פסקי דין על רוני לוי | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב-הפול

19601-09/10 א     04/09/2014




א 19601-09/10 רוני לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב-הפול








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 19601-09-10 לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב-הפול


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי


תובע

רוני לוי


נגד


נתבעת

המאגר הישראלי לביטוחי רכב-הפול




פסק דין



1.
לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן : "החוק").
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת החבות, אלא בשאלת הנזק בלבד.

כללי

2.
התובע יליד 1968, נפגע ביום 25.4.07 בשעה 21:30, בתאונת דרכים, כאשר במהלך נסיעה בקטנוע מ.ר. 3355061 התנגש ברכב אשר נסע לפניו (להלן : "התאונה").

3.
ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים "רבין" בפתח תקווה, שם אובחן

כי

התובע

סובל

משבר

בצלע עם תזוזה מינימאלית ומשבר עם תזוזה מינימאלית בעצם הבריח. התובע שוחרר למנוחה בת 6 ימים בביתו.

4.
במהלך התקופה שלאחר התאונה, טופל ונבדק התובע לצורך הטיפול בפציעתו, בין היתר עבר טיפולי פיזותרפיה. עיון במסמכים הרפואיים אותם צירף לתצהירו, מלמד כי מאז שנת 2008 אין תיעוד לטיפולים רפואיים כלשהם.

5.
קודם להגשת התביעה, מונה מומחה רפואי, בהסכמת הצדדים, ד"ר גבריאל מוזס (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר

בעצם

הבריח

בצד

שמאל

עם

קיצור

העצם, זאת כחלק יחסי מסעיף 39 (2) לתקנות המל"ל.

המומחה תיאר בחוות דעתו את בדיקת התובע, בין היתר, כך:
"הדגים

מר

לוי

שיתוף

פעולה

לקוי

לכיוון

החמרת

מצבו
,
הן

בבדיקת

תנועות

הרצוניות
(אשר

היו

מוגבלות

ללא

ספזם

השרירים

הפאראספילנים) וכן

בבדיקת

עמוד

שדרה

צווארי

וכתף

שמאל."

והבהיר כי בבדיקות שנעשו אין כדי להסביר את ההגבלה בתנועות והירידה בכח גס שרירי כתף שמאל עליהן התלונן התובע.
בהמשך, בסיכום, הוסיף וכתב כך:
"לגבי

כתף

שמאל -


ללא

ספק, הממצא

של

קיצור 2 ס"מ של

עצם

הבריח

אשר

התחבר

בתנוחה

זאת
,
כאשר

מר

לוי

רוני

הדגים

בעת

בדיקתו

חוסר

שיתוף

פעולה

בבדיקת

כתף

שמאל

לכיוון

החמרת

מצבו. עם

כל

זאת, הוא

היה

מסוגל

להרים

את

ידו

מעל

גובה

השכמה, גם

באבדוקציה

וגם

בכיפוף

קדמי. הסיבוב

החיצוני

היה

תקין
.
סיבוב

פנימי

נמצא

מוגבל

במקצת

כאשר

נבדק

עם

מרפקים

צמודים לגוף, ותקין

לחלוטין

כאשר

נבדק

עם

הכתף

באבדוקציה 90

מעלות

בשכיבה. כוח

גס

שרירים

הירוד, כאשר נבדקה היד

הכוח

נמצא תקין, כאשר

נבדק

בשתי

הידיים

בו

זמנית. כמו

כן, בדיקת
us
של

הכתפיים תקינה

לחלוטין, מצביעים

על

תפקוד

מלא של שרירי השרוול המסובב ושל הדלטואיד. כמו כן מצביע על חוסר שיתוף פעולה בעת הבדיקה הגופנית."

6.
מומחה רפואי נוסף, בתחום א.א.ג., אשר מונה על ידי בית המשפט, לבקשת התובע, קבע כי לא נותרה לתובע נכות בתחום זה. הגם שהתובע טען בתצהירו כי חולק הוא על קביעת המומחה, לא זומן המומחה ולהעיד ובפועל, זנח התובע טענה זו במסגרת שמיעת הראיות ובסיכומיו.

7.
כאמור לעיל, אין מחלוקת באשר לשאלת החבות, אין גם מחלוקת ביחס לשיעור הנכות הרפואית. המחלוקת נטושה בעניין הנזק אשר נגרם לתובע בעקבות התאונה ובעניין גובה הפיצוי אשר מגיע לו בשל כך.

הנכות התפקודית

8.
כאמור, המומחה מצא כי אין כל מגבלה אובייקטיבית בתנועות וגם המגבלות אשר הוצגו, לפי חוות הדעת, נבעו משיתוף פעולה לקוי ומהתנהגות מכוונת מצד התובע במהלך הבדיקה. הנכות ניתנה, כך עולה מחוות הדעת, בשל החיבור הלקוי של עצם הבריח ובשל כך בלבד.
9.
התובע מנהל מאז שנת 2011 עסק של מסעדת המבורגרים עם שותף, בן דודו. בעדותו, טען התובע כאשר הוא אחראי על המשמרת, מועסק עובד נוסף על מספר העובדים המועסקים במשמרת בה עובד שותפו, זאת בשל המגבלה בתפקוד ממנה הוא סובל (עמ' 5 ש' 10-11).
התובע גם טען כי לאחר שסגר את הקיוסק אותו רכש קודם לתאונה ואשר לטענתו, קרס כלכלית כתוצאה ממנה (עמ' 3 ש' 9-10), לא עבד במשך כשלוש שנים, אך בשלב מסוים, החל לעבוד ב"פורצלן". לטענתו, עבד כשכיר במקום עבודה זה במשך כשלושה חודשים והתפטר כי התקשה להציג את המוצרים ללקוחות (עמ' 5 ש' 27).

10.
התובע טען בסיכומיו כי יש לקבוע את הנכות התפקודית בשיעור זהה לזו שנקבעה על ידי המומחה כנכות רפואית. התובע ציין כי נכותו האורטופדית משקפת נכונה מגבלה קיימת אשר אין להתעלם ממנה, בפרט לאור עיסוקו כבעל מסעדה, עיסוק הדורש ממנו עבודה מאומצת, בין היתר, של הרמת משאות.

11.
הנתבעת טענה כי לנכות שנקבעה אין כל פן תפקודי וכי המדובר בנכות קלה שהיא תוצר של ממצא רנטגני בלבד. התובע היה בעבר בעלים של קיוסק וכיום הוא בעלים במשותף עם בן דודו במסעדת המבורגרים. שכרו של התובע עלה משמעותית מאז התאונה ועד היום. טענותיו של התובע כי מעסיק עובד נוסף בשל המגבלה ממנה סובל, לא הוכחו בשום צורה. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר ובכלל לא הוכחה פגיעה כלשהי בשכר.

12.
מעדותו של התובע התרשמתי כי מנסה הוא להקצין ולהעצים את פגיעתו בתאונה ואת השלכותיה על חייו.
התרשמתי כי התובע מתפקד ככל אדם בגילו. עובד במשרה מלאה, במשמרות, סוג עיסוק זהה לזה שבו עבד קודם לתאונה ואף התנסה בעבודה מסוג אחר לאחר התאונה. טענותיו למגבלות בתנועות או לירידה בכוח הועלו בפני
המומחה והן נדחו תוך תיאור ארוך ומנומק של תוצאות הבדיקות ומסקנותיו. המומחה לא התבקש להעיד על חוות דעתו ואין די בטענות התובע כדי להוביל לדחיית חוות דעתו של המומחה בכל הנוגע לממצאים בבדיקת התובע ולמסקנות המומחה.
טענות התובע כי מועסק במשמרת שלו אדם נוסף לא הוכחו. כך גם לא הוכחו נסיבות סגירת הקיוסק וקשה לקבל כי בנסיבות פגיעתו של התובע, גם אם נבחן מהלך הטיפול וההחלמה שלו, נגרמה לו פגיעה כה קשה אשר היא שהובילה לקריסת עסק הקיוסק שהיה בבעלותו. התובע טען, אמנם, כי נעדר מן הקיוסק משך תקופה ארוכה (סעיף 19 לתצהיר) ובסעיף 11 לתצהיר טען כי שהה בביתו במשך 92 ימי מחלה, אך בעדותו מסר כי נעדר מעבודתו "מעל חודשיים" ולא הציג כל מסמך שיש בו כדי להצביע על משך הזמן בו נעדר, בפועל, מן העבודה.
גם הטענה כי היה מוגבל בעבודה כאשר ניסה לעבוד כשכיר בפורצלן" ועל כן התפטר, לא הוכחה. טענותיו של התובע הועלו כך סתם, בלא כל תימוכין. לא מצאתי כי התפתחותו המקצועית של התובע נפגעה בדרך כלשהי בשל התאונה. ההפך הוא הנכון, דומה כי התובע דווקא שב לעיסוקיו העצמאיים ולאחר שדרכו כבעליו של קיוסק לא צלחה, מתפרנס הוא כיום משותפות עם בן דודו וזאת לשביעות רצונו.
לאמור יש להוסיף את העובדה שהתיעוד הרפואי הקשור לפציעת התובע הסתיים אי שם בשנת 2008 ומאז ועד היום לא הוצג תיעוד עדכני כלשהו שיש בו כדי להצביע על מגבלה או על תלונות מצד התובע.

13.
בסופו של יום, יש לאזן מחד גיסא את קביעת הנכות על ידי המומחה ואת ממצאיו בבדיקה לפיהם אין ביטוי למגבלה תפקודית ומאידך גיסא את העובדה שלתובע נותרה נכות אשר גם אם כיום אינה מגבילה את התובע, אזי יכול ותגבילו בעתיד, בפרט בשים לב לאופי עיסוקו.
לאחר ששקלתי בנסיבות אני מוצאת לקבוע את נכותו התפקודית של התובע, בהתאם לנכות הרפואית, היינו בשיעור של 5%.

רכיבי הפיצוי

אבדן שכר לעבר

14.
במועד התאונה, היה התובע בעל עסק חדש, קיוסק.
מאישור הכנסות אשר ניתן על ידי המשרד העוסק בניהול חשבונותיו של התובע (נספח ה') ומדו"ח רווח והפסד לשנת 2012, עולה כי הכנסותיו השנתיות בשנים שקדמו לתאונה ובשנים שאחריה היו כדלקמן:
בשנת 2006 7,825 ₪; בשנת 2007 19,678 ₪; בשנת 2008 36,076 ₪; בשנת 2009 38,500 ₪; בשנת 2010 27,060 ₪; בשנת 2011 32,912 ₪; בשנת 2012 65,505 ₪.
לא הוגשו מסמכים המעידים על הכנסתו בהמשך, אך לדבריו, שכרו החודשי עומד כיום על כ- 13,000-14,000 ₪ (ראו בעדותו, עמ' 3 ש' 17).

התובע עתר לחשב את הפסד השתכרותו לעבר לפי בסיס שכר חודשי של 6,000 ₪ משוערך להיום, שכן לדבריו, קודם לתאונה, עסק בהקמתו של עסק חדש ולכן הכנסתו היתה זעומה ועל כן, אין בכך כדי להעיד על אבדן השכר בפועל. לעתיד, עתר לחישוב בהתאם לשכר עליו הצהיר התובע בעדותו – 12,000 ₪.
הנתבעת טענה כי שכר התובע קודם לתאונה עמד על כ- 2,500 ₪ ועל בסיס זה יש לחשב את אבדן שכרו לעבר. אשר לעתיד, סבר כי אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו, בהעדר פגיעה תפקודית.

15.
לאחר ששקלתי הטענות, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובע אבדן שכר לעבר, על בסיס שכרו ערב התאונה, למשך ימי המחלה אשר ניתנו לו. סכום זה, משוערך להיום, עומד על 6,000 ₪ במעוגל.
מעבר לאמור, לא הוכח הפסד שכר כלשהו. כאמור, שכרו של התובע עלה בהתמדה ובהתאם לראיות עמד נכון לשנת 2012 על כ- 5,500 ₪ (לטענתו, אף המשיך ונסק – אך לא הובאו ראיות). לא הוכח כי לתובע מגבלה תפקודית כלשהי אשר יכולה היתה להגביל את יכולתו להרוויח מעבר לסכומים האמורים. אין המדובר במי שנפגע בהיותו צעיר אשר טרם החל את דרכו התעסוקתית, אלא במי שהיה כבן 39 בעת התאונה והיום הוא כבן 46. גם במסמכים הרפואיים לא מצאתי ראיה כלשהי לפגיעה בתפקודו של התובע בעבודתו, מעבר לתקופת ההחלמה הראשונה כאמור.
לפיכך, בראש נזק זה, יעמוד הפיצוי על סך של 6,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות בעתיד והפסד פנסיה

16.
בשים לב לשיעור הנכות הנמוך שנקבע לתובע, העדר ראיות בדבר מגבלה של ממש בעבודתו בשבע השנים שחלפו מאז התאונה ועד היום, העלייה המשמעותית בשכרו, הראיות בדבר שכרו בשנים שמאז התאונה והעדר משמעות תפקודית בולטת לנכות שנקבעה לו, אין מקום לחישוב אריתמטי אלא נכון לקבעו באופן גלובאלי.
בנסיבות, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועל יסוד מכלול הנתונים ומסקנותיי כמפורט מעלה, אני פוסקת סכום כולל של 35,000 ₪.

כאב וסבל


17.
התובע עתר לפיצוי בראש נזק זה בשיעור של 10%,
לדבריו, מאחר שלתובע נגרם שבר אשר גרם לכך שנאלץ להיעדר מעבודתו.
איני מקבלת הטענה, בנסיבותיו של תיק זה, לאור שיעור הנכות ומהלך החלמתו של התובע.
לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לו 5%, סך של 9,000 ₪ במעוגל.


הוצאות
18.
התובע צירף מספר קבלות אודות הוצאות שנגרמו לו בגין התאונה.
הוצאות התובע מכוסות, ככלל, על ידי קופת החולים, אך מטבע הדברים, קיימות הוצאות נוספות אשר התובע נאלץ לשאת בהן.
לאחר שעיינתי בראיות התובע ומאחר שברי כי לאור פגיעתו של התובע, נגרמו לו הוצאות במהלך הטיפולים והבדיקות, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך 1,500 ₪.

עזרת צד ג'

19.
לא הוצגו ראיות אודות עזרת צד ג' בשכר בעקבות התאונה.
התובע טען כי משפחתו הקרובה סעדה אותו בשל מצבו ועתר לפיצוי כספי בגין כך.
לאור פגיעתו של התובע ותקופת החלמתו, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה, פיצוי כספי בסך 2,500 ₪.

סיכום

20.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 54,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ ואגרת בית המשפט אשר שולמה, משוערכת להיום. כמו כן, תישא הנתבעת ביתרת האגרה בתיק.
הסכום הנקוב ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 19601-09/10 רוני לוי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב-הפול (פורסם ב-ֽ 04/09/2014)