור וקיצור של כל דלתות הדירה, שכן תתווסף שכבה נוספת של ריצוף. עוד מקובל עלי שאין זה סביר להדביק שכבה נוספת של ריצוף בדירה חדשה כך שבכל פעם שתתעורר בעיה מתחת לריצוף יהיה צורך בפירוק שתי שכבות של אריחים והדבקתן מחדש. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהפער בין תיקון ע"י החלפה לבין תיקון ע"י הדבקה אינו גדול בצורה משמעותית.

ביחס לאפשרות ב' (החלפה סלקטיבית של הריצוף), נראה כי לשיטת המומחה אפשרות זו אינה ישימה, ומכל מקום אינה עדיפה, וזאת לאור מספרם הרב של האריחים הפגומים.

לאור האמור, ועל יסוד חוות מומחה ביהמ"ש, הריני קובעת כי עלות ביצוע תיקון הליקויים עומדת ע"ס 31,670 ₪.

15.
באשר לסכומים הנוספים שצוינו בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע, אותן הוא מבקש להוסיף לחוו"ד מומחה ביהמ"ש:

16.
סך של 300 ₪ כאמור בתשובות 1, 9, 10, 11 –
העובדה שהמומחה נקב בסכומים אלה במענה לשאלות הבהרה, אין בה כדי להוסיף חבות שלא נקבעה בחוות הדעת. על כן, אינני מאשרת הוספת סכומים אלה.

17.
סך של 2,200 ₪ בגין החלפת הריצוף במרפסת הסלון כאמור בתשובה 3 –
התובע טוען כי יש להחליף את הריצוף במרפסת הסלון לאור שיפוע הריצוף המגיע עד 2.8%. הנתבעות מתנגדות לתוספת זו וטוענות כי המומחה לא קבע שיש צורך בהחלפת הריצוף במרפסת אלא רק קבע מהי העלות.

הריני מקבלת את עמדת הנתבעות. מומחה התובע קבע כי קיים ליקוי בריצוף מרפסת הסלון שכן "ריצוף הקרמיקה במרפסת הסלון הותקן בחלקו בשיפוע חריף של עד 2.5% הגדול בהרבה מהשיפוע הנדרש על פי תקן 1555/3 (1%)" (עמ' 5 לחוו"ד מומחה בתובע). לעומת זאת, מומחה ביהמ"ש קבע כי "עפ"י סעיף 3.1.1.2 בת"י 1555 חלק 3, הדן בשיפוע ריצוף, מומלץ לתכנן שיפועים בשיעור גבוה מ-1%. אין ליקוי בסעיף זה" (עמ' 5 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש). בתשובה 3 בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע, הוסיף מומחה ביהמ"ש כי "בתקן לא מצויין שיפוע מקסימלי" וכי "ניתן להסתפק בשיפוע של 1.5%". הווה אומר, אף שהשיפוע במרפסת הסלון הינו 2.8%, אין בכך ליקוי או אי התאמה על פי התקן. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להורות על החלפת כל הריצוף במרפסת הסלון.
18.
סך של 4,000 ₪ בגין החלפת הריצוף במטבח כאמור בתשובה 4 –
התובע טוען שיש להחליף את ריצוף המטבח על מנת שיהיה זהה לריצוף החדש שיהיה בסלון ובחדרי השינה. הנתבעות מתנגדות לתוספת זו וטוענות כי, כמו במרפסת, גם כאן המומחה לא קבע שיש צורך בהחלפת הריצוף במטבח אלא רק קבע מהי העלות.

הריני מקבלת את עמדת הנתבעות. אין בחוו"ד מומחה ביהמ"ש כל קביעה באשר להחלפת הריצוף במטבח ועל כן אינני מוצאת שיש הצדקה להחליפו.

19.
לא מצאתי מקום לשלול מהתובע את רכיב הפיקוח ההנדסי והמע"מ, כדרישת הנתבעות, וזאת כפי שיפורט בפרק הבא, שעניינו זכות התיקון.

20.
על יסוד המקובץ לעיל,
הריני קובעת כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובע הינה כדלקמן:
עלות התיקונים לפי חוו"ד מומחה ביהמ"ש (הכוללת החלפת הריצוף) – 31,670 ₪.
פיקוח הנדסי –
3,000 ₪.
מע"מ בשיעור 18%.
סך הכל – 40,911 ₪

סוגיית הדיור החלופי ועלות פינוי הדירה, ידונו בהמשך.

זכות התיקון
21.
הנתבעות טוענות שלא ניתנה להן הזדמנות נאותה לבצע תיקונים בדירה. לטענתן הוכח כי הן לא התעלמו מהצורך בביצוע תיקונים אך התובע סירב לקבל כל הצעה שהיא, הציב תנאים בלתי סבירים ודרש לבצע תיקונים החורגים באופן ניכר מהמתחייב. לאור האמור, טוענות הנתבעות כי "יש להפחית לכל הפחות 30% מכל סכום שקבע מומחה בימ"ש" וזאת בשים לב לכך שהסכומים בחוות הדעת הינם מחירים לקבלן מזדמן (סעיף 57 לסיכומי הנתבעות).

התובע טוען כי הנתבעות איבדו את זכותן לבצע תיקונים בדירה וזאת מפני שזכות התיקון "שמורה אך ורק לקבלן המודה בקיומם של הליקויים ומבצע תיקון בפועל של הליקויים ואינו מזלזל בפני
ות הדיירים." זאת, לשיטת התובע, לא התקיים בענייננו. (סעיף ב(1) לסיכומי התובע).

בנסיבות המקרה דנן, הריני מקבלת את עמדת התובע.


22.
סעיף 4ב' לחוק המכר קובע כי:

"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."
(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

הפסיקה פרשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:
"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות... זאת ועוד: "הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו" (זלוצין הנ"ל, 864 מול ד'). נובע מכאן, שכל ליקוי השנוי במחלוקת - וכאלה היו הרבה בענייננו - אינו נתון עוד לזכות התיקון. אין צריך לומר, כי הכוונה בסעיף 4ב לחוק היא, שהמוכר יבצע את תיקון כל הליקויים ברצף אחד, ככל האפשר, לבל תהפוך דירת הרוכש ל"אתר בנייה" לאורך פרק זמן ממושך." (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (מיום 24.4.01)).

23.
בענייננו, ניתנו לנתבעות הזדמנויות לתיקון עוד בטרם הגשת התביעה, ואף אין מחלוקת שנעשו ניסיונות שונים לפתור את בעיית הכתמים על הריצוף. ב"כ הנתבעות ציין בעצמו בעת חקירת התובע כי היו בדירה ביקורים חוזרים ונשנים:
"ש. אתה נשאלת שחווית זלזול מלוינסקי, אני אומר לך שהם לא ביצעו בדיוק את מה שרצית, אבל אי אפשר לקרוא לביקורים החוזרים ונשנים זלזול?
ת. התחושה שלי שהוא לא בא במטרה לתקן. אני כל הזמן ביקשתי שיתקן את הבית
" (עמ' 22 שורות 21-23).

גם גב' ישי (עג/1) העידה כי: "יניב הגיע למצב קיים וניסה לתקן מצב קיים" (עמ' 30 שורה 16). ומר עובד (עג/2) העיד כי היה בדירה פעמיים (עמ' 34 שורה 29).

אומנם מר עובד הינו עובד של ויה ארקדיה, אולם הוא הוזמן על ידי הנתבעות על מנת לבצע את התיקונים. כאמור, הדבר לא עלה בידו.

לאור האמור, נראה כי התובע עמד בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעות לתקן את הליקויים.

זאת ועוד. הנתבעות טענו כי התובע סירב לקבל כל הצעה שהוצעה על ידן והעלה תנאים בלתי סבירים. יחד עם זאת, ההצעות שהועלו על ידי הנתבעות היו הדבקת ריצוף חדש על גבי הריצוף הפגום או החלפה סלקטיבית של הריצוף (אפשרויות ב' ו-ג' כפי שצוינו בפרק הקודם). בנסיבות אלה, ולאור קביעותיי בפרק הקודם בדבר הדרך המיטבית לטיפול בבעיית הריצוף, נראה כי סירובו של התובע להצעות אלה היה סביר ואין לזקוף זאת לחובתו.

אשר על כן, הריני קובעת כי הנתבעות איבדו את ההזדמנות לתיקון הליקויים על ידן ומטעם זה, אין לקבל את עמדתן בדבר הפחתה משיעור עלות התיקונים כפי שנקבעו לעיל.

דיור חלופי
24.
מומחה ביהמ"ש קבע כי לצורך ביצוע התיקונים יידרש דיור חלופי למשך 7 ימים.

התובע מבקש בסיכומיו לפסוק את הסכומים הבאים:
עלות דיור חלופי במלון לתקופת התיקונים – 6,510 ₪.
פיצוי בגין הובלה ואחסנה של תכולת הבית לצורך פינויו – 5,220 ₪.
עלות פינוי הדירה והחזרת המיטלטלין על פי קביעת מומחה ביהמ"ש – 4720 ₪.

הנתבעות טוענות שאין לפסוק בגין רכיבים אלה דבר, שכן במידה שיתבצע התיקון בדרך של הדבקת ריצוף חדש, אין כלל צורך בפינוי הדירה.

לאור קביעתי לעיל, כי יש לבצע החלפת ריצוף בסלון ובחדרי השינה, הריני מאמצת אף את קביעת המומחה באשר לצורך בפינוי הדירה.

לעניין עלות פינוי המיטלטלין והחזרתם לדירה-
בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע, ציין המומחה כי "עלות פינוי הדירה והחזרת מטלטלין מוערכת ב-4,000 ₪" (תשובה 4).

בהתייחס לתשובה זו יוער, כי המומחה מונה בתחום ההנדסה ולא בתחום השמאות (אשר אינה תחום מומחיותו), ועל כן אין בתשובה זו משום תשובה המהווה חלק מחוות דעתו של המומחה.

בנסיבות העניין, הריני מעמידה את הפיצוי בגין הדיור החלופי, כמו גם פינוי והחזרת תכולת הדירה על סך כולל של 7,500
₪.

עוגמת נפש
25.
התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה בשל התנהלות הנתבעות
בכל הקשור לבניית הדירה, הליקויים הרבים וחוסר הנכונות לתקנם. לטענת התובע "בנסיבות תיק עצמת הזלזול וההתעלמות של הנתבעות מהתובע היו גבוהות בצורה חריגה ביותר, דבר שגרם לתובע ולמשפחתו עגמת נפש מרובה, שבגינה עליהן לפצותו בסכום הנתבע." (סעיף ג(1) לסיכומי התובע).

לטענת הנתבעת אין מקום לפצות פיצוי בשיעור כה גבוה, שכן הליקויים שמצא מומחה ביהמ"ש, למעט נושא הריצוף, הינם מינוריים "ואין בהם פגיעה באיכות החיים של התובע ומשפחתו" (סעיף 60 לסיכומי הנתבעות). עוד מציינות הנתבעות כי יש להתחשב בכך שהיו מוכנות לבצע תיקונים עוד בטרם הגשת התביעה והתובע הוא ששלל מהן לעשות כן.


במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:
"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)."
(ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05)).

בפסיקת הפיצוי בגין עוגמת הנפש,
הריני מביאה בחשבון כי בדירה נמצאו על ידי מומחה ביהמ"ש ליקויי בנייה כאמור לעיל. ליקויי הבניה פגעו בהנאתם של התובע ומשפחתו מהדירה שרכשו במיטב כספם (אם כי לא שללו אפשרות שימוש בדירה). כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובע ומשפחתו בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיהא עליהם לבצע, כאמור בקביעת מומחה ביהמ"ש. בנוסף, הוכח כי התובע פנה אינספור פעמים לנתבעות בבקשות לביצוע תיקונים בדירה עוד בטרם מסירתה וודאי שלאחר מכן. עם זאת יש ליתן משקל לכך שהנתבעות שלחו עובדים שונים אשר ניסו לפתור את בעיית הכתמת הריצוף (הגם שלא עמדו במבחן התוצאה).

בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע בגין עוגמת נפש סך של 5,000 ₪.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
26.
בסיכומים מטעמו, מבקש התובע לחייב את הנתבעות בסכומים הבאים:
א.
1,392 ₪ - החזר שכ"ט למומחה התובע.

ב.
3,480 ₪ - תשלום למומחה התובע לצורך ליווי מומחה ביהמ"ש בעת הביקור בדירה.

ג.
1,160 ₪ - החזר תשלום למומחה התובע עבור הכנת שאלות הבהרה למומחה ביהמ"ש.

ד.
2,900 ₪ - החזר שכ"ט ששולם למומחה ביהמ"ש.

ה.
3,313 ₪ - בגין אגרת בית משפט.
ו.
שכר טרחת עורך דין.

סך הכל, מעמיד התובע את כלל הוצאותיו על סך 12,245 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.

לאור הסכומים שנקבעו לעיל, נראה כי התביעה מוצדקת באופן חלקי.

בנסיבות אלה, הריני מעמידה את שיעור ההוצאות
אשר על הנתבעות לשלם לתובע על סך 4,500 ₪.

כמו כן יישאו הנתבעות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,800 ₪.

סיכום ביניים – התביעה העיקרית

27.
הנתבעות ישלמו לתובע, בגין עלות תיקון הליקויים סך של 40,911 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובע, עבור דיור חלופי לרבות הוצאות העברה, סך של 7,500 ₪.


הנתבעות ישלמו לתובע בגין עוגמת נפש סך של 5,000 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובע עבור הוצאות משפט סך של 4,500 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 11,800 ₪.

הודעת צד ג'
28.
הנתבעות טענו בהודעת צד ג' שהגישו, כי ויה ארקדיה הפרה את התחייבותה לספק לנתבעות אריחי ריצוף מסוג א' ובאיכות מעולה. לטענתן ויה ארקדיה היתה מודעת לבעיית הריצוף בדירת התובע זמן רב לפני הגשת התביעה ומנהליה אף הסכימו לשאת בעלויות בגין כך, לרבות אספקת ריצוף חדש ושכר עבודה, אולם בשל חילופי בעלים, חזרה בה ויה ארקדיה מהודאתה ומאחריותה.

הנתבעות טוענות כי גם מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי מדובר באריחים מאיכות נמוכה וכי בדיקת מעבדה של אחד האריחים העלתה כי האריח כמעט ואינו סופג. הנתבעות מצביעות על כך שויה ארקדיה לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה ואף לא הפנתה שאלות הבהרה למומחה ביהמ"ש או הזמינה אותו לחקירה ועל כן יש לקבל את ממצאי חוות דעתו גם לעניין זה.

הנתבעות מציינות שויה ארקדיה נמנעה מהבאת מנהלה הקודם להעיד וכך גם נמנעה מלצרף מסמכים אשר היו יכולים לשפוך אור על נושא הריצוף.

לאור האמור, מבקשות הנתבעות להשית על ויה ארקדיה את מלוא האחריות והחבות בגין הסכומים שייפסקו בתביעה דנן. בסיום הסיכומים מטעמן, מדגישות הנתבעות, כי "הואיל ועלות התיקון שנקבעה ע"י מומחה בימ"ש ביחס לריצוף, מהווה כ-90% מהעלות הכוללת של התיקונים שהוערכו על ידו – והואיל וברי כי אלמלא בעיית הריצוף, לא היתה מוגשת כלל התביעה – יש לחייב את ויה ארקדיה לשאת גם במלוא יתר העלויות וההוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לתובע (למעט העלות הישירה של התיקונים שאינם קשורים בריצוף) וכן לחייבה במלוא הוצאות הנתבעת..." (סעיף 70 לסיכומי הנתבעות).

29.
ויה ארקדיה טוענת כי כל מטרת הודעת צד ג' הינה ניסיון פסול מצד הנתבעות להטיל את האחריות והנזקים שהן עצמן גרמו על צדדים שלישיים שאין להם כל נגיעה לעניין נשוא המחלוקת. הנתבעות מתבססות על אמרת אגב של בחוו"ד מומחה ביהמ"ש, אשר נערכה עוד בטרם הפכה ויה ארקדיה צד להליך ומבלי שויה ארקדיה הציגה למומחה ביהמ"ש חוות דעת מטעמה.

מעבר לכך, לטענת ויה ארקדיה, היא מסרה אריחים לבדיקה במכון התקנים (עוד בטרם התקנתם בדירת התובע), ובבדיקה נמצא כי מדובר באריחים תקינים, אשר הונפק להם אישור מכון התקנים. בנוסף, מציינת ויה ארקדיה כי, בעת מסירת הדירה לא נטען ו/או לא נרשם בפרוטוקול המסירה דבר לעניין הריצוף, כך שאף לשיטת התובע האריחים לא היו פגומים והליקויים שנמצאו בהם נבעו מהתקנה לקויה (כטענת התובע) או כתוצאה משימוש ו/או תחזוקה לקויה של התובע (כטענת הנתבעות).

ויה ארקדיה מציינת כי מומחה ביהמ"ש קבע שהאריחים צריכים להיות עמידים בפני
שימוש סביר אולם המומחה לא ערך כל בדיקה על מנת לוודא אם אכן נעשה שימוש סביר. בהקשר זה חוזרת ויה ארקדיה על טענה שהעלה התובע לפיה בזמן הבנייה התגוררו בדירה פועלים של הנתבעות.

ויה ארקדיה מדגישה כי באף דירה אחרת בבניין לא התעוררה בעיה בריצוף כמו בדירתו של התובע. דבר זה מעיד על כך שהפגם לא באריחים עצמם, שכן בכל הדירות הותקנו אריחים מאותה סדרת ייצור. אם אכן היה מדובר בליקוי של האריחים עצמם, אזי על הפגמים היה "לצוץ" בכל הדירות בבניין, דבר שלא קרה.

לחילופין, טוענת ויה ארקדיה, כי אם יידחו כל טענותיה, יש לבחור בתיקון בדרך של הדבקת אריחים חדשים על גבי האריחים הפגומים וכי יש להטיל על ויה ארקדיה את עלויות האריחים בלבד. בכל מקרה אין
להטיל על ויה ארקדיה חבות בגין עוגמת הנפש של התובע שכן נזק זה נגרם לתובע מהתנהלותן של הנתבעות ללא קשר לויה ארקדיה.

30.
לאחר שבחנתי את טענות הנתבעות וטענות ויה ארקדיה, הריני קובעת כי דין הודעת צד ג' להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט:
"בעת הביקור בדירת התובע פורקו מספר אריחים ונשלח אריח אחד לבדיקת מעבדה. בבדיקה זו נמצא כי האריח כמעט ואינו סופג.
למרות תוצאות המעבדה, נתגלה מספר חריג של אריחים מוכתמים ומספר רב של חרירים ופגיעות באריחים.
הטענה בדבר הימצאותם של פגמים בריצוף לא מופיע בפרוטוקולים, אולם הימצאותם בכמות גדולה מצביעה על איכותם הנמוכה של האריחים.
אריחי קרקמיקה אמורים להיות עמידים להכתמה ולפגיעות מכאניות סבירות בדירת מגורים
". (עמ' 15-16 לחוות הדעת).

כאמור, הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה וחוות דעתו לא נסתרה.

הריני ערה לטענת ויה ארקדיה לפיה האריחים נשלחו למכון התקנים ונמצא כי הם עומדים בדרישות התקן, ואולם, לא מצאתי כי יש בכך כדי לסייע לויה ארקדיה, שכן אף המומחה היה מודע לכך שעל פי בדיקת מכון התקנים, האריחים, עומדים בתקן, וחרף כך מצא לנכון לחוות דעתו בדבר איכותם הנמוכה.

נתתי דעתי לטענת ויה ארקדיה כי בעת שהמומחה ביקר בדירה, היא עדיין לא היתה צד להליך. אכן, הודעת צד ג' הוגשה לאחר קבלת חוות דעת המומחה ואולם מן הראיות עולה כי ויה ארקדיה הייתה מודעת לטענות התובע לענין ליקוי באריחים עוד קודם להגשת התביעה (נספחים 31-32 לתצהיר לוינסקי). יתר על כן, הנתבעת הודיעה לויה ארקדיה מראש על ביקור המומחה בדירת התובע (נספח 33 לתצהיר לוינסקי), כך שלא היתה מניעה לנוכחות נציג מטעמה בעת הביקור.

בנסיבות אלה, הריני מאמצת את חוות דעת המומחה וקובעת כי הליקויים באריחים מקורם באיכותם ועל כן יש מקום לחיוב ויה ארקדיה לשאת בעלות תיקון הליקויים ככל שהם מתייחסים לריצוף.

31.
חרף האמור, לא מצאתי מקום לחיוב ויה ארקדיה במלוא העלויות הנילוות לתיקון הריצוף.

לעניין זה הריני מייחסת משקל לכך שמן הראיות עולה כי התובע זיהה את הליקויים באריחים למחרת מסירת הדירה (סעיף 29 לתצהיר התובע).

משמעות הדברים היא כי הליקויים הנטענים נמצאו באריחים עוד קודם למסירת הדירה לתובע. נוכח האמור, היה על הנתבעת, אשר התקינה את האריחים בעצמה או על ידי מי מטעמה,
לזהות את הליקויים עוד קודם למסירתה לתובע. חובה זו מוטלת על הנתבעת, ולו מכוח חובת הקטנת הנזק. אילו היתה הנתבעת עושה כן, היו נמנעים הנזקים הנוספים הנלווים לתיקון האריחים, לרבות מתן דיור חלופי, פינוי והחזרת המיטלטלין. כך גם היתה מצטמצמת או אף נמנעת עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.

נוכח האמור, אין מקום לקבל את הודעת צד ג' במלואה.

32.
בנסיבות העניין, הריני קובעת כי על ויה ארקדיה לשלם לנתבעת את עלויות פירוק וריצוף חדרי השינה והסלון באריחים חדשים, כפי שנקבעו על ידי המומחה, דהיינו –
27,720 ₪.
על סכום זה יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי בסך 3,000 ₪ וכן מע"מ.

לאור התוצאה ובשים לב לכך לפער בין הסכום בגינו נשלחה הודעת צד ג' לבין הסכום בו חויבה צד ג', הריני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר
33.
בהתייחס לכתב התביעה:
הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים (כל הסכומים כוללים מע"מ):
א.
סך של 40,911 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים בדירה.
ב.
סך של
7,500 ₪
כפיצוי עבור דיור חלופי והוצאות העברה.
סך רכיבים אלה הוא:
48,411 ₪
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש (15.2.12) ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, לתובע את הסכומים הבאים:
ג.
סך של 5,000 ₪
בגין עוגמת נפש.
ד.
הוצאות משפט בסך כולל של 4,500 ₪.
ה.
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,800 ₪.

הסכומים הנקובים בס"ק ג'-ה' יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

30.
בהתייחס להודעת צד ג':
ויה ארקדיה תשלם לנתבעות סך של 36,250 ₪. (כולל מע"מ)

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש (15.2.12) ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 3227-03/11 צבי וויסוסר נ' יוסף לוינסקי ושות' בע"מ, אורן השקעות (א.א.א) בע"מ, ויה ארקדיה לעיצוב הבית בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/08/2014)