פסקי דין על התובע הצבאי הראשי | פסקי דין על דנוך אהרון סיני

54/01     16/07/2001




54/01 התובע הצבאי הראשי נ' דנוך אהרון סיני




בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני
השופטים: אלוף אילן שיף
- אב"ד
תא"ל אורי שהם
- שופט
אל"ם שי יניב
- שופט

בעניין: התובע הצבאי הראשי
- המערער (ע"י ב"כ, רס"ן ז'אנה מודזגברישווילי)

נ ג ד

טור' דנוך אהרון סיני
- המשיב (ע"י ב"כ, סרן מאיה גולדשמידט)

ערעור על

פסק דין
של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט עורף שניתן בתיק ער47/00/ (סרן צבי דותן - שופט) ביום 12.3.01. הערעור (הכרעת הדין) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

1. בכתב אישום שהוגש נגד המשיב, טור' דנוך אהרון סיני
, יוחסה לו עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955- (להלן - חש"ץ).
לטענת התביעה, נעדר המשיב מהשירות ביחידתו, מיום 29 מרס 1999 ועד יום 22 נובמבר 2000, דהיינו במשך 605 ימים רצופים.
בביה"ד דלמטה הודה המשיב בעובדות אך לא באשמה.
לטענת באת כוחו, לא היתה למשיב מודעות בפועל לגבי משלוח הצו לכתובתו הרשומה וגם אם "באופן פורמלי ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו, אני סבורה שלא יהיה צודק לעשות שימוש... (ב)חזקת הידיעה".
לגישת הסניגורית, אין זה ראוי, במקרה דנן, להרשיע את המשיב בעבירה הגוררת עימה רישום פלילי, ושתוצאותיה העונשיות קשות הן מנשוא.
לפיכך, ביקשה הסניגורית מביה"ד דלמטה להרשיע את מרשה בעבירה של ניתוק קשר, חלף העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

התביעה הצבאית התנגדה לבקשה וטענה כי אין זה בסמכותו של ביה"ד להמיר את סעיף האישום שיסודותיו הוכחו כדבעי, בסעיף אישום אחר קל הימנו.
לגופו של עניין, טענה התביעה כי המשיב החליף את כתובתו "לא פחות משלוש פעמים מבלי לקיים את חובתו ולעדכן את הצבא בכך". נערכו חיפושים אחר המשיב בכתובות שמסר לרשויות הצבא, ואף נמסר לאמו מכתב המביא לידיעתה את דבר העדרותו של בנה.
בנסיבות אלה, סבור התובע כי אין כל הצדקה עניינית להחלפת סעיף האישום.

2. ביה"ד דלמטה קבע, בפתח החלטתו, כי המשיב לא קיבל לידיו את צו הקריאה אשר נשלח אליו. המדובר בצו זימון לשירות מילואים בן יום אחד.
המשיב אינו מתגורר בכתובת אליה נשלח הצו מזה כעשר שנים, והוא החליף את כתובתו מספר פעמים. בפועל ביצע המשיב שירות מילואים בשנת 1995, בשנת 1998, וגם לאחר שחרורו מהמעצר בעקבות העבירה הנוכחית.
נוכח האמור, מסכם ביה"ד דלמטה את עמדתו באומרו:

"ברור מכל האמור לעיל, כי העדרותו של הנאשם מן השירות ביום 29/03/99 לא הייתה אלא פועל יוצא מכך שלא קיבל את צו המילואים, וזאת כפועל יוצא מכך שלא עדכן את כתובתו ולא יצר קשר עם הצבא כמתחייב מתקנה 6 לתקנות שירות בטחון (חובות אנשי מילואים), התשט"ז1955-. בנסיבות אלו, אינני רואה סיבה שלא להעתר לבקשת הסניגורית וללכת בדרכו של בית הדין הצבאי בעניין צפ246/00/, אשר המיר כתב אישום שהוגש בעבירה לפי סעיף 94 לכתב אישום בעבירה לפי סעיף 130 לחש"ץ".

לגישת ביה"ד דלמטה, העבירה אותה עבר המשיב היא במהותה איבוד קשר בינו לבין שלטונות הצבא, וזו העבירה אותה היה ראוי לייחס לו מלכתחילה.
לפיכך, ובהיות המשיב "אדם נורמטיבי ומתכוון לפי דבריו גם בעתיד לעשות שירות מילואים באופן סדיר", אין מקום להרשיעו בעבירה הגוררת רישום פלילי.
סיכומו של דבר, ביה"ד דלמטה נענה לבקשת הסניגורית והחליט לתקן את כתב האישום באופן שהמ
שיב יואשם בעבירה של איבוד קשר עם היחידה, בניגוד לתקנות 6 ו- 13 לתקנות שירות בטחון (חובות אנשי מילואים), התשט"ז1956-, חלף העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לאחר מתן החלטתו, הוקרא כתב האישום המתוקן בפני
המשיב, וזה הודה באשמה. בעקבות הודאתו הורשע המשיב בעבירה המתוקנת, ודינו נגזר לשלושה (3) חודשי מאסר על-תנאי לשנתיים ולקנס בשיעור של 1,500 ש"ח.

3. התביעה הצבאית מערערת על החלטתו של ביה"ד דלמטה וטוענת כי משהוכחו יסודות העבירה לפי סעיף 94 לחש"ץ, לא היה זה בסמכותו של ביה"ד דלמטה לתקן את כתב האישום ולהרשיע את המשיב בעבירה אחרת, קלה מזו שיוחסה לו.

התביעה חזרה על טיעוניה שנשמעו במסגרת ערעורה על פסק דינו של ביה"ד מ"ש צפון בתיק צפ246/00/, שם הוחלט, ברוב דעות, לבטל אישום, לפי סעיף 94 לחש"ץ ולהרשיע את הנאשם בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחש"ץ. באת כוחו של המשיב חזרה אף היא על טיעוני הסניגוריה שנשמעו בערעור זה, שעיקרם הוא כי ביה"ד רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 378 לחש"ץ ולתקן כתב אישום, גם מטעמי צדק, למרות שהובאו ראיות מספיקות להוכחת האשמה המקורית.
לדעת הסניגורית היה מקום, בנסיבותיו של מקרה זה, כי ביה"ד יעשה שימוש בסמכותו לתיקון כתב האישום, על מנת להמנע מהרשעתו של המשיב בעבירה הגוררת רישום פלילי.

4. בפסק דיננו שניתן בערעורה של התביעה (תיק ע43/01/), עמדנו בהרחבה על משמעותם של הסעיפים 378 ו- 382 לחש"ץ. לאחר בחינה יסודית והשוואה לסעיפים המקבילים בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, הגענו למסקנה כי אין זה בסמכותו של ביה"ד לבטל סעיף אישום, לתקנו או לשנותו, מקום בו הובאו ראיות מספיקות להוכחת האשמה המקורית.
סעיפים אלה תכליתם היא לאפשר תיקון כתב האישום או אף הרשעה בעבירה אחרת, כאשר אין בידי התביעה להוכיח את האשמה המקורית שיוחסה לנאשם בכתב האישום.
כל זאת, בתנאי שהיתה לנאשם הזדמנות נאותה להתגונן מפני האשמה החדשה ובלבד שהעונש הקבוע בצידה של העבירה האחרת, לא יהיה חמור "מהעונש שנקבע בחוק על העבירה הכלולה בכתב האישום".

איננו רואים לחזור על ניתוח הדברים ועל הטעמים אשר הובילונו למסקנות המשפטיות אליהן הגענו, שהרי הכל פתוח בפני
המעיין בפסק דיננו ב-ע43/01/ (להלן - עניין אטדגי). כל שיש לומר הוא כי בהתאם לפסיקתנו בעניין אטדגי, לא היה ביה"ד קמא מוסמך להמיר את סעיף האשמה, לפי סעיף 94 לחש"ץ, בעבירה אחרת קלה יותר של ניתוק קשר עם היחידה, לפי תקנות 6 ו- 13 לתקנות שירות בטחון (חובות אנשי מילואים), התשט"ז1956-.

לפיכך, הננו מקבלים את ערעור התביעה, ולפי שלא היתה מחלוקת כי הוכחו יסודות העבירה שיוחסה למשיב מלכתחילה, הננו מחליטים להרשיעו בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחש"ץ. ההרשעה בעבירה של ניתוק קשר מתבטלת בזאת.
התביעה הצבאית אינה מבקשת להחמיר בעונשו של המשיב אלא להעמיד הלכה על מכונה. לפיכך, יעמדו העונשים אשר נגזרו למשיב על עומדם בלא כל שינוי.

טרם שנחתום את פסק דיננו הננו רואים להעיר, בשולי דברינו, כדלקמן :
פסיקתנו בערעור זה ובעניין אטדגי התבססה על הפרשנות המשפטית שניתנה על ידינו לסעיפי החוק הרלבנטיים. הננו רואים לציין, עם זאת, כי בנסיבות שהוצגו בפני
ביה"ד קמא בתיק זה , ספק אם היה מקום לייחס למשיב, מלכתחילה, עבירה של העדר מן השירות, לפי סעיף 94 לחש"ץ.
עוד נעיר לעתיד לבוא, כי ראוי הוא שהתביעה הצבאית תיתן, ככלל, משקל לעמדתו ולהמלצותיו של ביה"ד לגבי התאמת סעיף האישום לעובדות הקונקרטיות, הגם שההחלטה הסופית בעניין זה נתונה בהתאם לפסיקתנו, בידיה.
העתק מפסק דיננו יובא לעיונה של התובעת הצבאית הראשית.
ניתן והודע היום, כה' בתמוז התשס"א, 16 ביולי 2001, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.
_______________ ________________ ________________
אב"ד שופט שופט
חתימת המגיה:_________________ העתק נכון מהמקור
רס"ן ציון סלמנזדה
תאריך:______________________ ק. בית הדין

ב ל מ " ס ע54/01/

1
1








בית דין צבאי 54/01 התובע הצבאי הראשי נ' דנוך אהרון סיני (פורסם ב-ֽ 16/07/2001)