פסקי דין על נעמי זיתוני | פסקי דין על יוסי זיתוני | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו | פסקי דין על מדינת ישראל |

43479-03/14 הפ     28/09/2014




הפ 43479-03/14 נעמי זיתוני, יוסי זיתוני נ' עירית תל-אביב-יפו, מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 43479-03-14 זיתוני ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקש
ים

1.נעמי זיתוני

2.יוסי זיתוני
ע"י עו"ד כהן שמואל


נגד


ה
משיב
ות

1.עירית תל-אביב-יפו
ע"י עוה"ד אופיר בלטמן
ואבי אסיאו

2.מדינת ישראל
ע"י עו"ד טל פישמן לוי
(פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי)




פסק דין



1.
המבקשים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד עיריית תל אביב ומדינת ישראל
וביקשו להצהיר כי הם מחזיקים כדין במקרקעין בשטח של כ- 40 מ"ר הידועים כחלק מחלקה 107 בגוש 6137 (להלן: "המבנה"), וכי הם הבעלים של המבנה מכוח "חזקת השנים".
לחלופין התבקש בימ"ש להצהיר, כי עיריית ת"א אינה רשאית לתבוע את סילוקם של המבקשים או את סילוקו של בנו של התובע 2, טוני זיתוני, (אשר יכונה: "טוני") מהמבנה, בשל התיישנותה של התביעה, אלא אם תשלם פיצויים למבקשים.

2.
עסקינן במקרקעין המצויים בבעלות מדינת ישראל
על פי הרשום בלשכת רישום המקרקעין (ראה נסח טאבו אשר צורף נספח 1 לתובענה). לטובת עיריית תל אביב נרשמה הערה על המקרקעין לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").




3.
עיריית תל אביב הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב במסגרת תא"ק 24367-08-13 תביעה נגד זיתוני טוני לסילוק יד מהמקרקעין.
ביום 23/1/14 ניתן

פסק דין
על ידי כב' השופט קורן.
בפסק הדין נקבע כי טוני יסלק ידו מהמקרקעין וימסור את החזקה בהם לעיריית תל אביב כאשר המקרקעין פנויים מכל אדם וחפץ ששייך לטוני או מי מטעמו.
נקבע, כי עד ליום 25/3/14 יגישו טוני או מי מבני משפחתו תובענה מתאימה לבית המשפט המחוזי בדבר טענות הבעלות שהעלה טוני בנוגע למקרקעין שבמחלוקת.
נקבע, כי אם יינתן

פסק דין
שבגדרו תתקבל טענת הבעלות ביחס לשטח שבמחלוקת, אזי יתבטל ממילא פסק הדין לסילוק יד ללא צורך בהחלטה נוספת אך אם יסתיים ההליך בבית המשפט המחוזי ללא החלטה שיפוטית בגדרה תתקבל טענת הבעלות, אזי יסלק טוני את ידו מהמקרקעין בתוך 90 יום מקבלת ההחלטה או פסק הדין המסיים את ההליך בתובענה שבבית המשפט המחוזי.

4.
בעקבות פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט השלום, הגישו נעמי זיתוני
– סבתו של טוני ואימו של התובע 2, וכן התובע 2, את המרצת הפתיחה במסגרתה הם מבקשים פסק הדין הצהרתי כמפורט לעיל.

5.
בדיון שהתקיים ביום 15/7/14 הודיעו ב"כ המשיבים, כי הם מוותרים על עריכת חקירות נגדיות למצהירים מטעם המבקשים.
נעתרתי לבקשת ב"כ המבקשים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו הסיכומים, ניתן בזה פסק הדין.

6.
טענות המבקשים:

הגברת נעמי זיתוני
טוענת, כי היא ובעלה המנוח, דוד זיתוני ז"ל, בנו את ביתם "במקרקעין הסמוכים למבנה" מיד לאחר קום המדינה בשנת 1951. (סעיף 4 לתובענה).
מתצהירה של הגברת זיתוני עולה, כי בתחילה היא ובעלה המנוח גידלו במקום גידולים חקלאיים. הקימו לול תרנגולות ודיר לעיזים. זאת בשטח אשר היה שייך קודם לכן לתושבים אשר נטשו את השטח במלחמת השחרור.
לטענתה, 64 שנים לאחר שהיא וילדיה בנו את בתיהם במקום, "נזכרה" עיריית תל אביב לבקש את סילוקו של נכדה טוני אשר מתגורר במבנה "הנמצא בחצר ביתי" (סעיף 4 לתצהיר).



מדובר במבנה שהם הקימו בחצר ושימש כמחסן לקבוצת הפועל המקומית וכן כקיוסק ממנו היא התפרנסה.
לטענתה, הם לא פלשו למקרקעין עליהם מצוי המבנה אלא מחזיקים בקרקע משנת 1951.
למשפחתה זכויות בעלות מכוח הדין על המקום ועל כן מדובר בתביעת פינוי שהתיישנה.

מר יוסי זיתוני
חוזר בתצהירו, למעשה, על האמור בתצהירה של אימו.
לתצהירים לא צורפה ולו ראשית ראיה לכך שהמבקשים בעלי זכות בעלות במקום.
צורף חשבון ארנונה המתייחס לשנת 2013 לגבי נכס מא' 50 בתל אביב וכן חשבון חשמל אחד על שם זיתוני יוסף לגבי חודשים מסוימים בשנים 2012 – 2013.

7.
תמצית טענות עיריית תל אביב:
א)
עיריית תל אביב מדגישה, כי התובענה מתייחסת למבנה מסוים בן כ- 40 מ"ר כפי שנכתב בהמרצת הפתיחה.
המקרקעין עליהם נמצא המבנה מיועדים לשמש לשטח ציבורי פתוח לצורך הרחבת פארק הדרום בדרום תל אביב בהתאם לתוכנית מאושרת ולצווים שפורסמו כדין מכוח סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות.
על המקרקעין חלה תוכנית מתאר מאושרת אשר עברה פרסום. הפקעת המקרקעין נעשתה על פי פקודת הקרקעות בהתאם להוראות כל דין.
העירייה מדגישה, כי הליכים רבים ננקטו במהלך השנים נגד משיגי הגבול והפולשים באותו אזור המיועד לפארק, וכי המבקשים או מי מטעמם מחזיקים שלא כדין בשטח הפלישה.

ב)
העירייה מדגישה, כי מדובר במקרקעין מוסדרים. לפיכך, על פי סעיף 22 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הרי ההתיישנות היא בתקופת זמן של 25 שנים, ואילו במקרה דנן לא קיימת כלל טענת התיישנות.

חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים על פי סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין אך אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק המקרקעין קרי, עד ליום 1/1/70.
על כן, במקרקעין מוסדרים אי אפשר לטעון התיישנות ו/או חזקה נוגדת לאחר 1945 (25 שנים לפני 1970) ובמקרקעין לא מוסדרים מ- 1955 (15 שנים לפני 1970).
במקרה דנן, כיוון שמנסח הטאבו עולה, כי מדובר במקרקעין מוסדרים, הרי אין בסיס לטענות התובעים בנוגע לחזקה נוגדת ו/או התיישנות.



ג)
דין התובענה להידחות גם לגופו של עניין.
המבקשים לא הוכיחו את תקופת השנים שבה הם מחזיקים ואשר הכרחית לצורך השלמת טענת "החזקה נוגדת".
העובדה שאדם משלם חשמל או מיסי ארנונה בגין שירותים שהוא מקבל מהרשות המקומית במקרקעין בהם הוא שוהה, אינה קובעת כי יש לו זכויות בעלות במקרקעין, מה עוד, שתשלום תשלומים כאלו בשנת 2013 לא מוכיח דבר בדבר בעלי זכויות החזקה במקרקעין בשנות ה- 50 וה- 60 וכיוצ"ב.

ד)
העירייה טענה, כי בתובענה דנן טוענים המבקשים טענות סותרות לאילו שנטענו בבית משפט השלום.
שם נטען, כי המבנה נבנה על ידי יוסי זיתוני
שנולד במקום וגדל במקום, ואילו בהליך דנן נטען, כי המבנה שימש כמחסן והשכירו אותו לקבוצת הפועל המקומית ולאחר מכן הוא שימש כקיוסק.

לתשובת העירייה צורף תצהיר של הגברת אילנית ינאי – אחראית הפקעות והסדרי קרקעות באגף הנכסים בעירייה.

8.
תמצית טענות מדינת ישראל
א)
בכתב התשובה נטען, כי על פי
הרישום בפנקסי המקרקעין, הבעלות במקרקעין היא של המדינה.
לאור הוראות סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין בתשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") וכן סעיף 1 לחוק יסוד מקרקעי ישראל הרי הבעלות במקרקעין היא של רשות הפיתוח.

ב)
באשר לטענת החזקה הנוגדת:
על מנת שחזקה במקרקעין תהיה נוגדת, עליה להיות חזקה בלעדית וייחודית, ממושכת ורצופה שאיננה באה מכוח זכות הבעלות של היריב.
הבסיס לדרישת החזקה הנוגדת נגזר מהעובדה, כי יש הצדקה להכיר בטענת התיישנות רק מקום שבו בעל הזכויות במקרקעין ידע על החזקת המקרקעין על ידי פלוני והתעלם מכך ויש לראות אותו כמי שמחל על זכותו.




מקום שבו לא קמו ידיעה כאמור, אין מקום לטענת התיישנות ואין לראות בבעל הזכויות כמי שוויתר ומחל על זכויותיו.
במקרה דנן, התובעים לא הוכיחו קיומה של חזקה במקרקעין למשך תקופה של 25 שנים ברציפות עד לכניסתו של חוק המקרקעין לתוקף.
הם לא הוכיחו, כי מדובר בחזקה נוגדת. כלומר – שהבעלים של המקרקעין היה מודע לכך שהם מחזיקים במקרקעין ושהביע בשלב כלשהו הסתייגות מהמצב.
בנסיבות אלו, לתובעים אין כל זכות במקרקעין מטעם בעל המקרקעין. לא ניתנה להם רשות להחזיק במקרקעין ועל כן, יש לדחות את התביעה.


9.
לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התובענה להידחות מהנימוקים הבאים:

א)
במקרה דנן כאמור, ויתרו ב"כ המשיבים על חקירת המבקשים על תצהיריהם ועל כן, יש לצאת מנקודת מוצא ולפיה האמור בתצהירי המבקשים הוא בגדר אמת.
גם אם מקבלים את התצהירים כפי שהם, מבחינה עובדתית, ניתן להיווכח, כי ביחס למבנה נשוא התובענה לא הוכיחו המבקשים כלל ועיקר זכות בעלות / זכות לחזקה נוגדת ואין מקום ליתן להם

פסק דין
הצהרתי כמבוקש.

ב)
האם הוכח שבמבנה בו מתגורר טוני הנכד עם בני משפחתו, מתגוררים בני המשפחה עוד משנות ה- 50 כפי שטוענים המבקשים בתצהיריהם?
התשובה לכך – שלילית.


(1)
הבן טוני עוד לא נולד בשנות ה- 50 וממילא לא התגורר באותו מבנה.
גם מהתצהירים עצמם וגם מהדברים אשר מצא לנכון מר זיתוני יוסף מיוזמתו לומר בדיון שהתקיים לפני, עלה כי במקרקעין המיועדים להקמת פארק דרום מתגוררים עשרות בני משפחתו, זאת על בסיס העובדה שהוריו – אביו המנוח ואימו הקשישה
מתגוררים במקרקעין (לא במבנה נשוא התובענה שלפני!) מזה עשרות שנים.
מדבריו עלה, כי לפחות 50 נפשות מצאו לנכון להקים את בתיהם באותו מתחם.





עוד הוא ציין, כי למרות שהוא נולד לטענתו באותו מתחם (לא במבנה נשוא פסק הדין שלפני!) בשנות ה- 50, אזי הוא התגורר עם אשתו וארבעת ילדיו כולל הבן טוני שנים רבות בצרפת ולא בישראל. (ראה עמ' 5 לפרוטוקול – הדיון מיום 15/7/14).

(2)
נשאלת השאלה – האם העובדה שבשנות ה- 50 התגוררו נעמי זיתוני
, בעלה המנוח וילדיהם הקטינים על גבי המקרקעין שננטשו על ידי תושביהם הקודמים, מקנה להם זכות בעלות על כל מבנה שהם ימצאו לנכון לבנות על אותו שטח גדול ונרחב של מקרקעין המצויים באיזור?
משל למה הדבר דומה. יקנה אדם מגרש ויבנה עליו את ביתו. ליד ביתו יימצא שטח מקרקעין נוסף אשר לא שייך לו ואשר לא בנוי עליו דבר, ומבלי לקבל רשות ממאן דהוא יבנה עבור בנו או נכדו בית על גבי המגרש הריק ויאמר, כי הוא יונק את זכותו באותו מבנה אשר נבנה על מגרש הריק, מכוח שכנותו למגרש המצוי בבעלותו.
דומה, כי ברור שלא ניתן להשלים עם תופעה כזו.
לו הדיון היה מתנהל ביחס למבנה שבו מתגוררת נעמי זיתוני
– קשישה כבת 91 אשר מתגוררת במקרקעין הסמוכים למבנה מזה עשרות שנים, ניתן היה לבחון עניינית את טענתה ולפיה היא מחזיקה במקום שנים רבות ולבחון אם מדובר בחזקה נוגדת.
אלא שבמקרה דנן, מהתצהירים של המבקשים עצמם עולה, כי ביחס למבנה נשוא התובענה לא קיימת טענה כזו שניתן לקבלה.
נעמי זיתוני
הצהירה, כי אין מדובר במבנה אשר מצוי במקום מאז שנות ה- 50 ורק שופץ אלא היא מאשרת, שהיא ובעלה המנוח הם אלו אשר בנו את המבנה.
הם השתמשו בו כמחסן. השכירו אותו לקבוצת הפועל המקומית. הוא שימש לטענתה גם כקיוסק ולאחר מכן מצאה לנכון לאפשר לנכד שלה להתגורר באותו מתחם.

(3)
על מנת להוכיח חזקה נוגדת, המבקשים הם אלו שצריכים להוכיח שמדובר בחזקה בלעדית וייחודית ממושכת ורצופה שאיננה באה מכוח זכות הבעלות של היריב.
מקום שבו לא קמה ידיעה של בעל הזכויות במקרקעין בדבר החזקת המקרקעין על ידי פלונית, לא קיימת טענת התיישנות למחזיק, שכן ממילא לא ניתן לראות במחדלו של בעל הזכויות לפעול לסילוק ידו של המחזיק כהשלמה ומחילה על זכויותיו.
ראה לעניין זה: האסמכתאות אשר הובאו ע"י ב"כ המשיבה 2:





בג"צ 45/71 קרושבסקי נ' עיריית תל אביב יפו פד"י כה (1) 792, 796. י' גלעד "התיישנות במקרקעין – קווים לריפורמה" משפטים


יח (תשמ"ח) 177, 207. ע"א 2510/98 למד שין בע"מ נ' מאירה חסיד פד"י נג (5) 721, 728. ע"א 3394/02 ממ"י נ' וליד אלדוח, (פורסם בנבו).
יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שחזקה תחשב חזקה נוגדת:

(א)
על הנתבע להוכיח, שחזקתו אינה נובעת מזכותו של הבעלים אלא נוגדת אותה. (ע"א 69/85 להבי נ' רשות הפיתוח פ"ד מ' (3) 624)


(ב)
החזקה צריכה לבוא מכוח טענת זכות בעלות של המחזיק.


במקרה דנן, התובענה ונספחיה לא כוללים כל ראיה בדבר קיומה של חזקה במקרקעין למשך תקופה של 25 שנה ברציפות עד לכניסתו של חוק המקרקעין לתוקף (1970) – כלומר – היה עליהם להוכיח חזקה נוגדת במקרקעין הקודמת ליום 1/1/1945. (על פי גרסת המבקשים הם בנו את ביתם במקרקעין הסמוכים למבנה בשנת 1951.
כמו כן, המבקשים לא הוכיחו כי מדובר בחזקה נוגדת. כלומר – שהבעלים של המקרקעין היו מודעים לכך שהם מחזיקים במקרקעין ולא הביעו בשלב כלשהו הסתייגות מהמצב.

(4)
לא כל מחזיק הוא בעל זכות חזקה נוגדת. עצם העובדה שאדם פולש למקרקעין ומקים עליו מבנה, לא יוצרת לו זכות של חזקה נוגדת.
לעניין זה יפים דברי כב' השופט מנהים בה.פ. 206/07 (ראשל"צ) גאלי שמחה ואח' נ' רשות הפיתוח
בסעיף 17 לפסק הדין:
"חזקה לכשעצמה אינה "זכות" אלא מצב עובדתי נתון בלבד. אכן, הדין מעניק זכויות מוגבלות למחזיק שמקורן בעצם היותו מחזיק (סעיפים 16 – 19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969

), אולם די לעיין בהגדרת "מחזיק" בסעיף 15 לחוק האמור כדי לראות מיד שזכויות אלה מוענקות לכל מי שמחזיק במקרקעין כעניין שבעובדה, ולא רק למי שמחזיק בהם כעניין שבזכות. לשון אחר: "חזקה" אינה זכות. למי שבידו חזקה, יהא אשר יהא מקורה ותהא אשר תהא חוקיותה, יש זכויות מוגבלות שנועדו רק להגן על החזקה מפני מי שמנסה לקחתה ממנו ללא הכרעה שיפוטית, אולם אין בכך כדי ללמד שהחזקה עומדת על רגליה שלה וכי היא לכשעצמה בגדר "זכות". מי שזכאי להחזיק בזכות וכדין, הוא בעל "זכות לחזקה". החזקה עצמה אינה נושאת את עצמה ואינה מקור לזכות להמשיך אותה...".



וכן דברי כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 11527/05 עיריית תל אביב יפו נ' שרון לוי
(ניתן ביום 6/3/06) בסעיף ד (2) לפסק הדין:
"... הטעם הוא הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור...
עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות לדעתי מכת מדינה אין מנוס ממאבק במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות
בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור

".

(5)
ב"כ המבקשים מודע, כמובן, לעובדה שעל פי חוק המקרקעין וחוק ההתיישנות, היה על התובעים להוכיח חזקה נוגדת הקודמת ליום 1/1/1945 (25 שנה ברציפות לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף) ועל כן הוא מפנה בסיכומיו (סעיף 11) לסעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני, וטוען, כי לפי אותו סעיף בשילוב סעיף 22 לחוק ההתיישנות, אזי לגבי אדם שהחזיק במקרקעין קיימת חזקה נוגדת כאשר החזיק במשך 15 שנה במקרקעין לא מוסדרים ובמשך 25 במקרקעין מוסדרים, לאחר הסידור.

על פי זה, (ראה סעיף 13 לסיכומיו), הרי המבקשת הצהירה, כי היא מחזיקה במקרקעין משנת
1951. המקרקעין הוסדרו בשנת 2002, ו- 15 השנים חלפו מבלי שנתבעה לפנות את המקרקעין, עוד בשנת 1966. הוא אף מפנה ל

פסק דין
שניתן בע"א 316/62 עיריית ת"א נ' זלמן כהן פ"ד י"ח (4) 747, אלא שאין אפשרות לקבל טענה זו.
חוק הקרקעות העותמני "וכל חקיקה עותמנית אחרת שעניינה מקרקעין" (כלשון סעיף 158 (1) לחוק המקרקעין) בוטל לפני עשרות שנים, עת נכנס לתוקפו חוק המקרקעין בחודש ינואר 1970.
מסיבה זו, ברור שלא ניתן להביא כאסמכתא משפטית הוראת דין אשר בוטלה וכן

פסק דין
שניתן בשנת 1962 – טרם נכנס חוק המקרקעין לתוקף. (ראוי לציין, כפי שציינה ב"כ המשיבה 2 בסיכומיה, כי גם באותו

פסק דין
זכתה בערעור עיריית ת"א).

(6)
העובדה שבשנת 2013 או סמוך לכך, שולמו חשבונות חשמל וארנונה עבור המבנה, אינה יוצרת זכות בעלות או זכות לחזקה נוגדת במבנה.





כאשר חברת החשמל או הרשות המקומית מספקים שירות למבנה מסוים, הם גובים תשלום ממקבל השירות ולא הם אלו אשר יוצרים בפועל את הזכויות הקנייניות באותו מבנה.

(7)
לו חפצו התובעים להוכיח כי המבנה נשוא התובענה מוחזק על ידם מזה עשרות שנים, ממילא היו צריכים להביא ראיות לכך. כך למשל ניתן להמציא תמונות משפחתיות אשר צולמו באותו מבנה לאורך עשרות שנים, אך דבר לא צורף. בתצהירים עצמם בחרו המצהירים שלא לכתוב, מתי הוקם המבנה. כל שנכתב הוא, כי בשנת 1951 הגיעו התובעת 1 ובני משפחתה לאזור והקימו עליו את ביתם על המקרקעין הסמוכים למבנה.

(8)
סעיף 16 לחוק המקרעין קובע, כי בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.
מכוח סעיף 29 ו- 30 לפקודת הנזיקין, אשר עוסקים בהסגת גבול במקרקעין, הרי שהנתבע (בתביעת הפינוי) הוא זה שצריך להוכיח, כי "המעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין".
במקרה דנן לא הוכח, כי המבקשים מחזיקים במבנה מכוח זכות, וכי בעל המקרקעין ידע על הקמת המבנה והחזקה בו, סמוך להקמתו וממילא פסק הדין שניתן בבית משפט שלום לפינוי ניתן כדין ויש לפעול על פיו.

10.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל דין, דין התובענה להידחות.

ב)
המבקשים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות כל נתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 6000 ש"ח. (סה"כ: 12,000 ש"ח).

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















הפ בית משפט מחוזי 43479-03/14 נעמי זיתוני, יוסי זיתוני נ' עירית תל-אביב-יפו, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/09/2014)