פסקי דין על ציון עדיקא

36990-12/13 פ     01/10/2014




פ 36990-12/13 מדינת ישראל נ' ציון עדיקא








בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 36990-12-13 מדינת ישראל
נ' עדיקא



01 אוקטובר 2014



בפני

כב' השופטת
דנה כהן-לקח



בעניין:

מדינת ישראל




המאשימה



נגד


ציון עדיקא



הנאשמים


גזר דין

1.
הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של איסור זיהום אוויר בלתי סביר מרכב לפי סעיפים 3 ו- 63(א)(1) לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008. יוער כי מדובר בעבירה של ברירת-משפט, והנאשם הוא שביקש להישפט בגינה לאחר שקיבל הודעת תשלום קנס בסך 500 ש"ח.


בהתאם לעובדות כתב-האישום בהן הודה הנאשם, ביום 1.8.2013 בסביבות השעה 12:17 בירושלים, נערכה לרכבו של הנאשם בדיקת זיהום אוויר בהאצה חופשית. ממוצע ערכי בליעת האור של העשן אשר נפלט מהרכב, עמד על 5.71 יחידות למטר (זאת, כאשר 3.0 הינו הערך שמעליו זיהום אוויר מרכב המוּנע במנוֹע דיזל, הינו "בלתי סביר").

2.
בטיעוניה לעונש עמדה המאשימה על נזקיה של העבירה המדוברת ועתרה לקנס שלא יפחת מגובה הקנס המקורי.

3.
מנגד, הנאשם עמד על כך כי עקב שאלות שהתעוררו בסוגית כיול מכשיר המדידה באמצעותו נבדק רכבו, היה עליו להגיע למספר דיונים בבית-המשפט. כמו כן, הנאשם עמד על מצבו הבריאותי והכלכלי, וביקש להפחית עד מאד את שיעור הקנס.

4.
ברגיל, מאחר שמדובר בעבירה המוגדרת בחוק כעבירת-קנס, ומאחר שהיסוד הנפשי הקבוע במסגרתה הוא של אחריות קפידה, כי אז סוג העונש המתאים בעניינה הינו קנס כספי. בכל הנוגע לקביעת מתחם הקנס ההולם בהתאם לסעיפים 40ג(א) ו- 40ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - הערכים החברתיים המונחים בבסיס העבירה בה הורשע הנאשם, עניינם בהגנה על איכות הסביבה ועל בריאות הציבור מפני מפגעים העלולים להיגרם כתוצאה משימוש ברכב אשר אינו עומד בתקן זיהום האוויר. נוכח חשיבותם של הערכים האמורים, ראה המחוקק לקבוע בעניינה של העבירה הנדונה יסוד נפשי של אחריות קפידה, המטיל נטל מוגבר על בעל הרכב או הנוהג בו, לדאוג לתקינות רכבו כדי שלא יזהם את הסביבה. בחינת נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן מלמדת כי בבדיקה שגרתית שנערכה לרכבו של הנאשם, נמצא כי הרכב מזהם מעל הרמה המותרת על-פי חוק. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי במקרים דומים בהם נאשמים הורשעו בעבירה הנדונה בבית-משפט, הושתו עליהם קנסות בסכומים הנעים ממספר מאות ש"ח ועד מספר אלפי ש"ח. אשר למצבו הכלכלי של הנאשם - נטען לפניי כי הנאשם פנסיונר שמצבו הכלכלי אינו בטוב.


בהתחשב בעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; ובשים לב ליתר השיקולים שפורטו; אני סבורה כי מתחם הקנס ההולם למעשה העבירה בגינו הורשע הנאשם, נע ממספר מאות ₪ ועד מספר בודד של אלפי ₪ (ראו והשוו: ת"פ (י-ם) 10746-05-13
מדינת ישראל
נ' בן דוד
(30.6.2014) והאסמכתאות המובאות שם).


5.
אשר לקביעת שיעור הקנס המתאים -
בנסיבות המקרה דנן, אני רואה להפנות לסעיף 230 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע הסדר ספציפי לגבי אדם שביקש להישפט והורשע בבית-המשפט, ולפיו: "...הקנס לא יפחת

מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט
נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו
" (ההדגשה אינה במקור - ד.כ.ל).


ודוק, מלשונו ומתכליתו של ההסדר הסטטוטורי האמוּר, ברור כי הפעלת הסמכות להפחתת שיעור הקנס המקורי כאמור בסיפא של סעיף 230 הנ"ל, צריכה להיעשות בצמצום ורק בנסיבות חריגות המצדיקות זאת. כך הוא הדבר, הן על-מנת שלא לפגוע בעקרון השוויון ביחס לאלה ששילמו את הקנס בלא בקשה להישפט; והן מטעמים של יעילות דיונית, על-מנת שלא לעודד בקשות להישפט שכל תכליתן לנסות להוביל להפחתה של שיעור הקנס שהיה נקוב בהודעת התשלום, בבחינת ניסיון למקצה-שיפורים.


בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפניי, ראיתי לחרוג לקולא ממתחם הקנס ההולם ולהסתפק בשיעור קנס נמוך משיעורו של הקנס המקורי. כך הוא הדבר, נוכח משקלם המצטבר של שני הטעמים הבאים:
ראשית
, הנאשם הציג לפניי תיעוד בדבר מצבו הבריאותי. מהתיעוד עולה כי לפני זמן קצר, היה הנאשם מאושפז במחלקת טיפול נמרץ לב. כמו כן, מדובר בפנסיונר כבן 70 שמצבו הכלכלי אינו איתן.



שנית
, במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי בתיק זה, התעוררה שאלה בדבר תקינות מכשיר מדידת זיהום האוויר בניידת שבדקה את רכבו של הנאשם, וזאת במישור תדירות כיולו של המכשיר. בהקשר זה, התעוררו תהיות שיש לקוות כי תיערך לגביהן בחינה עקרונית אצל הרשויות המוסמכות. בסופה של דרך, בחר הנאשם להודות בכתב-האישום ולפיכך לא התבררה הסוגיה עד תום. עם זאת, לא ראיתי להתעלם מכך שהנאשם נאלץ להגיע כשאינו מיוצג לשלושה דיונים לפניי, בין היתר בשל אותן שאלות שהתעוררו, על הטורח הכרוך בכך לאדם בגילו ובמצבו הבריאותי. גם בשל כך, ראיתי להפחית משיעור הקנס המקורי.

6.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן:
א.
קנס בסך 200 ₪. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים – האחד ביום 20.10.2014 והשני ביום 20.11.2014.
השוברים יישלחו לנאשם בדואר על-ידי המאשימה (המזכירות לא צריכה להוציא שוברים).
ב.
הקנס יועבר לקרן לשמירת הניקיון, חשבון בנק 26705 בבנק הדואר.


זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
<#8#>

ניתן והודע
היום ז' תשרי תשע"ה, 01/10/2014 במעמד הנוכחים.











פ בית משפט שלום 36990-12/13 מדינת ישראל נ' ציון עדיקא (פורסם ב-ֽ 01/10/2014)