פסקי דין על רויטל זוהר גיגי | פסקי דין על מיכאלה שמיר צ'רטוף | פסקי דין על יובל טוביאס ואח' | פסקי דין על ליטה ניהול נכסים ומימון | פסקי דין על טללי הנגב | פסקי דין על בריטמן אלמגור ושות' ואח' |

19560-02/14 א     12/10/2014




א 19560-02/14 רויטל זוהר גיגי, מיכאלה שמיר צ'רטוף, יובל טוביאס ואח' נ' ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ, טללי הנגב בע"מ, בריטמן אלמגור ושות' ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 19560-02-14 גיסין ואח'

נ' שמש ואח'




12/10/14




מספר בקשה:
15

בפני

כב' השופטת
חנה פלינר


מבקשים

1
.
רויטל זוהר גיגי

2
.
מיכאלה שמיר צ'רטוף

3
.
יובל טוביאס

4
.
רפאל ליטמן

5
.
עדי אברמוביץ


נגד


משיבים

1. ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ
2. טללי הנגב בע"מ
3. בריטמן אלמגור ושות'
4. גיא אופיר
5. ויצמן שירי
6. יוסף פלד
7. אפרים איצקוביץ
8. יונה שמש
9. דוד מסאסא
10. בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון
11. שמואל זונטג
12. מ.י.ד. צוק חברה לעבודות קבלנויות בע"מ
13. גיא גיסין
14. עו"ד בלפור קויתי
15. עו"ד גל חת



החלטה

בפני
בקשה להפקדת ערובה להוצאות משפט אשר הוגשה על ידי הנתבעים 5 , 8-11 לתביעה, הם המבקשים שבפני
י (להלן: "המבקשים"), כנגד התובע- המשיב (להלן: "המשיב"), הוא הנאמן להסדר נושים של תשואה 10 בע"מ (בהסדר נושים), תכונה להלן "החברה שבהסדר". הבקשה התבססה על סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") וסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). בבקשתם בקשו המבקשים הפקדת ערובה בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים (סך הכל 650,000 ₪), ואילו הנתבע 6 בקש הפקדת ערובה בגובה של 180,000 ₪. זה המקום לציין כי סכום התביעה שהגיש המשיב כנגד כלל הנתבעים בתביעה עומד על סך של 15 מיליון ₪. עוד אציין כי לצורך הגשת התביעה עתר המשיב לקבלת רשות בית משפט של פירוק, במסגרת תיק פר"ק 48425-07-11, וביום 2/2/14 ניתן היתר זה, לאחר שהתקבלה עמדת הכנ"ר, בה נאמר, בין היתר : "נוכח נימוקי הבקשה והתועלת האפשרית לנושים במידה והתביעה תתקבל, הכונס הרשמי אינו מתנגד לאשר לנאמן להגישה כמבוקש. בנסיבות אלו הכונס הרשמי אינו מתנגד כי קופת ההסדר תישא בעלויות ההתיידנות כמבוקש...".


בתמצית טוענים המבקשים בבקשתם כי על פי ההלכה, כאשר התובעת הינה חברה יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אלא אם החברה מניחה את דעתו של בית המשפט כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות שיוטלו, אם יוטלו, או שמתקיימות נסיבות המצדיקות אי הפקדה כאמור. לעניין התנאים לחיוב חברה מכוח סעיך 353א לחוק החברות ראו רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד הנדסה ממוחשבת").


במקרה הנדון טוענים המבקשים כי מדובר בחברה חדלת פירעון ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר אי יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות המשפט, אם וככל שיוטלו. המבקשים מפנים לפסיקה של בתי המשפט המחוזיים אשר הורו על הפקדת ערובה כנגד חברות שבפירוק, ולא רק שלא ראו בכך טעם כדי לפטור את החברה מהפקדת ערובה, אלא ראו בכך התקיימות התנאי הראשון הנדרש להטלת ערובה - והוא הוכחת חוסר יכולת כלכלית, ראו ת"א (ת"א) 48836-05-10 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פביאן סלמן, בתפקידו כמנהל מיוחד של טי.אל.וי אינווסטמנט בע"מ (בפירוק) (2011) [פורסם במאגרים]; ת"א (ת"א) 2253/06 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ (2012 [פורסם במאגרים]; ת"א (ת"א) 2691/04 עירית תל אביב יפו נ' פוסטר מדיה(ישראל) בע"מ (2010) [פורסם במאגרים].


לענין גובה הערובה טוענים המבקשים בבקשתם כי ערכו ממוצע לפי פסיקת בתי המשפט, בין היתר בתיקים שנזכרו לעיל, ולאור סכום התביעה הגבוה והמשאבים שידרשו מהמבקשים בניהול תביעה ארוכה ומורכבת, יש מקום לפסוק כמבוקש.

המשיב מתנגד לבקשה, וזאת ממספר טעמים. לטענתו, בידיו עילת תביעה מוצקה וסיכויה של התביעה להתקבל גבוהים. זה המקום לציין כי המבקשים שימשו בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה דירקטורים בחברה שבהסדר, ולטענת המשיב המבקשים התרשלו בתפקידם, לא נהגו כדירקטורים סבירים והם שדרדרו את החברה שבהסדר לעברי פי פחת (ראו פירוט הטענות המיוחסות למשיבים בסעיפים 26-40 לתגובת המשיב). מכאן מבקש המשיב לאבחן את פס"ד פביאן סלמן מהמקרה שלפנינו, היות ושם נקבע, לטענת המשיב, כי אין לנתבע חלק במצב הכלכלי אליה נקלעה החברה חדלת הפירעון.


מוסיף המשיב וטוען כי דווקא במקרים בהם החברה הינה חדלת פירעון, נוהגים בתי המשפט ביתר זהירות על מנת שלא לחסום את גישתה של חברה שכזו לערכאות, גישה שאם תתאפשר עשויה להעשיר את קופת הנושים ולשרת את האינטרסים שלהם, ראו בעניין זה ע"א (מחוזי י-ם) 4207/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) (1998) [ פורסם במאגרים], ויתר האסמכתאות שבסעיף 19 לתגובת המשיב.


בנוגע ליכולת הכלכלית של החברה שבהסדר טוען המשיב כי אין מדובר במצב ה"קלאסי" בו קופת הפירוק ריקה, אלא מציין המשיב כי כעת מצוי בקופה סכום של כ-3 מיליון ₪, וניתן לייחד ממנו כספים שיבטיחו תשלום ערובה כפי שתקבע (וזו אכן בקשתו החלופית של המשיב).


לגבי סכום הערובה המבוקש טוען המשיב כי הדרישה הינה מופרזת ומוגזמת, ומפנה למקרים אחרים בהם הורה בית המשפט על הפקדת ערובה בסך של כ - 30,000 ₪ לכל נתבע. המשיב עצמו גם ערך ממוצע בין החלטות שונות של בתי המשפט, ומצא כי לכל היותר מדובר בסכום של כ - 42,000 לנתבע.


המבקשים הגיבו לתגובת המשיב וטענו כי תגובה זו מתעלמת מכתבי ההגנה שהוגשו בתיק ומהטענות המוצקות שיש בפי המבקשים כנגד הטענות המיוחסות להם בכתב התביעה. מכאן מבקשים המבקשים להדוף את הטענה לפיה עילת התביעה מוצקה וסיכויי התביעה גבוהים. בכל הנוגע לסכומים המצויים כיום בקופת ההסדר מציינים המבקשים שאין כל וודאות שאלו יוותרו בקופה בסיומה של התובענה, עם זאת בסעיפים אחרים בתגובתם מציינים את קיומם של כספים אלו כנסיבה השוללת את הטענה שקבלת הבקשה תחסום את גישתה של החברה שבהסדר לערכאות (ראו סעיף 9 לתשובה לתגובה). בכל הנוגע לסכום ההפקדה, שבים המבקשים על טענותיהם ומבקשים להעמיד את הערובה על סך של 150,000 ₪, בין היתר לנוכח היקף העבודה שידרש וסכום התביעה הגבוה.


ההכרעה

10.



סעיף 353א לחוק החברות
קובע כדלקמן :
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה
תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את
חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

11.
הפסיקה פרשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה.

סעיף 353א
לחוק

מונה למעשה שני תנאים חלופיים אשר בהתקיים כל אחד מהם רשאי בית המשפט לפטור את החברה מהפקדת הערובה. האחד, אם סבר בית המשפט שבנסיבות העניין אין הצדקה לחייב את החברה בהפקדת הערובה. השני, אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. תנאים אלה יוצרים את האיזון הראוי שבין הצדדים, ומסדירים את מערכת היחסים שבין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של הנתבע לכך שלא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו מאידך גיסא.
12.
בפס"ד הנדסה ממוחשבת נקבע כי יש ליישם את "המבחן המשולש" מקום בו הוגשה בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בשלב הבדיקה הראשון, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. במידה והחברה לא הוכיחה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט לעבור לבחינת השלב השני. בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. ביחס לשלב זה יש לשקול את הזכויות החוקתיות של הצדדים ואת ההנחה שחיוב החברה בהפקדת ערובה מבטאת את הכלל ואילו הפטור הוא החריג. משהסתיים שלב הבדיקה השני יש לבחון, במסגרת שלב הבדיקה השלישי, את גובה הערובה הנדרשת והאם היא מידתית.
13.
האם יש מקום להוציא מכלל זה באופן גורף חברה הנמצאת בהליכי חדלות פירעון? דומה שהתשובה שניתנה על כך הינה שלילית. בעש"א 31734-03-14 רוברטו רודה ואח'

נ' בן מאיר ואח'

(2014) [פורסם במאגרים] קבע סגן הנשיאה אורנשטיין: " סבורני שאין חולק על כך שניתן לחייב בעל דין בערובה להבטחת הוצאות גם בהליכי פשיטת רגל מכוח
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.
בית המשפט העליון קבע שהרציונל באשר לחיוב בערובה בהוצאות על פי התקנה האמורה חל גם במקרים המתאימים בהליכי פשיטת רגל, (השופט עמית ב
רע"א 4037/12
רחל סופר-סייג נ' עו"ד איתן ארז
(2012)

[פורסם בנבו];

השופטת
אברהמי בפש"ר (ת"א) 2059/04
(זלצמן נ' כונס הנכסים הרשמי) [פורסם בנבו]

11.6.13
)".
14.
ואכן ברע"א 4037/12 הנזכר לעיל תמצת בית המשפט העליון את הסוגיה, שנבחנה שם לאור תקנה 519 לתקנות, לא כל שכן נכונה היא מקום שמדובר בחברה תובעת לגביה חל סעיף 323א לחוק החברות : " תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
קובעת, כי הרשם או בית המשפט רשאים לצוות על תובע להפקיד ערבון להבטחת הוצאותיו של נתבע אם תידחה התביעה. חיוב בהפקדה כתנאי לדיון בתביעה או בבקשה הוא צעד חריג שעלול לפגוע בזכות הגישה לערכאות, והלכה פסוקה היא שבית המשפט לא יחייב תובע בהפקדת ערובה אך ורק בשל עוניו והחשש שידו לא תשיג תשלום הוצאות לנתבע (
רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד
(1)645, 650 (1990)), והדברים נכונים במיוחד כשמדובר בבקשה במסגרת הליכי פשיטת רגל. לא בכדי, החובה להפקיד ערבון נשמרה להליכי ערעור, בר"ע או דיון נוסף, כך שברגיל, הגשת הליך לבית משפט בערכאה ראשונה אינה כרוכה בהפקדת ערובה, ועל בית המשפט לנהוג בעניין זה בסבירות ובמתינות (אורי
גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן:
גורן
)).
הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים
(
גורן
, שם;
רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח
(5) 865 (2004)). רציונל זה עומד אף אל מול זכות הגישה לערכאות והנגישות לבית המשפט, שאין חולק על חשיבותן.
המקרה שלפנינו הוא אחד מהמקרים מצדיקים הטלת ערובה על רקע רציונל זה, ואין לי אלא להפנות לנימוקים הרבים שפורטו בהחלטתה הנ"ל של השופטת
אלשיך
".

15.
אם נסכם עד כה
, אזי ניתן לחייב בהפקדת ערובה חברה חדלת פירעון, ראו גם דברי כב' השופטת וולצקי בפס"ד פביאן:
"איני מקבלת את טענת ב"כ המשיב בתגובתו ולפיה עצם הימצאותה של חברה בפירוק הינה נסיבה לפטור מהפקדת ערובה. השלכות יכולתה הכלכלית של החברה המצויה בפירוק להפקיד ערובה הינה אחד הביטויים של הזכות החוקתית לגישה לערכאות. אלא שגם זכות זו אינה עומדת לבדה. מתוך דברי כב' השופט מלצר בפרשת ל.נ. הנדסה
עולה שעובדה זו יהיה לה משקל רב יותר בעת הדיון בגובה הערובה
".
16.
מכאן, שיש להחיל את הכלל של חיוב בהפקדת ערובה, הן בשל המדובר שמדובר בחברה וברי כי לא הוכח לגביה כי תוכל לפרוע בסופו של יום את החיוב שהוטל עליה. בכל הנוגע לטענה שבקופת ההסדר מצוי סך של 3 מיליון ₪, אזי ללא מתן הוראה מתאימה אין כל וודאות כי סכום זה יהיה מצוי בקופה בסיום ההליכים המשפטיים בתובענה שבפני
י. כזכור, יש לחלק את הסכומים שבקופת ההסדר על פי דין, ובין היתר יש קדימות להוצאות ההסדר ולנושים שונים. עם זאת במקרה הנדון נוכחתי כי הוראה שכזו אכן ניתנה, בד בבד עם מתן ההיתר להגשת התביעה. כפי שצוטט בסעיף 1 לעיל, הכנ"ר הסכים ובית המשפט של פירוק אישר כי ההוצאות יחולו על קופת ההסדר. מכאן, שאין כל מניעה להורות על הפקדת הסך עליו הורה לעיל בחשבון מיוחד, אשר ישמש להבטחת תשלום הוצאות משפט, אם וככל שיוטלו. במידה ולא יהיה חיוב, לא תהא מניעה להשיב כספים אלו לקופת ההסדר.
17.
לפיכך, עלינו להמשיך ולבחון האם מתקיימת במקרה הנדון נסיבות המצדיקות אי חיוב בערובה, וכאן מבקש המשיב את התייחסות בית המשפט לסיכויי התביעה. סבורני כי בשלב זה, כאשר טענות הצדדים פרושות על פני כתבי הטענות, איני יכולה לקבוע שסיכוי התביעה גבוהים במידה כזו המצדיקים את דחיית הבקשה. בין היתר יש לזכור כי מועלות טענות של ניהול במרמה, ורמת ההוכחה הדרישה לשם קבלת טענות שכאלו, המצויות בתחום ה"אפור", הינה בהתאם.
18.
עם זאת, בעת שוקלת אני את גובה הערובה, עליי לקחת בחשבון בין היתר את המעורבות הנטענת של המבקשים במצבה של החברה, וזאת בניגוד לפס"ד פביאן; את העובדה שיתכן ובירור התובענה תוביל להעשרת קופת החברה שבהסדר (וראו עמדת הכנ"ר בתיק הפירוק), ולפיכך יש להקל בקביעת גובה הערובה. מנגד יש לקחת בחשבון את סכום התביעה הגובה (15 מיליון ₪) ואת מורכבות התביעה. חרף זאת, סוברת אני כי משמיוצגים המבקשים על ידי בא כוח אחד, ומן הסתם החיוב נגזר לפי שעות עבודה בתיק או כנגזרת מסכום התביעה, אין מקום ל"תמחר" את הערובה בהכרח לגבי כל מבקש ומבקש. בשקלול כל הגורמים הללו מצאתי מקום לחייב בהפקדת ערובה בסכום כולל של 250,000 ₪ לטובת המבקשים וסך של 50,000 ₪ למבקש הנתבע מס' 6. הסכומים הללו יופקדו בחשבון נאמנות נפרד מתוך הכספים המצויים בקופת ההסדר. על המשיב למסור הודעה מתאימה לב"כ המבקשים על ביצוע ההפקדה האמורה, וזאת תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו.
החלטתי זו ניתנה כרשמת.
ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ה, 12 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 19560-02/14 רויטל זוהר גיגי, מיכאלה שמיר צ'רטוף, יובל טוביאס ואח' נ' ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ, טללי הנגב בע"מ, בריטמן אלמגור ושות' ואח' (פורסם ב-ֽ 12/10/2014)